פירוש המכבי - דברים

דברים פרק יג

פרק יג

ידעתי את ה'; אל תהי חכם הרבה

(א) את כל הדבר ["קלה כחמורה" - רש"י] אשר אנכי מצוה אתכם, אוֹתו תשמרו לעשות; לא תוֹסֵף עליו ולא תגרע ממנו. כתב הספורנו: "אפילו בסוּר סיבת המצוה בעיניך, כענין שלמה באומרו (סנהדרין כא:): 'אני ארבה [נשים] ולא אסור'". וזה גם קשור לפסוקים הקודמים (יב:ל-לא): "השמר לך פן תנקש אחריהם... לאמר: איכה [כמו] יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני. לא תעשה כן לה' אלקיך, כי כל תועבת ה' אשר שָנֵא עשו לאלהיהם...", וכתב הספורנו (ל): "'ואעשה כן גם אני' -  שאעבוד את הא-ל יתברך באותם מיני העבודה שהם עובדים לע"ז". וכ"כ אבן עזרא ורמב"ן. כלומר, שכוונת ישראל היא טובה, ובכל זאת באה התורה להזהיר שלא לעשות את זה, ולעשות רק את כל אשר ציווה ה'.

אמונה

(ב-ד,ו) כי יקום בקרבך נביא... ונתן אליך אות או מופת, ובא האות והמופת... לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים... לא תשמע אל דברי הנביא ההוא... כי מנסה ה' אלקיכם אתכם... והנביא ההוא... יומת... ובערת הרע מקרבך. כתב הרמב"ן (ב): "זה ה'נביא'... יאמר: ה' הנכבד שלחני שתעבדו לפעור כי היה השותף עמו במעשה בראשית...". אין שותפות עם הקב"ה. ומכאן רואים עוד, שצריך להאמין בה' אפילו בניגוד ל"מציאות", כגון שהתקיים המופת שנתן נביא השקר.

ידעתי את ה'; יראת ה'; מושגים

(ה) אחרי ה' אלקיכם תֵלֵכו ואוֹתו תירָאו ואת מצווֹתיו תשמוֹרו ובקוֹלו תשמָעו ואוֹתו תעבוֹדו ובו תדבקון. ראשית כל, "אחרי ה' אלקיכם תלכו ואוֹתו תיראו" - יראת ה' קודמת לכל. וכתב רש"י: "'ובו תדבקון' - הידבק בדרכיו. גמוֹל חסדים, קבוֹר מתים, בקר חולים - כמו שעשה הקב"ה".

מושגים; ובערת הרע מקרבך

(ו) והנביא [השקר] ההוא או חוֹלם החלום ההוא יומת... ובערת הרע מקרבך. אסור לנו להשאיר רע בקרבנו! אסור לנו להיות כאלה שמרחמים על האכזרים, שסופם להיות אכזרים על הרחמנים.

ידעתי את ה'; מסית; אהבת ה'

(ז,ט-י) כי יסיתך אחיך, בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך... לא תאבה לו... ולא תחוס עינך עליו... כי הרוֹג תהרגנו. ידך תהיה בו בראשונה... כתב רש"י (ט): "...לפי שנאמר (ויקרא יט:יח): 'ואהבת לרעך כמוך' - את זה לא תאהב". מפני שצריך לאהוב את ה' אפילו יותר מאהבת משפחה.

מושגים; ובערת הרע מקרבך

(יא-יב) וסקלתו [את המסית] באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל ה' אלקיך... וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוסִפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך. חוץ מהעיקרון שצריכים לבער את הרע מקרב העם, יש עוד שתי סיבות לסקילת המסית: א) שכל העם יפחד מלעשות דבר זה; ואמנם אין ספק שאי אפשר להוציא את זה מלב העם לגמרי, אבל העיקר הוא שיפחדו לעשות את זה בגלוי, "בקרבך". ב) שהמסית לא יצליח להסית עוד אנשים. כך כתב הספורנו (יא): "...ובהריגתו תשיג שלא ידיח עוד אחרים...". ומוסיף (יב): "'ולא יוסיפו' - לא הוא ולא זולתו".

ידעתי את ה'; קבלת עול מלכות שמים

(יד) יצאו אנשים בני בליעל... פירש רש"י: "בלי עול, שפרקו עולו של מקום".

ידעתי את ה'; עיר הנידחת

(יג-יד,טז-יז) כי תשמע באחת עריך... יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וַידיחו את יוֹשבי עירם... הכה תכה את יוֹשבי העיר... ואת כל אשר בה... ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלקיך... פירש רש"י (יז): "לשמו ובשבילו". ואבן עזרא (יז) כתב: "כלה לה' אלקיך, בעבור כבוד ה'...". כאשר עיר שלמה בישראל פורקת ממנה את עול ה', חייבים למחוק אותה. והתורה מסיימת (יז): "...והיתה תל עולם, לא תִבָנה עוד". וכתוב (יח): "...למען ישוב ה' מחרון אפו...". ופירש רש"י: "שכל זמן שע"ז בעולם, חרון אף בעולם".

ידעתי את ה'; אל תהי צדיק הרבה (בעיר הנדחת)

(יח-יט) ...למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים, ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבוֹתיך, כי תשמע בקול ה' אלקיך לשמוֹר את כל מצותיו... לעשות הישר בעיני ה' אלקיך. הכוונה היא, שאדם חייב להבין שהמוסר והצדק והיושר באים מה', והוא חייב לכפוף את דעותיו ואת רגשותיו לה' ולעשות את רצונו - מפני שהוא (ה') מגדיר את היושר האמיתי. ועל זה אמר "לעשות הישר בעיני ה' אלקיך". וכתב אבן עזרא (יט): "כן תעשה אם ביקשת לעשות הישר בעיניו". וכתב בעל הטורים (יח): "שלא תדאג לומר: חרבתי עיר ויושביה - לכך מבשרך לומר שלא תדאג, ורחמך ויפרך וירבך". ונראה לי שמשום כך, דוקא במצוה קשה כזו אומרת התורה: "ונתן לך רחמים", כלומר, שה' יתן לך את המושג האמיתי של רחמים. אין ספק שרחמים על הבריות הם עמוד השדרה של ישראל, אבל הרחמים חייבים להיות במסגרת נכונה, ורק הקב"ה מגדיר את המסגרת הזאת. ואם האדם מכופף את ראשו ומשעבד את רצונו כולו לה', אזי כאשר הקב"ה יצוה עליו לרחם על הבריות, הוא ירחם עליהם בלי ספק, אף אם יצרו מתנגד לכך. ויתכן שזו כוונת בעל הטורים (יט) באומרו: "...'לעשות הישר בעיני ה'' - וסמיך ליה (פסוק כ) 'בנים אתם [לה' אלקיכם]', דבזמן שעושין רצונו של מקום קרויין בנים. 'ונתן לך רחמים ורחמך' וסמיך ליה 'בנים אתם...', לומר לך שכל מי שיש בו רחמים ומרחם על הבריות, הקב"ה מרחם עליו כאב על הבן". ולפי זה, פירוש הפסוק "ונתן לך רחמים, ורחמך..." הוא כך: הקב"ה יתן לך את המושג הנכון והמצוה הנכונה של רחמים, ואם תרחם על אנשים לפי המצוה הזאת, הקב"ה ירחם גם עליך.