פירוש המכבי - דברים

דברים פרק א

פרק א


כבוד ישראל (א) אלה הדברים.

כתב רש"י: "לפי שהן דברי תוכחות... סתם את הדברים... מפני כבודן של ישראל".


אהבת ישראל; מנהיג

"כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה" (בראשית רבה נד:ג). ומצד שני, רק אדם שבאמת אוהב יכול להוכיח. אומר המדרש (דברים רבה א:ד): "ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה, אלא אילו הוכיחם בלעם היו ישראל אומרים: שונא מוכיחנו. ואילו ברכם משה היו אומות העולם אומרים: אוהבן ברכן. אמר הקב"ה: יוכיחן משה שאוהבן ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל".


מושגים; תוכחה

עוד אומר המדרש (שם א:ט): "שכל המקבל תוכחה זוכה לברכה".

גאולה - בעתה אחישנה (ב) אחד עשר יום מחוֹרב...

כתב רש"י: "וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם הֵסֵב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה". וכן לעת הגאולה השלמה, אילו זכו ישראל היתה הגאולה באה חיש מהר, וכיון שמקלקלים היא מתמהמהת. קורות יציאת מצרים הן דוגמה למה שיהיה לעתיד לבוא.

ארץ ישראל

(ז) פנו וסעו לכם, ובוֹאו הר האמוֹרי ואל כל שכניו, בערבה, בהר, ובשפלה ובנגב ובחוף הים, ארץ הכנעני והלבנון ועד הנהר הגדוֹל נהר פרת. כתב רש"י: "'הנהר הגדול' - מפני שנזכר עם א"י קוראו גדול".

(ח) ראה - נתתי לפניכם את הארץ, בוֹאו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבוֹתיכם לאברהם, ליצחק וליעקב, לתת להם ולזרעם אחריהם. כתב הרמב"ן (ז): "מצוה ולא ייעוד והבטחה".


אמונה ובטחון; מלחמה

בוֹאו ורשו את הארץ. כתב רש"י: "אילו לא שלחו מרגלים, לא היו צריכים לכלי זיין".

(ט) ...לא אוכל לבדי שאת אתכם. כתב רש"י: "ה' אלקיכם... הגדיל והרים אתכם על דייניכם. נטל את העונש מכם ונְתָנו על הדיינים... אני, אם חייבתי ממון שלא כדין, נפשות אני נתבע".


עם ישראל קיים לעולם

(י) ...והנכם היום ככוכבי השמים לרוֹב. כתב רש"י: "הנכם משולים כ'יום' - קיימים לעולם כחמה, וכלבנה וככוכבים".


ידעתי את ה'

(יא) ה' אלקי אבותֵכם יוֹסֵף עליכם ככם אלף פעמים וִיברך אתכם... כתב בעל הטורים: "שניים במסורה: הכא, ואידך (תהלים קמה:כא): 'וִיברך כל בשר שם קדשו'. כשיברך אתכם, יברך כל בשר שם קדשו, שיאמרו: ברוך שקיים הבטחתו".

המדרש אומר (דברים רבה א:י): "חותמו של הקב"ה 'אמת'... אל"ף - ראשון של אותיות, מ"ם - אמצעית. תי"ו - סופן. לומר (ישעיהו מד:ו): 'אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים'".


מנהיג

עוד אומר המדרש (שם): "אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד... צריכין הדיינין שיהא בהן שבע מידות ואלו הן: 'חכמים ונבונים וידועים' (פסוק יג), וארבע כמה שכתוב להלן (שמות יח:כא): 'ואתה תחזה... אנשי חיל, יראי אלקים אנשי אמת ושונאי בצע'".


עם ישראל

(יב) טרחכם ומשאכם וריבכם. כתב רש"י: "טרחנים... אפיקורסין... רוגנים".

(יג) אנשים - חכמים ונבוֹנים וידֻעים לשבטיכם. כתב רש"י: "'אנשים' - צדיקים; 'חכמים' - כסופים; 'נבונים' - מבינים דבר מתוך דבר".

בראשיכם. פירש רש"י: "שתהיו נוהגין בהן כבוד ויראה".

מנהיג

ואשימם בראשיכם. אומר המדרש (דברים רבה א:י): "ואשמם כתיב... אמר להן משה: אם אי אתם נשמעים להם אשמה תלויה בראשיכם. למה הדבר דומה? לנחש הזה שאמר הזנב לראש... אני אלך תחלה... הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה... מי גרם לו? על שהלך הראש אחר הזנב... ובשעה שהגדולים מהלכין אחר הקטנים נופלים לאחר פניהם".

(טו) ראשים עליכם. פירש רש"י: "שתתנהגו בהם כבוד".

מנהיג

(טז) ואצוה את שוֹפטיכם בעת ההיא... כתב רש"י: "לשעבר הייתם ברשות עצמכם; עכשיו הרי אתם משועבדים לציבור". ובעל הטורים כתב: "כל דיין ודיין בדורו כמשה בדורו".

מנהיג

(טז-יז) ...שָמוֹע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים במשפט, כקטוֹן כגדוֹל תשמעון: לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא...

אמונה

(יז) לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא! כתב על זה הרמב"ן: "ואם תגורו ותעשו חמס הנה חטאתם לה', כי מעלתם בשליחותו". כלומר, שהקב"ה מצַוה וגוזר על היהודי שליחות, ואם הוא מפחד ובורח מהשליחות, אזי מועל הוא בשליחות ה'.


ארץ ישראל; מלחמה; אמונה

(כ) ואוֹמר אלֵכם: באתם עד הר האמוֹרי אשר ה' אלקינו נוֹתן לנו. (כא) ראה, נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ, עלֵה רֵש, כאשר דִבֶר ה' אלקי אבוֹתיך לך - אל תירא ואל תֵחָת. למה כתוב בפסוק כ לשון רבים "אליכם" וכן "אלקינו", ובפסוק כא כתוב לשון יחיד "ה' אלקיך", "עלה"? נראה שהפסוק בא לענות לאלה שסוברים ששיקול של פיקוח נפש דוחה מלחמה על א"י, ולכן התחיל בלשון רבים ללמד שהמלחמה מוטלת על הרבים, ולכן על אף שיש סכנה ליחיד, "אל תירא ואל תחת", שאין שיקול של פיקוח נפש דיחיד דוחה מלחמה על א"י.

עוד יש להקשות: למה בפסוק כא כתוב "ה' אלקיך" ואח"כ "אלקי אבותיך"? י"ל שזה בא להורות שזכות ישראל לארץ ישראל נובעת אך ורק מזכות אבותיו, שה' נתן להם את הארץ.

מנהיג

(כב) ותקרבון אלי כֻלכם... כתב רש"י: "...בערבוביא, ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים". צריך לכבד מנהיג וזקן.

חוסר אמונה - אפילו בראשי השבטים

(כג) ...ואקח מכם שנים עשר אנשים... כתב רש"י: "מן הברורים שבכם, מן המסולתים שבכם". וכ"כ הרמב"ן: "לא שיבח אותם בנשיאותם... כי אחרי שהרשיעו לא יספר בשבח הרשעים". כלומר, אע"פ שהיו נשיאי השבטים, לא סיפר את זה מאחר שהרשיעו.

חוסר אמונה; עליה

(כו) ולא אביתם לעלוֹת, ותמרו את פי ה' אלקיכם.

חוסר אמונה; המרגלים

(כו-לב) ולא אביתם לעלוֹת ותמרו את פי ה' אלקיכם. ותֵרָגנו באהליכם ותאמרו: בשנאת ה' אוֹתנו, הוציאנו מארץ מצרים, לתת אוֹתנו ביד האמוֹרי להשמידנו. אנה אנחנו עוֹלים, אחינו הֵמַסו את לבבנו לאמר: עם גדול ורם ממנו, ערים גדוֹלוֹת ובצורוֹת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם. וָאוֹמר אֲלֵכם: לא תערצון ולא תיראון מהם. ה' אלקיכם ההוֹלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם. ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד בוֹאכם עד המקום הזה. ובדבר הזה אינכם מאמינִם בה' אלקיכם! כתב על זה הרמב"ן (פסוק כה): "שאין העכבה אלא ממיעוט אמנה".

א"י; שכר ועונש לאומי; בטחון

(לה) אם יראה איש באנשים האלה, הדור הרע הזה, את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבוֹתיכם.

בטחון; מנהיג

(לו) זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מִלֵא אחרי ה'. לכאורה קשה, למה לא הוזכר יהושע? ובבמדבר (יד:ל) הוזכר יהושע אבל רק אחרי כלב? ומה פירוש הלשון "מילא אחרי ה'"? והנה בבמדבר (שם) מפרש האבן עזרא מדוע הקדימו את כלב ליהושע: "הקדים כלב כי הוא הקדים 'ויהס'". ונראה שאע"פ שיהושע בטח בה' ולא היה מסופק כמו שאר המרגלים, מכל מקום לא היה לו האומץ לצאת נגד המרגלים עד שעשה זאת כלב. ולכן הוקדם כלב בבמדבר. וכאן כשמדובר לא רק על כניסתם לארץ אלא על ההתנחלות, כלומר, איזו נחלה יקבלו, הוזכר רק כלב כי הוא ולא יהושע קיבל בדיוק את מה שמסר את נפשו עליה - חברון. כי כאשר המרגלים הלכו לתור את הארץ, כולם נשארו ביחד משום שלא רצו להסתכן, והוא עזב אותם והשתטח על קברי אבות בחברון (כמו שכתב הרד"ק [יהושע יד:ט]: "שהמרגלים האחרים היו יראים לבוא שם מפני הענקים"), ולכן נאמר שכלב "מילא אחרי ה'", כלומר, היה מלא אמונה, הגיע לתכלית השלמות, שהיה מלא ושלם לגמרי באמונה, וכמו שתירגם אונקלוס: "אשלים בתר דחלתא דה'". ואין היהודי שלם בלי אמונה שלמה.

ועיין יהושע (יד:ז-ט,יא-טו) ששם כתוב: "בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה' אוֹתי... לרגל את הארץ ואָשִב אותו דבר כאשר עם לבבי. ואחי אשר עלו עמי הִמְסִיו את לב העם ואנכי מלאתי אחרי ה' אלקי. וישבע משה ביום ההוא לאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה, לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם, כי מלאת אחרי ה' אלקי... עודני היום חזק כאשר ביום שלוֹח אותי משה; ככוֹחי אז וככוֹחי עתה, למלחמה ולצאת ולבוא. ועתה תנה לי את ההר הזה אשר דִבר ה' ביום ההוא כי אתה שמעת ביום ההוא כי ענקים שם וערים גדוֹלות בצֻרות; אולי ה' אותי והורשתים כאשר דבר ה'. ויברכהו יהושע ויתן את חברון לכלב... על כן היתה חברון לכלב בן יפנה הקנִזי לנחלה עד היום הזה יען אשר מִלא אחרי ה' אלקי ישראל, ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא, והארץ שקטה ממלחמה".

בטחון; קידוש השם; א"י

(לז) גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר: גם אתה לא תבוֹא שם. תימה: וכי משום חטא המרגלים נענש משה, הלא משום חטא הסלע נענש? ונראה ששני החטאים היו מתוך חוסר אמונה בה' ואי נכונות לקדש את שמו. ועיין לקמן ד:כא שכתוב: "וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן". ובהקשר שם מדובר על איסור ע"ז, ומדוע פתאום נכנס שם פסוק זה? ואולי גם שם יש אותו קשר (ועיין מה שאכתוב שם על זה).

מנהיג

(לח) יהושע בן נון העוֹמד לפניך הוא יבוֹא שמה - אוֹתו חזֵק כי הוא ינחִלנה את ישראל. כל מנהיג ישראל צריך חיזוק.

א"י

(לט) וטפכם... המה יבוֹאו שמה, ולהם אתננה, והם יירשוה.

קידוש השם; בטחון

(מא-מד) ותענו ותאמרו אלי: חטאנו לה'; אנחנו נעלה ונלחמנו, ככל אשר צִוָנו ה' אלקינו... ויאמר ה' אלי: אֱמוֹר להם: לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני אוֹיביכם. וָאֲדבר אֲליכם ולא שמעתם ותמרו את פי ה' ותָזִדו ותעלו ההרה. ויֵצא האמוֹרי... ויכתו אתכם... הנה ישראל לא חזרו בתשובה, ולא היתה להם אמונה אמיתית, אלא המחשבה על שנים של נדידה בגלות היתה כה איומה עד שהם העדיפו לעלות ארצה כי היא היתה הפחות רעה מבין שתי ברירות רעות (כמו שכתב הספורנו (מה): "ולא שבו... אלא מיראת עונש"). ולכן ה' אמר שהוא אינו מקבל את זה, ולא יעזור להם. אפילו כאשר עושים את הדבר הנכון, מ"מ כשעושים בלי אמונה בה', זה לא יצליח. בלי ה', שקר הסוס לתשועה, וגם רצון בני ישראל להילחם לא יועיל. ולכן הפסוק השתמש באותה לשון, "ותמרו את פי ה'", גם כאשר לא רצו לעלות (כו) וגם כאשר כן רצו (מג).

(מה) ולא שמע ה' בקולכם. כתב הספורנו: "מפני חילול השם שעשו, שלא תספיק בו כל תשובה אלא מיתה". רואים מכאן שחוסר בטחון הוא חילול השם.