כהנא יומי

קשה

כהנא יומי: היהודי המאמין – הרעיון האמיתי בידו. ממה יירא? לעולם אל יתבייש היהודי ללכת בשליחות ה'. לעולם אל יברח היהודי מאלה המלעיגים עליו. "ותהי האמת נעדרת – וסר מרע משתולל" (ישעיה נט,טו), וזה לשון רש"י: "'משתולל' – מוחזק שוטה על הבריות". "הייתי לשחוק כל היום – כולה לעוג לי" (ירמיה כ,ז). אין דבר. כנגד הלעז והכעס של התועים, עומדת הבטחת ה': "ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני" (ירמיה א,יט). התועים והטועים ימלאו פיהם שנאה. קשה, קשה, אך כך היא דרכה של התורה. סבלנות וסובלנות – דבקות במטרה. אין פשרות וויתורים. ובכוח מסירות נפשנו ואהבת אחינו, נתגבר, בעזרת ה', ונחיש את הגאולה.


אלול

כהנא יומי: "אני לדודי ודודי לי..." -מילים מתוך שיר האהבה הגדול מכולם, שיר השירים; גדול -בגלל שהוא האהבה הטהורה ביותר, האהבה בין הקב"ה וכנסת ישראל. חשב עליהם -האם אין באהבתם משום ביטוי למהות ולסוד של האהבה האמיתית? האם אין הם באהבתם זועקים את ההבדל בין אהבה לבין הזיוף שמחקה אותה היום בעולמנו החולה? "אני לדודי ודודי לי". כאשר אני שייך לאהובתי, כאשר אני נותן לה, ונותן מעצמי, וחי כדי לעשות בשבילה ולשמח אותה -מובטח לי שהיא שלי, משום שהיא תשוב ותעשה אותו הדבר בשבילי. האוהבים שחושבים לתת זה לזה -בודאי יקבלו זה מזה. זוהי אהבה, הרצון הזה לתת, הרצון הזה להקריב ולעשות בשביל האחר. לא לחינם נקרא שיר השירים על ידי רבי עקיבא "קודש קדשים" ביחס לכל ספרי התנ"ך האחרים. האהבה שנמצאת בה היא קדושה. קדושה היא לברוח מהאנוכיות והחמדנות של הבהמה; היא לשבור את התאוות והרצונות של ה"יש"; היא להיות אדון על אותו רצון שגורם לאנשים לחפש רק את ההנאה העצמית.


הישמעל הראשון

כהנא יומי: רבותי, הישמעאל הראשון - בואו ונלמד שיעור בתורה - מה עושים עם ישמעאל: "ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק" - לגלג, תבע את הארץ, לגלג. "ותאמר לאברהם" - הנה שרה, אם יהודייה, רחמנית - ותאמר לאברהם: גרש האמה הזאת ואת בנה. החוצה. טרנספר. אני אטרנספר, אתה תטרנספר, אנו נטרנספר. גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק. אברהם, יהודי, לב טוב, רחמן בן רחמן - וירע הדבר מאוד בעיני אברהם. כי בכל זאת, איך מגרשים, ועוד ילד. איך מגרשים ילד? ויאמר אלוקים אל אברהם: אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך. כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק ייקרא לך זרע. שרה ידעה, הבינה. לא ייתכן דו-קיום. דו-קיום לא יהיה כאן. דו-קיום בין יהודים לערבים? בינתיים אני מחכה לדו-קיום בין ערבים לערבים בלבנון. איזה דו-קיום? איזה תענוג לראות איך חיים הערבים ביחד - סונים, שיעים, דרוזים, נוצרים ו"חיזבאללה". אחד קוטל את השני. אבל אנחנו, רבותי, נחיה אתם. פתי יאמין לכל דבר. עם סרטן אין דו-קיום. סרטן אתה חותך וזורק, ואם לא אתה מת.


vcrhjv

"א-ל נקמות ה'!" "ישמח צדיק כי חזה נקם... ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש אלוהים שופטים בארץ!" (תהלים נח). נקמה. זו ההוכחה בשביל בני אדם קטנים שה' אכן קיים. מפני שרק כאשר הרשעים נענשים יכולים בני אדם להאמין שאלוקי ישראל אכן קיים. נקמה -קידוש שם ה'. ובעודנו עומדים על הסף של אותה נקמה, של אותו קידוש השם, עצרנו. עצרנו מפחד הגוים, עצרנו מתוך חוסר אמונה מוחלטת בכך שאלוקי ישראל הוא יותר חזק מנשיא ארה"ב. עצרנו מפחד התגובה שלהם, עצרנו וכרענו ברך בפניהם. הרשינו לפחדים שלנו מהם ולרגשי האשמה שלנו כלפיהם, שטופחו ע"י המושגים הגויים שלהם, להפוך אותנו מענקים לחגבים, ממקדשים למחללים. ונתנו לעכברושים לחיות -לתדהמתם שלהם. נתנו לרוצחים, שונאי ישראל, שונאי אלוקי ישראל, לצעוד אל מחוץ לביירות כשאצבעותיהם מורמות אל-על בסימן V, נשקם ברשותם, כגיבורים שאחר כך יצרו את המיתוס של לוחמים אמיצים שהצליחו להחזיק מעמד מול צה"ל ולסיים ב'תיקו'. וכך החל ההרס של צה"ל, ניפוץ אגדת הגבורה של צה"ל. התדמית שבעבר הטילה מורא בלב הערבים החלה להתפורר. ובמקביל לזה, החל התהליך של קשירת ידיהם של החיילים, שנשלחו אל תוך תנאי קרב בלתי אפשריים. לתוך תנאים של מווות. זה התחיל בפקודה הנפשעת שלא לתת לחילות-רגלים חיפוי אוירי או ארטילרי כשנלחמים נגד טרוריסטים הנמצאים באזורים אזרחיים, שמא, חס ושלום, יהרגו ערבים "חפים מפשע". וכך, במקום זה, חיילים יהודים חפים מפשע נהרגו -והיו עשרות מקרים כאלה בהם נרצחו חיילים יהודים בידי ערבים שירו עליהם מתוך בניינים שנאסר על חיילינו להפגיז אותם; חיילים שנשלחו אל מותם ע"י עבדים-יהודים מתגויים ומתיוונים שפחדו מתגובת העולם, לכודים ברגשי האשמה שלהם שהביאו אותם להעדיף דם של אזרחים ערבים על פני דמם של חיילים יהודים. וזה המשיך. רצח של חיילים יהודים באופן כמעט יומיומי, הודות לעבדים היהודים ששולטים בירושלים. מטעני-צד, רקטות, רימונים, מוקשים, גרמו להרג מתמיד של חיילים יהודים. היו אלה חיילים יהודים שנשלחו לתוך ים של מוסלמים-שיעים, שונאים, פרימיטיביים, צמאים לדם יהודי. היו אלה חיילים יהודים שנשלחו לתוך האזורים הללו, עם הוראות שאסרו עליהם להשתמש באמצעים הנדרשים כדי ללמד את העכברושים הערבים לקח. בכל פעם שנרצח חייל, הוגבלה פעילותם של החיילים המתוסכלים והממורמרים רק "לסריקת השטח", ולעולם, לעולם לא, לאחיזה באמצעים נגד הערבים "החפים מפשע" שמכפריהם יצאו הרוצחים. הערבים לא היו טפשים, ותוך זמן קצר הבינו שהיהודים הם כן. נשים היו יורקות על חיילים, וילדים סקלו אותם באבנים, והם ידעו שהחיילים לא יכולים לעשות דבר. וככל שהערבי איבד את הפחד שלו מפני החייל היהודי, כך החל החייל היהודי לפחד יותר ויותר מפני הערבי. לראשונה החלו חיילים יהודים לצאת מפוחדים לפטרולים. וממשלת העבדים היהודית ישבה משותקת, אל מול התקפות גדלות והולכות, ונתנה לדברים הגרועים ביותר לקרות. האגדה של צה"ל האדיר והחזק -המעניש, הורס ונוקם -התנפצה.


שחרור

הפכתם את דמינו למים. למה לא ינסה מחר מחבל לרצוח יהודים, כאשר מובטח לו שתוך תקופה קצרה הוא יצא מהמלון ברמלה? אתם, שאין בכם לא אמונה בה' ולא ביטחון באלוקי ישראל, ולא גאווה אלוקית ולא גאווה לאומית, הפקרתם יהודים ודמם על ראשיכם. על שהשפלתם את תדמית המדינה בעיני אויבינו, הכנסתם בערבים אומץ ותאווה להשמידנו, ביטחון עצמי והרגשה שהרי לפניהם מדינה יהודית חלשה, מתפוררת, מהססת ומבולבלת. אתם מביאים עלינו, חס ושלום, את השואה הערבית.


אין ערבים קיצונים ומתונים

כהנא יומי: אין ערבים קיצוניים ומתונים. יש ערבים פיקחים וטיפשים. הטיפש אומר בדיוק מה שהוא חושב - לחסל את ישראל: סוריה, אש"ף, לוב. הפיקחים רוצים בדיוק אותו דבר, אלא מה? הם פיקחים, הם יודעים שבמלים יפות, טובות, ניתן להם את הכול. הפיקחים האלה הם מסוכנים לנו פי אלף מהקיצוניים כביכול, כי הם פותחים פתח, פתחון-פה לשריד שהוא פי אלף מסוכן יותר מכל ערבי.


פשע

כהנא יומי: בעיתונים מתרבים הדיווחים על פשע יומיומי — אלימות, רצח, אונס אכזרי ושוד. ליד בתי הקולנוע משתרכים תורים ארוכים של אנשים, המחכים לראות אותה הטינופת שמזהמת כל מדינה "מודרנית ומתקדמת" אחרת בעולם, משום שאנשים "מתקדמים ומודרניים" מצהירים ש"אי אפשר" לאסור דברים כאלה במדינה דמוקרטית. בחנויות מוצעים ירחונים וספרים פורנוגרפיים למכירה, ולא חסרים קונים. ההתנהגות החצופה והפרועה של הנוער ברחובות דומה למה שניתן למצוא בכל עיר מערבית חילונית. השבת אינה שבת; כשרות היא דבר מרגיז ששייך לעבר; קדושה ומסורת הופכים יותר יותר לנחלתו הבלעדית של המיעוט הנקרא "הדתיים". זאת היא "מדינת היהודים". כך מתחלחלים לתוכה רעיונות זרים ולא יהודיים, וכך היא מתרחקת מהיות "מדינה יהודית". השאיפה "להיות ככל הגויים", דחיית המסורת היהודית והתנערות מערכי ישראל כמו נבחרות, ייחודיות ונבדלות, הן החטא שממנו נובע בהכרח הפשע של בגידה באחים! מדוע בהכרח? מפני שאותו רעיון של ייחודיות ונבחרות, הדורש את קיום התורה והמצוות, הוא גם הרעיון שגוזר יחס מיוחד של יהודי כלפי רעהו. זוהי אחריות מיוחדת, המנוגדת לכל עקרונות התרבות המערבית הבינלאומית המודרנית הליברלית המתקדמת! וכמו שראשי המדינה החילוניים דוחים את מורשתנו מבחינת קיום המצוות המעשיות, כך הם דוחים את מורשתנו מבחינת רעיון הנבחרות של עם ישראל. הדברים בהכרח קשורים: מי שמכחיש את הבחירה האלוקית בעם ישראל גם יתכחש לכל ביטוי של אותה בחירה שאינו מתאים לרוח המושגים המקובלים המודרניים.


כהנא יומי: בעיתונים מתרבים הדיווחים על פשע יומיומי — אלימות, רצח, אונס אכזרי ושוד. ליד בתי הקולנוע משתרכים תורים ארוכים של אנשים, המחכים לראות אותה הטינופת שמזהמת כל מדינה "מודרנית ומתקדמת" אחרת בעולם, משום שאנשים "מתקדמים ומודרניים" מצהירים ש"אי אפשר" לאסור דברים כאלה במדינה דמוקרטית. בחנויות מוצעים ירחונים וספרים פורנוגרפיים למכירה, ולא חסרים קונים. ההתנהגות החצופה והפרועה של הנוער ברחובות דומה למה שניתן למצוא בכל עיר מערבית חילונית. השבת אינה שבת; כשרות היא דבר מרגיז ששייך לעבר; קדושה ומסורת הופכים יותר יותר לנחלתו הבלעדית של המיעוט הנקרא "הדתיים". זאת היא "מדינת היהודים". כך מתחלחלים לתוכה רעיונות זרים ולא יהודיים, וכך היא מתרחקת מהיות "מדינה יהודית". השאיפה "להיות ככל הגויים", דחיית המסורת היהודית והתנערות מערכי ישראל כמו נבחרות, ייחודיות ונבדלות, הן החטא שממנו נובע בהכרח הפשע של בגידה באחים! מדוע בהכרח? מפני שאותו רעיון של ייחודיות ונבחרות, הדורש את קיום התורה והמצוות, הוא גם הרעיון שגוזר יחס מיוחד של יהודי כלפי רעהו. זוהי אחריות מיוחדת, המנוגדת לכל עקרונות התרבות המערבית הבינלאומית המודרנית הליברלית המתקדמת! וכמו שראשי המדינה החילוניים דוחים את מורשתנו מבחינת קיום המצוות המעשיות, כך הם דוחים את מורשתנו מבחינת רעיון הנבחרות של עם ישראל. הדברים בהכרח קשורים: מי שמכחיש את הבחירה האלוקית בעם ישראל גם יתכחש לכל ביטוי של אותה בחירה שאינו מתאים לרוח המושגים המקובלים המודרניים.


החמץ

כהנא יומי: הבעיה איננה החמץ בציבור כי אם החמץ שנמצא בתוך נציגי הציבור, השאור שבעיסה הבולט בבית הזה. "לא יראה לך חמץ, לא יראה לך שאר בכל גבליך" - המצווה היא ברורה. לבער את החמץ, שלא יישאר ממנו שריד. חבל, השריד נשאר, והווירשובסקי, עם מפ"ם ועם ר"צ, ושינוי, וכנסת ישראל מלאה חמץ מפה לפה.


תפקיד האם

מצאנו, שבלדת האשה ילד, כתוב (ויקרא יב:ו): "ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת, תביא כבש בן שנתו לעלה, ובן יונה או תור לחטאת...". זהו סמל לעקרון, שהילד שנולד בא לעולם כדי להקריב למען ה'. ותדע זאת אמו, שהרי תפקידה הוא להוליד ילדים כדי להמשיך את שרשרת האומה ואת המסורת מסיני. אין ביד האשה למנוע מילדה מלעשות את זה, שהרי הוא של ה'. וכן אין לה רשות שלא להוליד בנים, קל וחומר לרצוח אותם ע"י הפלה מלאכותית, ומשום כך אמרו חז"ל (נדה לא:): "מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן?... שבשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תיזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה: תביא קרבן". והאבן עזרא (ויקרא שם) פירש, שעל המחשבה שהיתה לה, היא מביאה את העולה; ומחשש שמא הוציאה נדר בפיה, היא מביאה את החטאת.


רשות השידור

כהנא יומי: חוק רשות השידור - מהו השורש של "שידור", שד? שוד? השד, הדיבוק, שדבק בנו ומטריף את דעתנו? השוד, שוד הערכים היהודיים הקדושים והנבחרים של תורת השם? שוד הציונות האמיתית, השפויה, של אבותינו הקדושים? שוד הביטחון העצמי, הביטחון בצדקת דרכנו? חז"ל אמרו: יש קונה עולמו בשעה אחת. חברי הכנסת, חרף פשעיכם הרבים, נשארה לכם דרך לקנות את עולמכם בשעה אחת: חסלו את המפלצת הזאת, הנקראת "רשות השידור" - הטלוויזיה והרדיו, שהורתם בשנאה עצמית ולידתם בתקיעת סכין בגב האומה, ששונאת את תורת השם שנאה פתולוגית, שונאת את העם היהודי שנאה תהומית, ושונאת את עצמה שנאה חולנית. השמאל המכוער השתלט על הטלוויזיה ועל הרדיו. הזיבורית שבקרבנו צפה למעלה וכבשה את כלי התקשורת הממלכתיים. היום משלם העם כולו בעד הטעות הנוראית, הגובלת בפשע, של מנחם בגין, שסירב לנקות את הלכלוך הזה ולטהר את הזוהמה האנטישמית הזאת כאשר הגיע הליכוד סוף סוף לשלטון. בגין והליכוד השאירו שם את כולם, את כל התבוסתנים, את כל החולים, את כל עוכרי ושונאי ישראל. היום כולנו משלמים על כך. הטלוויזיה והרדיו הם סכנה גדולה לאין שיעור מאש"ף. יומם ולילה פורצים הם לבתינו להרעיל את ילדינו בהתייוונות, לשטוף את מוחותיהם בסם המוות השמאלני של רגשות האשמה. הם הורסים את צה"ל, מחריבים את חיילינו, ומקריבים את המדינה על מזבחה של עבודה זרה.


ארץ ישראל שלנו

כהנא יומי: הגיע הזמן שיקום יהודי אחד וידבר בנושא הזה כיהודי ולא סתם כלאומני. ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל. אין עם פלשתיני, לא היה ולא יהיה. הבסיס של ארץ-ישראל, של העם היהודי, הוא כפי שאני מצטט פה מן הרמב"ם: נצטווינו לרשת את הארץ שנתן השם יתברך לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. וזוהי שהחכמים קוראים אותה "מלחמת מצווה". אני מסכים עם אלה שקמו פה ואמרו: המצב היום בשטחים הוא בלתי נסבל, הוא חמור. אבל כך גם בגליל, כך גם באום-אל-פחם. ומה הפתרון? - ריבונות יהודית על יהודה ושומרון ועזה, ושהתושבים שם יישבו בשקט. אם לא, נוציא אותם.


דורנו דורש נביאים

כהנא יומי: חבל על דור יתום שמשוטט בחוצות ומחפש חכמה, אור, הדרכה, אמת. דורנו דורש נביאים, ברואי ניב שפתים. שפתים שלא תפחדנה ותנבנה את האמת הטהורה והצרופה. "והבנים קשי פנים וחזקי לב אני שולח אליהם... והמה אם ישמעו ואם יחדלו כי בית מרי המה – וידעו כי נביא היה בתוכם" . יקומו תופשי התורה וינבאו – בלי פחד, בלי היסוס; את האמת הטהורה – ולאמיתה!


נבל ולא חכם

כהנא יומי: למה שערבי מחבל לא ינסה לרצוח יהודים כאשר הוא מכיר את חסדם ורחמנותם המטופשים והאוויליים של היהודים, כאשר הוא יודע, כי אף אם ייתפס יקבל לכל היותר מאסר עולם, אולי פעמיים מאסר עולם, אולי גזר-דין כזה שלוש פעמים מאסר עולם, אבל בחילופי שבויים יצא לחופשי, יצא חופשי כדי לרצוח עוד יהודים? הוי עם נבל ולא חכם, עם חולה. אילו דיו היו הימים וכל מקווי מים, ודיירי הארץ סופרים ורושמי רשימות - לא היה מספיק לכתוב ולפרש את מושגיו ומחשבותיו המוזרים של העם הזה. שמעו שמוע ובכה תבכו.


מסירות נפש של הצפרדעים

כהנא לפ"ש: וְשָׁרַץ הַיְאֹר, צְפַרְדְּעִים, וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל-מִטָּתֶךָ; וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ וז"ל בעל הטורים (להלן ח:א): "...כדאיתא בפסחים (נג) מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לשריפה? נשאו ק"ו לעצמן מצפרדעים. שהצפרדעים מסרו עצמן למיתה על קידוש השם ועל כן נמלטו כדכתיב: 'וימותו הצפרדעים מן הבתים, מן החצרות ומן השדות' (שמות ח:ט), אבל לא מהתנורים [יש כאן כלל גדול: שדוקא מי שסיכן את עצמו על קידוש השם נשאר בחיים; ומוסר גדול הוא ליושבי הגלות], אבל משה ואהרן שנאמר בהם: 'יען לא האמנתם בי להקדישני' (במדבר כ:יב), ולא נשאו ק"ו מצפרדעים, מתו ולא זכו ליכנס לארץ" (וכן עיין שמות רבה י:ב). והנה שאל הרב יונתן אייבשיץ: איזו מסירות נפש היתה כאן אם הקב"ה ציווה לצפרדעים להיכנס? והשיב, שהוא לא ציווה על צפרדע זה ליכנס דוקא לתנור. אותו צפרדע היה יכול להיכנס לחדר המשכב...


הכי גרוע לא לעשות כלום

כהנא לפ"ש: השבת, פרשת שמות, העברתי דבר תורה בבית כנסת כאן. כאשר בת פרעה ירדה ליאור וראתה את התיבה בסוף, כתוב: "ותשלח את אמתה". פשטות הפסוק היא שבת פרעה שלחה את שפחתה, האמה שלה. אבל במסכת סוטה יש מאן דאמר הסובר שהמלה באה מ"אמה", כלומר ידה. והכוונה שהיא הושיטה את היד שלה ולפי אותו מאן דאמר, הקב"ה עשה נס וידה גדלה כמה וכמה אמות, ורק ככה יכלה היא להגיע ולאחוז בתיבה. אם כן נשאלת השאלה: הרי בת פרעה, שעמדה רחוק מהתיבה, לא ידעה שהקב"ה יעשה נס. אם כן, כשהיא עמדה כל כך רחוק מהתיבה ובלי לצפות לנס, למה בכלל הושיטה את ידה? אבל התשובה היא שכאשר יש משבר ואדם חייב לפעול, הוא חייב לנסות לעשות אפילו אם לכאורה הפעולה נראית בלתי אפשרית. הכי גרוע הוא שלא לעשות כלום. היהודי פועל וביחד עם פעולתו, מקווים שהקב"ה יעזור.


כח דהיתרא

דרוש רצון טוב גם במסגרת ההלכה, אך הוא אינו יכול לשנות אותה בדרך זו או אחרת. ההלכה היא דרך חיים ודיין שאינו מתנהג על פיה לקולא מתכחש לתפקידו. כוח ההיתר הוא אחד מאבני הפינה של החוק היהודי, ומן המפורסמות הן נסיונותיהם של גדולי ההלכה להעדיף קולא על חומרא. מאמץ מחשבה אדיר הופעל כדי לחפש פתרונות של היתר במסגרת ההלכה, אך כל היתר חייב להישאר צמוד לתכנה של ההלכה. אם יש משמעות כלשהי להלכה, הרי אין היא יכולה להיות כמין קישוט למראית עין בלבד. ההלכה מעצבת את חיינו ומקרינה עליהם, ובחפשנו הקלות בהלכה, אל לנו לראות מה שאין בה ואל לנו להתכחש למהותה האמיתית.


מה שהיה הוא שיהיה

כהנא יומי: ההיסטוריה של עם ישראל רצופה מחזוריות טרגית, אבל איננו לומדים מהשגיאות של אבותינו. הדבר היחיד שאנחנו לומדים מההיסטוריה הוא שאנחנו אף פעם איננו לומדים ממנה. לפני 2,500 שנה ראה הנביא ישעיהו כיצד היהודים המתבוללים של דורו (שאחר כך גם רצחו אותו) שואפים ליצור מדינה כמו של הגויים, וכך קרא עליהם: "הוי בנים סוררים, נאום ה', לעשות עצה ולא מיני ולנסוך מסכה ולא רוחי למען ספות חטאת על חטאת. ההולכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים. והיה לכם מעוז פרעה לבושת... ומצרים הבל וריק יעזרו..." (ישעיהו, ל, א-ז). "הוי היורדים מצרים לעזרה על סוסים, ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד ולא שעו על קדוש ישראל ואת ה' לא דרשו" (ישעיהו, לא, א). ההתבוללות הרוחנית של ימינו מתבטאת לא רק בעזיבת התורה והמצוות, אלא גם בשטות הרת האסון שעושים מנהיגינו כאשר הם שמים את ביטחונם בארה"ב, הקנה הרצוץ. וגרוע מכל, הם מפקירים אחים כדי למצוא חן בעיניה.


שחד

"ולא תקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים טז:יח) אומר הספרי (שופטים קמד): "'ויסלף דברי צדיקים' - אין יוצא ידי עולמו עד שאינו יודע מה מדברים". כלומר, השוחד יטשטש את מחשבתו עד כדי כך שלא יבין מה האנשים מדברים. אך לכאורה קשה: הייתכן שגדולי ישראל ומנהיגיו יקחו שוחד כספי על מנת לעוות את הדין? וכי נמצא דיין כזה או רב כזה? אלא, מדובר בשוחד של כבוד, לא בשוחד כספי. אם הוא יגיד כך וכך, יאמרו עליו שהוא משוגע ומטורף, לא יקראו לו רב, לא יתנו לו משרה ותפקיד. בשביל שוחד של כבוד, מוכן האדם "לשנות" קצת; לא לעוות ח"ו, רק לשנות. יש גם שוחד של אידיאולוגיה - אם ישתוק ולא ידבר, יקבל תמורת זאת כסף למוסדותיו. כך יוכלו רבים ללמוד תורה, והרי אין כמו לימוד תורה. אך בינתיים הוא יושב בממשלה ונותן לגיטימציה ועזרה לאנשים אלו, למרות שאין חוק "מיהו יהודי" ואין חוק השבת. וכך הוא חי: למרות שהוא מזיק לעם ישראל, העיקר שהוא מיטיב למוסדותיו.


אין מכאוב כמכאובי

לבני היקר והחמוד, בנימין זאב, נ"י, מכל הפעמים שלא יכולתי להיות אתך, הפעם אין כאב כמכאובי.כמה רציתי להיות אתך בעלייתך לתורה, כשבעזרת ה' אתה מקבל עליך באהבה את עול המצוות. אם מדברים על המצווה למסור נפש ולהקריב למען תורתנו ועמנו, ברור שלכל אדם נקודה הכי מכאיבה בשבילו. בשבילי, היעדרותי משמחתך, משמחת הבן הצעיר שאותו אני אוהב אהבה עזה, היא ההקרבה המכאיבה ביותר. מצד אחד אני מבקש ממך למחול לי, ומאידך אני בטוח שהנך מבין לא רק את הנסיבות, אלא גם את החיוב לעשות מה שעשיתי. כל מאמציי – גם אתך וגם עם אחיותיך ואחיך – היו בכיוון חדירת הבנה אחת יסודית ועקרונית, והיא: להבין שלא החיים הם חשובים, כי אם איך האדם חי אותם; שלכל אדם חייב להיות ערכים המכוונים את אורחותיו; שתדע מה באמת חשוב ונצחי בעולם, ומה סתם הבל, עובר וחולף. מובטחני שלמדת טוב את כל זה, ושחתומים לנצח בנפשך דברי חז"ל על הפסוק בפרשת אמור "ונקדשתי בתוך בני ישראל", שהוא המקור למצווה הגדולה של קידוש השם. וזה לשונם: "מסור את עצמך וקדש שמי". האושר האמיתי בא אך ורק בהבנה מה באמת חשוב ומה באמת הבל, ובהכרה שאתה אמנם הולך בדרך הנכונה. אז תוכל כל בוקר להרים את קולך בשמחה פנימית ובהתלהבות לקרוא: "אשרינו מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו".


המאבק האמיתי

כהנא יומי: ארץ הקודש, נוה שכינת א-ל, הבמה להתרחשותה של הדרמה הגדולה בתולדות העולם – שובו של עם אחרי אלפיים שנה. ישראל – הארץ והמדינה. מאבק איתנים בעיצומו של היום, מאבק הגדול בהרבה מהמשבר היהודי-ערבי, שהוא הוא אינו אלא חלק בלבד מהמאבק הגדול יותר אשר כלל אינו חדש, כי אם השלב המודרני במאבק מתמשך, בן אלפי שנים. השלב המפורסם ביותר במלחמה זו היה זה אשר זכרו מועלה מדי שנה – לרוב, בלי להבין כלל במה המדובר – בחג החנוכה. הקרב המר שניטש לפני 2300 שנה בקירוב נערך בין היהודים שביקשו לחולל תרבות וחברה יהודיות באמת לבין אלה מאחיהם ששאפו להיות יוונים בהופעתם ובמחשבתם. קבוצה זו נודעה במשך הזמן כמתייוונים, ומאבקם האמיתי של המכבים היה בהם, בעיוותיו ובהשחתתו של העם היהודי והפיכתו לחיקוי עברי מזוויע של תרבות זרה ונכרית. זהו בדיוק המאבק המתרחש כיום במדינה היהודית שהפכה למדינת היהודים והשוקעת לקראת ישות הפחותה בהרבה אפילו מכך. מדינה זו – התהיה ביתו שלעם נישא, מיוחד ונבחר העוטה קדושה ועטוף בפרישות? התהיה אומה מובדלת ויחודית, השונה מן היתר, המבודדת מפני תרבויות נכר המזהמות את טהרתה, השואפות להוריד את העם הנבחר מפסגות הקודש אל תהומות המחולל? התשמור האומה על יחודה, או שמא תבחר להיות ככולן, "ממוצעת" או אף מתחת לכך?


לא לבטוח בגוי

כהנא יומי: האמנם נאמין כי הגוי "בעל הברית" ראוי שנשים בו את מבטחנו ואמוננו? הוא יפנה לנו עורף ויבגוד בנו בו ברגע שיהיה משוכנע שהדבר משרת את האינטרסים שלו. בטחנו פעם בגוי הצרפתי והוא בגד בנו, והיום בוטחים אנו בגוי בוושינגטון ואף זה יבגוד בנו. אנו, אוד מוצל מגיהנם של גלות שנות אלפים אך ורק הודות לאמונתנו העמוקה והבלתי מעורערת באלוקי-ישראל, פתאום זונחים אותו, מתעלמים ממנו, וקובעים שהוא חסר אונים.


על טיפשים ופיקחים

כהנא יומי: אפשר להצביע על שני סוגי ערבים: הטיפשים והפיקחים. הטיפש אומר בגלוי את מה שהוא חושב בלבו: להשמיד את ישראל, היהודים לים. הפיקח, הערמומי, חכמים הם. כי הם הרי חושבים בדיוק אותו דבר, אך מחשבתם הזדונית טמונה בחיק הלב, עד כי יבוא הרגע המתאים, הרגע של "איטבח אל-יהוד".


עצרי וחשבי

כהנא יומי: הדבר החשוב ביותר שאני יכול לומר לך הוא לדעת מי את – למה את. אנשים היום לא שמחים משום שאינם יודעים את הדברים האלה. החיים שלהם סובבים סביב עצמם בלבד, הם שקועים בסיפוק עצמי ובהנאה עצמית. זה דומה למי מלח. ברגע הראשון לאחר ששותים אותם, מרגישים רוויה, אבל מיד לאחר מכן צמאים עוד יותר. אם את רוצה להיות שמחה, הפסיקי לחשוב על עצבות ועל איך להיות שמחה. אם את רוצה למצוא את עצמך, הפסיקי לחשוב על עצמך. ככל שהחיים מלאים קדושה והקרבה, כך יש לאדם יותר סיפוק והוא יותר מאושר. החיים לא נועדו לחיפוש מתמיד אחר האושר, אלא להיות טובים וקדושים. אם תעשי כך, תהיי שמחה. את בת ה', בת נבחרת, כבת לעם הנבחר. בכל בוקר אמרי בכוונה גדולה "אשרינו, מה טוב חלקנו". אם יש לך בעיות או צרות, עצרי וחשבי כמה קטנים ולא חשובים אנחנו, וכמה קטנות ולא חשובות הן בעיותינו; שיש לנו כל כך הרבה טוב, ואל לנו להתלונן כשמשהו לא הולך כשורה; שהדבר היחיד שאמור להפריע לנו הוא כשאנחנו לא בסדר; שהחיים קצרים ושאלה הרצים ורצים במרדף אחר ה"אושר" לעולם לא יגיעו לקו הסיום. היי מרוצה במה שיש לך. אפשר להשתדל להשיג, אבל אם את לא משיגה, חייכי ודעי שיש דברים חשובים יותר.


רחמנות הטיפשים

הסיבה שהעם האמיתי שונא אתכם, שמאלנים ויפי נפש, היא שאף שיהודים נרצחים ונדקרים ונפגעים מדי שבוע, אתם ברחמנות הטיפשים שלכם ממשיכים לדבר על דו-קיום אווילי, מסרבים לתמוך בצעדים שיבטיחו שיהודים יחיו כאן בארץ ולא ימותו. העם האמיתי פוחד היום. פוחדים היום ללכת בעיר העתיקה בירושלים, בשכונת חליסה בחיפה, בשכונת שפירא בתל-אביב. פוחדים היום. אתם אינכם מסתובבים שם. נוח לכם בקיבוץ, הוא שמור. אינכם יכולים להבין את רגשותיהם של הורים שכולים שבניהם נפלו, לא במלחמה, לא בלבנון, כי אם בתוך המדינה, על-ידי ערבים המסתובבים בתוכנו.


אהבה

כהנא יומי: באנגלית יש שתי מלים לאהבה: האחת היא- love ואהבה זו אסור לאדם לאהוב את עצמו. אבל השנייה היא- like , כלומר שהאדם יהיה שבע רצון מעצמו, ושיהיה לו ביטחון עצמי – לא גאוותנות. האנשים העומדים בשני הקצוות – זה ששונא את עצמו וזה שאוהב את עצמו יותר מכל אדם – שניהם מגיעים לשנאת הזולת. זה ששונא את עצמו אינו מסוגל לאהוב אף אחד, וזה שאוהב את עצמו [יותר מדי] מסתכל בביזיון על השני. ולכן, אם תלך בדרכי ה', תדע שהנך הולך בדרך הנכונה. יהיה לך ביטחון עצמי, ולא תיתפס לקיצוניות המסוכנת. והעיקר – שמחה! שמחה בחלקך! קבלת הטוב והרע בשלווה. אם תעשה כן, תהיה מאושר כל ימי חייך.


עבודה זרה

כהנא יומי: פחד מפני אנוש הוא אשר הופך את היהודים לעובד עבודה זרה (במובן המקובל – עבודת אלילים, אך במובן המילולי – סגידה למושגים נכריים). אלוקי ישראל א-ל קנא הוא, הדורש לעבוד עבודה טוטאלית, אמונה שלמה ובטחון בו יתברך ככח יחיד השולט בתבל. ואם יראים אנו מפני אדם, ואם בוטחים אנו באדם, תוך כדי עברה על דיני היהדות ועיקריה, עוברים אנו על החמורה והנוראה שבעבירות – עבודה זרה.


צו השעה

כהנא יומי: צו השעה הוא שר ושרים שמבינים, כי המדינה הזאת היא מדינה יהודית. אנו זקוקים לשרים הרותחים לשמע רצח יהודים בידי ערבים בתוך מדינת ישראל; שרים שיאמצו את הכלל: הבא להורגך לפחות השכם לסלקו; שרים שלא יתרפסו לפני הערבי, כי אם ילמדו אותו לקח יהודי.


בתי ספר

כהנא יומי: לא קיים חינוך יהודי אמיתי בבתי הספר בישראל, ובתוצאות הדבר אנו חוזים כיום – ועוד עתידים לשלם מחיר יקר מחר. בית הספר הוא המקום, בו יש לעצב את נשמות הצעירים. בתי ספר משוללי ערכים, מחנכים צעירים חסרי ערכים. בתי ספר בנוסח מערבי מחנכים בין כותליהם ילדים בנוסח מערבי. רק בתי ספר יהודיים שיוקמו כדי לעצב יהודים מקוריים, משכילים וגאים, מסוגלים למלא את ייעודם הבלעדי.


האגדה התנפצה

כהנא יומי: הערבים לא היו טפשים, ותוך זמן קצר הבינו שהיהודים הם כן. נשים היו יורקות על חיילים, וילדים סקלו אותם באבנים, והם ידעו שהחיילים לא יכולים לעשות דבר. וככל שהערבי איבד את הפחד שלו מפני החייל היהודי, כך החל החייל היהודי לפחד יותר ויותר מפני הערבי. לראשונה החלו חיילים יהודים לצאת מפוחדים לפטרולים. וממשלת העבדים היהודית ישבה משותקת, אל מול התקפות גדלות והולכות, ונתנה לדברים הגרועים ביותר לקרות. האגדה של צה"ל האדיר והחזק -המעניש, הורס ונוקם -התנפצה.


איפה היהודים?

כהנא יומי: הערבים יכולים לגייס אלפים, ו"שלום עכשיו" מסוגלים לזעזע את יסודות המדינה, אבל היהודים ה"טובים", הצעירים ה"לאומיים", אלה שאוהבים את הסיסמאות התקיפות של "אף שעל" ו"יד חזקה", ואשר אוהבים לשמוע דרשה לוחמנית מפי הרב (לפני הצ'ולנט) -אלה עסוקים מדי או אדישים מדי או עייפים מדי, מכדי לצאת ולעשות חצי ממה שהערבים עושים למען עמם. אני רואה את הצעירים הערבים בישראל זורקים אבנים בלי פחד. תוקפים יהודים ואפילו חיילים בלי פחד. נעצרים, מוכים ונורים. והם ממשיכים. חודשים חולפים -והם ממשיכים. אני רואה את האינטנסיביות שלהם ואת הקשר האישי שלהם לאדמה ואת התסיסה האידיאולוגית, ואני תוהה: מה קרה לנוער היהודי? איפה האינטנסיביות שלהם, ואיפה האהבה ללא-גבול לארצם, ואיפה התסיסה האידיאליסטית שלהם? הערבים הופכים ליהודים -והם הציונים החדשים. עכשיו, לא רק הידיים הן ידי ישמעאל, אלא גם הקול. איפה קול יעקב? איפה קול הנוער היהודי?


רחמנות של טיפשים

כהנא יומי: חסד לרשעים? לשונאי ישראל? לאלה שחולמים על השמדתנו? רחמים? סלחנות? כך לא דרכה של תורה. חז"ל קבעו: "מיתתם של רשעים, הנאה להם והנאה לעולם". חברי הכנסת, לפני כשנתיים עשתה ממשלת ישראל צעד כל-כך אווילי, כל-כך הרה-אסון, כל-כך פושע, עד שנתקיים, לא עלינו, הפסוק: "כל שמעיו תצילנה שתי אזניו". שחררנו יותר מ-1150 מחבלים, מרצחים, שונאים, צרים, שואפי השמדתה של מדינת ישראל, ממשיכי התוכנית של בן-הדד; שחררנו גויים שרצחו בדם קר, בהנאה, ברינה דיצה וחדווה יהודים. ‎1150 מרצחים פלשתינים שחררנו. נשאלת השאלה איך בכלל הצטברו בבתי-הכלא של ישראל ‎1150 מחבלים? איך זה שאלה שרצחו יהודים וזממו לרצוח עוד יהודים, לא חוסלו, לא הרגנו אותם, לא נמחקו מעלי אדמות? איך זה שלא גזרנו עליהם, על הרשעים האלה, על הנאצים של ימינו, גזר-דין מוות? איך? התשובה, חברי הכנסת היקרים והנכבדים והנעדרים, כבר ניתנה על-ידי עבדי בן-הדד: "הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם". כן, החסד הישראלי המטורף, הרחמנות הישראלית המטופשת, ההומניזם הישראלי המעוות, המסולף, המזויף, האכזרי. הבא להורגך השכם להורגו - כך קובעים חז"ל השפויים. במקום זה קמים השמאלנים, ליברלים, הומניסטים, צבועים, ומגנים כל ניסיון להטיל גזר-דין מוות על אלה ששואפים להשמידנו.


שחרור מחבלים

כהנא יומי: הערך היהודי של נקמה מוכיח שאכן ניצחו הצדק והיושר. ועל זה נאמר: "ישמח צדיק כי חזה נקם -ויאמר אדם אך פרי לצדיק, אך יש אלוקים שפטים בארץ". לשחרר את המרצחים? ונהפוך הוא. חז"ל אמרו: "כל השופך דמם של רשעים כאילו הקריב קורבן". מגיע להם גזר-דין מוות במקום. התרתם דם יהודי, הפכתם את דמינו למים. למה לא ינסה מחר מחבל לרצוח יהודים, כאשר מובטח לו שתוך תקופה קצרה הוא יצא מהמלון ברמלה? אתם, שאין בכם לא אמונה בה' ולא ביטחון באלוקי ישראל, ולא גאווה אלוקית ולא גאווה לאומית, הפקרתם יהודים ודמם על ראשיכם. השפלתם את תדמית המדינה בעיני אויבינו, הכנסתם בערבים אומץ ותאווה להשמידנו, ביטחון עצמי והרגשה שהרי לפניהם מדינה יהודית חלשה, מתפוררת, מהססת ומבולבלת. אתם מביאים עלינו, חס ושלום, את השואה הערבית.


אלול הגיע

כהנא יומי: אלול הגיע. חשב על אהוביך -על כל בני האדם, ועל אהובך המסוים. תן מעצמך, ואז תקבל אתה את מה שכל השאפתנות והתחבלנות שבעולם אינם יכולים לתת לך: כבוד עצמי. אהוב את האחר -ותלמד לאהוב את עצמך. היה קדוש, מפני שמי שעשה אותך הוא קדוש, ולשם כך הוא שם אותך בעולם הזה. עוד אלול הגיע, כבר עוד אחד. כמה עוד נשארו...


מוסר

כהנא יומי: אין מי שזקוק למוסר יותר מהמתבגר, הנער שעוזב את ילדותו ומתחיל להיות לאיש. הילד הוא זך וטהור; אמונתו של הילד ברורה, בלי ספקות. אבל אחר כך הנער גדל, נעשה מתוחכם, ופתאום הדברים אינם שחור-לבן. הוא, יותר מכולם, זקוק לחודש אלול לחשבון נפש ולהתמלאות מחודשת באמונה. חודש אלול מזכיר לו שהוא אינו חכם כל כך כפי שהוא חושב, שאמנם הוא קנה ידע וניסיון, אך אלו אינם בהכרח חכמה ואמת. חודש אלול שוב הגיע —נצל אותו לחטוף מבט אל אמונת הילד הטהורה שהייתה פעם לכולנו.


עונש מוות

כהנא יומי: הטירוף הלאומי של סירוב מוחלט לגזור גזר-דין מוות על מחבלים שרצחו יהודים בדם קר ובכוונה תחילה. מחבלים הפורצים בצחוק לשמע גזר-דין של מאסר עולם. מאסר עולם? - הם קמים כשיכורי ניצחון, עושים סימן ‎V בידיהם ולועגים לנו: נשתחרר בעוד שנה בחילופי שבויים. בינתיים הם יושבים ב"רמלה-הילטון". עם נבל ולא חכם, ממשלה מבולבלת ומתבוללת, שותפים אתם לרצח יהודים. בכם כבר דבק הכתם של "רחמנות של טיפשים", של "רחמי רשעים אכזרי". הערבים בארץ, בכללם אלה היושבים בתוכנו, בגבולות המדינה, בכללם אלה היושבים בבית הזה, שוללים את המדינה היהודית ואת הציונות. חולמים הם על מדינה ערבית - פלשתין, שתבוא במקומה. אלה ברצח ואלה בסוסים של דמוקרטיה ודמוגרפיה. אך אלו ואלו דברי "עליהום" חיים. יהודים, עלינו להשתחרר מההתייוונות ומהתרבות הזרה הגויית של "לא מחשבותיהם מחשבתינו". יחסנו לערבים, לשונאים חייב להיות מבוסס על ערכי ההלכה ומושגיה, היהדות האמיתית. ערבים חותכים לחתיכות ילדה בת שמונה - נאוה אלימלך. ערבים הולמים בפרצופו של ילד בן שמונה - רמי חבה, עד שלא ניכר בו צלם אנוש. מבתרים את גופתו של חייל צה"ל, דוד בוקרה, לבתרים. אם כן, דעו את הרעיון היהודי, תורת השם ודברי חז"ל: "כי תצא למלחמה על איביך". אומרים חז"ל: מהו על אויביך? וכי יוצאים למלחמה על ידידים? אמר הקדוש-ברוך-הוא: בואו עליהם כאויבים, כשם שאינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם. זאת ההלכה.


תקשורת

יש כאלו שחושבים שערפאת הוא האיום החמור ביותר על מדינת ישראל. אני הייתי מציע שישקלו אם הטלוויזיה הישראלית היא הנושאת בתואר הזה.


מנותקים

עלו כאן חברי הכנסת מהשמאל וקרקרו על הסתה וגזענות. זה רק מראה עד כמה מנותקים הם מהמציאות, מהעם האמיתי, עד כמה הם לא מסוגלים לחוש את כאבו של העם הפשוט, הלא פשוט. הסיבה שהעם האמיתי שונא אתכם, שמאלנים ויפי נפש, היא שאף שיהודים נרצחים ונדקרים ונפגעים מדי שבוע, אתם ברחמנות הטיפשים שלכם ממשיכים לדבר על דו-קיום אווילי, מסרבים לתמוך בצעדים שיבטיחו שיהודים יחיו כאן בארץ ולא ימותו.


סוסים הולכים באמצע

אנו חיים בעידן של שיגעון וטירוף, שבו המושג "קנאי" הפך למושג שלילי. היום אומרים שצריכים תמיד להיות באמצע. הרבי מגור אמר פעם: "סוסים הולכים באמצע, אבל בני אדם הולכים בצד". המושג של קנאי אינו שלילי. הרי מה זה קנאי? זהו אדם שעושה את מה שרוב האנשים בעם יודעים שצריך לעשות, אך לא עושים. הם מכנים אותו קנאי, כי הם לא עושים, ולכן שוללים אותו.


מדינה יהודית

בואו נשליך מעלינו את הפחד מלהתמודד עם הסתירה שבין דמוקרטיה מערבית ומדינה יהודית. בואו נבחר במדינה יהודית, ללא כל רגשי אשמה.


חוק הר הבית

כהנא יומי- חוק הר הבית. הר-הבית מסמל את ריבונותו של עם ישראל על ארץ-ישראל. מי ששולט בהר-הבית ישלוט בירושלים ובארץ-ישראל; מי ששולט בהר-הבית משליט גם את דתו ואלוהיו בעולם. חובה קדושה לשים קץ לחילול השם של ריבונות המוסלמים על הר קודשנו; חובה עלינו לקדש שם שמים על-ידי החלת ריבונות אלוקי ישראל על הר-הבית, מקום קודשנו. לשם כך אני מציע את חוק הר-הבית, התשמ"ו: הר-הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם ישראל, ולכל יהודי תינתן הזכות לעלות ולהתפלל בו בלא שום הפרעה. כל הסמכויות בעניין נוהלי וזמני הביקור, כללי ההתנהגות, קביעת המקומות המותרים או האסורים בכניסה, קביעת סדר התפילה, יהיו בסמכותה הבלעדית של הרבנות הראשית בישראל. כל הזכויות בעניין הר-הבית, הניתנות לווקף המוסלמי, לרבות הזכות להציב שומרים במקום, תופקענה מידיו. המפתחות לשערי הר-הבית יימסרו לידי הרבנות הראשית לישראל. ברור שחוק זה אינו אלא התחלה דלה וזעירה בדרך לקידוש השם המלא והמהודר, ואינו עונה כלל וכלל על הדרישה הלאומית וההלכתית לסלק משם את הזרים שכופרים באלוקי ישראל. כמו כן, שלא יהיה ספק כי ממשלה יהודית אמיתית של תנועת "כך" תיגש מייד, בעזרת השם, לחסל את שורש הנגע, ותוריד מהר-הבית את הזרים ואת המסגדים.


מדינת ישראל לעם ישראל

כהנא יומי: עלי לתבוע היום את עלבונו של אחד מגדולי הרבנים והמנהיגים בישראל, האדמו"ר מחב"ד, מלובביץ', לאחר שחבר כנסת אחד, לא יהודי, העז לזלזל בו ולהשמיצו. האדמו"ר טען, ובצדק, שלא ייתכן שלא-יהודי יצביע ויקבע מיהו יהודי, ושמה שאנו רואים פה בכנסת, כאשר גויים קובעים מיהו יהודי, מגיע לאבסורד. אני מצטט מה"ניו-יורק טיימס" למחרת ההצבעה הקודמת על "מיהו יהודי": "כל אימת שהכריזו שם של חבר כנסת ערבי בהצבעה, עבר בכנסת גל של צחוק, כשחברי הכנסת בעצמם לא יכלו לעצור בעד צחוקם האירוני, שערבים עוזרים לקבוע מיהו יהודי". אכן, היינו לעג וקלס בגויים. והנה קם חבר כנסת זה, הלא-יהודי, וגידף את האדמו"ר, כאילו הוא, הלא-יהודי, בעל-הבית כאן, כאילו הוא ציוני. אני זוכר את מה שהוא אמר כאן בכנסת. כאשר דנו בהגבלת החסינות של חבר הכנסת מיעארי, באותו דיון התעוררה השאלה האם המדינה הזאת היא מדינה יהודית או לא. חבר הכנסת מיעארי אמר: לא. נו, מילא. מאיש אש"ף כזה - אפשר להבין. אבל, חבר הכנסת שעליו אני מדבר - הוא חבר במפלגה ציונית, ואף מכריז על עצמו כציוני. הוא השתתף בקביעה של "מיהו יהודי", ועכשיו הוא קובע מהי המדינה, וכך אמר חבר הכנסת זיידן עטשי, מ"שינוי", הציוני, אני מצטט מהפרוטוקול מאותו יום: - "מדינת ישראל שייכת לעם היושב בה". אני רוצה להגיד לחברי הכנסת עטשי ומיעארי, לכולם: מדינת ישראל, ארץ-ישראל, שייכת ליהודי העולם, לעם היהודי כולו, לאלה שנמצאים כאן ולאלה שעדיין לא. זה הא' של הציונות, של היהדות. היא שייכת לאדמו"ר מחב"ד, ואינה שייכת לחבר הכנסת זיידן עטשי.


אהבת ישראל

כהנא יומי: רבי דוד מלבוב לימד את חסידיו מהי אהבת ישראל באמצעות הסיפור הבא: שני איכרים נשבעו להיות ידידים ולאהוב זה את זה לנצח. אמר האחד: "אם כך הדבר באמת, אמור לי מה אני צריך". ענה השני: "מניין לי לדעת מהם צרכיך?" אמר הראשון: "אם כן, אינך אוהב אותי באמת. כי אילו אהבתני באמת, היית יודע מה חסר לי בלי לשאול אותי...". זוהי מהותה של אהבת ישראל. לצערנו, לנוכח דורנו היתום, לנו נשאר רק ללמוד על יופיה ועל עוצמתה ולהיות מודעים להעדרה.


מלחמת אחים

כהנא יומי: הפנטים, השמאלנים, חותרים למלחמת אחים; הם רוצים בה. לשם כך הם, שופטיהם וכלי התקשורת שלהם מרעילים את האווירה בשנאה פתולוגית כלפי היהדות והיהודים שומרי תורה ומצוות. קיים ניסיון פסול ומזויף להדביק לדרכה האמיתית של תורה, למושגיה, למחשבותיה, את התוויות: "קיצוניות", "חרדיזציה", "גזענות" ושאר כינויי הבל ובלע. את אותותיהם כבר אפשר לראות בחוצות הארץ: חילול בתי-כנסיות בסגנון פולין האנטישמית וגרמניה הנאצית. תלמידים בני טובים בעיר רחובות, מהתיכון על-שם עמוס דה-שליט, משסים כלב בצעיר דתי. בריונים מתנפלים על ילד קטן בן שמונה, איתי כהן, בנתיבות וגוזזים את פיאותיו. הקריאה של "דוס מסריח" נשמעת בארץ, והיא קריאה מסריחה ואנטישמית שמקורה בחוגים שמאלניים מסריחים.


נשים בצהל

כהנא יומי: הצבא הופך להיות בית ספר לאי-מוסריות, שלא לדבר על הבעיה של חיילים דרוזים ובדואים שתמיד שמחים לפגוש בנות יהודיות. למרבה הצער, מה שהצבא היהודי עושה בשבירת הקדושה של היהדות ושל האשה היהודיה, אין לו מקבילה אצל שום גורם אחר במדינה. ישנם, כמובן, אלו שלא חושבים והנאיביים שזורקים את הסיסמה השחוקה "בת טובה לא תסתבך". על פי אותו מטבע, ניתן לומר שאין צורך ברמזור בצומת מסוכנת, שהרי נהג טוב יהיה זהיר ממילא, והולך רגל טוב יסתכל לכל הכיוונים. בנות "טובות" שנקלעות לסיטואציה רעה יכולות ליפול, והורים שאוהבים את ילדיהם בונים גדרות סביב אזורים מסוכנים, ומציבים רמזורים בצמתים מסוכנים. העובדה היא שצה"ל אינו צריך חיילות בשירות מלא. למרות התמונה שיהודים בחו"ל אוהבים להאמין בה, בנות בצה"ל אינן לוחמות, ואדרבה, הן מפונות מהחזית מיד כשפורצת מלחמה. תפקידן בצבא מתחלק לשניים: האחד לגיטימי, והשני מאוד לא לגיטימי. הלגיטימי הוא, הצורך בעבודה משרדית ופקידות בבסיסים ובמשרדים צבאיים. הלא-לגיטימי הוא, לשרת את הגברים הקצינים. אם הצבא צריך מזכירות ופקידות, אין סיבה שנשים לא תוכלנה להגיע מבתיהן מידי בוקר לבסיס, ותחזורנה לבתיהן מידי ערב. אין סיבה למה הן לא תוכלנה להיות אזרחיות עובדות משרד הבטחון, וכך לא תהיינה מטרה לאיומיהם של קצינים. אני מסכים שכל אשה בישראל - מלבד אלו שהוריהן, מסיבות דתיות, אינם מתירים להן לעבוד מחוץ לבתיהן כלל -צריכה לשרת את מדינתה. אבל לא כחיילות. יש מספיק מקומות לשרות לאומי תחת פיקוח קפדני על כללי המוסר, ובכך נשות ישראל יוכלו לעזור להציל את ישראל בלי לאבד את עצמן.


גרמנים החוצה

כהנא יומי: המקום היה בית אגרון, בית העיתונאים של ירושלים. תנועת "כך" כנסה מסיבת עיתונאים עבור התקשורת הזרה בכדי להציג בפניה כמה מהמועמדים המרכזיים ברשימתה לבחירות לכנסת. שעה שהסקרים מראים על עליה תלולה בתמיכה ב"כך", הסקרנות וההתענינות במועמדים היתה גדולה. כנהוג, נציגי התקשורת נשאלו בכניסה לשמותיהם ולזהות הגוף אותו הם מייצגים, ואחד השיב – "אונגר, מאירופה". אירופה? שם לא מוכר בתור גוף תקשורתי, אבל אולי מדובר בפרילנסר קטן. מסיבת העיתונאים החלה והתנהלה למישרים. המועמדים דברו בקצרה ובנימוס ועשו רושם טוב. ואז הגיע שלב השאלות והתשובות. הראשון שהרים את ידו לשאול היה האדון מאירופה. אדם חובש כיפה, יש לציין. אולם הפעם הוא אמר את המילים הבאות – "שמי אונגר, ואני מייצג את התקשורת הגרמנית והאוסטרית". בשמעי זאת, אמרתי על המקום – "אילו ידעתי על כך, לא היית מורשה להיכנס. יש לנו מדיניות ברורה לא להתראיין לנציגי התקשורת הגרמנית והאוסטרית, ואף לא לאפשר את נוכחותם במסיבות עיתונאים שלנו. נא לצאת."


כתב האישום הוא: רצח

כהנא יומי: כתב האישום הוא: רצח נשמותיו של נוער יהודי במדינה היהודית, על-ידי תוכניות משרד החינוך הכוללות מפגשים ותוכניות הפורצות את המחסום המפריד בין יהודים ללא-יהודים, ובכך סוללות את הדרך לטמיעה, להתבוללות ולנישואי תערובת - הרס נפשי של העם היהודי. העם היהודי נקבע על-ידי בורא עולם כעם נבדל ונפרד, כדי להיות עם קדוש ומקודש. "והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". פסק ב"ויקרא". הבדלה. תורתנו הקדושה נותנת את הטון והיהודי בכל מוצאי-שבת חוזר עליו בהרימו את כוס היין ובהכריזו: "המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים". לא מיזוג, לא תערובת, לא אינטגרציה, לא מפגשים, כי אם הבדלה, כיאה לגוי קדוש המוגדר על-ידי חז"ל במכילתא: "קדושים ומקודשים, פרושים מאומות העולם. ומשיקוציהם".


למי ניתנה נבואה

כהנא יומי: "מיום שחרב ביהמ"ק ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות" שכך מכנים האנשים את אלה שקמים לדבר את האמת המרה, שאינה נראית לעין ושאינה מקובלת. הכוונה היא, שדברים שאינם מקובלים, דברים שההמון אינו רואה כי צריכים להבין אותם מתוך דבר אחר, וכן דברי עתידות — ההמון דוחה אותם ולועג להם, ומשווה את הנביא עם השוטה . ומאידך גיסא, יש עוד צרה — שהשוטים האמיתיים, שאינם יודעים מה הם מדברים, מקובלים על העם כ”נביאים”, מכיון שהם משמחים אותם בדברים המשביעים את רצונם, ומבשרים שלום כאשר אין שלום.


עדות המזרח

כהנא יומי: יהודי המזרח. הערכים שהביאו עמם ממרוקו ומתימן ומעירק היו ערכים ציוניים, דתיים. ערכים אלו ניטלו מהם בקיבוצים, בישובים, בבתי החינוך ובמוסדות שהחילונים הקימו למענם. מה שלא הצליחו המוסלמים לעשות, עשו האשכנזים החילונים, וערכיה של היהדות הומרו בערכי דיזינגוף. התוצאות נראות בטורי הפשע, הרצח, השוד, האונס ובאיזכורה הגובר של החברה. הן נראות בבתי הכלא של רמלה, של באר שבע ושאטה, שם יושבים בניהם ובני בניהם של העולים הדתיים מארצות ערב. הן נראות בזונות היהודיות אשר לקוחותיהן וסרסוריהן הם לרוב ערבים. הן נראות במספרם הגדול של צעירות יהודיות היוצאות ושוכבות ונישאות עם ערבים; הנשכבות על נקלה לפועלים זרים ולחיילי ארצות נכר. זיהום זרע ישראל קדושים אשר בגלות אפריקה ואסיה שמר על טהרתו, אך נסתאב בארץ הקודש!


הם שונאים

כהנא יומי: שלא תהיה שום טעות. אלה השונאים, ששנאתם היא שנאה יסודית הנובעת מעומק הווייתם, שהכיעור שלהם מדיף סרחון שבא מעומק נשמתם -אלה הם הפשיסטים האמיתיים, אלה הרוצחים האמיתיים. הם שאפו ושואפים לחסל את כהנא - אבל רק כסמל של היעד האמיתי של השנאה שלהם. הם שונאים את כהנא - כי הם שונאים יהדות ויהודים ואת עצמם. ואין דבר שהם לא יעשו על מנת למחוק את היהדות שאותה הם רואים, בצדק, כיהדות האמיתית, יהדות שמוכיחה שהחיים שלהם הם זיוף, ריקנות ובהחלט לא חיים יהודיים. ועליהם אמרו חכמינו: "גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין גויים את ישראל" (פסחים מט: ). הרבה יותר גדולה. הרבה, הרבה יותר גדולה. והרבה יותר מסוכנת. הם שונאים את השבת והם שונאים את ההלכה היהודית והם שונאים את הישיבות והם שונאים את הרבנים. והם שונאים להיות יהודים והם שונאים את ה' והם שונאים את כהנא בהיותו מייצג של כל זה. והם שונאים את המציאות המרה של מאות אלפי תומכים המאמינים בכל אותם הדברים שהם שונאים, ומשום כך הם מוכנים להשתמש בכל האמצעים הקיימים כדי לחסל את היהודיות של היהודים.


לא תתחתן בם

כהנא יומי: ביהדות אין איסור מזעזע יותר וחמור מאשר על טמיעה ונישואי-תערובת. מצווה מדאורייתא "לא תתחתן בם". כאשר חזרו היהודים מבבל לארץ, השביע עזרא הסופר את העם: "ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנתיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם". כאשר ראה נחמיה שאכן הפרו בני ישראל את השבועה, כך כתוב, "גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות - - - ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם". לי אין שמץ של ספק שנחמיה היה גם כן יהודי שדוגל בשיטה של המפד"ל - דרכי נועם. אבל יש גבול. כאשר אדם נתקל בטמיעה, התבוללות, המחריבות את העם, הוא חייב לקום ולצעוק ולזעוק חמס.


המאבק האמיתי

כהנא יומי: תבין שהמאבק האמיתי כאן בארץ אינו בין היהודים לבין הערבים. זה מאבק, נכון, מאבק קשה וחמור, אבל לא זה המאבק. המאבק היום הוא בין היהודים הטובים שרוצים להקים פה מדינה יהודית של ישראל-סבא לבין המתייוונים המתגויים היושבים כאן, עם שנאה עצמית, ורוצים להרוס את התורה.


מי מוכן למרוד?

כהנא יומי: חשוב מאד להבין, שדוקא אנשים שאינם יכולים להשתלב בחברה, אנשים שליליים, מוכנים למרוד וללחום וכמו שהיה עם דוד, כך היה עם יפתח ומזה לפעמים יוצאת תועלת, שהרי הם גם יילחמו ויסתכנו עבור מטרה טובה, על אף שהם אינם נלחמים לשמה. ולפעמים הם היחידים שיילחמו למען הטוב, שהרי השאר — היציבים והנורמליים — יושבים בשלוה ואינם רוצים להסתכן ולערער את שלוותם. אבל בסופו של דבר, לטווח ארוך, לא תצא תועלת טובה מאנשים ריקים. ומשום כך, גדול מנשוא עוונם של האנשים היציבים שאינם מוכנים לעשות את מה שדרוש, ומשאירים את המערכה לאנשים הריקים.


אם אתה אוהב את עמך

כהנא יומי: אם אתה אוהב את עמך, אתה חייב לשנוא את הערבים, ולאו דווקא משום שהם ערבים, אלא משום שהם אויבים. גם אם שונאיך הם סינים, אתה שונא את שונאיך, אלא אם כן אתה מטורף או טיפש. דע שהם אויביך ולא אוהביך, וכשם שלא ירחמו עליך, כך אל תרחם עליהם. "אמר הקב"ה: צאו עליהם כאויבים. כשם שאינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם".


לו הייתי...

כהנא יומי: לו הייתי ראש הממשלה, הייתי פועל להפסיק את הפער הכלכלי הנוראי, שרואה את העשירים והשמנים צוברים עושר חמדני, בעוד שמספרים גדולים של יהודים סובלים מעוני וממחסור. הייתי מפסיק את המנטליות של הבורסה ושל ההתעשרות המהירה, ומגביל בהגבלות חמורות את רווחי הבורסה. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מעלה את כבודם של יגיע כפיים ועבודת האומנות לרמת הכבוד היהודית האמיתית שלהם, וכל חייל היה לומד אומנויות מעשיות. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי כופה על מעבידים חמדנים לשכור פועלים יהודים במקום ערבים, בשכר הוגן, וכופה על יהודים בריאים לעבוד בעבודות אלה ולא לקבל סעד. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מפנה את הכמויות העצומות של כספי התקציב שהולכים למגזר הערבי, להיטיב עם היהודים המקופחים בשכונות העירוניות ובעיירות הפיתוח.


לא פחות ולא יותר

כך אמר ה' למשה כשנקבצו כולם לפני מתן תורה : "כה תאמר לבית יעקב... והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". פירש רש"י: "לא פחות ולא יותר". בדיוק כך תגיד, לא פחות ולא יותר. זו ההקדמה לקבלת התורה. אתם ממלכת כהנים וגוי קדוש, אתם קדושים ולא הם, אסור שתהיה התבוללות או דו-קיום אתם. כה תאמר - ללא פחד, כך בדיוק. גם אם יבוא בית המשפט העליון לפסול את משה רבנו, בכל אופן "כה תאמר" וכך תדבר אליהם, בלי סטיות.


תלמוד תורה פותח את העיניים

כהנא יומי: שלום בנימין היקר, אני זוכר שבהיותי ילד בגילך, סבא סיפר לי שהשמים נפתחים כל ליל שבועות, ואם אוכל לכוון לרגע הנכון, אוכל לראות כל מה שנמצא שם. כמה ניסיתי שלא להירדם, אבל כל שנה לא הצלחתי. ורק כאשר גדלתי, הבנתי שאדם יכול לראות מה שנמצא בשמים אך ורק אם הוא לומד הרבה תורה. תלמוד תורה גופא פותח את עיניו ונותן לו את היכולת לראות ולהתבונן בעליונים. לכן, כאשר תלמד הרבה ותהפוך בעזרת ה' לתלמיד חכם, תוכל להתחיל לראות את סודות השמים והרקיע.


הר הבית - לעג לרש

כהנא יומי: הר-הבית בידינו? - לעג לרש, בדיחה מרה ועלובה. הר-הבית בידיהם, שהרי כבר באותו חודש בשנת התשכ"ז נבהלו הגמדים המתייוונים והחזירו לווקף, שם רשעים ירקב, את המפתחות, את הבעלות, את הריבונות, ובמו רגלינו דרסנו את כבודו של עם ישראל ואת קדושת אלוקי ישראל. מאז אין קץ לבושות, לחילול השם. כנופיה של בריונים, פראי-אדם ישמעאלים, יושבים על הר קודשנו בכוננות מתמדת להכות, להשפיל יהודים המנסים לעלות לתפילה. משטרת ישראל, בהוראות הגמדים של ממשלות המערך והליכוד, מונעת מיהודים לממש את זכותם, על-פי חוק הכנסת, להגיע למקום קודשם. הר-הבית מסמל את ריבונותו של עם ישראל על ארץ-ישראל. מי ששולט בהר-הבית ישלוט בירושלים ובארץ-ישראל; מי ששולט בהר-הבית משליט גם את דתו ואלוהיו בעולם. חובה קדושה לשים קץ לחילול השם של ריבונות המוסלמים על הר קודשנו; חובה עלינו לקדש שם שמים על-ידי החלת ריבונות אלוקי ישראל על הר-הבית, מקום קודשנו.


המשיח דופק בדלת

כהנא יומי: קידוש השם הוא המפתח! במלחמת ששת הימים, המשיח דפק על הדלת, והיו צריכים לפתוח אותו על ידי המפתח שהוא קידוש השם ואמונה, שמתבטא בגירוש ערבים ובטיהור הר הבית. אבל הפחד מנע מהם לעשות זאת, וזה היה חילול השם. הם לא האמינו בה', שהרי אילו האמינו, לא היו מפחדים מבשר ודם. משמעותה של אמונה היא שאדם מוכן להסתכן מתוך שהוא מאמין שהקב"ה חזק יותר מכל בשר ודם. אני מקווה שתבינו את זה ולא תשכחו. וזה די קשה, כי לקח זה דורש מסירות נפש, ומסירות נפש היא קשה. על הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב לב) אומר הספרא בפרשת אמור: "מסור את עצמך וקדש את שמי"! בלי מסירות נפש אי אפשר לקדש שם שמים.


יהודים נקמה

כהנא יומי: בוא וראה, איזה חוסר אהבה ורעות יש בלבו של המתייוון המורד באלוקי ישראל ובמידותיו, והמתיימר להיות יותר "מוסרי" ויותר צדיק מבוראו! מי שיודע שנשפך דם יהודי, ויודע גם את הסבל ואת הצער הנגרם לאחיו היהודים על ידי צר ואויב אכזרי - הגוי הרע הזה - ואינו דורש את נקמת דמם וסבלם, רשע ואכזרי הוא, וחסרים בלבו הכעס והשנאה כלפי רשעות ואכזריות, שהם מצות ה' של "ואהבת לרעך - היהודי - כמוך". לא מוסרי ורחמן הוא זה שמדבר נגד נקמה, אלא אכזרי ושותף לרוצחים.


ידיכם דמים מלאו

ממשלת ישראל, ידיכם דמים מלאו, דם יהודים חפים מפשע. אתם עם הפחד הגויי המושרש בנפשותיכם, בהתייוונות שהפכה לחלק בלתי נפרד ממוחכם - שותפים אתם לשפיכת דם יהודי. התפטרו, לכו הביתה, נמאס לנו מכם, הפכתם בעיני העם למוקצה מחמת מיאוס; גם בשבת וגם בחול. לכו הביתה והעבירו את המדינה לידיהם של יהודים גאים ומאמינים בהשם ובצה"ל עבדו; אנשים שילמדו את שונאינו לקח יהודי, שיוציאו אותם מקרבנו כפי שמוציאים מגופו של אדם גידול סרטני המאיים על חייו.


זהירות

אל תיתני לאף אחד, לאף אדם עלי אדמות, להרוס את חייך, ומעל הכול היזהרי מהאויב המסוכן ביותר – את עצמך. כל אחד מאתנו הוא האויב הפוטנציאלי של עצמו. אנחנו גורמים לעצמנו צער, אנו פוגעים בעצמנו באופן שאיש אינו יכול לפגוע בנו. אל תיתני לזה לקרות. זה מיותר... בעזרת חיי תורה נורמליים וטבעיים תעמדי באיתנות בפני כל אויב.


לו הייתי ראש הממשלה

לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מפסיק מיד את חילול השם ומסלק את המוסלמים מהר הבית, שם נמצא המקום המקודש ביותר ביהדות. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מגביל בחומרה כניסת גוים צעירים, שמכניסים לארץ גם סמים וגם תועבות זרות. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מספח מיד את כל השטחים המשוחררים, ומתיר התיישבות יהודית בלתי מוגבלת בכולם.


אין יאוש

כהנא יומי: אדם או עם, אשר אין להם מטרה, אשר תכליתם אינה נהירה להם והם אכולים ספקות, אשר חייהם הופכים לסיוט-לילה מענה של חיפוש מייאש ושגיוני אחר תשובות מתעתעות, נגזר עליהם לחיות חיים של כשלון, מפח נפש וריקנות. היהודי של ימי קדם ושל ימי הביניים סבל אמנם סבל רב, וחייו היו שורה ארוכה של גזירות קשות, פוגרומים, רדיפות ודלות, אבל הוא ידע מהי זהותו, מנין בא, ולאן הוא הולך. ידיעה זו היא שהעניקה לו את הכוח העצום להמשיך בביטחון מלא ובאמונה שלמה, כי נצחונו בוא יבוא.


עמי קודם

כהנא יומי: כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמי ונוכרי - עמי קודם. חשבתי על מלים אלה של חז"ל, כששמעתי על השביתה הנואשת של היהודים הממורמרים באופקים. חשבתי על מלים אלה גם כאשר ביקרתי שם וראיתי במו עיני את ה"עמי" ואת ה"נוכרי". ראיתי את ה"עמי" העומד מול מכת אבטלה, מול מצוקת חוסר העבודה. ראיתי את ה"עמי" של יהודים צעירים, יוצאי צבא, הנותנים שלוש שנים מחייהם למען העם והמדינה, ולאחר מכן ‎40 יום כל שנה במילואים; צעירים יהודים הרובצים תחת נטל של חובות כאזרחי המדינה היהודית - ושכרם? משתחררים מהצבא, חוזרים הביתה - ואין עבודה. במדינת ישראל אין עבודה? הרי כל בוקר מגיעים ‎100000 ערבים מהשטחים לעבודה. אין עבודה? בוודאי ובוודאי יש עבודה. אבל... אבל, לצערנו, המעסיק היהודי החמדן מעדיף את הנוכרי; שני נוכרים במשכורת של יהודי אחד. ובכן, החייל היהודי, אזרח המדינה היהודית, הנותן מחייו למען עמו ומולדתו, מובטל, מופקר, מושפל. ואילו השונא הערבי, שמעולם לא שירת את המדינה ורק חולם על השמדת המדינה היהודית, עובד, מתחתן בגיל צעיר, מביא לעולם ילדים, וילדים, וילדים, וצוחק עלינו בגלוי ובצדק.


קץ מגולה

כהנא יומי: האם הרמה מעפר שואה ומשפלות שלא היתה כמותה, ולבישת בגדי תפארת העם, ותבוסת האויב שקם להשמידנו, ושחרור אדמותינו הקדושות שלא מיללנו ולא פיללנו שיחזרו אלינו, דברים של מה בכך הם? ואת כל זה ראינו, נסים ונפלאות בגלוי, ולא רק שלא הכרנו את נסֵינו אלא שזלזלנו בהם. איך לא כרענו ברך בהשתחויה ובהודיה? איך לא נפלנו על פנינו בהודאה ובגילה, בהכרה ובהוקרה, בהלל ובשבח לקוננו? וכי יש קץ מגולה מזה? וכי מהתל בנו הקב"ה בזה שנקבצו לא"י מיליונים מעם ישראל? וכי הקמת מדינה עצמאית בעלת ריבונות, שלא היתה כמותה מימי החשמונאים (ובודאי גם אז לא הגיעו לְמה שיש בימינו), דבר של מה בכך הוא, מילתא זוטרתא?


יהודים חזקים

כהנא יומי: רצינו ליצור יהודים חזקים, חזקים באמונה ובהדר וחזקים בגוף. רצינו ליצור יהודים שיַראו לעולם שהמילים "יהודי" ו"קרבן" אינן מילים נרדפות. לכן החלטתי באייר תשכ"ט (מאי 1969) שעלינו לפתוח מחנה קיץ — לא מחנה לכיף ולמשחקים, אלא מחנה אימונים בו ילמדו יהודים צעירים להיות חזקים ברוח ובגוף. התכנית היתה ללמד הרבה אידיאולוגיה יהודית לצד חמש שעות ביום של קראטה ושעתיים אימון בנשק.


את אחי אנוכי מבקש

כהנא יומי: את אחי אנוכי מבקש, דורש, תובע; את אחי, ילדי תימן. אני דורש ועדת חקירה ממלכתית שתחקור, שתבדוק, שתאשים, שתגלה את ערוותם של אותם מפלגות, מוסדות ואנשים המתיימרים לייצג את הציונות השפויה, המתקדמת, הפרוגרסיבית, הנאורה, מול "כוחות החושך של הדתיים, החרדים והלאומנים". חברי הכנסת, הפרשה המחרידה של ילדי תימן הנעדרים היא רק חלק קטן משערורייה ושואה רוחנית שהתרחשה בארץ כאשר קמה מדינת ישראל. ההיסטוריה עוד תרשום לפניה את האמת שוברת הלבבות, שמה שהמוסלמים לא השכילו לעשות לנו במשך אלף שנים, הצליח הממסד הציוני-החילוני במדינת היהודים לעשות בפחות מ-‎30 שנה. מאות אלפי יהודים שעלו ארצה מארצות ערב, עשירים בערכים ובמסורת, יהודים וציונים, נהפכו למרוששים רוחנית כתוצאה ממדיניות מכוונת של שמאלני הממשלה, ממשלת מפא"י-מפ"ם של המדינה החדשה.


לזכור לא לשכח!

כהנא יומי: לזכור זה לא מספיק. לזכור זו ההוראה הכללית – זכור את מה שהם עשו לך, דברים מחרידים ונוראיים. וכתוצאה מכך, לא תשכח. אל תשכח שאלו חטאים בלתי ניתנים למחילה והם לעולם יכתימו ויבדילו לרעה ויהיו אות קין לאותו עם ולכל מי שייצג אותו. זכור את הזוועות, ולעולם לא תשכח שאין עליהם מחילה. זה הלקח עבורנו בבואנו לדון בגרמניה ובגרורתה אוסטריה. לזכור את מה שהעם הגרמני עשה לנו, ולעולם לא לשכוח שהיה זה חטא ופשע לדורות עולם, שאין עליו מחילה. יתכן וכלפי גרמני פרטי ומסוים אשר טרם נולד באותו הזמן, או שהוא צעיר מכדי שיכל להשתתף בזוועות - יתכן ואין עלינו להחרימו ברמה האישית. אבל ללא ספק, אם הוא מיצג באופן כלשהו את גרמניה או כל דבר המזוהה עם גרמניה, עלינו להחרימו, ואסור לקיים איתו כל קשר כל זמן היותו באותו תפקיד. זו הסיבה שבגינה אדם אשר יתכן ואפילו אינו גרמני לכשעצמו, אך הוא מייצג את אותה ארץ ארורה – אסור שאותו אדם יראה במחיצתנו. שכן עלינו תמיד לזכור, ובנוסף לכך, לא לשכוח.


אין לי כל ענין באושוויץ

כהנא יומי: אין לי כל ענין באושוויץ בתור מקום. עבורי, די בשם עצמו, די בעצם הזיכרון בכדי שאשנא את המקום ואת אלו שרצחו אותנו שם עד כדי כך שלעולם לא ארצה לבקר שם וודאי שאינני מעונין לתגמל את הפולנים באמצעות כספי. הדרך לשמר את זכר השואה שהיתה הינה להבטיח שלא תהיה שואה בעתיד. ואת זה לא עושים באמצעות בזבוז של כסף יהודי על טיולים לפולין או באמצעות הפגנות כנגד שונאי-היהודים של הכנסייה הקתולית. הם תמיד שנאו יהודים ותמיד ישנאו אותם. תשובתנו כלפיהם איננה להילחם בהם על בית קברות יהודי, כי אם לעשות את כל הניתן בכדי להבטיח את קיומה של ישראל!


נלחמים בסובייטים...

כהנא יומי: בי"ח ניסן תשל"א , לכבוד חג הפסח, נכנסה קבוצה של יהודים צעירים מהליגה ומ"סטודנטים פעילים למען היהדות הסובייטית", למשרדי "אירופלוט" ו"אמטורג", כדי להנחית מכות על הסובייטים, הפרעה המודרני. כך סיפר ה"ניו-יורק טיימס": "...בסביבות השעה אחת בלילה שוחררו כחמישים צפרדעים [ב'אירופלוט']. לאחר כשלושים דקות שוחרר מספר זהה של עכברים לבנים במשרדי 'אמטורג'... צעיר שאמר שהוא דובר הקבוצה... אמר שרוקנו את הצפרדעים על שולחנה של אחת המזכירות. 'זה היה מקסים — כולם צרחו'. העכברים שוחררו מתיקי נסיעות בחדר הקבלה של 'אמטורג'... שוטרים שנאלצו להתמודד עם העכברים והצפרדעים רק אמרו שלא הצליחו למצוא את העכברים. ב'אמטורג' לא בוצעו מעצרים, אך שני צעירים נעצרו במשרדי 'אירופלוט'. שוטר בתחנה תיאר את הצפרדעים כך: 'כמובן, הם קפצו, וכולם קפצו איתם'." אכן, כולם. בכל העולם אנשים שמעו על זה והתגלגלו מצחוק. כולם — חוץ מהסובייטים הזועמים וננס אחד בשם ראביי וולף קלמן, שגינה את התרגיל המבריק. קלמן, סגן הנשיא של הגוף הרשמי של הראביים הקונסרבטיביים, סבל בעיקר מרקע אורתודוקסי יהודי שהכביד עליו. במוסריות מעוותת הוא טען שיהודים אינם עולזים במפלת אויביהם. לא נזכיר כרגע חגים מאד "לא-יהודיים" שמנציחים בשמחה את נצחונות היהודים על אויביהם, כמו חנוכה ופורים (בו המנהג הוא לדפוק ולהרעיש כשמוזכר שמו של המן). בסדר, לא "נעלוז", רק נמשיך ברצינות את ההתקפות על אויבינו, וקלמן ימשיך לחיות באופן פרזיטי מכספי ציבור יהודיים.


"שלמות" לעם ישראל יכולה להיות רק דרך קבלת עול מלכות שמים ומצוות

כהנא יומי: קבוצות ומפלגות הדוגלות בארץ ישראל השלמה כאשר הן חסרות רוח ישראל סבא וכאשר הן בעלות מום נפשי – לא יושיעונו. "שלמות" לעם ישראל יכולה להיות רק דרך קבלת עול מלכות שמים ומצוות. אם נהפוך לעם כזה – עם שתשוקתו לארץ נובעת ממעיינות התורה – אז, בוודאי נצליח להחיש את הגאולה.


הערכים היהודיים חייבים להנחותנו

כהנא יומי: עלינו למזג את רגש הכבוד למסורת, את אופי המדינה והעם יחד עם סובלנות ורצון טוב. דרך הקיום היהודי היא של שלום ויישוב דעת. כל דרך אחרת הא של שנאה מרה, התנגשות ואסון. בל נשכח כי באנו לארץ ישראל כדי לבנות מדינה יהודית ולא מדינה נוסח המערב. הערכים היהודיים חייבים להנחותנו ולא ערכים מערביים חולפים. לא ליברליזם, דמוקרטיה או השקפה מתקדמת כביכול יקבעו מה טוב או רע לנו.


חפשו את המיואשים, ועודדו אותם

כהנא יומי: "ולדבקה בו - מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום". חפשו את אלו הזקוקים לכם, ועזרו להם. חפשו את המיואשים, ועודדו אותם. חפשו את הנדכאים, ולחמו את מלחמותיהם. היצמדו אל המצוות. כל אחת ואחת מהן - אם חמורה ואם קלה - נושאת בחובה זרעי קדושה שעליכם לזרוע. הם יעצבו אתכם ויטהרו אתכם כדי שתתעלו מן החול ותגיעו לקודש. היצמדו אליהן, אבל לא כמו רובוט שעושה בלי לחשוב, כמו מומיה. חשבו על מה שאתם עושים, והעמיקו באוצר הזה. ומעל הכל, שאפו להגיע לחכמה. ילדיי, אנשים רבים מתקיימים; אבל רק מעטים חיים. תפקידכם הוא לגדול, להתבגר ולבחור בחיים.


לחסל את הטרור

כהנא יומי: נתחיל לחסל את הטרור רק כאשר נבין שהמלחמה חייבת להיות ללא רחמים, ללא חסד, ללא הגבלות, עד חורמה, מלחמת מצווה, מלחמת חובה, מלחמה ברוטלית, ללא פשרות וללא רחמנות של טיפשים.


kdra har לגרש ישר ולענין

כהנא יומי: בספר במדבר, פרשת מסעי, פרק ל"ג, מצווה הקב"ה את משה ולישראל, וזה לשונו: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם". מלים כדרבונות, ברחל בתך הקטנה, לעניין, דוגרי. הקב"ה אינו סגן שר בישראל, אינו פוליטיקאי החייב לשחק במלים, לרכך אותן, למתן אותן, לסנן אותן, שמא ייקרא "גזען" או "קיצוני" או "פאשיסט". לקב"ה אין תסביכים, ישר לעניין, וכך הוא אומר: "כי אתם עברים את הירדן והורשתם". מה פירוש "והורשתם"? אומר רש"י הקדוש, והוא עוד לא חבר בתנועת "כך": "וגירשתם". כן תרגום אונקלוס: "ותתרכון" ו"תגרשום". אוי, ר' שמעון פרס, אולי גם אלה בעלי מוחות מעוותים - רש"י, אונקלוס, הקב"ה?


מי שיש לו אמת לעולם לא מפסיד

כהנא יומי: בשביל היהודי, נסיגה לעולם איננה תבוסה. מפני שמי שיש לו אמת, והוא אמיתי, לעולם לא יכול להיות "לוזר". העם היהודי ככלל לעולם לא יכול להיות מובס, מפני שהוא העם של האמת, העם הנבחר. ואלו בתוך העם היהודי אשר יודעים את האמת ההיא ונושאים אותה, לעולם לא יכולים להיות מובסים. במקרה הגרוע ביותר, זו נסיגה. במקרה הגרוע ביותר, זו נפילה. ובמילים של שלמה המלך: "כי שבע יפול צדיק -וקם". זו יהדות. זו אמונה, אבן הפינה, יסוד היהדות.


ה' קובע מה שלם ומה לא!

כהנא יומי: "וכל פחות משלשה [טפחים] כלבוד דמי". (סוכה טז:) פירוש: בסוכה, בכל מקום שיש פתח או אויר בדופן הסוכה והוא פחות מג' טפחים, רואים את חלקי הדופן הנפרדים כאילו הם משולבים - ביחד. הקב"ה נתן לנו את הדין של לבוד, להורותנו שהוא משנה את חוקי הטבע לבדו, וגם אם שטח מסויים אינו שלם, הוא קובע שהוא שלם, והשטח הפתוח שהוא כאילו לבד, נחשב כאילו אינו לבד והקביעה הזאת באה בסוכה, כי כל הענין של סוכה הוא בטחון בה'.


החלפנו סמים של קודש בסמים של מוות

כהנא יומי: יום הכיפורים, היום היחיד בשנה שבו הותר ליליד אנוש להיכנס לתוך קודש הקודשים. ביום הקדוש והנורא הזה היה הכוהן הגדול נכנס לתוך קודש הקודשים ברטט ובאימה, ובידו סמים של קטורת. שם, במקום המקודש ביותר עלי אדמות, בין בדי ארון הקודש, צבר את קטורת הסמים על גבי הגחלים ונתמלא כל הבית כולו עשן. "וכבוד ה' מלא את הבית". חברי הכנסת, זאת היא מצוות הסמים היהודיים, מצווה של קדושה, או גדולה, כי הסמים, כפי שכותב בעל ספר החינוך, הם דברים שהאדם "ימצא בהם תענוג ושמחה, וידוע כי עניין הריח הטוב הוא דבר שנפש האדם נהנית בו ומתאווה אליו ומושך הלב הרבה.וריח הקטורת היה הטוב שאפשר לעשות על ידי אדם". חבל, חבל על דאבדין. חבל על עם אבוד. חבל על עם שמנהיגיו האבידו אותו, חבל על עם המתאבד. חבל על עם שעמד פעם על איגרא רמא של קדושה וטהרה, של ‎11 סמים של קטורת חיים וירד, הורד, על ידי ממשלות זלות, על ידי רועים מועלים לבירא עמיקתא של סמים של מוות, סמי חשיש, קוקאין, קראק, הירואין, ועוד היד נטויה.


לחזור בתשובה

כהנא יומי: היום, כאשר עם ישראל עומד בין כסה לעשור, בעשרת ימי תשובה, עלינו להודות על חטא, להכות על חטא. מדינת ישראל עומדת היום לפני סכנה פיסית של ערבים מבחוץ ומבפנים, סכנה הגדלה מדי יום. היא עומדת לפני סכנה של שואה רוחנית. נוער בורח, בורח, ריק מכל שמץ של ציונות. כדי למנוע את האסון ואת השואה, חס ושלום, עלינו לאמץ תוכנית יהודית אמיתית: חינוך יהודי בכל בית ספר, גאווה לאומית, שכל ילד יקום ויגיד בכל בוקר "אשרינו מה טוב חלקנו שאתם יהודים"; החלת הריבונות היהודית על כל שטחי ארץ ישראל; חזרה בתשובה, קבלת עול מלכות שמים, אמונה וביטחון באלוקי ישראל; והעברת הערבים מהמדינה לארצותיהם.


ללמוד מהמוסלמים

כהנא יומי: עכשיו הייתה איזו פגיעה באסלאם, ומיד קמו והתקוממו המוסלמים הללו והרעישו את כל העולם, עד שהוציאו על ראשדי גזר דין מוות. יונה הנביא לא רצה ללכת לנינווה, מפני שאנשי נינווה היו "קרובי תשובה", ואם הם יחזרו בתשובה, תהיה קטיגוריה על ישראל כי חטאם של ישראל יבלוט פי כמה. מה שראשדי עשה מבליט את חילול השם. כל יום המוסלמים מחללים את הר הבית ופוגעים בקודשי ישראל, ואף רב לא קם ואומר שצריך לשחוט את המופתי או לכבוש את הר הבית - איזה חילול השם! אם יהודי בפרס היה הורג גוי, מיד היה פוגרום, אך בארץ ישראל, כשערבי הורג יהודי, לא עושים כך, אלא מתנחמים בהספדים, שגם בהם לא מזכירים נקמה.


הטלוויזיה והרדיו הם סכנה גדולה לאין שיעור מאש"ף.

כהנא יומי: רשות השידור - מהו השורש של "שידור", שד? שוד? השד, הדיבוק, שדבק בנו ומטריף את דעתנו? השוד, שוד הערכים היהודיים הקדושים והנבחרים של תורת ה'? שוד הציונות האמיתית, השפויה, של אבותינו הקדושים? שוד הביטחון העצמי, הביטחון בצדקת דרכנו? חז"ל אמרו: יש קונה עולמו בשעה אחת. חברי הכנסת, חרף פשעיכם הרבים, נשארה לכם דרך לקנות את עולמכם בשעה אחת: חסלו את המפלצת הזאת, הנקראת "רשות השידור" - הטלוויזיה והרדיו, שהורתם בשנאה עצמית ולידתם בתקיעת סכין בגב האומה, ששונאת את תורת ה' שנאה פתולוגית, שונאת את העם היהודי שנאה תהומית, ושונאת את עצמה שנאה חולנית. השמאל המכוער השתלט על הטלוויזיה ועל הרדיו. הזיבורית שבקרבנו צפה למעלה וכבשה את כלי התקשורת הממלכתיים. היום משלם העם כולו בעד הטעות הנוראית, הגובלת בפשע, של מנחם בגין, שסירב לנקות את הלכלוך הזה ולטהר את הזוהמה האנטישמית הזאת כאשר הגיע הליכוד סוף סוף לשלטון. בגין והליכוד השאירו שם את כולם, את כל התבוסתנים, את כל החולים, את כל עוכרי ושונאי ישראל. היום כולנו משלמים על כך. הטלוויזיה והרדיו הם סכנה גדולה לאין שיעור מאש"ף. יומם ולילה פורצים הם לבתינו להרעיל את ילדינו בהתייוונות, לשטוף את מוחותיהם בסם המוות השמאלני של רגשות האשמה. הם הורסים את צה"ל, מחריבים את חיילינו, ומקריבים את המדינה על מזבחה של עבודה זרה.


תוכנית יהודית המבוססת על ביטחון ועל אמונה

כהנא יומי: אני קורא לתוכנית יהודית המבוססת על ביטחון ועל אמונה, על הידיעה כי השם הוא האלוקים, אין עוד מלבדו; תוכנית של יד קשה, יד ברזל כלפי אלה המחרפים ומגדפים את עם ישראל ואת ארץ ישראל, ובכך את אלוקי ישראל. יש לסגור את האוניברסיטאות בשטחים; לסלק את הסטודנטים; גירוש קולקטיבי של אוכלוסייה בכל אזור שהיה בו פיגוע נגד יהודים; בנייה יהודית מסיבית בתוך הרובע המוסלמי, כביכול, בחברון, בשכם, בעזה, בכל עיר ועיר ביש"ע; נוכחות יהודית ותפילה יהודית על הר הבית, והעברת הבעלות מהווקף ומהמופתי לרבנות הראשית; הקץ למינהל האזרחי ולממשל הצבאי ביש"ע. יש להחיל את ריבונות מדינת היהודים על כל השטחים האלה. דרושה הודעה לאומות העולם להוציא את אפן, אם לא את חמתן, מעסקי ארץ ישראל; שלא להתעסק בעניינו של העם היהודי, עם השם, עם סגולה, עם קדוש ועם נבחר!


הסכנה האמיתית היא מבית

כהנא יומי: חברי הכנסת, הסכנה האמיתית היא מבית. כאשר כמעט 70% מערביי המדינה הפסיקו לכנות את עצמם "ערביי ישראל" כי אם "פלשתינים", וכאשר שד הדמוגרפיה מאיים על המדינה היהודית; כאשר ראש הממשלה מסרב, מתוך פחד נפשי, להתייחס לסכנה האמיתית - דעו שמר, מר עתידנו. אך ברצוננו או בניגוד לרצוננו, נצטרך בעתיד הקרוב להתייחס לסכנה של העם המכונה "פלשתיני" היושב בתוכנו ושואף להחליף את המדינה היהודית ב"פלשתין".


פוחדים להוציא מפיכם את המלה "ערבי"

כהנא יומי: ברי כחמה לכל יהודי בר דעת, שבתוכנו טמונה סכנה איומה לביטחונה ולקיומה של המדינה היהודית. וכן ברור שאתם, חברי הכנסת השפויים במחנה הלאומי והדתי, נפלתם בשבי בידיו של הטרור השמאלני, שהצליח לכפות עליכם אימה ופחד, כאשר לשמע כל ביטוי שפוי ולאומי, נובחים כלבי השמאל: גזענות, גזענות. אתם פוחדים להוציא מפיכם את המלה "ערבי". לפני חודש התלונן חבר כנסת, דווקא חבר כנסת טוב, על רכישת אדמות המדינה על ידי זרים. התנפל עליו ח"כ ערבי וצעק: מה, זרים? אתה מתכוון לערבים? החוויר חבר הכנסת ואמר: לא, חס וחלילה, לא ערבים. אלא מי? סינים, רוסים, בולגרים? מי הם הזרים? הערבים!


שמשון הגיבור אינו סיפור סתם

כהנא יומי: שמשון הגיבור אינו סמל אגדתי וסיפור לילדים בלבד. שמשון היה מנהיג ורועה ישראל בתקופה שבה שלטו הפלשתים על ישראל. כשנקם בהם ושרף את שדותיהם, באו אליו אנשי יהודה ואמרו לו: "הלא ידעת כי מושלים בנו פלישתים ומה זאת עשית לנו" (שופטים טו:יא). הייתה להם טענה מוצדקת ואמיתית, "מה עשית, הרי עתה יהרגו אותנו", שהרי בתקופה ההיא הפלשתים משלו. אך שמשון ענה להם: "כאשר עשו לי כן עשיתי להם"! אנו נמצאים היום במצב של עצמאות שלא היה מאז בית ראשון. אפילו בימי בית שני והחשמונאים, לא הייתה עצמאות כזאת. לדאבוננו, בכל זאת אנו שומעים גדולי תורה שמפחדים מפני הגוי באמריקה.


אל נפחד מאף אחד, חוץ מאלוקי ישראל.

כהנא יומי: מדינת ישראל אינה זקוקה לכם. היא תתקיים מפני שהיא המדינה הנבחרת של ה'. אבל לטובתם שלכם, זכרו את אזהרתו של הכל-יכול בבראשית יב:ג: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור". ביום הדין, ה' ישפוט אתכם, הנוצרים, על פי המבחן: האם תמכתם בישראל, העם הנבחר, או לא? לא מפני שאנחנו זקוקים לכם, אלא מפני שכדאי לכם לירא את ה', לכן אנחנו מזהירים אתכם לתמוך בעם היהודי ובמדינתו. כך מדברים עם פונדמנטליסטים. ובמקביל לזה, צריך להילחם בכל דרך במאמציהם המיסיונריים. יש לדרוש מממשלת ישראל לסלק אותם ממדינת ישראל, להעביר בכנסת חוק נגד פעילותם, ולהעניש בעונש כבד כל מי שמפיר חוק זה. אל נפחד מאף אחד, חוץ מאלוקי ישראל. נדבק בתורתו, ונוציא את התועבה מקרבנו.


אסור לבקש עזרה מהגוי

כהנא יומי: וָאֶקרא שם צום... להתענות לפני אלקינו, לבקש ממנו דרך ישרה... כי בֹשתי לשאול מן המלך חַיִל ופרשים לעָזְרֵנו מאויב בדרך, כי אמרנו למלך לאמר: יד אלקינו על כל מבקשיו לטובה, ועֻזו ואפו ["כח נקמתו" — מצודת דוד] על כל עֹזביו... וַיֵעָתֶר לנו. עזרא ח: כא-כג אסור לבקש עזרה מגוי, פן יחוּלל שם ה'. כי אם הוא יכול באמת לעזור לעמו, למה אתה מבקש עזרה מהגוי? ואם תאמר — הרי יש כאן סכנה ופיקוח נפש? בוודאי דרך היהדות היא לבטוח בה', אך לא לסמוך על נסים. אך צריך להבין שבמקום שיש חילול השם אין שיקול של פיקוח נפש. והסיבה שלא ביקש עזרא חיל מהמלך היא שעזרא רצה לקדש את שם ה', ולבקש עזרה מהגוי הוא מיעוט הנס והכח של ה'. ולכן הם התפללו ובטחו בה', והיו מוכנים ללחום בעצמם באופן טבעי. והעיקר — אין לבקש מגוי להיות בעל ברית, ואף עזרה אין לבקש ממנו. ואז הקב"ה יעזור, כמו שכתוב (פסוק לא): "ויד אלקינו היתה עלינו, וַיַצילנו מכף אויב ואורב על הדרך". וכן נענש יוסף שביקש מגוי עזרה בשעת צערו וחילל שם ה', ועל זה נגזר שישב בבית הסוהר עוד שנתיים


אשרי ילדותנו שלא ביישה את זיקנותנו.

כהנא יומי: כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אשרי ילדותנו שלא ביישה את זיקנותנו. אתמול, בעיר העתיקה בירושלים, נעצר בני בנימין זאב, עם עוד כמה צעירים של תנועת "כך", על שבאו לעזרת יהודים שהותקפו על-ידי ערבים. כאב יהודי גאה אני, שבני היה בין יהודים אמיצים שהחזירו מכות לערבים תוקפים, מנוולים, צמאים לדם יהודי. כאב יהודי גאה אני, שבני וצעירי "כך" למדו את תורת משה באמת ובתמים, הדורשת אהבת ישראל ונקמה בגויים המצרים לעם השם. כאב יהודי שרואה ומתבייש בטרגדיה, בהפקר ובאסון הלאומי הפוקדים את העם, העם בישראל, השבוי בידיהם של מנהיגים קטנים, גמדים, גויים מתייוונים, קורא אני אל בני החכם והאמיץ, היושב עכשיו במעצר, קורא אני אל כל הצעירים של תנועת "כך", החכמים והאמיצים, שנעצרו על שהגנו על כבוד יהודי, קורא אני אליהם כולם את המלים של שלמה המלך המנוח, עליו השלום: בני, אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. אכן, אשרי ילדותנו שלא ביישה את זיקנותנו.


במלחמה - האויבים בחוץ!

כהנא לפ"ש: "כי תצא למלחמה על אויבך" (דברים כא:י). כמה גדלות יש בזה: "כי תצא על אויבך" - משמע שבבית אף פעם אין אויבים. במצב טבעי, תמיד האויבים בחוץ, אבל בבית אף פעם אין אויבים. ובמדינה שלנו רוצחים מסתובבים חפשי!


רק שמחה

כהנא יומי: העיקר, אל תתנו לדאגה ולדיכאון לדרוך כף רגל בבתיכן. רק שמחה, רק ביטחון, רק תקווה. העצב מבריח את השלמות ואת היכולת לעבוד את ה' כראוי.


אני מוקיע את הגזענות האמיתית

כהנא יומי: אני מוקיע את הגזענות האמיתית, שונא את הגזענות האמיתית, לוחם בגזענות האמיתית, אבל הגזענות אינה ציונות ואינה יהדות. מי שלוחם למען מדינה יהודית ונשבע שלעולם לא ניתן לערבים לחסל את הציונות ואת מדינתנו בכל דרך שהיא אינו גזעני. הוא יהודי טוב, הוא ציוני. לא-יהודי המוכן לקבל על עצמו את המדינה היהודית, יושב כאן עם כל הזכויות שלו, האישיות, הפרטיות - תרבות וכלכלה וחברה ודת - אבל ללא זכות פוליטית לחסל את המדינה בתינוקות, בדמוגרפיה. ומי שאומר: יש לו זכות, אדם זה אינו ציוני, הוא אנטי-ציוני, הוא אויב שלנו, הוא אויב היהדות והציונות גם יחד.


חפשו את המיואשים, ועודדו אותם

כהנא יומי: חפשו את אלו הזקוקים לכם, ועזרו להם. חפשו את המיואשים, ועודדו אותם. חפשו את הנדכאים, ולחמו את מלחמותיהם. היצמדו אל המצוות. כל אחת ואחת מהן - אם חמורה ואם קלה - נושאת בחובה זרעי קדושה שעליכם לזרוע. הם יעצבו אתכם ויטהרו אתכם כדי שתתעלו מן החול ותגיעו לקודש. היצמדו אליהן, אבל לא כמו רובוט שעושה בלי לחשוב, כמו מומיה. חשבו על מה שאתם עושים, והעמיקו באוצר הזה. ומעל הכל, שאפו להגיע לחכמה. ילדיי, אנשים רבים מתקיימים; אבל רק מעטים חיים. תפקידכם הוא לגדול, להתבגר ולבחור בחיים.


ילדים הם פרחים עדינים

כהנא יומי: את כמעט בת 18, בלי עין הרע, כבר בשירות לאומי, מלמדת תלמידים – כמה עצות: אחת, גם בזמן שאת מלמדת, אל תשכחי שאת עצמך לא גמרת ללמוד. הקדישי זמן בכל יום ללימוד. אי אפשר להעניק לאחרים מה שלא השקעת בעצמך קודם לכן. שתיים, בעניין התלמידים. אמנם צריך להיות קשוחים, אבל באותו זמן עלייך לאהוב אותם ולכבד אותם ולהראות זאת. גם כשמסתיימות שעות הלימוד הרשמיות הישארי בבית הספר כדי לעזור לילדים בבעיותיהם. הזמיני ילדים לביתך, במיוחד לשבת . זה יחולל פלאים... מדי פעם דברי בשיעור על נושאים שונים שאפשר ללמוד מהם ערכים ודברי מוסר. ילדים הם פרחים עדינים. חלקם נרמסו כבר, וצריך לטפל בהם בעדינות.


משנים אידאולוגיה בגלל כסף

כהנא יומי: כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" אומר הספרי : "'ויסלף דברי צדיקים' - אין יוצא ידי עולמו עד שאינו יודע מה מדברים". כלומר, השוחד יטשטש את מחשבתו עד כדי כך שלא יבין מה האנשים מדברים. אך לכאורה קשה: הייתכן שגדולי ישראל ומנהיגיו יקחו שוחד כספי על מנת לעוות את הדין? וכי נמצא דיין כזה או רב כזה? אלא, מדובר בשוחד של כבוד, לא בשוחד כספי. אם הוא יגיד כך וכך, יאמרו עליו שהוא משוגע ומטורף, לא יקראו לו רב, לא יתנו לו משרה ותפקיד. בשביל שוחד של כבוד, מוכן האדם "לשנות" קצת; לא לעוות ח"ו, רק לשנות. יש גם שוחד של אידיאולוגיה - אם ישתוק ולא ידבר, יקבל תמורת זאת כסף למוסדותיו. כך יוכלו רבים ללמוד תורה, והרי אין כמו לימוד תורה. אך בינתיים הוא יושב בממשלה ונותן לגיטימציה ועזרה לאנשים אלו, למרות שאין חוק "מיהו יהודי" ואין חוק השבת. וכך הוא חי: למרות שהוא מזיק לעם ישראל, העיקר שהוא מיטיב למוסדותיו.


מנהיג המסוגל לדבר או לכתוב על בעיותיו של היהודי בלי להזכיר את שם ה'-נוסו מפניו!

כהנא יומי: הסבור שאופי הבעיות והמשברים והסכנות העומדים בפני עם ישראל הוא מדיני או כלכלי או חברתי או צבאי, אינו מבין מאומה. מנהיג המסוגל לדבר או לכתוב על בעיותיו של היהודי בלי להזכיר את שם ה'-לכל היותר הוא נבער מדעת. פנו ממנו, נוסו מפניו! אין הוא ערובה אלא לאסון לאומי; דחו אותו! לאומן חילוני ולו מן התקיפים והמקסימליסטיים? אין היהדות מכירה בדבר הזה. אהבת העם ואהבת הארץ חסרות משמעות הן ומגוחכות ללא יסוד ייחודם של העם והארץ בזכות קיומו של הקב"ה. לאמץ את עם ישראל ולהלחם למען ארץ ישראל הם צעדים משמעותיים רק אם הן העם והן הארץ מיוחדים הם. ייחוד זה נובע אך ורק מהאלוקים ומתורתו. מי שאינו מבין זאת, אינו מבין כלום. אין לו תשובות על בעיותינו. אין הוא כלל רלבנטי ליעוד של היהודי.


אינני גזעני. אני יהודי וציוני ושפוי.

כהנא יומי: הטרור השמאלני כפה עליכם שד של פחד, של רגשות אשמה, שמטרתו להכריח אתכם לשתוק מול הניסיון הברור לחסל את מדינת היהודים. יהודים נרצחים, הם נעלמים; יהודים חוטפים מכות ומפחדים להגיב; יהודים בורחים מאזורים שלמים במדינה; ערים הופכות מהר מהר לערים לא יהודיות; יהודים מובטלים ומאבדים את מקור פרנסתם בגלל שבירת שוק מחירים, משכורת; בנות ישראל מטמאות את עצמם ברשת הטמיעה, מתבוללות, ואתם מפחדים לא רק לעשות, כי אם אפילו להוציא את המלה מפיכם - שמא זו גזענות - המלה "ערבים". אני לא מפחד. אינני גזעני. אני יהודי וציוני ושפוי. אני יודע שהעם היהודי חזר לארצו כדי להקים כאן מדינה יהודית, שפירושה מדינה של רוב יהודי, כי רק כך נבטיח את הריבונות שלנו, כי רק כך נהיה אנחנו בעלי הבתים של המדינה.


אלול הגיע... היה טוב

כהנא יומי: היה טוב. אהוב. אהוב בלי כוונה להרוויח מזה. חדל מלדבר רשע, חדל מלחשוב רשע, חדל מלחפש רשע ברעיך. חדל מלשאוף להתגדל על חשבון אחרים. מפני שמי שמטפס על גבו של מי שזה עתה הוא גדע אותו, אינו הופך לגבוה יותר. הוא נשאר בדיוק אותה נמושה, אלא שעכשיו הוא עומד על הגובה של קרבנו. היזהר שלא לפגוע במי שאתה אוהב, חשב לפני שאתה עושה משהו כלפי השני. היה טוב כאדם, כפרט -וחלקך בעולם יהפוך להיות קדוש. אזי, אם אחרים יראו אותך כמושא לחיקוי, העולם יהפוך פתאום, מאליו, להיות נהדר וקדוש. אלול הגיע. חשב על אהוביך -על כל בני האדם, ועל אהובך המסוים. תן מעצמך, ואז תקבל אתה את מה שכל השאפתנות והתחבלנות שבעולם אינם יכולים לתת לך: כבוד עצמי. אהוב את האחר -ותלמד לאהוב את עצמך. היה קדוש, מפני שמי שעשה אותך הוא קדוש, ולשם כך הוא שם אותך בעולם הזה. עוד אלול הגיע, כבר עוד אחד. כמה עוד נשארו...


לקבל את הגאולה!

כהנא יומי: איפה בשם השם הם מנהיגנו הדתיים, בעלי גדולה וחזון? איפה אדירי התורה, ארזי הלבנון, שיורו ויגזרו? איפה ענקי הרוח לשים קץ ל"עקבתא דמשיחא" ולהכיר ולקבל את "אתחלתא דגאולה"? איפה תופסי התורה שיכריזו על קידוש ה' ובכך יביאו את הגאולה בשלמותה? עליהם אנו נושאים את עינינו ובאורם נראה אור, והרי לפנינו "עקבתא דמשיחא" שהרי כך גזרו. מי שאינו מבחין ברגע המפואר של "אתחלתא דגאולה", שאינו שומע את דפיקותיו של ה' על דלתות הישועה, ומסתפקים בדיבור על "עקבתא דמשיחא" בלבד, הם המבטיחים שכל הדמעות שיציפו אותנו בתקופה ההיא אמנם יוזלו. ובכך נותרנו מקיימי פולחן עקר נטולי אמונה, ומה נעשה לאחריתינו?


פחד ואשמה

כהנא יומי: ארץ מלאה אשמה ופחד, ארץ זועפת וזועמת, ארץ עצובה מלאה תושבים עצובים ומתלוננים. במקום שלפנים האירו בטחון ואופטימיות את פני הציבור בחיוכים, היום ענני הדאגה והחשש הגלויים-כמעט מטילים צל על הפנים. כאשר כל תחום החיים הלאומי כושל, כשהנושים תובעים את תשלום החובות, והחשש מפני אסון מדיני, כלכלי וחברתי גובר, הארץ מתפוררת- אפילו מכחישים את הדבר מנהיגי האונאה לבוחרים העלולים לפנותם ממשרותיהם או לצאת לרחובות. הפחד והאשמה וההתמכרות ל"אני" גוברים עלינו,השנאה בין יהודי ליהודי גוברת אף היא. שנאה בין מחנות פוליטיים יריבים, שנאה בין יוצאי ארצות שונות, שנאה בין מי שיש לו למי שאין לו, שנאה בין מי שיש לו ואינו יודע מה יש לו, לבין כל השאר, אך מעל לכל, שנאה מצד ריקני הראש והלב המודעים לפשיטת הרגל של חייהם למדברים בשם ה' והחפצים לעצב עם קדוש במקום עם התובע להשתכשך עם החזירים. הם מביטים בתופש התורה ושואפים לטחנו ולבלעו: "אנשכנו כחמור!" הארץ שנבראה לשמחת קדושה הנובעת מהחרות על הלוחות נהפכת למקום עצב.


ההבדל בין יהודי לגוי - עצום!

כהנא יומי: ההבדל בין אדם בישראל ללא-יהודי הוא עצום, ומוצא ביטוי הלכתי בדברי חז"ל (סנהדרין נח:): "גוי שהכה את ישראל חייב מיתה... ואמר ר' חנינא: הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה". דין זה הגיוני מאד, שהרי האדם בישראל הוא בכורו ובחירו של הקב"ה, הממשיך את תפקידו של אדם הראשון והנקרא אדם, וכל מי שמעֵז להכות את בנו בכורו של הקב"ה, דמו בראשו. זהו דין שפורקי עול מלכות שמים, לרבות אותם שומרי הפולחן שמחשבותיהם כמחשבות זמרי ומבקשים שכר כפינחס, מואסים בו ומסתייגים ממנו, ובכך מתעבים את מדות ה', את דרכיו ואת מחשבותיו.


מיהו מנהיג

כהנא יומי: לא מספיק שהיהודי ישמור את מצוות הפולחן, אלא יש צורך בתפיסת מושגים, ובעיקר אמונה, מסירות נפש, אהבת ישראל וכו'. ובכן, בוודאי בכל דור יש צדיקים הלומדים ומקיימים מצוות, אבל לפעמים הם פוחדים להסתכן, ומשום כך זקוקים לאדם שגם אם אינו שלם במצוות — הוא מוכן ללכת ולהקריב.


ולמדתם את בניכם… ובלכתך בדרך

כהנא לפ"ש: כמה פעמים דיברתי אליך אודות המושגים היסודיים של קבלת עול מלכות שמים, ביטחון ואמונה, מסירות נפש וקידוש השם? אך כל אלה נשארים מושגים גרידא, בלי הגדרה מדויקת. מה זה בדיוק "ביטחון"? עד כמה צריך אדם למסור נפש? מלימוד בספרים קשה לדייק. רק כאשר האב מראה לבנו דוגמה חיה, בחיים ובמעשה, מבין הבן בדיוק מה הם הדברים האלה. ובכן, כשאני יושב היום בבית הסוהר, אני מקיים את המצווה של "ולמדתם את בניכם… ובלכתך בדרך" – דווקא כאשר אני בדרך ורחוק ממך. משום שבחרתי במצוות ה', תוכל להבין את המהות והאמת של המושגים התיאורטיים. קבלת עול מלכות ה' אפילו ודווקא בדברים שההמון העיוור מסתייג מהם בגלל חוסר הבנתו והתערבותו בגויים. ביטחון ואמונה הכיצד? יראת ה' ולא פחד מהאדם, מהמשטרה או מהממשלה. "באלוקים בטחתי, לא אירא מה יעשה אדם לי!" (תהלים נ"ו, י"ב) מסירות נפש וקידוש השם – עד כמה? מה הגבול? הנה – עד הסוף!


לתלות אותו

כהנא יומי: מכיוון שחז"ל קבעו: "במקום שאין איש השתדל להיות איש", עליתי לפני זמן מה לבמת כנסת ישראל כדי לקדש שם שמים. הרמתי חבל תלייה והבטחתי לשונא הזה, המתאווה להשמידנו - ואני מצטט: "את החבל הזה הוא עוד יקבל". ובכן, הבוקר היה דיון בוועדת הכנסת על החטא והפשע החמור הזה, פגיעה בכבודו של הבוגד הזה. נשמעו שם דברי בלע כגון: "להציג חבל בכנסת, זה חמור מאוד". כך אמר חבר כנסת אחד בוועדה - "להציג חבל בכנסת, זה חמור מאוד". אני עניתי לו: "להציג אדם כמו מיעארי בכנסת, זה פי אלף יותר חמור".


יש ליהודים תרבות יהודית

כהנא יומי: כשהיוונים הגיעו לארץ, הם לא התכוונו שהיהודים יבטלו את דתם, אלא יקבלו גם את אלוהיהם של היוונים ואת תרבותם, הספורט. ומי לא ירצה תרבות כזאת של תיאטרון הבימה, הקמרי, טניס? כל העמים קיבלו את אלוהיהם של היוונים - למה לא? אך היהודים לא הסכימו לקבל אפילו את זה, לא רצו את תרבותם. אנחנו עם סגולה, עם מיוחד, עם לבדד ישכון, לא רוצים טניס ולא עמוס מנסדורף [שחקן טניס] וכדומה. וזה הרגיז אותם! אמרו: אינכם מוכנים לקבל? תקבלו בכוח. הם הראשונים שבאו עם תרבות, וטענו שהם עם נבחר, שהרי הם מיפת. כל העמים קיבלו את תרבותם, חוץ מהיהודים שאמרו "הכל שקר, ולנו יש התרבות האמיתית". ולכן פורצת מלחמת תרבות, מלחמת אמת.


הנסיגה מסיני - חולשה יהודית!

כהנא יומי: ערבי מבין דבר אחד, ורק דבר אחד, והוא - כוח. הנסיגה מסיני, ההתקפלות המדינית ועקירת היישובים סימלו בשביל הערבים דבר אחד: חולשה יהודית. ואכן סאדאת הערמומי - ואילו העניקו פרס נובל לערמומיות, היה המצרי הצר והמצר זוכה בו - סאדאת הערמומי תפס את הפטנט, הבין את הסוד, סוד ישראל לערמומים. סאדאת הבין שהעם היהודי הגלותי, לרבות אלה הנמצאים כאן בארץ, יצאו מהגלות אך לא הוציאו את הגלות מתוכם; העם היהודי הזה כל כך צמא לאהבת הגוי, כל כך חייב להאמין באהבה זו, שכאשר איזה גוי פיקח קם ומחמיא לו ומדבר על אהבה ואחווה ושלום, מוכן היהודי המרוגש לזרוק כסף, זהב וסיני. ובכן, מנחם בגין, זה שהתחיל בגדלות, וגמר בצימאון לאהבה ולאהדה, מכר את ביטחון ישראל בעד נזיד עדשים של הערמומי המצרי. שומו שמים. המצרים תקפו אותנו ארבע פעמים, רצחו את חיילינו, שיכלו אבות ואמהות, ניסו להשמיד את המדינה, ואז, מתוך הבנה שבינתיים אי-אפשר לנצח את ישראל במלחמה, שינו את הטקטיקה וצווחו: שלום, שלום. ואנחנו נתנו להם את סיני. הפקרנו שטח הגדול פי שניים משטחה של מדינת ישראל. הפקרנו בארות נפט ואוצרות טבע השווים מיליארדים של דולרים; הפקרנו בסיסים אדירים, ממש מבצרים; פתחנו בפעם הראשונה את הדלת לזרימת נשק אמריקני משוכלל למצרים, מפני שבפינו קבענו שהחזיר הוא כשר. ומה קיבלנו?


להיות יהודי "דתי" משמעו להיות יהודי "לאומי".

כהנא יומי: ההפרדה בין נושאים "דתיים" ו"לאומיים" היא סילוף היהדות האמיתית. המחנה הדתי צמצם במו ידיו את מהותה של היהדות. להיות יהודי "דתי" משמעו להיות יהודי "לאומי". דאגתו של שומר המצוות לענייני ביטחון, ליהדות בברית המועצות ובארצות ערב ולשטחי ארץ ישראל, אינה יכולה להיות פחותה מדאגתו לשמירת שבת. עלינו לשוב אל ההגדרה המקורית של היהדות כדת – אומה, המקיפה את כל תחומי החיים של היהודי. יהודים דתיים חייבים להתנער מתסביך הנחיתות כי הינם לאומיים פחות או פטריוטיים פחות מן החילוניים. הם נוטים לקבל את גנות הסרק של האנטי-דתיים המקצועיים. די בכך! עליהם לפתח גאוה עצמית והכרה ברורה, כי דרכה של דת-אומה היא הדרך היהודית. הגיעה העת לעצב יהדות דתית-לאומית דינמית וגאה, אשר תפעל לא רק כמתגוננת אלא אף כיוצרת ופעלתנית.


לעבוד רק את ה'

כהנא יומי: "הִשמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלקיכם... ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלקיך." קשה, הרי היה צריך לומר "אשר צוך ה' אלקיך שלא לעשות"? אלא נראה שהפירוש הוא: שלא לעשות פסל או תמונה או שום ע"ז אפילו מהדברים אשר צוך ה' לעשות אותם, כלומר, מהדברים שאתה מקדש או מעריץ אותם, כגון בית המקדש, ספר תורה, או רב גדול בישראל, כי גם זה ע"ז. ומשום זה הוא ממשיך ואומר : "כי ה' אלקיך אש אוֹכלה הוא, א-ל קנא". כלומר, עבודת ה' חייבת להיות בלעדית לה', ורק לו, והוא אינו סובל שום תחרות ושום שיתוף לעבודתו הבלעדית.


דעי מי את ותשמחי!

כהנא יומי: הדבר החשוב ביותר שאני יכול לומר לך הוא לדעת מי את – למה את. אנשים היום לא שמחים משום שאינם יודעים את הדברים האלה. החיים שלהם סובבים סביב עצמם בלבד, הם שקועים בסיפוק עצמי ובהנאה עצמית. זה דומה למי מלח. ברגע הראשון לאחר ששותים אותם, מרגישים רוויה, אבל מיד לאחר מכן צמאים עוד יותר. אם את רוצה להיות שמחה, הפסיקי לחשוב על עצבות ועל איך להיות שמחה. אם את רוצה למצוא את עצמך, הפסיקי לחשוב על עצמך. ככל שהחיים מלאים קדושה והקרבה, כך יש לאדם יותר סיפוק והוא יותר מאושר. החיים לא נועדו לחיפוש מתמיד אחר האושר, אלא להיות טובים וקדושים. אם תעשי כך, תהיי שמחה.


תודה לרב כהנא

במסגרת מערכת הבחירות לכנסת בשנת תשל"ג (1973) דיברתי בחוג בית בקיראון. בשעת הדיון תקף אותי בחריפות ישראלי שהיה שם, ונקלענו לוויכוח די קשה. אישה, שעד אז ישבה בשקט בצד, הצביעה, ואחרי התנצלות על ידיעותיה החלשות בעברית, הסבירה באידיש שהיא עולה חדשה מברית המועצות. היא אמרה: "אני לא יודעת הרבה על פוליטיקה. באתי הערב רק משום ששמעתי שאתה תהיה כאן. כשיצאתי מברית המועצות, חברי ביקשו שאבטיח להם, שאם פעם אראה אותך, אודה לך בשמם על כל מה שעשית בשבילנו". היתה דממה ארוכה בחדר. לא יכולתי להגיד מילה, אך המילים שלה אמרו לי יותר מכל המילים השטותיות של ההנהגה והארגונים היהודיים, וגם פיצה אותי על רגעי תסכול קשים שהיו לי במשך השנים. בהזדמנויות שונות במשך מערכת הבחירות ניגשו אלי עולים מברית המועצות, תפסו את ידי, בכו ונישקו אותי. לא משנה שאחר כך הם הצביעו למפלגות אחרות. זה באמת לא היה נורא כל כך. הרי, בסופו של דבר, זה רק מוכיח שהעולים מברית המועצות הם באמת יהודים...


הדרך להבאתהגאולה

כהנא יומי: איזה בר דעת לא היה מוכן להחליף גאולה של יסורים ושואות וזוועות וחבלי משיח רח"ל, בגאולה של הדר ותפארת? אך גאולה כזאת לא תוכל לבוא כל זמן שישראל סומכים על גוים ואין להם בטחון מלא בהקב"ה. היא לא תבוא כל זמן שישראל מחללים את השם בסירובם לגרש מא"י את הישמעאלים המחרפים והמגדפים שם שמים, וכל זמן שהר הבית נשאר גוב לשועלים ישמעאלים והזרים הקרבים לא יומתו או יגורשו. כל זמן שישראל מפחדים מבשר ודם ומשום כך מסרבים לקיים מצוות ומעשים מחשש לתגובת הגוים, לא תיתכן גאולה בבחינת "אחישנה", כי הרי אין גאולה של קידוש השם יכולה להגיע תוך ויתור ישראל על חילול השם.


הכלכלה תלויה בקב"ה

כהנא יומי: לא ניתן להפריד בין הקדוש ברוך הוא למדינה, בין הקדוש ברוך הוא לכלכלה, בין הקדוש ברוך הוא למעשי ידינו. יהודים, אנו עומדים היום בפני קטסטרופה כלכלית, לגזר-דין של שופט השופטים, המידה כנגד מידה. רק עסקת-נפש תבטיח את הצלחת עסקת המשק. ומי חכם ויבן אלה. יותר מזה, בתלמוד בברכות נאמר: "כי מטי רבן גמליאל לביתיה דרבי יהושע", כאשר הוא הגיע לביתו של רבי יהושע, "חזינו לאשיתא בביתי דמשחרן", הוא ראה את כותלי ביתו שהם שחורים. אמר: "מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה. אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים, במה הם מתפרנסים, במה הם ניזונים". בעיה הכי נוראה, הפשע הכי חמור הוא האבטלה האיומה שהולכת וגודלת, המתפשטת כסרטן מזעזע בקרב היהודים. והבית הזה, והממשלה הזאת, מנהיגי העם ונציגיו לא מוכנים לאזור אומץ ולקיים את האחריות היסודית של ממשלה יהודית כלפי אזרחיה היהודיים, דהיינו, פרנסה ועבודה יהודית. אוי לו לדור שפרנסיו אינם יודעים בצערם של בני דורם.


לו היתי ראש ממשלה

כהנא יומי: לו הייתי ראש הממשלה, הייתי עומד על כך שרק מי שלומד תורה כל הזמן, בלי שום מקצוע או תחביב אחר, יהיה פטור מגיוס. כל האחרים יצורפו ליחידות מיוחדות בצבא, עם די זמן לעסוק בתורה כל יום, אבל יצטרכו לשרת כמו כל היהודים האחרים. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי אוהב את עמי כל כך, והייתי יודע שנשאר זמן מעט מאוד למצער, ששום מידה של ציניות, לעג או שנאה לא היתה מונעת ממני מלנסות להשיג את המטרה: המדינה היהודית האותנטית.


עבדו את ה' בשמחה

כהנא יומי: מצווה לעבוד את ה' בשמחה. זו לא אפשרות בלבד, אלא חובה שבאה באופן טבעי. כשאדם יודע שהוא בן מלך, הוא לא מתייחס לדברים קטנים. פכים קטנים - בעיות קטנות - מקטינים את האדם. אדם חייב להבין בשביל מה הוא פה.


הסכנה שבמיסיון

כהנא יומי: לאור העובדות שכאן בארץ, במדינת היהודים, פועלות עשרות כתות בניסיון לחטוף את נשמותינו, נוכח הסכנה לנוער שהוא כה ריק מכל תוכן, למה לא הצליחו ממשלות ישראל במשך ‎37 שנים לחוקק חוק לבער את המיסיון מן הארץ? למה? התשובה המבישה מוכיחה יותר מאלף עדים על המנטליות הגלותית ועל הנפש הגטואית והשפלה, שהן חלק בלתי נפרד מהעברי החדש. מה יאמרו הגויים? כבר בשנת ‎1973, כאשר שר הדתות דאז ורהפטיג קרא לחוקק חוק לאסור על פעילות המיסיון, גם גח"ל וגם מפלגת העבודה יצאו בטענה, כי הצעת החוק "תגרום לתגובה שלילית מצד העולם הנוצרי". מה יאמרו הגויים? ושר המשפטים דאז יעקב שפירא הוסיף את הנימוק המטורף והמטומטם - דמוקרטיה. וכך הוא אמר: "ישראל כדמוקרטיה סובלנית חייבת להשלים עם המיסיון". אנחנו נותנים ליורשיהם של הצלבנים, האינקוויזיציה, לחסידי ישו, אשר בשמו נטבחו מאות אלפי בני עמנו, אנחנו נותנים להם ליטול את נשמות נכדיהם בארץ הקודש. אם העיט המיסיונרי ירד על פגרי היהודים, מה נאמר על העיט הצבוע - המפלגות הדתיות? לא מספיק שהם יושבים היום בשלווה בקואליציה ונהנים מזיו פרס, שלא לדבר על הכספים - שוחד הסותם להם את הפה ואת העיקרון ומונע מהם לתקוף את מלכות הזלה הזאת - הם הגדישו את הסאה. כאשר סיעת "כך" מגישה הצעת אי-אמון לממשלה בנושא זה, הילד איננו, הילדים אינם. איפה הן המפלגות הקדושות, בוצינא קדישא, עדי השם? הרבנים פרוש ושפירא עשו אגודה אחת ונעלמו. וש"ס? - בכל האולם הזה אני לא רואה לא ש"ס ולא פוסקים. והמפד"ל? - נו, מהבורגנים האלה כבר למדנו שאין לצפות לעיקרון ולקידוש השם.


בוגד - או תולים אותו או מגרשים אותו מן הארץ

בכל מדינה שפויה, בוגד - או תולים אותו או מגרשים אותו מן הארץ. במדינת ישראל הוא נבחר לכנסת. מה אמרה התורה? - "עם נבל ולא חכם..." ומאז לא הפסיק האדם הזה, הנציג של כנופיית הדמים, של אש"ף, להסית, להמריד, להיאבק נגד המדינה היהודית. בנאומיו שלוחי הרסן הוא מחרף את צה"ל, מגדף את המדינה, תומך באש"ף, מחזק את ידיהם של הנבלות התוקפים את בנינו, מכחיש את המושג היסודי הפונדמנטלי של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. ובכן, מכיוון שחז"ל קבעו: "במקום שאין איש השתדל להיות איש", עליתי לפני זמן מה לבמת כנסת ישראל כדי לקדש שם שמים. הרמתי חבל תלייה והבטחתי לשונא הזה, המתאווה להשמידנו - ואני מצטט: "את החבל הזה הוא עוד יקבל". ובכן, הבוקר היה דיון בוועדת הכנסת על החטא והפשע החמור הזה, פגיעה בכבודו של הבוגד הזה. נשמעו שם דברי בלע כגון: "להציג חבל בכנסת, זה חמור מאוד". כך אמר חבר כנסת אחד בוועדה - "להציג חבל בכנסת, זה חמור מאוד". אני עניתי לו: "להציג אדם כמו מיעארי בכנסת, זה פי אלף יותר חמור". לבסוף היתה הצעה שאתנצל ונגמור את הפרשה. מי שמכיר את כהנא חשב שאני אתנצל? אני אתנצל בפני מיעארי? אני אתנצל בפני מסית, אש"פיסט, בפני השונא הזה? לא. נהפוך הוא, אני גאה בזה שקידשתי שם שמים, שהצלתי מעט ממעט הכבוד שעדיין נשאר בבית הזה. מה שאמרתי לאדם הזה איננו בגדר איום אלא זו הבטחה - כך יהיה כאשר אנחנו נעלה לשלטון.


מס שפתיים בדיבור על הבעיה הסוציאלית

כהנא יומי: רבים מדברים על הפער החברתי, אולם מעטים מביניהם ביקרו אי פעם בשכונה של עוני. הם משלמים מס שפתיים בדיבור על הבעיה הסוציאלית ומרגיעים מצפונם בנוסח המקובל שהתקציב אינו מספיק לשני היעדים גם יחד: ביטחון ומלחמה בעוני. מדכא לראות אנשים הנסחפים אחר שטף דמגוגיה על מצוקה המפיח שנאה עדתית וחברתית לתועלת העסקנים. מחנה של משלמי מס שפתיים יושב על חבית אבק שריפה ומשלה עצמו כי האש לא תתלקח. מחנה הדמגוגים מחמם את חבית אבק השריפה ומשחק באש ביודעין. ידוע הצורך בהקצאת משאבים גדולים להקל על שכבות הנתונות במצוקה בישראל, אך מעט מדי נעשה בשטח זה.


מלחמת מצוה כולם נלחמים

כהנא יומי: מלחמת מצוה, שהיא מצוה כללית, ושעתידו של ישראל תלוי בה, כל ת"ח שאין תורתו ממש אומנותו - שאינו יושב יומם ולילה על התורה בלי לעבוד, להתפרנס ובלי לנפוש בתקופות נופש כל שהן - חייב לבטל ולהפסיק את מצות תלמוד תורה כדי להתעסק במלחמת מצוה; וברור שיעשה דוקא מתוך קדושה ודוקא במסגרת של מחנה קדוש, כדי שלא ייתפס ח"ו לעבירה ולתועבה. רק ת"ח אמיתי שתורתו אומנותו כולה, פטור מלהפסיק ממצוה זו, משום שהיא יכולה להיעשות ע"י אחרים. אך שִמעו נא אחי וזִכרו: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. מי שאינו ראוי לאיצטלא דרבנן ומתעטף באצטלא זו, ונוטל את השם של ת"ח שתורתו אומנותו כאשר אינו ראוי לכך, רק כדי להתחמק מקיום מצוה של מלחמה לקדש את השם ולנקום את נקמתו ולעזור לישראל מהצר הבא עליו, שופך דמים הוא וגדול עוונו מנשוא. כך אמר הרמב"ם על מי שמצוּוה להילחם (הל' מלכים ז:טו): "אם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי הכל". ואם כן, מה נאמר על מי שמחויב להילחם ולא לחם כלל.


הם שונאים אותנו כי אנחנו קיימים

כהנא יומי: יהודים, הפרובוקציה המקפיצה את הישמעאלים היא עצם קיומה של המדינה, היא עצם נוכחותם של יהודים בארץ. פרובוקציה? למה הם שונאים אותנו? משום שאנחנו קיימים, חיים. וחובה עלינו להסביר להם, לישמעאלים, שאנחנו מתכוונים להמשיך לחיות בכל מחיר, וגם במחיר חייהם.


המאבק היסודי הוא מאבק אידיאולוגי!

כהנא יומי: שנים על גבי שנים אני מנסה להסביר, שעיקר המאבק בארץ ישראל אינו על שטחים, ערבים, לבנון, כלכלה וכו'. המאבק היסודי הוא מאבק אידיאולוגי, בין הרעיונות והערכים של היהדות לבין אלה של העולם הלא-יהודי. דמוקרטיה, סובלנות, יהודי ולא-יהודי, שוויון -בכל אלה יש סתירה גמורה בין היהדות לבין התרבות המערבית הלא-יהודית. האמת הזאת היא כל כך נוראה, עד שהמשכילים והאינטליגנציה (ובקרבם דתיים) מעדיפים לזייף את היהדות, ובלבד שלא להגיע לרגע אמת של בחירה בין זה לבין זה.


המאבק האמיתי

כהנא יומי: המאבק האמיתי היום הוא המאבק בין היהודים האמיתיים לבין המתייוונים. והוויכוח סביב לבנון, ההתנחלויות, השטחים המשוחררים, "מיהו יהודי", "כפיה דתית", מעמד הערבים במדינה -הוא רק חלק מהמלחמה הזאת. ועתידה של מדינתנו וגורלו של עמנו תלויים בשאלה: מי ינצח? החרדים למדינה ולערכיה או המתייוונים שבכוונתם להפוך את העם ואת המדינה לחיקוי חיוור של התרבות הגויית והזרה.


מהות הצום

כהנא יומי: שלום בנימין היקר, ...היום, כמובן, הוא יום תענית, שבעה עשר בתמוז, מכיוון שאתה עדיין קטן, אתה לא צם. ובכל זאת, חשוב לך לדעת שעיקר התענית אינו הצום גופא, אלא התשובה: כלומר, עיקר היום הוא זה שאנחנו יושבים וחושבים. חושבים אודות החיים שלנו, במה אנו חוטאים ובמה אנו מיטיבים לעשות. האם אנחנו לומדים מספיק, מתפללים בכוונה, נותנים צדקה בעין יפה ובלב רחב, מתנהגים בחסד וביושר עם חברינו וכו'. בקיצור, היום הזה הוא מכשיר להרים אותנו לקדושה.


כהנא לפ"ש בלק -גם גדול יכול לטעות

כהנא לפ"ש: אמרו חז"ל שנתעלמה הלכה ממשה, ופינחס "ראה מעשה ונזכר הלכה". ועוד אמרו (שם): "ראה ש'אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'' (משלי כא:ל) - כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב". מכאן אנו לומדים דבר גדול: שגם רב יכול לטעות ולהיכשל ולשכוח, ובמיוחד בענין שדורש הקרבה עצומה ויש בו סכנה או שפיכות דמים. ובמקום כזה שדרוש קידוש השם, והגדול שבגדולים אינו פועל, אין חולקים לו כבוד, אלא פועלים. ולמה? מפני שהמחלל את השם אינו מראה כבוד לה', כמו שאמרו בתנחומא (שם): "שלא חלק [זמרי] כבוד לשמים ולא לבריות". ולכן במקום כזה אסור לחלוק כבוד לשום אדם שאינו מסיר את האי-כבוד. ובגלל כל זה נקבר משה מול בית פעור, להזכיר את כל חומרת החטא, ואת הדרך של פינחס בקידוש השם. ובקבורתו יש גם רמז לכשלונו, כמו שאמרו בתנחומא (שם): "ולפי שנתעצל, 'ולא ידע איש את קבֻרתו'. ללמדך שצריך אדם להיות עז כנמר, קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון קונו.


אין עבודה? - יש עבודה; לא לצעיר היהודי!

כהנא יומי: בשבילי המציאות של מדיניות הכלכלה הקלוקלת היא הצעיר היהודי המתגייס לצה"ל; צעיר הנותן שלוש שנים מחייו לעמו ולמדינתו. הוא מקבל את חובתו בהבנה, כי הוא יהודי טוב המוכן לשרת את עמו ומדינתו. אבל, בתום שלוש שנים כאשר הצעיר היהודי הטוב משתחרר בהוקרה הוא חוזר הביתה לשכונה עירונית דלה או לעיירת פיתוח מסכנה ושם הוא מתבשר: אין עבודה. אין עבודה? - יש עבודה; לא לצעיר היהודי, לא למשתחרר מצה"ל, אבל יש עבודה לזה שלא נתן לא שלוש שנים ולא שלוש שניות למדינה. יש עבודה לערבי. כל בוקר 90000 ערבים עוברים מהשטחים לעבוד כאן. להם יש עבודה.


הם שונאים...

כהנא יומי: הם שונאים את השבת והם שונאים את ההלכה היהודית והם שונאים את הישיבות והם שונאים את הרבנים. והם שונאים להיות יהודים והם שונאים את ה' והם שונאים את כהנא בהיותו מייצג של כל זה. והם שונאים את המציאות המרה של מאות אלפי תומכים המאמינים בכל אותם הדברים שהם שונאים, ומשום כך הם מוכנים להשתמש בכל האמצעים הקיימים כדי לחסל את היהודיות של היהודים.


גדודי עבודה לתושב שאינו אזרח

כהנא יומי: בינתים: כל תושב שאינו אזרח יידרש לעבוד תקופה של שלוש שנים במסגרתו של גדוד עבודה. חובה זו תחול בהגיעו לגיל 18; לאחר-מכן יעבוד תקופה של חודש מדי שנה. שום ערבי לא יתקבל ללימודים אוניברסיטאיים אלא-אם-כן יישבע אמונים למדינה היהודית.


שמיר פעם היית גבר

כהנא יומי: לו היינו יהודים עם כבוד עצמי ועם ביטחון באלוקי ישראל היינו מתקוממים אחרי כל פיגוע של טרור ומשלמים להם שבעה על כל חטאותיהם. טרור ערבי במדינת ישראל? התשובה היא חד-משמעית: טרור יהודי נגד ערבים. טרור יהודי, כפי שפעם, אדוני שמיר, פעם היית יהודי וגבר; שנחדש ימי קדם, ימי לח"י, שנחדש את ימי דוד רזיאל. וכי דוד רזיאל, שהוא היום גיבור האומה, ישב בשקט? מי שם פצצות פה בירושלים, בעיר העתיקה, ביפו, בחיפה, בשנת התרצ"ז והתרצ"ח? - הלוא הוא דוד רזיאל, שהוא היום גיבור האומה. רמת-רזיאל, רחוב רזיאל, הוציאו בול על שם רזיאל. רק את זה הם מבינים. חבל שהממשלה הזאת איננה מבינה כלום. (זה הדבר היחיד טוב על שמיר שמצאתי אצל הרב, שמיר נלחם בכל כוחו נגד הרב )


מי שמאיים, קובע אולטימטום, ואז נסוג ממנו – אין סיבה לפחד ממנו.

כהנא יומי: "היה לנו כאן ציבור של אלפיים איש. הם היו נזעמים. הם היו מוכנים, מבחינה נפשית, לפרק את המחסומים, ואף אחד לא היה יכול לעצור בעדם. ואז גאולה הופיעה עם חנן פורת (עוד ח"כ של התחיה וראש "התנועה" כאן). הם שכנעו את הקהל להביא את רפול (הרמטכ"ל, רפאל איתן) לכאן. הוא בא ואמר להם שלא יוכל להבטיח דבר, אבל ידבר עם שרון. הכל יודעים שאין לו השפעה. זוהי החלטה פוליטית של בגין ושרון. אבל גאולה וחנן ניצלו את ההזדמנות להתחמק מהצורך לומר לקהל להתפרץ לעבר המחסומים. נמאס לי". לי יותר מנמאס. אני יודע שעכשו ימית אבודה, חס ושלום. אני יודע שהמומנט הפסיכולוגי – שהוא כל כך יקר – של קהל זועם שמוכן לפרוץ את המחסומים, אבד לנצח. הזעם המוחלט שלהם התאדה, ולעולם לא ישיגו את השיא הזה שוב. אני חושב לעצמי, כמה חשובה היתה אותה פריצת מחסומים, אילו התממשה. בגין ושרון נטלו סיכון מחושב. הם מפחדים משפיכות דמים ומעימות המוני. אילו "התנועה לעצירת הנסיגה" היתה מכה ביום הראשון, בגין היה יודע שיש לו עסק עם קבוצה מסוכנת. הוא היה נסוג; אולי, כך יש לקוות, היה מתפטר. חוסר האומץ מצד הנהגת התחיה חרץ את דינה של ימית. היום כל מדינת ישראל יודעת שההתנגדות לנסיגה היא נמר של נייר. מי שמאיים, קובע אולטימטום, ואז נסוג ממנו – אין סיבה לפחד ממנו.


העוני הרוחני

כהנא יומי: אם אמנם רציני אתה, וכן בכוונתך להרים את קרן יהודי המצוקה -עם הדגש על עדות המזרח, חרת את מילי אלה על לוח ליבך: אכן, יש עוני חומרי מחפיר שעלינו לבערו מקרבנו, אך אין זה העוני היחידי ההורס לנו את יהודי השכונות. עוני אחר, ממש סרטן ממריא, מתפשט בעם, והוא עוני רוחני: העדר גאווה יהודית, כבוד עצמי, זהות של פאר. וממה זה נובע? מהצלחת פוליטיקאי-המדינה לקרוע מעל העם, ובמיוחד מעדות המזרח, את הפאר שעטו משך אלפיים שנות גולה.


אין לחשוש מזה שהרוב חושב להיפך מדעתנו

כהנא יומי: אין לחשוש מזה שהרוב חושב להיפך מדעתנו, משום שלפעמים המיעוט שומע את מה שהרוב לא שומע, ולפעמים האמת ניתנת למיעוט.


יש לי חבר שקוראים לו ברנר.

כהנא יומי: יש לי חבר שקוראים לו ברנר. למען הדיוק, אני לא בטוח לחלוטין שזה השם שלו, אבל זה השם שהוא הציג בו את עצמו כשהוא הזמין אותי לראשונה לבקר אותו במשרדו, במשרד הבטחון בתל אביב, ב-1972. הוא היה מארח נדיב, שאל אותי אם אני רוצה לשתות משהו, ואפילו כשהגענו לתכל'ס, כשהוא הודיע לי שהוא סוכן של השב"כ, הוא היה ג'נטלמני למדי. היה זה מיד אחרי הטבח במינכן, כשאחד עשר ספורטאים ישראלים נרצחו, ואדון ברנר הזהיר אותי שלא לנסות להגיב נגד הטרוריסטים הערבים. הקשבתי בנימוס והלכתי לדרכי. ניסיתי, בכל אופן. אין לי מושג מה יהיה הצעד הבא של החבר שלי ברנר. אין לי מושג מה המעסיקים שלו -ממשלת ישראל -יגידו לו לעשות. כל מה שאני יכול להגיד לכל אלו הוא, שכדאי שיפסיקו לבזבז את הזמן שלהם... ברנר היקר, אני יכול להבטיח לך דבר אחד. לעולם לא אעשה דבר שההלכה והיעוד היהודי אינם גוזרים. אם יש לך זמן, בוא אלי ובקר אותי, ואז אני אלמד אותך איך להיות יהודי, במקום להיות חיקוי עלוב של ג'יימס בונד.


ערבי, ‎40 שנה בקבר, אין בו אמונה

כהנא יומי: זכור לי אותו יום, מייד אחרי סוף האסון-הטרגדיה של קמפ-דייוויד, הפקרת סיני, ישבתי עם יהודי פיקח מעדות המזרח, יהודי שלא כעזר ויצמן מכיר את הערבים לא ממשחקי גולף, לא ממסיבות קוקטייל של ג'וני-ווקר בקהיר, אלא משום שהוא נולד בארץ ערבית וחי ביניהם; יהודי, שהוא מומחה של ממש לערבים. והיהודי הזה, הנבון והפיקח, פנה אלי ואמר את המלים ששמעתי מאז פעמים אין ספור: "ערבי, ‎40 שנה בקבר, אין בו אמונה". כך קבע המומחה לערבים, היהודי הפשוט הזה, שהוא באמת העזר ולא כנגדנו.


בינו בוערים בעם

כהנא יומי: שומו שמים. הערבים בוערים ומבעירים את המדינה, והבוערים הבורים בממשלה חמתם לא בערה בם. האש הערבית, חלק מהג'יהאד שלהם, האש המתכוונת לשרוף כליל את המדינה היהודית ושבאה לבער את הקודש מהבית היהודי, האש הערבית בוערת. ואיש בער בממשלה לא ידע. הערבים בוערים את הארץ בלהבות ובהתלהבות, והיהודים נשארו בוערים, נבערים וטיפשים בבהלות ובהלות. חברי הכנסת, מה עוד צריכים הערבים לעשות לנו לפני שתתעוררו מתרדמתכם? נציגי העם, בינו בוערים בעם. הערבים הבוערים והמבעירים מהווים נגע ומגפה וסרטן בתוכנו. הגיע הזמן שנקבע: "שלם ישלם המבעיר את הבעירה". הגיע הזמן להחליט לגבי הערבים הבוערים: "ובערת הרע מקרבך". והגיע הזמן להגיד לבוערים: "טענו את בעירכם וצאו מכאן". הגיעה שעת המצווה של "ושלח את בעירה", אל תקרי "בעירו", כי אם "בוערו". ושלח את בוערו, הבוער המצית, וביער בשדה אחר.


לפרשת שלח

כהנא לפ"ש: כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "ושם ראינו את הנפילים, בני ענק מן הנפלים, ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". המרגלים חוזרים. המרגלים הישראלים חוזרים מתור, מרגל את ארץ כנען, ומביאים את המסר הגלותי: "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם". וכבר העירו המפרשים על הקשר בין שני הרעיונות - מכיוון שהיינו בעינינו כחגבים, מכיוון שלנו לא היו גאווה עצמית וביטחון עצמי, מכיוון שבעינינו היינו והתנהגנו כחגבים, כשפלים וכחלשים - משום כך "וכן היינו בעיניהם". אדם שמתנהג כשפל, שמסתובב עם תסביכי נחיתות, יוצר תדמית - תדמית של בוז, של שאט-נפש, והגוי מתנהג אתו בהתאם. זאת היא הבושה המרכזית של פרשת פולארד. "ונהי בעינינו כחגבים", כעבדים המשמשים את האדון, הברון בבית הלבן, יהודים הרועדים מתגובת הפריץ, ממש כמו באיזה "שטעטל" בפולין. חברי הכנסת, הגיע הזמן לשים קץ לתופעה הזאת - לשקרים, לרגשות האשמה, להיסטריה ולקולות המגעילים הקוראים לעוד יותר התרפסויות לפני הגוי, להקריב עוד יותר שעירים לעזאזל האמריקני.


גזרו על הערים ביהודה ובשומרון גזר-דין של "יודנריין"

כהנא יומי: שמעון פרס והממשלה האומללה הזאת כבר הרסו את הקונסנסוס בעם. הם טיפחו אשליות בקרבנו, שכנעו את צעירינו בשקר של "שלום אפשרי" עכשיו, אם רק נוותר על שטחים. הם זרעו את זרעי הפורענות: נכונות השמאל לסרב לפקודות צה"ל, יש גבול לכל דרישה לאומית, לשרת בצבא, לשרת בשטחים - בלבול מוחות הצעירים, המסופקים בצדקת זכותנו להיות ביהודה ובשומרון, בעזה ובסופו של דבר בצפון תל-אביב. למעשה הקפיאו את ההתנחלויות. גזרו על הערים ביהודה ובשומרון גזר-דין של "יודנריין", ואם מדובר כאן בכנסת על גזירות נירנברג, מה נגיד לגזירה הזאת, יהודה ושומרון "יודנריין"? במעשיהם, רמזו לעולם על חולשת המדינה: "אנחנו פוחדים מלחץ הגויים". הם התחילו בקרבנו את ה"ווייטנמיזציה" של מדינת ישראל, כאשר השרידים ואלוני הסרק בכנסת, אלה הרצים לבאר שחת, יקרקרו מראש כל גג, בשם המוסר וההומניזם: לסרב לציית להוראות צה"ל בלתי מוסריות וגזעניות, ויביאו את העם - הם הם, השמאלנים - לידי מלחמת אחים.


גוי שניסה לתקוף או להרוג אדם בישראל חייב להיענש,

כהנא יומי: גוי שניסה לתקוף או להרוג אדם בישראל חייב להיענש, ואם יברח כדי להנצל מהעונש, ברור שלא רק שמותר אלא אף מצוה וחובה לירות בו ולהורגו. ומי שמתנגד לכך, ונותן הוראה שיתנו לאויב לברוח, וע"י זה יוכל ח"ו שוב בעתיד להרוג יהודים, לעולם לא יוכל לקום ולהצהיר: ידי לא שפכו את הדם הזה, כי הרי הוא מסייע לרודף, חבר לרוצחי עם ישראל, ו"נע ונד יהיה בארץ" ההלכה (מה עוד, שברור שגוים אלה לא רק שלא קיבלו עליהם מסים ועבדות וריבונות ה' וישראל על ארץ ישראל, אלא הם אף מכריזים מלחמה על היהודים ותוקפים אותנו ורוצחים אותנו, וחל לגביהם מעמד של מלחמת מצוה, ובני מוות הם)


חובה גדולה מוטלת על כל יהודי לעשות הכול למען יהודים הנתונים בצרה

כהנא יומי: חובה גדולה מוטלת על כל יהודי לעשות הכול למען יהודים הנתונים בצרה. לכן, חשוב לך לדעת שכיום ישנם הרבה יהודים בצרה – יהודי רוסיה שרוצים לעלות לארץ ישראל ולא מרשים להם; יהודי סוריה שסובלים נורא בידי הערבים האכזרים ולא מאפשרים להם לצאת; יהודים עניים בהרבה ארצות שצריכים עזרה ולפעמים אין אפשרות לעזור להם אלא אם כן אתה משתמש בכוח נגד שונאי היהודים. אני עשיתי את זה ועזרתי ליהודים, אבל נתפסתי על ידי המשטרה שלא אכפת לה מה קורה ליהודים. לכן, אני צריך לשבת קצת זמן – לא הרבה – בבית הסוהר. אבל לא נורא, משום שיהודי שלא מוכן למסור נפש למען יהודים הוא לא יהודי טוב. העיקר שתלמד מזה שאסור ליהודי לתת לגוי או לכל שונא ישראל להצליח, כי דבר זה הוא חילול השם. (מכתב לבנימין כהנא, בנו)


מי לה' אלי.

כהנא יומי: על הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" - מקורה של מצוות קידוש השם -מסבירים חז"ל בספרא: איך מקדשים את השם? וכך הם אומרים: : מסור את נפשך וקדש את שמי. הציבור הדתי מסתכל היום ומחכה לדעת מי ומה הם שליחיו. המפלגות הדתיות, בשם התורה ולשם קידוש השם, אני קורא לכן להצביע אתי אי-אמון לממשלה ולצאת ממנה. מי לה' אלי.


ההיסטוריה חוזרת על עצמה.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה. דווקא עכשיו, עכשיו עכשיו, יש צורך בהפגנות מתמידות, ברעש, בלחץ, בצעקות בכל העולם. בואו וראו את התועלת שיצאה מהפגנות כאלה למען הכושים בדרום-אפריקה. כמה יהודים מפגינים למען הכושים בדרום-אפריקה ואיפה הם למען היהודים בברית-המועצות? אך אין הפגנות ואין רעש, והממשלה כאן אשמה. כולנו יודעים שהממסד היהודי בגלות, ברחבי העולם, הממסד הזה מסתכל על הממשלה, על ירושלים. הם מחכים לאות מכאן, והאות שבא מציון הוא: שקט, בלי רעש, בלי הפגנות. במקום לתפוס את ססמתו של יוסף הצדיק: "את ההיסטוריה חוזרת על עצמה. דווקא עכשיו, עכשיו עכשיו, יש צורך בהפגנות מתמידות, ברעש, בלחץ, בצעקות בכל העולם. בואו וראו את התועלת שיצאה מהפגנות כאלה למען הכושים בדרום-אפריקה. כמה יהודים מפגינים למען הכושים בדרום-אפריקה ואיפה הם למען היהודים בברית-המועצות? אך אין הפגנות ואין רעש, והממשלה כאן אשמה. כולנו יודעים שהממסד היהודי בגלות, ברחבי העולם, הממסד הזה מסתכל על הממשלה, על ירושלים. הם מחכים לאות מכאן, והאות שבא מציון הוא: שקט, בלי רעש, בלי הפגנות. במקום לתפוס את ססמתו של יוסף הצדיק: "את אחי אנוכי מבקש", נדבקנו לקין: "השומר אחי אנוכי?" ההיסטוריה לא תסלח לנו. ה', הקדוש ברוך הוא לא ימחל לנו. אני פונה לממשלה ותובע ממנה לגייס את יהדות העולם למאבק נמשך, מתמיד וקולני, לשבת על הכבישים, לחסום את הדרכים בוושינגטון, בלונדון, בפריס, מול השגרירויות הרוסיות. אם יהודים מטופשים מוכנים להיעצר מול השגרירות של דרום-אפריקה בוושינגטון למען אנשים שבבוא היום יקימו מדינה אנטי-ציונית, איפה היהודים הטובים שיהיו מוכנים להרעיש ולהזיז את העולם למען אחים ואחיות?


אני מוקיע את הגזענות האמיתית

כהנא יומי: אני מוקיע את הגזענות האמיתית, שונא את הגזענות האמיתית, לוחם בגזענות האמיתית, אבל הגזענות אינה ציונות ואינה יהדות. מי שלוחם למען מדינה יהודית ונשבע שלעולם לא ניתן לערבים לחסל את הציונות ואת מדינתנו בכל דרך שהיא אינו גזעני. הוא יהודי טוב, הוא ציוני. לא-יהודי המוכן לקבל על עצמו את המדינה היהודית, יושב כאן עם כל הזכויות שלו, האישיות, הפרטיות - תרבות וכלכלה וחברה ודת - אבל ללא זכות פוליטית לחסל את המדינה בתינוקות, בדמוגרפיה. ומי שאומר: יש לו זכות, אדם זה אינו ציוני, הוא אנטי-ציוני, הוא אויב שלנו, הוא אויב היהדות והציונות גם יחד.


כלאי הכרם הרפורמי והקונסרבטיבי עשו באושים

כהנא יומי: חברי הכנסת, אנו חיים היום בדור תהפוכות, בדור של איפכא מסתברא. האמת לא רק נעדרת, כי אם מטושטשת. המחסומים בין האמת לבין השקר נפלו, הערבוביה משתוללת ושולטת. שקר ואמת נפגשו, אור וחושך נשקו. קמו בגולה אנשי רמייה, רפורמים וקונסרבטיבים, הקימו פולחן של מרמה, וקראו לו "יהדות". כלאי הכרם הרפורמי והקונסרבטיבי עשו באושים. נולד ממזר הדוחף לבוא בקהל השם. השקר והחושך והחולין וההתגויות של הרפורמים והקונסרבטיבים מתיימרים לתואר של אמת, אור, קודש ויהדות. אותו הרס רוחני ושקר נפשי, אותה טמיעה והתבוללות, אותו חילול וטשטוש הקודש שהם הביאו לגלות, רוצים הם היום לייבא לארץ הקודש. חברי הכנסת, די לשקר בתחומו, די לטומאה בדירתה. החוק שאני מעלה היום בא להגדיר, לאמת את היהדות, להגדיר ולאמת מי הוא באמת רב ומה הוא באמת בית-כנסת, ומי הוא יהודי באמת. החוק בא לגרש את הערבוביה מההיכל, להבדיל בין האור לבין החושך, בין היהדות הכשרה לבין הממזר. אני מצטט מהצעת החוק: "לא ישתמש אזרח, תושב או תייר יהודי בארץ-ישראל בתואר 'רב' או 'רבי' או כל תואר של מנהיג רוחני יהודי, אלא אם כן הוא מאמין בתורה מסיני, וכן - הוא הוסמך להוראה כרב על-ידי רב המאמין גם הוא בכך, וכן - הוא קיבל תעודה המאשרת את סמכותו להשתמש בתואר 'רב' או 'רבי' על-ידי הרבנות הראשית או גוף אחר של רבנים המאמינים גם הם בכך, אחרי שבדקו את מעמדו. "לא ייקרא כל בניין או מוסד 'בית-כנסת' ולא יימצא על הבניין או על המוסד שלט כזה, אלא אם כן מתפלליו ומייסדיו מאמינים בתורה מסיני, וכן - הנוסח והפולחן של התפילות הם על-פי ההלכה כפי שנקבע על-ידי גדולי התורה המאמינים בתורה מסיני. מותר לכל בניין או מוסד להיקרא 'טמפל' או 'סנטר'.


תנועת "כך" היא נביא

כהנא לפרשת נשא: אנחנו חייבים ללכת באמת של "כה", ללא סטיות, שח"ו לא ניפול לפח של "אם תגיד את זה, שוב יפסלו אותנו". אז מה? "אם ישמעו ואם יחדלו, וידעו שנביא היה בתוכם". תנועת "כך" היא נביא. מה זה נביא? "ניב שפתים". מי שאומר את האמת הוא נביא אמת, ומי שאומר כמעט אמת הוא נביא שקר. "כה תדברו וכה תאמרו, לא פחות ולא יותר". אם ההלכה קובעת שיש חובה הלכתית של נקמה, האם לא תגיד את זה? האם רק משום שיש בית משפט תחתון, משום כך לא נגיד את האמת? נקמה היא עניין של הלכה ולא של איזה שופט.


העלינו אנו היהודים את רגש האשמה לדרגת אמנות

כהנא יומי: יותר מכל אדם אחר, יותר מכל עם אחר, העלינו אנו היהודים את רגש האשמה לדרגת אמנות. תמיד נמצאים היהודים הליברלים שבאופן אינסטינקטיבי חשים רגש אשמה לגבי כל דבר -בין אם היה להם קשר לענין או לא. זהו סוג של פתולוגיה מעניינת ביותר, שראוי שייכתב עליו דוקטורט בתחום הפסיכולוגיה הלא-נורמלית, ואשר מעורר צורך כלשהו בפסיכיאטר לאומי. ואכן, רגש אשמה מכרסם זה, הוא אשר עומד ביסוד ההתפוררות האידיאולוגית של ישראל היום, תהליך המסכן את עצם קיומה של המדינה היהודית... הנה בפניכם יש יהודי אחד שאיננו מרגיש שמץ של רגשי אשמה על שבחר לחיות, על שניצח, ועל שאמר לעולם שהעניק לנו טובות אוניברסליות כמו מסעי צלב, אינקוויזיציות, פוגרומים ואושוויצים: לעולם לא עוד -ולמי איכפת מה אתה חושב! רגשי אשמה? מה פתאום. אין דבר כזה "פלשתין". זוהי ארץ ישראל. היא שייכת לעם ישראל שקיבל אותה מידי אביו שבשמים, ואשר בה הוא התגורר כבר לפני 3000 שנה. היא שייכת לעם ישראל, שבניגוד לעם הערבי אין לו 22 מדינות, אלא אחת בלבד: ארץ ישראל. רגשי אשמה? רק החולים סובלים ממנה. בשביל היהודים, צו המוסר הוא לחיות ולהבטיח בית לעם היהודי, כדי שלא רק נצא מהגלות אלא גם נוציא את הגלות -עם כל עיוותיה -מתוכנו. אמונה בה' וזרוע יהודית נטויה -זו הדרך היהודית.


שנינו לעולם לא מסוגלים להבין את היהודים.

כהנא יומי: חברי הכנסת, כשוחרי הדמוקרטיה וכאנשים הסולדים מגזענות, אני שואל אתכם: האם במדינת ישראל מותר לערבים ליהפך, על-ידי שוויון, שלום, דו-קיום ודמוקרטיה, לרוב? האם מותר להם - כן או לא? אתם חייבים תשובה לכל ילד יהודי פה, למצפונכם האישי. אך יותר מזה, אתם חייבים תשובה לכל ערבי בעולם הזה ובמדינה הזאת. לפני שנה עמד כאן מעל במה זו חבר הכנסת מוחמד מיעארי, וכך אמר: "מדינת ישראל היא לא מדינתו של העם היהודי אלא של האזרחים הנמצאים בתור אזרחים במדינת ישראל". זה היפוכה של הציונות. כן עקץ ביהודים הערבי הפיקח, הממולח, אנטון שמאס, בכתבה שהתפרסמה בסמרטוט "כל העיר". חברי הכנסת, האזינו לערבי המבין את האמת. כך כתב אנטון שמאס: "הכרזת העצמאות שיש לה עדיין שם טוב של מסמך ליברלי, היא בעיני האיידס של מדינה יהודית בארץ-ישראל - - - כאן מתחילות כל הצרות וכאן הן תיגמרנה - - - מדינה יהודית טומנת בחובה, מעצם הגדרתה, את זרעי הפורענות: התמוטטות המערכת החיסונית של כל מדינה, קרי הדמוקרטיה". זה ערבי אמיתי, זה ערבי פיקח. הוא צודק במאה אחוזים. אני מבין את אנטון שמאס, הוא מבין אותי, שנינו לעולם לא מסוגלים להבין את היהודים.


לא תעמוד על דם רעך

כהנא יומי: חובותינו כלפי יהודים במצוקה נובעות ממצוות אהבת ישראל. המושג הנהדר הזה, אהבת ישראל, מובע בצורה נחרצת ביותר בתורה בציווי "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא, יט, טז). פירוש התלמוד על הפסוק נחרץ גם הוא: מנין לרודף אחר חברו להורגו שניתן להצילו בנפשו, ת"ל "לא תעמוד על דם רעך"... מנין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו? ת"ל "לא תעמוד על דם רעך" (סנהדרין עג.). מורשתנו, ההלכה היהודית, אינה דבר תיאורטי. ההנהגה היהודית מאז ומעולם לקחה חלק פעיל ו"אלים" במאבק לחירות: אברהם אבינו יצא להילחם בארבעת המלכים כדי להציל את לוט אחיינו; משה רבנו היכה את המצרי, ולא הקים ועדה לחקור את שורשי האנטישמיות המצרית; מלחמות יהושע והשופטים (אהוד בן גרא, דבורה הנביאה, גדעון, שמשון ויפתח); מלחמות דוד המלך; מלחמות המכבים; תלמידי רבי עקיבא שהוצאו מבית המדרש כדי להצטרף לצבאו של בר כוכבא — כל אלה דוגמאות למושג היהודי האמיתי של אהבת ישראל.


מסירות נפש לעם ישראל

כהנא יומי: צריך ללמוד מסירות נפש מגנבים. הם מוכנים לשבת עשרות שנים בכלא למען כסף. אותו גנב בריון בעל כנופיה, שיכול בקלות לרצוח ערבים, אינו עושה זאת, ואילו למען כסף, הוא עושה זאת. אנו צריכים ללמוד מהיצר הרע - באיזה חשק ובאיזו סערה הוא גובר. ורוחו של אדם סוערת ליצר הרע ולא ליצר הטוב. אדם חייב להגביר את היצר הטוב לעשות מצוות באותו חשק (ויותר) שהוא עושה עבירות. אדם מוכן להסתכן בשביל לעבור עבירה. מסופר בגמרא שאפילו ר' עמרם חסידא לקח סולם כבד שעשרה בני אדם היו צריכים לסחבו, כדי לעלות למקום של זונה, ורק ברגע האחרון תפס את עצמו וחזר בו (קידושין פא.(. ואם כך ה וא בגדולים, קל וחומר בנו. מסירות נפש ומצוות - צריכות להיות בחשק.


יהודים לא נחמדים!

כהנא יומי: לטובת היהודים עודדנו את המיתוס של "פנתרים יהודיים", וסבלנו כל מיני שטויות מיהודים קטנים שחסרו הן שכל והן אומץ. כבר יותר מידי זמן היתה ליהודים תדמית של "נחמדים". באופן כללי, נוח מאד לאנשים לא נחמדים "להתחיל" עם אנשים נחמדים. יותר קל לנצח אותם; יותר קל לאנוס, לרצוח ולהפחיד אותם. לעיתים קרובות, עצם התדמית של החלש גוררת התקפות, וההתקפות גוררות פחד, והפחד שוב מחזק את התדמית של החלש והמפוחד. היגיע הזמן לשנות את התדמית הזאת. כבר היינו עייפים עד מוות מגויים שבאו לאזכרות של יהודים והיללו ושיבחו את "הרוח המוסרית היהודית". נמאסו עלינו עד עמקי נשמותינו אמירות קדיש, יארצהייטים והזלת דמעות. צו היהדות הוא לחיות, כמו שאמרתי פעמים רבות: "כל הרוח היהודית של מזרח אירופה לא יכלה להתקיים ללא הגוף". "פנתרים יהודיים". כל פעם שיהודי "מכובד" שמע את הכינוי הזה, הוא התחלחל. כל פעם שאנחנו שמענו את הכינוי הזה, חייכנו — לטובת היהודי המכובד המסכן.


הר הבית בידינו?

כהנא יומי: היה זה אותו יום בלתי נשכח, נורא הוד ותהילה, ביוני 1967, כאשר חיילים יהודיים פרצו מבעד לחומת העיר העתיקה של ירושלים, גואלים, מחזירים, משחררים את הרחובות ואת הסימטאות העתיקים; רצים אל עבר הכותל, מטפסים עליו ואז – מילותיו המחשמלות של המפקד, מוטה גור: "הר הבית בידינו! הר הבית בידינו!" אני אומר לכם, יהודים שלי, שלא היתה לב יהודית שלא פעמה בתחושה של רגע היסטורי, אלוקי. לא היתה שדרה יהודית, כל כך ישרה וגאה לאחר אלפיים שנה של כפיפות, שלא רעדה בהרגשת יראת כבוד. לא היה יהודי – אף הכופר הקיצוני ביותר – שלא ראה את ה' באותו רגע! הר הבית אינו בידינו. מזרח ירושלים אינו בידינו. יהודה, שומרון, עזה והגולן אינם בידינו. ארץ ישראל המקראית ששיחררנו ע"י רצון ה' ב-1967 – אינה בידינו. "על הר ציון ששמם, שועלים הילכו בו". הר הבית בידם, בידי השועלים, השועלים הרשעים והמתוחכמים, התנים הערביים. מילותיו של מוטה גור מהדהדות בריקנות – ואנחנו אשמים. אנחנו, שלקחנו נס וזילזלנו בו. אנחנו, שלקחנו קדושה וחיללנו אותה. אנחנו, שקיבלנו ציון, ירושלים והר הבית – והעברנו אותו לשועלים-התנים.


כהנא לפרשת בחוקותי

כהנא לפ"ש: "אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד... ואם לא תשמעו לי... ואם בחוקותי תמאסו... ונתתי פני בכם... ונסתם ואין רודף אתכם" (ויקרא כו:ג,ו,יד,טו,יז). זהו חוק הברזל של היהדות. מי שבא עם פתרונות שאינם מבוססים על "אם בחוקותי תלכו", אין לנו מה ללמוד ממנו, והוא הבל וריק. אפילו אם יש לו אותו מצע כמו שלנו, אך הוא מבסס אותו על ההיגיון [ולא על התורה], אין לאדם כזה מה לומר לנו.


צריך להלחם בשורש של העוני

כהנא יומי: עוני הינו טרגדיה שיש להילחם בגילוייה, אך אין לבודד תופעה זו מהמכלול החברתי. העוני אינה הסיבה העיקרית לפער החברתי, לפשיעה, לגסות הרוח, לערכים חומרניים ולהרס אמות המידה המוסריות המלוות את הפער החברתי. התופעות הצומחות באזורי העוני של ישראל – זנות, עבריינות ובריונות – אין מקורן בעוני. הן נובעות מן התהום העמוקה של המשבר המוסרי והחברתי, מהתרוקנות מערכים יהודיים חלוציים. "אנשי העולם הגדול" מצפון תל-אביב ושכונת רחביה, שעקמו את אפם כלפי הספרדים ה"לא תרבותיים", חייבים לזכור כי יהודי המזרח עלו ארצה כשהם נושאים איתם מטען תרבותי עמוק – את היהדות.


העברינות הלאומינית

כהנא יומי: הסטיות המיניות של הערבים מחוללות מקרים כגון זה כאשר הואשמו חמישה פועלים ערביים בקיום משכבי זכר עם ילדים יהודיים מתל-גיבורים תמורת תשלום. הילדים היו בני 8 עד 10 שנים (ידיעות אחרונות 22.1.76). אין כמעט ספק שפשעי המין המבוצעים על-ידי הערבים בנשים יהודיות נובעים גם מהמחלה המצויה אך גם מתופעת הרצון לתקוף ולהשפיל את האויב. ככל שיתרבו הערבים ויגיעו לאזורים יהודיים בה-במידה יגדל מספרם של הפשעים בכלל, והפשעים המיניים בפרט, נגד היהודים.


רק מוח מעוות המבזה ערבים יכול להשלות את עצמו

כהנא יומי: רק מוח מעוות הלועג לרש מסוגל לחשוב, שערבי בישראל רואה את המדינה היהודית כמדינתו, קם בהתלהבות לשיר את ההמנון הלאומי "התקווה", וחש גאווה כאשר הוא שר את המלים "נפש יהודי הומייה". הוא ממש מתרגש. כאשר הוא מסיים את ההמנון ושר "התקווה בת שנות אלפיים" הוא פשוט מתמוטט מהתרגשות, כאשר הוא חושב: אה, איך קיוו הסבא שלי ואבותי אלפיים שנה לשובם של היהודים. אלפיים שנה, כל תשעה באב הגיעו הערבים לכותל ובכו: ריבונו של עולם, מתי יגיעו היהודים. רק מוח מעוות המבזה ערבים יכול להשלות את עצמו, שהערבים כאן הם כל-כך מחוסרי כבוד לאומי, שביום העצמאות הם פורצים לרחובות בשמחה לחגוג את תבוסתם. הערבים בתוכנו פוגעים בנו מדי יום: אבנים, סכינים, בקבוקי תבערה, רימונים, מטענים. כל שבוע עוד פיגוע, עוד הלוויה, עוד אזכרה, עוד הספד, והיהודים בעלי הרחמנות של טיפשים הם האשמים בזה. דם יהודים על ראשם.


"והשבתי חיה רעה מן הארץ"

כהנא יומי: חברי הכנסת, כולם מדברים על בעיית הביטחון, וכולם מתכוונים לסכנה של הסורים, של המחבלים בלבנון, הסכנה מחוץ לגבולות המדינה. מנהיגי האומה, החיים מיום שני עד יום חמישי במלון "הילטון" או ב"רמדה", מחוסמים ומחוסנים בפני מצוקת ישראל. אוי לו לדור שפרנסיו אינם יודעים צערו. דעו כי השורה התחתונה היא, שעם ישראל חי במדינתו בפחד. וזהו סוף הציונות. מהציונות של הרצל, שפשטה את הרגל לאורך כל הדרך והרסה את החברה ואת הערכים של עם קדוש, היינו יכולים לצפות לפחות לעניין האלמנטרי הבסיסי של ביטחון ברחובות, בכבישים ובבתים, לפחות "והשבתי חיה רעה מן הארץ". לא, החיות הרעות נמצאות בארץ. מטיילים בינינו, מאיימים, חוטפים, דוקרים, אונסים, יורים, רוצחים ומטילים אימה וטרור על חיי היהודים במדינה היהודית העצמאית, במדינת ישראל. חברי הכנסת, עלינו לאזור אומץ ולהצביע בפירוש על הסכנה ולנקוט צעדים נגדה כדי להציל את אחינו ואת אחיותינו, יהודים ויהודיות כאן בארץ, יהודים חפים מפשע שיושבים בארצם כעם חופשי.


לל"ג בעומר

כהנא יומי: א"ר שמעון בר יוחאי: אין שמו של הקב"ה מתגדל בעולם אלא כשהוא עושה משפט ברשעים. כלומר, הגואל הזה יבא בחרון אף להשמיד את הגוים ולגאול אתכם. כי רק ע"י גאולתכם תבוא גאולת הקב"ה כביכול, כמו שאמרו חז"ל (ילקוט שמעוני, תהלים מז, רמז תשנד): "כל זמן שהרשעים שולטים בעולם, כביכול אין הקב"ה יושב על כסאו". הקב"ה נראה חלש כביכול, כל זמן שהרשעים שולטים על ישראל בעולם.


ממשלה של אנשים קטנים ושאפתנים

כהנא יומי: אל תאמינו להם, אל תשלו את עצמכם. אין כאן הליכה לממשלה על רקע של אידיאל ומסירות נפש - להציל את העם ואת המדינה. יש לפניכם קנוניה מצד אדם שאפתן, שמתאווה כמעט בכל מחיר להיות ראש הממשלה, לבין אדם שני שידע שאיבד את כיסא המלכות ומתאווה לכס חלקי. אל תקרי ממשלת אחדות לאומית, כי אם ממשלת כיסאות לאומית, ממשלת שתיקה לאומית, ממשלה של אנשים קטנים ושאפתנים.


מי שהולך בניגוד לתורת השם הוא זה שמפר את החוק,

כהנא יומי: בג"ץ ההולך נגד דין תורה; כנסת ההולכת נגד דין תורה; מלך וממשלה ההולכים נגד דין תורה - אינם מן המניין, כי הם המפירים את החוק. מי שהולך בניגוד לתורת השם הוא זה שמפר את החוק, הוא המבזה את השלטון, את הדיין, את דיין הדיינים, מלך מלכי המלכים. וזאת היא הנקודה המרכזית בנושא הזה. הדיינים והרבנים שקראו שלא להכיר בפסיקת בג"ץ, שסתרה והעליבה את חוקת עם ישראל - התורה, הלכו בעקבות ההלכה. ואני, כרב בישראל, מצטרף אליהם. הם קידשו שם שמים. תחזקנה ידיהם. המאבק היום הוא על צביונה של המדינה הזאת. אני קורא לכל יהודי החרד לתורת השם להצטרף למאבק זה. הניצחון בו יבוא אך ורק על-ידי נכונות למסירות נפש, לקידוש השם. וכמו שאמרו חז"ל בספרא: "מסור את עצמך וקדש את שמי".


הקדוש-ברוך-הוא משלם מידה כנגד מידה

כהנא יומי: עדות קדושות, שלא טעמו את טעמו של פשע בגלות, שהתגאו במשפחותיהם הנהדרות, הנוהגות כיבוד אב ואם, בצניעות, נהפכו על-ידי העבודה הזרה של התרבות המערבית לאנשים ממורמרים, ריקים מערכי ישראל סבא, שבורים ורצוצים. המתייוונים האכילום מזבחי מתיהם, מערכי האנוכיות, מהתאווה, מהבהמיות. אני ישבתי אתם בכלא-רמלה. באלפיהם הם יושבים שם, על פשעים שלא ידעו מהם כאשר הם ישבו בגולה. בנותיהם, לדאבוננו, הגיעו לכביש, חילול השם שלא ידעו בארצות הגויים. והקדוש-ברוך-הוא משלם מידה כנגד מידה: הרסתם את נשמות ילדי עדות המזרח, הרי איבדתם את נפשות ילדיכם, במקרה הטוב שיש לכם ילדים, ולא חצי ילד וכלב אחד, כמו בשכונות הפאר והריקבון. הקמתם דור של נוער ריק מכל תוכן יהודי וציוני - וציוני - נוער שבורח מהקיבוצים ונוסע לשבדיה עם המתנדבות, נוער שאין לו לא יהדות ולא ציונות, שאינו בטוח בזכותו להיות כאן, להקים מדינה על הכפרים של הערבים המסכנים שגורשו מכאן בשנת 1948, כאשר כהנא עוד לא הגיע. לכן צצים בקרב השמאל יהודים בוגדים שעובדים למען הערבים. תראו לי יהודי דתי אחד שהיה כמו אודי אדיב.


כהנא לפרשת אמור

כהנא לפ"ש: כל מאמציי – גם אתך וגם עם אחיותיך ואחיך – היו בכיוון חדירת הבנה אחת יסודית ועקרונית, והיא: להבין שלא החיים הם חשובים, כי אם איך האדם חי אותם; שלכל אדם חייב להיות ערכים המכוונים את אורחותיו; שתדע מה באמת חשוב ונצחי בעולם, ומה סתם הבל, עובר וחולף. מובטחני שלמדת טוב את כל זה, ושחתומים לנצח בנפשך דברי חז"ל על הפסוק בפרשת אמור "ונקדשתי בתוך בני ישראל", שהוא המקור למצווה הגדולה של קידוש השם. וזה לשונם: "מסור את עצמך וקדש שמי". האושר האמיתי בא אך ורק בהבנה מה באמת חשוב ומה באמת הבל, ובהכרה שאתה אמנם הולך בדרך הנכונה. אז תוכל כל בוקר להרים את קולך בשמחה פנימית ובהתלהבות לקרוא: "אשרינו מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו".


עם לבדד ישכון

כהנא יומי: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", מכריזה התורה. הייעוד של עם ישראל אינו להיות עוד אומה אחת מיני רבות או לשחק את המשחק המטופש של פוליטיקה כוחנית. "כי אתם המעט מכל העמים", אמר הקב"ה. התפקיד-ייעוד של עם ישראל הוא להיות מובדל, מיוחד, שונה, נבחר. זהו לא רק תפקיד העם, אלא גם תפקיד המדינה, הכלי המשרת את העם. בעצם מהותה של המדינה היהודית חֲרותה יהדותה, והמדינה מתנהלת לפי ערכי היהדות, לא לפי ערכים או אמות מידה של הגויים. התבוללות אינה מתחילה בנישואי תערובת, אלא בחיקוי ערכים זרים ובאימוץ רעיונות לא יהודיים. מדינה יהודית אמיתית מבוססת על ערכים יהודיים, וכאשר היא זונחת ערכים אלה ומתחילה לשאוף לתוכן זר, מתחילה ההתבוללות והחילוניות. המדינה היהודית הייחודית הופכת בהדרגה למדינת יהודים חולנית וחסרת הצדקה.


להפסיק ללמד תנ"ך בבתי ספר חילוניים

כהנא יומי: חברי הכנסת, עדיף לבטל את לימוד התנ"ך בבתי-הספר הלא-דתיים, כדי שהנוער לא יקבל רושם מוטעה, מזויף, מעוות, אנטי-יהודי. עדיף שהנער ידע שלא למד תנ"ך, ושיש לחפשו אצל רבנים המאמינים בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, יהודים שמבינים כי ספר התנ"ך ללא דברי חז"ל הינו גוף בלי נשמה. ברור שהפתרון המקסימלי, הטוב ביותר, הוא קביעת כלל, שכל מורה לתנ"ך חייב להיות יהודי דתי, ירא שמים. אבל בנסיבות של היום, עם משרד חינוך שדוגל, לדאבוני, במפגשים בין יהודים לערבים, שהם פתח לטמיעה, להתבוללות, ושהם לוחמים מעל הבריקדות נגד הטפה ליהדות ולמצוות - לפתרון זה אין סיכוי.


התגובה ההגיונית וההלכתית – החוצה!

כהנא יומי: אנו מסרבים להוציא את הישמעאלים מן הארץ? אם כן יישארו כאן "ויצררו אותנו על הארץ". יישארו ויגדלו בכמות ובאיכות; יגדילו את תלותנו בהם במישור העבודה; יגבירו את ההסתה, האיבה, ההפגנות, המהומות, הדרישות ל"אוטונומיה" בגליל וב"משולש". יגדילו לעשות בעזות מצח ובחירוף וגידוף כלפי המדינה, כלפי העם, כלפי אלוקינו. בושה וחרפה לנו שאנו עומדים בחוסר אונים, כדמות האומללה, הגלותית, שכל הציונים לעגו לה ונשבעו לחסלה. הישמעאלי הארור רוגם יהודים באבנים, צועק קריאות שטנה ואיבה, דורש את הארץ וקורא ליהודי "לשוב הביתה". הוא מחרף, מגדף ומכלים אותנו, ואנו מפחדים לקדש שם שמים ושם ישראל בתגובה ההגיונית וההלכתית – החוצה!


הרעיון הוא כלי מלחמה

כהנא יומי: הרעיון הוא כלי מלחמה. אם אתה אוחז בו, ואם אתה מאמין בו, אם אתה מורה אותו לאחרים. אם אתה מכשיר תלמידים וממשיכים אשר יפיצוהו לאחרים, בידך לשנות עולם ומלואו, מעשים ותגובות הם תולדה של רעיונות, והרעיון הוא הקובע כיצד נפעל וכיצד ננהג, האם בצורה נכונה או בצורה מוטעית. במדינת ישראל נמצאים אנו בעיצומו של מאבק על נשמתו של הדור הגדל. אם ברצוננו לזכות בה, ולא לאבדה לאויב או לפתאים אובדי דרך, העלולים להרסנו מבפנים, חייבים אנו לאחוז ברעיון, להאמין בו בכל לב ולהורות אותו לצעירינו יומם ולילה. שומה עלינו להחדירו למוחם, ללבם ולנשמתם של צעירינו מדי יום ביומו. בחברה, כמו בטבע, אין חלל ריק, והוא מתמלא תמיד על ידי חומר כלשהו. ואכן, ישנם אנשים וחבורות, בימינו אלה, אשר כבר עמלים קשה ובלא הפוגה, כדי למלא את המוחות הריקים מרעיון של צעירינו. בל נפחית משיעור סכנתם.


איך נוכל לומר שהאירועים שאירעו בימינו, והקמת מדינה יהודית, יד ה' הם

כהנא יומי: ואם ישאל השואל, כמו ששואלים רבים וטובים: איך נוכל לומר שהאירועים שאירעו בימינו, והקמת מדינה יהודית, יד ה' הם, כאשר אלה שהקימו את המדינה רשעים וכופרים היו? התשובה היא, שאכן רשעים היו, פורקי עול ורובם מומרים להכעיס, שנוסדו יחד על ה' ועל תורתו בנסיון לנתק את מוסרותיהם, את עול מלכות שמים, ולעולם ישלמו על פשעיהם הזדוניים, ובמיוחד על רציחת נשמותיהם של רבבות (ויותר) יהודים תמימים שעלו ארצה ותורתם בידם; יהודים שניצחו את הגוים בגלות ונוצחו על ידי יהודים רשעים, ואוי לאותם "אוהבי חנם" שמנסים לחפות על רשעים אלה ועל מעשיהם. ולמרות כל זה, ואע"פ כן, אין לזה כל קשר להקמת המדינה, שהיא אכן יד ה', על פי כל כללי קידוש השם שכתבנו לעיל, שהקב"ה ניכר ומומלך כמלך מלכי המלכים רק על פי הופעת גבורתו וכחו בעולם; ושהגוים מודדים את כחו ואת גבורתו על פי כחו או שפלותו של עמו, עם ישראל; ושלמרות שלא יהיו ישראל זכאים לגאולה וישועה, מ"מ הקב"ה מצילם כדי לקדש את שמו.


ליום הזכרון לחייל צה"ל

כהנא יומי: המודעה נפתחה במלים: "בצער עמוק וביגון קודר...." היא היתה חתומה בידי המשפחה, ונחתמה שוב ע"י כל אח ואחות באומה. והאשה הצעירה המשיכה לקרוא, דמעות זורמות על לחייה. מתעלמת ממני, מהדמעות, מהעולם, היא עמדה וקראה. אחותו? אשתו? " אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד). אבל היא לא תבוא איתו, מפני שהוא נפל בלבנון, והוא עומד להיקבר בהר הרצל. יחד עם עוד כמה? יהודי אמריקה מריעים לכבוד הנצחון, אבל הם אינם נאלצים לראות את הבתים שבהם יושבים אנשים, כשרק גרביים לרגליהם, על ספסלים נמוכים. יהודי אמריקה צוחקים ומתעסקים בעסקיהם. בעיתונים שלהם אין עמודים של כתבות הספד, שמתאבלות על יהודים שהם כמעט תמיד צעירים מגיל 23. הדיסקוטקים היהודיים מסתחררים, והרווקים צוחקים בדייטים שלהם, ובתי הכנסת מלאים בגברים ובנשים המתבדחים ומרכלים במשך התפילה, ואח"כ נהנים מ"לחיים". אבל בשבת זו – ואולי בהרבה שבתות אחרי כן – אני אראה אשה צעירה, ראשה עטוף שביס, בוכה בשקט, דמעות מרות, בקדמת הגינה, כשהיא קוראת מודעה בעלת גבולות שחורים. ואני אזכור את זרימתה הפתאומית של הכאב, ואת הדמעות שמילאו את עיני, על יהודי צעיר שלא ידעתי עליו כלום חוץ מדבר אחד: הוא צמח כארז, ארז שנפל בלבנון, שבוודאי יקום לתחייה יום אחד. "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה" (תהלים צב).


כלנסיגה היא חילול השם.

כהנא יומי: אנו הציונים האמיתיים, וצה"ל והמדינה הם יד ה'. ואנו צריכים להבין שבכוחנו להפוך את הגאולה מ"בעתה" ל"אחישנה" על ידי קידוש השם (שהוא, הרי, כל מטרת הגאולה). קידוש השם הזה יבוא דווקא במצוות למען הכלל. כל נסיגה היא חילול השם (ללא כל קשר לסכנה). כשיצאנו מטאבה, עשו מסיבה - איזו בושה ואיזו חרפה. כל סטירת לחי שאנו מקבלים מהמצרים - ואין יום שאין כזה - היא חילול השם הולך וגדל, ואנו מוסיפים עלבון וחילול השם. קראתי סיפורים שהציונים כתבו על היהודים ברוסיה - הם צחקו על התנהגותם הגלותית. שם הייתה הצדקה, כי אילו היו מרימים שם ראש, היו רוצחים אותם. אבל כאן אין שום סיבה לבושות. נרצח חייל בשכם [על ידי זריקת אבן מהגג], ומה עשו? רק עלו על הגג ופוצצו את הגג. זה חילול השם! כלנסיגה היא חילול השם. שמירת שבת חשובה מאוד, בלי שבת אין גאולה, אבל בלי קידוש השם לא תהיה גאולה אלא גאולת בעתה, ח"ו. כל אבן שנזרקת היא אבן כלפי שמיא. כך אפשר להבין למה דווקא היום הייתה התחלה, כדי לתת לנו דחיפה לקידוש השם. אבל אנחנו אפילו לא עמדנו במקום, אלא נסוגונו! עלינו, על המבינים, יש משימה ותפקיד מאוד קשה, ואי אפשר לברוח מזה. אם על כל יהודי נאמר "אנא אלך מרוחך" (תהלים קלט:ז), ודאי עלינו זה נאמר - אי אפשר לנו לברוח מהתפקיד ומהמשימה.


על ימית

כהנא יומי: לי יותר מנמאס. אני יודע שעכשו ימית אבודה, חס ושלום. אני יודע שהמומנט הפסיכולוגי – שהוא כל כך יקר – של קהל זועם שמוכן לפרוץ את המחסומים, אבד לנצח. הזעם המוחלט שלהם התאדה, ולעולם לא ישיגו את השיא הזה שוב. אני חושב לעצמי, כמה חשובה היתה אותה פריצת מחסומים, אילו התממשה. בגין ושרון נטלו סיכון מחושב. הם מפחדים משפיכות דמים ומעימות המוני. אילו "התנועה לעצירת הנסיגה" היתה מכה ביום הראשון, בגין היה יודע שיש לו עסק עם קבוצה מסוכנת. הוא היה נסוג; אולי, כך יש לקוות, היה מתפטר. חוסר האומץ מצד הנהגת התחיה חרץ את דינה של ימית. היום כל מדינת ישראל יודעת שההתנגדות לנסיגה היא נמר של נייר. מי שמאיים, קובע אולטימטום, ואז נסוג ממנו – אין סיבה לפחד ממנו. (לכבוד יום גירוש ימית שחל אתמול)


במו עינינו ראינו בהתגשמות דברי הנביאים

כהנא יומי: במו עינינו ראינו בהתגשמות דברי הנביאים. תקופה זו, שיבת ציון זו, מדינה זו, היא היא אשר נבאו עליה הנביאים. זוהי אתחלתא דגאולה השלימה, ולעולם לא יהיה עוד חורבן נוסף ולא תהיה עוד גלות נוספת. טענה הגורסת שהקדוש ברוך הוא שם קץ לאלפיים שנות גלות, הגשים את חזון המדינה היהודית, חולל לנו ניסים והחזיר אותנו אל הר הבית ואל יהודה ושומרון, נחלת אבותינו, תוך נצחונות מוחצים על המון צבאות אויב – ויחד עם גרסה זו, היראה והחשש שכל זה הוא בסך הכל שלב זמני של שלושים שנה, הרי זו קטנות אמונה מקנטרת! מדינת ישראל היא תחילתה של הגאולה השלמה, ואין יהודי או גוי שיוכל לעצור בעד השלמתה. מדינת ישראל היא עדות לנצח ישראל וייעודו. אולם כל זאת יבוא במהרה ובתפארת עוז, רק אם נזכה לכך באמונתנו הבלתי מעורערת ובבטחוננו בו יתברך, ובנכונותנו לעמוד איתן מול בגידה בארץ, בעם וביעוד. כל זה יבוא אם נחדל מלהפקיד רוחנו וגווייתנו בידי הגויים ועבדיהם הנרצעים, המתבוללים והמתגויים. כל זה יבוא כאשר אלה הצועקים 'תנו צ'אנס לשלום' ואחר כך מסכנים את עתידם בנסיגה, ויתורים ואמון בכוונות הערבים, יהיו מוכנים "לסכן" את עתידם במעשים שהסכנה בהם קטנה בהרבה, כגון הנחת תפילין ושמירת שבת...


כהנא לפ"ש - תזריע

כהנא לפ"ש: מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים; מטה ידו – בקש לצאת לחוצה לארץ. קרא לאשתו: אמר לה... בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם ראית שערו של אדם שיבשן המעין שלו, תהא יודעת שלקה. לפי שכל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו... אמרה לו אשתו: ומה אם כל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו, אתה, שאתה בן אדם, כמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידיך – לא כל שכן שיזמן לך הקדוש ברוך הוא פרנסה! לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ" (תנחומא, תזריע ו). בושו והכלמו יהודי הגולה! היהודי הדתי פוטר עצמו ממצוות כה גדולות ויסודיות בתרוצים והסברים, משום שערכיו כה רקובים ומסולפים כשל הלא-דתי. וברור, שגם לגבי הכרת גודל השעה, היעוד היהודי ותקופת הגאולה, נשאר הוא קטן וחסר תבונה כאחיו המחלל שבת, שהרי אלו הבין את השלכת התקופה – היה בורח מבית הקברות ששמו גלות.


השואה אלה שידעו ושתקו

כהנא יומי: לשואה שלקחה ממנו שליש מהעם היו הרבה שותפים, וידועים לשמצה שמותם של הגויים הארורים שרצחו בפועל, או שעמדו מנגד ביום שבות הרוצחים את עמנו. אך אין כאב, כמכאוב זה שזוכר שיהדות העולם החופשי ידעה על הטבח כבר בשנת תש"ב (1942) – שלוש שנים לפני תֹם המלחמה – ועם כל זה, עמדה על דם אחים ורעים אהובים. על דור כזה כתב שלמה המלך עליו השלום (משלי כד י-יב): "התרפית ביום צרה – צר כחכה; הצל לקחים למות ומטים להרג אם תחשוך" (ופרושו: "אם היית מרפה ידך מחברך מלעזור לו ביום צרתו, אזי יהיה כחך צר ודחוק מלעזור לעצמך בבא צרה עליך... אם תחשך להציל את הלקוחים למות והמטים להרג" – מצודת דוד, ועיין שם גם באבן עזרא). וממשיך שלמה המלך עליו השלום: "כי תאמר: הן לא ידענו זה! (כלומר, ואם תנסו להכחיש שידעתם אודות צרת האחים) הלא תוכן לבות הוא יבין, ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו". איזו תוכחה גלויה לדור השואה! איזה לקח ליהודי שעומד על דם רעהו!


ילדים הם פרחים עדינים

כהנא יומי: טובה היקרה, היה נפלא לקבל את מכתבך. הרגשתי מוזר מאוד. הנה, את כמעט בת 18, בלי עין הרע, כבר בשירות לאומי, מלמדת תלמידים – ואני זוכר איך הבאתי אותך [מבית החולים לבית של סבא וסבתא], נושא אותך בידיי כשהיית בת פחות משבוע. כל כך הרבה קרה מאז! ברוך ה', את גרה בארץ ישראל, ואת בת תורה שלומדת ומבצעת את מה שאת לומדת. כמה עצות: אחת, גם בזמן שאת מלמדת, אל תשכחי שאת עצמך לא גמרת ללמוד. הקדישי זמן בכל יום ללימוד. אי אפשר להעניק לאחרים מה שלא השקעת בעצמך קודם לכן. שתיים, בעניין התלמידים. אמנם צריך להיות קשוחים, אבל באותו זמן עלייך לאהוב אותם ולכבד אותם ולהראות זאת. גם כשמסתיימות שעות הלימוד הרשמיות הישארי בבית הספר כדי לעזור לילדים בבעיותיהם. הזמיני ילדים לביתך, במיוחד לשבת . זה יחולל פלאים... מדי פעם דברי בשיעור על נושאים שונים שאפשר ללמוד מהם ערכים ודברי מוסר. ילדים הם פרחים עדינים. חלקם נרמסו כבר, וצריך לטפל בהם בעדינות.


הממשלה הצליחה להרוס את צה"ל

כהנא יומי: רק בשטח אחד הצליחה הממשלה: היא הצליחה להרוס את צה"ל. היא הצליחה לשבור את החיילים, היא הצליחה לרמוס את כבודם, את רוחם, את ביטחונם. המנהיגים הננסים, מתוך פחד ואימה מכלי התקשורת השמאלניים, וביחד עם קציני צבא, כובלים את ידיהם של כוחות הביטחון בהוראות אוויליות, הגובלות בפשע. אלוף מצנע הוציא דף לחייל שבו נאמר: "אם זרקו עליך אבנים ורכבך נפגע או אתה נפגעת ואין ביכולתך להמשיך בנסיעה, וזריקות האבנים נמשכות ונשקפת לך סכנת חיים, מותר לך לירות באוויר". מותר לך לירות באוויר, נחמה פורתא. "במידה והירי אינו עוזר וזורקי האבנים מתקרבים אליך לטווח מגע ואין לך שום יכולת אחרת, עליך לצעוק: עצור או שאני יורה". עם מטורף, צבא מטורף. ואז, כאשר יש חיילים שפויים, שבכל זאת מגיבים - תיק, מעצר, משפט וכלא-שש. הרסתם את צה"ל, הרסתם את המדינה.


מוצא כל יונה את הלווייתן ואת הגוי המקיא אותו

כהנא יומי: זאת התורה וזה העם וזה התפקיד וזאת הברית. אי-הרצון לקבל עלינו את התפקיד לא יועיל, והניסיון להתחמק מהיעוד לא יצליח. אין מנוס ממערכת היחסים המיוחדים עם הקדוש ברוך הוא. בסופו של דבר מוצא כל יונה את הלווייתן ואת הגוי המקיא אותו. הוא מוסיף מכאוב, אך מוסיף דעת, כי אין איש יכול להימלט מאלוקי היהודים, שהרי עולמותיהם של הגויים ושל היהודי נפרדים הם ללא תקנה. למן הרגע בו נבחר היהודי ליעודו המיוחד, הוטלה עליו גם החובה מיוחדת. השכר והעונש יחדיו נולדו, יחד הלכו.


הקשר בין פסח לשבועות

כהנא יומי: חג הפסח קרוי "זמן חרותנו" משעבוד, זמן הפיכת ישראל לעם, ואילו חג השבועות הוא המשך התהליך, כאשר קיבלו את התורה והפכו לעם קדוש. כדי לחדד ולחזק את העקרון של עם קדוש, קשר הקב"ה בין חג הפסח, זמן החרות הלאומית, לבין חג השבועות, זמן מתן תורתנו, ע"י "ספירת העומר". הספירה קשורה גם לארץ, שהרי היא מתחילה בקצירת העומר. הקשר בין פסח לשבועות נקבע בתורת ה' בספירה, כדי להבליט ולהדגיש, שהיהודי מחכה בכליון עינים וסופר ומונה: מתי תבוא ההשלמה והשלמות, להיות גוי קדוש.


זמן חירותנו: "אל תקרי חָרות אלא חירות".

כהנא יומי: זכרו את הלקח הבסיסי של פסח, זמן חירותנו: "אל תקרי חָרות אלא חירות". ...היום יומה השני של שביתת שבת שאנחנו עורכים [בקונסוליה הישראלית] לתמיכה במתנחלים ונגד נסיגה. הם אינם רוצים לעצור אותנו (הם אפילו נחמדים אלינו), כי הם יודעים שזה מה שאנחנו רוצים. לא ננוח עד שיהודי אמריקה ומנהיגיהם ייאלצו להתייחס לנושא. הרצאותיי ליהודים, שבהן אני מדגיש את אלוקים וזהות יהודית, מתקבלים בכל מקום בהתלהבות מדהימה. אנשים מרגישים אבודים והם רעבים לאמונה... הפסח הזה, לאחר שקיימתי את ה"חָרות", מצוות "לא תעמוד על דם רעך", אני חופשי יותר מיהודים רבים שלכאורה הולכים חופשיים ברחוב, אך למעשה משועבדים לחולשותיהם ולפחדיהם.


הנסתרות לה' אלוקינו

כהנא יומי: בימי ספירת העומר אסור להתחתן, משום אבל, אך מותר לקדש אישה כדי שלא יקדמנו אחר. נשאלת שאלה: למה לדאוג שיקדמנו אחר? הרי אמרו חז"ל שארבעים יום לפני יצירת הוולד, הקב"ה מזווג לו את זיווגו. יש עונים: שמא יתפלל האחר שיחלה או ימות הראשון, והוא יזכה בה. לדעתי, התירוץ פשוט: "הנסתרות לה' אלוקינו" (דברים כט:כח). אנו חיים לפי הטבע, ואסור לאדם לומר לעצמו: 'הקב"ה זיווג לי זיווג; אני אשב, והיא תבוא'. האדם צריך ללכת ולהשתדל, ואת הנסתרות נשאיר לקב"ה.


אין לנו לא ממשלה נורמלית -וגם לא אופוזיציה

כהנא יומי: מכתב למנחם בגין, ראש הממשלה הנכבד, אתמול קיבלתי זימון לבית המשפט בבאר שבע, בעניין בקשת המדינה לעצור אותי עד תום ההליכים בגין ה"פשע" של כניסה לבית יהודי בחברון, ודרישה להחזירו לבעליו היהודיים. אני לא בטוח איפה נמצא אותו הבדל בינך לבין האחרים, כאשר אתה עוצר יהודים בחברון וממשיך לשמור על "בית הדסה" כרכוש ירדני ממשלתי. אבל יותר מזה, אני תמה אם אתה, במידה מסוימת, לא יותר גרוע לישראל במשמעות הבאה: לפחות כאשר המערך היה בשלטון היתה תקווה של אופוזיציה יהודית אמיתית, שיש סיכוי שיום אחד תגיע לשלטון. היום, אתה הוא השלטון, ואתה מתנהג בדיוק כמו המערך! ולכן, אין לנו לא ממשלה נורמלית -וגם לא אופוזיציה, וכל התומכים שלך שותקים כאשר אתה עושה דברים שהיו מוציאים אותם לרחובות אילו יצחק רבין היה עושה אותם!


הלקח משבת הגדול

כהנא לפ"ש: שבת הגדול, והלקח שלומדים מהשבת הזאת הוא בלי ספק האמונה והביטחון בקב"ה. הקב"ה ציווה לבני ישראל לקחת שה, שהיה האליל של מצרים. ואיך העזו בני ישראל לעשות דבר כזה?! ועוד יותר – בגלוי. ויתר על כן, לקשור את השה למיטה במשך ארבעה ימים! ודאי שהם פחדו ממה יאמרו המצרים, אבל הקב"ה ציווה שלא לפחד. והנה בזה הראה ה' את כוחו וגבורתו גם על בני אדם וגם על האלילים הכוזבים. הלימוד לזמננו הוא שלא לדאוג מכוח השונאים כי "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל". אין כוח בעולם שיוכל להתגבר על עם ישראל, כי נצח ישראל לא ישקר. אם תאמין בקב"ה ותבטח בו כל ימיך, אשריך וטוב לך, ותהיה אדם שמח ומאושר. חג כשר ושמח.


החיים בעוה"ז אינם אלא פרוזדור לאולם שהוא העוה"ב

כהנא יומי: עוד פתח פיך, ידידי, ואמלאהו כלל גדול אך קשה בתורת החיים: מכיון שהחיים בעוה"ז אינם אלא פרוזדור לאולם שהוא העוה"ב, רק מכשיר של הקב"ה כדי להביא את האדם ואת העולם לקדושה ולעול מלכות, ומכיון שהחיים האמיתיים אינם אלא בעוה"ב, עולם האמת, א"כ כדי להגיע למטרה זו וכדי ללמד לבני אדם לקחים יסודיים, לפעמים מקצר הקב"ה את חייהם של בני אדם כדי להשיג מטרות אלה. ולפעמים, אלה שנפטרים מן העולם הם צדיקים או אנשים נקיים מפשע ואף ילדים ותינוקות, והטיפשים וה"מתים" הנעים בינינו רואים בזה רק אכזריות וחוסר רחמנות או אפילו חוסר הגיון וכיוון והנהגה בעולם. אך דוד המלך כבר אמר (תהלים קטז:טו): "יקר בעיני ה' המָוְתה לחסידיו", והתכוון למה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ט:ה): "בתורתו של ר"מ מצאו כתוב 'והנה טוב מאד' (בראשית א:לא) - והנה טוב מוות". כלומר, שהמוות טוב מאד לצדיק שאינו מפחד ממנו, כי הוא יודע שהוא רק חלק מהחיים הנמשכים, ויתר על כן, הוא פתיחת השלב של החיים האמיתיים והנצחיים והמתוקים. "טוב מוות" לאדם שמבין שהחיים ממילא אינם אלא צל עובר מהר מהר, "דרך קצרה שהיא קצרה", ולכן לפעמים כדי ללמד את העולם לקחים גדולים ואדירים, מקצר הקב"ה עוד יותר את חיי האדם, ובזה אין אכזריות אלא רחמנות לעולם ורחמנות לאדם שהובא מוקדם לעולם האמת של הנאת זיו השכינה.


נאום לאו"ם

כהנא יומי: אלוקי האהוב, כמה הייתי רוצה להיות שליח מדינת ישראל, של ממשלה שמבינה מהי גאווה יהודית וקידוש שם השם! כמה הייתי משתוקק לנאום את הנאום האחרון של מדינת ישראל בפני אותה כנופיית ליצנים, מושב הלצים, האו"ם. איך הייתי קם, ופונה לאספסוף הרבגוני, ואומר: לפני שנים רבות, כאשר אבות אבותיכם עסקו בציד ובביזה, אבותי כתבו את התנ"ך, ומי שניצח את הפלשתים, נעים זמירות ישראל, דוד, כתב את הראשון שבמזמורי התהילים הנפלאים שלו. אני קורא אותו לכם, הפלישתים של ימינו. האזינו: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב". למשך יותר מדי זמן הלכנו, אנחנו, העם הנבחר והמיוחד של ה', בעצת הרשעים הזאת. למשך יותר מדי זמן עמדנו בדרך החטאים הזאת. למשך הרבה יותר מדי זמן ישבנו במושב הלצים המגעיל הזה. אתם רוצים לגנות אותנו? אנחנו מגנים אתכם פי אלף. אתם רוצים לסלק אותנו? אנחנו מציעים היום, שנסלק אתכם מנוכחותנו. אנחנו מציעים היום שניפרד מטומאת הרע והצביעות שלכם. אנחנו מציעים היום שנימלט מנוכחותכם הנתעבת והמרושעת. אנחנו עומדים היום ו"עושים הבדלה". אנחנו, הקדושים, נפרדים מכם, אנשי החול. אנחנו, אור העולם, נפרדים מכם, החושך. אנחנו, ישראל, נפרדים מכם, אומות העולם. אנחנו עוזבים אתכם היום, אומות זועמות עלובות, כדי למלא את ייעודנו. "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".


כהנא לפ"ש - ויקרא

כהנא לפ"ש: דבר יפה יש ללמוד מקרבן עולת עוף, שבו כתוב (ויקרא א: יד-טו): "ואם מן העוף עֹלה קרבנו לה', והקריב מן התֹּרים או מן בני היונה את קרבנו, והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו... ונמצה דמו על קיר המזבח". ויש להבין למה דוקא כאן צריך למצות את הדם על הקיר. והנה אומר רבינו בחיי (ויקרא א: יד): "על דרך הפשט בחר הכתוב הגדולים בתורים [כלומר, שהגדולים כשרים בתורים ולא הקטנים] מפני הדבקות, כי הנקבה מהם כשתאבד בן זוגה לא תדבק באחר לעולם. וכן ישראל הדבקים בהקב"ה לעולם לא ימירוהו באחר..." (וכן כתב הרמב"ן). ולכן ציווה הקב"ה שדם העוף הדבק והנאמן הזה יִמָצה על קיר המזבח, המסמל את הנאמנות בתוך הזוג, ובין כנסת ישראל להקב"ה.


שורש הטרור חייב להיות מחוסל

כהנא יומי: שורש הטרור חייב להיות מחוסל, והוא יחוסל אם המהלומות יונחתו על אלה התומכים בהם והנוטים אליהם. אם קיימות מדינות הנותנות לטרוריסטים מחסה ורשות לקיים בסיסים ומשרדים; הנותנות להם תמיכה כספית, מדינית וצבאית; המספקות להם סיוע ומקלט -חייבים להתקיף את המדינות הללו בצורה שבעקבותיה הן תראינה את הצורך לשים קץ לטרור כאינטרס חיוני שלהם. אנשים ומדינות הנותנים תמיכה לטרוריסטים, חייבים למצוא את עצמם במצב שחייהם אינם חיים, בלתי נסבלים ונתונים בסכנה -הם חייבים להיות מוטרדים ע"י טרור במידה כזאת, עד אשר יתקוממו בחפזון ובבהלה ויגרשו כלה את הטרוריסטים מארצם, בידעם כי כל רגע נוסף של נוכחות הטרוריסטים יכולה להביא עליהם מוות וזוועה.


יהודים, צעירים וצעירות, למדו לירות

כהנא יומי: הבעיה היא אצל היהודים, לא אצל הלא-יהודים. היהודים צריכים שינוי פסיכולוגי ביחס שלהם לנשק. צריך להבין שכדי להתקיים בעולם בו מתמחים הגויים באמנות הלחימה והתחמושת, גם עלינו להתמחות באמנות זו, ולדאוג לכך שידעו זאת גויים. כלב משתולל פוחד מהשוט; האנטישמי הכלב- המשתולל פוחד מהרובה. הוא, הרי, מכיר את כוחו של הרובה. דווקא מתוך אהבת השלום ומתוך השאיפה לעולם של שלווה יוצאת הקריאה: "יהודים, צעירים וצעירות, למדו לירות".


לחסל את שורש הטרור

כהנא יומי: שורש הטרור חייב להיות מחוסל, והוא יחוסל אם המהלומות יונחתו על אלה התומכים בהם והנוטים אליהם. אם קיימות מדינות הנותנות לטרוריסטים מחסה ורשות לקיים בסיסים ומשרדים; הנותנות להם תמיכה כספית, מדינית וצבאית; המספקות להם סיוע ומקלט -חייבים להתקיף את המדינות הללו בצורה שבעקבותיה הן תראינה את הצורך לשים קץ לטרור כאינטרס חיוני שלהם. אנשים ומדינות הנותנים תמיכה לטרוריסטים, חייבים למצוא את עצמם במצב שחייהם אינם חיים, בלתי נסבלים ונתונים בסכנה -הם חייבים להיות מוטרדים ע"י טרור במידה כזאת, עד אשר יתקוממו בחפזון ובבהלה ויגרשו כלה את הטרוריסטים מארצם, בידעם כי כל רגע נוסף של נוכחות הטרוריסטים יכולה להביא עליהם מוות וזוועה.


יחידת "החיה"

כהנא יומי: כדי לפעול ביעילות נגד שונאי ישראל, היינו זקוקים ליהודים מאומנים, חזקים וקשוחים, ולשם כך יצרנו יחידה מיוחדת בשם "חיה". רצינו לפתח "חיות" יהודיות — יהודים שיודעים להילחם כחיות — שיפחידו את האנטישמים עד עמקי נשמותיהם. היחידה הזו תרמה רבות לשינוי התדמית היהודית בארצות הברית. כמה מרגש היה לאמן בחורים יהודיים גדולים וחזקים להגנה על יהודים, על כבוד יהודי ועל רכוש יהודי. ואיזו נחת היתה לראות שרבים מהם יוצאים לפעולות עם כיפה על הראש! בניגוד ליהודים שהתביישו לחבוש כיפות כי רצו לברוח מכל סממן שמראה שהם שונים, היהודים הצעירים הגאים האלה יצאו להגן על אחיהם עם כיפות על ראשיהם, רבים מהם לא דתיים. הכיפה באה לסמל משהו מיוחד בעבורם. הכיפה זעקה אל תוקפי היהודים: "אני יהודי! אני רוצה שתדע שאתה מקבל מכות מיהודי!" זאת היתה דרך להחזיר לנאצים על שהם חתכו זקנים של יהודים תוך כדי צחוק ולעג.


התשובה לטרור - טרור

כהנא יומי: התשובה לרצח אינה "מתורבתת". המענה לטרור חייב להיות טרור, וכנגד זוועות חייבים למדוד באותה מידה. כאשר הציבור בלבנון ובסוריה ירגיש על בשרו את הטרור בצורת מטעני נפץ בשווקים; כאשר הם יפחדו ללכת ברחובות או לנסוע באוטובוסים, וכל רחש בלתי מוכר בלילות יביא פאניקה בליבותיהם; כאשר הציבור ידע שהוא "על הכוונת" ללא אבחנה כל עוד נותר בסיס מחבלים אחד או משרד מחבלים על אדמתם, וכל עוד ממשלתם מוסיפה לתת להם כדור אחד או דולר אחד -בו ביום יתקוממו בדרישות קולניות וסוערות לגרש את הטרוריסטים ולנתק כל קשר עמהם. הציבור קרוב לעצמו... ביום הזה יקיץ הקץ על מות יהודים חפים מפשע, ויקודש שם שמים


מי מחליט מה מותר ומה אסור

כהנא יומי: לא ה"אינטלקטואלים" גוזרים מה מותר ומה אסור, מה יהודי ומה מוסרי, ולא מפיהם אנו חיים, אלא מפי התורה הקדושה והמסורת היהודית אנו חיים, המתירה והאוסרת, המגדירה והגוזרת: על מנת להציל נפש יהודית -מותר לאדם מישראל להשתמש בכל האמצעים הנחוצים, ואמצעים אלה הופכים לחוקיים, מחוייבים ומקודשים. תיגדע היד של המדינה הערבית המושטת בסיוע לטרור! רצח נשים וילדים יהודיים חייב להיפסק! הריגת אזרחים ערביים תגרום להמונים המבוהלים, האוהבים כל כך את עצמם, להתקומם נגד הטרוריסטים ולבערם מקרבם.


איך בוחרים מנהיג?

כהנא יומי: כשאתה בוחר קבוצות ומנהיגים, דע שקל לעצב תוכניות על הנייר. האם הן יישארו כך? תלוי במנהיג. וכשאתה בוחן מנהיג, דע שכשרון הוא אמנם נדיר, אבל כשרון הוא לא הדבר הראשון שיש לבדוק. כשהקב"ה בחר את משה ואת דוד, הוא לא בחן אותם על פי יכולת הנאום או הארגון שלהם. הוא לא הביט אל מוחם, אלא אל ליבם. שניהם היו רועי צאן, והקב"ה בחן איך הם רעו את עדריהם. רחמנותם וחמלתם וטיפולם בכבשים הרכים הם שהביאו את ה' לבחור בהם לרועים לעמו. וכך, קמים אנשים שמוחותיהם חדים ולשונותיהם עוד יותר חדים, אנשים תקיפים ונחושים. קמים אנשים המסוגלים לשלוט ולתכנן ולארגן. אבל לא זה הדבר הראשון שצריך לעניין אותנו. כשבוחנים מנהיג אקטיביסטי כלשהו, השאלה צריכה להיות: האם הוא אוהב יהודים או שונאם?


הערבים לא טפשים

כהנא יומי: הערבים לא טפשים, נשים יורקות על חיילים, וילדים סקלו אותם באבנים, והם ידעו שהחיילים לא יכולים לעשות דבר. וככל שהערבי איבד את הפחד שלו מפני החייל היהודי, כך החל החייל היהודי לפחד יותר ויותר מפני הערבי. לראשונה החלו חיילים יהודים לצאת מפוחדים לפטרולים. וממשלת העבדים היהודית ישבה משותקת, אל מול התקפות גדלות והולכות, ונתנה לדברים הגרועים ביותר לקרות. האגדה של צה"ל האדיר והחזק -המעניש, הורס ונוקם -התנפצה.


אום-אל-פחם היא פצצת זמן

כהנא יומי: חברי הכנסת, אום-אל-פחם איננה מקום, כי אם סמל. באיבתה ליהודים, בשנאתה למדינת היהודים ולציונות, היא מסמלת את ערביי מדינת ישראל. אום-אל-פחם היא נצרת. אום-אל-פחם היא שפרעם, סח'נין, כפר-כנא, טייבה, בקה-אל-ע'רביה וכפר-קסם. אום-אל-פחם היא ערביי הגליל והמשולש, יפו ורמלה, עכו והנגב. אום-אל-פחם היא פצצת זמן הממתינה לרגע של אמת כדי להתפוצץ. חברי הכנסת, משום כך נסעתי לפני ארבע שנים לאום-אל-פחם, לתקוע בשופר גדול של אזהרה לעם ישראל: סכנה, אום-אל-פחם היא סכנה בקרבנו. ערבים השונאים את הציונות ואת מדינת היהודים בקרבנו ומחכים ליום של ההתקוממות, לחיסולה של המדינה היהודית.


כהנא ל"כי תשא":למה אסור לספור את עם ישראל

יש איסור לספור את עם ישראל. לכן הביאו את מחצית השקל, כדי לספור אותם באמצעות המטבעות. מסביר הרי"ד סולוביצ'יק, שהסיבה לאיסור היא שבעם ישראל, כל אחד ואחד הוא עולם בפני עצמו. כמו שאי אפשר לספור תפוזים ותפוחים יחד, אלא יש כך וכך תפוזים וכך וכך תפוחים, כך גם ראובן אינו דומה לשמעון, ואי אפשר לסופרם יחד. לכן "כל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין לז.) לעומת זאת, בגויים ימ"ש, כולם אותו זבל, ולכן לא מעלין ולא מורידין ומותר לסופרם.


מדוע מרדכי היה צריך להגיע סמוך להמן?

כהנא יומי: נשאלת השאלה: מדוע מרדכי היה צריך להגיע סמוך להמן? הרי היה יכול להישאר בישיבה ואז לא היה מגיע למצב של חובת השתחוואה. כשחנניה, מישאל ועזריה שמעו שהמלך גזר להשתחוות לפסל, הם באו ליחזקאל הנביא ושאלו אותו מה לעשות. הוא אמר להם: "שבו בבתיכם ואל תגיעו לשם". אך הם בכל אופן הגיעו, והגמרא מסבירה שהם דנו דין לעצמם: 'אם אנו לא נבוא ולא נשתחוה, למחרת יופיע בעיתון "כל היהודים השתחוו", ויהיה חילול השם גדול'. הם למדו קל וחומר מהצפרדעים במצרים שהיו מוכנים למסור את נפשם. אך לכאורה, הרי על הצפרדעים היה צו אלוקי, ואיך אפשר ללמוד מהם? אלא, הצו היה (שמות ז:כח): "ושרץ יאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך... ובתנוריך ובמשארותיך". כל צפרדע הייתה יכולה לומר: 'אני הולכת למיטה, ובזה קיימתי את ציווי ה''. אך הם הבינו שאם אף אחת לא תלך לתנור, יהיה חילול השם. ואת זה למדו מהם חנניה מישאל ועזריה (מדרש תהלים כח;). הם באמת היו יכולים להתחמק, אבל היה נגרם חילול השם. מאותה סיבה גם מרדכי קידש את שם ה' ולא התחמק.


יום ניקנור

כהנא יומי: בתקופת בית שני קבעו ישראל את יום י"ג באדר כיום טוב בשם "יום ניקנור". כך אומרת הגמרא (תענית יח:): "מאי ניקנור... ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר: אימתי תפול בידי, וארמסנה. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים, ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה, וידים שהיו מניפות על ירושלים - תיעשה בהם נקמה". יום ניקנור, יום נקמה, יום טוב להנציח את הנקמה, כדי לזכור את החירוף ואת הגידוף נגד ה' ונגד עירו, וכדי לזכור את הנצחון, כשהצליחו למגר את השונא ולתלות את בהונות ידיו ורגליו בשערי ירושלים, כך שכל העם, אנשים, נשים וטף, יראום וידעו כי "אך פרי לצדיק, אך אלקים שופטים בארץ".


מי שצועק סימן שכואב לו

כהנא יומי: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדלה ומרה". מרדכי שמע את מה שקרה, את הבשורות הנוראות, ויצא לרחוב עם שק ואפר. נשאלת השאלה: מה אתה עושה בזה שאתה יוצא לרחוב של הגויים בשושן וצועק "געוואלד"? מה התועלת ומה התכלית? שאלו את ר' חיים מבריסק, האם להפגין נגד הצאר, כי חשבו שזה לא יועיל. הוא ענה להם שאם לאדם יש כאב או פצע, הוא צועק. אם הוא לא צועק, סימן שזה לא כואב לו. אתה חייב לזעוק זעקה גדולה ומרה, ומה שה' יעשה - יעשה. הרי אם לאדם יש צרה אישית, הוא בוודאי ילך ויתרוצץ למצוא פתרון. אדם ששומע על צרה של חברו, וקל וחומר על צרה של הכלל, ואינו צועק, סימן שזה לא כואב לו מספיק. זה לקח לכל דור ודור.


אל תחששי ממה שיגידו אנשים...

כהנא יומי: יהיו לך ספקות מדי פעם. אכן, ככל שתלמדי יותר, יעמיקו הספקות ואי הוודאות. זה נורמלי, אך זכרי שיש תשובות, ועלייך לתור אחריהם באמונה. מעל לכול, דעי שאת אישה יהודייה וכמה נפלא וייחודי הוא תפקיד זה. אל תתפתי לגירויי העולם החילוני, של אותם אנשים מתוסכלים הקרועים משעמום ומחוסר כיוון בחייהם. את תמצאי סיפוק אם תעשי מה שה' רוצה שתעשי. אל תחששי ממה שיגידו אנשים... ואל תיקחי ללב דברים קטנוניים וטיפשיים. דעי מה חשוב ומה לא חשוב; הביני מהם החיים באמת וכמה קצרים הם – קצרים מכדי לבזבזם על שטויות.


ממה אנו מצפים מהערבים?

כהנא יומי: כשנדרש הערבי הישראלי לעמוד דום בהישמע ההמנון הלאומי "שלו" - "התקוה" - ולשיר על "נפש יהודי הומיה" ועל "התקוה בת שנות אלפיים'", האם מצפים ממנו להזדהות? כשצופה הערבי הישראלי בחגיגות יום העצמאות, שבהן חוגגים למעשה את תבוסת הערבים ואת המרת הרוב הערבי של פלשתין ברוב יהודי של ישראל - האם ברצינות מצפים ממנו שיצטרף למחולות? המושג "יהודי" מטריד אותו יום-יום. הוא אינו יהודי; מדוע אין אנו מבינים את זעמו ואת התנכרותו? האם טרם העלה איש על דעתו שעצם קיומה של מדינת יהודים בארץ אשר לפנים היה הוא, הערבי, הרוב - עצם קיומה של מדינה כזאת הוא המטריד את מנוחתו? ושאינו מוכן להשלים עמו? ישראל נוסדה כמדינה יהודית, במולדת לעם היהודי שם יהווה היהודי את הרוב תמיד; שם יקבע היהודי את נהלי המדינה, גם בעניני פנים וגם בעניני חוץ; שם יקבע היהודי את ייעודה.


על שופטי בגץ

כהנא יומי: לבג"ץ ולשופטים לא חשוב כלל מה אומרת ההלכה. במצב הטוב - ההלכה לגביהם פשוט אינה רלבנטית. בשבילם - הלכות היהדות אינן אלא גרוטאות, שברי כלים שיצאו מכלל שימוש, והרבנים - גרוטאים הסוחרים בישן-נושן. אך לא די בזה. בשביל הרוב היושב בבית-המשפט העליון - תורת ישראל, קודשי ישראל, הלכות ישראל, חוקי התורה וחז"ל הם הרבה יותר גרועים מסתם עניינים מיושנים שיצאו מן האופנה. רוב השופטים האלה, שאת כל השכלתם ותרבותם ינקו מבארות השחת של הגויים, מההתייוונות, שבנו את ה"אני מאמין" שלהם על מושגים זרים ונוכריים, שכל שמץ של יראת שמים וקבלת עול מלכות חסר להם - שואפים לבנות חברה ומדינה ככל הגויים, ורואים בתחומים רחבים ויסודיים של תורת ישראל מושגים, רעיונות, ערכים מסוכנים, מתועבים, מגועלים, נמאסים, שחובה על כל אדם הומני, ליברלי, נאור ומתקדם, להקיאם מתוכנו. עליהם נאמר: "ואם בחקתי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי, להפרכם את בריתי". ואלה שמאסו בחוקות השם ואת משפטיו געלה נפשם, פתחו במלחמה, בג'יהאד, נגד השם ונגד משיחיו - רבני ישראל.


הסרטן שאוכל אותנו הוא הערבים של מדינת ישראל

כהנא יומי: חברי הכנסת, הבעיה איננה השטחים, הבעיה איננה ערביי השטחים, הבעיה איננה עוד תנחלויות,הבעיה שממנה מתעלמים ובורחים בחרדה, ימין ושמאל, ליכוד ומערך, תחיה ור"צ, "שלום עכשיו" ו"גוש אמונים" - הבעיה המאיימת להכחידנו, חס ושלום, לחסל את המדינה היהודית, חס ושלום, הסרטן שאוכל אותנו הוא הערבים של מדינת ישראל, האזרחים שווי-הזכויות, המצביעים, היושבים כאן בכנסת, המכריעים, ובעיקר הפרים ורבים ועולים עלינו פי שלושה בילודה. זאת הבעיה. עם עוין היושב בתוכנו ושונא את הציונות ואת המדינה היהודית ואת העם השולט על אדמות פלשתין, כפי שהם רואים זאת. הבעיה היא לא ערפאת ולא ג'ורג' חבש, כי אם חברי הכנסת תופיק זיאד, תופיק טובי, מוחמד מיעארי, מחמד ותד ועבד דראושה. הבעיה איננה עזה או טול-כרם, קלקיליה או שכם. הבעיה היא נצרת, סח'נין, שפרעם, טייבה, טירה וכפר-קסם.


אינני שונא ערבים

כהנא יומי: אינני שונא ערבים. אני שונא בתכלית שנאה את שונאיהם של היהודים. משום כך הגיע הזמן, להבין שהערבים שבתוכנו יביאו להשמדתנו, חס ושלום. למען היהודים החפים מפשע, הישרים והטהורים והנקיים, נאזור אומץ ונפנה עורף ליהודים המתייוונים, המתגויים, ל"שרידים" האלה החולים והאנטישמיים שבתוכנו, ונחליט על תוכנית טרנספר, העברת ערבים מארץ-ישראל לארצותיהם. טרנספר. טרנספר, חבר הכנסת שריד, אני אומר: טרנספר. על-ידי זה לא נגיע לשלום, אבל נבטיח שבחורה כמו הדס קדמי ובחור כמו דוד מנוס יוכלו לטייל בחוצות ארץ-ישראל באין מחריד.


בנינו ישלמו את המחיר

כהנא למוצ"ש: חברי הכנסת, הערבים בבית הזה ובמדינה הזאת אינם נאמנים למדינה היהודית. הם שונאים אותה. הם עובדים בלי הרף, בלא ליאות, לחיסולה. האמת המרה היא, שהיום יש להם ביטחון עצמי, כוח ואומץ, ודווקא בגלל חולשת היהודים. הם בטוחים שהעתיד הוא שלהם, שזה רק עניין של זמן, שבנשק הילודה והאלימות, מול החולשה של היהודים - תקום מדינת פלשתין על חורבות מדינת ישראל. ובכן רבותי, דעו, בנינו ישלמו את המחיר. ילדינו ישלמו את המחיר. הם יטעמו את טעמו של "איטבח אל-יהוד". יש להוציאם החוצה. יש להוציא אותם בטרם לא תהיה, חס ושלום, מדינה שממנה נוכל להוציא אותם. בנפשנו הדבר, בילדינו. הם ישלמו את המחיר. התשובה היא פשוטה וברורה: יש להוציא אותם לארצותיהם. בכוח.


כהנא לפ"ש תרומה

כהנא לפ"ש: תרומה באה מהשורש "רום" - אדם יכול להתרומם על ידי נתינת תרומה. אך מצד שני גם המילה "רימה" באה מאותו שורש (כתוב במן (שמות טז:כ): "וירם תולעים ויבאש") - האדם יכול לרדת לשפלות על ידי התרומה. הכל תלוי מה עושים בכסף. אם עושים בו דברים חיוביים, הכסף מתרומם ומתקדש, ולהפך אם משתמשים בו לדברים לא טובים. כאשר אדם נותן תרומה, צריך שייתן אותה בשמחה, כי הכל של הקב"ה, ובזה יזכה להרים את קרן ישראל.


איזה ת"ח פטור מלצאת לצבא?

כהנא יומי: מלחמת מצוה, שהיא מצוה כללית, ושעתידו של ישראל תלוי בה, כל ת"ח שאין תורתו ממש אומנותו - שאינו יושב יומם ולילה על התורה בלי לעבוד, להתפרנס ובלי לנפוש בתקופות נופש כל שהן - חייב לבטל ולהפסיק את מצות תלמוד תורה כדי להתעסק במלחמת מצוה; וברור שיעשה דוקא מתוך קדושה ודוקא במסגרת של מחנה קדוש, כדי שלא ייתפס ח"ו לעבירה ולתועבה. רק ת"ח אמיתי שתורתו אומנותו כולה, פטור מלהפסיק ממצוה זו, משום שהיא יכולה להיעשות ע"י אחרים. אך שִמעו נא אחי וזִכרו: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. מי שאינו ראוי לאיצטלא דרבנן ומתעטף באצטלא זו, ונוטל את השם של ת"ח שתורתו אומנותו כאשר אינו ראוי לכך, רק כדי להתחמק מקיום מצוה של מלחמה לקדש את השם ולנקום את נקמתו ולעזור לישראל מהצר הבא עליו, שופך דמים הוא וגדול עוונו מנשוא.


הרוב אינו צודק תמיד

כהנא יומי: הרוב אינו צודק תמיד. וודאי לא הפוליטיקאים הזועמים והעיתונאים הרעשניים. היהודי היה תמיד במיעוט, והיה לו האומץ והעוז להאמין בצדקתו. לא חשוב מה אומרות הבריות, אם מאמין אתה בצדקתך – בסופו של דבר יקבלו את דבריך ויאמינו גם הם. היהודי אינו צריך לחשוש מפני חוסר פופולריות ופנים זועמות. עלינו לנהוג כבטוחים בעצמנו, כיצד יש לנהוג ולשרת את האלוקים. הדבר בו מאמין המיעוט היום, הופך מחר לנחלת הרוב. את אשר המיעוט מעז לעשות עכשיו, יעשה הרוב הגדול כעבור זמן. לבעל החזון יש תפקיד להדריך את המיעוט בדרך האמת, ואף שהרוב סוקלו היום, הוא יחניף לו מחר כאשר יחקה אותו.


הגיע זמן תשובה

כהנא יומי: תקופה זו, שהיא תקופת עקבות משיחא ואתחלתא דגאולה, שהביאה עלינו קיבוץ חלק גדול של הגלויות ואף מדינה תחת שלטון יהודי - עם כל הפגמים והתועבות שבה - מלוּוה כבר ועוד תלוּוה ח"ו ביסורים נוראים, אם ח"ו לא יאחזו ישראל במעשים שיביאו לידי גאולה של "אחישנה". הקב"ה, שנתן לנו את ההתחלה הזאת, לא למעננו ולא בזכויותינו אלא רק כדי לקדש את שמו, דורש מאתנו תשובה ומעשי אמונה ובטחון, כדי להמיר את הגאולה של "בעתה" בזו של "אחישנה".


פרשת משפטים

כהנא לפ"ש: "'לא תהיה אחרי רבים לרעות' (שמות כג:ב) וז"ל רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג אות נ)- הוזהרנו בזה שלא לחזק ידי עוברי עבירה בדברים, ושלא להתחבר אל המסכימים אל העוול, וכענין שנאמר, 'לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר' (ישעיהו ח:יב)." א"כ, זה הכלל: קשר רשעים אינו קשר, ואין שום סמכות לשום חוק והחלטה וגזירה של ממשלת רשעים שנוגדת את התורה, ומצוה לסרב להם, ואיסור גמור הוא לקבל את החלטת הרוב הרע.


לא אוכל לעמוד בהוצאות

כהנא יומי: כאשר נתבקש הרב מפוניבז', זכר צדיק לברכה, להיות בכנסת בשנת התש"ח אמר: לא אוכל לעמוד בהוצאות. וכאשר שאלו אותו: אילו הוצאות? הוא אמר: כל יום יקום פה איזה רשע ויחרף ויגדף, ואני אצטרך לקרוע בגד אחר. לא אוכל לעמוד בהוצאות.


הגלות שורש הרע של ימינו

כהנא יומי: התרבות הזרה של הגוים שישראל חיו ביניהם בגלל הגלות הארורה שהשחיתה את נפש היהודי שהיה קרבן להשפעתה וששאב ממימיה הרעים, לא רק הביאה את העם לידי כפירה ומעילה, אלא גם סילפה ועיוותה את טהרת התורה ואת תמימותה ואת אמיתותה, בזה שהכניסה את מחשבותיה ומושגיה העקומים והזרים גם לתוך לבותם ומוחם של יהודים טובים ותמימים, ולומדי תורה. ובכן, זה שורש הרע של ימינו, ואין תפקיד יותר גדול וחשוב וחיוני מאשר לעקור את השורש הזה, שורש פורה ראש ולענה. כי ללא עקירת השורש של חדירת תרבות הזרה לתוכנו, ישארו בתורה כל המחשבות הזרות של שקר וזיוף וסלוף ושל שעטנז איום שהסתננו לתוכנו, ועל כן צו השעה הוא להחזיר את התורה לאמיתה על ידי ביעור הרע מקרבנו, עקירת המושגים הזרים והנכרים של התרבות הזרה.


מכת צפרדע

כהנא יומי: לכבוד חג הפסח, נכנסה קבוצה של יהודים צעירים מהליגה למשרדי "אירופלוט" כדי להנחית מכות על הסובייטים, הפרעה המודרני. כך סיפר ה"ניו-יורק טיימס": "...בסביבות השעה אחת בלילה שוחררו כחמישים צפרדעים במשרדי "אירפלוט"... צעיר שאמר שהוא דובר הקבוצה... אמר שרוקנו את הצפרדעים על שולחנה של אחת המזכירות. 'זה היה מקסים — כולם צרחו'. שוטר בתחנה תיאר את הצפרדעים כך: 'כמובן, הם קפצו, וכולם קפצו איתם'." אכן, כולם. בכל העולם אנשים שמעו על זה והתגלגלו מצחוק. כולם — חוץ מהסובייטים הזועמים וננס אחד בשם ראביי וולף קלמן, שגינה את התרגיל המבריק. קלמן, סגן הנשיא של הגוף הרשמי של הראביים הקונסרבטיביים, סבל בעיקר מרקע אורתודוקסי יהודי שהכביד עליו. במוסריות מעוותת הוא טען שיהודים אינם עולזים במפלת אויביהם. לא נזכיר כרגע חגים מאד "לא-יהודיים" שמנציחים בשמחה את נצחונות היהודים על אויביהם, כמו חנוכה ופורים (בו המנהג הוא לדפוק ולהרעיש כשמוזכר שמו של המן). בסדר, לא "נעלוז", רק נמשיך ברצינות את ההתקפות על אויבינו, וקלמן ימשיך לחיות באופן פרזיטי מכספי ציבור יהודיים.


להיבדל מהגוים

כהנא יומי: יש להלל ולשבח כל יהודי שמלבושו ובגדיו שונים מאלה של הגוים, ושאינו מתבייש בזה שהוא שונה מהם, וגם אינו נרתע מלעג המתייוונים, כי זכות גדולה היא ליהודי להיות מובדל במלבושו, ובזה הוא מסבב את עצמו בהכרה ובהזכרה שהוא שונה ושעליו לקבל על עצמו עול מלכות שמים ביראה ובאהבה. וז"ל ילקוט שמעוני (בלק תשסח): "'הן עם לבדד ישכון' (במדבר כג:ט) - מובדלין הן מן הגוים בכל דבר - בלבושיהן, ובמאכלן, ובגופיהן,ובפתחיהן". וכנגד אלה והמלעיגים עליהם הקפיד הרמ"א לכתוב בפתיחת השולחן ערוך (או"ח א:א): "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך".


כהנא לפ"ש יתרו

כהנא לפ"ש: וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם. "מלמד שלא היה בהם אחד סומא" (רש"י), ולא אילם וחרש, שהקב"ה ריפא את החולים, ויש לשאול למה עשה כך, ובמיוחד שחזרו וחלו לאחר מתן תורה? אלא שרמז לנו שהמון העם וגם לפעמים המנהיגים אינם מסוגלים לראות את הקולות ואת סימני הגאולה, לשמוע את השופר, לקרוא לישועה, לתפוס את הרגע ההיסטורי; וכאן רצה הקב"ה לפתוח עיני ואזני ופיות כולם - שכולם יראו ויבינו! אבל לאחר מתן תורה, כמו שהקב"ה אינו מופיע בכל פעם כי עכשיו מוטל על היהודי להאמין ולבטוח, כן הוא אינו מרפא בנסים, וכל אדם חייב להגיע למדרגה של הבנה בעצמו.


מי בכלא ומי חופשי

(באירוסין של נתי עוזרי הי"ד) יש אדם שיודע את האמת, אבל מפחד לומר אותה. אדם כזה הוא באמת חבוש במאסר עולם. לעומתו, יש אדם שעושה את מה שצריך, ובגלל זה יושב בכלא, אך הוא באמת חופשי. אני מכיר את נתי, וגם האבא (אבא של אשתו של נתי, שאול ניר ישב בכלא על "המחתרת היהודית") הוא סמל למסירות נפש. מה שיש לו ומה שעשה זה מצווה וחובה, ושיהא חלקי בחלקו.


הנס הכפול

כהנא יומי: נס כפול אירע ב-1948, הקב"ה הציל את היהודים שבמדינת ישראל מהערבים - ומעצמם. הברכה הגדולה ביותר שהיהודים זכו בה עם קום מדינתם היתה מנוסתם הלא-מחושבת, חסרת-ההגיון-לכאורה, המבוהלת והפרועה של הערבים משטחה של המדינה החדשה. בניגוד להגיון ולטובתם-שלהם נסו יותר מחצי מיליון ערבים, ובכך נפטרה המדינה ממיעוט עצום-ממדים שהיה מחריבה מבפנים. קשה במיוחד היה להקב"ה להביא ברכה זו על עמו, שהרי - כפי שאירע לא פעם ולא פעמיים בעבר - הרחיקו היהודים לכת במאמציהם לדחותה.


הקץ להתרפסות

כהנא יומי: אמונה ובטחון עמוקים ובלתי מעורערים בה' יתברך נוסכים באדם דמיון ומעוף – גדלות! הוא מפסיק לדבר אל הגוי כגרורה, הוא פונה אליו בידיעה ברורה שהוא – היהודי ענק ולא חגב. הגיעה השעה לשים קץ לניסיונות האומללים לשכנע את העולם לעזור לישראל משום שהיא "דמוקרטיה", ומפני שיש לגוי "חוב מוסרי" לתמוך במדינת היהודים. בל נמשיך לומר דברי הבל על "ערכה" של מדינת ישראל לגוי במערב. בעיני הגוי אין לישראל ערך, ואדרבא, היא מהווה סכנה לאינטרסים החיוניים שלו. הקץ להתרפסות, לשכנוע סרק. התנערי מעפר החגבים; קומי, לבשי בגדי הענק, והינבאי לגוי ואמר: "כה אמר ה' אלוקי צב-אות הנני עליך! על שלושה פשעיך, ועל ארבעה לא אשיבנו. על מכרך בנפט עמי, וארצי בזהב וכסף. ידברו אליך האחרים על נפט ונמלים וסחר ו"אינטרסים". הם באים בחרב ובחנית ובכידון. ואנו, העם היהודי, באים בשם אלוקי צב-אות, בשם אלוקי מערכות ישראל.


תחליטו: דמוקרטיה או יהדות!

כהנא יומי: חברי הכנסת, אתם והממשלה כורים את קברם של ילדינו ושל מדינתנו בסירובכם לשים קץ לסכיזופרניה האידיאולוגית. עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם ציונות ומדינה יהודית - תגידו ותשימו קץ לטירוף של דמוקרטיה פוליטית לערבים שתוביל אותנו למלחמת עמים ולהתאבדות; ואם הדמוקרטיה היא האלוהים - לכו אחריה, אבל תפסיקו לפטפט על ציונות ומדינה יהודית. ילדי ישראל המבולבלים והמתבוללים מחכים לתשובה ברורה וחד-משמעית. אם לא יקבלו אותה - הם יאבדו את ביטחונם בצדקת דרכנו, יתקוממו נגד המדינה הגזענית. כי אם כהנא הוא גזעני, בסופו של דבר, גם הציונות היא גזענית, גם מדינת הציונות היא גזענית. לי אין בעיה, אני יהודי וציוני שיעשה, בעזרת השם, את הכול להבטיח שהמדינה הזאת תהיה מדינה יהודית וציונית ולא דמוקרטית לפי הכללים של המערב, כללים שיובילו אותנו להתאבדות. אני אסביר לנוער שכך היא דרכה של היהדות, הציונות והקיום היהודי. אני והערבים מבינים זה את זה. אני והערבים, אנחנו מבינים בדיוק זה את זה, ושנינו מתקשים להבין את הממשלה - יהודי ההתייוונות, הטשטוש, הסתירה, הסכיזופרניה של ממשלת ישראל.


כהנא לפ"ש פרשת בשלח

כהנא לפ"ש:כמה קל לבטוח כביכול בה', כאשר אין בעיה ואין איום ואין סכנה ואין צרה! אז יוכל כל אחד להיות צדיק כביכול ולהכריז על בטחונו בה', כי הרי אז אין צורך בבטחון. המבחן והנסיון האמיתי הוא כאשר המצב רע ומר; רק אז אפשר לראות מי הם המאמינים באמת ומי הם מחוסרי האמונה. לכן כאן, לא רק שלא מצאו מים, אלא המים שמצאו היו מרים, הסמל בפועל של המצב שדורש בטחון בה'. כמו כן, רצה הקב"ה לחנך את ישראל לצרות גם בתוך חרות, כי מתוך השלוה והחיים הטובים המתמידים, אי אפשר להתרומם ולהתגדל, כי הגשמיות והחומרנות מגדילות את האנוכיות ואת הקליפה, וכאשר אדם אינו מרגיש את הצער והסבל של החיים, לא יתכן שיתמלא חסד ורחמים לזולת הנצרך, שהיא הדרך לשבירת האנוכיות וה"יש" שבו. עוד למדנו מכאן, שהדרך היחידית לקדש את שם ה' היא לנקום במרים, ברשעים, בדרך מרה, והיא הנקמה; שרק בעוז ונקמה ניכר הקב"ה ע"י הרשעים.


היזהרי מעצמך

כהנא יומי: מעל הכול, קחי עצה זו: אל תיתני לאף אחד, לאף אדם עלי אדמות, להרוס את חייך, ומעל הכול היזהרי מהאויב המסוכן ביותר – את עצמך. כל אחד מאתנו הוא האויב הפוטנציאלי של עצמו. אנחנו גורמים לעצמנו צער, אנו פוגעים בעצמנו באופן שאיש אינו יכול לפגוע בנו. אל תיתני לזה לקרות. זה מיותר... בעזרת חיי תורה נורמליים וטבעיים תעמדי באיתנות בפני כל אויב.


לא מרחמים על אויבים

כהנא יומי: "כי תצא למלחמה על איביך". אומרים חז"ל: מהו על אויביך? וכי יוצאים למלחמה על ידידים? אמר הקדוש-ברוך-הוא: בואו עליהם כאויבים, כשם שאינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם. זאת ההלכה. "כי תצא למלחמה על איביך". אם אתם חומלין עליהם, הם יוצאים למלחמה עליכם. משל לרועה שהיה רועה צאנו ביער. מצא גור אחד של זאב וחמל עליו. יהודי, חמל על הזאב. והיה מיניקו מן העזים. בא בעל מלאכתו וראה אותו. אמר לו: הרוג אותו, לא תחוס עליו, שלא יהא תקלה לצאן. ולא שמע אליו. לא שומעים, יהודים רחמנים בני רחמנים, מרחמים על זאבים. כיוון שגדל, ראה כבש והורגו, גדי ואוכלו. אמר לו: לא אמרתי לך לא תחמול, לא תחוס? כך אמר להם משה: אם אתם חסים עליהם, "והיה אשר תותירו מהם לשכים" - קוצים - "בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה". זאת התורה ששם משה לפני בני ישראל על-פי השם ביד משה.


כגודל הרחמים גודל ההכנעה

כהנא יומי: כנר לרגלנו וכאור לנתיבתנו צריך להיות הכלל בעניני היחסים לזולת: הצו לעשות חסד ורחמים וצדק עם הזולת ולאוהבו ולסייעו בא כדי לכוף את יצרו של האדם, וככל שהוא מרגיש יותר אהבה ורחמים לזולת, כך הוא ממעט יותר את עצמו ואת אנוכיותו. כגודל הרחמים, גודל ההכנעה האישית, וכגודל האכזריות, כך גודל הגאווה והאנוכיות והעונש של האדם


אני אוהב יהודים

כהנא יומי: אני לא שונא ערבים בגלל שהם ערבים. אני אוהב יהודים, ואני לעולם לא אתן לאויבים של היהודים להרוס אותם באמצעות יריות או באמצעות לידות. לי אין כל בעיה אידיאולוגית; למשך אלפיים שנה לא היתה לנו, היהודים, ארץ משלנו, וכל כך סבלנו מה"יתרונות" של היותנו מיעוט. תודה רבה, אבל לא עוד. אני רוצה את המדינה שלי -לא שתי מדינות, ולא עשרים ושתים מדינות כמו שיש לערבים. רק מדינה אחת, אבל שום דבר פחות מאחת. על כך לא יכולה להיות כל פשרה.


כהנא לפ"ש בא: "לא תשאר פרסה..."

כהנא לפ"ש: "לא תשאר פרסה..." . לימדַנו הכתוב, שלא יתכן לקדש שם שמים על ידי ויתורים ופשרות. הרי המהות של קידוש השם הוא בטחון מלא בה' יתברך, ללא שמץ של פחד מבשר ודם. וברגע שהאדם מוכן לוותר, בעוד הוא מצווה להמליך את השם כמלך מלכי המלכים, ודרושה לזה הכנעה מלאה מצד הגוי, הרי ויתור זה מפחית ממלכותו השלמה של הקב"ה. ואם הוויתור בא מתוך פחד כל שהוא, גדול פשעו כפליים ושבעתיים. ובימינו השפלים, מי חכם ויבן אלה?


ארץ ישראל לעם ישראל

כהנא יומי: ארץ-ישראל כולה שייכת אך ורק לעם היהודי. אין פה עניין של "חצי שלי וחצי שלהם", "גם להם יש זכות". אין להם זכות. אין להם זכות פה, אלא כגרי תושב. אם הם מוכנים לקבל את זה, שישבו פה בשקט. אם לא - החוצה. כי כל המרחם על אכזר, סופו להיות אכזר על הרחמן.


מפחדים מהמופתי

כהנא יומי: הר-הבית? - חילול השם שעוד לא היה. עמדה כאן חברת הכנסת גרוסמן ואמרה, שהר-הבית בידינו. איפה את חיה, חיה? איפה את נמצאת? הר-הבית בידינו? ליהודי אסור להגיע לשם עם סידור להתפלל. אותו יהודי בא לשם עם מצלמה - מותר לו. עם סידור - חס ושלום, אסור לו. בידינו זה? המופתי הזה, השיח' עלאמי, שונא ישראל, יימח שמו, מסית, מגדף, המרדה יום יום. איפה המשטרה? פניתי פעמים אין ספור למשטרה, להתלונן איפה השיח' הזה? אם כהנא שולח מכתב לאיזה אחמד, מייד היועץ המשפטי, שר המשטרה - הסתה. העלאמי הזה, השיח' הזה, מוציא פסק הלכה שערבי, שמוסלמי, שימכור בית ליהודי - חרם עליו. איפה המשטרה? זאת לא הסתה? אתם מפחדים מהם.


אל תהיה גולם

כהנא יומי: עשה לך רב ותלמד ממנו, אבל אל תהפוך את עצמך לתוכי או לגולם. אם יש דבר שאינך מבין – הן בשיעור והן בפסק הלכה שלו – תשאלו ואפילו עד מאה פעמים. אם נראה לך מתוך חז"ל, הראשונים וכו' שלא נכון פסק ההלכה, אזי, למרות שאתה מציית לפסק, תמשיך לנדנד לרב. ואם בכל זאת הוא לא זז או לא מסביר כהוגן, והעניין הוא עקרוני ויסודי להשקפתך, מותר לך וחשוב לך לחפש רב אחר. כבוד התורה אין פירושו להפוך לגולם שאינו חושב.


השקפותיך אינן יהודיות

כהנא יומי: פשעי האמיתי הוא כמובן תפיסתי בכל הנוגע לסכנה האיומה האורבת למדינת ישראל מעצם נוכחותם של אזרחיה הערביים ברבבותיהם ובהתרבותם. הסכנה שאני מהווה לממשלת ישראל הנבוכה והמבוהלת היא בכך ששותפים שקטים לרעיונותיי מאות אלפים מיהודי ישראל, המתחילים להביע את תמיכתם בי – מתוך זעם ותסכול –ולהעניק לי את הכוח להקנות להשקפותיי עוצמה. לא די שממשלת ישראל מדכאת השקפות אלה, אלא שהן מסולפות, מגונות ומושמצות בהתרגשות ובהיסטריה ע"י מוגי לב, שקל להם הרבה יותר לצרוח "פשיסט!" או "גזען!" מלשקול בשכלם או לדון בהגיונם. צחוק הגורל הבלתי נמנע הוא, כמובן, שיהודים שאין יהדותם חשובה בעיניהם ושאין להם כל ידיעה ממשית במהותם של "ערכים יהודיים", הם הצווחים לעברי, "השקפותיך אינן יהודיות!".


מיהו מנהיג

כהנא יומי: הקב"ה לא בוחר אדם להיות מנהיג משום שהוא גדול בתורה או בזכות "כושר מנהיגות", אלא הקב"ה בוחר מנהיגים אחרי שהם עמדו במבחן אחד, והוא אהבת ישראל. משה רבנו חי בין גויים (בבית פרעה), והוא עמד במבחן של אהבת ישראל. הוא ראה גוי מכה יהודי, והרג את הגוי! וזה היה לפני שלמד תורה ולפני שעמד בהר סיני.


מות למחבלים

כהנא יומי: הטירוף הלאומי של סירוב מוחלט לגזור גזר-דין מוות על מחבלים שרצחו יהודים בדם קר ובכוונה תחילה. מחבלים הפורצים בצחוק לשמע גזר-דין של מאסר עולם. מאסר עולם? - הם קמים כשיכורי ניצחון, עושים סימן V בידיהם ולועגים לנו: נשתחרר בעוד שנה בחילופי שבויים. בינתיים הם יושבים ב"רמלה-הילטון". עם נבל ולא חכם, ממשלה מבולבלת ומתבוללת, שותפים אתם לרצח יהודים. בכם כבר דבק הכתם של "רחמנות של טיפשים", של "רחמי רשעים אכזרי". הערבים בארץ, בכללם אלה היושבים בתוכנו, בגבולות המדינה, בכללם אלה היושבים בבית הזה, שוללים את המדינה היהודית ואת הציונות. חולמים הם על מדינה ערבית - פלשתין, שתבוא במקומה. אלה ברצח ואלה בסוסים של דמוקרטיה ודמוגרפיה. אך אלו ואלו דברי "עליהום" חיים. יהודים, עלינו להשתחרר מההתייוונות ומהתרבות הזרה הגויית של "לא מחשבתיהם מחשבתינו". יחסנו לערבים, לשונאים חייב להיות מבוסס על ערכי ההלכה ומושגיה, היהדות האמיתית.


מהי אהבת ישראל

כהנא יומי: רבי דוד מלבוב לימד את חסידיו מהי אהבת ישראל באמצעות הסיפור הבא: שני איכרים נשבעו להיות ידידים ולאהוב זה את זה לנצח. אמר האחד: "אם כך הדבר באמת, אמור לי מה אני צריך". ענה השני: "מניין לי לדעת מהם צרכיך?" אמר הראשון: "אם כן, אינך אוהב אותי באמת. כי אילו אהבתני באמת, היית יודע מה חסר לי בלי לשאול אותי...". זוהי מהותה של אהבת ישראל. לצערנו, לנוכח דורנו היתום, לנו נשאר רק ללמוד על יופיה ועל עוצמתה ולהיות מודעים להעדרה.


אשרינו מה טוב חלקינו

כהנא יומי: את בת ה', בת נבחרת, כבת לעם הנבחר. בכל בוקר אמרי בכוונה גדולה "אשרינו, מה טוב חלקנו". אם יש לך בעיות או צרות, עצרי וחשבי כמה קטנים ולא חשובים אנחנו, וכמה קטנות ולא חשובות הן בעיותינו; שיש לנו כל כך הרבה טוב, ואל לנו להתלונן כשמשהו לא הולך כשורה; שהדבר היחיד שאמור להפריע לנו הוא כשאנחנו לא בסדר; שהחיים קצרים ושאלה הרצים ורצים במרדף אחר ה"אושר" לעולם לא יגיעו לקו הסיום. היי מרוצה במה שיש לך. אפשר להשתדל להשיג, אבל אם את לא משיגה, חייכי ודעי שיש דברים חשובים יותר.


שיעור מוסר בכנסת

פעם מישהו אמר לי: "אתה נותן שיעור מוסר בכנסת, האם זה יעזור?" אמרתי לו: "מי יודע? אולי משום שקם אדם אחד, הקב"ה יציל, מי יודע?!" אולי בזכות זה שיש יהודים שכואב להם ומעיק להם, הקב"ה יצילנו, וייתכן שהעונש ייבלם או יימנע בזכות מסירות הנפש וקידוש השם של אותם אנשים.


לשנות את יחס היהודים לנשק

כהנא יומי: הבעיה היא אצל היהודים, לא אצל הלא-יהודים. היהודים צריכים שינוי פסיכולוגי ביחס שלהם לנשק. צריך להבין שכדי להתקיים בעולם בו מתמחים הגויים באמנות הלחימה והתחמושת, גם עלינו להתמחות באמנות זו, ולדאוג לכך שידעו זאת גויים. כלב משתולל פוחד מהשוט; האנטישמי הכלב- המשתולל פוחד מהרובה. הוא, הרי, מכיר את כוחו של הרובה. דווקא מתוך אהבת השלום ומתוך השאיפה לעולם של שלווה יוצאת הקריאה: יהודים, צעירים וצעירות, למדו לירות. מתוך הספר "סיפורה של הליגה להגנה יהודית"


טיפול בעבריין הלאומיני

כהנא יומי: כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מתן טיפול הורמונלי לדיכוי היצר המיני של עבריין מין - בהחלט, כן. אבל מי ייתן סוף סוף טיפול הורמונלי לדיכוי היצר הלאומיני של העבריין הערבי הלאומיני? שולמית אלוני (התנועה לזכויות האזרח ולשלום): ------------------------------------------- אדוני היושב-ראש, לפי החלטת הכנסת צריך להפסיק השמצות גזעניות. מאיר כהנא (תנועת כך): --------------------- הו, פתאום, פתאום. אבל יש לי זכות אזרח. היו"ר א' שוסטק: --------------- חבר הכנסת כהנא, אני מבקש שתחזור בך מהביטוי "הלאומני". מאיר כהנא (תנועת כך): --------------------- אבל זה ביטוי נכון וצודק. האם אחזור בי מהאמת? ממה אתם מפחדים?


כהנא לפ"ש - ויחי

כהנא לפ"ש: לגבי חילול וקידוש שמו יתברך אין עניין של "עיתוי", שכל זמן ששמו מתחלל, אין כסאו שלם. וכך למדונו חז"ל במסכת סוטה (יג): "כיון שהגיעו השבטים שבאו לקבור את יעקב למערת המכפלה, בא עשו ועִכב בטענה שהחלקה הנותרת שייכת לו. אמרו לו: מכרת את חלקך במערה ליעקב. אמר להם: הראו לי את שטר המכירה. אמרו לו: השטר בארץ מצרים. שלחו את נפתלי קל-הרגליים להביא אותו. חושים בן דן היה שם והיה חרש. אמר להם: מה כל זה? אמרו לו: זה (עשו) מעכב עד שיבא נפתלי ממצרים (עם השטר). אמר להם: "ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בביזיון?!" (ועד שיבוא נפתלי מארץ מצרים יהא סבא מוטל בביזיון?!) – הרים מקל והכה לעשו על ראשו והרגו...". ותימא! והלא נפתלי היה חוזר בעוד כמה ימים, ולמה לא חכה חושים זמן קצר? אלא לימדונו חז"ל זאת חילול השם וביזיון שמו, חייב היהודי לחסל מיד, ומי יעז לקחת על עצמו ויתור על כבודו של ה' יתברך?


סמכות התורה מעל הכל

כהנא יומי: חברי הכנסת, רק מדינה פאשיסטית או בולשביקית, רודנית ומדכאת דורשת נאמנות עיוורת לכל חוק וחוק. וכי יש כאן חבר כנסת אחד המוכן לקבל על עצמו ללא סייג כל חוק שיועבר בבית הזה? וכי יש אחד שלא יצהיר שמצפונו, המוסר שלו, עומדים מעל לחוקים מסוימים? הסמכות העליונה וזכות ההחלטה באות לא מרצונו של העם כמו ביתר האומות, כי אם מהכוח החיצוני שיצר אותו - הקדוש ברוך הוא. יצירת האומה היתה תוצאה של ברית עם השם, וברית זאת יצרה אומה מיוחדת מאוד, המחויבת לצייתנות לחוקי השם ולמשפטיו, ומחויבת לקבל את סמכותה של הסמכות העליונה - הקדוש ברוך הוא. וכך גם במקרה של ממשלת עם ישראל, אותה ממשלה שמקורה בא מן התורה. החובה לכבד ולציית לממשלה של יהודים ברורה, בה במידה שאותה ממשלה מכבדת ומצייתת לתורה, לחוקה, למלכות שמים.


החבר שלי ברנר

כהנא יומי: יש לי חבר שקוראים לו ברנר. למען הדיוק, אני לא בטוח לחלוטין שזה השם שלו, אבל זה השם שהוא הציג בו את עצמו כשהוא הזמין אותי לראשונה לבקר אותו במשרדו, במשרד הבטחון בתל אביב, ב-1972. הוא היה מארח נדיב, שאל אותי אם אני רוצה לשתות משהו, ואפילו כשהגענו לתכל'ס, כשהוא הודיע לי שהוא סוכן של השב"כ, הוא היה ג'נטלמני למדי. היה זה מיד אחרי הטבח במינכן, כשאחד עשר ספורטאים ישראלים נרצחו, ואדון ברנר הזהי...ר אותי שלא לנסות להגיב נגד הטרוריסטים הערבים. ... אין לי מושג מה יהיה הצעד הבא של החבר שלי ברנר. אין לי מושג מה המעסיקים שלו -ממשלת ישראל -יגידו לו לעשות. כל מה שאני יכול להגיד לכל אלו הוא, שכדאי שיפסיקו לבזבז את הזמן שלהם, ואם הם בכל זאת מעוניינים להפחיד אנשים, שימשיכו להציק לקורבנות הרגילים שלהם -ספרדים עניים, עולים חדשים, ועובדי מדינה התלויים בעבודה המסופקת להם ע"י הממשלה. ברנר היקר, אני יכול להבטיח לך דבר אחד. לעולם לא אעשה דבר שההלכה והיעוד היהודי אינם גוזרים. אם יש לך זמן, בוא אלי ובקר אותי, ואז אני אלמד אותך איך להיות יהודי, במקום להיות חיקוי עלוב של ג'יימס בונד.


בית משוגעים

כהנא יומי: מאז נבחרתי לשבת בבית הזה, כנסת ישראל, שוכנעתי יותר מאי-פעם שאנו, אזרחי המדינה, חיים במסגרת קרובה מאוד לזאת של בית-משוגעים. מדי שבוע וחודש צצות דוגמאות להפליא, שלא היו מביישות את חכמי חלם. לדוגמה, יושב כאן חבר כנסת מטעם מוסקבה-אש"ף, שחיבר שיר של שבח ותהילה לטנקים המצריים שרמסו את גופותיהם של חיילי צה"ל, וחכמי הכנסת לא ראו בזה סיבה לזרוק אותו החוצה. או, ההצעה לקבוע את "התקווה" כהמנון הלאומי נתקלה בזעקה פתטית מצד חברי כנסת ערבים: איך תצפו מערבים להזדהות עם שיר, שבו נכללות המלים "נפש יהודי הומייה"? נכון, ובמקום להסכים ולהזמין אותם להגיע למדינה בעלת המנון שאתו יוכלו להזדהות, ההצעה נגנזה.


אל תיגעו במשיחנו

כהנא יומי: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו עדים בתקופה עלובה זו להתפשטות הגידול הממאיר של שנאה ליהדות, שנאה פתולוגית מצד השמאלנים והמתייוונים. השנאה הזאת הפכה בשבילם לאובססיה והם מחפשים בנרות, החילונים החולניים האלה, כל הזדמנות להכות ביהדות, בתורה, במוסדותיה ובנציגיה. גידול ממאיר ממש, טירוף ממאיר ממש סרטני. הילדים שלכם הם ריקים ופוחזים, נטולי כל ערכים יהודיים וציוניים. ילדיכם בורחים מן הקיבוצים ויורדים מן הארץ. ילדיכם מסופקים אם יש להם כלל זכות לחיות כאן, שמא גזלנו את הארץ מהערבים המסכנים. ילדיכם מבולבלים ומתבוללים, אכולי רגשות אשמה ושנאה עצמית. לעולם לא תוכלי להסביר לילד ממפ"ם למה לא להתחתן עם שיקסעל'ה נאה, פיקחית, בעלת אופי טוב. המתייוונים, המתגויים - אל תיגעו במשיחנו.


אסור לשתוק על התבוללות

כהנא יומי: ביהדות אין איסור מזעזע יותר וחמור מאשר על טמיעה ונישואי-תערובת. מצווה מדאורייתא "לא תתחתן בם". כאשר חזרו היהודים מבבל לארץ, השביע עזרא הסופר את העם: "ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנתיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם". כאשר ראה נחמיה שאכן הפרו בני ישראל את השבועה, כך כתוב, "גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות - - - ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם". לי אין שמץ של ספק שנחמיה היה גם כן יהודי שדוגל בשיטה של המפד"ל - דרכי נועם. אבל יש גבול. כאשר אדם נתקל בטמיעה, התבוללות, המחריבות את העם, הוא חייב לקום ולצעוק ולזעוק חמס. נאום בכנסת


הגיע זמן הגאולה

כהנא יומי: וכי מהתל בנו הקב"ה בזה שנקבצו לא"י מיליונים מעם ישראל? וכי הקמת מדינה עצמאית בעלת ריבונות, שלא היתה כמותה מימי החשמונאים (ובודאי גם אז לא הגיעו לְמה שיש בימינו), דבר של מה בכך הוא, מילתא זוטרתא? וכי אפשר להשוות מדינה יהודית ריבונית למחשבי הקץ ונביאי השקר כגון שבתאי צבי יש"ו, שאכן ניבאו שקר ולא הצליחו להחזיר אפילו חלק זעיר מהעם לא"י, ובודאי שלא הקימו בה בית ריבוני? לא ולא! ומי שאינו מבין שמה שראינו בימינו הם נסי ה' ונפלאותיו הגדולים, ומכנה אותם מעשה שטן וסט"א, טוב סופו מלידתו, שהרי כופר הוא באותות ובמופתי הקב"ה. אחרי שאמרו חז"ל "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה", איך יעלה על דעתנו שהקמת מדינה וקיבוץ גלויות של מיליונים, מעשה שטן הוא, רח"ל? אור הרעיון


בימים ההם בזמן הזה

לא בכדי תיקנו חז"ל את נוסח הברכה השנייה של הדלקת הנרות כפי שתיקנו: שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כלומר, כשם שהיתה מלחמה נגד המתייוונים בימים ההם כך עלינו להתכונן בזמן הזה, אם וכאשר יקומו צאצאיהם וצאצאי צאצאיהם של המתייוונים לנסות שוב לטמא את מקדש השם.


להיזהר מקיצוניות

כהנא יומי: על היהודי להיזהר מקיצוניות מזויפת. חלילה לו להיתפס לשנאה – שאין שנאה ואהבה יכולים לדור בכפיפה אחת. עבודת ה' מלווה בסבלנות ובניחותא ובהבנה. אחינו, היהודים החילוניים, תינוקות שנשבו, איך יבינו ואיך ירצו לציית למצוות ה' אם לא נסביר להם. ואינו דומה הסבר של מאה פעמים להסבר של מאה פעמים ואחת, כאשר האדם מנותק מן המציאות – וכזהו אמנם מצב החילוניים, שאינם מבינים כי המציאות היא הקדוש ברוך הוא וגזרותיו, וכי כל היתר הוא חלום פורח. חייבים ללמדם ולחזור וללמדם, וכל זה באהבה ואחווה ורעות.. מתוך על האמונה ועל הגאולה.


גיס חמישי

כהנא יומי: חנוכה היום - והמתגויים של השמאל ועמיתיהם הכנופיה הבוגדנית, התקשורת הזאת, הטלוויזיה והרדיו האלה, שעולים בהרבה על אש"ף בתרומותיהם להרס הרוח, הביטחון, התחושה של צדק שבעם, ובמיוחד בנוער, הפכו לגיס חמישי בתוכנו, למצליפים של התרבות הגויית של המערב, שיורים על צה"ל ותוקעים סכין בגבו ממארב. תיאורו של צה"ל כ"צבא כיבוש", כ"צבא מדכא", כצבא הדומה לאלה שרצחו אותנו, יימח שמם, הוא מעשה בוגדני המסכן את עצם קיומה של מדינת היהודים. יהודים טובים ובריאים החוששים לעתידם של ילדיהם מול ערבים, ישמעאלים, ודואגים לקיומה של המדינה, חייבים לשים קץ לתופעה הזאת.


רבים ביד מעטים

כהנא יומי: מכל הלקחים – ויש המון כאלו – שניתן ללמוד מחג החנוכה, אולי החשוב ביותר הוא זה של "רבים ביד מעטים". המושג של ה"מעטים" שהגיעו לגדלות כזאת היא עצם הבסיס לקיום היהודי, והמפתח לנס הנפלא של הישגיו. זהו מושג שנושא עמו אמיתות רבות. המושג של ה"מעטים" הוא מושג שמאפשר לאנשים לעמוד מול האויב הגדול ביותר: הבדידות. רבים מתעוררים יום אחד עם הגדלות והדחף לעשות את מה שצריך לעשות. הם מסתכלים על העולם, ורואים שקר ורשע, וזועקים את מחאותיהם. אבל כשהם יוצאים להילחם, ורואים את המספרים העצומים של הרוב שעומדים מולם, הם מוכים בתחושת חוסר אונים, ובהרגשה שאינם מסוגלים להתגבר על עוצמה שמספריה גדולים כל כך.


חג החנוכה - שום דבר לא השתנה

היום חוגגים אנו את חג החנוכה. בכל בית מתייוון בישראל מדליקים יהודים נרות ומספרים שקרים גסים לילדיהם הרכים. בקיבוץ הארצי המבולבל והמתבולל אומרים, שחנוכה מסמל את המלחמה למען חופש האומות והפועלים המדוכאים במשק. בבתי-הספר בארץ מפיצים את השקר המגוחך, שהמכבים קמו כדי להקים מדינה עצמאית, ממש כמו הרצל. לעג לרש, שקר וכזב. הכוהן הגדול וירא ה' מתתיהו ובית חשמונאי קמו למען תורת ישראל ונגד המתייוונים היהודים. המאבק והמלחמה נגד אלה, שפרקו עול מלכות שמים - כך היה המצב אז, וכן המצב היום. שום דבר לא השתנה. אם האויב של העם היהודי אתמול היה יסון, היום שמו יוסי. ובכן, האם המתייוונים מדליקים את נרות חנוכה היום? אם כן - דעו, שהמכבים לחמו נגד מתייוונים כמו השרידים. יש רק לשאול: מה היו עושים מתתיהו ובניו היום? נאום בכנסת


לקבל ייסורים באהבה

כהנא יומי: האדם צריך להבין מהו תפקידו. תפקידו הוא לבטל את ה"יש" שבתוכו ולהתעלות. הקב"ה ברא יש מאין, ואנו צריכים לעשות אין מ"יש"! זה קשה, שהרי האדם מוקף יצר הרע של כסף, כבוד, הבל. כדי לעזור לתכלית זו (מילוי תפקיד האדם בעולם), באים על האדם ייסורים. אין אדם שאין באים עליו ייסורים. .. הייסורים באים לעזור לאדם להינצל ולהשתחרר מה"יש", לבטל ממנו את ה"יש". הרי כשהוא בייסורים, הוא שרוי בכאב, וזאת למרות כל כספו. אז הוא מבין שהוא עפר, ושכספו אינו שווה מאומה. ועוד: זה מראה לו כמה הוא מסוגל לסבול ("ישבת במעצר, איך אפשר?!" אדם הולך למות על קידוש השם - "איך אפשר?!"). ייסורים של אהבה מגדלים ומקדשים את האדם, והוא חייב לקבל אותם באהבה. צופה ומנהיג


ללכת בשלמות עם התורה

כהנא יומי: תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח:יג). "תמים" מלשון תם, שלם, לא כפי שמובן היום ש"תמים" פירושו מטומטם. אדם צריך ללכת בשלמות עם דרך התורה והאמת, ללא שום סטייה, ולומר את כל האמת. למרות שיש כאלה שיקומו ויעשו דווקא נגד התורה בגללו, אסור לשתוק! אתה את שלך תעשה, תוכיח את מי שצריך להוכיח ואל תוותר. צופה ומנהיג


כהנא לפ"ש- וישב

כהנא לפ"ש: וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם. "מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו" אם בבור אין מים, הוא לא נשאר חלל ריק, אלא מתמלא במשהו אחר - נחשים ועקרבים. והדבר כך גם אצל האדם: אם הוא ריק מן תורה, לא יישאר רק בוּר ועם הארץ - ריק לגמרי; אם לא יתמלא תורה, יתמלא דבר אחר - רעה, רשעות, אנוכיות, גשמיות, כל הדברים שממיתים אותו והורסים אותו. ולכן נקרא האדם "בוּר" אם אינו מלא תורה, רמז ל"בוֹר" הזה.


הרוב לא תמיד צודק

הרוב אינו צודק תמיד. וודאי לא הפוליטיקאים הזועמים והעיתונאים הרעשניים. היהודי היה תמיד במיעוט, והיה לו האומץ והעוז להאמין בצדקתו. לא חשוב מה אומרות הבריות, אם מאמין אתה בצדקתך – בסופו של דבר יקבלו את דבריך ויאמינו גם הם. היהודי אינו צריך לחשוש מפני חוסר פופולריות ופנים זועמות. עלינו לנהוג כבטוחים בעצמנו, כיצד יש לנהוג ולשרת את האלוקים. הדבר בו מאמין המיעוט היום, הופך מחר לנחלת הרוב. את אשר המיעוט מעז לעשות עכשיו, יעשה הרוב הגדול כעבור זמן. לבעל החזון יש תפקיד להדריך את המיעוט בדרך האמת, ואף שהרוב סוקלו היום, הוא יחניף לו מחר כאשר יחקה אותו. מתוך האתגר


נשים בצהל

כהנא יומי: העובדה היא שצה"ל אינו צריך חיילות בשירות מלא. בנות בצה"ל אינן לוחמות, ואדרבה, הן מפונות מהחזית מיד כשפורצת מלחמה. תפקידן בצבא מתחלק לשניים: האחד לגיטימי, והשני מאוד לא לגיטימי. הלגיטימי הוא, הצורך בעבודה משרדית ופקידות בבסיסים ובמשרדים צבאיים. הלא-לגיטימי הוא, לשרת את הגברים הקצינים. אם הצבא צריך מזכירות ופקידות, אין סיבה שנשים לא תוכלנה להגיע מבתיהן מידי בוקר לבסיס, ותחזורנה לבתיהן מידי ערב. אין סיבה למה הן לא תוכלנה להיות אזרחיות עובדות משרד הבטחון, וכך לא תהיינה מטרה לאיומיהם של קצינים. אני מסכים שכל אשה בישראל -מלבד אלו שהוריהן, מסיבות דתיות, אינם מתירים להן לעבוד מחוץ לבתיהן כלל -צריכה לשרת את מדינתה. אבל לא כחיילות. יש מספיק מקומות לשרות לאומי תחת פיקוח קפדני על כללי המוסר, ובכך נשות ישראל יוכלו לעזור להציל את ישראל בלי לאבד את עצמן.


תהיה גדול!

כהנא יומי: הקב"ה דורש מהאדם להיות גדול - "מעט מאלוקים". הרבי מקוצק אמר פעם שבעולם הבא, הקב"ה ובית דין של מעלה לא ישאלו: 'למה לא היית כאברהם אבינו או כמשה רבנו?' אלא ישאלו: 'למה לא הגעת לגדלות שהיית יכול להגיע אליה?' בתוך כל אדם יש גדלות. מי שחי לפי זה, לעולם יהיה שלו ושמח. אדם שהוא קטן ויש לו חשבונות קטנים תמיד דואג. אדם שהוא גדול, הוא תמיד שמח. "יעקב" עבר את היבוק כדי להביא פכים קטנים, אבל "ישראל" אינו עובר בשביל פכים קטנים. הקב"ה שינה את שמו: "לא יעקב", לא פכים קטנים, אלא "ישראל", כי הוא ניצח במאבק עם אלהים ואדם. חיים כאלה הם קשים מאוד מאוד, אבל מאושרים. ואילו חיים קטנים אינם מסוכנים, אבל הופכים את האדם ללא אדם, ולא בשביל זה נוצר האדם. צופה ומנהיג


אסור לבזבז זמן

כהנא יומי: אסור לאדם בחייו לבזבז ולבטל את זמנו, ובכך להרוג את הרגעים המועטים שניתנו לו כדי למלא את תפקידו. כל רגע ורגע מחייו חייב להיות מוקדש לתפקידו בעולם, דהיינו להתקדש ולהתגדל במצוות ה', להידמות לו ע"י דבקות במחשבותיו וברעיונותיו, וכל אדם המבטל מזמן חייו ע"י פעולות שמטרתן לסייע לו לברוח מן העולם ומתפקידו, כגון שתיית יין ושינה וכדומה, הורס את עצמו ומועל בתפקידו, וגדול עוונו מנשוא.


הפחד מהתבוללות

כהנא לפ"ש וישלח: לד:טז וְנָתַנּוּ אֶת-בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת-בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח-לָנוּ; וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם, וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד. כשבג"ץ פסל את תנועת "כך", הוא לא פסל אותנו בגלל דברינו בנושא הערבים, אלא בגלל דברינו נגד ההתבוללות. מה שהפריע להם היה שאנו נגד ההתבוללות. פעם התראיינתי ברדיו בארה"ב, והתקשרה אישה אחת ושאלה: "מדוע אתה פועל נגד ההתבוללות? למה לא נהיה כולנו עם אחד? ההבדלה הייתה טובה לפני מאתיים שנה...".


קורס חובה נגד התבוללות

כהנא יומי: דרוש שינוי מהותי בחינוך בישראל, חינוך יהודי שמטרתו להפוך את ה"ישראלי" ליהודי הגר בארץ-ישראל. יש להעביר קורס חובה לכל תלמיד יהודי נגד התבוללות, טמיעה ונישואי תערובת, כשם שיש היום קורס חובה נגד כהנא. על קורס כזה להדגיש את ההדר והתפארת במושג "יהודי", ואת החובה ללמוד את היהדות ולהמשיך את קיומו של העם היהודי כעם נפרד ונבדל, נבחר וסגולה, קדוש ומרומם. "מעל במת הכנסת"


אין בו אמונה

כהנא יומי: זכור לי אותו יום, מייד אחרי סוף האסון-הטרגדיה של קמפ-דייוויד, הפקרת סיני, ישבתי עם יהודי פיקח מעדות המזרח, יהודי שלא כעזר ויצמן מכיר את הערבים לא ממשחקי גולף, לא ממסיבות קוקטייל של ג'וני-ווקר בקהיר, אלא משום שהוא נולד בארץ ערבית וחי ביניהם; יהודי, שהוא מומחה של ממש לערבים. והיהודי הזה, הנבון והפיקח, פנה אלי ואמר את המלים ששמעתי מאז פעמים אין ספור: "ערבי, ‎40 שנה בקבר, אין בו אמונה". כך קבע המומחה לערבים, היהודי הפשוט הזה, שהוא באמת העזר ולא כנגדנו. אמת ואמונה, ערבי מבין דבר אחד, ורק דבר אחד, והוא - כוח. הנסיגה מסיני, ההתקפלות המדינית ועקירת היישובים סימלו בשביל הערבים דבר אחד: חולשה יהודית. מעל במת הכנסת


אין בו אמונה

כהנא יומי: זכור לי אותו יום, מייד אחרי סוף האסון-הטרגדיה של קמפ-דייוויד, הפקרת סיני, ישבתי עם יהודי פיקח מעדות המזרח, יהודי שלא כעזר ויצמן מכיר את הערבים לא ממשחקי גולף, לא ממסיבות קוקטייל של ג'וני-ווקר בקהיר, אלא משום שהוא נולד בארץ ערבית וחי ביניהם; יהודי, שהוא מומחה של ממש לערבים. והיהודי הזה, הנבון והפיקח, פנה אלי ואמר את המלים ששמעתי מאז פעמים אין ספור: "ערבי, ‎40 שנה בקבר, אין בו אמונה". כך קבע המומחה לערבים, היהודי הפשוט הזה, שהוא באמת העזר ולא כנגדנו. אמת ואמונה, ערבי מבין דבר אחד, ורק דבר אחד, והוא - כוח. הנסיגה מסיני, ההתקפלות המדינית ועקירת היישובים סימלו בשביל הערבים דבר אחד: חולשה יהודית. מעל במת הכנסת


שציונות היא יהדות

כהנא יומי: הם מדברים על "ציונות". כולם, האוהבים והשונאים. וכמה מבולבלים ונבוכים הם. ציונות הופכת בפיהם ליצירה של אדם בשם הרצל או פינסקר או בירנבאום. לשיטתם, היא מתחילה בסוף המאה התשע עשרה, תוצר של התקופה של לאומנות אירופאית באופן כללי. ומתוך כך, היא הופכת ל"תנועה אימפיריאליסטית", שמסיגה את גבולן של זכויות הערבים שחיו בארץ מקודם. היא הופכת, בסביבות מסוימות, למושא להשמצה בפי אנשים הצועקים: "יהדות אינה ציונות". חשוב שנתחיל לחשוב בבהירות, ולהבין את העקרונות הבסיסיים. חשוב לזעוק באזני העולם, "שמע עולם, אני ציוני!". מפני שציונות היא יהדות, מפני שלא הרצל הוא זה שיצר את הציונות, אלא הקדוש ברוך הוא. דע, שאף רגע למשך מאות ואלפי השנים של המוראות, הסבל, הטרגדיה, רצח העם – לא שכח היהודי את ציון.


העוול שעשו ליהדות המזרח

כהנא יומי: יהודי המזרח. הערכים שהביאו עמם ממרוקו ומתימן ומעירק היו ערכים ציוניים,דתיים. ערכים אלו ניטלו מהם בקיבוצים, בישובים, בבתי החינוך ובמוסדות שהחילונים הקימו למענם. מה שלא הצליחו המוסלמים לעשות, עשו האשכנזים החילונים, וערכיה של היהדות הומרו בערכי דיזינגוף. התוצאות נראות בטורי הפשע, הרצח, השוד, האונס. הן נראות בבתי הכלא של רמלה, של באר שבע ושאטה, שם יושבים בניהם ובני בניהם של העולים הדתיים מארצות ערב. הן נראות בזונות היהודיות אשר לקוחותיהן וסרסוריהן הם לרוב ערבים. הן נראות במספרם הגדול של צעירות יהודיות היוצאות ושוכבות ונישאות עם ערבים; הנשכבות על נקלה לפועלים זרים ולחיילי ארצות נכר. זיהום זרע ישראל קדושים אשר בגלות אפריקה ואסיה שמר על טהרתו, אך נסתאב בארץ הקודש! מתוך ארבעים שנה


אסור לפחד פרשת ויצא

כהנא לפ"ש: על הר הבית פחד יעקב אבינו ולא עלה, ומשום כך השתעבדנו לבבל... עד שהקב"ה בחסדו החזיר לנו את הצ'אנס, את ההזדמנות לעלות, והוא אמר לנו: "עלו, ואם תעלו, אין לכם לעולם ירידה". "ולא האמין", ומשום כך באה האינתיפאדה, מזה נבע העונש. עד לפני עשרים שנה, עם ישראל עלה מעלה מעלה, והערבים פחדו. ואילו היום הלכתי דרך שער שכם, ולא היה מניין של יהודים, כי הם פוחדים. עתה אנו עומדים בפחד מהישמעאלים, מהעולם, מהגויים, ומונעים מיהודים להגיע להר הבית. וכי ירשה מוסלמי ליהודי לבנות בית כנסת בקעבה? וכי ימנע חייל ערבי מבן דתו להגיע למקומו הקדוש?! אין עם בעולם שחסר לו רגש הכבוד הלאומי.


לא קל להגיד את האמת

כהנא יומי: באמת לא קל לדבר ליהודים על נושאים קשים ולא נעימים, שהרי מטבע האדם שלא לרצות לשמוע דברים בלתי נעימים (אף כי הוא יודע בתוך תוכו שהם צודקים). ונוסף לזה הוא רוגז על מבשר הרעות. ובכל זאת, מה יהיה אם לא נדבר את האמת? והרי זה בגדר: "כל נביא שכובש נבואתו חייב מיתה" כלומר, זה שבידו האמת חייב לעמוד והכריז ולהצהיר אותה.


מה טוב ליהודי?

עלינו למלא ליבנו אהבת ישראל, להימנע מלטשטש את זהותנו ולהידמות לכל העמים. אין יהודי אמריקני, תימני וישראלי; יש רק יהודי בה"א הידיעה ומעל הכל עלינו לדאוג לו במצוקתו. אין לנו בעלי ברית קבועים לבד מן היהודים, אין לנו נאמנות זולתי ליהדות. אמת המידה ואבן הבוחן שלנו הם: הטוב הדבר או רע ליהודי? מתוך "האתגר"


דעו מה חשוב

בכל ליל שבת אני אומר לך ולילדים האחרים "דעו מה חשוב ומה לא חשוב". הבעיה היא שאנשים רבים, כלל דתיים, אינם יודעים זאת. לכן הם דואגים על דברי הבל ומאמללים את חייהם!


גאווה

נהגתי לסיים את רוב ההרצאות שלי בדבר תורה נפלא של הצדיק המפורסם, הרבי מגור זצ"ל: כאשר הקב"ה בא לתת לעם ישראל את התורה, הוא לא בחר בהר גבוה ומתנשא. הוא בחר בהר סיני, הר קטן וצנוע. חז"ל אומרים שהמעשה הסמלי הזה בא ללמדנו שצריך האדם להתגבר על הגאווה ולדחות את ההתנשאות החיצונית. על זה שאל הרבי: "אם הקב"ה התכוון ללמדנו שלא נהיה רמים וגאים, מדוע לא ניתנה התורה בעמק?" והרבי השיב על השאלה: "אין לדחות את הגאווה מכל וכל. יותר מידי ענווה איננה טובה כשלעצמה. על האדם לאחוז במידה מסוימת של גאווה — אחרת אינו אדם". אני תמיד נדהם מחדש לראות איך אנחנו מתנהגים כמו עמקים, בהכנעה מוגזמת. היה אפשר לחשוב, שאחרי כל הפורעים שפרעו בנו, אחרי כל הפעמים שלא עזרה המשטרה, היינו לומדים את הלקח של ההר. לפעמים עלינו להשתיק את "קול יעקב" — רק באופן זמני — ולענוד את "ידי עשיו" למען כבוד ישראל, למען הגנת ישראל. ולמי שטוען שזאת אינה הדרך היהודית נענה: ממתי יש מצווה להיות מוכים ומיוסרים? כשיורקים עלינו — זה נקרא קידוש השם? להפך. זה חילול השם וחילול כבוד ישראל. פורעים תוקפים בית כנסת? על בית הכנסת לתקוף את הפורעים. אם בריונים מכים יהודי, יהודים ילכו לחפש את הבריונים. זאת הדרך היהודית, זאת הגאווה הנכונה. לא גאווה חיצונית, שקרית, אלא גאוות העם, גאוות האחווה — גאוות ההר.


מהי ממשלה יהודית

תפיסת הממשלה היהודית ברורה; הממשלה קיימת לשרת את המדינה; המדינה קיימת לשרת את העם; העם קיים לשרת את האלוקים. ברגע שנכשל העם במילוי חובתו, מתמוטטים החוק והסדר – והעונש האלוקי בא יבוא. ברגע שהממשלה מתנגדת לחוק, היא יוצרת אנרכיה, היא מאבדת כל זכות מוסרת וחוקית לדרוש צייתנות מהאזרח הרוצה לחיות על פי החוק. מתוך: 'על האמונה ועל הגאולה'


פרוקצ'יה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפנינו עוד ניסיון מצד הצבועים השמאלנים לסתום פיות. אין כמו אלה המקרקרים מדי יום על הדמוקרטיה, הם הם הפאשיסטים, הפנטים האמיתיים. אני מברך את כל אלה: הרבנים, אישי ציבור וסתם יהודים, שקידשו שם שמים כאשר גינו את פסק-הדין המזעזע של השופטת, בעלת הפרופסור השמאלני, איש ר"צ שחתם על מודעה שתמכה באיש אש"ף, פייסל חוסיני; פסק-דין שהורתו בכפירה ולידתו בקריאת תיגר על קודשי ישראל. פסק-הדין הזה אינו מכוון נגד השבת בלבד, אלא הוא חלק בלתי נפרד של מלחמת הג'יהאד הפתולוגית של השמאל הפנטי והקיצוני נגד תורת ישראל והיהדות עצמה.


ממה יש לפחד?

אני מקדיש את יומי ללימוד ולכתיבה. כמובן, המאסר אינו מרתיע אותי. רעיונותי והפופולריות של "תנועת כך" גדלים מיום ליום. פחד, הרתעה, אובדן תקווה – כל הדברים שמונעים כל סיכוי לעשיית דברים גדולים – כולם נובעים מהשקפת עולם יסודית, והיא: שהדבר החשוב ביותר בחיים הוא ליהנות מחיים מהנים ולא-כואבים ככל האפשר. אם זה הבסיס להשקפת העולם של האדם, אל יעשה את מה שאני עושה. לעומת זאת, אם אדם מאמין שהחיים הם כמו ימי שכירות ארעית, ארעית מאוד; שהם ניתנים כמתנה של הייעוד – כחובה להשיג גדולה וקדושה – אזי ממה יש לפחד? אם אינך מפחד, שום דבר אינו יכול למנוע ממך מלעשות את מה שאתה רוצה.


פרשת חיי שרה

אליעזר, עבד אברהם, הלך לארם נהרים כדי למצוא נערה המתאימה ליצחק בדיוק - שתהיה גם ממשפחת אברהם וגם טובת לב. והוא נענה מיד. וכן אמרו חז"ל (בראשית רבה ס:ד): "שלשה הם שנענו במענה פיהם - אליעזר עבדו של אברהם...". הקב"ה המשגיח על ההיסטוריה, כיוון את העניינים כך, שהיא תצא דוקא אז.... "קרוב ה' לכל קֹראיו" (תהלים קמה:יח) -אבל צריכים באמת לקרוא אליו, ובאמת להשליך את כל יְהָבֵנו עליו.