ביוגרפיה - קצרה חייו ופועלו

חייו ופועלו

"תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו,
בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.
כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו,
כי מלאך ה' צבאות הוא"



שורשי משפחת כהנא בצפת (שנת תרכ"ז)

עוד לפני "העליה הראשונה" והבאות אחריה, במשך דורות רבים נטשו יהודים אמיצי-לב ומלאי בטחון בצור ישראל וגואלו את הגלות ועלו לא"י. הגלות בימים ההם הבטיחה ליהודי רווחה כלכלית אך היו יהודים רבים שהעדיפו את חורבות "מקדשי א-ל" על פני כל טוב אשר בגולה.

בשנת תרכ"ז, כשהקיום הבטחוני והכלכלי בארץ היה תלוי על בלימה, עוזב הרב ברוך דב כהנא את צאנז שבגליציא ועולה לא"י - לצפת. כאחד מגדולי חסידי צאנז, הוא מקים את קהילת חסידי צאנז ואת בית המדרש של חסידי צאנז בצפת.

בא"י נולדו לרב ברוך דב, בן ובת - נחמן ונחמה. בתו נחמה, התחתנה והקימה את ביתה בטבריה, ואילו הרב נחמן, שאף הוא כאביו היה גדול בתורה, ירש את מקום אביו כראש כולל גליציא, וזכה להקים את בית החולים הראשון בצפת. עם היותו, חבר הנהלת בנק אנגלו-פלשתין שהוקם בצפת ב1910-, אף הוא כאביו, הקדיש את רוב עתותיו לתורה בישיבת החת"ם-סופר שם שימש כראש ישיבה.

 


הרב יחזקאל שרגא נשלח לאירופה

 

בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, פירנס הרב נחמן את משפחתו, מבית חרושת לבדים שנוהל ע"י יהודי מדמשק שהיה שותפו. מלחמת העולם הראשונה זעזעה את אמות הסיפים. מוסדות ומפעלים התמוטטו, ואף משפחת כהנא - שנחשבה אמידה ביותר- הגיעה לסכנה קיומית, במיוחד בעקבות מחלת הטיפוס שהשתוללה והמיתה צעירים וזקנים.

עם שלהי מלחמת העולם הראשונה, החליט הרב נחמן לקחת את יחזקאל שרגא, הצעיר מבין שמונת ילדיו לאירופה. הבן שקד על התורה, ובהיותו בן עשרים, הוסמך לרבנות ע"י הרב עקיבא סופר (נכד החת"ם-סופר).

בשנת תרפ"ד עזב הרב יחזקאל שרגא את אירופה, ולאחר מסע קצר הגיע לארה"ב, שם התחתן. האהבה לא"י בערה בו גם בישיבתו על כס הרבנות בקהילה בברוקלין. בית משפחת כהנא רחש פעילות ציונית של התנועה הריווזיוניסטית, ובאוירה זו גדל בכור בני משפחת כהנא - מאיר דוד, שנולד בשנת תרצ"ב.




ילדותו ונעוריו של הרב מאיר דוד

ברוקלין של אותם הימים לא האירה פניה כלפי יהודים, ודאי לא כלפי יהודים חובשי כיפות. הכושים, האיטלקים וסתם גויים אנטישמים, חיפשו כל עילה להציק ליהודי האזור.

מספר הרב נחמן - אחי הרב (נולד בשנת תרח"צ): "היינו הילדים היחידים שהיתהלכו עם כיפות. זה היה כרוך בקבלת מכות והגנה עצמית, אך זה היה עקרון שנלחמנו עליו". באוירה זו, של מאבק יום יומי על הכבוד היהודי מחד גיסא, וקריאת עתונים אובססיבית אודות הנעשה באירופה, מאידך גיסא, גדל הרב מאיר כהנא התמדתו בלימודיו בישיבה לא פגעה בפעילותו הציונית. בתקופת המאבק בשלטון הבריטי בארץ, היה הרב מרכז סניף בית"ר בארה"ב. במסגרת פעילותו זו עבר קורס הכשרה צבאית לקראת הצטרפות לשורות האצ"ל בארץ, אך עם סיום הקורס, קמה המדינה והתכנית נגוזה.

לאחר שקמה המדינה, עבר הרב כהנא לפעילות בתנועת "בני-עקיבא", שם התמנה תוך זמן קצר כמזכיר "בני-עקיבא" בניו יורק ובאישיותו הכריזמטית הטביע את חותמו על התנועה.




בישיבת מיר

פעילותו הציונית והציבורית, לא הפריעה להתמדתו ושקידתו בתורה. רבותיו בישיבת מיר לא חשבו מעולם לסלק את "הנער הציוני", מחשש שמא תפסיד הישיבה את אחד התלמידים המעולים שלה. ואמנם, לא פעם שמענו מהרב, כי את כל אותן השעות שהקדיש לפעילות הצבורית-ציונית, השלים בלימוד תורה על חשבון שעות שינה. בישיבת מיר התמיד הרב בלימודיו 14 שנה, כשהוא מפנה חלק מזמנו להשלמת תואר ראשון ושני באוניברסיטה במדעי המדינה ובמשפטים.

בשנת תשי"ט, קיבל הרב את כס הרבנות בקהילה היהודית בהווארד ביץ', שם פעל רבות בקרב נוער שהיה מרוחק מיהדות, דבר שהביא לידי כך שהיו הורים אשר "חרדו לגורל בניהם" ואשר חלקו על "התערבותו" החינוכית של הרב ודרשו לפטרו.




מעורכי ה"ג'ואיש פרס"

סיפור פיטוריו של הרב הצעיר נגע לליבו של הרב קלאס - עורך העתון היהודי "ג'ואיש פרס" (כיום, העתון היהודי הגדול בעולם) הוא ביקש מהרב שיפרסם את סיפורו בעתון. סיפור זה, היה הראשון מבין אלפי מאמרים שכתב הרב בעתון מאז ועד יום מותו. מאמריו התורניים, חדשותיים ומאמרים מדיניים ופוליטיים רוויים בגאווה יהודית, ויהודים רבים מקצוות העולם העידו בפניו שבזכות מאמרים אלו הכירו גאווה יהודית מה היא, אחד הקוראים התבטא: "כשראיתי את הרב כהנא, הייתי גאה ביהדותי".

בשלהי שנות השישים התערער מצב בטחון היהודים בארה"ב, דבר שהתבטא באלפי פניות מצוקה לעתון ה"ג'ואיש פרס". הרב, שבאותם ימים היה נמנה על עורכי העתון, קלט זעקה זו, וכלקח מהעבר שומע הוא את זעקות מליוני היהודים שהושמדו באירופה כצאן לטבח, והוא מטביע את הסיסמא: "לעולם לא עוד".




"הליגה להגנה יהודית"

"לעולם לא עוד" לא עוד יהודים מוכים, לא עוד גויים מכים, דור חדש, דור, שכל יד המורמת להכות ביהודים -תיכרת, וכל מכה יהודי - יוכה שבעתיים, לכך הטיף וכך עשה.

עד הקמת הליגה, לא העז יהודי להסתובב חופשי כשכיפה על ראשו, אך עם הקמת הליגה הבינו הכושים והאנטישמיים כי התנכלות קטנה מצידם תגרור "אלימות והתפרעות" מצד יהודים בריונים הנושאים אלות לשבירת ראשים. בפעולות אלו ואחרות הגינה "הליגה להגנה יהודית" על היהודים - בעיקר זקנים ובני המעמד הנמוך שגרו בשכונות עוני עם איטלקים וכושים, וכן היכתה בתנועות הנאציות והאנטישמיות. ניתן לומר, כי הליגה היתה הכתובת היחידה להגנת יהודים מפני מעשי אנטישמיות.

אין פלא שהממסד היהודי, ה"בונדס", "בני ברית", ושאר יהודים שהכירו את היהודי המתיפייף בפני הגוי ולא מעז להרים פניו, לא אהבו את התופעה, הם מיהרו להשמיץ את חברי הליגה, אך הם למדו עד מהרה גם להזקק לשירותיה.




להסיר את "מסך הברזל"

קשר של שתיקה אפף את העולם בימים ההם על הנעשה בברית-המועצות כלפי "יהדות הדממה". המשטר הקומוניסטי גינה כל נסיון לחירות הפרט, ונעל את שעריו בפני עליה לא"י. בקשותיהם של היהודים לעליה נתקלו בסירוב והשלטון, באמצעות הק.ג.ב., החל להתנכל ל"סרובניקים" ולכלאם. העולם שתק, יהדות העולם החרישה, מליוני יהודים דוכאו ואין פוצה פה.

הרב כהנא לא שקט והחל להפעיל את "הליגה להגנה יהודית" במטרה לזעזע את דעת הקהל בארה"ב ובעולם, עד שהתנהגותה של רוסיה הגדולה תחוש נבוכה מול קומץ יהודים מפגינים אל מול שערי שגרירויות ברית- המועצות בעולם.

פעולות הליגה, החלו בזמן שבריה"מ ביקשה את קירבתה של ארה"ב. להקות בלט מבריה"מ חטפו בהופעותיהם ברחבי תבל מטח של קריאות בוז, דיפלומטים רוסיים חששו להסתובב חופשי ברחובות, שמא יפגעו. פעולות אלו ואחרות הסירו את "מסך הברזל" מעל יהדות בריה"מ, והעלו את בעייתם של יהודי בריה"מ לתודעה העולמית.




עלייתו לארץ

חלום של שנים מתגשם בשנת ה'תשל"ב, עוזבים הרב ומשפחתו (אשתו וארבעת ילדיהם) את גלות ארה"ב ועולים ארצה. כאן מקים הרב את "הליגה להגנה יהודית", שלימים הפכה לתנועת "כך". עיקר הפעילות באותם הימים היו נגד המסיון בעד חינוך לציונות וליהדות גאה, התישבות והתנחלות בכל חלקי ארצנו ובפרט במקומות הקדושים.




פצצת זמן

גדלות הרב ואישיותו באה לידי ביטוי בראייתו ארוכת הטווח ובחזונו. עוד לפני 20 שנה, כשאשליית הדו-קיום ישראלי- ערבי התנגנה בכל מצעדי הפוליטיקאים, זעק הרב: "הם פצצת זמן"!

כינהו בשמות גנאי: מסית, גזען, נאצי, פאשיסט, ומה לא? אך שנים יקרות אלו שחלפו, הוכיחו כי ראה נכוחה את שעתיד לקרות. לו רק שמענו בקולו לפני שנים, רבים היו היהודים החיים עמנו כיום, חוסכים היינו מעצמנו מליארדי שקלים אותם נאלצנו להשקיע בבטחון פנים. לו אך שמענו לו לפני שנים, היינו זוכים היום לחיות במדינת היהודים - מדינה הגאה ביהדותה ובתורתה.

אך היום ברור, "שעון החול" של פצצת הזמן הערבית אוזל ומגיעה שעת המבחן, שעה שכולנו חייבים להודות - הרב כהנא צדק!





והא-לקים יבקש את נרדף

דומה, כי לא היה אדם נרדף ומושמץ בארץ כמו הרב מאיר כהנא. תנועות שלמות נלחמו בו, בתורתו, בתנועתו ובדרכו. גלי צה"ל דאגו להקדיש יום שלם נגד תנועת "כך" ונגד ה"גזענות", נשיא המדינה דאז - חיים הרצוג אף הוא נשא דברים כנגד הרב מעל כל במה אפשרית. הממשלה ועושי דברה התאנו לו במעצרים אין ספור, בחקירות אין סוף, ובתי-כלא היוו חלק נכבד וארוך ממסכת חייו של הרב.

בשנת תשל"ט פנה הרב לכמה ראשי עיריות ערביות, ביניהם באסם שקעה קטוע הרגליים ואחרים. במכתב שנמסר להם על-ידו, הופיעה בקשה שיעזבו את הארץ, בטרם יאחרו את המועד. על מכתב זה, נשפט הרב לתשעה חודשי מאסר. משפט זה התנהל בהיות הרב ב"מעצר מינהלי".

"מעצר מינהלי" הוא צו חירום, בו השתמשו הבריטים בעת שלטונם בארץ. מעצר זה מאפשר לשלטונות לעצור אדם לתקופה ממושכת, ללא הסבר וללא משפט. בחוק זה השתמש מנחם בגין, זמן קצר לאחר החזרת סיני לאויבינו המצרים, לשם הכנסתו של הרב יחד עם פעיל "כך" ברוך בן יוסף, ל"מעצר מינהלי". לאחר כ8- חודשים שוחרר הרב, בעקבות לחצים כבדים מהארץ ומהעולם לשחררו מהכלא.

גם מהכלא בארה"ב לא נמלט. לפני שעזב את ארה"ב, נשפט פעמים רבות על פעילויות ה"ליגה". באחד ממשפטיו קיבל הרב "מאסר על תנאי", למשך שנה תמימה. לאחר שעלה ארצה, הוא שולח מכתב ל"ליגה" בארה"ב, ובו מפרט הוא תוכניות פעולה נגד ביקורו של ברז'נייב - הצאר הרוסי, בארה"ב. המכתב נתפס, וכשטס הרב כהנא לארה"ב- הוא נעצר, ומופעל נגדו ה"מאסר על תנאי" והוא נכלא למשך שנה תמימה.




בכלא

ישיבתו של הרב בכלא, הפגישה אותו עם דלת העם - אלו שבעקבות חינוך מעוות התדרדרו לשאול תחתיות. וכך כותב הוא לאחת מבנותיו בעודו יושב בתאו: "יש לי אפשרות נדירה לשבת עם חלק מבני עמינו ולראות מקרוב את תוצאות ההרס הרוחני שנגרם - החל מלפני 30 שנה. חילול הדת חייב להביא לחילול הציונות והתחושה הלאומית, וחוסר הערכים החיוביים משאיר לרגע קט חלל ריק שמיד מתמלא ב"ערכים" אחרים...".

בשבתו בכלא רמלה הספיק הרב לכתוב שניים מחשובי ספריו - "על האמונה ועל הגאולה" העוסק ביסודות האמונה ומסירות הנפש, ו"לשיכים בעיניכם", המנתח את המצב הפוליטי והבטחוני, דברים שהקורא אותם כיום לא יוכל שלא להשתהות, מחזונו של רבינו.




הריצה ל"כנסת"

עם שחרורו מהכלא, יצא הרב בתחושת שליחות עלאית. התופעה החברתית שגילה, הניעה אותו ביתר- שאת לשנות את המערכת ולטעת בלב כל יהודי מסירות ובטחון בצור ישראל וגואלו. חמש פעמים התמודדה תנועת "כך" בריצה לכנסת. בשלושת הפעמים הראשונות נחלה כשלון, אך הוא אינו מתיאש. תחושת השליחות הניעה אותו להתמודד ברביעית, ולמרות התחזיות ה"שחורות", נבחר כחבר-כנסת ע"י כ20- אלף יהודים. פעילותו הפרלמנטרית של הרב היתה אינטנסיבית ביותר. הוא הגיש מאות הצעות לסדר היום, נשא מאות נאומים מרתקים המשולבים במקורות תנ"ך וחז"ל, העלה עשרות הצעות אי-אמון בממשלה והפרעות אין ספור לשונאי ישראל - היו חלק מפעילות הענפה של הרב. (תמונות הרב בכנסת)




המאבק ב"גזענות" והפסילה

פעילותו של הרב כהנא בשנים האחרונות היכתה גלים, רבבות יהודים הצטרפו לתנועת "כך". הרב נישא על הכתפיים בראש כל חוצות כשמאות יהודים צועקים: "כהנא לשלטון". צעקות אלו הציקו לראשי השלטון בישראל בראשותם של שמיר ופרס, ושניהם, מחשש לאיבוד שלטונם, חקקו חוק המסלק את תנועת "כך" מהכנסת. וכל זה, שעה שהיערכות התנועה לבחירות לכנסת היו במלא המרץ. עשרות סניפים ברחבי הארץ ואלפי פעילים עמלו במרץ, והרב השתתף בעשרות עצרות עם ובמאות חוגי-בית. בית המשפט העליון נדרש לדון בערעורה של תנועת "כך". בצוות השופטים ישבו חמישה שופטים, כשביניהם שופט דתי (מנחם אילון) והם קבעו כי דברי תנועת "כך"- גזעניים הם. והתנועה נפסלה, אך יומיים אח"כ, אושרה "התנועה המתקדמת לשלום" - תנועת אש"ף- לרוץ לכנסת.




אנו ממשיכים

תגובת הרב לפסילה היתה: "האמת תנצח, אנו ממשיכים! ללא יאוש ללא רפיון ידיים, תנועת "כך" ממשיכה בפעילות. מהמערכה הפוליטית הוצאנו, אך לא התייאשנו מהנהגת העם".
לאחר הפסילה המשיך הרב בפעילות מואצת, אך עתה הקדיש חלק מזמנו לכתיבה ולישיבת "הרעיון היהודי", לצד פעילות נרחבת בארץ ובעולם.
פעילותו בחו"ל ובעיקר בארה"ב - לשם נהג לצאת אחת לכמה חודשים למסע הרצאות בבתי כנסת, קמפוסים ובריכוזי יהודים בתפוצות התחזקה. הוא הטיף ודרש לעזוב את הגלות ולעלות לישראל, והציג בפני הגויים את עמדת היהודי הגאה. מעולם לא הצטדק והתרפס, אלא נשא בגאון את עמדות עם ישראל בתחנות רדיו וברשתות הטלויזיה.



הרצח

מיד לאחר חג סוכות ה'תשנ"א, יצא הרב למסע הרצאות בארה"ב, שנושאו העיקרי היה - עליית חרום לא"י בטרם שהגלות תחסל אותנו.

את הרצאתו נשא הרב בפני קהל יהודי רב שהתכנס במלון "מריוט" שבניו-יורק. לפתע, התקרב אל הרב ערבי ארור ובידו אקדח. הוא ירה ברב שתי יריות שאחת מהן פגעה בצוארו, והרב נפל מתבוסס בדמו. בעוד נשמתו פורחת ועולה, מלמל הרב "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!" וקיבל עליו עול מלכות שמים.

 




תיאור מסע ההלויה של הרב הי"ד  

משעה 21:00 בצהרים התחילו להתאסף המונים ליד הישיבה.

 

בתוך הישיבה שהקים רבינו לפני כארבע שנים, ישבו תלמידיו הצעירים ליד קומץ נאמניו. ההלם מהאבידה היה כה כבד, עד שלא נשמעו בכיות מסודרות רק גניחות כשל חיות פצועות. רצפת בית המדרש נרטבה לגמרי מן הדמעות, ובחוץ התחילו ויכוחים. חרדים אומרים שלנו הוא היה, אנשי שכונות  כהנא אהב אותנו, זה טוען כולו שלי וזה טוען כולו שלי, כאילו להשקיט את הכאב.

 

 
  אנו תלמידיו שהכרנוהו מקרוב, ידענו כמה אהב הרב כהנא את כולם. אל כולם הקרין אהבה וחום יהודי. מי שהלך איתו פעם ברחוב היה עומד נדהם. מכל הכיוונים קיבל הרב חיבוקים, קריאות עידוד, אהבה, אם זה בחור קרח עם עגיל באוזן או אשה זקנה קשת יום. תימני עם פיאות מסולסלות, נערי בית ספר, עקרות בית וחסידים, חרדים מזרם זה ומזרם אחר, הרב היה שייך לכל העם. העם אהב אותו.

 

 
  במשך עשרים שנה ניסתה תעשיה שלמה להסתיר את דמותו הקדושה בחרפות ובגידופים, בעלילות שקר, ברדיפות, מעצרים ומאסרים, אך הוא באהבתו הנצחית לעם ישראל הבליג והמשיך. עם ישראל, שמעט הבזקים של אור מדמותו הצליחו להגיע אליו לפני מותו ואחר מותו, באו להיות איתו, עם מנהיגו הדגול.

 

 
עוד קודם שהגיעה המיטה, כבר לא ניתן היה להיכנס לרח' שמואל הנביא. המונים, המונים, לפי הערכת גורמים מקצועיים בין 150 ל200- אלף איש, בוכים וזועמים, מסרבים להאמין. ישיבות שלימות על תלמידיהם, יהודים מכל קצוות הארץ, מנתיבות ודימונה שבדרום, עד קרית שמונה ומעלות שבצפון.

 

 
בתוך הישיבה המתנו, להתיחדות אחרונה עם רבינו. הכנו את המקום בו היה עומד ומרביץ בנו את תורתו. חשובים היו לנו רגעים אלו מאד. העם אהב אותו, העם סירב להיפרד מהמיטה. המונים צבאו על המכונית של החברה קדישא, בה היתה מונחת מיטתו הקדושה וסירבו להיפרד, סירבו להאמין.

 

ואנו בתוך הישיבה השלמנו עם רצון העם, הרי תמיד הוא אהב להיות עם העם. מן העם הזה הוא קיבל חיות, וגם עכשיו רבינו ודאי שמח להיות איתם.

 

 
שעה ארוכה נישאו הספדים על ידי רבני הישיבה ותלמידיה, וכן על ידי אחיו הרב נחמן כהנא והראשון לציון הרב אליהו. רבים רבים, ביקשו להספידו, אך במצב זה הרב היה אומר, אני רוצה איתי את אלה שהלכו איתי במדבר. ודברי ירמיהו היו מורגלים בפיו: "זכרתי לך חסד נעוריך... לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". לאנשים חשובים שנזכרו היום לומר קוים לדמותו, אחר שנים רבות של שתיקה, לא היה מקום לשאת דברים בהזדמנות זו, אולי בהזדמנויות אחרות. 

  בשעה 16:30 החל מסע ההלויה. איטי איטי. מאות אלפים, כולם כואבים, המומים, ומסרבים להאמין. הרב כהנא-מת, זה לא הולך יחד. רבינו סמל החיות, החיוניות, התעוזה, הגאון, תמיד צעיר ואוהב מוטל בארון! 
  מסע ההלויה המשיך וסתם כליל את רחוב שמואל הנביא מתחילתו ועד סופו. במקום אחד אומרים פרקי תהילים ובמקום אחר פרקי סליחות. במקום אחד צועקים: "דמך זועק נקמה", ובמקום שני תלמידיו: "רבינו, מה נעשה בלעדיך". משמואל הנביא נמשך המסע לכיוון רחוב בר אילן שנסתם כליל על שני נתיביו, וסביב המכונית בה הארון  צפיפות ומחנק, כולם רוצים לגעת, להיות קרובים לאיש הקדוש. 
לאחר כארבע שעות הגיע מסע ההלויה הגדול שידעו ירושלים וארץ ישראל מעודן, אל הר המנוחות. קשה היה להוציא את המיטה. כולם רצו לשאת את האיש הקדוש בדרכו האחרונה, להתברך ממנו, לקבל ממנו עידוד אחרון. 
  בסביבות השעה 12:00 נסתם הגולל, הרב נחמן כהנא אחיו אמר קדיש, והרב ישראל אריאל נשא תפילת "אל מלא רחמים". זמן רב סירב הקהל להתפזר, מסרב להאמין, זועק: "רבינו הלכת, אם כן אין לנו מי שיעודד, מי שיפיח בנו תקווה, הותרת אותנו יתומים". ואנו תלמידיו, נותרנו אחרונים ליד קברו, ברגע ראשון של התיחדות, אומרים: רבינו, כל מה שיש בנו ממך הוא, ומבטיחים אנו, נמשיך בכל מה שהתחלת, בכל מה שהורשת לנו עד הגאולה השלמה.

תמה ולא נשלמה מסכת חייו ומותו של מורנו הקדוש הי"ד!

עוד

יד לאחיות

ארגון "יד לאחיות"

            אחד הנושאים הבוערים והכאובים אליהם התיחס הרב מאיר כהנא בפעילותו הציבורית בארץ היה נישואי התערובת וקיום יחסים בכלל בין יהודיות לערבים במדינת ישראל. הוא הרבה לתאר במהלך עצרות העם אותם קיים כיצד בחור ערבי, בדרך-כלל בעל אזרחות ישראלית, מציג עצמו כיהודי בפני בחורה תמימה שנופלת בפח, הוא מבטיח לה הרים וגבעות והיא הולכת שבי אחריו, עוזבת את משפחתה ואת עמה ונישאת אליו. או אז, בהגיעה לכפר, ואחר התאסלמות, היא עוברת התעללות הן מבעלה והן מהסביבה כולה, וכשהיא מבינה את טעותה, היא כבר כלואה וחסרת אונים.

            הרב כהנא העלה את התופעה על סדר היום הציבורי, ואף הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק למניעת נישואי תערובת וקיום יחסי אישות בין יהודים לגויים. יו"ר הכנסת דאז שלמה הלל סרב לדון בהצעה, כי טען שהיא "גזענית", אף שהועתקה כלשונה מהלכות איסורי ביאה ברמב"ם. אך הרב כהנא לא הסתפק בהעלאת המודעות לבעיה. בהיותו נאמן לעיקרון של אהבת ישראל, שהיא מצות עשה לכל דבר, הקים הרב כהנא כארגון בת של תנועת "כך" את ארגון "יד לאחיות" אשר מטרתו הוצאת אותן נשים אומללות מהכפרים הערביים ומאבק על הילדים, אשר על-פי ההלכה הם יהודים לכל דבר. נשים רבות יצאו משם והועברו לדירות בקרית ארבע שם רכש הארגון בניין דירות שלם למטרה זו. ובמקומות נוספים. הארגון לא הסתפק בפעילות ראשונית זו ודאג לתמיכה כלכלית ונפשית עבור הנשים וילדיהן, עד לשיקומן המלא בהקמת בתים כשרים ונאמנים .

עוד

ישיבת הרעיון היהודי

ישיבת "הרעיון היהודי"

            גולת הכותרת בפועלו האידיאולוגי של הרב מאיר כהנא היתה הקמת ישיבת "הרעיון היהודי". היה זה חלום ישן אליו שאף עוד מתחילת פעילותו הציבורית בארה"ב, ואשר זכה להגשימו בשנים האחרונות לחייו. הרב כהנא הבין, כי עם כל החשיבות שישנה בפעילות מחאה פוליטית, עיצוב אישיותם של בני הנוער והקמתו של דור חדש מתוקן בדעותיו ובהשקפותיו תלוי בהקמת מוסד חינוכי המקיף את כל סדר יומו של החניך במשך אותן שנים גורליות בחייו. הישיבה שמשה מאז ומעולם כבית היוצר של גדולי ישראל, ומבחינה זו לא חידש הרב כהנא דבר, אלא רק המשיך את המסורת הישנה. החידוש שבישיבת "הרעיון היהודי" היה בהיקף החומר ובדגשים שהושמו בה על אותם חלקים בתורה אשר נזנחו במרוצת שנות הגלות הארוכות על-ידי עולם הישיבות. אף שהבין, כי עיקר היום צריך להיות מוקדש ללימוד התלמוד וההלכה היוצאת ממנו, קבע נחרצות כי בכך לבדו לא יהיה אדם ליהודי שלם, ולא יהיה תלמיד חכם במשמעות המלאה והאמיתית של המושג. הרב כהנא תבע מתלמידיו ידיעות מקיפות בתנ"ך ומפרשיו וכן במדרשי האגדה השונים, וזאת מבלי להקל בדרישה שיקיפו את הש"ס וידעו היטב את הסוגיות השונות בעיון ובבקיאות, עד להסקת המסקנות ההלכתיות (והוא לא היה רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים). רק ממכלול של התנ"ך ושל כל הספרות התלמודית יצמחו אותם תלמידי חכמים, אשר מלבד שידעו לפסוק בטרפות, בהלכות רבית ובמלאכת בורר, ידעו אף את היחס התורני למושגים של טוב ורע, נקמה, ארץ-ישראל והבנת התקופה בה אנו חיים. אחד החידושים שהנהיג, בהתאם לציפייתו מתלמידיו שביום מן הימים ינהיגו את העם, היה שיעור שבועי ב"לימוד עיתון". כן! בעוד אנשים אחרים קוראים עיתון, הרב כהנא היה "לומד אותו" במלוא מובן המילה. הוא ראה דרך חדשות האקטואליה כיצד מהלכים א-לוהיים קורמים עור וגידים, כיצד נבואות מתגשמות וכיצד אמיתות תורניות מתבהרות. ידיעה עמוקה ומקיפה בכתבי הקודש ובדברי חז"ל לצד שכל ישר ובהיר ועין חדה לאבחן בצורה נכונה את מעשה ה' בתקופה בה אנו חיים – אלו התכונות שסיגל לעצמו במהלך חייו, ואותם תבע מתלמידיו.

            בראשות הישיבה העמיד הרב כהנא את הרב יהודה קרויזר, רבה של מצפה יריחו, המשמש סמל לענוה ולמידות ישרות, ואשר בחן מיוחד מאהיב את דברי התלמוד והתנ"ך לתלמידים המגיעים מכל הרמות. הישיבה עוסקת אף בהוצאת חוברות תורניות, המקיפות נושאים שונים – אם רעיוניים ואם הלכתיים, כגון ברוריו של הרב קרויזר בהלכות עליה להר הבית. רבים מתלמידי הישיבה, אף אלו שהגיעו אליה ללא כל רקע תורני, במשך השנים נישאו והקימו בתים על אדני התורה והיראה. 

עוד

מאמרותיו של הרב בישיבה

מאמרותיו של הרב בישיבה

מאמרותיו של הרב בישיבה:




קידוש שם שמיים ברבים
  • מעשה אחד של קידוש שם שמיים ברבים - ערכו עולה על אלף התנחלויות.
  • כל נסיגה מנחלת אבותינו בארץ ישראל, היא בגדר נסיגה מקידוש שמו, אין הבדל בין נסיגה מימית לבין נסיגה מהר הבית או מלבנון. הכל הוא בגדר "הארץ המובטחת" ואנשים שאינם מבינים זאת אינם מבינים כלום! אין הם חשים שבנסיגתנו מחללים אנו את שם קודשו, וכבר כתב רש"י "שפלותן של ישראל - חילול שמו הוא"



ענווה וגאוה
  • לפעמים הגאווה משתמעת בשפלות גדולה, וזו למעשה הגאווה הכי קשה. אני זוכר שבפעם הראשונה שהייתי בישיבת "מיר" בשנת תש'ח - שמעתי מפיו של המשגיח שאמר לנו בעת שיעור מוסר כי יש יהודי שעומד ב"מזרח", טלית על ראשו והוא מתפלל ומתנענע בדבקות, ואותו אדם המתעטף בטלית אומר בליבו: "הנה כולם חושבים שאני צדיק..."
  • הגאווה היא שורש הרע שבעולם! אין אדם השודד בנק "כעבירה לשמה". אדם שודד, כי רוצה הוא את הכסף. ולמה כסף? להנות מזה! בית יפה, אוטו חדש, וזה למעשה תולדות הגאווה.
  • הדיכאון - סימן מובהק של הגאווה. מי אתה שהנך שרוי בדיכאון?
  • מובא בתלמוד ירושלמי מסכת תענית "שיתף הקב"ה את שמו הגדול בישראל". הקב"ה עשה שותפות עם מלכות עם ישראל, כל יהודי היה צריך לקום כל בוקר ולרקוד ולזמר: "אני מלך". הוא חייב להיות גאה בכך ולכן אין עניין של ענווה במישור הלאומי, אלא רק במישור האישי.



גאולה
  • המפתח לגאולה בידינו: קידוש השם, בטחון בה' ומסירות נפש.
  • ברור שהמדינה היא לא "עקבתא דמשיחא" אלא "אתחלתא דגאולה", אנחנו רואים בעין את התגשמות הפסוק בזכריה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלים... ילדים וילדות משחקים ברחבתיה". עובדה! זה לא "מאן דאמר" אלא זו עובדה פשוטה. אנחנו צריכים להחיש את ביאת המשיח לא רק להמתין לו ולחכות! בפינו ובלבבנו הדבר כי מעשים ומסירות יחישו את בואו.



לימוד תורה

  • יש דברים שחייבים ללמוד בע"פ: פרק ל"ו ביחזקאל, תנא דבי אליהו, כתבי רבנו בחיי.
  • בישיבות אין לומדים תנ"ך - כי זהו הספר היחידי ללא הסכמות...
  • אדם שאינו קובע עתים לתורה, אינו מסוגל להגיע להבנה איך להתנהג. לשבת וללמוד זה המפתח ולא להגיד "אין זמן" כי למעשה יש זמן! קבל על עצמך ללמוד לפחות שעה ביום בין 6 ל7- בבוקר, אפילו "יתהפך העולם".


אהבת ישראל
  • אנחנו צריכים להיות מלאי אהבה, אהבת ישראל, כי שנאה - זה הרס. עם זאת אדם חייב להבין, כי יש גם עת לשנא, שהרי כך לימדנו החכם מכל אדם: "עת לשנא". יש הלכות אהבה וישנן הלכות שנאה ואדם שאינו לומד, אינו מסוגל להבחין ביניהם.
  • ישנם המדברים תדיר על אהבה ויש להם בליבם שנאה להחריד.
  • המתנגד לכפייה דתית עובר "על כבודי לא מחיתם, על כבודכם מחיתם". נגד חילול שבת לא מחיתם על הזכות לחלל שבת מחיתם?
  • מה מובנה של אהבת ישראל? אילו כל יהודי היה טוב, אין צורך בציווי, שהרי זה דבר מובן מאליו, אלא עלינו לאהוב דווקא אנשים המרגיזים אותנו. גדולתו של משה רבנו לא היתה בזה שעלה להר סיני 40 יום ולילה, גדלותו היתה שהוא סבל את ישראל 40 שנה במדבר...


אמת
  • "חותמו של הקב"ה אמת" מדוע דווקא אמת ולא חסד, רחמים או ענווה? התשובה היא, שכאשר אין אמת, אז גם החסד אינו חסד, הרחמים אינם רחמים והענווה אינה ענווה.
  • 99% מאמת זה 100% שקר. למה הדבר דומה? לתחרות ריצה ל - 100 מטר. אחד הרצים הגיע ראשון למרחק- 99 מטר אך לא המשיך, האם הוא ניצח?
  • השקר מבחין מיד באמת וחושש מפניה.
  • אין מקום לדמוקרטיה בעם ישראל! שהרי לא יכול להיות שעם ישראל קיבלו את האמת בהר סיני וכל 4 שנים הם יצביעו אם מקבלים הם אותה אם לאו.


שמחה
  • אין דבר בעולם שכדאי לאדם להיות שרוי בדיכאון בשבילו.
  • השמחה - היא ההוכחה באמונה בקדוש ברוך הוא.
  • כל יהודי חייב לקום בבוקר ולומר בכוונה גדולה: "אשרינו שזכינו לכך מה טוב חלקנו, אשרינו שיהודים אנו." איזה מזל! 5 מליארד בני אדם ישנם בעולם בקושי יש 11 מיליון יהודים ואנו זכינו להיות נמנים עמהם. ולכן האדם חייב להיות שרוי בשמחה תמיד.


מנהיגים
  • בימינו, לא יכול להיות ת"ח מנהיג אמיתי, שלא ייעצר.
  • "כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים". לא כתוב בתורה כי השוחד יעוור טיפשים או יסלף דברי רשעים, אלא פקחים וצדיקים. כי דווקא הם צריכים להיזהר מקבלת שוחד - מענקים לישיבות ולמוסדות ובלבד ש"ילכו בתלם"...
  • מנהיג, נבחן במה שהוא עושה כאשר אין כלי התקשורת מלווים את מעשיו. הוא נבחן בדברים הקטנים ולאו דווקא במעשים הגדולים!
  • "אחרי החורבן ניתנה הנבואה לקטנים ושוטים". כשקם מנהיג ואומר דברים נגד הזרם - מכנים אותו "נביא החורבן" או שוטה.
  • הקב"ה בחר במשה והועידו למנהיג, משום שראה כי הוא נכון למסור נפשו בשביל עם ישראל, משה היה נסיך ויכל היה להיות מלך, הוא הפסיד את כל זאת כיוון שראה גוי המכה יהודי. אילו זה היה קורה היום, היו אומרים לו: נכון, יהודי נהרג, אבל תשתדל להיות מציאותי! המתן קצת, אל תהיה פזיז, בעוד 5, 10 שנים תהיה אתה פרעה ואו - אז תוציא את כולם לחופשי.
  • כמה קל להיות נביא בבית המדרש, כמה קשה להיות נביא בשווקים! ישנן ישיבות שמכשירים בני תורה לשבת בישיבה. כמה קל הדבר, אולם העם לא נמצא בישיבה, העם נמצא בשווקים, גם ירמיהו הנביא לא היה נושא דבריו בבתי כנסת ומדרש.


עול מלכות שמים

  • תנועת "כך" אינה מפלגה, היא רעיון.
  • הלכתי לגדול בישראל וביקשתיו לציידני במכתב. השיבני: יש לי מוסד שאני מקבל עבורו מענקים ממשלתיים. הכיצד יכול אני להפסיד זאת?
  • יש החושבים שקנאי אמיתי, צריך לנהוג "כסח" בכל דבר. אדם זה אינו קנאי אלא רגזן וכעסן. קנאי אמיתי הוא זה המקנא לה', גם לשלום וגם למלחמה. אין קיצוניות ביהדות, יש לעשות מה שצריך! שלום או מלחמה.
  • יש יהודי חסיד שעומד בכניסה לירושלים כל שבת כבר 17 שנה וקורא בקול "שאבס"! "שאבס"! ראיתיו שם וחשבתי לעצמי וכי סבור הוא שזה יעזור? אלא מאי? מרגיש הוא חובה לעצמו לקום ולזעוק "שאבס"! אף אם קריאתו לא תעזור ואת שמוטל עליו - הוא עושה, ללא חשבונות.
  • איננו מחוייבים להצליח, אבל חייבים אנו לעשות!


בטחון בה'
  • תפילת "שמונה עשרה" היא מרכז התפילה, משום שהאדם אומר: "איני מסוגל לעזור לעצמי רק אתה יכול לעזור לי", זוהי מידת הכנעה! מאידך גיסא פעם בברוקלין אמרתי ליהודי מגודל זקן "אז תגיד תהילים", והלה צחק, לזאת ייקרא - חוסר אמונה.


הבדלה

  • אין קדושה ללא הבדלה, אין דו - קיום בין קדושה לטומאה בין טוב ורע. כדי להגיע לקדושה - יש צורך בפרישות והבדלה.

עוד

הליגה להגנה יהודית

הליגה להגנה יהודית

       בשנת 1968, בעקבות עליה חדה במספר התקיפות האנטישמיות בארה"ב, בעיקר מקרב אוכלוסיית השחורים, הקים הרב מאיר כהנא את הליגה להגנה יהודית. הארגון שימש תחילה כתשובה לתוקפנות האנטישמית אשר כללה שריפת בתי כנסת וחנויות של יהודים, הכאת יהודים ברחוב, הטלת אימה על האוכלוסיה היהודית והפעלת לחץ על מוסדות ציבוריים בכדי שאלו יפטרו עובדים יהודים – מורים, רופאים, פקידי ממשל ועוד – לטובת שחורים ושאר בני מיעוטים, אשר ראו עצמם כ"מקופחים". בניגוד לתדמית היהודית ה"מסורתית" של פחדנות ומוג לבב, הליגה להגנה יהודית הציגה חזות שונה בתכלית – יהודי לוחם, המוכן להגן על עצמו ועל זכויותיו, ואף להשיב מנה אחת אפיים לתוקפיו.

            עד מהרה הפך הארגון החדש, בהיותו שונה בתכלית מכל שאר הארגונים היהודים ה"מכובדים", למפורסם בקנה מידה עולמי ולפופולרי בקרב יהודים רבים – בעיקר צעירים החדורים רוח מהפכנית שנמאס להם מהחדלון של הוריהם, וכן בקרב ניצולי שואה, אשר לא היו מעונינים בשואה שנייה. על אף שהקמתו של הארגון באה על הרקע הנ"ל של מלחמה באנטישמיות בארה"ב, בתוך זמן קצר החל לעסוק בענינים נוספים. הרב כהנא ראה את מצוקת יהודי ברה"מ אל מול אפס המעש של העולם היהודי בנידון והחל בגל פעולות כנגד דיפלומטים ושאר נציגים סובייטיים – הפגנות – גם אלימות, משמרות מחאה, צעדות, הטרדות יומיומיות, והיו אף כל מיני פיצוצים במשרדים סובייטיים. כל אלו הביאו את המעצמות לשבר ביחסים, כשמטרתה המוצהרת של הליגה להגנה יהודית היא להבהיר לרוסים שאם אינם רוצים בקרע מוחלט עם ארה"ב (והרוסים מסיבותיהם שלהם מאד לא היו מעונינים בכך) – עליהם לשלם במחיר של שחרור יהודים מהכלא הגדול בעולם. הרוסים, בחריקת שיניים, הבינו עד מהרה כי קבוצה קטנה של יהודים אמריקאים צעירים בעלי מסירות נפש יכולה להכריח אותם – אימפריה אדירה החולשת על חצי עולם – להכנע לתכתיביה ולשחרר יהודים. בתוך שנתיים של פעילות של הליגה להגנה יהודית, עלה מספר היהודים המורשים לצאת מתחומה של ברה"מ באופן דרמטי מכ-3,000 לשנה לכ-45,000.

            פרט לכך, עסקה הליגה בעידוד העליה לישראל ובקריאה נואשת ליהודי ארה"ב לעלות בעליית חרום לפני שמה שקרה באירופה יקרה גם שם. מעל הכל שם לו הרב כהנא למטרה להעניק זהות יהודית וגאווה באותה זהות לנוער היהודי אשר נושל ממנה בידי הוריו ומחנכיו מה"זרמים" הכופרים במעמד הר סיני - הרפורמים והקונסרבטיבים. הוא הלך מקמפוס לקמפוס ומבית כנסת אחד למשנהו ואלפים ורבבות שתו בצמא את דבריו, אשר השפיעו על רבים מהם, המנהלים בעקבות כך אורח חיים של שמירת מצוות עד היום, כשחלקם הגדול עושה זאת כאן בארץ-ישראל רק בזכות הרב כהנא.

            הליגה עסקה בנושאים נוספים – כך לדוגמא היא נלחמה בקבוצות ניאו-נאציות לבנות ובפעילים פרו-ערבים בארה"ב. דווקא העובדה שהרב כהנא שימש דוגמא אישית ועלה לארץ היא שגרמה בסופו של דבר לירידת קרנה של הליגה, באין מנהיג בשיעור קומה המתקרב לשלו כדי למלא את מקומו (זאת מלבד מאסרים של חברים בכירים ועוד הטרדות של ה-FBI, אשר נעזר בארגוני הממסד היהודי, אשר מרוב התבוללותם לא חששו למסור את אחיהם היהודים ולהסגירם לשלטונות הגויים). הוא הקפיד להגיע לארה"ב ולנסות לנהל את הארגון, אך הקושי האובייקטיבי לצד הטרדת השלטונות, כגון אותה פעם בה דרכונו הוחרם למשך כשנתיים – עשו את שלהם, והליגה לא חזרה למה שהיתה. מכל מקום, אותם אלו שזכו להיות חלק מאותה מהפכה לא ישכחו זאת לעולם, והיא הטביעה את חותמה עליהם ועל זרעם לנצח.

עוד

כהנא יומי

כהנא יומי

קשה

כהנא יומי: היהודי המאמין – הרעיון האמיתי בידו. ממה יירא? לעולם אל יתבייש היהודי ללכת בשליחות ה'. לעולם אל יברח היהודי מאלה המלעיגים עליו. "ותהי האמת נעדרת – וסר מרע משתולל" (ישעיה נט,טו), וזה לשון רש"י: "'משתולל' – מוחזק שוטה על הבריות". "הייתי לשחוק כל היום – כולה לעוג לי" (ירמיה כ,ז). אין דבר. כנגד הלעז והכעס של התועים, עומדת הבטחת ה': "ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני" (ירמיה א,יט). התועים והטועים ימלאו פיהם שנאה. קשה, קשה, אך כך היא דרכה של התורה. סבלנות וסובלנות – דבקות במטרה. אין פשרות וויתורים. ובכוח מסירות נפשנו ואהבת אחינו, נתגבר, בעזרת ה', ונחיש את הגאולה.


אלול

כהנא יומי: "אני לדודי ודודי לי..." -מילים מתוך שיר האהבה הגדול מכולם, שיר השירים; גדול -בגלל שהוא האהבה הטהורה ביותר, האהבה בין הקב"ה וכנסת ישראל. חשב עליהם -האם אין באהבתם משום ביטוי למהות ולסוד של האהבה האמיתית? האם אין הם באהבתם זועקים את ההבדל בין אהבה לבין הזיוף שמחקה אותה היום בעולמנו החולה? "אני לדודי ודודי לי". כאשר אני שייך לאהובתי, כאשר אני נותן לה, ונותן מעצמי, וחי כדי לעשות בשבילה ולשמח אותה -מובטח לי שהיא שלי, משום שהיא תשוב ותעשה אותו הדבר בשבילי. האוהבים שחושבים לתת זה לזה -בודאי יקבלו זה מזה. זוהי אהבה, הרצון הזה לתת, הרצון הזה להקריב ולעשות בשביל האחר. לא לחינם נקרא שיר השירים על ידי רבי עקיבא "קודש קדשים" ביחס לכל ספרי התנ"ך האחרים. האהבה שנמצאת בה היא קדושה. קדושה היא לברוח מהאנוכיות והחמדנות של הבהמה; היא לשבור את התאוות והרצונות של ה"יש"; היא להיות אדון על אותו רצון שגורם לאנשים לחפש רק את ההנאה העצמית.


הישמעל הראשון

כהנא יומי: רבותי, הישמעאל הראשון - בואו ונלמד שיעור בתורה - מה עושים עם ישמעאל: "ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק" - לגלג, תבע את הארץ, לגלג. "ותאמר לאברהם" - הנה שרה, אם יהודייה, רחמנית - ותאמר לאברהם: גרש האמה הזאת ואת בנה. החוצה. טרנספר. אני אטרנספר, אתה תטרנספר, אנו נטרנספר. גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק. אברהם, יהודי, לב טוב, רחמן בן רחמן - וירע הדבר מאוד בעיני אברהם. כי בכל זאת, איך מגרשים, ועוד ילד. איך מגרשים ילד? ויאמר אלוקים אל אברהם: אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך. כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק ייקרא לך זרע. שרה ידעה, הבינה. לא ייתכן דו-קיום. דו-קיום לא יהיה כאן. דו-קיום בין יהודים לערבים? בינתיים אני מחכה לדו-קיום בין ערבים לערבים בלבנון. איזה דו-קיום? איזה תענוג לראות איך חיים הערבים ביחד - סונים, שיעים, דרוזים, נוצרים ו"חיזבאללה". אחד קוטל את השני. אבל אנחנו, רבותי, נחיה אתם. פתי יאמין לכל דבר. עם סרטן אין דו-קיום. סרטן אתה חותך וזורק, ואם לא אתה מת.


vcrhjv

"א-ל נקמות ה'!" "ישמח צדיק כי חזה נקם... ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש אלוהים שופטים בארץ!" (תהלים נח). נקמה. זו ההוכחה בשביל בני אדם קטנים שה' אכן קיים. מפני שרק כאשר הרשעים נענשים יכולים בני אדם להאמין שאלוקי ישראל אכן קיים. נקמה -קידוש שם ה'. ובעודנו עומדים על הסף של אותה נקמה, של אותו קידוש השם, עצרנו. עצרנו מפחד הגוים, עצרנו מתוך חוסר אמונה מוחלטת בכך שאלוקי ישראל הוא יותר חזק מנשיא ארה"ב. עצרנו מפחד התגובה שלהם, עצרנו וכרענו ברך בפניהם. הרשינו לפחדים שלנו מהם ולרגשי האשמה שלנו כלפיהם, שטופחו ע"י המושגים הגויים שלהם, להפוך אותנו מענקים לחגבים, ממקדשים למחללים. ונתנו לעכברושים לחיות -לתדהמתם שלהם. נתנו לרוצחים, שונאי ישראל, שונאי אלוקי ישראל, לצעוד אל מחוץ לביירות כשאצבעותיהם מורמות אל-על בסימן V, נשקם ברשותם, כגיבורים שאחר כך יצרו את המיתוס של לוחמים אמיצים שהצליחו להחזיק מעמד מול צה"ל ולסיים ב'תיקו'. וכך החל ההרס של צה"ל, ניפוץ אגדת הגבורה של צה"ל. התדמית שבעבר הטילה מורא בלב הערבים החלה להתפורר. ובמקביל לזה, החל התהליך של קשירת ידיהם של החיילים, שנשלחו אל תוך תנאי קרב בלתי אפשריים. לתוך תנאים של מווות. זה התחיל בפקודה הנפשעת שלא לתת לחילות-רגלים חיפוי אוירי או ארטילרי כשנלחמים נגד טרוריסטים הנמצאים באזורים אזרחיים, שמא, חס ושלום, יהרגו ערבים "חפים מפשע". וכך, במקום זה, חיילים יהודים חפים מפשע נהרגו -והיו עשרות מקרים כאלה בהם נרצחו חיילים יהודים בידי ערבים שירו עליהם מתוך בניינים שנאסר על חיילינו להפגיז אותם; חיילים שנשלחו אל מותם ע"י עבדים-יהודים מתגויים ומתיוונים שפחדו מתגובת העולם, לכודים ברגשי האשמה שלהם שהביאו אותם להעדיף דם של אזרחים ערבים על פני דמם של חיילים יהודים. וזה המשיך. רצח של חיילים יהודים באופן כמעט יומיומי, הודות לעבדים היהודים ששולטים בירושלים. מטעני-צד, רקטות, רימונים, מוקשים, גרמו להרג מתמיד של חיילים יהודים. היו אלה חיילים יהודים שנשלחו לתוך ים של מוסלמים-שיעים, שונאים, פרימיטיביים, צמאים לדם יהודי. היו אלה חיילים יהודים שנשלחו לתוך האזורים הללו, עם הוראות שאסרו עליהם להשתמש באמצעים הנדרשים כדי ללמד את העכברושים הערבים לקח. בכל פעם שנרצח חייל, הוגבלה פעילותם של החיילים המתוסכלים והממורמרים רק "לסריקת השטח", ולעולם, לעולם לא, לאחיזה באמצעים נגד הערבים "החפים מפשע" שמכפריהם יצאו הרוצחים. הערבים לא היו טפשים, ותוך זמן קצר הבינו שהיהודים הם כן. נשים היו יורקות על חיילים, וילדים סקלו אותם באבנים, והם ידעו שהחיילים לא יכולים לעשות דבר. וככל שהערבי איבד את הפחד שלו מפני החייל היהודי, כך החל החייל היהודי לפחד יותר ויותר מפני הערבי. לראשונה החלו חיילים יהודים לצאת מפוחדים לפטרולים. וממשלת העבדים היהודית ישבה משותקת, אל מול התקפות גדלות והולכות, ונתנה לדברים הגרועים ביותר לקרות. האגדה של צה"ל האדיר והחזק -המעניש, הורס ונוקם -התנפצה.


שחרור

הפכתם את דמינו למים. למה לא ינסה מחר מחבל לרצוח יהודים, כאשר מובטח לו שתוך תקופה קצרה הוא יצא מהמלון ברמלה? אתם, שאין בכם לא אמונה בה' ולא ביטחון באלוקי ישראל, ולא גאווה אלוקית ולא גאווה לאומית, הפקרתם יהודים ודמם על ראשיכם. על שהשפלתם את תדמית המדינה בעיני אויבינו, הכנסתם בערבים אומץ ותאווה להשמידנו, ביטחון עצמי והרגשה שהרי לפניהם מדינה יהודית חלשה, מתפוררת, מהססת ומבולבלת. אתם מביאים עלינו, חס ושלום, את השואה הערבית.


אין ערבים קיצונים ומתונים

כהנא יומי: אין ערבים קיצוניים ומתונים. יש ערבים פיקחים וטיפשים. הטיפש אומר בדיוק מה שהוא חושב - לחסל את ישראל: סוריה, אש"ף, לוב. הפיקחים רוצים בדיוק אותו דבר, אלא מה? הם פיקחים, הם יודעים שבמלים יפות, טובות, ניתן להם את הכול. הפיקחים האלה הם מסוכנים לנו פי אלף מהקיצוניים כביכול, כי הם פותחים פתח, פתחון-פה לשריד שהוא פי אלף מסוכן יותר מכל ערבי.


פשע

כהנא יומי: בעיתונים מתרבים הדיווחים על פשע יומיומי — אלימות, רצח, אונס אכזרי ושוד. ליד בתי הקולנוע משתרכים תורים ארוכים של אנשים, המחכים לראות אותה הטינופת שמזהמת כל מדינה "מודרנית ומתקדמת" אחרת בעולם, משום שאנשים "מתקדמים ומודרניים" מצהירים ש"אי אפשר" לאסור דברים כאלה במדינה דמוקרטית. בחנויות מוצעים ירחונים וספרים פורנוגרפיים למכירה, ולא חסרים קונים. ההתנהגות החצופה והפרועה של הנוער ברחובות דומה למה שניתן למצוא בכל עיר מערבית חילונית. השבת אינה שבת; כשרות היא דבר מרגיז ששייך לעבר; קדושה ומסורת הופכים יותר יותר לנחלתו הבלעדית של המיעוט הנקרא "הדתיים". זאת היא "מדינת היהודים". כך מתחלחלים לתוכה רעיונות זרים ולא יהודיים, וכך היא מתרחקת מהיות "מדינה יהודית". השאיפה "להיות ככל הגויים", דחיית המסורת היהודית והתנערות מערכי ישראל כמו נבחרות, ייחודיות ונבדלות, הן החטא שממנו נובע בהכרח הפשע של בגידה באחים! מדוע בהכרח? מפני שאותו רעיון של ייחודיות ונבחרות, הדורש את קיום התורה והמצוות, הוא גם הרעיון שגוזר יחס מיוחד של יהודי כלפי רעהו. זוהי אחריות מיוחדת, המנוגדת לכל עקרונות התרבות המערבית הבינלאומית המודרנית הליברלית המתקדמת! וכמו שראשי המדינה החילוניים דוחים את מורשתנו מבחינת קיום המצוות המעשיות, כך הם דוחים את מורשתנו מבחינת רעיון הנבחרות של עם ישראל. הדברים בהכרח קשורים: מי שמכחיש את הבחירה האלוקית בעם ישראל גם יתכחש לכל ביטוי של אותה בחירה שאינו מתאים לרוח המושגים המקובלים המודרניים.


כהנא יומי: בעיתונים מתרבים הדיווחים על פשע יומיומי — אלימות, רצח, אונס אכזרי ושוד. ליד בתי הקולנוע משתרכים תורים ארוכים של אנשים, המחכים לראות אותה הטינופת שמזהמת כל מדינה "מודרנית ומתקדמת" אחרת בעולם, משום שאנשים "מתקדמים ומודרניים" מצהירים ש"אי אפשר" לאסור דברים כאלה במדינה דמוקרטית. בחנויות מוצעים ירחונים וספרים פורנוגרפיים למכירה, ולא חסרים קונים. ההתנהגות החצופה והפרועה של הנוער ברחובות דומה למה שניתן למצוא בכל עיר מערבית חילונית. השבת אינה שבת; כשרות היא דבר מרגיז ששייך לעבר; קדושה ומסורת הופכים יותר יותר לנחלתו הבלעדית של המיעוט הנקרא "הדתיים". זאת היא "מדינת היהודים". כך מתחלחלים לתוכה רעיונות זרים ולא יהודיים, וכך היא מתרחקת מהיות "מדינה יהודית". השאיפה "להיות ככל הגויים", דחיית המסורת היהודית והתנערות מערכי ישראל כמו נבחרות, ייחודיות ונבדלות, הן החטא שממנו נובע בהכרח הפשע של בגידה באחים! מדוע בהכרח? מפני שאותו רעיון של ייחודיות ונבחרות, הדורש את קיום התורה והמצוות, הוא גם הרעיון שגוזר יחס מיוחד של יהודי כלפי רעהו. זוהי אחריות מיוחדת, המנוגדת לכל עקרונות התרבות המערבית הבינלאומית המודרנית הליברלית המתקדמת! וכמו שראשי המדינה החילוניים דוחים את מורשתנו מבחינת קיום המצוות המעשיות, כך הם דוחים את מורשתנו מבחינת רעיון הנבחרות של עם ישראל. הדברים בהכרח קשורים: מי שמכחיש את הבחירה האלוקית בעם ישראל גם יתכחש לכל ביטוי של אותה בחירה שאינו מתאים לרוח המושגים המקובלים המודרניים.


החמץ

כהנא יומי: הבעיה איננה החמץ בציבור כי אם החמץ שנמצא בתוך נציגי הציבור, השאור שבעיסה הבולט בבית הזה. "לא יראה לך חמץ, לא יראה לך שאר בכל גבליך" - המצווה היא ברורה. לבער את החמץ, שלא יישאר ממנו שריד. חבל, השריד נשאר, והווירשובסקי, עם מפ"ם ועם ר"צ, ושינוי, וכנסת ישראל מלאה חמץ מפה לפה.


תפקיד האם

מצאנו, שבלדת האשה ילד, כתוב (ויקרא יב:ו): "ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת, תביא כבש בן שנתו לעלה, ובן יונה או תור לחטאת...". זהו סמל לעקרון, שהילד שנולד בא לעולם כדי להקריב למען ה'. ותדע זאת אמו, שהרי תפקידה הוא להוליד ילדים כדי להמשיך את שרשרת האומה ואת המסורת מסיני. אין ביד האשה למנוע מילדה מלעשות את זה, שהרי הוא של ה'. וכן אין לה רשות שלא להוליד בנים, קל וחומר לרצוח אותם ע"י הפלה מלאכותית, ומשום כך אמרו חז"ל (נדה לא:): "מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן?... שבשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תיזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה: תביא קרבן". והאבן עזרא (ויקרא שם) פירש, שעל המחשבה שהיתה לה, היא מביאה את העולה; ומחשש שמא הוציאה נדר בפיה, היא מביאה את החטאת.


רשות השידור

כהנא יומי: חוק רשות השידור - מהו השורש של "שידור", שד? שוד? השד, הדיבוק, שדבק בנו ומטריף את דעתנו? השוד, שוד הערכים היהודיים הקדושים והנבחרים של תורת השם? שוד הציונות האמיתית, השפויה, של אבותינו הקדושים? שוד הביטחון העצמי, הביטחון בצדקת דרכנו? חז"ל אמרו: יש קונה עולמו בשעה אחת. חברי הכנסת, חרף פשעיכם הרבים, נשארה לכם דרך לקנות את עולמכם בשעה אחת: חסלו את המפלצת הזאת, הנקראת "רשות השידור" - הטלוויזיה והרדיו, שהורתם בשנאה עצמית ולידתם בתקיעת סכין בגב האומה, ששונאת את תורת השם שנאה פתולוגית, שונאת את העם היהודי שנאה תהומית, ושונאת את עצמה שנאה חולנית. השמאל המכוער השתלט על הטלוויזיה ועל הרדיו. הזיבורית שבקרבנו צפה למעלה וכבשה את כלי התקשורת הממלכתיים. היום משלם העם כולו בעד הטעות הנוראית, הגובלת בפשע, של מנחם בגין, שסירב לנקות את הלכלוך הזה ולטהר את הזוהמה האנטישמית הזאת כאשר הגיע הליכוד סוף סוף לשלטון. בגין והליכוד השאירו שם את כולם, את כל התבוסתנים, את כל החולים, את כל עוכרי ושונאי ישראל. היום כולנו משלמים על כך. הטלוויזיה והרדיו הם סכנה גדולה לאין שיעור מאש"ף. יומם ולילה פורצים הם לבתינו להרעיל את ילדינו בהתייוונות, לשטוף את מוחותיהם בסם המוות השמאלני של רגשות האשמה. הם הורסים את צה"ל, מחריבים את חיילינו, ומקריבים את המדינה על מזבחה של עבודה זרה.


ארץ ישראל שלנו

כהנא יומי: הגיע הזמן שיקום יהודי אחד וידבר בנושא הזה כיהודי ולא סתם כלאומני. ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל. אין עם פלשתיני, לא היה ולא יהיה. הבסיס של ארץ-ישראל, של העם היהודי, הוא כפי שאני מצטט פה מן הרמב"ם: נצטווינו לרשת את הארץ שנתן השם יתברך לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. וזוהי שהחכמים קוראים אותה "מלחמת מצווה". אני מסכים עם אלה שקמו פה ואמרו: המצב היום בשטחים הוא בלתי נסבל, הוא חמור. אבל כך גם בגליל, כך גם באום-אל-פחם. ומה הפתרון? - ריבונות יהודית על יהודה ושומרון ועזה, ושהתושבים שם יישבו בשקט. אם לא, נוציא אותם.


דורנו דורש נביאים

כהנא יומי: חבל על דור יתום שמשוטט בחוצות ומחפש חכמה, אור, הדרכה, אמת. דורנו דורש נביאים, ברואי ניב שפתים. שפתים שלא תפחדנה ותנבנה את האמת הטהורה והצרופה. "והבנים קשי פנים וחזקי לב אני שולח אליהם... והמה אם ישמעו ואם יחדלו כי בית מרי המה – וידעו כי נביא היה בתוכם" . יקומו תופשי התורה וינבאו – בלי פחד, בלי היסוס; את האמת הטהורה – ולאמיתה!


נבל ולא חכם

כהנא יומי: למה שערבי מחבל לא ינסה לרצוח יהודים כאשר הוא מכיר את חסדם ורחמנותם המטופשים והאוויליים של היהודים, כאשר הוא יודע, כי אף אם ייתפס יקבל לכל היותר מאסר עולם, אולי פעמיים מאסר עולם, אולי גזר-דין כזה שלוש פעמים מאסר עולם, אבל בחילופי שבויים יצא לחופשי, יצא חופשי כדי לרצוח עוד יהודים? הוי עם נבל ולא חכם, עם חולה. אילו דיו היו הימים וכל מקווי מים, ודיירי הארץ סופרים ורושמי רשימות - לא היה מספיק לכתוב ולפרש את מושגיו ומחשבותיו המוזרים של העם הזה. שמעו שמוע ובכה תבכו.


מסירות נפש של הצפרדעים

כהנא לפ"ש: וְשָׁרַץ הַיְאֹר, צְפַרְדְּעִים, וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל-מִטָּתֶךָ; וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ וז"ל בעל הטורים (להלן ח:א): "...כדאיתא בפסחים (נג) מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לשריפה? נשאו ק"ו לעצמן מצפרדעים. שהצפרדעים מסרו עצמן למיתה על קידוש השם ועל כן נמלטו כדכתיב: 'וימותו הצפרדעים מן הבתים, מן החצרות ומן השדות' (שמות ח:ט), אבל לא מהתנורים [יש כאן כלל גדול: שדוקא מי שסיכן את עצמו על קידוש השם נשאר בחיים; ומוסר גדול הוא ליושבי הגלות], אבל משה ואהרן שנאמר בהם: 'יען לא האמנתם בי להקדישני' (במדבר כ:יב), ולא נשאו ק"ו מצפרדעים, מתו ולא זכו ליכנס לארץ" (וכן עיין שמות רבה י:ב). והנה שאל הרב יונתן אייבשיץ: איזו מסירות נפש היתה כאן אם הקב"ה ציווה לצפרדעים להיכנס? והשיב, שהוא לא ציווה על צפרדע זה ליכנס דוקא לתנור. אותו צפרדע היה יכול להיכנס לחדר המשכב...


הכי גרוע לא לעשות כלום

כהנא לפ"ש: השבת, פרשת שמות, העברתי דבר תורה בבית כנסת כאן. כאשר בת פרעה ירדה ליאור וראתה את התיבה בסוף, כתוב: "ותשלח את אמתה". פשטות הפסוק היא שבת פרעה שלחה את שפחתה, האמה שלה. אבל במסכת סוטה יש מאן דאמר הסובר שהמלה באה מ"אמה", כלומר ידה. והכוונה שהיא הושיטה את היד שלה ולפי אותו מאן דאמר, הקב"ה עשה נס וידה גדלה כמה וכמה אמות, ורק ככה יכלה היא להגיע ולאחוז בתיבה. אם כן נשאלת השאלה: הרי בת פרעה, שעמדה רחוק מהתיבה, לא ידעה שהקב"ה יעשה נס. אם כן, כשהיא עמדה כל כך רחוק מהתיבה ובלי לצפות לנס, למה בכלל הושיטה את ידה? אבל התשובה היא שכאשר יש משבר ואדם חייב לפעול, הוא חייב לנסות לעשות אפילו אם לכאורה הפעולה נראית בלתי אפשרית. הכי גרוע הוא שלא לעשות כלום. היהודי פועל וביחד עם פעולתו, מקווים שהקב"ה יעזור.


כח דהיתרא

דרוש רצון טוב גם במסגרת ההלכה, אך הוא אינו יכול לשנות אותה בדרך זו או אחרת. ההלכה היא דרך חיים ודיין שאינו מתנהג על פיה לקולא מתכחש לתפקידו. כוח ההיתר הוא אחד מאבני הפינה של החוק היהודי, ומן המפורסמות הן נסיונותיהם של גדולי ההלכה להעדיף קולא על חומרא. מאמץ מחשבה אדיר הופעל כדי לחפש פתרונות של היתר במסגרת ההלכה, אך כל היתר חייב להישאר צמוד לתכנה של ההלכה. אם יש משמעות כלשהי להלכה, הרי אין היא יכולה להיות כמין קישוט למראית עין בלבד. ההלכה מעצבת את חיינו ומקרינה עליהם, ובחפשנו הקלות בהלכה, אל לנו לראות מה שאין בה ואל לנו להתכחש למהותה האמיתית.


מה שהיה הוא שיהיה

כהנא יומי: ההיסטוריה של עם ישראל רצופה מחזוריות טרגית, אבל איננו לומדים מהשגיאות של אבותינו. הדבר היחיד שאנחנו לומדים מההיסטוריה הוא שאנחנו אף פעם איננו לומדים ממנה. לפני 2,500 שנה ראה הנביא ישעיהו כיצד היהודים המתבוללים של דורו (שאחר כך גם רצחו אותו) שואפים ליצור מדינה כמו של הגויים, וכך קרא עליהם: "הוי בנים סוררים, נאום ה', לעשות עצה ולא מיני ולנסוך מסכה ולא רוחי למען ספות חטאת על חטאת. ההולכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים. והיה לכם מעוז פרעה לבושת... ומצרים הבל וריק יעזרו..." (ישעיהו, ל, א-ז). "הוי היורדים מצרים לעזרה על סוסים, ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד ולא שעו על קדוש ישראל ואת ה' לא דרשו" (ישעיהו, לא, א). ההתבוללות הרוחנית של ימינו מתבטאת לא רק בעזיבת התורה והמצוות, אלא גם בשטות הרת האסון שעושים מנהיגינו כאשר הם שמים את ביטחונם בארה"ב, הקנה הרצוץ. וגרוע מכל, הם מפקירים אחים כדי למצוא חן בעיניה.


שחד

"ולא תקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים טז:יח) אומר הספרי (שופטים קמד): "'ויסלף דברי צדיקים' - אין יוצא ידי עולמו עד שאינו יודע מה מדברים". כלומר, השוחד יטשטש את מחשבתו עד כדי כך שלא יבין מה האנשים מדברים. אך לכאורה קשה: הייתכן שגדולי ישראל ומנהיגיו יקחו שוחד כספי על מנת לעוות את הדין? וכי נמצא דיין כזה או רב כזה? אלא, מדובר בשוחד של כבוד, לא בשוחד כספי. אם הוא יגיד כך וכך, יאמרו עליו שהוא משוגע ומטורף, לא יקראו לו רב, לא יתנו לו משרה ותפקיד. בשביל שוחד של כבוד, מוכן האדם "לשנות" קצת; לא לעוות ח"ו, רק לשנות. יש גם שוחד של אידיאולוגיה - אם ישתוק ולא ידבר, יקבל תמורת זאת כסף למוסדותיו. כך יוכלו רבים ללמוד תורה, והרי אין כמו לימוד תורה. אך בינתיים הוא יושב בממשלה ונותן לגיטימציה ועזרה לאנשים אלו, למרות שאין חוק "מיהו יהודי" ואין חוק השבת. וכך הוא חי: למרות שהוא מזיק לעם ישראל, העיקר שהוא מיטיב למוסדותיו.


אין מכאוב כמכאובי

לבני היקר והחמוד, בנימין זאב, נ"י, מכל הפעמים שלא יכולתי להיות אתך, הפעם אין כאב כמכאובי.כמה רציתי להיות אתך בעלייתך לתורה, כשבעזרת ה' אתה מקבל עליך באהבה את עול המצוות. אם מדברים על המצווה למסור נפש ולהקריב למען תורתנו ועמנו, ברור שלכל אדם נקודה הכי מכאיבה בשבילו. בשבילי, היעדרותי משמחתך, משמחת הבן הצעיר שאותו אני אוהב אהבה עזה, היא ההקרבה המכאיבה ביותר. מצד אחד אני מבקש ממך למחול לי, ומאידך אני בטוח שהנך מבין לא רק את הנסיבות, אלא גם את החיוב לעשות מה שעשיתי. כל מאמציי – גם אתך וגם עם אחיותיך ואחיך – היו בכיוון חדירת הבנה אחת יסודית ועקרונית, והיא: להבין שלא החיים הם חשובים, כי אם איך האדם חי אותם; שלכל אדם חייב להיות ערכים המכוונים את אורחותיו; שתדע מה באמת חשוב ונצחי בעולם, ומה סתם הבל, עובר וחולף. מובטחני שלמדת טוב את כל זה, ושחתומים לנצח בנפשך דברי חז"ל על הפסוק בפרשת אמור "ונקדשתי בתוך בני ישראל", שהוא המקור למצווה הגדולה של קידוש השם. וזה לשונם: "מסור את עצמך וקדש שמי". האושר האמיתי בא אך ורק בהבנה מה באמת חשוב ומה באמת הבל, ובהכרה שאתה אמנם הולך בדרך הנכונה. אז תוכל כל בוקר להרים את קולך בשמחה פנימית ובהתלהבות לקרוא: "אשרינו מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו".


המאבק האמיתי

כהנא יומי: ארץ הקודש, נוה שכינת א-ל, הבמה להתרחשותה של הדרמה הגדולה בתולדות העולם – שובו של עם אחרי אלפיים שנה. ישראל – הארץ והמדינה. מאבק איתנים בעיצומו של היום, מאבק הגדול בהרבה מהמשבר היהודי-ערבי, שהוא הוא אינו אלא חלק בלבד מהמאבק הגדול יותר אשר כלל אינו חדש, כי אם השלב המודרני במאבק מתמשך, בן אלפי שנים. השלב המפורסם ביותר במלחמה זו היה זה אשר זכרו מועלה מדי שנה – לרוב, בלי להבין כלל במה המדובר – בחג החנוכה. הקרב המר שניטש לפני 2300 שנה בקירוב נערך בין היהודים שביקשו לחולל תרבות וחברה יהודיות באמת לבין אלה מאחיהם ששאפו להיות יוונים בהופעתם ובמחשבתם. קבוצה זו נודעה במשך הזמן כמתייוונים, ומאבקם האמיתי של המכבים היה בהם, בעיוותיו ובהשחתתו של העם היהודי והפיכתו לחיקוי עברי מזוויע של תרבות זרה ונכרית. זהו בדיוק המאבק המתרחש כיום במדינה היהודית שהפכה למדינת היהודים והשוקעת לקראת ישות הפחותה בהרבה אפילו מכך. מדינה זו – התהיה ביתו שלעם נישא, מיוחד ונבחר העוטה קדושה ועטוף בפרישות? התהיה אומה מובדלת ויחודית, השונה מן היתר, המבודדת מפני תרבויות נכר המזהמות את טהרתה, השואפות להוריד את העם הנבחר מפסגות הקודש אל תהומות המחולל? התשמור האומה על יחודה, או שמא תבחר להיות ככולן, "ממוצעת" או אף מתחת לכך?


לא לבטוח בגוי

כהנא יומי: האמנם נאמין כי הגוי "בעל הברית" ראוי שנשים בו את מבטחנו ואמוננו? הוא יפנה לנו עורף ויבגוד בנו בו ברגע שיהיה משוכנע שהדבר משרת את האינטרסים שלו. בטחנו פעם בגוי הצרפתי והוא בגד בנו, והיום בוטחים אנו בגוי בוושינגטון ואף זה יבגוד בנו. אנו, אוד מוצל מגיהנם של גלות שנות אלפים אך ורק הודות לאמונתנו העמוקה והבלתי מעורערת באלוקי-ישראל, פתאום זונחים אותו, מתעלמים ממנו, וקובעים שהוא חסר אונים.


על טיפשים ופיקחים

כהנא יומי: אפשר להצביע על שני סוגי ערבים: הטיפשים והפיקחים. הטיפש אומר בגלוי את מה שהוא חושב בלבו: להשמיד את ישראל, היהודים לים. הפיקח, הערמומי, חכמים הם. כי הם הרי חושבים בדיוק אותו דבר, אך מחשבתם הזדונית טמונה בחיק הלב, עד כי יבוא הרגע המתאים, הרגע של "איטבח אל-יהוד".


עצרי וחשבי

כהנא יומי: הדבר החשוב ביותר שאני יכול לומר לך הוא לדעת מי את – למה את. אנשים היום לא שמחים משום שאינם יודעים את הדברים האלה. החיים שלהם סובבים סביב עצמם בלבד, הם שקועים בסיפוק עצמי ובהנאה עצמית. זה דומה למי מלח. ברגע הראשון לאחר ששותים אותם, מרגישים רוויה, אבל מיד לאחר מכן צמאים עוד יותר. אם את רוצה להיות שמחה, הפסיקי לחשוב על עצבות ועל איך להיות שמחה. אם את רוצה למצוא את עצמך, הפסיקי לחשוב על עצמך. ככל שהחיים מלאים קדושה והקרבה, כך יש לאדם יותר סיפוק והוא יותר מאושר. החיים לא נועדו לחיפוש מתמיד אחר האושר, אלא להיות טובים וקדושים. אם תעשי כך, תהיי שמחה. את בת ה', בת נבחרת, כבת לעם הנבחר. בכל בוקר אמרי בכוונה גדולה "אשרינו, מה טוב חלקנו". אם יש לך בעיות או צרות, עצרי וחשבי כמה קטנים ולא חשובים אנחנו, וכמה קטנות ולא חשובות הן בעיותינו; שיש לנו כל כך הרבה טוב, ואל לנו להתלונן כשמשהו לא הולך כשורה; שהדבר היחיד שאמור להפריע לנו הוא כשאנחנו לא בסדר; שהחיים קצרים ושאלה הרצים ורצים במרדף אחר ה"אושר" לעולם לא יגיעו לקו הסיום. היי מרוצה במה שיש לך. אפשר להשתדל להשיג, אבל אם את לא משיגה, חייכי ודעי שיש דברים חשובים יותר.


רחמנות הטיפשים

הסיבה שהעם האמיתי שונא אתכם, שמאלנים ויפי נפש, היא שאף שיהודים נרצחים ונדקרים ונפגעים מדי שבוע, אתם ברחמנות הטיפשים שלכם ממשיכים לדבר על דו-קיום אווילי, מסרבים לתמוך בצעדים שיבטיחו שיהודים יחיו כאן בארץ ולא ימותו. העם האמיתי פוחד היום. פוחדים היום ללכת בעיר העתיקה בירושלים, בשכונת חליסה בחיפה, בשכונת שפירא בתל-אביב. פוחדים היום. אתם אינכם מסתובבים שם. נוח לכם בקיבוץ, הוא שמור. אינכם יכולים להבין את רגשותיהם של הורים שכולים שבניהם נפלו, לא במלחמה, לא בלבנון, כי אם בתוך המדינה, על-ידי ערבים המסתובבים בתוכנו.


אהבה

כהנא יומי: באנגלית יש שתי מלים לאהבה: האחת היא- love ואהבה זו אסור לאדם לאהוב את עצמו. אבל השנייה היא- like , כלומר שהאדם יהיה שבע רצון מעצמו, ושיהיה לו ביטחון עצמי – לא גאוותנות. האנשים העומדים בשני הקצוות – זה ששונא את עצמו וזה שאוהב את עצמו יותר מכל אדם – שניהם מגיעים לשנאת הזולת. זה ששונא את עצמו אינו מסוגל לאהוב אף אחד, וזה שאוהב את עצמו [יותר מדי] מסתכל בביזיון על השני. ולכן, אם תלך בדרכי ה', תדע שהנך הולך בדרך הנכונה. יהיה לך ביטחון עצמי, ולא תיתפס לקיצוניות המסוכנת. והעיקר – שמחה! שמחה בחלקך! קבלת הטוב והרע בשלווה. אם תעשה כן, תהיה מאושר כל ימי חייך.


עבודה זרה

כהנא יומי: פחד מפני אנוש הוא אשר הופך את היהודים לעובד עבודה זרה (במובן המקובל – עבודת אלילים, אך במובן המילולי – סגידה למושגים נכריים). אלוקי ישראל א-ל קנא הוא, הדורש לעבוד עבודה טוטאלית, אמונה שלמה ובטחון בו יתברך ככח יחיד השולט בתבל. ואם יראים אנו מפני אדם, ואם בוטחים אנו באדם, תוך כדי עברה על דיני היהדות ועיקריה, עוברים אנו על החמורה והנוראה שבעבירות – עבודה זרה.


צו השעה

כהנא יומי: צו השעה הוא שר ושרים שמבינים, כי המדינה הזאת היא מדינה יהודית. אנו זקוקים לשרים הרותחים לשמע רצח יהודים בידי ערבים בתוך מדינת ישראל; שרים שיאמצו את הכלל: הבא להורגך לפחות השכם לסלקו; שרים שלא יתרפסו לפני הערבי, כי אם ילמדו אותו לקח יהודי.


בתי ספר

כהנא יומי: לא קיים חינוך יהודי אמיתי בבתי הספר בישראל, ובתוצאות הדבר אנו חוזים כיום – ועוד עתידים לשלם מחיר יקר מחר. בית הספר הוא המקום, בו יש לעצב את נשמות הצעירים. בתי ספר משוללי ערכים, מחנכים צעירים חסרי ערכים. בתי ספר בנוסח מערבי מחנכים בין כותליהם ילדים בנוסח מערבי. רק בתי ספר יהודיים שיוקמו כדי לעצב יהודים מקוריים, משכילים וגאים, מסוגלים למלא את ייעודם הבלעדי.


האגדה התנפצה

כהנא יומי: הערבים לא היו טפשים, ותוך זמן קצר הבינו שהיהודים הם כן. נשים היו יורקות על חיילים, וילדים סקלו אותם באבנים, והם ידעו שהחיילים לא יכולים לעשות דבר. וככל שהערבי איבד את הפחד שלו מפני החייל היהודי, כך החל החייל היהודי לפחד יותר ויותר מפני הערבי. לראשונה החלו חיילים יהודים לצאת מפוחדים לפטרולים. וממשלת העבדים היהודית ישבה משותקת, אל מול התקפות גדלות והולכות, ונתנה לדברים הגרועים ביותר לקרות. האגדה של צה"ל האדיר והחזק -המעניש, הורס ונוקם -התנפצה.


איפה היהודים?

כהנא יומי: הערבים יכולים לגייס אלפים, ו"שלום עכשיו" מסוגלים לזעזע את יסודות המדינה, אבל היהודים ה"טובים", הצעירים ה"לאומיים", אלה שאוהבים את הסיסמאות התקיפות של "אף שעל" ו"יד חזקה", ואשר אוהבים לשמוע דרשה לוחמנית מפי הרב (לפני הצ'ולנט) -אלה עסוקים מדי או אדישים מדי או עייפים מדי, מכדי לצאת ולעשות חצי ממה שהערבים עושים למען עמם. אני רואה את הצעירים הערבים בישראל זורקים אבנים בלי פחד. תוקפים יהודים ואפילו חיילים בלי פחד. נעצרים, מוכים ונורים. והם ממשיכים. חודשים חולפים -והם ממשיכים. אני רואה את האינטנסיביות שלהם ואת הקשר האישי שלהם לאדמה ואת התסיסה האידיאולוגית, ואני תוהה: מה קרה לנוער היהודי? איפה האינטנסיביות שלהם, ואיפה האהבה ללא-גבול לארצם, ואיפה התסיסה האידיאליסטית שלהם? הערבים הופכים ליהודים -והם הציונים החדשים. עכשיו, לא רק הידיים הן ידי ישמעאל, אלא גם הקול. איפה קול יעקב? איפה קול הנוער היהודי?


רחמנות של טיפשים

כהנא יומי: חסד לרשעים? לשונאי ישראל? לאלה שחולמים על השמדתנו? רחמים? סלחנות? כך לא דרכה של תורה. חז"ל קבעו: "מיתתם של רשעים, הנאה להם והנאה לעולם". חברי הכנסת, לפני כשנתיים עשתה ממשלת ישראל צעד כל-כך אווילי, כל-כך הרה-אסון, כל-כך פושע, עד שנתקיים, לא עלינו, הפסוק: "כל שמעיו תצילנה שתי אזניו". שחררנו יותר מ-1150 מחבלים, מרצחים, שונאים, צרים, שואפי השמדתה של מדינת ישראל, ממשיכי התוכנית של בן-הדד; שחררנו גויים שרצחו בדם קר, בהנאה, ברינה דיצה וחדווה יהודים. ‎1150 מרצחים פלשתינים שחררנו. נשאלת השאלה איך בכלל הצטברו בבתי-הכלא של ישראל ‎1150 מחבלים? איך זה שאלה שרצחו יהודים וזממו לרצוח עוד יהודים, לא חוסלו, לא הרגנו אותם, לא נמחקו מעלי אדמות? איך זה שלא גזרנו עליהם, על הרשעים האלה, על הנאצים של ימינו, גזר-דין מוות? איך? התשובה, חברי הכנסת היקרים והנכבדים והנעדרים, כבר ניתנה על-ידי עבדי בן-הדד: "הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם". כן, החסד הישראלי המטורף, הרחמנות הישראלית המטופשת, ההומניזם הישראלי המעוות, המסולף, המזויף, האכזרי. הבא להורגך השכם להורגו - כך קובעים חז"ל השפויים. במקום זה קמים השמאלנים, ליברלים, הומניסטים, צבועים, ומגנים כל ניסיון להטיל גזר-דין מוות על אלה ששואפים להשמידנו.


שחרור מחבלים

כהנא יומי: הערך היהודי של נקמה מוכיח שאכן ניצחו הצדק והיושר. ועל זה נאמר: "ישמח צדיק כי חזה נקם -ויאמר אדם אך פרי לצדיק, אך יש אלוקים שפטים בארץ". לשחרר את המרצחים? ונהפוך הוא. חז"ל אמרו: "כל השופך דמם של רשעים כאילו הקריב קורבן". מגיע להם גזר-דין מוות במקום. התרתם דם יהודי, הפכתם את דמינו למים. למה לא ינסה מחר מחבל לרצוח יהודים, כאשר מובטח לו שתוך תקופה קצרה הוא יצא מהמלון ברמלה? אתם, שאין בכם לא אמונה בה' ולא ביטחון באלוקי ישראל, ולא גאווה אלוקית ולא גאווה לאומית, הפקרתם יהודים ודמם על ראשיכם. השפלתם את תדמית המדינה בעיני אויבינו, הכנסתם בערבים אומץ ותאווה להשמידנו, ביטחון עצמי והרגשה שהרי לפניהם מדינה יהודית חלשה, מתפוררת, מהססת ומבולבלת. אתם מביאים עלינו, חס ושלום, את השואה הערבית.


אלול הגיע

כהנא יומי: אלול הגיע. חשב על אהוביך -על כל בני האדם, ועל אהובך המסוים. תן מעצמך, ואז תקבל אתה את מה שכל השאפתנות והתחבלנות שבעולם אינם יכולים לתת לך: כבוד עצמי. אהוב את האחר -ותלמד לאהוב את עצמך. היה קדוש, מפני שמי שעשה אותך הוא קדוש, ולשם כך הוא שם אותך בעולם הזה. עוד אלול הגיע, כבר עוד אחד. כמה עוד נשארו...


מוסר

כהנא יומי: אין מי שזקוק למוסר יותר מהמתבגר, הנער שעוזב את ילדותו ומתחיל להיות לאיש. הילד הוא זך וטהור; אמונתו של הילד ברורה, בלי ספקות. אבל אחר כך הנער גדל, נעשה מתוחכם, ופתאום הדברים אינם שחור-לבן. הוא, יותר מכולם, זקוק לחודש אלול לחשבון נפש ולהתמלאות מחודשת באמונה. חודש אלול מזכיר לו שהוא אינו חכם כל כך כפי שהוא חושב, שאמנם הוא קנה ידע וניסיון, אך אלו אינם בהכרח חכמה ואמת. חודש אלול שוב הגיע —נצל אותו לחטוף מבט אל אמונת הילד הטהורה שהייתה פעם לכולנו.


עונש מוות

כהנא יומי: הטירוף הלאומי של סירוב מוחלט לגזור גזר-דין מוות על מחבלים שרצחו יהודים בדם קר ובכוונה תחילה. מחבלים הפורצים בצחוק לשמע גזר-דין של מאסר עולם. מאסר עולם? - הם קמים כשיכורי ניצחון, עושים סימן ‎V בידיהם ולועגים לנו: נשתחרר בעוד שנה בחילופי שבויים. בינתיים הם יושבים ב"רמלה-הילטון". עם נבל ולא חכם, ממשלה מבולבלת ומתבוללת, שותפים אתם לרצח יהודים. בכם כבר דבק הכתם של "רחמנות של טיפשים", של "רחמי רשעים אכזרי". הערבים בארץ, בכללם אלה היושבים בתוכנו, בגבולות המדינה, בכללם אלה היושבים בבית הזה, שוללים את המדינה היהודית ואת הציונות. חולמים הם על מדינה ערבית - פלשתין, שתבוא במקומה. אלה ברצח ואלה בסוסים של דמוקרטיה ודמוגרפיה. אך אלו ואלו דברי "עליהום" חיים. יהודים, עלינו להשתחרר מההתייוונות ומהתרבות הזרה הגויית של "לא מחשבותיהם מחשבתינו". יחסנו לערבים, לשונאים חייב להיות מבוסס על ערכי ההלכה ומושגיה, היהדות האמיתית. ערבים חותכים לחתיכות ילדה בת שמונה - נאוה אלימלך. ערבים הולמים בפרצופו של ילד בן שמונה - רמי חבה, עד שלא ניכר בו צלם אנוש. מבתרים את גופתו של חייל צה"ל, דוד בוקרה, לבתרים. אם כן, דעו את הרעיון היהודי, תורת השם ודברי חז"ל: "כי תצא למלחמה על איביך". אומרים חז"ל: מהו על אויביך? וכי יוצאים למלחמה על ידידים? אמר הקדוש-ברוך-הוא: בואו עליהם כאויבים, כשם שאינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם. זאת ההלכה.


תקשורת

יש כאלו שחושבים שערפאת הוא האיום החמור ביותר על מדינת ישראל. אני הייתי מציע שישקלו אם הטלוויזיה הישראלית היא הנושאת בתואר הזה.


מנותקים

עלו כאן חברי הכנסת מהשמאל וקרקרו על הסתה וגזענות. זה רק מראה עד כמה מנותקים הם מהמציאות, מהעם האמיתי, עד כמה הם לא מסוגלים לחוש את כאבו של העם הפשוט, הלא פשוט. הסיבה שהעם האמיתי שונא אתכם, שמאלנים ויפי נפש, היא שאף שיהודים נרצחים ונדקרים ונפגעים מדי שבוע, אתם ברחמנות הטיפשים שלכם ממשיכים לדבר על דו-קיום אווילי, מסרבים לתמוך בצעדים שיבטיחו שיהודים יחיו כאן בארץ ולא ימותו.


סוסים הולכים באמצע

אנו חיים בעידן של שיגעון וטירוף, שבו המושג "קנאי" הפך למושג שלילי. היום אומרים שצריכים תמיד להיות באמצע. הרבי מגור אמר פעם: "סוסים הולכים באמצע, אבל בני אדם הולכים בצד". המושג של קנאי אינו שלילי. הרי מה זה קנאי? זהו אדם שעושה את מה שרוב האנשים בעם יודעים שצריך לעשות, אך לא עושים. הם מכנים אותו קנאי, כי הם לא עושים, ולכן שוללים אותו.


מדינה יהודית

בואו נשליך מעלינו את הפחד מלהתמודד עם הסתירה שבין דמוקרטיה מערבית ומדינה יהודית. בואו נבחר במדינה יהודית, ללא כל רגשי אשמה.


חוק הר הבית

כהנא יומי- חוק הר הבית. הר-הבית מסמל את ריבונותו של עם ישראל על ארץ-ישראל. מי ששולט בהר-הבית ישלוט בירושלים ובארץ-ישראל; מי ששולט בהר-הבית משליט גם את דתו ואלוהיו בעולם. חובה קדושה לשים קץ לחילול השם של ריבונות המוסלמים על הר קודשנו; חובה עלינו לקדש שם שמים על-ידי החלת ריבונות אלוקי ישראל על הר-הבית, מקום קודשנו. לשם כך אני מציע את חוק הר-הבית, התשמ"ו: הר-הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם ישראל, ולכל יהודי תינתן הזכות לעלות ולהתפלל בו בלא שום הפרעה. כל הסמכויות בעניין נוהלי וזמני הביקור, כללי ההתנהגות, קביעת המקומות המותרים או האסורים בכניסה, קביעת סדר התפילה, יהיו בסמכותה הבלעדית של הרבנות הראשית בישראל. כל הזכויות בעניין הר-הבית, הניתנות לווקף המוסלמי, לרבות הזכות להציב שומרים במקום, תופקענה מידיו. המפתחות לשערי הר-הבית יימסרו לידי הרבנות הראשית לישראל. ברור שחוק זה אינו אלא התחלה דלה וזעירה בדרך לקידוש השם המלא והמהודר, ואינו עונה כלל וכלל על הדרישה הלאומית וההלכתית לסלק משם את הזרים שכופרים באלוקי ישראל. כמו כן, שלא יהיה ספק כי ממשלה יהודית אמיתית של תנועת "כך" תיגש מייד, בעזרת השם, לחסל את שורש הנגע, ותוריד מהר-הבית את הזרים ואת המסגדים.


מדינת ישראל לעם ישראל

כהנא יומי: עלי לתבוע היום את עלבונו של אחד מגדולי הרבנים והמנהיגים בישראל, האדמו"ר מחב"ד, מלובביץ', לאחר שחבר כנסת אחד, לא יהודי, העז לזלזל בו ולהשמיצו. האדמו"ר טען, ובצדק, שלא ייתכן שלא-יהודי יצביע ויקבע מיהו יהודי, ושמה שאנו רואים פה בכנסת, כאשר גויים קובעים מיהו יהודי, מגיע לאבסורד. אני מצטט מה"ניו-יורק טיימס" למחרת ההצבעה הקודמת על "מיהו יהודי": "כל אימת שהכריזו שם של חבר כנסת ערבי בהצבעה, עבר בכנסת גל של צחוק, כשחברי הכנסת בעצמם לא יכלו לעצור בעד צחוקם האירוני, שערבים עוזרים לקבוע מיהו יהודי". אכן, היינו לעג וקלס בגויים. והנה קם חבר כנסת זה, הלא-יהודי, וגידף את האדמו"ר, כאילו הוא, הלא-יהודי, בעל-הבית כאן, כאילו הוא ציוני. אני זוכר את מה שהוא אמר כאן בכנסת. כאשר דנו בהגבלת החסינות של חבר הכנסת מיעארי, באותו דיון התעוררה השאלה האם המדינה הזאת היא מדינה יהודית או לא. חבר הכנסת מיעארי אמר: לא. נו, מילא. מאיש אש"ף כזה - אפשר להבין. אבל, חבר הכנסת שעליו אני מדבר - הוא חבר במפלגה ציונית, ואף מכריז על עצמו כציוני. הוא השתתף בקביעה של "מיהו יהודי", ועכשיו הוא קובע מהי המדינה, וכך אמר חבר הכנסת זיידן עטשי, מ"שינוי", הציוני, אני מצטט מהפרוטוקול מאותו יום: - "מדינת ישראל שייכת לעם היושב בה". אני רוצה להגיד לחברי הכנסת עטשי ומיעארי, לכולם: מדינת ישראל, ארץ-ישראל, שייכת ליהודי העולם, לעם היהודי כולו, לאלה שנמצאים כאן ולאלה שעדיין לא. זה הא' של הציונות, של היהדות. היא שייכת לאדמו"ר מחב"ד, ואינה שייכת לחבר הכנסת זיידן עטשי.


אהבת ישראל

כהנא יומי: רבי דוד מלבוב לימד את חסידיו מהי אהבת ישראל באמצעות הסיפור הבא: שני איכרים נשבעו להיות ידידים ולאהוב זה את זה לנצח. אמר האחד: "אם כך הדבר באמת, אמור לי מה אני צריך". ענה השני: "מניין לי לדעת מהם צרכיך?" אמר הראשון: "אם כן, אינך אוהב אותי באמת. כי אילו אהבתני באמת, היית יודע מה חסר לי בלי לשאול אותי...". זוהי מהותה של אהבת ישראל. לצערנו, לנוכח דורנו היתום, לנו נשאר רק ללמוד על יופיה ועל עוצמתה ולהיות מודעים להעדרה.


מלחמת אחים

כהנא יומי: הפנטים, השמאלנים, חותרים למלחמת אחים; הם רוצים בה. לשם כך הם, שופטיהם וכלי התקשורת שלהם מרעילים את האווירה בשנאה פתולוגית כלפי היהדות והיהודים שומרי תורה ומצוות. קיים ניסיון פסול ומזויף להדביק לדרכה האמיתית של תורה, למושגיה, למחשבותיה, את התוויות: "קיצוניות", "חרדיזציה", "גזענות" ושאר כינויי הבל ובלע. את אותותיהם כבר אפשר לראות בחוצות הארץ: חילול בתי-כנסיות בסגנון פולין האנטישמית וגרמניה הנאצית. תלמידים בני טובים בעיר רחובות, מהתיכון על-שם עמוס דה-שליט, משסים כלב בצעיר דתי. בריונים מתנפלים על ילד קטן בן שמונה, איתי כהן, בנתיבות וגוזזים את פיאותיו. הקריאה של "דוס מסריח" נשמעת בארץ, והיא קריאה מסריחה ואנטישמית שמקורה בחוגים שמאלניים מסריחים.


נשים בצהל

כהנא יומי: הצבא הופך להיות בית ספר לאי-מוסריות, שלא לדבר על הבעיה של חיילים דרוזים ובדואים שתמיד שמחים לפגוש בנות יהודיות. למרבה הצער, מה שהצבא היהודי עושה בשבירת הקדושה של היהדות ושל האשה היהודיה, אין לו מקבילה אצל שום גורם אחר במדינה. ישנם, כמובן, אלו שלא חושבים והנאיביים שזורקים את הסיסמה השחוקה "בת טובה לא תסתבך". על פי אותו מטבע, ניתן לומר שאין צורך ברמזור בצומת מסוכנת, שהרי נהג טוב יהיה זהיר ממילא, והולך רגל טוב יסתכל לכל הכיוונים. בנות "טובות" שנקלעות לסיטואציה רעה יכולות ליפול, והורים שאוהבים את ילדיהם בונים גדרות סביב אזורים מסוכנים, ומציבים רמזורים בצמתים מסוכנים. העובדה היא שצה"ל אינו צריך חיילות בשירות מלא. למרות התמונה שיהודים בחו"ל אוהבים להאמין בה, בנות בצה"ל אינן לוחמות, ואדרבה, הן מפונות מהחזית מיד כשפורצת מלחמה. תפקידן בצבא מתחלק לשניים: האחד לגיטימי, והשני מאוד לא לגיטימי. הלגיטימי הוא, הצורך בעבודה משרדית ופקידות בבסיסים ובמשרדים צבאיים. הלא-לגיטימי הוא, לשרת את הגברים הקצינים. אם הצבא צריך מזכירות ופקידות, אין סיבה שנשים לא תוכלנה להגיע מבתיהן מידי בוקר לבסיס, ותחזורנה לבתיהן מידי ערב. אין סיבה למה הן לא תוכלנה להיות אזרחיות עובדות משרד הבטחון, וכך לא תהיינה מטרה לאיומיהם של קצינים. אני מסכים שכל אשה בישראל - מלבד אלו שהוריהן, מסיבות דתיות, אינם מתירים להן לעבוד מחוץ לבתיהן כלל -צריכה לשרת את מדינתה. אבל לא כחיילות. יש מספיק מקומות לשרות לאומי תחת פיקוח קפדני על כללי המוסר, ובכך נשות ישראל יוכלו לעזור להציל את ישראל בלי לאבד את עצמן.


גרמנים החוצה

כהנא יומי: המקום היה בית אגרון, בית העיתונאים של ירושלים. תנועת "כך" כנסה מסיבת עיתונאים עבור התקשורת הזרה בכדי להציג בפניה כמה מהמועמדים המרכזיים ברשימתה לבחירות לכנסת. שעה שהסקרים מראים על עליה תלולה בתמיכה ב"כך", הסקרנות וההתענינות במועמדים היתה גדולה. כנהוג, נציגי התקשורת נשאלו בכניסה לשמותיהם ולזהות הגוף אותו הם מייצגים, ואחד השיב – "אונגר, מאירופה". אירופה? שם לא מוכר בתור גוף תקשורתי, אבל אולי מדובר בפרילנסר קטן. מסיבת העיתונאים החלה והתנהלה למישרים. המועמדים דברו בקצרה ובנימוס ועשו רושם טוב. ואז הגיע שלב השאלות והתשובות. הראשון שהרים את ידו לשאול היה האדון מאירופה. אדם חובש כיפה, יש לציין. אולם הפעם הוא אמר את המילים הבאות – "שמי אונגר, ואני מייצג את התקשורת הגרמנית והאוסטרית". בשמעי זאת, אמרתי על המקום – "אילו ידעתי על כך, לא היית מורשה להיכנס. יש לנו מדיניות ברורה לא להתראיין לנציגי התקשורת הגרמנית והאוסטרית, ואף לא לאפשר את נוכחותם במסיבות עיתונאים שלנו. נא לצאת."


כתב האישום הוא: רצח

כהנא יומי: כתב האישום הוא: רצח נשמותיו של נוער יהודי במדינה היהודית, על-ידי תוכניות משרד החינוך הכוללות מפגשים ותוכניות הפורצות את המחסום המפריד בין יהודים ללא-יהודים, ובכך סוללות את הדרך לטמיעה, להתבוללות ולנישואי תערובת - הרס נפשי של העם היהודי. העם היהודי נקבע על-ידי בורא עולם כעם נבדל ונפרד, כדי להיות עם קדוש ומקודש. "והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". פסק ב"ויקרא". הבדלה. תורתנו הקדושה נותנת את הטון והיהודי בכל מוצאי-שבת חוזר עליו בהרימו את כוס היין ובהכריזו: "המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים". לא מיזוג, לא תערובת, לא אינטגרציה, לא מפגשים, כי אם הבדלה, כיאה לגוי קדוש המוגדר על-ידי חז"ל במכילתא: "קדושים ומקודשים, פרושים מאומות העולם. ומשיקוציהם".


למי ניתנה נבואה

כהנא יומי: "מיום שחרב ביהמ"ק ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות" שכך מכנים האנשים את אלה שקמים לדבר את האמת המרה, שאינה נראית לעין ושאינה מקובלת. הכוונה היא, שדברים שאינם מקובלים, דברים שההמון אינו רואה כי צריכים להבין אותם מתוך דבר אחר, וכן דברי עתידות — ההמון דוחה אותם ולועג להם, ומשווה את הנביא עם השוטה . ומאידך גיסא, יש עוד צרה — שהשוטים האמיתיים, שאינם יודעים מה הם מדברים, מקובלים על העם כ”נביאים”, מכיון שהם משמחים אותם בדברים המשביעים את רצונם, ומבשרים שלום כאשר אין שלום.


עדות המזרח

כהנא יומי: יהודי המזרח. הערכים שהביאו עמם ממרוקו ומתימן ומעירק היו ערכים ציוניים, דתיים. ערכים אלו ניטלו מהם בקיבוצים, בישובים, בבתי החינוך ובמוסדות שהחילונים הקימו למענם. מה שלא הצליחו המוסלמים לעשות, עשו האשכנזים החילונים, וערכיה של היהדות הומרו בערכי דיזינגוף. התוצאות נראות בטורי הפשע, הרצח, השוד, האונס ובאיזכורה הגובר של החברה. הן נראות בבתי הכלא של רמלה, של באר שבע ושאטה, שם יושבים בניהם ובני בניהם של העולים הדתיים מארצות ערב. הן נראות בזונות היהודיות אשר לקוחותיהן וסרסוריהן הם לרוב ערבים. הן נראות במספרם הגדול של צעירות יהודיות היוצאות ושוכבות ונישאות עם ערבים; הנשכבות על נקלה לפועלים זרים ולחיילי ארצות נכר. זיהום זרע ישראל קדושים אשר בגלות אפריקה ואסיה שמר על טהרתו, אך נסתאב בארץ הקודש!


הם שונאים

כהנא יומי: שלא תהיה שום טעות. אלה השונאים, ששנאתם היא שנאה יסודית הנובעת מעומק הווייתם, שהכיעור שלהם מדיף סרחון שבא מעומק נשמתם -אלה הם הפשיסטים האמיתיים, אלה הרוצחים האמיתיים. הם שאפו ושואפים לחסל את כהנא - אבל רק כסמל של היעד האמיתי של השנאה שלהם. הם שונאים את כהנא - כי הם שונאים יהדות ויהודים ואת עצמם. ואין דבר שהם לא יעשו על מנת למחוק את היהדות שאותה הם רואים, בצדק, כיהדות האמיתית, יהדות שמוכיחה שהחיים שלהם הם זיוף, ריקנות ובהחלט לא חיים יהודיים. ועליהם אמרו חכמינו: "גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין גויים את ישראל" (פסחים מט: ). הרבה יותר גדולה. הרבה, הרבה יותר גדולה. והרבה יותר מסוכנת. הם שונאים את השבת והם שונאים את ההלכה היהודית והם שונאים את הישיבות והם שונאים את הרבנים. והם שונאים להיות יהודים והם שונאים את ה' והם שונאים את כהנא בהיותו מייצג של כל זה. והם שונאים את המציאות המרה של מאות אלפי תומכים המאמינים בכל אותם הדברים שהם שונאים, ומשום כך הם מוכנים להשתמש בכל האמצעים הקיימים כדי לחסל את היהודיות של היהודים.


לא תתחתן בם

כהנא יומי: ביהדות אין איסור מזעזע יותר וחמור מאשר על טמיעה ונישואי-תערובת. מצווה מדאורייתא "לא תתחתן בם". כאשר חזרו היהודים מבבל לארץ, השביע עזרא הסופר את העם: "ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנתיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם". כאשר ראה נחמיה שאכן הפרו בני ישראל את השבועה, כך כתוב, "גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות - - - ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם". לי אין שמץ של ספק שנחמיה היה גם כן יהודי שדוגל בשיטה של המפד"ל - דרכי נועם. אבל יש גבול. כאשר אדם נתקל בטמיעה, התבוללות, המחריבות את העם, הוא חייב לקום ולצעוק ולזעוק חמס.


המאבק האמיתי

כהנא יומי: תבין שהמאבק האמיתי כאן בארץ אינו בין היהודים לבין הערבים. זה מאבק, נכון, מאבק קשה וחמור, אבל לא זה המאבק. המאבק היום הוא בין היהודים הטובים שרוצים להקים פה מדינה יהודית של ישראל-סבא לבין המתייוונים המתגויים היושבים כאן, עם שנאה עצמית, ורוצים להרוס את התורה.


מי מוכן למרוד?

כהנא יומי: חשוב מאד להבין, שדוקא אנשים שאינם יכולים להשתלב בחברה, אנשים שליליים, מוכנים למרוד וללחום וכמו שהיה עם דוד, כך היה עם יפתח ומזה לפעמים יוצאת תועלת, שהרי הם גם יילחמו ויסתכנו עבור מטרה טובה, על אף שהם אינם נלחמים לשמה. ולפעמים הם היחידים שיילחמו למען הטוב, שהרי השאר — היציבים והנורמליים — יושבים בשלוה ואינם רוצים להסתכן ולערער את שלוותם. אבל בסופו של דבר, לטווח ארוך, לא תצא תועלת טובה מאנשים ריקים. ומשום כך, גדול מנשוא עוונם של האנשים היציבים שאינם מוכנים לעשות את מה שדרוש, ומשאירים את המערכה לאנשים הריקים.


אם אתה אוהב את עמך

כהנא יומי: אם אתה אוהב את עמך, אתה חייב לשנוא את הערבים, ולאו דווקא משום שהם ערבים, אלא משום שהם אויבים. גם אם שונאיך הם סינים, אתה שונא את שונאיך, אלא אם כן אתה מטורף או טיפש. דע שהם אויביך ולא אוהביך, וכשם שלא ירחמו עליך, כך אל תרחם עליהם. "אמר הקב"ה: צאו עליהם כאויבים. כשם שאינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם".


לו הייתי...

כהנא יומי: לו הייתי ראש הממשלה, הייתי פועל להפסיק את הפער הכלכלי הנוראי, שרואה את העשירים והשמנים צוברים עושר חמדני, בעוד שמספרים גדולים של יהודים סובלים מעוני וממחסור. הייתי מפסיק את המנטליות של הבורסה ושל ההתעשרות המהירה, ומגביל בהגבלות חמורות את רווחי הבורסה. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מעלה את כבודם של יגיע כפיים ועבודת האומנות לרמת הכבוד היהודית האמיתית שלהם, וכל חייל היה לומד אומנויות מעשיות. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי כופה על מעבידים חמדנים לשכור פועלים יהודים במקום ערבים, בשכר הוגן, וכופה על יהודים בריאים לעבוד בעבודות אלה ולא לקבל סעד. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מפנה את הכמויות העצומות של כספי התקציב שהולכים למגזר הערבי, להיטיב עם היהודים המקופחים בשכונות העירוניות ובעיירות הפיתוח.


לא פחות ולא יותר

כך אמר ה' למשה כשנקבצו כולם לפני מתן תורה : "כה תאמר לבית יעקב... והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". פירש רש"י: "לא פחות ולא יותר". בדיוק כך תגיד, לא פחות ולא יותר. זו ההקדמה לקבלת התורה. אתם ממלכת כהנים וגוי קדוש, אתם קדושים ולא הם, אסור שתהיה התבוללות או דו-קיום אתם. כה תאמר - ללא פחד, כך בדיוק. גם אם יבוא בית המשפט העליון לפסול את משה רבנו, בכל אופן "כה תאמר" וכך תדבר אליהם, בלי סטיות.


תלמוד תורה פותח את העיניים

כהנא יומי: שלום בנימין היקר, אני זוכר שבהיותי ילד בגילך, סבא סיפר לי שהשמים נפתחים כל ליל שבועות, ואם אוכל לכוון לרגע הנכון, אוכל לראות כל מה שנמצא שם. כמה ניסיתי שלא להירדם, אבל כל שנה לא הצלחתי. ורק כאשר גדלתי, הבנתי שאדם יכול לראות מה שנמצא בשמים אך ורק אם הוא לומד הרבה תורה. תלמוד תורה גופא פותח את עיניו ונותן לו את היכולת לראות ולהתבונן בעליונים. לכן, כאשר תלמד הרבה ותהפוך בעזרת ה' לתלמיד חכם, תוכל להתחיל לראות את סודות השמים והרקיע.


הר הבית - לעג לרש

כהנא יומי: הר-הבית בידינו? - לעג לרש, בדיחה מרה ועלובה. הר-הבית בידיהם, שהרי כבר באותו חודש בשנת התשכ"ז נבהלו הגמדים המתייוונים והחזירו לווקף, שם רשעים ירקב, את המפתחות, את הבעלות, את הריבונות, ובמו רגלינו דרסנו את כבודו של עם ישראל ואת קדושת אלוקי ישראל. מאז אין קץ לבושות, לחילול השם. כנופיה של בריונים, פראי-אדם ישמעאלים, יושבים על הר קודשנו בכוננות מתמדת להכות, להשפיל יהודים המנסים לעלות לתפילה. משטרת ישראל, בהוראות הגמדים של ממשלות המערך והליכוד, מונעת מיהודים לממש את זכותם, על-פי חוק הכנסת, להגיע למקום קודשם. הר-הבית מסמל את ריבונותו של עם ישראל על ארץ-ישראל. מי ששולט בהר-הבית ישלוט בירושלים ובארץ-ישראל; מי ששולט בהר-הבית משליט גם את דתו ואלוהיו בעולם. חובה קדושה לשים קץ לחילול השם של ריבונות המוסלמים על הר קודשנו; חובה עלינו לקדש שם שמים על-ידי החלת ריבונות אלוקי ישראל על הר-הבית, מקום קודשנו.


המשיח דופק בדלת

כהנא יומי: קידוש השם הוא המפתח! במלחמת ששת הימים, המשיח דפק על הדלת, והיו צריכים לפתוח אותו על ידי המפתח שהוא קידוש השם ואמונה, שמתבטא בגירוש ערבים ובטיהור הר הבית. אבל הפחד מנע מהם לעשות זאת, וזה היה חילול השם. הם לא האמינו בה', שהרי אילו האמינו, לא היו מפחדים מבשר ודם. משמעותה של אמונה היא שאדם מוכן להסתכן מתוך שהוא מאמין שהקב"ה חזק יותר מכל בשר ודם. אני מקווה שתבינו את זה ולא תשכחו. וזה די קשה, כי לקח זה דורש מסירות נפש, ומסירות נפש היא קשה. על הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב לב) אומר הספרא בפרשת אמור: "מסור את עצמך וקדש את שמי"! בלי מסירות נפש אי אפשר לקדש שם שמים.


יהודים נקמה

כהנא יומי: בוא וראה, איזה חוסר אהבה ורעות יש בלבו של המתייוון המורד באלוקי ישראל ובמידותיו, והמתיימר להיות יותר "מוסרי" ויותר צדיק מבוראו! מי שיודע שנשפך דם יהודי, ויודע גם את הסבל ואת הצער הנגרם לאחיו היהודים על ידי צר ואויב אכזרי - הגוי הרע הזה - ואינו דורש את נקמת דמם וסבלם, רשע ואכזרי הוא, וחסרים בלבו הכעס והשנאה כלפי רשעות ואכזריות, שהם מצות ה' של "ואהבת לרעך - היהודי - כמוך". לא מוסרי ורחמן הוא זה שמדבר נגד נקמה, אלא אכזרי ושותף לרוצחים.


ידיכם דמים מלאו

ממשלת ישראל, ידיכם דמים מלאו, דם יהודים חפים מפשע. אתם עם הפחד הגויי המושרש בנפשותיכם, בהתייוונות שהפכה לחלק בלתי נפרד ממוחכם - שותפים אתם לשפיכת דם יהודי. התפטרו, לכו הביתה, נמאס לנו מכם, הפכתם בעיני העם למוקצה מחמת מיאוס; גם בשבת וגם בחול. לכו הביתה והעבירו את המדינה לידיהם של יהודים גאים ומאמינים בהשם ובצה"ל עבדו; אנשים שילמדו את שונאינו לקח יהודי, שיוציאו אותם מקרבנו כפי שמוציאים מגופו של אדם גידול סרטני המאיים על חייו.


זהירות

אל תיתני לאף אחד, לאף אדם עלי אדמות, להרוס את חייך, ומעל הכול היזהרי מהאויב המסוכן ביותר – את עצמך. כל אחד מאתנו הוא האויב הפוטנציאלי של עצמו. אנחנו גורמים לעצמנו צער, אנו פוגעים בעצמנו באופן שאיש אינו יכול לפגוע בנו. אל תיתני לזה לקרות. זה מיותר... בעזרת חיי תורה נורמליים וטבעיים תעמדי באיתנות בפני כל אויב.


לו הייתי ראש הממשלה

לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מפסיק מיד את חילול השם ומסלק את המוסלמים מהר הבית, שם נמצא המקום המקודש ביותר ביהדות. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מגביל בחומרה כניסת גוים צעירים, שמכניסים לארץ גם סמים וגם תועבות זרות. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מספח מיד את כל השטחים המשוחררים, ומתיר התיישבות יהודית בלתי מוגבלת בכולם.


אין יאוש

כהנא יומי: אדם או עם, אשר אין להם מטרה, אשר תכליתם אינה נהירה להם והם אכולים ספקות, אשר חייהם הופכים לסיוט-לילה מענה של חיפוש מייאש ושגיוני אחר תשובות מתעתעות, נגזר עליהם לחיות חיים של כשלון, מפח נפש וריקנות. היהודי של ימי קדם ושל ימי הביניים סבל אמנם סבל רב, וחייו היו שורה ארוכה של גזירות קשות, פוגרומים, רדיפות ודלות, אבל הוא ידע מהי זהותו, מנין בא, ולאן הוא הולך. ידיעה זו היא שהעניקה לו את הכוח העצום להמשיך בביטחון מלא ובאמונה שלמה, כי נצחונו בוא יבוא.


עמי קודם

כהנא יומי: כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמי ונוכרי - עמי קודם. חשבתי על מלים אלה של חז"ל, כששמעתי על השביתה הנואשת של היהודים הממורמרים באופקים. חשבתי על מלים אלה גם כאשר ביקרתי שם וראיתי במו עיני את ה"עמי" ואת ה"נוכרי". ראיתי את ה"עמי" העומד מול מכת אבטלה, מול מצוקת חוסר העבודה. ראיתי את ה"עמי" של יהודים צעירים, יוצאי צבא, הנותנים שלוש שנים מחייהם למען העם והמדינה, ולאחר מכן ‎40 יום כל שנה במילואים; צעירים יהודים הרובצים תחת נטל של חובות כאזרחי המדינה היהודית - ושכרם? משתחררים מהצבא, חוזרים הביתה - ואין עבודה. במדינת ישראל אין עבודה? הרי כל בוקר מגיעים ‎100000 ערבים מהשטחים לעבודה. אין עבודה? בוודאי ובוודאי יש עבודה. אבל... אבל, לצערנו, המעסיק היהודי החמדן מעדיף את הנוכרי; שני נוכרים במשכורת של יהודי אחד. ובכן, החייל היהודי, אזרח המדינה היהודית, הנותן מחייו למען עמו ומולדתו, מובטל, מופקר, מושפל. ואילו השונא הערבי, שמעולם לא שירת את המדינה ורק חולם על השמדת המדינה היהודית, עובד, מתחתן בגיל צעיר, מביא לעולם ילדים, וילדים, וילדים, וצוחק עלינו בגלוי ובצדק.


קץ מגולה

כהנא יומי: האם הרמה מעפר שואה ומשפלות שלא היתה כמותה, ולבישת בגדי תפארת העם, ותבוסת האויב שקם להשמידנו, ושחרור אדמותינו הקדושות שלא מיללנו ולא פיללנו שיחזרו אלינו, דברים של מה בכך הם? ואת כל זה ראינו, נסים ונפלאות בגלוי, ולא רק שלא הכרנו את נסֵינו אלא שזלזלנו בהם. איך לא כרענו ברך בהשתחויה ובהודיה? איך לא נפלנו על פנינו בהודאה ובגילה, בהכרה ובהוקרה, בהלל ובשבח לקוננו? וכי יש קץ מגולה מזה? וכי מהתל בנו הקב"ה בזה שנקבצו לא"י מיליונים מעם ישראל? וכי הקמת מדינה עצמאית בעלת ריבונות, שלא היתה כמותה מימי החשמונאים (ובודאי גם אז לא הגיעו לְמה שיש בימינו), דבר של מה בכך הוא, מילתא זוטרתא?


יהודים חזקים

כהנא יומי: רצינו ליצור יהודים חזקים, חזקים באמונה ובהדר וחזקים בגוף. רצינו ליצור יהודים שיַראו לעולם שהמילים "יהודי" ו"קרבן" אינן מילים נרדפות. לכן החלטתי באייר תשכ"ט (מאי 1969) שעלינו לפתוח מחנה קיץ — לא מחנה לכיף ולמשחקים, אלא מחנה אימונים בו ילמדו יהודים צעירים להיות חזקים ברוח ובגוף. התכנית היתה ללמד הרבה אידיאולוגיה יהודית לצד חמש שעות ביום של קראטה ושעתיים אימון בנשק.


את אחי אנוכי מבקש

כהנא יומי: את אחי אנוכי מבקש, דורש, תובע; את אחי, ילדי תימן. אני דורש ועדת חקירה ממלכתית שתחקור, שתבדוק, שתאשים, שתגלה את ערוותם של אותם מפלגות, מוסדות ואנשים המתיימרים לייצג את הציונות השפויה, המתקדמת, הפרוגרסיבית, הנאורה, מול "כוחות החושך של הדתיים, החרדים והלאומנים". חברי הכנסת, הפרשה המחרידה של ילדי תימן הנעדרים היא רק חלק קטן משערורייה ושואה רוחנית שהתרחשה בארץ כאשר קמה מדינת ישראל. ההיסטוריה עוד תרשום לפניה את האמת שוברת הלבבות, שמה שהמוסלמים לא השכילו לעשות לנו במשך אלף שנים, הצליח הממסד הציוני-החילוני במדינת היהודים לעשות בפחות מ-‎30 שנה. מאות אלפי יהודים שעלו ארצה מארצות ערב, עשירים בערכים ובמסורת, יהודים וציונים, נהפכו למרוששים רוחנית כתוצאה ממדיניות מכוונת של שמאלני הממשלה, ממשלת מפא"י-מפ"ם של המדינה החדשה.


לזכור לא לשכח!

כהנא יומי: לזכור זה לא מספיק. לזכור זו ההוראה הכללית – זכור את מה שהם עשו לך, דברים מחרידים ונוראיים. וכתוצאה מכך, לא תשכח. אל תשכח שאלו חטאים בלתי ניתנים למחילה והם לעולם יכתימו ויבדילו לרעה ויהיו אות קין לאותו עם ולכל מי שייצג אותו. זכור את הזוועות, ולעולם לא תשכח שאין עליהם מחילה. זה הלקח עבורנו בבואנו לדון בגרמניה ובגרורתה אוסטריה. לזכור את מה שהעם הגרמני עשה לנו, ולעולם לא לשכוח שהיה זה חטא ופשע לדורות עולם, שאין עליו מחילה. יתכן וכלפי גרמני פרטי ומסוים אשר טרם נולד באותו הזמן, או שהוא צעיר מכדי שיכל להשתתף בזוועות - יתכן ואין עלינו להחרימו ברמה האישית. אבל ללא ספק, אם הוא מיצג באופן כלשהו את גרמניה או כל דבר המזוהה עם גרמניה, עלינו להחרימו, ואסור לקיים איתו כל קשר כל זמן היותו באותו תפקיד. זו הסיבה שבגינה אדם אשר יתכן ואפילו אינו גרמני לכשעצמו, אך הוא מייצג את אותה ארץ ארורה – אסור שאותו אדם יראה במחיצתנו. שכן עלינו תמיד לזכור, ובנוסף לכך, לא לשכוח.


אין לי כל ענין באושוויץ

כהנא יומי: אין לי כל ענין באושוויץ בתור מקום. עבורי, די בשם עצמו, די בעצם הזיכרון בכדי שאשנא את המקום ואת אלו שרצחו אותנו שם עד כדי כך שלעולם לא ארצה לבקר שם וודאי שאינני מעונין לתגמל את הפולנים באמצעות כספי. הדרך לשמר את זכר השואה שהיתה הינה להבטיח שלא תהיה שואה בעתיד. ואת זה לא עושים באמצעות בזבוז של כסף יהודי על טיולים לפולין או באמצעות הפגנות כנגד שונאי-היהודים של הכנסייה הקתולית. הם תמיד שנאו יהודים ותמיד ישנאו אותם. תשובתנו כלפיהם איננה להילחם בהם על בית קברות יהודי, כי אם לעשות את כל הניתן בכדי להבטיח את קיומה של ישראל!


נלחמים בסובייטים...

כהנא יומי: בי"ח ניסן תשל"א , לכבוד חג הפסח, נכנסה קבוצה של יהודים צעירים מהליגה ומ"סטודנטים פעילים למען היהדות הסובייטית", למשרדי "אירופלוט" ו"אמטורג", כדי להנחית מכות על הסובייטים, הפרעה המודרני. כך סיפר ה"ניו-יורק טיימס": "...בסביבות השעה אחת בלילה שוחררו כחמישים צפרדעים [ב'אירופלוט']. לאחר כשלושים דקות שוחרר מספר זהה של עכברים לבנים במשרדי 'אמטורג'... צעיר שאמר שהוא דובר הקבוצה... אמר שרוקנו את הצפרדעים על שולחנה של אחת המזכירות. 'זה היה מקסים — כולם צרחו'. העכברים שוחררו מתיקי נסיעות בחדר הקבלה של 'אמטורג'... שוטרים שנאלצו להתמודד עם העכברים והצפרדעים רק אמרו שלא הצליחו למצוא את העכברים. ב'אמטורג' לא בוצעו מעצרים, אך שני צעירים נעצרו במשרדי 'אירופלוט'. שוטר בתחנה תיאר את הצפרדעים כך: 'כמובן, הם קפצו, וכולם קפצו איתם'." אכן, כולם. בכל העולם אנשים שמעו על זה והתגלגלו מצחוק. כולם — חוץ מהסובייטים הזועמים וננס אחד בשם ראביי וולף קלמן, שגינה את התרגיל המבריק. קלמן, סגן הנשיא של הגוף הרשמי של הראביים הקונסרבטיביים, סבל בעיקר מרקע אורתודוקסי יהודי שהכביד עליו. במוסריות מעוותת הוא טען שיהודים אינם עולזים במפלת אויביהם. לא נזכיר כרגע חגים מאד "לא-יהודיים" שמנציחים בשמחה את נצחונות היהודים על אויביהם, כמו חנוכה ופורים (בו המנהג הוא לדפוק ולהרעיש כשמוזכר שמו של המן). בסדר, לא "נעלוז", רק נמשיך ברצינות את ההתקפות על אויבינו, וקלמן ימשיך לחיות באופן פרזיטי מכספי ציבור יהודיים.


"שלמות" לעם ישראל יכולה להיות רק דרך קבלת עול מלכות שמים ומצוות

כהנא יומי: קבוצות ומפלגות הדוגלות בארץ ישראל השלמה כאשר הן חסרות רוח ישראל סבא וכאשר הן בעלות מום נפשי – לא יושיעונו. "שלמות" לעם ישראל יכולה להיות רק דרך קבלת עול מלכות שמים ומצוות. אם נהפוך לעם כזה – עם שתשוקתו לארץ נובעת ממעיינות התורה – אז, בוודאי נצליח להחיש את הגאולה.


הערכים היהודיים חייבים להנחותנו

כהנא יומי: עלינו למזג את רגש הכבוד למסורת, את אופי המדינה והעם יחד עם סובלנות ורצון טוב. דרך הקיום היהודי היא של שלום ויישוב דעת. כל דרך אחרת הא של שנאה מרה, התנגשות ואסון. בל נשכח כי באנו לארץ ישראל כדי לבנות מדינה יהודית ולא מדינה נוסח המערב. הערכים היהודיים חייבים להנחותנו ולא ערכים מערביים חולפים. לא ליברליזם, דמוקרטיה או השקפה מתקדמת כביכול יקבעו מה טוב או רע לנו.


חפשו את המיואשים, ועודדו אותם

כהנא יומי: "ולדבקה בו - מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום". חפשו את אלו הזקוקים לכם, ועזרו להם. חפשו את המיואשים, ועודדו אותם. חפשו את הנדכאים, ולחמו את מלחמותיהם. היצמדו אל המצוות. כל אחת ואחת מהן - אם חמורה ואם קלה - נושאת בחובה זרעי קדושה שעליכם לזרוע. הם יעצבו אתכם ויטהרו אתכם כדי שתתעלו מן החול ותגיעו לקודש. היצמדו אליהן, אבל לא כמו רובוט שעושה בלי לחשוב, כמו מומיה. חשבו על מה שאתם עושים, והעמיקו באוצר הזה. ומעל הכל, שאפו להגיע לחכמה. ילדיי, אנשים רבים מתקיימים; אבל רק מעטים חיים. תפקידכם הוא לגדול, להתבגר ולבחור בחיים.


לחסל את הטרור

כהנא יומי: נתחיל לחסל את הטרור רק כאשר נבין שהמלחמה חייבת להיות ללא רחמים, ללא חסד, ללא הגבלות, עד חורמה, מלחמת מצווה, מלחמת חובה, מלחמה ברוטלית, ללא פשרות וללא רחמנות של טיפשים.


kdra har לגרש ישר ולענין

כהנא יומי: בספר במדבר, פרשת מסעי, פרק ל"ג, מצווה הקב"ה את משה ולישראל, וזה לשונו: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם". מלים כדרבונות, ברחל בתך הקטנה, לעניין, דוגרי. הקב"ה אינו סגן שר בישראל, אינו פוליטיקאי החייב לשחק במלים, לרכך אותן, למתן אותן, לסנן אותן, שמא ייקרא "גזען" או "קיצוני" או "פאשיסט". לקב"ה אין תסביכים, ישר לעניין, וכך הוא אומר: "כי אתם עברים את הירדן והורשתם". מה פירוש "והורשתם"? אומר רש"י הקדוש, והוא עוד לא חבר בתנועת "כך": "וגירשתם". כן תרגום אונקלוס: "ותתרכון" ו"תגרשום". אוי, ר' שמעון פרס, אולי גם אלה בעלי מוחות מעוותים - רש"י, אונקלוס, הקב"ה?


מי שיש לו אמת לעולם לא מפסיד

כהנא יומי: בשביל היהודי, נסיגה לעולם איננה תבוסה. מפני שמי שיש לו אמת, והוא אמיתי, לעולם לא יכול להיות "לוזר". העם היהודי ככלל לעולם לא יכול להיות מובס, מפני שהוא העם של האמת, העם הנבחר. ואלו בתוך העם היהודי אשר יודעים את האמת ההיא ונושאים אותה, לעולם לא יכולים להיות מובסים. במקרה הגרוע ביותר, זו נסיגה. במקרה הגרוע ביותר, זו נפילה. ובמילים של שלמה המלך: "כי שבע יפול צדיק -וקם". זו יהדות. זו אמונה, אבן הפינה, יסוד היהדות.


ה' קובע מה שלם ומה לא!

כהנא יומי: "וכל פחות משלשה [טפחים] כלבוד דמי". (סוכה טז:) פירוש: בסוכה, בכל מקום שיש פתח או אויר בדופן הסוכה והוא פחות מג' טפחים, רואים את חלקי הדופן הנפרדים כאילו הם משולבים - ביחד. הקב"ה נתן לנו את הדין של לבוד, להורותנו שהוא משנה את חוקי הטבע לבדו, וגם אם שטח מסויים אינו שלם, הוא קובע שהוא שלם, והשטח הפתוח שהוא כאילו לבד, נחשב כאילו אינו לבד והקביעה הזאת באה בסוכה, כי כל הענין של סוכה הוא בטחון בה'.


החלפנו סמים של קודש בסמים של מוות

כהנא יומי: יום הכיפורים, היום היחיד בשנה שבו הותר ליליד אנוש להיכנס לתוך קודש הקודשים. ביום הקדוש והנורא הזה היה הכוהן הגדול נכנס לתוך קודש הקודשים ברטט ובאימה, ובידו סמים של קטורת. שם, במקום המקודש ביותר עלי אדמות, בין בדי ארון הקודש, צבר את קטורת הסמים על גבי הגחלים ונתמלא כל הבית כולו עשן. "וכבוד ה' מלא את הבית". חברי הכנסת, זאת היא מצוות הסמים היהודיים, מצווה של קדושה, או גדולה, כי הסמים, כפי שכותב בעל ספר החינוך, הם דברים שהאדם "ימצא בהם תענוג ושמחה, וידוע כי עניין הריח הטוב הוא דבר שנפש האדם נהנית בו ומתאווה אליו ומושך הלב הרבה.וריח הקטורת היה הטוב שאפשר לעשות על ידי אדם". חבל, חבל על דאבדין. חבל על עם אבוד. חבל על עם שמנהיגיו האבידו אותו, חבל על עם המתאבד. חבל על עם שעמד פעם על איגרא רמא של קדושה וטהרה, של ‎11 סמים של קטורת חיים וירד, הורד, על ידי ממשלות זלות, על ידי רועים מועלים לבירא עמיקתא של סמים של מוות, סמי חשיש, קוקאין, קראק, הירואין, ועוד היד נטויה.


לחזור בתשובה

כהנא יומי: היום, כאשר עם ישראל עומד בין כסה לעשור, בעשרת ימי תשובה, עלינו להודות על חטא, להכות על חטא. מדינת ישראל עומדת היום לפני סכנה פיסית של ערבים מבחוץ ומבפנים, סכנה הגדלה מדי יום. היא עומדת לפני סכנה של שואה רוחנית. נוער בורח, בורח, ריק מכל שמץ של ציונות. כדי למנוע את האסון ואת השואה, חס ושלום, עלינו לאמץ תוכנית יהודית אמיתית: חינוך יהודי בכל בית ספר, גאווה לאומית, שכל ילד יקום ויגיד בכל בוקר "אשרינו מה טוב חלקנו שאתם יהודים"; החלת הריבונות היהודית על כל שטחי ארץ ישראל; חזרה בתשובה, קבלת עול מלכות שמים, אמונה וביטחון באלוקי ישראל; והעברת הערבים מהמדינה לארצותיהם.


ללמוד מהמוסלמים

כהנא יומי: עכשיו הייתה איזו פגיעה באסלאם, ומיד קמו והתקוממו המוסלמים הללו והרעישו את כל העולם, עד שהוציאו על ראשדי גזר דין מוות. יונה הנביא לא רצה ללכת לנינווה, מפני שאנשי נינווה היו "קרובי תשובה", ואם הם יחזרו בתשובה, תהיה קטיגוריה על ישראל כי חטאם של ישראל יבלוט פי כמה. מה שראשדי עשה מבליט את חילול השם. כל יום המוסלמים מחללים את הר הבית ופוגעים בקודשי ישראל, ואף רב לא קם ואומר שצריך לשחוט את המופתי או לכבוש את הר הבית - איזה חילול השם! אם יהודי בפרס היה הורג גוי, מיד היה פוגרום, אך בארץ ישראל, כשערבי הורג יהודי, לא עושים כך, אלא מתנחמים בהספדים, שגם בהם לא מזכירים נקמה.


הטלוויזיה והרדיו הם סכנה גדולה לאין שיעור מאש"ף.

כהנא יומי: רשות השידור - מהו השורש של "שידור", שד? שוד? השד, הדיבוק, שדבק בנו ומטריף את דעתנו? השוד, שוד הערכים היהודיים הקדושים והנבחרים של תורת ה'? שוד הציונות האמיתית, השפויה, של אבותינו הקדושים? שוד הביטחון העצמי, הביטחון בצדקת דרכנו? חז"ל אמרו: יש קונה עולמו בשעה אחת. חברי הכנסת, חרף פשעיכם הרבים, נשארה לכם דרך לקנות את עולמכם בשעה אחת: חסלו את המפלצת הזאת, הנקראת "רשות השידור" - הטלוויזיה והרדיו, שהורתם בשנאה עצמית ולידתם בתקיעת סכין בגב האומה, ששונאת את תורת ה' שנאה פתולוגית, שונאת את העם היהודי שנאה תהומית, ושונאת את עצמה שנאה חולנית. השמאל המכוער השתלט על הטלוויזיה ועל הרדיו. הזיבורית שבקרבנו צפה למעלה וכבשה את כלי התקשורת הממלכתיים. היום משלם העם כולו בעד הטעות הנוראית, הגובלת בפשע, של מנחם בגין, שסירב לנקות את הלכלוך הזה ולטהר את הזוהמה האנטישמית הזאת כאשר הגיע הליכוד סוף סוף לשלטון. בגין והליכוד השאירו שם את כולם, את כל התבוסתנים, את כל החולים, את כל עוכרי ושונאי ישראל. היום כולנו משלמים על כך. הטלוויזיה והרדיו הם סכנה גדולה לאין שיעור מאש"ף. יומם ולילה פורצים הם לבתינו להרעיל את ילדינו בהתייוונות, לשטוף את מוחותיהם בסם המוות השמאלני של רגשות האשמה. הם הורסים את צה"ל, מחריבים את חיילינו, ומקריבים את המדינה על מזבחה של עבודה זרה.


תוכנית יהודית המבוססת על ביטחון ועל אמונה

כהנא יומי: אני קורא לתוכנית יהודית המבוססת על ביטחון ועל אמונה, על הידיעה כי השם הוא האלוקים, אין עוד מלבדו; תוכנית של יד קשה, יד ברזל כלפי אלה המחרפים ומגדפים את עם ישראל ואת ארץ ישראל, ובכך את אלוקי ישראל. יש לסגור את האוניברסיטאות בשטחים; לסלק את הסטודנטים; גירוש קולקטיבי של אוכלוסייה בכל אזור שהיה בו פיגוע נגד יהודים; בנייה יהודית מסיבית בתוך הרובע המוסלמי, כביכול, בחברון, בשכם, בעזה, בכל עיר ועיר ביש"ע; נוכחות יהודית ותפילה יהודית על הר הבית, והעברת הבעלות מהווקף ומהמופתי לרבנות הראשית; הקץ למינהל האזרחי ולממשל הצבאי ביש"ע. יש להחיל את ריבונות מדינת היהודים על כל השטחים האלה. דרושה הודעה לאומות העולם להוציא את אפן, אם לא את חמתן, מעסקי ארץ ישראל; שלא להתעסק בעניינו של העם היהודי, עם השם, עם סגולה, עם קדוש ועם נבחר!


הסכנה האמיתית היא מבית

כהנא יומי: חברי הכנסת, הסכנה האמיתית היא מבית. כאשר כמעט 70% מערביי המדינה הפסיקו לכנות את עצמם "ערביי ישראל" כי אם "פלשתינים", וכאשר שד הדמוגרפיה מאיים על המדינה היהודית; כאשר ראש הממשלה מסרב, מתוך פחד נפשי, להתייחס לסכנה האמיתית - דעו שמר, מר עתידנו. אך ברצוננו או בניגוד לרצוננו, נצטרך בעתיד הקרוב להתייחס לסכנה של העם המכונה "פלשתיני" היושב בתוכנו ושואף להחליף את המדינה היהודית ב"פלשתין".


פוחדים להוציא מפיכם את המלה "ערבי"

כהנא יומי: ברי כחמה לכל יהודי בר דעת, שבתוכנו טמונה סכנה איומה לביטחונה ולקיומה של המדינה היהודית. וכן ברור שאתם, חברי הכנסת השפויים במחנה הלאומי והדתי, נפלתם בשבי בידיו של הטרור השמאלני, שהצליח לכפות עליכם אימה ופחד, כאשר לשמע כל ביטוי שפוי ולאומי, נובחים כלבי השמאל: גזענות, גזענות. אתם פוחדים להוציא מפיכם את המלה "ערבי". לפני חודש התלונן חבר כנסת, דווקא חבר כנסת טוב, על רכישת אדמות המדינה על ידי זרים. התנפל עליו ח"כ ערבי וצעק: מה, זרים? אתה מתכוון לערבים? החוויר חבר הכנסת ואמר: לא, חס וחלילה, לא ערבים. אלא מי? סינים, רוסים, בולגרים? מי הם הזרים? הערבים!


שמשון הגיבור אינו סיפור סתם

כהנא יומי: שמשון הגיבור אינו סמל אגדתי וסיפור לילדים בלבד. שמשון היה מנהיג ורועה ישראל בתקופה שבה שלטו הפלשתים על ישראל. כשנקם בהם ושרף את שדותיהם, באו אליו אנשי יהודה ואמרו לו: "הלא ידעת כי מושלים בנו פלישתים ומה זאת עשית לנו" (שופטים טו:יא). הייתה להם טענה מוצדקת ואמיתית, "מה עשית, הרי עתה יהרגו אותנו", שהרי בתקופה ההיא הפלשתים משלו. אך שמשון ענה להם: "כאשר עשו לי כן עשיתי להם"! אנו נמצאים היום במצב של עצמאות שלא היה מאז בית ראשון. אפילו בימי בית שני והחשמונאים, לא הייתה עצמאות כזאת. לדאבוננו, בכל זאת אנו שומעים גדולי תורה שמפחדים מפני הגוי באמריקה.


אל נפחד מאף אחד, חוץ מאלוקי ישראל.

כהנא יומי: מדינת ישראל אינה זקוקה לכם. היא תתקיים מפני שהיא המדינה הנבחרת של ה'. אבל לטובתם שלכם, זכרו את אזהרתו של הכל-יכול בבראשית יב:ג: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור". ביום הדין, ה' ישפוט אתכם, הנוצרים, על פי המבחן: האם תמכתם בישראל, העם הנבחר, או לא? לא מפני שאנחנו זקוקים לכם, אלא מפני שכדאי לכם לירא את ה', לכן אנחנו מזהירים אתכם לתמוך בעם היהודי ובמדינתו. כך מדברים עם פונדמנטליסטים. ובמקביל לזה, צריך להילחם בכל דרך במאמציהם המיסיונריים. יש לדרוש מממשלת ישראל לסלק אותם ממדינת ישראל, להעביר בכנסת חוק נגד פעילותם, ולהעניש בעונש כבד כל מי שמפיר חוק זה. אל נפחד מאף אחד, חוץ מאלוקי ישראל. נדבק בתורתו, ונוציא את התועבה מקרבנו.


אסור לבקש עזרה מהגוי

כהנא יומי: וָאֶקרא שם צום... להתענות לפני אלקינו, לבקש ממנו דרך ישרה... כי בֹשתי לשאול מן המלך חַיִל ופרשים לעָזְרֵנו מאויב בדרך, כי אמרנו למלך לאמר: יד אלקינו על כל מבקשיו לטובה, ועֻזו ואפו ["כח נקמתו" — מצודת דוד] על כל עֹזביו... וַיֵעָתֶר לנו. עזרא ח: כא-כג אסור לבקש עזרה מגוי, פן יחוּלל שם ה'. כי אם הוא יכול באמת לעזור לעמו, למה אתה מבקש עזרה מהגוי? ואם תאמר — הרי יש כאן סכנה ופיקוח נפש? בוודאי דרך היהדות היא לבטוח בה', אך לא לסמוך על נסים. אך צריך להבין שבמקום שיש חילול השם אין שיקול של פיקוח נפש. והסיבה שלא ביקש עזרא חיל מהמלך היא שעזרא רצה לקדש את שם ה', ולבקש עזרה מהגוי הוא מיעוט הנס והכח של ה'. ולכן הם התפללו ובטחו בה', והיו מוכנים ללחום בעצמם באופן טבעי. והעיקר — אין לבקש מגוי להיות בעל ברית, ואף עזרה אין לבקש ממנו. ואז הקב"ה יעזור, כמו שכתוב (פסוק לא): "ויד אלקינו היתה עלינו, וַיַצילנו מכף אויב ואורב על הדרך". וכן נענש יוסף שביקש מגוי עזרה בשעת צערו וחילל שם ה', ועל זה נגזר שישב בבית הסוהר עוד שנתיים


אשרי ילדותנו שלא ביישה את זיקנותנו.

כהנא יומי: כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אשרי ילדותנו שלא ביישה את זיקנותנו. אתמול, בעיר העתיקה בירושלים, נעצר בני בנימין זאב, עם עוד כמה צעירים של תנועת "כך", על שבאו לעזרת יהודים שהותקפו על-ידי ערבים. כאב יהודי גאה אני, שבני היה בין יהודים אמיצים שהחזירו מכות לערבים תוקפים, מנוולים, צמאים לדם יהודי. כאב יהודי גאה אני, שבני וצעירי "כך" למדו את תורת משה באמת ובתמים, הדורשת אהבת ישראל ונקמה בגויים המצרים לעם השם. כאב יהודי שרואה ומתבייש בטרגדיה, בהפקר ובאסון הלאומי הפוקדים את העם, העם בישראל, השבוי בידיהם של מנהיגים קטנים, גמדים, גויים מתייוונים, קורא אני אל בני החכם והאמיץ, היושב עכשיו במעצר, קורא אני אל כל הצעירים של תנועת "כך", החכמים והאמיצים, שנעצרו על שהגנו על כבוד יהודי, קורא אני אליהם כולם את המלים של שלמה המלך המנוח, עליו השלום: בני, אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. אכן, אשרי ילדותנו שלא ביישה את זיקנותנו.


במלחמה - האויבים בחוץ!

כהנא לפ"ש: "כי תצא למלחמה על אויבך" (דברים כא:י). כמה גדלות יש בזה: "כי תצא על אויבך" - משמע שבבית אף פעם אין אויבים. במצב טבעי, תמיד האויבים בחוץ, אבל בבית אף פעם אין אויבים. ובמדינה שלנו רוצחים מסתובבים חפשי!


רק שמחה

כהנא יומי: העיקר, אל תתנו לדאגה ולדיכאון לדרוך כף רגל בבתיכן. רק שמחה, רק ביטחון, רק תקווה. העצב מבריח את השלמות ואת היכולת לעבוד את ה' כראוי.


אני מוקיע את הגזענות האמיתית

כהנא יומי: אני מוקיע את הגזענות האמיתית, שונא את הגזענות האמיתית, לוחם בגזענות האמיתית, אבל הגזענות אינה ציונות ואינה יהדות. מי שלוחם למען מדינה יהודית ונשבע שלעולם לא ניתן לערבים לחסל את הציונות ואת מדינתנו בכל דרך שהיא אינו גזעני. הוא יהודי טוב, הוא ציוני. לא-יהודי המוכן לקבל על עצמו את המדינה היהודית, יושב כאן עם כל הזכויות שלו, האישיות, הפרטיות - תרבות וכלכלה וחברה ודת - אבל ללא זכות פוליטית לחסל את המדינה בתינוקות, בדמוגרפיה. ומי שאומר: יש לו זכות, אדם זה אינו ציוני, הוא אנטי-ציוני, הוא אויב שלנו, הוא אויב היהדות והציונות גם יחד.


חפשו את המיואשים, ועודדו אותם

כהנא יומי: חפשו את אלו הזקוקים לכם, ועזרו להם. חפשו את המיואשים, ועודדו אותם. חפשו את הנדכאים, ולחמו את מלחמותיהם. היצמדו אל המצוות. כל אחת ואחת מהן - אם חמורה ואם קלה - נושאת בחובה זרעי קדושה שעליכם לזרוע. הם יעצבו אתכם ויטהרו אתכם כדי שתתעלו מן החול ותגיעו לקודש. היצמדו אליהן, אבל לא כמו רובוט שעושה בלי לחשוב, כמו מומיה. חשבו על מה שאתם עושים, והעמיקו באוצר הזה. ומעל הכל, שאפו להגיע לחכמה. ילדיי, אנשים רבים מתקיימים; אבל רק מעטים חיים. תפקידכם הוא לגדול, להתבגר ולבחור בחיים.


ילדים הם פרחים עדינים

כהנא יומי: את כמעט בת 18, בלי עין הרע, כבר בשירות לאומי, מלמדת תלמידים – כמה עצות: אחת, גם בזמן שאת מלמדת, אל תשכחי שאת עצמך לא גמרת ללמוד. הקדישי זמן בכל יום ללימוד. אי אפשר להעניק לאחרים מה שלא השקעת בעצמך קודם לכן. שתיים, בעניין התלמידים. אמנם צריך להיות קשוחים, אבל באותו זמן עלייך לאהוב אותם ולכבד אותם ולהראות זאת. גם כשמסתיימות שעות הלימוד הרשמיות הישארי בבית הספר כדי לעזור לילדים בבעיותיהם. הזמיני ילדים לביתך, במיוחד לשבת . זה יחולל פלאים... מדי פעם דברי בשיעור על נושאים שונים שאפשר ללמוד מהם ערכים ודברי מוסר. ילדים הם פרחים עדינים. חלקם נרמסו כבר, וצריך לטפל בהם בעדינות.


משנים אידאולוגיה בגלל כסף

כהנא יומי: כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" אומר הספרי : "'ויסלף דברי צדיקים' - אין יוצא ידי עולמו עד שאינו יודע מה מדברים". כלומר, השוחד יטשטש את מחשבתו עד כדי כך שלא יבין מה האנשים מדברים. אך לכאורה קשה: הייתכן שגדולי ישראל ומנהיגיו יקחו שוחד כספי על מנת לעוות את הדין? וכי נמצא דיין כזה או רב כזה? אלא, מדובר בשוחד של כבוד, לא בשוחד כספי. אם הוא יגיד כך וכך, יאמרו עליו שהוא משוגע ומטורף, לא יקראו לו רב, לא יתנו לו משרה ותפקיד. בשביל שוחד של כבוד, מוכן האדם "לשנות" קצת; לא לעוות ח"ו, רק לשנות. יש גם שוחד של אידיאולוגיה - אם ישתוק ולא ידבר, יקבל תמורת זאת כסף למוסדותיו. כך יוכלו רבים ללמוד תורה, והרי אין כמו לימוד תורה. אך בינתיים הוא יושב בממשלה ונותן לגיטימציה ועזרה לאנשים אלו, למרות שאין חוק "מיהו יהודי" ואין חוק השבת. וכך הוא חי: למרות שהוא מזיק לעם ישראל, העיקר שהוא מיטיב למוסדותיו.


מנהיג המסוגל לדבר או לכתוב על בעיותיו של היהודי בלי להזכיר את שם ה'-נוסו מפניו!

כהנא יומי: הסבור שאופי הבעיות והמשברים והסכנות העומדים בפני עם ישראל הוא מדיני או כלכלי או חברתי או צבאי, אינו מבין מאומה. מנהיג המסוגל לדבר או לכתוב על בעיותיו של היהודי בלי להזכיר את שם ה'-לכל היותר הוא נבער מדעת. פנו ממנו, נוסו מפניו! אין הוא ערובה אלא לאסון לאומי; דחו אותו! לאומן חילוני ולו מן התקיפים והמקסימליסטיים? אין היהדות מכירה בדבר הזה. אהבת העם ואהבת הארץ חסרות משמעות הן ומגוחכות ללא יסוד ייחודם של העם והארץ בזכות קיומו של הקב"ה. לאמץ את עם ישראל ולהלחם למען ארץ ישראל הם צעדים משמעותיים רק אם הן העם והן הארץ מיוחדים הם. ייחוד זה נובע אך ורק מהאלוקים ומתורתו. מי שאינו מבין זאת, אינו מבין כלום. אין לו תשובות על בעיותינו. אין הוא כלל רלבנטי ליעוד של היהודי.


אינני גזעני. אני יהודי וציוני ושפוי.

כהנא יומי: הטרור השמאלני כפה עליכם שד של פחד, של רגשות אשמה, שמטרתו להכריח אתכם לשתוק מול הניסיון הברור לחסל את מדינת היהודים. יהודים נרצחים, הם נעלמים; יהודים חוטפים מכות ומפחדים להגיב; יהודים בורחים מאזורים שלמים במדינה; ערים הופכות מהר מהר לערים לא יהודיות; יהודים מובטלים ומאבדים את מקור פרנסתם בגלל שבירת שוק מחירים, משכורת; בנות ישראל מטמאות את עצמם ברשת הטמיעה, מתבוללות, ואתם מפחדים לא רק לעשות, כי אם אפילו להוציא את המלה מפיכם - שמא זו גזענות - המלה "ערבים". אני לא מפחד. אינני גזעני. אני יהודי וציוני ושפוי. אני יודע שהעם היהודי חזר לארצו כדי להקים כאן מדינה יהודית, שפירושה מדינה של רוב יהודי, כי רק כך נבטיח את הריבונות שלנו, כי רק כך נהיה אנחנו בעלי הבתים של המדינה.


אלול הגיע... היה טוב

כהנא יומי: היה טוב. אהוב. אהוב בלי כוונה להרוויח מזה. חדל מלדבר רשע, חדל מלחשוב רשע, חדל מלחפש רשע ברעיך. חדל מלשאוף להתגדל על חשבון אחרים. מפני שמי שמטפס על גבו של מי שזה עתה הוא גדע אותו, אינו הופך לגבוה יותר. הוא נשאר בדיוק אותה נמושה, אלא שעכשיו הוא עומד על הגובה של קרבנו. היזהר שלא לפגוע במי שאתה אוהב, חשב לפני שאתה עושה משהו כלפי השני. היה טוב כאדם, כפרט -וחלקך בעולם יהפוך להיות קדוש. אזי, אם אחרים יראו אותך כמושא לחיקוי, העולם יהפוך פתאום, מאליו, להיות נהדר וקדוש. אלול הגיע. חשב על אהוביך -על כל בני האדם, ועל אהובך המסוים. תן מעצמך, ואז תקבל אתה את מה שכל השאפתנות והתחבלנות שבעולם אינם יכולים לתת לך: כבוד עצמי. אהוב את האחר -ותלמד לאהוב את עצמך. היה קדוש, מפני שמי שעשה אותך הוא קדוש, ולשם כך הוא שם אותך בעולם הזה. עוד אלול הגיע, כבר עוד אחד. כמה עוד נשארו...


לקבל את הגאולה!

כהנא יומי: איפה בשם השם הם מנהיגנו הדתיים, בעלי גדולה וחזון? איפה אדירי התורה, ארזי הלבנון, שיורו ויגזרו? איפה ענקי הרוח לשים קץ ל"עקבתא דמשיחא" ולהכיר ולקבל את "אתחלתא דגאולה"? איפה תופסי התורה שיכריזו על קידוש ה' ובכך יביאו את הגאולה בשלמותה? עליהם אנו נושאים את עינינו ובאורם נראה אור, והרי לפנינו "עקבתא דמשיחא" שהרי כך גזרו. מי שאינו מבחין ברגע המפואר של "אתחלתא דגאולה", שאינו שומע את דפיקותיו של ה' על דלתות הישועה, ומסתפקים בדיבור על "עקבתא דמשיחא" בלבד, הם המבטיחים שכל הדמעות שיציפו אותנו בתקופה ההיא אמנם יוזלו. ובכך נותרנו מקיימי פולחן עקר נטולי אמונה, ומה נעשה לאחריתינו?


פחד ואשמה

כהנא יומי: ארץ מלאה אשמה ופחד, ארץ זועפת וזועמת, ארץ עצובה מלאה תושבים עצובים ומתלוננים. במקום שלפנים האירו בטחון ואופטימיות את פני הציבור בחיוכים, היום ענני הדאגה והחשש הגלויים-כמעט מטילים צל על הפנים. כאשר כל תחום החיים הלאומי כושל, כשהנושים תובעים את תשלום החובות, והחשש מפני אסון מדיני, כלכלי וחברתי גובר, הארץ מתפוררת- אפילו מכחישים את הדבר מנהיגי האונאה לבוחרים העלולים לפנותם ממשרותיהם או לצאת לרחובות. הפחד והאשמה וההתמכרות ל"אני" גוברים עלינו,השנאה בין יהודי ליהודי גוברת אף היא. שנאה בין מחנות פוליטיים יריבים, שנאה בין יוצאי ארצות שונות, שנאה בין מי שיש לו למי שאין לו, שנאה בין מי שיש לו ואינו יודע מה יש לו, לבין כל השאר, אך מעל לכל, שנאה מצד ריקני הראש והלב המודעים לפשיטת הרגל של חייהם למדברים בשם ה' והחפצים לעצב עם קדוש במקום עם התובע להשתכשך עם החזירים. הם מביטים בתופש התורה ושואפים לטחנו ולבלעו: "אנשכנו כחמור!" הארץ שנבראה לשמחת קדושה הנובעת מהחרות על הלוחות נהפכת למקום עצב.


ההבדל בין יהודי לגוי - עצום!

כהנא יומי: ההבדל בין אדם בישראל ללא-יהודי הוא עצום, ומוצא ביטוי הלכתי בדברי חז"ל (סנהדרין נח:): "גוי שהכה את ישראל חייב מיתה... ואמר ר' חנינא: הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה". דין זה הגיוני מאד, שהרי האדם בישראל הוא בכורו ובחירו של הקב"ה, הממשיך את תפקידו של אדם הראשון והנקרא אדם, וכל מי שמעֵז להכות את בנו בכורו של הקב"ה, דמו בראשו. זהו דין שפורקי עול מלכות שמים, לרבות אותם שומרי הפולחן שמחשבותיהם כמחשבות זמרי ומבקשים שכר כפינחס, מואסים בו ומסתייגים ממנו, ובכך מתעבים את מדות ה', את דרכיו ואת מחשבותיו.


מיהו מנהיג

כהנא יומי: לא מספיק שהיהודי ישמור את מצוות הפולחן, אלא יש צורך בתפיסת מושגים, ובעיקר אמונה, מסירות נפש, אהבת ישראל וכו'. ובכן, בוודאי בכל דור יש צדיקים הלומדים ומקיימים מצוות, אבל לפעמים הם פוחדים להסתכן, ומשום כך זקוקים לאדם שגם אם אינו שלם במצוות — הוא מוכן ללכת ולהקריב.


ולמדתם את בניכם… ובלכתך בדרך

כהנא לפ"ש: כמה פעמים דיברתי אליך אודות המושגים היסודיים של קבלת עול מלכות שמים, ביטחון ואמונה, מסירות נפש וקידוש השם? אך כל אלה נשארים מושגים גרידא, בלי הגדרה מדויקת. מה זה בדיוק "ביטחון"? עד כמה צריך אדם למסור נפש? מלימוד בספרים קשה לדייק. רק כאשר האב מראה לבנו דוגמה חיה, בחיים ובמעשה, מבין הבן בדיוק מה הם הדברים האלה. ובכן, כשאני יושב היום בבית הסוהר, אני מקיים את המצווה של "ולמדתם את בניכם… ובלכתך בדרך" – דווקא כאשר אני בדרך ורחוק ממך. משום שבחרתי במצוות ה', תוכל להבין את המהות והאמת של המושגים התיאורטיים. קבלת עול מלכות ה' אפילו ודווקא בדברים שההמון העיוור מסתייג מהם בגלל חוסר הבנתו והתערבותו בגויים. ביטחון ואמונה הכיצד? יראת ה' ולא פחד מהאדם, מהמשטרה או מהממשלה. "באלוקים בטחתי, לא אירא מה יעשה אדם לי!" (תהלים נ"ו, י"ב) מסירות נפש וקידוש השם – עד כמה? מה הגבול? הנה – עד הסוף!


לתלות אותו

כהנא יומי: מכיוון שחז"ל קבעו: "במקום שאין איש השתדל להיות איש", עליתי לפני זמן מה לבמת כנסת ישראל כדי לקדש שם שמים. הרמתי חבל תלייה והבטחתי לשונא הזה, המתאווה להשמידנו - ואני מצטט: "את החבל הזה הוא עוד יקבל". ובכן, הבוקר היה דיון בוועדת הכנסת על החטא והפשע החמור הזה, פגיעה בכבודו של הבוגד הזה. נשמעו שם דברי בלע כגון: "להציג חבל בכנסת, זה חמור מאוד". כך אמר חבר כנסת אחד בוועדה - "להציג חבל בכנסת, זה חמור מאוד". אני עניתי לו: "להציג אדם כמו מיעארי בכנסת, זה פי אלף יותר חמור".


יש ליהודים תרבות יהודית

כהנא יומי: כשהיוונים הגיעו לארץ, הם לא התכוונו שהיהודים יבטלו את דתם, אלא יקבלו גם את אלוהיהם של היוונים ואת תרבותם, הספורט. ומי לא ירצה תרבות כזאת של תיאטרון הבימה, הקמרי, טניס? כל העמים קיבלו את אלוהיהם של היוונים - למה לא? אך היהודים לא הסכימו לקבל אפילו את זה, לא רצו את תרבותם. אנחנו עם סגולה, עם מיוחד, עם לבדד ישכון, לא רוצים טניס ולא עמוס מנסדורף [שחקן טניס] וכדומה. וזה הרגיז אותם! אמרו: אינכם מוכנים לקבל? תקבלו בכוח. הם הראשונים שבאו עם תרבות, וטענו שהם עם נבחר, שהרי הם מיפת. כל העמים קיבלו את תרבותם, חוץ מהיהודים שאמרו "הכל שקר, ולנו יש התרבות האמיתית". ולכן פורצת מלחמת תרבות, מלחמת אמת.


הנסיגה מסיני - חולשה יהודית!

כהנא יומי: ערבי מבין דבר אחד, ורק דבר אחד, והוא - כוח. הנסיגה מסיני, ההתקפלות המדינית ועקירת היישובים סימלו בשביל הערבים דבר אחד: חולשה יהודית. ואכן סאדאת הערמומי - ואילו העניקו פרס נובל לערמומיות, היה המצרי הצר והמצר זוכה בו - סאדאת הערמומי תפס את הפטנט, הבין את הסוד, סוד ישראל לערמומים. סאדאת הבין שהעם היהודי הגלותי, לרבות אלה הנמצאים כאן בארץ, יצאו מהגלות אך לא הוציאו את הגלות מתוכם; העם היהודי הזה כל כך צמא לאהבת הגוי, כל כך חייב להאמין באהבה זו, שכאשר איזה גוי פיקח קם ומחמיא לו ומדבר על אהבה ואחווה ושלום, מוכן היהודי המרוגש לזרוק כסף, זהב וסיני. ובכן, מנחם בגין, זה שהתחיל בגדלות, וגמר בצימאון לאהבה ולאהדה, מכר את ביטחון ישראל בעד נזיד עדשים של הערמומי המצרי. שומו שמים. המצרים תקפו אותנו ארבע פעמים, רצחו את חיילינו, שיכלו אבות ואמהות, ניסו להשמיד את המדינה, ואז, מתוך הבנה שבינתיים אי-אפשר לנצח את ישראל במלחמה, שינו את הטקטיקה וצווחו: שלום, שלום. ואנחנו נתנו להם את סיני. הפקרנו שטח הגדול פי שניים משטחה של מדינת ישראל. הפקרנו בארות נפט ואוצרות טבע השווים מיליארדים של דולרים; הפקרנו בסיסים אדירים, ממש מבצרים; פתחנו בפעם הראשונה את הדלת לזרימת נשק אמריקני משוכלל למצרים, מפני שבפינו קבענו שהחזיר הוא כשר. ומה קיבלנו?


להיות יהודי "דתי" משמעו להיות יהודי "לאומי".

כהנא יומי: ההפרדה בין נושאים "דתיים" ו"לאומיים" היא סילוף היהדות האמיתית. המחנה הדתי צמצם במו ידיו את מהותה של היהדות. להיות יהודי "דתי" משמעו להיות יהודי "לאומי". דאגתו של שומר המצוות לענייני ביטחון, ליהדות בברית המועצות ובארצות ערב ולשטחי ארץ ישראל, אינה יכולה להיות פחותה מדאגתו לשמירת שבת. עלינו לשוב אל ההגדרה המקורית של היהדות כדת – אומה, המקיפה את כל תחומי החיים של היהודי. יהודים דתיים חייבים להתנער מתסביך הנחיתות כי הינם לאומיים פחות או פטריוטיים פחות מן החילוניים. הם נוטים לקבל את גנות הסרק של האנטי-דתיים המקצועיים. די בכך! עליהם לפתח גאוה עצמית והכרה ברורה, כי דרכה של דת-אומה היא הדרך היהודית. הגיעה העת לעצב יהדות דתית-לאומית דינמית וגאה, אשר תפעל לא רק כמתגוננת אלא אף כיוצרת ופעלתנית.


לעבוד רק את ה'

כהנא יומי: "הִשמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלקיכם... ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלקיך." קשה, הרי היה צריך לומר "אשר צוך ה' אלקיך שלא לעשות"? אלא נראה שהפירוש הוא: שלא לעשות פסל או תמונה או שום ע"ז אפילו מהדברים אשר צוך ה' לעשות אותם, כלומר, מהדברים שאתה מקדש או מעריץ אותם, כגון בית המקדש, ספר תורה, או רב גדול בישראל, כי גם זה ע"ז. ומשום זה הוא ממשיך ואומר : "כי ה' אלקיך אש אוֹכלה הוא, א-ל קנא". כלומר, עבודת ה' חייבת להיות בלעדית לה', ורק לו, והוא אינו סובל שום תחרות ושום שיתוף לעבודתו הבלעדית.


דעי מי את ותשמחי!

כהנא יומי: הדבר החשוב ביותר שאני יכול לומר לך הוא לדעת מי את – למה את. אנשים היום לא שמחים משום שאינם יודעים את הדברים האלה. החיים שלהם סובבים סביב עצמם בלבד, הם שקועים בסיפוק עצמי ובהנאה עצמית. זה דומה למי מלח. ברגע הראשון לאחר ששותים אותם, מרגישים רוויה, אבל מיד לאחר מכן צמאים עוד יותר. אם את רוצה להיות שמחה, הפסיקי לחשוב על עצבות ועל איך להיות שמחה. אם את רוצה למצוא את עצמך, הפסיקי לחשוב על עצמך. ככל שהחיים מלאים קדושה והקרבה, כך יש לאדם יותר סיפוק והוא יותר מאושר. החיים לא נועדו לחיפוש מתמיד אחר האושר, אלא להיות טובים וקדושים. אם תעשי כך, תהיי שמחה.


תודה לרב כהנא

במסגרת מערכת הבחירות לכנסת בשנת תשל"ג (1973) דיברתי בחוג בית בקיראון. בשעת הדיון תקף אותי בחריפות ישראלי שהיה שם, ונקלענו לוויכוח די קשה. אישה, שעד אז ישבה בשקט בצד, הצביעה, ואחרי התנצלות על ידיעותיה החלשות בעברית, הסבירה באידיש שהיא עולה חדשה מברית המועצות. היא אמרה: "אני לא יודעת הרבה על פוליטיקה. באתי הערב רק משום ששמעתי שאתה תהיה כאן. כשיצאתי מברית המועצות, חברי ביקשו שאבטיח להם, שאם פעם אראה אותך, אודה לך בשמם על כל מה שעשית בשבילנו". היתה דממה ארוכה בחדר. לא יכולתי להגיד מילה, אך המילים שלה אמרו לי יותר מכל המילים השטותיות של ההנהגה והארגונים היהודיים, וגם פיצה אותי על רגעי תסכול קשים שהיו לי במשך השנים. בהזדמנויות שונות במשך מערכת הבחירות ניגשו אלי עולים מברית המועצות, תפסו את ידי, בכו ונישקו אותי. לא משנה שאחר כך הם הצביעו למפלגות אחרות. זה באמת לא היה נורא כל כך. הרי, בסופו של דבר, זה רק מוכיח שהעולים מברית המועצות הם באמת יהודים...


הדרך להבאתהגאולה

כהנא יומי: איזה בר דעת לא היה מוכן להחליף גאולה של יסורים ושואות וזוועות וחבלי משיח רח"ל, בגאולה של הדר ותפארת? אך גאולה כזאת לא תוכל לבוא כל זמן שישראל סומכים על גוים ואין להם בטחון מלא בהקב"ה. היא לא תבוא כל זמן שישראל מחללים את השם בסירובם לגרש מא"י את הישמעאלים המחרפים והמגדפים שם שמים, וכל זמן שהר הבית נשאר גוב לשועלים ישמעאלים והזרים הקרבים לא יומתו או יגורשו. כל זמן שישראל מפחדים מבשר ודם ומשום כך מסרבים לקיים מצוות ומעשים מחשש לתגובת הגוים, לא תיתכן גאולה בבחינת "אחישנה", כי הרי אין גאולה של קידוש השם יכולה להגיע תוך ויתור ישראל על חילול השם.


הכלכלה תלויה בקב"ה

כהנא יומי: לא ניתן להפריד בין הקדוש ברוך הוא למדינה, בין הקדוש ברוך הוא לכלכלה, בין הקדוש ברוך הוא למעשי ידינו. יהודים, אנו עומדים היום בפני קטסטרופה כלכלית, לגזר-דין של שופט השופטים, המידה כנגד מידה. רק עסקת-נפש תבטיח את הצלחת עסקת המשק. ומי חכם ויבן אלה. יותר מזה, בתלמוד בברכות נאמר: "כי מטי רבן גמליאל לביתיה דרבי יהושע", כאשר הוא הגיע לביתו של רבי יהושע, "חזינו לאשיתא בביתי דמשחרן", הוא ראה את כותלי ביתו שהם שחורים. אמר: "מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה. אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים, במה הם מתפרנסים, במה הם ניזונים". בעיה הכי נוראה, הפשע הכי חמור הוא האבטלה האיומה שהולכת וגודלת, המתפשטת כסרטן מזעזע בקרב היהודים. והבית הזה, והממשלה הזאת, מנהיגי העם ונציגיו לא מוכנים לאזור אומץ ולקיים את האחריות היסודית של ממשלה יהודית כלפי אזרחיה היהודיים, דהיינו, פרנסה ועבודה יהודית. אוי לו לדור שפרנסיו אינם יודעים בצערם של בני דורם.


לו היתי ראש ממשלה

כהנא יומי: לו הייתי ראש הממשלה, הייתי עומד על כך שרק מי שלומד תורה כל הזמן, בלי שום מקצוע או תחביב אחר, יהיה פטור מגיוס. כל האחרים יצורפו ליחידות מיוחדות בצבא, עם די זמן לעסוק בתורה כל יום, אבל יצטרכו לשרת כמו כל היהודים האחרים. לו הייתי ראש הממשלה, הייתי אוהב את עמי כל כך, והייתי יודע שנשאר זמן מעט מאוד למצער, ששום מידה של ציניות, לעג או שנאה לא היתה מונעת ממני מלנסות להשיג את המטרה: המדינה היהודית האותנטית.


עבדו את ה' בשמחה

כהנא יומי: מצווה לעבוד את ה' בשמחה. זו לא אפשרות בלבד, אלא חובה שבאה באופן טבעי. כשאדם יודע שהוא בן מלך, הוא לא מתייחס לדברים קטנים. פכים קטנים - בעיות קטנות - מקטינים את האדם. אדם חייב להבין בשביל מה הוא פה.


הסכנה שבמיסיון

כהנא יומי: לאור העובדות שכאן בארץ, במדינת היהודים, פועלות עשרות כתות בניסיון לחטוף את נשמותינו, נוכח הסכנה לנוער שהוא כה ריק מכל תוכן, למה לא הצליחו ממשלות ישראל במשך ‎37 שנים לחוקק חוק לבער את המיסיון מן הארץ? למה? התשובה המבישה מוכיחה יותר מאלף עדים על המנטליות הגלותית ועל הנפש הגטואית והשפלה, שהן חלק בלתי נפרד מהעברי החדש. מה יאמרו הגויים? כבר בשנת ‎1973, כאשר שר הדתות דאז ורהפטיג קרא לחוקק חוק לאסור על פעילות המיסיון, גם גח"ל וגם מפלגת העבודה יצאו בטענה, כי הצעת החוק "תגרום לתגובה שלילית מצד העולם הנוצרי". מה יאמרו הגויים? ושר המשפטים דאז יעקב שפירא הוסיף את הנימוק המטורף והמטומטם - דמוקרטיה. וכך הוא אמר: "ישראל כדמוקרטיה סובלנית חייבת להשלים עם המיסיון". אנחנו נותנים ליורשיהם של הצלבנים, האינקוויזיציה, לחסידי ישו, אשר בשמו נטבחו מאות אלפי בני עמנו, אנחנו נותנים להם ליטול את נשמות נכדיהם בארץ הקודש. אם העיט המיסיונרי ירד על פגרי היהודים, מה נאמר על העיט הצבוע - המפלגות הדתיות? לא מספיק שהם יושבים היום בשלווה בקואליציה ונהנים מזיו פרס, שלא לדבר על הכספים - שוחד הסותם להם את הפה ואת העיקרון ומונע מהם לתקוף את מלכות הזלה הזאת - הם הגדישו את הסאה. כאשר סיעת "כך" מגישה הצעת אי-אמון לממשלה בנושא זה, הילד איננו, הילדים אינם. איפה הן המפלגות הקדושות, בוצינא קדישא, עדי השם? הרבנים פרוש ושפירא עשו אגודה אחת ונעלמו. וש"ס? - בכל האולם הזה אני לא רואה לא ש"ס ולא פוסקים. והמפד"ל? - נו, מהבורגנים האלה כבר למדנו שאין לצפות לעיקרון ולקידוש השם.


בוגד - או תולים אותו או מגרשים אותו מן הארץ

בכל מדינה שפויה, בוגד - או תולים אותו או מגרשים אותו מן הארץ. במדינת ישראל הוא נבחר לכנסת. מה אמרה התורה? - "עם נבל ולא חכם..." ומאז לא הפסיק האדם הזה, הנציג של כנופיית הדמים, של אש"ף, להסית, להמריד, להיאבק נגד המדינה היהודית. בנאומיו שלוחי הרסן הוא מחרף את צה"ל, מגדף את המדינה, תומך באש"ף, מחזק את ידיהם של הנבלות התוקפים את בנינו, מכחיש את המושג היסודי הפונדמנטלי של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. ובכן, מכיוון שחז"ל קבעו: "במקום שאין איש השתדל להיות איש", עליתי לפני זמן מה לבמת כנסת ישראל כדי לקדש שם שמים. הרמתי חבל תלייה והבטחתי לשונא הזה, המתאווה להשמידנו - ואני מצטט: "את החבל הזה הוא עוד יקבל". ובכן, הבוקר היה דיון בוועדת הכנסת על החטא והפשע החמור הזה, פגיעה בכבודו של הבוגד הזה. נשמעו שם דברי בלע כגון: "להציג חבל בכנסת, זה חמור מאוד". כך אמר חבר כנסת אחד בוועדה - "להציג חבל בכנסת, זה חמור מאוד". אני עניתי לו: "להציג אדם כמו מיעארי בכנסת, זה פי אלף יותר חמור". לבסוף היתה הצעה שאתנצל ונגמור את הפרשה. מי שמכיר את כהנא חשב שאני אתנצל? אני אתנצל בפני מיעארי? אני אתנצל בפני מסית, אש"פיסט, בפני השונא הזה? לא. נהפוך הוא, אני גאה בזה שקידשתי שם שמים, שהצלתי מעט ממעט הכבוד שעדיין נשאר בבית הזה. מה שאמרתי לאדם הזה איננו בגדר איום אלא זו הבטחה - כך יהיה כאשר אנחנו נעלה לשלטון.


מס שפתיים בדיבור על הבעיה הסוציאלית

כהנא יומי: רבים מדברים על הפער החברתי, אולם מעטים מביניהם ביקרו אי פעם בשכונה של עוני. הם משלמים מס שפתיים בדיבור על הבעיה הסוציאלית ומרגיעים מצפונם בנוסח המקובל שהתקציב אינו מספיק לשני היעדים גם יחד: ביטחון ומלחמה בעוני. מדכא לראות אנשים הנסחפים אחר שטף דמגוגיה על מצוקה המפיח שנאה עדתית וחברתית לתועלת העסקנים. מחנה של משלמי מס שפתיים יושב על חבית אבק שריפה ומשלה עצמו כי האש לא תתלקח. מחנה הדמגוגים מחמם את חבית אבק השריפה ומשחק באש ביודעין. ידוע הצורך בהקצאת משאבים גדולים להקל על שכבות הנתונות במצוקה בישראל, אך מעט מדי נעשה בשטח זה.


מלחמת מצוה כולם נלחמים

כהנא יומי: מלחמת מצוה, שהיא מצוה כללית, ושעתידו של ישראל תלוי בה, כל ת"ח שאין תורתו ממש אומנותו - שאינו יושב יומם ולילה על התורה בלי לעבוד, להתפרנס ובלי לנפוש בתקופות נופש כל שהן - חייב לבטל ולהפסיק את מצות תלמוד תורה כדי להתעסק במלחמת מצוה; וברור שיעשה דוקא מתוך קדושה ודוקא במסגרת של מחנה קדוש, כדי שלא ייתפס ח"ו לעבירה ולתועבה. רק ת"ח אמיתי שתורתו אומנותו כולה, פטור מלהפסיק ממצוה זו, משום שהיא יכולה להיעשות ע"י אחרים. אך שִמעו נא אחי וזִכרו: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. מי שאינו ראוי לאיצטלא דרבנן ומתעטף באצטלא זו, ונוטל את השם של ת"ח שתורתו אומנותו כאשר אינו ראוי לכך, רק כדי להתחמק מקיום מצוה של מלחמה לקדש את השם ולנקום את נקמתו ולעזור לישראל מהצר הבא עליו, שופך דמים הוא וגדול עוונו מנשוא. כך אמר הרמב"ם על מי שמצוּוה להילחם (הל' מלכים ז:טו): "אם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי הכל". ואם כן, מה נאמר על מי שמחויב להילחם ולא לחם כלל.


הם שונאים אותנו כי אנחנו קיימים

כהנא יומי: יהודים, הפרובוקציה המקפיצה את הישמעאלים היא עצם קיומה של המדינה, היא עצם נוכחותם של יהודים בארץ. פרובוקציה? למה הם שונאים אותנו? משום שאנחנו קיימים, חיים. וחובה עלינו להסביר להם, לישמעאלים, שאנחנו מתכוונים להמשיך לחיות בכל מחיר, וגם במחיר חייהם.


המאבק היסודי הוא מאבק אידיאולוגי!

כהנא יומי: שנים על גבי שנים אני מנסה להסביר, שעיקר המאבק בארץ ישראל אינו על שטחים, ערבים, לבנון, כלכלה וכו'. המאבק היסודי הוא מאבק אידיאולוגי, בין הרעיונות והערכים של היהדות לבין אלה של העולם הלא-יהודי. דמוקרטיה, סובלנות, יהודי ולא-יהודי, שוויון -בכל אלה יש סתירה גמורה בין היהדות לבין התרבות המערבית הלא-יהודית. האמת הזאת היא כל כך נוראה, עד שהמשכילים והאינטליגנציה (ובקרבם דתיים) מעדיפים לזייף את היהדות, ובלבד שלא להגיע לרגע אמת של בחירה בין זה לבין זה.


המאבק האמיתי

כהנא יומי: המאבק האמיתי היום הוא המאבק בין היהודים האמיתיים לבין המתייוונים. והוויכוח סביב לבנון, ההתנחלויות, השטחים המשוחררים, "מיהו יהודי", "כפיה דתית", מעמד הערבים במדינה -הוא רק חלק מהמלחמה הזאת. ועתידה של מדינתנו וגורלו של עמנו תלויים בשאלה: מי ינצח? החרדים למדינה ולערכיה או המתייוונים שבכוונתם להפוך את העם ואת המדינה לחיקוי חיוור של התרבות הגויית והזרה.


מהות הצום

כהנא יומי: שלום בנימין היקר, ...היום, כמובן, הוא יום תענית, שבעה עשר בתמוז, מכיוון שאתה עדיין קטן, אתה לא צם. ובכל זאת, חשוב לך לדעת שעיקר התענית אינו הצום גופא, אלא התשובה: כלומר, עיקר היום הוא זה שאנחנו יושבים וחושבים. חושבים אודות החיים שלנו, במה אנו חוטאים ובמה אנו מיטיבים לעשות. האם אנחנו לומדים מספיק, מתפללים בכוונה, נותנים צדקה בעין יפה ובלב רחב, מתנהגים בחסד וביושר עם חברינו וכו'. בקיצור, היום הזה הוא מכשיר להרים אותנו לקדושה.


כהנא לפ"ש בלק -גם גדול יכול לטעות

כהנא לפ"ש: אמרו חז"ל שנתעלמה הלכה ממשה, ופינחס "ראה מעשה ונזכר הלכה". ועוד אמרו (שם): "ראה ש'אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'' (משלי כא:ל) - כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב". מכאן אנו לומדים דבר גדול: שגם רב יכול לטעות ולהיכשל ולשכוח, ובמיוחד בענין שדורש הקרבה עצומה ויש בו סכנה או שפיכות דמים. ובמקום כזה שדרוש קידוש השם, והגדול שבגדולים אינו פועל, אין חולקים לו כבוד, אלא פועלים. ולמה? מפני שהמחלל את השם אינו מראה כבוד לה', כמו שאמרו בתנחומא (שם): "שלא חלק [זמרי] כבוד לשמים ולא לבריות". ולכן במקום כזה אסור לחלוק כבוד לשום אדם שאינו מסיר את האי-כבוד. ובגלל כל זה נקבר משה מול בית פעור, להזכיר את כל חומרת החטא, ואת הדרך של פינחס בקידוש השם. ובקבורתו יש גם רמז לכשלונו, כמו שאמרו בתנחומא (שם): "ולפי שנתעצל, 'ולא ידע איש את קבֻרתו'. ללמדך שצריך אדם להיות עז כנמר, קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון קונו.


אין עבודה? - יש עבודה; לא לצעיר היהודי!

כהנא יומי: בשבילי המציאות של מדיניות הכלכלה הקלוקלת היא הצעיר היהודי המתגייס לצה"ל; צעיר הנותן שלוש שנים מחייו לעמו ולמדינתו. הוא מקבל את חובתו בהבנה, כי הוא יהודי טוב המוכן לשרת את עמו ומדינתו. אבל, בתום שלוש שנים כאשר הצעיר היהודי הטוב משתחרר בהוקרה הוא חוזר הביתה לשכונה עירונית דלה או לעיירת פיתוח מסכנה ושם הוא מתבשר: אין עבודה. אין עבודה? - יש עבודה; לא לצעיר היהודי, לא למשתחרר מצה"ל, אבל יש עבודה לזה שלא נתן לא שלוש שנים ולא שלוש שניות למדינה. יש עבודה לערבי. כל בוקר 90000 ערבים עוברים מהשטחים לעבוד כאן. להם יש עבודה.


הם שונאים...

כהנא יומי: הם שונאים את השבת והם שונאים את ההלכה היהודית והם שונאים את הישיבות והם שונאים את הרבנים. והם שונאים להיות יהודים והם שונאים את ה' והם שונאים את כהנא בהיותו מייצג של כל זה. והם שונאים את המציאות המרה של מאות אלפי תומכים המאמינים בכל אותם הדברים שהם שונאים, ומשום כך הם מוכנים להשתמש בכל האמצעים הקיימים כדי לחסל את היהודיות של היהודים.


גדודי עבודה לתושב שאינו אזרח

כהנא יומי: בינתים: כל תושב שאינו אזרח יידרש לעבוד תקופה של שלוש שנים במסגרתו של גדוד עבודה. חובה זו תחול בהגיעו לגיל 18; לאחר-מכן יעבוד תקופה של חודש מדי שנה. שום ערבי לא יתקבל ללימודים אוניברסיטאיים אלא-אם-כן יישבע אמונים למדינה היהודית.


שמיר פעם היית גבר

כהנא יומי: לו היינו יהודים עם כבוד עצמי ועם ביטחון באלוקי ישראל היינו מתקוממים אחרי כל פיגוע של טרור ומשלמים להם שבעה על כל חטאותיהם. טרור ערבי במדינת ישראל? התשובה היא חד-משמעית: טרור יהודי נגד ערבים. טרור יהודי, כפי שפעם, אדוני שמיר, פעם היית יהודי וגבר; שנחדש ימי קדם, ימי לח"י, שנחדש את ימי דוד רזיאל. וכי דוד רזיאל, שהוא היום גיבור האומה, ישב בשקט? מי שם פצצות פה בירושלים, בעיר העתיקה, ביפו, בחיפה, בשנת התרצ"ז והתרצ"ח? - הלוא הוא דוד רזיאל, שהוא היום גיבור האומה. רמת-רזיאל, רחוב רזיאל, הוציאו בול על שם רזיאל. רק את זה הם מבינים. חבל שהממשלה הזאת איננה מבינה כלום. (זה הדבר היחיד טוב על שמיר שמצאתי אצל הרב, שמיר נלחם בכל כוחו נגד הרב )


מי שמאיים, קובע אולטימטום, ואז נסוג ממנו – אין סיבה לפחד ממנו.

כהנא יומי: "היה לנו כאן ציבור של אלפיים איש. הם היו נזעמים. הם היו מוכנים, מבחינה נפשית, לפרק את המחסומים, ואף אחד לא היה יכול לעצור בעדם. ואז גאולה הופיעה עם חנן פורת (עוד ח"כ של התחיה וראש "התנועה" כאן). הם שכנעו את הקהל להביא את רפול (הרמטכ"ל, רפאל איתן) לכאן. הוא בא ואמר להם שלא יוכל להבטיח דבר, אבל ידבר עם שרון. הכל יודעים שאין לו השפעה. זוהי החלטה פוליטית של בגין ושרון. אבל גאולה וחנן ניצלו את ההזדמנות להתחמק מהצורך לומר לקהל להתפרץ לעבר המחסומים. נמאס לי". לי יותר מנמאס. אני יודע שעכשו ימית אבודה, חס ושלום. אני יודע שהמומנט הפסיכולוגי – שהוא כל כך יקר – של קהל זועם שמוכן לפרוץ את המחסומים, אבד לנצח. הזעם המוחלט שלהם התאדה, ולעולם לא ישיגו את השיא הזה שוב. אני חושב לעצמי, כמה חשובה היתה אותה פריצת מחסומים, אילו התממשה. בגין ושרון נטלו סיכון מחושב. הם מפחדים משפיכות דמים ומעימות המוני. אילו "התנועה לעצירת הנסיגה" היתה מכה ביום הראשון, בגין היה יודע שיש לו עסק עם קבוצה מסוכנת. הוא היה נסוג; אולי, כך יש לקוות, היה מתפטר. חוסר האומץ מצד הנהגת התחיה חרץ את דינה של ימית. היום כל מדינת ישראל יודעת שההתנגדות לנסיגה היא נמר של נייר. מי שמאיים, קובע אולטימטום, ואז נסוג ממנו – אין סיבה לפחד ממנו.


העוני הרוחני

כהנא יומי: אם אמנם רציני אתה, וכן בכוונתך להרים את קרן יהודי המצוקה -עם הדגש על עדות המזרח, חרת את מילי אלה על לוח ליבך: אכן, יש עוני חומרי מחפיר שעלינו לבערו מקרבנו, אך אין זה העוני היחידי ההורס לנו את יהודי השכונות. עוני אחר, ממש סרטן ממריא, מתפשט בעם, והוא עוני רוחני: העדר גאווה יהודית, כבוד עצמי, זהות של פאר. וממה זה נובע? מהצלחת פוליטיקאי-המדינה לקרוע מעל העם, ובמיוחד מעדות המזרח, את הפאר שעטו משך אלפיים שנות גולה.


אין לחשוש מזה שהרוב חושב להיפך מדעתנו

כהנא יומי: אין לחשוש מזה שהרוב חושב להיפך מדעתנו, משום שלפעמים המיעוט שומע את מה שהרוב לא שומע, ולפעמים האמת ניתנת למיעוט.


יש לי חבר שקוראים לו ברנר.

כהנא יומי: יש לי חבר שקוראים לו ברנר. למען הדיוק, אני לא בטוח לחלוטין שזה השם שלו, אבל זה השם שהוא הציג בו את עצמו כשהוא הזמין אותי לראשונה לבקר אותו במשרדו, במשרד הבטחון בתל אביב, ב-1972. הוא היה מארח נדיב, שאל אותי אם אני רוצה לשתות משהו, ואפילו כשהגענו לתכל'ס, כשהוא הודיע לי שהוא סוכן של השב"כ, הוא היה ג'נטלמני למדי. היה זה מיד אחרי הטבח במינכן, כשאחד עשר ספורטאים ישראלים נרצחו, ואדון ברנר הזהיר אותי שלא לנסות להגיב נגד הטרוריסטים הערבים. הקשבתי בנימוס והלכתי לדרכי. ניסיתי, בכל אופן. אין לי מושג מה יהיה הצעד הבא של החבר שלי ברנר. אין לי מושג מה המעסיקים שלו -ממשלת ישראל -יגידו לו לעשות. כל מה שאני יכול להגיד לכל אלו הוא, שכדאי שיפסיקו לבזבז את הזמן שלהם... ברנר היקר, אני יכול להבטיח לך דבר אחד. לעולם לא אעשה דבר שההלכה והיעוד היהודי אינם גוזרים. אם יש לך זמן, בוא אלי ובקר אותי, ואז אני אלמד אותך איך להיות יהודי, במקום להיות חיקוי עלוב של ג'יימס בונד.


ערבי, ‎40 שנה בקבר, אין בו אמונה

כהנא יומי: זכור לי אותו יום, מייד אחרי סוף האסון-הטרגדיה של קמפ-דייוויד, הפקרת סיני, ישבתי עם יהודי פיקח מעדות המזרח, יהודי שלא כעזר ויצמן מכיר את הערבים לא ממשחקי גולף, לא ממסיבות קוקטייל של ג'וני-ווקר בקהיר, אלא משום שהוא נולד בארץ ערבית וחי ביניהם; יהודי, שהוא מומחה של ממש לערבים. והיהודי הזה, הנבון והפיקח, פנה אלי ואמר את המלים ששמעתי מאז פעמים אין ספור: "ערבי, ‎40 שנה בקבר, אין בו אמונה". כך קבע המומחה לערבים, היהודי הפשוט הזה, שהוא באמת העזר ולא כנגדנו.


בינו בוערים בעם

כהנא יומי: שומו שמים. הערבים בוערים ומבעירים את המדינה, והבוערים הבורים בממשלה חמתם לא בערה בם. האש הערבית, חלק מהג'יהאד שלהם, האש המתכוונת לשרוף כליל את המדינה היהודית ושבאה לבער את הקודש מהבית היהודי, האש הערבית בוערת. ואיש בער בממשלה לא ידע. הערבים בוערים את הארץ בלהבות ובהתלהבות, והיהודים נשארו בוערים, נבערים וטיפשים בבהלות ובהלות. חברי הכנסת, מה עוד צריכים הערבים לעשות לנו לפני שתתעוררו מתרדמתכם? נציגי העם, בינו בוערים בעם. הערבים הבוערים והמבעירים מהווים נגע ומגפה וסרטן בתוכנו. הגיע הזמן שנקבע: "שלם ישלם המבעיר את הבעירה". הגיע הזמן להחליט לגבי הערבים הבוערים: "ובערת הרע מקרבך". והגיע הזמן להגיד לבוערים: "טענו את בעירכם וצאו מכאן". הגיעה שעת המצווה של "ושלח את בעירה", אל תקרי "בעירו", כי אם "בוערו". ושלח את בוערו, הבוער המצית, וביער בשדה אחר.


לפרשת שלח

כהנא לפ"ש: כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "ושם ראינו את הנפילים, בני ענק מן הנפלים, ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". המרגלים חוזרים. המרגלים הישראלים חוזרים מתור, מרגל את ארץ כנען, ומביאים את המסר הגלותי: "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם". וכבר העירו המפרשים על הקשר בין שני הרעיונות - מכיוון שהיינו בעינינו כחגבים, מכיוון שלנו לא היו גאווה עצמית וביטחון עצמי, מכיוון שבעינינו היינו והתנהגנו כחגבים, כשפלים וכחלשים - משום כך "וכן היינו בעיניהם". אדם שמתנהג כשפל, שמסתובב עם תסביכי נחיתות, יוצר תדמית - תדמית של בוז, של שאט-נפש, והגוי מתנהג אתו בהתאם. זאת היא הבושה המרכזית של פרשת פולארד. "ונהי בעינינו כחגבים", כעבדים המשמשים את האדון, הברון בבית הלבן, יהודים הרועדים מתגובת הפריץ, ממש כמו באיזה "שטעטל" בפולין. חברי הכנסת, הגיע הזמן לשים קץ לתופעה הזאת - לשקרים, לרגשות האשמה, להיסטריה ולקולות המגעילים הקוראים לעוד יותר התרפסויות לפני הגוי, להקריב עוד יותר שעירים לעזאזל האמריקני.


גזרו על הערים ביהודה ובשומרון גזר-דין של "יודנריין"

כהנא יומי: שמעון פרס והממשלה האומללה הזאת כבר הרסו את הקונסנסוס בעם. הם טיפחו אשליות בקרבנו, שכנעו את צעירינו בשקר של "שלום אפשרי" עכשיו, אם רק נוותר על שטחים. הם זרעו את זרעי הפורענות: נכונות השמאל לסרב לפקודות צה"ל, יש גבול לכל דרישה לאומית, לשרת בצבא, לשרת בשטחים - בלבול מוחות הצעירים, המסופקים בצדקת זכותנו להיות ביהודה ובשומרון, בעזה ובסופו של דבר בצפון תל-אביב. למעשה הקפיאו את ההתנחלויות. גזרו על הערים ביהודה ובשומרון גזר-דין של "יודנריין", ואם מדובר כאן בכנסת על גזירות נירנברג, מה נגיד לגזירה הזאת, יהודה ושומרון "יודנריין"? במעשיהם, רמזו לעולם על חולשת המדינה: "אנחנו פוחדים מלחץ הגויים". הם התחילו בקרבנו את ה"ווייטנמיזציה" של מדינת ישראל, כאשר השרידים ואלוני הסרק בכנסת, אלה הרצים לבאר שחת, יקרקרו מראש כל גג, בשם המוסר וההומניזם: לסרב לציית להוראות צה"ל בלתי מוסריות וגזעניות, ויביאו את העם - הם הם, השמאלנים - לידי מלחמת אחים.


גוי שניסה לתקוף או להרוג אדם בישראל חייב להיענש,

כהנא יומי: גוי שניסה לתקוף או להרוג אדם בישראל חייב להיענש, ואם יברח כדי להנצל מהעונש, ברור שלא רק שמותר אלא אף מצוה וחובה לירות בו ולהורגו. ומי שמתנגד לכך, ונותן הוראה שיתנו לאויב לברוח, וע"י זה יוכל ח"ו שוב בעתיד להרוג יהודים, לעולם לא יוכל לקום ולהצהיר: ידי לא שפכו את הדם הזה, כי הרי הוא מסייע לרודף, חבר לרוצחי עם ישראל, ו"נע ונד יהיה בארץ" ההלכה (מה עוד, שברור שגוים אלה לא רק שלא קיבלו עליהם מסים ועבדות וריבונות ה' וישראל על ארץ ישראל, אלא הם אף מכריזים מלחמה על היהודים ותוקפים אותנו ורוצחים אותנו, וחל לגביהם מעמד של מלחמת מצוה, ובני מוות הם)


חובה גדולה מוטלת על כל יהודי לעשות הכול למען יהודים הנתונים בצרה

כהנא יומי: חובה גדולה מוטלת על כל יהודי לעשות הכול למען יהודים הנתונים בצרה. לכן, חשוב לך לדעת שכיום ישנם הרבה יהודים בצרה – יהודי רוסיה שרוצים לעלות לארץ ישראל ולא מרשים להם; יהודי סוריה שסובלים נורא בידי הערבים האכזרים ולא מאפשרים להם לצאת; יהודים עניים בהרבה ארצות שצריכים עזרה ולפעמים אין אפשרות לעזור להם אלא אם כן אתה משתמש בכוח נגד שונאי היהודים. אני עשיתי את זה ועזרתי ליהודים, אבל נתפסתי על ידי המשטרה שלא אכפת לה מה קורה ליהודים. לכן, אני צריך לשבת קצת זמן – לא הרבה – בבית הסוהר. אבל לא נורא, משום שיהודי שלא מוכן למסור נפש למען יהודים הוא לא יהודי טוב. העיקר שתלמד מזה שאסור ליהודי לתת לגוי או לכל שונא ישראל להצליח, כי דבר זה הוא חילול השם. (מכתב לבנימין כהנא, בנו)


מי לה' אלי.

כהנא יומי: על הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" - מקורה של מצוות קידוש השם -מסבירים חז"ל בספרא: איך מקדשים את השם? וכך הם אומרים: : מסור את נפשך וקדש את שמי. הציבור הדתי מסתכל היום ומחכה לדעת מי ומה הם שליחיו. המפלגות הדתיות, בשם התורה ולשם קידוש השם, אני קורא לכן להצביע אתי אי-אמון לממשלה ולצאת ממנה. מי לה' אלי.


ההיסטוריה חוזרת על עצמה.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה. דווקא עכשיו, עכשיו עכשיו, יש צורך בהפגנות מתמידות, ברעש, בלחץ, בצעקות בכל העולם. בואו וראו את התועלת שיצאה מהפגנות כאלה למען הכושים בדרום-אפריקה. כמה יהודים מפגינים למען הכושים בדרום-אפריקה ואיפה הם למען היהודים בברית-המועצות? אך אין הפגנות ואין רעש, והממשלה כאן אשמה. כולנו יודעים שהממסד היהודי בגלות, ברחבי העולם, הממסד הזה מסתכל על הממשלה, על ירושלים. הם מחכים לאות מכאן, והאות שבא מציון הוא: שקט, בלי רעש, בלי הפגנות. במקום לתפוס את ססמתו של יוסף הצדיק: "את ההיסטוריה חוזרת על עצמה. דווקא עכשיו, עכשיו עכשיו, יש צורך בהפגנות מתמידות, ברעש, בלחץ, בצעקות בכל העולם. בואו וראו את התועלת שיצאה מהפגנות כאלה למען הכושים בדרום-אפריקה. כמה יהודים מפגינים למען הכושים בדרום-אפריקה ואיפה הם למען היהודים בברית-המועצות? אך אין הפגנות ואין רעש, והממשלה כאן אשמה. כולנו יודעים שהממסד היהודי בגלות, ברחבי העולם, הממסד הזה מסתכל על הממשלה, על ירושלים. הם מחכים לאות מכאן, והאות שבא מציון הוא: שקט, בלי רעש, בלי הפגנות. במקום לתפוס את ססמתו של יוסף הצדיק: "את אחי אנוכי מבקש", נדבקנו לקין: "השומר אחי אנוכי?" ההיסטוריה לא תסלח לנו. ה', הקדוש ברוך הוא לא ימחל לנו. אני פונה לממשלה ותובע ממנה לגייס את יהדות העולם למאבק נמשך, מתמיד וקולני, לשבת על הכבישים, לחסום את הדרכים בוושינגטון, בלונדון, בפריס, מול השגרירויות הרוסיות. אם יהודים מטופשים מוכנים להיעצר מול השגרירות של דרום-אפריקה בוושינגטון למען אנשים שבבוא היום יקימו מדינה אנטי-ציונית, איפה היהודים הטובים שיהיו מוכנים להרעיש ולהזיז את העולם למען אחים ואחיות?


אני מוקיע את הגזענות האמיתית

כהנא יומי: אני מוקיע את הגזענות האמיתית, שונא את הגזענות האמיתית, לוחם בגזענות האמיתית, אבל הגזענות אינה ציונות ואינה יהדות. מי שלוחם למען מדינה יהודית ונשבע שלעולם לא ניתן לערבים לחסל את הציונות ואת מדינתנו בכל דרך שהיא אינו גזעני. הוא יהודי טוב, הוא ציוני. לא-יהודי המוכן לקבל על עצמו את המדינה היהודית, יושב כאן עם כל הזכויות שלו, האישיות, הפרטיות - תרבות וכלכלה וחברה ודת - אבל ללא זכות פוליטית לחסל את המדינה בתינוקות, בדמוגרפיה. ומי שאומר: יש לו זכות, אדם זה אינו ציוני, הוא אנטי-ציוני, הוא אויב שלנו, הוא אויב היהדות והציונות גם יחד.


כלאי הכרם הרפורמי והקונסרבטיבי עשו באושים

כהנא יומי: חברי הכנסת, אנו חיים היום בדור תהפוכות, בדור של איפכא מסתברא. האמת לא רק נעדרת, כי אם מטושטשת. המחסומים בין האמת לבין השקר נפלו, הערבוביה משתוללת ושולטת. שקר ואמת נפגשו, אור וחושך נשקו. קמו בגולה אנשי רמייה, רפורמים וקונסרבטיבים, הקימו פולחן של מרמה, וקראו לו "יהדות". כלאי הכרם הרפורמי והקונסרבטיבי עשו באושים. נולד ממזר הדוחף לבוא בקהל השם. השקר והחושך והחולין וההתגויות של הרפורמים והקונסרבטיבים מתיימרים לתואר של אמת, אור, קודש ויהדות. אותו הרס רוחני ושקר נפשי, אותה טמיעה והתבוללות, אותו חילול וטשטוש הקודש שהם הביאו לגלות, רוצים הם היום לייבא לארץ הקודש. חברי הכנסת, די לשקר בתחומו, די לטומאה בדירתה. החוק שאני מעלה היום בא להגדיר, לאמת את היהדות, להגדיר ולאמת מי הוא באמת רב ומה הוא באמת בית-כנסת, ומי הוא יהודי באמת. החוק בא לגרש את הערבוביה מההיכל, להבדיל בין האור לבין החושך, בין היהדות הכשרה לבין הממזר. אני מצטט מהצעת החוק: "לא ישתמש אזרח, תושב או תייר יהודי בארץ-ישראל בתואר 'רב' או 'רבי' או כל תואר של מנהיג רוחני יהודי, אלא אם כן הוא מאמין בתורה מסיני, וכן - הוא הוסמך להוראה כרב על-ידי רב המאמין גם הוא בכך, וכן - הוא קיבל תעודה המאשרת את סמכותו להשתמש בתואר 'רב' או 'רבי' על-ידי הרבנות הראשית או גוף אחר של רבנים המאמינים גם הם בכך, אחרי שבדקו את מעמדו. "לא ייקרא כל בניין או מוסד 'בית-כנסת' ולא יימצא על הבניין או על המוסד שלט כזה, אלא אם כן מתפלליו ומייסדיו מאמינים בתורה מסיני, וכן - הנוסח והפולחן של התפילות הם על-פי ההלכה כפי שנקבע על-ידי גדולי התורה המאמינים בתורה מסיני. מותר לכל בניין או מוסד להיקרא 'טמפל' או 'סנטר'.


תנועת "כך" היא נביא

כהנא לפרשת נשא: אנחנו חייבים ללכת באמת של "כה", ללא סטיות, שח"ו לא ניפול לפח של "אם תגיד את זה, שוב יפסלו אותנו". אז מה? "אם ישמעו ואם יחדלו, וידעו שנביא היה בתוכם". תנועת "כך" היא נביא. מה זה נביא? "ניב שפתים". מי שאומר את האמת הוא נביא אמת, ומי שאומר כמעט אמת הוא נביא שקר. "כה תדברו וכה תאמרו, לא פחות ולא יותר". אם ההלכה קובעת שיש חובה הלכתית של נקמה, האם לא תגיד את זה? האם רק משום שיש בית משפט תחתון, משום כך לא נגיד את האמת? נקמה היא עניין של הלכה ולא של איזה שופט.


העלינו אנו היהודים את רגש האשמה לדרגת אמנות

כהנא יומי: יותר מכל אדם אחר, יותר מכל עם אחר, העלינו אנו היהודים את רגש האשמה לדרגת אמנות. תמיד נמצאים היהודים הליברלים שבאופן אינסטינקטיבי חשים רגש אשמה לגבי כל דבר -בין אם היה להם קשר לענין או לא. זהו סוג של פתולוגיה מעניינת ביותר, שראוי שייכתב עליו דוקטורט בתחום הפסיכולוגיה הלא-נורמלית, ואשר מעורר צורך כלשהו בפסיכיאטר לאומי. ואכן, רגש אשמה מכרסם זה, הוא אשר עומד ביסוד ההתפוררות האידיאולוגית של ישראל היום, תהליך המסכן את עצם קיומה של המדינה היהודית... הנה בפניכם יש יהודי אחד שאיננו מרגיש שמץ של רגשי אשמה על שבחר לחיות, על שניצח, ועל שאמר לעולם שהעניק לנו טובות אוניברסליות כמו מסעי צלב, אינקוויזיציות, פוגרומים ואושוויצים: לעולם לא עוד -ולמי איכפת מה אתה חושב! רגשי אשמה? מה פתאום. אין דבר כזה "פלשתין". זוהי ארץ ישראל. היא שייכת לעם ישראל שקיבל אותה מידי אביו שבשמים, ואשר בה הוא התגורר כבר לפני 3000 שנה. היא שייכת לעם ישראל, שבניגוד לעם הערבי אין לו 22 מדינות, אלא אחת בלבד: ארץ ישראל. רגשי אשמה? רק החולים סובלים ממנה. בשביל היהודים, צו המוסר הוא לחיות ולהבטיח בית לעם היהודי, כדי שלא רק נצא מהגלות אלא גם נוציא את הגלות -עם כל עיוותיה -מתוכנו. אמונה בה' וזרוע יהודית נטויה -זו הדרך היהודית.


שנינו לעולם לא מסוגלים להבין את היהודים.

כהנא יומי: חברי הכנסת, כשוחרי הדמוקרטיה וכאנשים הסולדים מגזענות, אני שואל אתכם: האם במדינת ישראל מותר לערבים ליהפך, על-ידי שוויון, שלום, דו-קיום ודמוקרטיה, לרוב? האם מותר להם - כן או לא? אתם חייבים תשובה לכל ילד יהודי פה, למצפונכם האישי. אך יותר מזה, אתם חייבים תשובה לכל ערבי בעולם הזה ובמדינה הזאת. לפני שנה עמד כאן מעל במה זו חבר הכנסת מוחמד מיעארי, וכך אמר: "מדינת ישראל היא לא מדינתו של העם היהודי אלא של האזרחים הנמצאים בתור אזרחים במדינת ישראל". זה היפוכה של הציונות. כן עקץ ביהודים הערבי הפיקח, הממולח, אנטון שמאס, בכתבה שהתפרסמה בסמרטוט "כל העיר". חברי הכנסת, האזינו לערבי המבין את האמת. כך כתב אנטון שמאס: "הכרזת העצמאות שיש לה עדיין שם טוב של מסמך ליברלי, היא בעיני האיידס של מדינה יהודית בארץ-ישראל - - - כאן מתחילות כל הצרות וכאן הן תיגמרנה - - - מדינה יהודית טומנת בחובה, מעצם הגדרתה, את זרעי הפורענות: התמוטטות המערכת החיסונית של כל מדינה, קרי הדמוקרטיה". זה ערבי אמיתי, זה ערבי פיקח. הוא צודק במאה אחוזים. אני מבין את אנטון שמאס, הוא מבין אותי, שנינו לעולם לא מסוגלים להבין את היהודים.


לא תעמוד על דם רעך

כהנא יומי: חובותינו כלפי יהודים במצוקה נובעות ממצוות אהבת ישראל. המושג הנהדר הזה, אהבת ישראל, מובע בצורה נחרצת ביותר בתורה בציווי "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא, יט, טז). פירוש התלמוד על הפסוק נחרץ גם הוא: מנין לרודף אחר חברו להורגו שניתן להצילו בנפשו, ת"ל "לא תעמוד על דם רעך"... מנין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו? ת"ל "לא תעמוד על דם רעך" (סנהדרין עג.). מורשתנו, ההלכה היהודית, אינה דבר תיאורטי. ההנהגה היהודית מאז ומעולם לקחה חלק פעיל ו"אלים" במאבק לחירות: אברהם אבינו יצא להילחם בארבעת המלכים כדי להציל את לוט אחיינו; משה רבנו היכה את המצרי, ולא הקים ועדה לחקור את שורשי האנטישמיות המצרית; מלחמות יהושע והשופטים (אהוד בן גרא, דבורה הנביאה, גדעון, שמשון ויפתח); מלחמות דוד המלך; מלחמות המכבים; תלמידי רבי עקיבא שהוצאו מבית המדרש כדי להצטרף לצבאו של בר כוכבא — כל אלה דוגמאות למושג היהודי האמיתי של אהבת ישראל.


מסירות נפש לעם ישראל

כהנא יומי: צריך ללמוד מסירות נפש מגנבים. הם מוכנים לשבת עשרות שנים בכלא למען כסף. אותו גנב בריון בעל כנופיה, שיכול בקלות לרצוח ערבים, אינו עושה זאת, ואילו למען כסף, הוא עושה זאת. אנו צריכים ללמוד מהיצר הרע - באיזה חשק ובאיזו סערה הוא גובר. ורוחו של אדם סוערת ליצר הרע ולא ליצר הטוב. אדם חייב להגביר את היצר הטוב לעשות מצוות באותו חשק (ויותר) שהוא עושה עבירות. אדם מוכן להסתכן בשביל לעבור עבירה. מסופר בגמרא שאפילו ר' עמרם חסידא לקח סולם כבד שעשרה בני אדם היו צריכים לסחבו, כדי לעלות למקום של זונה, ורק ברגע האחרון תפס את עצמו וחזר בו (קידושין פא.(. ואם כך ה וא בגדולים, קל וחומר בנו. מסירות נפש ומצוות - צריכות להיות בחשק.


יהודים לא נחמדים!

כהנא יומי: לטובת היהודים עודדנו את המיתוס של "פנתרים יהודיים", וסבלנו כל מיני שטויות מיהודים קטנים שחסרו הן שכל והן אומץ. כבר יותר מידי זמן היתה ליהודים תדמית של "נחמדים". באופן כללי, נוח מאד לאנשים לא נחמדים "להתחיל" עם אנשים נחמדים. יותר קל לנצח אותם; יותר קל לאנוס, לרצוח ולהפחיד אותם. לעיתים קרובות, עצם התדמית של החלש גוררת התקפות, וההתקפות גוררות פחד, והפחד שוב מחזק את התדמית של החלש והמפוחד. היגיע הזמן לשנות את התדמית הזאת. כבר היינו עייפים עד מוות מגויים שבאו לאזכרות של יהודים והיללו ושיבחו את "הרוח המוסרית היהודית". נמאסו עלינו עד עמקי נשמותינו אמירות קדיש, יארצהייטים והזלת דמעות. צו היהדות הוא לחיות, כמו שאמרתי פעמים רבות: "כל הרוח היהודית של מזרח אירופה לא יכלה להתקיים ללא הגוף". "פנתרים יהודיים". כל פעם שיהודי "מכובד" שמע את הכינוי הזה, הוא התחלחל. כל פעם שאנחנו שמענו את הכינוי הזה, חייכנו — לטובת היהודי המכובד המסכן.


הר הבית בידינו?

כהנא יומי: היה זה אותו יום בלתי נשכח, נורא הוד ותהילה, ביוני 1967, כאשר חיילים יהודיים פרצו מבעד לחומת העיר העתיקה של ירושלים, גואלים, מחזירים, משחררים את הרחובות ואת הסימטאות העתיקים; רצים אל עבר הכותל, מטפסים עליו ואז – מילותיו המחשמלות של המפקד, מוטה גור: "הר הבית בידינו! הר הבית בידינו!" אני אומר לכם, יהודים שלי, שלא היתה לב יהודית שלא פעמה בתחושה של רגע היסטורי, אלוקי. לא היתה שדרה יהודית, כל כך ישרה וגאה לאחר אלפיים שנה של כפיפות, שלא רעדה בהרגשת יראת כבוד. לא היה יהודי – אף הכופר הקיצוני ביותר – שלא ראה את ה' באותו רגע! הר הבית אינו בידינו. מזרח ירושלים אינו בידינו. יהודה, שומרון, עזה והגולן אינם בידינו. ארץ ישראל המקראית ששיחררנו ע"י רצון ה' ב-1967 – אינה בידינו. "על הר ציון ששמם, שועלים הילכו בו". הר הבית בידם, בידי השועלים, השועלים הרשעים והמתוחכמים, התנים הערביים. מילותיו של מוטה גור מהדהדות בריקנות – ואנחנו אשמים. אנחנו, שלקחנו נס וזילזלנו בו. אנחנו, שלקחנו קדושה וחיללנו אותה. אנחנו, שקיבלנו ציון, ירושלים והר הבית – והעברנו אותו לשועלים-התנים.


כהנא לפרשת בחוקותי

כהנא לפ"ש: "אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד... ואם לא תשמעו לי... ואם בחוקותי תמאסו... ונתתי פני בכם... ונסתם ואין רודף אתכם" (ויקרא כו:ג,ו,יד,טו,יז). זהו חוק הברזל של היהדות. מי שבא עם פתרונות שאינם מבוססים על "אם בחוקותי תלכו", אין לנו מה ללמוד ממנו, והוא הבל וריק. אפילו אם יש לו אותו מצע כמו שלנו, אך הוא מבסס אותו על ההיגיון [ולא על התורה], אין לאדם כזה מה לומר לנו.


צריך להלחם בשורש של העוני

כהנא יומי: עוני הינו טרגדיה שיש להילחם בגילוייה, אך אין לבודד תופעה זו מהמכלול החברתי. העוני אינה הסיבה העיקרית לפער החברתי, לפשיעה, לגסות הרוח, לערכים חומרניים ולהרס אמות המידה המוסריות המלוות את הפער החברתי. התופעות הצומחות באזורי העוני של ישראל – זנות, עבריינות ובריונות – אין מקורן בעוני. הן נובעות מן התהום העמוקה של המשבר המוסרי והחברתי, מהתרוקנות מערכים יהודיים חלוציים. "אנשי העולם הגדול" מצפון תל-אביב ושכונת רחביה, שעקמו את אפם כלפי הספרדים ה"לא תרבותיים", חייבים לזכור כי יהודי המזרח עלו ארצה כשהם נושאים איתם מטען תרבותי עמוק – את היהדות.


העברינות הלאומינית

כהנא יומי: הסטיות המיניות של הערבים מחוללות מקרים כגון זה כאשר הואשמו חמישה פועלים ערביים בקיום משכבי זכר עם ילדים יהודיים מתל-גיבורים תמורת תשלום. הילדים היו בני 8 עד 10 שנים (ידיעות אחרונות 22.1.76). אין כמעט ספק שפשעי המין המבוצעים על-ידי הערבים בנשים יהודיות נובעים גם מהמחלה המצויה אך גם מתופעת הרצון לתקוף ולהשפיל את האויב. ככל שיתרבו הערבים ויגיעו לאזורים יהודיים בה-במידה יגדל מספרם של הפשעים בכלל, והפשעים המיניים בפרט, נגד היהודים.


רק מוח מעוות המבזה ערבים יכול להשלות את עצמו

כהנא יומי: רק מוח מעוות הלועג לרש מסוגל לחשוב, שערבי בישראל רואה את המדינה היהודית כמדינתו, קם בהתלהבות לשיר את ההמנון הלאומי "התקווה", וחש גאווה כאשר הוא שר את המלים "נפש יהודי הומייה". הוא ממש מתרגש. כאשר הוא מסיים את ההמנון ושר "התקווה בת שנות אלפיים" הוא פשוט מתמוטט מהתרגשות, כאשר הוא חושב: אה, איך קיוו הסבא שלי ואבותי אלפיים שנה לשובם של היהודים. אלפיים שנה, כל תשעה באב הגיעו הערבים לכותל ובכו: ריבונו של עולם, מתי יגיעו היהודים. רק מוח מעוות המבזה ערבים יכול להשלות את עצמו, שהערבים כאן הם כל-כך מחוסרי כבוד לאומי, שביום העצמאות הם פורצים לרחובות בשמחה לחגוג את תבוסתם. הערבים בתוכנו פוגעים בנו מדי יום: אבנים, סכינים, בקבוקי תבערה, רימונים, מטענים. כל שבוע עוד פיגוע, עוד הלוויה, עוד אזכרה, עוד הספד, והיהודים בעלי הרחמנות של טיפשים הם האשמים בזה. דם יהודים על ראשם.


"והשבתי חיה רעה מן הארץ"

כהנא יומי: חברי הכנסת, כולם מדברים על בעיית הביטחון, וכולם מתכוונים לסכנה של הסורים, של המחבלים בלבנון, הסכנה מחוץ לגבולות המדינה. מנהיגי האומה, החיים מיום שני עד יום חמישי במלון "הילטון" או ב"רמדה", מחוסמים ומחוסנים בפני מצוקת ישראל. אוי לו לדור שפרנסיו אינם יודעים צערו. דעו כי השורה התחתונה היא, שעם ישראל חי במדינתו בפחד. וזהו סוף הציונות. מהציונות של הרצל, שפשטה את הרגל לאורך כל הדרך והרסה את החברה ואת הערכים של עם קדוש, היינו יכולים לצפות לפחות לעניין האלמנטרי הבסיסי של ביטחון ברחובות, בכבישים ובבתים, לפחות "והשבתי חיה רעה מן הארץ". לא, החיות הרעות נמצאות בארץ. מטיילים בינינו, מאיימים, חוטפים, דוקרים, אונסים, יורים, רוצחים ומטילים אימה וטרור על חיי היהודים במדינה היהודית העצמאית, במדינת ישראל. חברי הכנסת, עלינו לאזור אומץ ולהצביע בפירוש על הסכנה ולנקוט צעדים נגדה כדי להציל את אחינו ואת אחיותינו, יהודים ויהודיות כאן בארץ, יהודים חפים מפשע שיושבים בארצם כעם חופשי.


לל"ג בעומר

כהנא יומי: א"ר שמעון בר יוחאי: אין שמו של הקב"ה מתגדל בעולם אלא כשהוא עושה משפט ברשעים. כלומר, הגואל הזה יבא בחרון אף להשמיד את הגוים ולגאול אתכם. כי רק ע"י גאולתכם תבוא גאולת הקב"ה כביכול, כמו שאמרו חז"ל (ילקוט שמעוני, תהלים מז, רמז תשנד): "כל זמן שהרשעים שולטים בעולם, כביכול אין הקב"ה יושב על כסאו". הקב"ה נראה חלש כביכול, כל זמן שהרשעים שולטים על ישראל בעולם.


ממשלה של אנשים קטנים ושאפתנים

כהנא יומי: אל תאמינו להם, אל תשלו את עצמכם. אין כאן הליכה לממשלה על רקע של אידיאל ומסירות נפש - להציל את העם ואת המדינה. יש לפניכם קנוניה מצד אדם שאפתן, שמתאווה כמעט בכל מחיר להיות ראש הממשלה, לבין אדם שני שידע שאיבד את כיסא המלכות ומתאווה לכס חלקי. אל תקרי ממשלת אחדות לאומית, כי אם ממשלת כיסאות לאומית, ממשלת שתיקה לאומית, ממשלה של אנשים קטנים ושאפתנים.


מי שהולך בניגוד לתורת השם הוא זה שמפר את החוק,

כהנא יומי: בג"ץ ההולך נגד דין תורה; כנסת ההולכת נגד דין תורה; מלך וממשלה ההולכים נגד דין תורה - אינם מן המניין, כי הם המפירים את החוק. מי שהולך בניגוד לתורת השם הוא זה שמפר את החוק, הוא המבזה את השלטון, את הדיין, את דיין הדיינים, מלך מלכי המלכים. וזאת היא הנקודה המרכזית בנושא הזה. הדיינים והרבנים שקראו שלא להכיר בפסיקת בג"ץ, שסתרה והעליבה את חוקת עם ישראל - התורה, הלכו בעקבות ההלכה. ואני, כרב בישראל, מצטרף אליהם. הם קידשו שם שמים. תחזקנה ידיהם. המאבק היום הוא על צביונה של המדינה הזאת. אני קורא לכל יהודי החרד לתורת השם להצטרף למאבק זה. הניצחון בו יבוא אך ורק על-ידי נכונות למסירות נפש, לקידוש השם. וכמו שאמרו חז"ל בספרא: "מסור את עצמך וקדש את שמי".


הקדוש-ברוך-הוא משלם מידה כנגד מידה

כהנא יומי: עדות קדושות, שלא טעמו את טעמו של פשע בגלות, שהתגאו במשפחותיהם הנהדרות, הנוהגות כיבוד אב ואם, בצניעות, נהפכו על-ידי העבודה הזרה של התרבות המערבית לאנשים ממורמרים, ריקים מערכי ישראל סבא, שבורים ורצוצים. המתייוונים האכילום מזבחי מתיהם, מערכי האנוכיות, מהתאווה, מהבהמיות. אני ישבתי אתם בכלא-רמלה. באלפיהם הם יושבים שם, על פשעים שלא ידעו מהם כאשר הם ישבו בגולה. בנותיהם, לדאבוננו, הגיעו לכביש, חילול השם שלא ידעו בארצות הגויים. והקדוש-ברוך-הוא משלם מידה כנגד מידה: הרסתם את נשמות ילדי עדות המזרח, הרי איבדתם את נפשות ילדיכם, במקרה הטוב שיש לכם ילדים, ולא חצי ילד וכלב אחד, כמו בשכונות הפאר והריקבון. הקמתם דור של נוער ריק מכל תוכן יהודי וציוני - וציוני - נוער שבורח מהקיבוצים ונוסע לשבדיה עם המתנדבות, נוער שאין לו לא יהדות ולא ציונות, שאינו בטוח בזכותו להיות כאן, להקים מדינה על הכפרים של הערבים המסכנים שגורשו מכאן בשנת 1948, כאשר כהנא עוד לא הגיע. לכן צצים בקרב השמאל יהודים בוגדים שעובדים למען הערבים. תראו לי יהודי דתי אחד שהיה כמו אודי אדיב.


כהנא לפרשת אמור

כהנא לפ"ש: כל מאמציי – גם אתך וגם עם אחיותיך ואחיך – היו בכיוון חדירת הבנה אחת יסודית ועקרונית, והיא: להבין שלא החיים הם חשובים, כי אם איך האדם חי אותם; שלכל אדם חייב להיות ערכים המכוונים את אורחותיו; שתדע מה באמת חשוב ונצחי בעולם, ומה סתם הבל, עובר וחולף. מובטחני שלמדת טוב את כל זה, ושחתומים לנצח בנפשך דברי חז"ל על הפסוק בפרשת אמור "ונקדשתי בתוך בני ישראל", שהוא המקור למצווה הגדולה של קידוש השם. וזה לשונם: "מסור את עצמך וקדש שמי". האושר האמיתי בא אך ורק בהבנה מה באמת חשוב ומה באמת הבל, ובהכרה שאתה אמנם הולך בדרך הנכונה. אז תוכל כל בוקר להרים את קולך בשמחה פנימית ובהתלהבות לקרוא: "אשרינו מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו".


עם לבדד ישכון

כהנא יומי: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", מכריזה התורה. הייעוד של עם ישראל אינו להיות עוד אומה אחת מיני רבות או לשחק את המשחק המטופש של פוליטיקה כוחנית. "כי אתם המעט מכל העמים", אמר הקב"ה. התפקיד-ייעוד של עם ישראל הוא להיות מובדל, מיוחד, שונה, נבחר. זהו לא רק תפקיד העם, אלא גם תפקיד המדינה, הכלי המשרת את העם. בעצם מהותה של המדינה היהודית חֲרותה יהדותה, והמדינה מתנהלת לפי ערכי היהדות, לא לפי ערכים או אמות מידה של הגויים. התבוללות אינה מתחילה בנישואי תערובת, אלא בחיקוי ערכים זרים ובאימוץ רעיונות לא יהודיים. מדינה יהודית אמיתית מבוססת על ערכים יהודיים, וכאשר היא זונחת ערכים אלה ומתחילה לשאוף לתוכן זר, מתחילה ההתבוללות והחילוניות. המדינה היהודית הייחודית הופכת בהדרגה למדינת יהודים חולנית וחסרת הצדקה.


להפסיק ללמד תנ"ך בבתי ספר חילוניים

כהנא יומי: חברי הכנסת, עדיף לבטל את לימוד התנ"ך בבתי-הספר הלא-דתיים, כדי שהנוער לא יקבל רושם מוטעה, מזויף, מעוות, אנטי-יהודי. עדיף שהנער ידע שלא למד תנ"ך, ושיש לחפשו אצל רבנים המאמינים בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, יהודים שמבינים כי ספר התנ"ך ללא דברי חז"ל הינו גוף בלי נשמה. ברור שהפתרון המקסימלי, הטוב ביותר, הוא קביעת כלל, שכל מורה לתנ"ך חייב להיות יהודי דתי, ירא שמים. אבל בנסיבות של היום, עם משרד חינוך שדוגל, לדאבוני, במפגשים בין יהודים לערבים, שהם פתח לטמיעה, להתבוללות, ושהם לוחמים מעל הבריקדות נגד הטפה ליהדות ולמצוות - לפתרון זה אין סיכוי.


התגובה ההגיונית וההלכתית – החוצה!

כהנא יומי: אנו מסרבים להוציא את הישמעאלים מן הארץ? אם כן יישארו כאן "ויצררו אותנו על הארץ". יישארו ויגדלו בכמות ובאיכות; יגדילו את תלותנו בהם במישור העבודה; יגבירו את ההסתה, האיבה, ההפגנות, המהומות, הדרישות ל"אוטונומיה" בגליל וב"משולש". יגדילו לעשות בעזות מצח ובחירוף וגידוף כלפי המדינה, כלפי העם, כלפי אלוקינו. בושה וחרפה לנו שאנו עומדים בחוסר אונים, כדמות האומללה, הגלותית, שכל הציונים לעגו לה ונשבעו לחסלה. הישמעאלי הארור רוגם יהודים באבנים, צועק קריאות שטנה ואיבה, דורש את הארץ וקורא ליהודי "לשוב הביתה". הוא מחרף, מגדף ומכלים אותנו, ואנו מפחדים לקדש שם שמים ושם ישראל בתגובה ההגיונית וההלכתית – החוצה!


הרעיון הוא כלי מלחמה

כהנא יומי: הרעיון הוא כלי מלחמה. אם אתה אוחז בו, ואם אתה מאמין בו, אם אתה מורה אותו לאחרים. אם אתה מכשיר תלמידים וממשיכים אשר יפיצוהו לאחרים, בידך לשנות עולם ומלואו, מעשים ותגובות הם תולדה של רעיונות, והרעיון הוא הקובע כיצד נפעל וכיצד ננהג, האם בצורה נכונה או בצורה מוטעית. במדינת ישראל נמצאים אנו בעיצומו של מאבק על נשמתו של הדור הגדל. אם ברצוננו לזכות בה, ולא לאבדה לאויב או לפתאים אובדי דרך, העלולים להרסנו מבפנים, חייבים אנו לאחוז ברעיון, להאמין בו בכל לב ולהורות אותו לצעירינו יומם ולילה. שומה עלינו להחדירו למוחם, ללבם ולנשמתם של צעירינו מדי יום ביומו. בחברה, כמו בטבע, אין חלל ריק, והוא מתמלא תמיד על ידי חומר כלשהו. ואכן, ישנם אנשים וחבורות, בימינו אלה, אשר כבר עמלים קשה ובלא הפוגה, כדי למלא את המוחות הריקים מרעיון של צעירינו. בל נפחית משיעור סכנתם.


איך נוכל לומר שהאירועים שאירעו בימינו, והקמת מדינה יהודית, יד ה' הם

כהנא יומי: ואם ישאל השואל, כמו ששואלים רבים וטובים: איך נוכל לומר שהאירועים שאירעו בימינו, והקמת מדינה יהודית, יד ה' הם, כאשר אלה שהקימו את המדינה רשעים וכופרים היו? התשובה היא, שאכן רשעים היו, פורקי עול ורובם מומרים להכעיס, שנוסדו יחד על ה' ועל תורתו בנסיון לנתק את מוסרותיהם, את עול מלכות שמים, ולעולם ישלמו על פשעיהם הזדוניים, ובמיוחד על רציחת נשמותיהם של רבבות (ויותר) יהודים תמימים שעלו ארצה ותורתם בידם; יהודים שניצחו את הגוים בגלות ונוצחו על ידי יהודים רשעים, ואוי לאותם "אוהבי חנם" שמנסים לחפות על רשעים אלה ועל מעשיהם. ולמרות כל זה, ואע"פ כן, אין לזה כל קשר להקמת המדינה, שהיא אכן יד ה', על פי כל כללי קידוש השם שכתבנו לעיל, שהקב"ה ניכר ומומלך כמלך מלכי המלכים רק על פי הופעת גבורתו וכחו בעולם; ושהגוים מודדים את כחו ואת גבורתו על פי כחו או שפלותו של עמו, עם ישראל; ושלמרות שלא יהיו ישראל זכאים לגאולה וישועה, מ"מ הקב"ה מצילם כדי לקדש את שמו.


ליום הזכרון לחייל צה"ל

כהנא יומי: המודעה נפתחה במלים: "בצער עמוק וביגון קודר...." היא היתה חתומה בידי המשפחה, ונחתמה שוב ע"י כל אח ואחות באומה. והאשה הצעירה המשיכה לקרוא, דמעות זורמות על לחייה. מתעלמת ממני, מהדמעות, מהעולם, היא עמדה וקראה. אחותו? אשתו? " אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד). אבל היא לא תבוא איתו, מפני שהוא נפל בלבנון, והוא עומד להיקבר בהר הרצל. יחד עם עוד כמה? יהודי אמריקה מריעים לכבוד הנצחון, אבל הם אינם נאלצים לראות את הבתים שבהם יושבים אנשים, כשרק גרביים לרגליהם, על ספסלים נמוכים. יהודי אמריקה צוחקים ומתעסקים בעסקיהם. בעיתונים שלהם אין עמודים של כתבות הספד, שמתאבלות על יהודים שהם כמעט תמיד צעירים מגיל 23. הדיסקוטקים היהודיים מסתחררים, והרווקים צוחקים בדייטים שלהם, ובתי הכנסת מלאים בגברים ובנשים המתבדחים ומרכלים במשך התפילה, ואח"כ נהנים מ"לחיים". אבל בשבת זו – ואולי בהרבה שבתות אחרי כן – אני אראה אשה צעירה, ראשה עטוף שביס, בוכה בשקט, דמעות מרות, בקדמת הגינה, כשהיא קוראת מודעה בעלת גבולות שחורים. ואני אזכור את זרימתה הפתאומית של הכאב, ואת הדמעות שמילאו את עיני, על יהודי צעיר שלא ידעתי עליו כלום חוץ מדבר אחד: הוא צמח כארז, ארז שנפל בלבנון, שבוודאי יקום לתחייה יום אחד. "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה" (תהלים צב).


כלנסיגה היא חילול השם.

כהנא יומי: אנו הציונים האמיתיים, וצה"ל והמדינה הם יד ה'. ואנו צריכים להבין שבכוחנו להפוך את הגאולה מ"בעתה" ל"אחישנה" על ידי קידוש השם (שהוא, הרי, כל מטרת הגאולה). קידוש השם הזה יבוא דווקא במצוות למען הכלל. כל נסיגה היא חילול השם (ללא כל קשר לסכנה). כשיצאנו מטאבה, עשו מסיבה - איזו בושה ואיזו חרפה. כל סטירת לחי שאנו מקבלים מהמצרים - ואין יום שאין כזה - היא חילול השם הולך וגדל, ואנו מוסיפים עלבון וחילול השם. קראתי סיפורים שהציונים כתבו על היהודים ברוסיה - הם צחקו על התנהגותם הגלותית. שם הייתה הצדקה, כי אילו היו מרימים שם ראש, היו רוצחים אותם. אבל כאן אין שום סיבה לבושות. נרצח חייל בשכם [על ידי זריקת אבן מהגג], ומה עשו? רק עלו על הגג ופוצצו את הגג. זה חילול השם! כלנסיגה היא חילול השם. שמירת שבת חשובה מאוד, בלי שבת אין גאולה, אבל בלי קידוש השם לא תהיה גאולה אלא גאולת בעתה, ח"ו. כל אבן שנזרקת היא אבן כלפי שמיא. כך אפשר להבין למה דווקא היום הייתה התחלה, כדי לתת לנו דחיפה לקידוש השם. אבל אנחנו אפילו לא עמדנו במקום, אלא נסוגונו! עלינו, על המבינים, יש משימה ותפקיד מאוד קשה, ואי אפשר לברוח מזה. אם על כל יהודי נאמר "אנא אלך מרוחך" (תהלים קלט:ז), ודאי עלינו זה נאמר - אי אפשר לנו לברוח מהתפקיד ומהמשימה.


על ימית

כהנא יומי: לי יותר מנמאס. אני יודע שעכשו ימית אבודה, חס ושלום. אני יודע שהמומנט הפסיכולוגי – שהוא כל כך יקר – של קהל זועם שמוכן לפרוץ את המחסומים, אבד לנצח. הזעם המוחלט שלהם התאדה, ולעולם לא ישיגו את השיא הזה שוב. אני חושב לעצמי, כמה חשובה היתה אותה פריצת מחסומים, אילו התממשה. בגין ושרון נטלו סיכון מחושב. הם מפחדים משפיכות דמים ומעימות המוני. אילו "התנועה לעצירת הנסיגה" היתה מכה ביום הראשון, בגין היה יודע שיש לו עסק עם קבוצה מסוכנת. הוא היה נסוג; אולי, כך יש לקוות, היה מתפטר. חוסר האומץ מצד הנהגת התחיה חרץ את דינה של ימית. היום כל מדינת ישראל יודעת שההתנגדות לנסיגה היא נמר של נייר. מי שמאיים, קובע אולטימטום, ואז נסוג ממנו – אין סיבה לפחד ממנו. (לכבוד יום גירוש ימית שחל אתמול)


במו עינינו ראינו בהתגשמות דברי הנביאים

כהנא יומי: במו עינינו ראינו בהתגשמות דברי הנביאים. תקופה זו, שיבת ציון זו, מדינה זו, היא היא אשר נבאו עליה הנביאים. זוהי אתחלתא דגאולה השלימה, ולעולם לא יהיה עוד חורבן נוסף ולא תהיה עוד גלות נוספת. טענה הגורסת שהקדוש ברוך הוא שם קץ לאלפיים שנות גלות, הגשים את חזון המדינה היהודית, חולל לנו ניסים והחזיר אותנו אל הר הבית ואל יהודה ושומרון, נחלת אבותינו, תוך נצחונות מוחצים על המון צבאות אויב – ויחד עם גרסה זו, היראה והחשש שכל זה הוא בסך הכל שלב זמני של שלושים שנה, הרי זו קטנות אמונה מקנטרת! מדינת ישראל היא תחילתה של הגאולה השלמה, ואין יהודי או גוי שיוכל לעצור בעד השלמתה. מדינת ישראל היא עדות לנצח ישראל וייעודו. אולם כל זאת יבוא במהרה ובתפארת עוז, רק אם נזכה לכך באמונתנו הבלתי מעורערת ובבטחוננו בו יתברך, ובנכונותנו לעמוד איתן מול בגידה בארץ, בעם וביעוד. כל זה יבוא אם נחדל מלהפקיד רוחנו וגווייתנו בידי הגויים ועבדיהם הנרצעים, המתבוללים והמתגויים. כל זה יבוא כאשר אלה הצועקים 'תנו צ'אנס לשלום' ואחר כך מסכנים את עתידם בנסיגה, ויתורים ואמון בכוונות הערבים, יהיו מוכנים "לסכן" את עתידם במעשים שהסכנה בהם קטנה בהרבה, כגון הנחת תפילין ושמירת שבת...


כהנא לפ"ש - תזריע

כהנא לפ"ש: מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים; מטה ידו – בקש לצאת לחוצה לארץ. קרא לאשתו: אמר לה... בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם ראית שערו של אדם שיבשן המעין שלו, תהא יודעת שלקה. לפי שכל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו... אמרה לו אשתו: ומה אם כל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו, אתה, שאתה בן אדם, כמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידיך – לא כל שכן שיזמן לך הקדוש ברוך הוא פרנסה! לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ" (תנחומא, תזריע ו). בושו והכלמו יהודי הגולה! היהודי הדתי פוטר עצמו ממצוות כה גדולות ויסודיות בתרוצים והסברים, משום שערכיו כה רקובים ומסולפים כשל הלא-דתי. וברור, שגם לגבי הכרת גודל השעה, היעוד היהודי ותקופת הגאולה, נשאר הוא קטן וחסר תבונה כאחיו המחלל שבת, שהרי אלו הבין את השלכת התקופה – היה בורח מבית הקברות ששמו גלות.


השואה אלה שידעו ושתקו

כהנא יומי: לשואה שלקחה ממנו שליש מהעם היו הרבה שותפים, וידועים לשמצה שמותם של הגויים הארורים שרצחו בפועל, או שעמדו מנגד ביום שבות הרוצחים את עמנו. אך אין כאב, כמכאוב זה שזוכר שיהדות העולם החופשי ידעה על הטבח כבר בשנת תש"ב (1942) – שלוש שנים לפני תֹם המלחמה – ועם כל זה, עמדה על דם אחים ורעים אהובים. על דור כזה כתב שלמה המלך עליו השלום (משלי כד י-יב): "התרפית ביום צרה – צר כחכה; הצל לקחים למות ומטים להרג אם תחשוך" (ופרושו: "אם היית מרפה ידך מחברך מלעזור לו ביום צרתו, אזי יהיה כחך צר ודחוק מלעזור לעצמך בבא צרה עליך... אם תחשך להציל את הלקוחים למות והמטים להרג" – מצודת דוד, ועיין שם גם באבן עזרא). וממשיך שלמה המלך עליו השלום: "כי תאמר: הן לא ידענו זה! (כלומר, ואם תנסו להכחיש שידעתם אודות צרת האחים) הלא תוכן לבות הוא יבין, ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו". איזו תוכחה גלויה לדור השואה! איזה לקח ליהודי שעומד על דם רעהו!


ילדים הם פרחים עדינים

כהנא יומי: טובה היקרה, היה נפלא לקבל את מכתבך. הרגשתי מוזר מאוד. הנה, את כמעט בת 18, בלי עין הרע, כבר בשירות לאומי, מלמדת תלמידים – ואני זוכר איך הבאתי אותך [מבית החולים לבית של סבא וסבתא], נושא אותך בידיי כשהיית בת פחות משבוע. כל כך הרבה קרה מאז! ברוך ה', את גרה בארץ ישראל, ואת בת תורה שלומדת ומבצעת את מה שאת לומדת. כמה עצות: אחת, גם בזמן שאת מלמדת, אל תשכחי שאת עצמך לא גמרת ללמוד. הקדישי זמן בכל יום ללימוד. אי אפשר להעניק לאחרים מה שלא השקעת בעצמך קודם לכן. שתיים, בעניין התלמידים. אמנם צריך להיות קשוחים, אבל באותו זמן עלייך לאהוב אותם ולכבד אותם ולהראות זאת. גם כשמסתיימות שעות הלימוד הרשמיות הישארי בבית הספר כדי לעזור לילדים בבעיותיהם. הזמיני ילדים לביתך, במיוחד לשבת . זה יחולל פלאים... מדי פעם דברי בשיעור על נושאים שונים שאפשר ללמוד מהם ערכים ודברי מוסר. ילדים הם פרחים עדינים. חלקם נרמסו כבר, וצריך לטפל בהם בעדינות.


הממשלה הצליחה להרוס את צה"ל

כהנא יומי: רק בשטח אחד הצליחה הממשלה: היא הצליחה להרוס את צה"ל. היא הצליחה לשבור את החיילים, היא הצליחה לרמוס את כבודם, את רוחם, את ביטחונם. המנהיגים הננסים, מתוך פחד ואימה מכלי התקשורת השמאלניים, וביחד עם קציני צבא, כובלים את ידיהם של כוחות הביטחון בהוראות אוויליות, הגובלות בפשע. אלוף מצנע הוציא דף לחייל שבו נאמר: "אם זרקו עליך אבנים ורכבך נפגע או אתה נפגעת ואין ביכולתך להמשיך בנסיעה, וזריקות האבנים נמשכות ונשקפת לך סכנת חיים, מותר לך לירות באוויר". מותר לך לירות באוויר, נחמה פורתא. "במידה והירי אינו עוזר וזורקי האבנים מתקרבים אליך לטווח מגע ואין לך שום יכולת אחרת, עליך לצעוק: עצור או שאני יורה". עם מטורף, צבא מטורף. ואז, כאשר יש חיילים שפויים, שבכל זאת מגיבים - תיק, מעצר, משפט וכלא-שש. הרסתם את צה"ל, הרסתם את המדינה.


מוצא כל יונה את הלווייתן ואת הגוי המקיא אותו

כהנא יומי: זאת התורה וזה העם וזה התפקיד וזאת הברית. אי-הרצון לקבל עלינו את התפקיד לא יועיל, והניסיון להתחמק מהיעוד לא יצליח. אין מנוס ממערכת היחסים המיוחדים עם הקדוש ברוך הוא. בסופו של דבר מוצא כל יונה את הלווייתן ואת הגוי המקיא אותו. הוא מוסיף מכאוב, אך מוסיף דעת, כי אין איש יכול להימלט מאלוקי היהודים, שהרי עולמותיהם של הגויים ושל היהודי נפרדים הם ללא תקנה. למן הרגע בו נבחר היהודי ליעודו המיוחד, הוטלה עליו גם החובה מיוחדת. השכר והעונש יחדיו נולדו, יחד הלכו.


הקשר בין פסח לשבועות

כהנא יומי: חג הפסח קרוי "זמן חרותנו" משעבוד, זמן הפיכת ישראל לעם, ואילו חג השבועות הוא המשך התהליך, כאשר קיבלו את התורה והפכו לעם קדוש. כדי לחדד ולחזק את העקרון של עם קדוש, קשר הקב"ה בין חג הפסח, זמן החרות הלאומית, לבין חג השבועות, זמן מתן תורתנו, ע"י "ספירת העומר". הספירה קשורה גם לארץ, שהרי היא מתחילה בקצירת העומר. הקשר בין פסח לשבועות נקבע בתורת ה' בספירה, כדי להבליט ולהדגיש, שהיהודי מחכה בכליון עינים וסופר ומונה: מתי תבוא ההשלמה והשלמות, להיות גוי קדוש.


זמן חירותנו: "אל תקרי חָרות אלא חירות".

כהנא יומי: זכרו את הלקח הבסיסי של פסח, זמן חירותנו: "אל תקרי חָרות אלא חירות". ...היום יומה השני של שביתת שבת שאנחנו עורכים [בקונסוליה הישראלית] לתמיכה במתנחלים ונגד נסיגה. הם אינם רוצים לעצור אותנו (הם אפילו נחמדים אלינו), כי הם יודעים שזה מה שאנחנו רוצים. לא ננוח עד שיהודי אמריקה ומנהיגיהם ייאלצו להתייחס לנושא. הרצאותיי ליהודים, שבהן אני מדגיש את אלוקים וזהות יהודית, מתקבלים בכל מקום בהתלהבות מדהימה. אנשים מרגישים אבודים והם רעבים לאמונה... הפסח הזה, לאחר שקיימתי את ה"חָרות", מצוות "לא תעמוד על דם רעך", אני חופשי יותר מיהודים רבים שלכאורה הולכים חופשיים ברחוב, אך למעשה משועבדים לחולשותיהם ולפחדיהם.


הנסתרות לה' אלוקינו

כהנא יומי: בימי ספירת העומר אסור להתחתן, משום אבל, אך מותר לקדש אישה כדי שלא יקדמנו אחר. נשאלת שאלה: למה לדאוג שיקדמנו אחר? הרי אמרו חז"ל שארבעים יום לפני יצירת הוולד, הקב"ה מזווג לו את זיווגו. יש עונים: שמא יתפלל האחר שיחלה או ימות הראשון, והוא יזכה בה. לדעתי, התירוץ פשוט: "הנסתרות לה' אלוקינו" (דברים כט:כח). אנו חיים לפי הטבע, ואסור לאדם לומר לעצמו: 'הקב"ה זיווג לי זיווג; אני אשב, והיא תבוא'. האדם צריך ללכת ולהשתדל, ואת הנסתרות נשאיר לקב"ה.


אין לנו לא ממשלה נורמלית -וגם לא אופוזיציה

כהנא יומי: מכתב למנחם בגין, ראש הממשלה הנכבד, אתמול קיבלתי זימון לבית המשפט בבאר שבע, בעניין בקשת המדינה לעצור אותי עד תום ההליכים בגין ה"פשע" של כניסה לבית יהודי בחברון, ודרישה להחזירו לבעליו היהודיים. אני לא בטוח איפה נמצא אותו הבדל בינך לבין האחרים, כאשר אתה עוצר יהודים בחברון וממשיך לשמור על "בית הדסה" כרכוש ירדני ממשלתי. אבל יותר מזה, אני תמה אם אתה, במידה מסוימת, לא יותר גרוע לישראל במשמעות הבאה: לפחות כאשר המערך היה בשלטון היתה תקווה של אופוזיציה יהודית אמיתית, שיש סיכוי שיום אחד תגיע לשלטון. היום, אתה הוא השלטון, ואתה מתנהג בדיוק כמו המערך! ולכן, אין לנו לא ממשלה נורמלית -וגם לא אופוזיציה, וכל התומכים שלך שותקים כאשר אתה עושה דברים שהיו מוציאים אותם לרחובות אילו יצחק רבין היה עושה אותם!


הלקח משבת הגדול

כהנא לפ"ש: שבת הגדול, והלקח שלומדים מהשבת הזאת הוא בלי ספק האמונה והביטחון בקב"ה. הקב"ה ציווה לבני ישראל לקחת שה, שהיה האליל של מצרים. ואיך העזו בני ישראל לעשות דבר כזה?! ועוד יותר – בגלוי. ויתר על כן, לקשור את השה למיטה במשך ארבעה ימים! ודאי שהם פחדו ממה יאמרו המצרים, אבל הקב"ה ציווה שלא לפחד. והנה בזה הראה ה' את כוחו וגבורתו גם על בני אדם וגם על האלילים הכוזבים. הלימוד לזמננו הוא שלא לדאוג מכוח השונאים כי "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל". אין כוח בעולם שיוכל להתגבר על עם ישראל, כי נצח ישראל לא ישקר. אם תאמין בקב"ה ותבטח בו כל ימיך, אשריך וטוב לך, ותהיה אדם שמח ומאושר. חג כשר ושמח.


החיים בעוה"ז אינם אלא פרוזדור לאולם שהוא העוה"ב

כהנא יומי: עוד פתח פיך, ידידי, ואמלאהו כלל גדול אך קשה בתורת החיים: מכיון שהחיים בעוה"ז אינם אלא פרוזדור לאולם שהוא העוה"ב, רק מכשיר של הקב"ה כדי להביא את האדם ואת העולם לקדושה ולעול מלכות, ומכיון שהחיים האמיתיים אינם אלא בעוה"ב, עולם האמת, א"כ כדי להגיע למטרה זו וכדי ללמד לבני אדם לקחים יסודיים, לפעמים מקצר הקב"ה את חייהם של בני אדם כדי להשיג מטרות אלה. ולפעמים, אלה שנפטרים מן העולם הם צדיקים או אנשים נקיים מפשע ואף ילדים ותינוקות, והטיפשים וה"מתים" הנעים בינינו רואים בזה רק אכזריות וחוסר רחמנות או אפילו חוסר הגיון וכיוון והנהגה בעולם. אך דוד המלך כבר אמר (תהלים קטז:טו): "יקר בעיני ה' המָוְתה לחסידיו", והתכוון למה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ט:ה): "בתורתו של ר"מ מצאו כתוב 'והנה טוב מאד' (בראשית א:לא) - והנה טוב מוות". כלומר, שהמוות טוב מאד לצדיק שאינו מפחד ממנו, כי הוא יודע שהוא רק חלק מהחיים הנמשכים, ויתר על כן, הוא פתיחת השלב של החיים האמיתיים והנצחיים והמתוקים. "טוב מוות" לאדם שמבין שהחיים ממילא אינם אלא צל עובר מהר מהר, "דרך קצרה שהיא קצרה", ולכן לפעמים כדי ללמד את העולם לקחים גדולים ואדירים, מקצר הקב"ה עוד יותר את חיי האדם, ובזה אין אכזריות אלא רחמנות לעולם ורחמנות לאדם שהובא מוקדם לעולם האמת של הנאת זיו השכינה.


נאום לאו"ם

כהנא יומי: אלוקי האהוב, כמה הייתי רוצה להיות שליח מדינת ישראל, של ממשלה שמבינה מהי גאווה יהודית וקידוש שם השם! כמה הייתי משתוקק לנאום את הנאום האחרון של מדינת ישראל בפני אותה כנופיית ליצנים, מושב הלצים, האו"ם. איך הייתי קם, ופונה לאספסוף הרבגוני, ואומר: לפני שנים רבות, כאשר אבות אבותיכם עסקו בציד ובביזה, אבותי כתבו את התנ"ך, ומי שניצח את הפלשתים, נעים זמירות ישראל, דוד, כתב את הראשון שבמזמורי התהילים הנפלאים שלו. אני קורא אותו לכם, הפלישתים של ימינו. האזינו: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב". למשך יותר מדי זמן הלכנו, אנחנו, העם הנבחר והמיוחד של ה', בעצת הרשעים הזאת. למשך יותר מדי זמן עמדנו בדרך החטאים הזאת. למשך הרבה יותר מדי זמן ישבנו במושב הלצים המגעיל הזה. אתם רוצים לגנות אותנו? אנחנו מגנים אתכם פי אלף. אתם רוצים לסלק אותנו? אנחנו מציעים היום, שנסלק אתכם מנוכחותנו. אנחנו מציעים היום שניפרד מטומאת הרע והצביעות שלכם. אנחנו מציעים היום שנימלט מנוכחותכם הנתעבת והמרושעת. אנחנו עומדים היום ו"עושים הבדלה". אנחנו, הקדושים, נפרדים מכם, אנשי החול. אנחנו, אור העולם, נפרדים מכם, החושך. אנחנו, ישראל, נפרדים מכם, אומות העולם. אנחנו עוזבים אתכם היום, אומות זועמות עלובות, כדי למלא את ייעודנו. "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".


כהנא לפ"ש - ויקרא

כהנא לפ"ש: דבר יפה יש ללמוד מקרבן עולת עוף, שבו כתוב (ויקרא א: יד-טו): "ואם מן העוף עֹלה קרבנו לה', והקריב מן התֹּרים או מן בני היונה את קרבנו, והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו... ונמצה דמו על קיר המזבח". ויש להבין למה דוקא כאן צריך למצות את הדם על הקיר. והנה אומר רבינו בחיי (ויקרא א: יד): "על דרך הפשט בחר הכתוב הגדולים בתורים [כלומר, שהגדולים כשרים בתורים ולא הקטנים] מפני הדבקות, כי הנקבה מהם כשתאבד בן זוגה לא תדבק באחר לעולם. וכן ישראל הדבקים בהקב"ה לעולם לא ימירוהו באחר..." (וכן כתב הרמב"ן). ולכן ציווה הקב"ה שדם העוף הדבק והנאמן הזה יִמָצה על קיר המזבח, המסמל את הנאמנות בתוך הזוג, ובין כנסת ישראל להקב"ה.


שורש הטרור חייב להיות מחוסל

כהנא יומי: שורש הטרור חייב להיות מחוסל, והוא יחוסל אם המהלומות יונחתו על אלה התומכים בהם והנוטים אליהם. אם קיימות מדינות הנותנות לטרוריסטים מחסה ורשות לקיים בסיסים ומשרדים; הנותנות להם תמיכה כספית, מדינית וצבאית; המספקות להם סיוע ומקלט -חייבים להתקיף את המדינות הללו בצורה שבעקבותיה הן תראינה את הצורך לשים קץ לטרור כאינטרס חיוני שלהם. אנשים ומדינות הנותנים תמיכה לטרוריסטים, חייבים למצוא את עצמם במצב שחייהם אינם חיים, בלתי נסבלים ונתונים בסכנה -הם חייבים להיות מוטרדים ע"י טרור במידה כזאת, עד אשר יתקוממו בחפזון ובבהלה ויגרשו כלה את הטרוריסטים מארצם, בידעם כי כל רגע נוסף של נוכחות הטרוריסטים יכולה להביא עליהם מוות וזוועה.


יהודים, צעירים וצעירות, למדו לירות

כהנא יומי: הבעיה היא אצל היהודים, לא אצל הלא-יהודים. היהודים צריכים שינוי פסיכולוגי ביחס שלהם לנשק. צריך להבין שכדי להתקיים בעולם בו מתמחים הגויים באמנות הלחימה והתחמושת, גם עלינו להתמחות באמנות זו, ולדאוג לכך שידעו זאת גויים. כלב משתולל פוחד מהשוט; האנטישמי הכלב- המשתולל פוחד מהרובה. הוא, הרי, מכיר את כוחו של הרובה. דווקא מתוך אהבת השלום ומתוך השאיפה לעולם של שלווה יוצאת הקריאה: "יהודים, צעירים וצעירות, למדו לירות".


לחסל את שורש הטרור

כהנא יומי: שורש הטרור חייב להיות מחוסל, והוא יחוסל אם המהלומות יונחתו על אלה התומכים בהם והנוטים אליהם. אם קיימות מדינות הנותנות לטרוריסטים מחסה ורשות לקיים בסיסים ומשרדים; הנותנות להם תמיכה כספית, מדינית וצבאית; המספקות להם סיוע ומקלט -חייבים להתקיף את המדינות הללו בצורה שבעקבותיה הן תראינה את הצורך לשים קץ לטרור כאינטרס חיוני שלהם. אנשים ומדינות הנותנים תמיכה לטרוריסטים, חייבים למצוא את עצמם במצב שחייהם אינם חיים, בלתי נסבלים ונתונים בסכנה -הם חייבים להיות מוטרדים ע"י טרור במידה כזאת, עד אשר יתקוממו בחפזון ובבהלה ויגרשו כלה את הטרוריסטים מארצם, בידעם כי כל רגע נוסף של נוכחות הטרוריסטים יכולה להביא עליהם מוות וזוועה.


יחידת "החיה"

כהנא יומי: כדי לפעול ביעילות נגד שונאי ישראל, היינו זקוקים ליהודים מאומנים, חזקים וקשוחים, ולשם כך יצרנו יחידה מיוחדת בשם "חיה". רצינו לפתח "חיות" יהודיות — יהודים שיודעים להילחם כחיות — שיפחידו את האנטישמים עד עמקי נשמותיהם. היחידה הזו תרמה רבות לשינוי התדמית היהודית בארצות הברית. כמה מרגש היה לאמן בחורים יהודיים גדולים וחזקים להגנה על יהודים, על כבוד יהודי ועל רכוש יהודי. ואיזו נחת היתה לראות שרבים מהם יוצאים לפעולות עם כיפה על הראש! בניגוד ליהודים שהתביישו לחבוש כיפות כי רצו לברוח מכל סממן שמראה שהם שונים, היהודים הצעירים הגאים האלה יצאו להגן על אחיהם עם כיפות על ראשיהם, רבים מהם לא דתיים. הכיפה באה לסמל משהו מיוחד בעבורם. הכיפה זעקה אל תוקפי היהודים: "אני יהודי! אני רוצה שתדע שאתה מקבל מכות מיהודי!" זאת היתה דרך להחזיר לנאצים על שהם חתכו זקנים של יהודים תוך כדי צחוק ולעג.


התשובה לטרור - טרור

כהנא יומי: התשובה לרצח אינה "מתורבתת". המענה לטרור חייב להיות טרור, וכנגד זוועות חייבים למדוד באותה מידה. כאשר הציבור בלבנון ובסוריה ירגיש על בשרו את הטרור בצורת מטעני נפץ בשווקים; כאשר הם יפחדו ללכת ברחובות או לנסוע באוטובוסים, וכל רחש בלתי מוכר בלילות יביא פאניקה בליבותיהם; כאשר הציבור ידע שהוא "על הכוונת" ללא אבחנה כל עוד נותר בסיס מחבלים אחד או משרד מחבלים על אדמתם, וכל עוד ממשלתם מוסיפה לתת להם כדור אחד או דולר אחד -בו ביום יתקוממו בדרישות קולניות וסוערות לגרש את הטרוריסטים ולנתק כל קשר עמהם. הציבור קרוב לעצמו... ביום הזה יקיץ הקץ על מות יהודים חפים מפשע, ויקודש שם שמים


מי מחליט מה מותר ומה אסור

כהנא יומי: לא ה"אינטלקטואלים" גוזרים מה מותר ומה אסור, מה יהודי ומה מוסרי, ולא מפיהם אנו חיים, אלא מפי התורה הקדושה והמסורת היהודית אנו חיים, המתירה והאוסרת, המגדירה והגוזרת: על מנת להציל נפש יהודית -מותר לאדם מישראל להשתמש בכל האמצעים הנחוצים, ואמצעים אלה הופכים לחוקיים, מחוייבים ומקודשים. תיגדע היד של המדינה הערבית המושטת בסיוע לטרור! רצח נשים וילדים יהודיים חייב להיפסק! הריגת אזרחים ערביים תגרום להמונים המבוהלים, האוהבים כל כך את עצמם, להתקומם נגד הטרוריסטים ולבערם מקרבם.


איך בוחרים מנהיג?

כהנא יומי: כשאתה בוחר קבוצות ומנהיגים, דע שקל לעצב תוכניות על הנייר. האם הן יישארו כך? תלוי במנהיג. וכשאתה בוחן מנהיג, דע שכשרון הוא אמנם נדיר, אבל כשרון הוא לא הדבר הראשון שיש לבדוק. כשהקב"ה בחר את משה ואת דוד, הוא לא בחן אותם על פי יכולת הנאום או הארגון שלהם. הוא לא הביט אל מוחם, אלא אל ליבם. שניהם היו רועי צאן, והקב"ה בחן איך הם רעו את עדריהם. רחמנותם וחמלתם וטיפולם בכבשים הרכים הם שהביאו את ה' לבחור בהם לרועים לעמו. וכך, קמים אנשים שמוחותיהם חדים ולשונותיהם עוד יותר חדים, אנשים תקיפים ונחושים. קמים אנשים המסוגלים לשלוט ולתכנן ולארגן. אבל לא זה הדבר הראשון שצריך לעניין אותנו. כשבוחנים מנהיג אקטיביסטי כלשהו, השאלה צריכה להיות: האם הוא אוהב יהודים או שונאם?


הערבים לא טפשים

כהנא יומי: הערבים לא טפשים, נשים יורקות על חיילים, וילדים סקלו אותם באבנים, והם ידעו שהחיילים לא יכולים לעשות דבר. וככל שהערבי איבד את הפחד שלו מפני החייל היהודי, כך החל החייל היהודי לפחד יותר ויותר מפני הערבי. לראשונה החלו חיילים יהודים לצאת מפוחדים לפטרולים. וממשלת העבדים היהודית ישבה משותקת, אל מול התקפות גדלות והולכות, ונתנה לדברים הגרועים ביותר לקרות. האגדה של צה"ל האדיר והחזק -המעניש, הורס ונוקם -התנפצה.


אום-אל-פחם היא פצצת זמן

כהנא יומי: חברי הכנסת, אום-אל-פחם איננה מקום, כי אם סמל. באיבתה ליהודים, בשנאתה למדינת היהודים ולציונות, היא מסמלת את ערביי מדינת ישראל. אום-אל-פחם היא נצרת. אום-אל-פחם היא שפרעם, סח'נין, כפר-כנא, טייבה, בקה-אל-ע'רביה וכפר-קסם. אום-אל-פחם היא ערביי הגליל והמשולש, יפו ורמלה, עכו והנגב. אום-אל-פחם היא פצצת זמן הממתינה לרגע של אמת כדי להתפוצץ. חברי הכנסת, משום כך נסעתי לפני ארבע שנים לאום-אל-פחם, לתקוע בשופר גדול של אזהרה לעם ישראל: סכנה, אום-אל-פחם היא סכנה בקרבנו. ערבים השונאים את הציונות ואת מדינת היהודים בקרבנו ומחכים ליום של ההתקוממות, לחיסולה של המדינה היהודית.


כהנא ל"כי תשא":למה אסור לספור את עם ישראל

יש איסור לספור את עם ישראל. לכן הביאו את מחצית השקל, כדי לספור אותם באמצעות המטבעות. מסביר הרי"ד סולוביצ'יק, שהסיבה לאיסור היא שבעם ישראל, כל אחד ואחד הוא עולם בפני עצמו. כמו שאי אפשר לספור תפוזים ותפוחים יחד, אלא יש כך וכך תפוזים וכך וכך תפוחים, כך גם ראובן אינו דומה לשמעון, ואי אפשר לסופרם יחד. לכן "כל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין לז.) לעומת זאת, בגויים ימ"ש, כולם אותו זבל, ולכן לא מעלין ולא מורידין ומותר לסופרם.


מדוע מרדכי היה צריך להגיע סמוך להמן?

כהנא יומי: נשאלת השאלה: מדוע מרדכי היה צריך להגיע סמוך להמן? הרי היה יכול להישאר בישיבה ואז לא היה מגיע למצב של חובת השתחוואה. כשחנניה, מישאל ועזריה שמעו שהמלך גזר להשתחוות לפסל, הם באו ליחזקאל הנביא ושאלו אותו מה לעשות. הוא אמר להם: "שבו בבתיכם ואל תגיעו לשם". אך הם בכל אופן הגיעו, והגמרא מסבירה שהם דנו דין לעצמם: 'אם אנו לא נבוא ולא נשתחוה, למחרת יופיע בעיתון "כל היהודים השתחוו", ויהיה חילול השם גדול'. הם למדו קל וחומר מהצפרדעים במצרים שהיו מוכנים למסור את נפשם. אך לכאורה, הרי על הצפרדעים היה צו אלוקי, ואיך אפשר ללמוד מהם? אלא, הצו היה (שמות ז:כח): "ושרץ יאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך... ובתנוריך ובמשארותיך". כל צפרדע הייתה יכולה לומר: 'אני הולכת למיטה, ובזה קיימתי את ציווי ה''. אך הם הבינו שאם אף אחת לא תלך לתנור, יהיה חילול השם. ואת זה למדו מהם חנניה מישאל ועזריה (מדרש תהלים כח;). הם באמת היו יכולים להתחמק, אבל היה נגרם חילול השם. מאותה סיבה גם מרדכי קידש את שם ה' ולא התחמק.


יום ניקנור

כהנא יומי: בתקופת בית שני קבעו ישראל את יום י"ג באדר כיום טוב בשם "יום ניקנור". כך אומרת הגמרא (תענית יח:): "מאי ניקנור... ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר: אימתי תפול בידי, וארמסנה. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים, ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה, וידים שהיו מניפות על ירושלים - תיעשה בהם נקמה". יום ניקנור, יום נקמה, יום טוב להנציח את הנקמה, כדי לזכור את החירוף ואת הגידוף נגד ה' ונגד עירו, וכדי לזכור את הנצחון, כשהצליחו למגר את השונא ולתלות את בהונות ידיו ורגליו בשערי ירושלים, כך שכל העם, אנשים, נשים וטף, יראום וידעו כי "אך פרי לצדיק, אך אלקים שופטים בארץ".


מי שצועק סימן שכואב לו

כהנא יומי: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדלה ומרה". מרדכי שמע את מה שקרה, את הבשורות הנוראות, ויצא לרחוב עם שק ואפר. נשאלת השאלה: מה אתה עושה בזה שאתה יוצא לרחוב של הגויים בשושן וצועק "געוואלד"? מה התועלת ומה התכלית? שאלו את ר' חיים מבריסק, האם להפגין נגד הצאר, כי חשבו שזה לא יועיל. הוא ענה להם שאם לאדם יש כאב או פצע, הוא צועק. אם הוא לא צועק, סימן שזה לא כואב לו. אתה חייב לזעוק זעקה גדולה ומרה, ומה שה' יעשה - יעשה. הרי אם לאדם יש צרה אישית, הוא בוודאי ילך ויתרוצץ למצוא פתרון. אדם ששומע על צרה של חברו, וקל וחומר על צרה של הכלל, ואינו צועק, סימן שזה לא כואב לו מספיק. זה לקח לכל דור ודור.


אל תחששי ממה שיגידו אנשים...

כהנא יומי: יהיו לך ספקות מדי פעם. אכן, ככל שתלמדי יותר, יעמיקו הספקות ואי הוודאות. זה נורמלי, אך זכרי שיש תשובות, ועלייך לתור אחריהם באמונה. מעל לכול, דעי שאת אישה יהודייה וכמה נפלא וייחודי הוא תפקיד זה. אל תתפתי לגירויי העולם החילוני, של אותם אנשים מתוסכלים הקרועים משעמום ומחוסר כיוון בחייהם. את תמצאי סיפוק אם תעשי מה שה' רוצה שתעשי. אל תחששי ממה שיגידו אנשים... ואל תיקחי ללב דברים קטנוניים וטיפשיים. דעי מה חשוב ומה לא חשוב; הביני מהם החיים באמת וכמה קצרים הם – קצרים מכדי לבזבזם על שטויות.


ממה אנו מצפים מהערבים?

כהנא יומי: כשנדרש הערבי הישראלי לעמוד דום בהישמע ההמנון הלאומי "שלו" - "התקוה" - ולשיר על "נפש יהודי הומיה" ועל "התקוה בת שנות אלפיים'", האם מצפים ממנו להזדהות? כשצופה הערבי הישראלי בחגיגות יום העצמאות, שבהן חוגגים למעשה את תבוסת הערבים ואת המרת הרוב הערבי של פלשתין ברוב יהודי של ישראל - האם ברצינות מצפים ממנו שיצטרף למחולות? המושג "יהודי" מטריד אותו יום-יום. הוא אינו יהודי; מדוע אין אנו מבינים את זעמו ואת התנכרותו? האם טרם העלה איש על דעתו שעצם קיומה של מדינת יהודים בארץ אשר לפנים היה הוא, הערבי, הרוב - עצם קיומה של מדינה כזאת הוא המטריד את מנוחתו? ושאינו מוכן להשלים עמו? ישראל נוסדה כמדינה יהודית, במולדת לעם היהודי שם יהווה היהודי את הרוב תמיד; שם יקבע היהודי את נהלי המדינה, גם בעניני פנים וגם בעניני חוץ; שם יקבע היהודי את ייעודה.


על שופטי בגץ

כהנא יומי: לבג"ץ ולשופטים לא חשוב כלל מה אומרת ההלכה. במצב הטוב - ההלכה לגביהם פשוט אינה רלבנטית. בשבילם - הלכות היהדות אינן אלא גרוטאות, שברי כלים שיצאו מכלל שימוש, והרבנים - גרוטאים הסוחרים בישן-נושן. אך לא די בזה. בשביל הרוב היושב בבית-המשפט העליון - תורת ישראל, קודשי ישראל, הלכות ישראל, חוקי התורה וחז"ל הם הרבה יותר גרועים מסתם עניינים מיושנים שיצאו מן האופנה. רוב השופטים האלה, שאת כל השכלתם ותרבותם ינקו מבארות השחת של הגויים, מההתייוונות, שבנו את ה"אני מאמין" שלהם על מושגים זרים ונוכריים, שכל שמץ של יראת שמים וקבלת עול מלכות חסר להם - שואפים לבנות חברה ומדינה ככל הגויים, ורואים בתחומים רחבים ויסודיים של תורת ישראל מושגים, רעיונות, ערכים מסוכנים, מתועבים, מגועלים, נמאסים, שחובה על כל אדם הומני, ליברלי, נאור ומתקדם, להקיאם מתוכנו. עליהם נאמר: "ואם בחקתי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי, להפרכם את בריתי". ואלה שמאסו בחוקות השם ואת משפטיו געלה נפשם, פתחו במלחמה, בג'יהאד, נגד השם ונגד משיחיו - רבני ישראל.


הסרטן שאוכל אותנו הוא הערבים של מדינת ישראל

כהנא יומי: חברי הכנסת, הבעיה איננה השטחים, הבעיה איננה ערביי השטחים, הבעיה איננה עוד תנחלויות,הבעיה שממנה מתעלמים ובורחים בחרדה, ימין ושמאל, ליכוד ומערך, תחיה ור"צ, "שלום עכשיו" ו"גוש אמונים" - הבעיה המאיימת להכחידנו, חס ושלום, לחסל את המדינה היהודית, חס ושלום, הסרטן שאוכל אותנו הוא הערבים של מדינת ישראל, האזרחים שווי-הזכויות, המצביעים, היושבים כאן בכנסת, המכריעים, ובעיקר הפרים ורבים ועולים עלינו פי שלושה בילודה. זאת הבעיה. עם עוין היושב בתוכנו ושונא את הציונות ואת המדינה היהודית ואת העם השולט על אדמות פלשתין, כפי שהם רואים זאת. הבעיה היא לא ערפאת ולא ג'ורג' חבש, כי אם חברי הכנסת תופיק זיאד, תופיק טובי, מוחמד מיעארי, מחמד ותד ועבד דראושה. הבעיה איננה עזה או טול-כרם, קלקיליה או שכם. הבעיה היא נצרת, סח'נין, שפרעם, טייבה, טירה וכפר-קסם.


אינני שונא ערבים

כהנא יומי: אינני שונא ערבים. אני שונא בתכלית שנאה את שונאיהם של היהודים. משום כך הגיע הזמן, להבין שהערבים שבתוכנו יביאו להשמדתנו, חס ושלום. למען היהודים החפים מפשע, הישרים והטהורים והנקיים, נאזור אומץ ונפנה עורף ליהודים המתייוונים, המתגויים, ל"שרידים" האלה החולים והאנטישמיים שבתוכנו, ונחליט על תוכנית טרנספר, העברת ערבים מארץ-ישראל לארצותיהם. טרנספר. טרנספר, חבר הכנסת שריד, אני אומר: טרנספר. על-ידי זה לא נגיע לשלום, אבל נבטיח שבחורה כמו הדס קדמי ובחור כמו דוד מנוס יוכלו לטייל בחוצות ארץ-ישראל באין מחריד.


בנינו ישלמו את המחיר

כהנא למוצ"ש: חברי הכנסת, הערבים בבית הזה ובמדינה הזאת אינם נאמנים למדינה היהודית. הם שונאים אותה. הם עובדים בלי הרף, בלא ליאות, לחיסולה. האמת המרה היא, שהיום יש להם ביטחון עצמי, כוח ואומץ, ודווקא בגלל חולשת היהודים. הם בטוחים שהעתיד הוא שלהם, שזה רק עניין של זמן, שבנשק הילודה והאלימות, מול החולשה של היהודים - תקום מדינת פלשתין על חורבות מדינת ישראל. ובכן רבותי, דעו, בנינו ישלמו את המחיר. ילדינו ישלמו את המחיר. הם יטעמו את טעמו של "איטבח אל-יהוד". יש להוציאם החוצה. יש להוציא אותם בטרם לא תהיה, חס ושלום, מדינה שממנה נוכל להוציא אותם. בנפשנו הדבר, בילדינו. הם ישלמו את המחיר. התשובה היא פשוטה וברורה: יש להוציא אותם לארצותיהם. בכוח.


כהנא לפ"ש תרומה

כהנא לפ"ש: תרומה באה מהשורש "רום" - אדם יכול להתרומם על ידי נתינת תרומה. אך מצד שני גם המילה "רימה" באה מאותו שורש (כתוב במן (שמות טז:כ): "וירם תולעים ויבאש") - האדם יכול לרדת לשפלות על ידי התרומה. הכל תלוי מה עושים בכסף. אם עושים בו דברים חיוביים, הכסף מתרומם ומתקדש, ולהפך אם משתמשים בו לדברים לא טובים. כאשר אדם נותן תרומה, צריך שייתן אותה בשמחה, כי הכל של הקב"ה, ובזה יזכה להרים את קרן ישראל.


איזה ת"ח פטור מלצאת לצבא?

כהנא יומי: מלחמת מצוה, שהיא מצוה כללית, ושעתידו של ישראל תלוי בה, כל ת"ח שאין תורתו ממש אומנותו - שאינו יושב יומם ולילה על התורה בלי לעבוד, להתפרנס ובלי לנפוש בתקופות נופש כל שהן - חייב לבטל ולהפסיק את מצות תלמוד תורה כדי להתעסק במלחמת מצוה; וברור שיעשה דוקא מתוך קדושה ודוקא במסגרת של מחנה קדוש, כדי שלא ייתפס ח"ו לעבירה ולתועבה. רק ת"ח אמיתי שתורתו אומנותו כולה, פטור מלהפסיק ממצוה זו, משום שהיא יכולה להיעשות ע"י אחרים. אך שִמעו נא אחי וזִכרו: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. מי שאינו ראוי לאיצטלא דרבנן ומתעטף באצטלא זו, ונוטל את השם של ת"ח שתורתו אומנותו כאשר אינו ראוי לכך, רק כדי להתחמק מקיום מצוה של מלחמה לקדש את השם ולנקום את נקמתו ולעזור לישראל מהצר הבא עליו, שופך דמים הוא וגדול עוונו מנשוא.


הרוב אינו צודק תמיד

כהנא יומי: הרוב אינו צודק תמיד. וודאי לא הפוליטיקאים הזועמים והעיתונאים הרעשניים. היהודי היה תמיד במיעוט, והיה לו האומץ והעוז להאמין בצדקתו. לא חשוב מה אומרות הבריות, אם מאמין אתה בצדקתך – בסופו של דבר יקבלו את דבריך ויאמינו גם הם. היהודי אינו צריך לחשוש מפני חוסר פופולריות ופנים זועמות. עלינו לנהוג כבטוחים בעצמנו, כיצד יש לנהוג ולשרת את האלוקים. הדבר בו מאמין המיעוט היום, הופך מחר לנחלת הרוב. את אשר המיעוט מעז לעשות עכשיו, יעשה הרוב הגדול כעבור זמן. לבעל החזון יש תפקיד להדריך את המיעוט בדרך האמת, ואף שהרוב סוקלו היום, הוא יחניף לו מחר כאשר יחקה אותו.


הגיע זמן תשובה

כהנא יומי: תקופה זו, שהיא תקופת עקבות משיחא ואתחלתא דגאולה, שהביאה עלינו קיבוץ חלק גדול של הגלויות ואף מדינה תחת שלטון יהודי - עם כל הפגמים והתועבות שבה - מלוּוה כבר ועוד תלוּוה ח"ו ביסורים נוראים, אם ח"ו לא יאחזו ישראל במעשים שיביאו לידי גאולה של "אחישנה". הקב"ה, שנתן לנו את ההתחלה הזאת, לא למעננו ולא בזכויותינו אלא רק כדי לקדש את שמו, דורש מאתנו תשובה ומעשי אמונה ובטחון, כדי להמיר את הגאולה של "בעתה" בזו של "אחישנה".


פרשת משפטים

כהנא לפ"ש: "'לא תהיה אחרי רבים לרעות' (שמות כג:ב) וז"ל רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג אות נ)- הוזהרנו בזה שלא לחזק ידי עוברי עבירה בדברים, ושלא להתחבר אל המסכימים אל העוול, וכענין שנאמר, 'לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר' (ישעיהו ח:יב)." א"כ, זה הכלל: קשר רשעים אינו קשר, ואין שום סמכות לשום חוק והחלטה וגזירה של ממשלת רשעים שנוגדת את התורה, ומצוה לסרב להם, ואיסור גמור הוא לקבל את החלטת הרוב הרע.


לא אוכל לעמוד בהוצאות

כהנא יומי: כאשר נתבקש הרב מפוניבז', זכר צדיק לברכה, להיות בכנסת בשנת התש"ח אמר: לא אוכל לעמוד בהוצאות. וכאשר שאלו אותו: אילו הוצאות? הוא אמר: כל יום יקום פה איזה רשע ויחרף ויגדף, ואני אצטרך לקרוע בגד אחר. לא אוכל לעמוד בהוצאות.


הגלות שורש הרע של ימינו

כהנא יומי: התרבות הזרה של הגוים שישראל חיו ביניהם בגלל הגלות הארורה שהשחיתה את נפש היהודי שהיה קרבן להשפעתה וששאב ממימיה הרעים, לא רק הביאה את העם לידי כפירה ומעילה, אלא גם סילפה ועיוותה את טהרת התורה ואת תמימותה ואת אמיתותה, בזה שהכניסה את מחשבותיה ומושגיה העקומים והזרים גם לתוך לבותם ומוחם של יהודים טובים ותמימים, ולומדי תורה. ובכן, זה שורש הרע של ימינו, ואין תפקיד יותר גדול וחשוב וחיוני מאשר לעקור את השורש הזה, שורש פורה ראש ולענה. כי ללא עקירת השורש של חדירת תרבות הזרה לתוכנו, ישארו בתורה כל המחשבות הזרות של שקר וזיוף וסלוף ושל שעטנז איום שהסתננו לתוכנו, ועל כן צו השעה הוא להחזיר את התורה לאמיתה על ידי ביעור הרע מקרבנו, עקירת המושגים הזרים והנכרים של התרבות הזרה.


מכת צפרדע

כהנא יומי: לכבוד חג הפסח, נכנסה קבוצה של יהודים צעירים מהליגה למשרדי "אירופלוט" כדי להנחית מכות על הסובייטים, הפרעה המודרני. כך סיפר ה"ניו-יורק טיימס": "...בסביבות השעה אחת בלילה שוחררו כחמישים צפרדעים במשרדי "אירפלוט"... צעיר שאמר שהוא דובר הקבוצה... אמר שרוקנו את הצפרדעים על שולחנה של אחת המזכירות. 'זה היה מקסים — כולם צרחו'. שוטר בתחנה תיאר את הצפרדעים כך: 'כמובן, הם קפצו, וכולם קפצו איתם'." אכן, כולם. בכל העולם אנשים שמעו על זה והתגלגלו מצחוק. כולם — חוץ מהסובייטים הזועמים וננס אחד בשם ראביי וולף קלמן, שגינה את התרגיל המבריק. קלמן, סגן הנשיא של הגוף הרשמי של הראביים הקונסרבטיביים, סבל בעיקר מרקע אורתודוקסי יהודי שהכביד עליו. במוסריות מעוותת הוא טען שיהודים אינם עולזים במפלת אויביהם. לא נזכיר כרגע חגים מאד "לא-יהודיים" שמנציחים בשמחה את נצחונות היהודים על אויביהם, כמו חנוכה ופורים (בו המנהג הוא לדפוק ולהרעיש כשמוזכר שמו של המן). בסדר, לא "נעלוז", רק נמשיך ברצינות את ההתקפות על אויבינו, וקלמן ימשיך לחיות באופן פרזיטי מכספי ציבור יהודיים.


להיבדל מהגוים

כהנא יומי: יש להלל ולשבח כל יהודי שמלבושו ובגדיו שונים מאלה של הגוים, ושאינו מתבייש בזה שהוא שונה מהם, וגם אינו נרתע מלעג המתייוונים, כי זכות גדולה היא ליהודי להיות מובדל במלבושו, ובזה הוא מסבב את עצמו בהכרה ובהזכרה שהוא שונה ושעליו לקבל על עצמו עול מלכות שמים ביראה ובאהבה. וז"ל ילקוט שמעוני (בלק תשסח): "'הן עם לבדד ישכון' (במדבר כג:ט) - מובדלין הן מן הגוים בכל דבר - בלבושיהן, ובמאכלן, ובגופיהן,ובפתחיהן". וכנגד אלה והמלעיגים עליהם הקפיד הרמ"א לכתוב בפתיחת השולחן ערוך (או"ח א:א): "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך".


כהנא לפ"ש יתרו

כהנא לפ"ש: וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם. "מלמד שלא היה בהם אחד סומא" (רש"י), ולא אילם וחרש, שהקב"ה ריפא את החולים, ויש לשאול למה עשה כך, ובמיוחד שחזרו וחלו לאחר מתן תורה? אלא שרמז לנו שהמון העם וגם לפעמים המנהיגים אינם מסוגלים לראות את הקולות ואת סימני הגאולה, לשמוע את השופר, לקרוא לישועה, לתפוס את הרגע ההיסטורי; וכאן רצה הקב"ה לפתוח עיני ואזני ופיות כולם - שכולם יראו ויבינו! אבל לאחר מתן תורה, כמו שהקב"ה אינו מופיע בכל פעם כי עכשיו מוטל על היהודי להאמין ולבטוח, כן הוא אינו מרפא בנסים, וכל אדם חייב להגיע למדרגה של הבנה בעצמו.


מי בכלא ומי חופשי

(באירוסין של נתי עוזרי הי"ד) יש אדם שיודע את האמת, אבל מפחד לומר אותה. אדם כזה הוא באמת חבוש במאסר עולם. לעומתו, יש אדם שעושה את מה שצריך, ובגלל זה יושב בכלא, אך הוא באמת חופשי. אני מכיר את נתי, וגם האבא (אבא של אשתו של נתי, שאול ניר ישב בכלא על "המחתרת היהודית") הוא סמל למסירות נפש. מה שיש לו ומה שעשה זה מצווה וחובה, ושיהא חלקי בחלקו.


הנס הכפול

כהנא יומי: נס כפול אירע ב-1948, הקב"ה הציל את היהודים שבמדינת ישראל מהערבים - ומעצמם. הברכה הגדולה ביותר שהיהודים זכו בה עם קום מדינתם היתה מנוסתם הלא-מחושבת, חסרת-ההגיון-לכאורה, המבוהלת והפרועה של הערבים משטחה של המדינה החדשה. בניגוד להגיון ולטובתם-שלהם נסו יותר מחצי מיליון ערבים, ובכך נפטרה המדינה ממיעוט עצום-ממדים שהיה מחריבה מבפנים. קשה במיוחד היה להקב"ה להביא ברכה זו על עמו, שהרי - כפי שאירע לא פעם ולא פעמיים בעבר - הרחיקו היהודים לכת במאמציהם לדחותה.


הקץ להתרפסות

כהנא יומי: אמונה ובטחון עמוקים ובלתי מעורערים בה' יתברך נוסכים באדם דמיון ומעוף – גדלות! הוא מפסיק לדבר אל הגוי כגרורה, הוא פונה אליו בידיעה ברורה שהוא – היהודי ענק ולא חגב. הגיעה השעה לשים קץ לניסיונות האומללים לשכנע את העולם לעזור לישראל משום שהיא "דמוקרטיה", ומפני שיש לגוי "חוב מוסרי" לתמוך במדינת היהודים. בל נמשיך לומר דברי הבל על "ערכה" של מדינת ישראל לגוי במערב. בעיני הגוי אין לישראל ערך, ואדרבא, היא מהווה סכנה לאינטרסים החיוניים שלו. הקץ להתרפסות, לשכנוע סרק. התנערי מעפר החגבים; קומי, לבשי בגדי הענק, והינבאי לגוי ואמר: "כה אמר ה' אלוקי צב-אות הנני עליך! על שלושה פשעיך, ועל ארבעה לא אשיבנו. על מכרך בנפט עמי, וארצי בזהב וכסף. ידברו אליך האחרים על נפט ונמלים וסחר ו"אינטרסים". הם באים בחרב ובחנית ובכידון. ואנו, העם היהודי, באים בשם אלוקי צב-אות, בשם אלוקי מערכות ישראל.


תחליטו: דמוקרטיה או יהדות!

כהנא יומי: חברי הכנסת, אתם והממשלה כורים את קברם של ילדינו ושל מדינתנו בסירובכם לשים קץ לסכיזופרניה האידיאולוגית. עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם ציונות ומדינה יהודית - תגידו ותשימו קץ לטירוף של דמוקרטיה פוליטית לערבים שתוביל אותנו למלחמת עמים ולהתאבדות; ואם הדמוקרטיה היא האלוהים - לכו אחריה, אבל תפסיקו לפטפט על ציונות ומדינה יהודית. ילדי ישראל המבולבלים והמתבוללים מחכים לתשובה ברורה וחד-משמעית. אם לא יקבלו אותה - הם יאבדו את ביטחונם בצדקת דרכנו, יתקוממו נגד המדינה הגזענית. כי אם כהנא הוא גזעני, בסופו של דבר, גם הציונות היא גזענית, גם מדינת הציונות היא גזענית. לי אין בעיה, אני יהודי וציוני שיעשה, בעזרת השם, את הכול להבטיח שהמדינה הזאת תהיה מדינה יהודית וציונית ולא דמוקרטית לפי הכללים של המערב, כללים שיובילו אותנו להתאבדות. אני אסביר לנוער שכך היא דרכה של היהדות, הציונות והקיום היהודי. אני והערבים מבינים זה את זה. אני והערבים, אנחנו מבינים בדיוק זה את זה, ושנינו מתקשים להבין את הממשלה - יהודי ההתייוונות, הטשטוש, הסתירה, הסכיזופרניה של ממשלת ישראל.


כהנא לפ"ש פרשת בשלח

כהנא לפ"ש:כמה קל לבטוח כביכול בה', כאשר אין בעיה ואין איום ואין סכנה ואין צרה! אז יוכל כל אחד להיות צדיק כביכול ולהכריז על בטחונו בה', כי הרי אז אין צורך בבטחון. המבחן והנסיון האמיתי הוא כאשר המצב רע ומר; רק אז אפשר לראות מי הם המאמינים באמת ומי הם מחוסרי האמונה. לכן כאן, לא רק שלא מצאו מים, אלא המים שמצאו היו מרים, הסמל בפועל של המצב שדורש בטחון בה'. כמו כן, רצה הקב"ה לחנך את ישראל לצרות גם בתוך חרות, כי מתוך השלוה והחיים הטובים המתמידים, אי אפשר להתרומם ולהתגדל, כי הגשמיות והחומרנות מגדילות את האנוכיות ואת הקליפה, וכאשר אדם אינו מרגיש את הצער והסבל של החיים, לא יתכן שיתמלא חסד ורחמים לזולת הנצרך, שהיא הדרך לשבירת האנוכיות וה"יש" שבו. עוד למדנו מכאן, שהדרך היחידית לקדש את שם ה' היא לנקום במרים, ברשעים, בדרך מרה, והיא הנקמה; שרק בעוז ונקמה ניכר הקב"ה ע"י הרשעים.


היזהרי מעצמך

כהנא יומי: מעל הכול, קחי עצה זו: אל תיתני לאף אחד, לאף אדם עלי אדמות, להרוס את חייך, ומעל הכול היזהרי מהאויב המסוכן ביותר – את עצמך. כל אחד מאתנו הוא האויב הפוטנציאלי של עצמו. אנחנו גורמים לעצמנו צער, אנו פוגעים בעצמנו באופן שאיש אינו יכול לפגוע בנו. אל תיתני לזה לקרות. זה מיותר... בעזרת חיי תורה נורמליים וטבעיים תעמדי באיתנות בפני כל אויב.


לא מרחמים על אויבים

כהנא יומי: "כי תצא למלחמה על איביך". אומרים חז"ל: מהו על אויביך? וכי יוצאים למלחמה על ידידים? אמר הקדוש-ברוך-הוא: בואו עליהם כאויבים, כשם שאינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם. זאת ההלכה. "כי תצא למלחמה על איביך". אם אתם חומלין עליהם, הם יוצאים למלחמה עליכם. משל לרועה שהיה רועה צאנו ביער. מצא גור אחד של זאב וחמל עליו. יהודי, חמל על הזאב. והיה מיניקו מן העזים. בא בעל מלאכתו וראה אותו. אמר לו: הרוג אותו, לא תחוס עליו, שלא יהא תקלה לצאן. ולא שמע אליו. לא שומעים, יהודים רחמנים בני רחמנים, מרחמים על זאבים. כיוון שגדל, ראה כבש והורגו, גדי ואוכלו. אמר לו: לא אמרתי לך לא תחמול, לא תחוס? כך אמר להם משה: אם אתם חסים עליהם, "והיה אשר תותירו מהם לשכים" - קוצים - "בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה". זאת התורה ששם משה לפני בני ישראל על-פי השם ביד משה.


כגודל הרחמים גודל ההכנעה

כהנא יומי: כנר לרגלנו וכאור לנתיבתנו צריך להיות הכלל בעניני היחסים לזולת: הצו לעשות חסד ורחמים וצדק עם הזולת ולאוהבו ולסייעו בא כדי לכוף את יצרו של האדם, וככל שהוא מרגיש יותר אהבה ורחמים לזולת, כך הוא ממעט יותר את עצמו ואת אנוכיותו. כגודל הרחמים, גודל ההכנעה האישית, וכגודל האכזריות, כך גודל הגאווה והאנוכיות והעונש של האדם


אני אוהב יהודים

כהנא יומי: אני לא שונא ערבים בגלל שהם ערבים. אני אוהב יהודים, ואני לעולם לא אתן לאויבים של היהודים להרוס אותם באמצעות יריות או באמצעות לידות. לי אין כל בעיה אידיאולוגית; למשך אלפיים שנה לא היתה לנו, היהודים, ארץ משלנו, וכל כך סבלנו מה"יתרונות" של היותנו מיעוט. תודה רבה, אבל לא עוד. אני רוצה את המדינה שלי -לא שתי מדינות, ולא עשרים ושתים מדינות כמו שיש לערבים. רק מדינה אחת, אבל שום דבר פחות מאחת. על כך לא יכולה להיות כל פשרה.


כהנא לפ"ש בא: "לא תשאר פרסה..."

כהנא לפ"ש: "לא תשאר פרסה..." . לימדַנו הכתוב, שלא יתכן לקדש שם שמים על ידי ויתורים ופשרות. הרי המהות של קידוש השם הוא בטחון מלא בה' יתברך, ללא שמץ של פחד מבשר ודם. וברגע שהאדם מוכן לוותר, בעוד הוא מצווה להמליך את השם כמלך מלכי המלכים, ודרושה לזה הכנעה מלאה מצד הגוי, הרי ויתור זה מפחית ממלכותו השלמה של הקב"ה. ואם הוויתור בא מתוך פחד כל שהוא, גדול פשעו כפליים ושבעתיים. ובימינו השפלים, מי חכם ויבן אלה?


ארץ ישראל לעם ישראל

כהנא יומי: ארץ-ישראל כולה שייכת אך ורק לעם היהודי. אין פה עניין של "חצי שלי וחצי שלהם", "גם להם יש זכות". אין להם זכות. אין להם זכות פה, אלא כגרי תושב. אם הם מוכנים לקבל את זה, שישבו פה בשקט. אם לא - החוצה. כי כל המרחם על אכזר, סופו להיות אכזר על הרחמן.


מפחדים מהמופתי

כהנא יומי: הר-הבית? - חילול השם שעוד לא היה. עמדה כאן חברת הכנסת גרוסמן ואמרה, שהר-הבית בידינו. איפה את חיה, חיה? איפה את נמצאת? הר-הבית בידינו? ליהודי אסור להגיע לשם עם סידור להתפלל. אותו יהודי בא לשם עם מצלמה - מותר לו. עם סידור - חס ושלום, אסור לו. בידינו זה? המופתי הזה, השיח' עלאמי, שונא ישראל, יימח שמו, מסית, מגדף, המרדה יום יום. איפה המשטרה? פניתי פעמים אין ספור למשטרה, להתלונן איפה השיח' הזה? אם כהנא שולח מכתב לאיזה אחמד, מייד היועץ המשפטי, שר המשטרה - הסתה. העלאמי הזה, השיח' הזה, מוציא פסק הלכה שערבי, שמוסלמי, שימכור בית ליהודי - חרם עליו. איפה המשטרה? זאת לא הסתה? אתם מפחדים מהם.


אל תהיה גולם

כהנא יומי: עשה לך רב ותלמד ממנו, אבל אל תהפוך את עצמך לתוכי או לגולם. אם יש דבר שאינך מבין – הן בשיעור והן בפסק הלכה שלו – תשאלו ואפילו עד מאה פעמים. אם נראה לך מתוך חז"ל, הראשונים וכו' שלא נכון פסק ההלכה, אזי, למרות שאתה מציית לפסק, תמשיך לנדנד לרב. ואם בכל זאת הוא לא זז או לא מסביר כהוגן, והעניין הוא עקרוני ויסודי להשקפתך, מותר לך וחשוב לך לחפש רב אחר. כבוד התורה אין פירושו להפוך לגולם שאינו חושב.


השקפותיך אינן יהודיות

כהנא יומי: פשעי האמיתי הוא כמובן תפיסתי בכל הנוגע לסכנה האיומה האורבת למדינת ישראל מעצם נוכחותם של אזרחיה הערביים ברבבותיהם ובהתרבותם. הסכנה שאני מהווה לממשלת ישראל הנבוכה והמבוהלת היא בכך ששותפים שקטים לרעיונותיי מאות אלפים מיהודי ישראל, המתחילים להביע את תמיכתם בי – מתוך זעם ותסכול –ולהעניק לי את הכוח להקנות להשקפותיי עוצמה. לא די שממשלת ישראל מדכאת השקפות אלה, אלא שהן מסולפות, מגונות ומושמצות בהתרגשות ובהיסטריה ע"י מוגי לב, שקל להם הרבה יותר לצרוח "פשיסט!" או "גזען!" מלשקול בשכלם או לדון בהגיונם. צחוק הגורל הבלתי נמנע הוא, כמובן, שיהודים שאין יהדותם חשובה בעיניהם ושאין להם כל ידיעה ממשית במהותם של "ערכים יהודיים", הם הצווחים לעברי, "השקפותיך אינן יהודיות!".


מיהו מנהיג

כהנא יומי: הקב"ה לא בוחר אדם להיות מנהיג משום שהוא גדול בתורה או בזכות "כושר מנהיגות", אלא הקב"ה בוחר מנהיגים אחרי שהם עמדו במבחן אחד, והוא אהבת ישראל. משה רבנו חי בין גויים (בבית פרעה), והוא עמד במבחן של אהבת ישראל. הוא ראה גוי מכה יהודי, והרג את הגוי! וזה היה לפני שלמד תורה ולפני שעמד בהר סיני.


מות למחבלים

כהנא יומי: הטירוף הלאומי של סירוב מוחלט לגזור גזר-דין מוות על מחבלים שרצחו יהודים בדם קר ובכוונה תחילה. מחבלים הפורצים בצחוק לשמע גזר-דין של מאסר עולם. מאסר עולם? - הם קמים כשיכורי ניצחון, עושים סימן V בידיהם ולועגים לנו: נשתחרר בעוד שנה בחילופי שבויים. בינתיים הם יושבים ב"רמלה-הילטון". עם נבל ולא חכם, ממשלה מבולבלת ומתבוללת, שותפים אתם לרצח יהודים. בכם כבר דבק הכתם של "רחמנות של טיפשים", של "רחמי רשעים אכזרי". הערבים בארץ, בכללם אלה היושבים בתוכנו, בגבולות המדינה, בכללם אלה היושבים בבית הזה, שוללים את המדינה היהודית ואת הציונות. חולמים הם על מדינה ערבית - פלשתין, שתבוא במקומה. אלה ברצח ואלה בסוסים של דמוקרטיה ודמוגרפיה. אך אלו ואלו דברי "עליהום" חיים. יהודים, עלינו להשתחרר מההתייוונות ומהתרבות הזרה הגויית של "לא מחשבתיהם מחשבתינו". יחסנו לערבים, לשונאים חייב להיות מבוסס על ערכי ההלכה ומושגיה, היהדות האמיתית.


מהי אהבת ישראל

כהנא יומי: רבי דוד מלבוב לימד את חסידיו מהי אהבת ישראל באמצעות הסיפור הבא: שני איכרים נשבעו להיות ידידים ולאהוב זה את זה לנצח. אמר האחד: "אם כך הדבר באמת, אמור לי מה אני צריך". ענה השני: "מניין לי לדעת מהם צרכיך?" אמר הראשון: "אם כן, אינך אוהב אותי באמת. כי אילו אהבתני באמת, היית יודע מה חסר לי בלי לשאול אותי...". זוהי מהותה של אהבת ישראל. לצערנו, לנוכח דורנו היתום, לנו נשאר רק ללמוד על יופיה ועל עוצמתה ולהיות מודעים להעדרה.


אשרינו מה טוב חלקינו

כהנא יומי: את בת ה', בת נבחרת, כבת לעם הנבחר. בכל בוקר אמרי בכוונה גדולה "אשרינו, מה טוב חלקנו". אם יש לך בעיות או צרות, עצרי וחשבי כמה קטנים ולא חשובים אנחנו, וכמה קטנות ולא חשובות הן בעיותינו; שיש לנו כל כך הרבה טוב, ואל לנו להתלונן כשמשהו לא הולך כשורה; שהדבר היחיד שאמור להפריע לנו הוא כשאנחנו לא בסדר; שהחיים קצרים ושאלה הרצים ורצים במרדף אחר ה"אושר" לעולם לא יגיעו לקו הסיום. היי מרוצה במה שיש לך. אפשר להשתדל להשיג, אבל אם את לא משיגה, חייכי ודעי שיש דברים חשובים יותר.


שיעור מוסר בכנסת

פעם מישהו אמר לי: "אתה נותן שיעור מוסר בכנסת, האם זה יעזור?" אמרתי לו: "מי יודע? אולי משום שקם אדם אחד, הקב"ה יציל, מי יודע?!" אולי בזכות זה שיש יהודים שכואב להם ומעיק להם, הקב"ה יצילנו, וייתכן שהעונש ייבלם או יימנע בזכות מסירות הנפש וקידוש השם של אותם אנשים.


לשנות את יחס היהודים לנשק

כהנא יומי: הבעיה היא אצל היהודים, לא אצל הלא-יהודים. היהודים צריכים שינוי פסיכולוגי ביחס שלהם לנשק. צריך להבין שכדי להתקיים בעולם בו מתמחים הגויים באמנות הלחימה והתחמושת, גם עלינו להתמחות באמנות זו, ולדאוג לכך שידעו זאת גויים. כלב משתולל פוחד מהשוט; האנטישמי הכלב- המשתולל פוחד מהרובה. הוא, הרי, מכיר את כוחו של הרובה. דווקא מתוך אהבת השלום ומתוך השאיפה לעולם של שלווה יוצאת הקריאה: יהודים, צעירים וצעירות, למדו לירות. מתוך הספר "סיפורה של הליגה להגנה יהודית"


טיפול בעבריין הלאומיני

כהנא יומי: כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מתן טיפול הורמונלי לדיכוי היצר המיני של עבריין מין - בהחלט, כן. אבל מי ייתן סוף סוף טיפול הורמונלי לדיכוי היצר הלאומיני של העבריין הערבי הלאומיני? שולמית אלוני (התנועה לזכויות האזרח ולשלום): ------------------------------------------- אדוני היושב-ראש, לפי החלטת הכנסת צריך להפסיק השמצות גזעניות. מאיר כהנא (תנועת כך): --------------------- הו, פתאום, פתאום. אבל יש לי זכות אזרח. היו"ר א' שוסטק: --------------- חבר הכנסת כהנא, אני מבקש שתחזור בך מהביטוי "הלאומני". מאיר כהנא (תנועת כך): --------------------- אבל זה ביטוי נכון וצודק. האם אחזור בי מהאמת? ממה אתם מפחדים?


כהנא לפ"ש - ויחי

כהנא לפ"ש: לגבי חילול וקידוש שמו יתברך אין עניין של "עיתוי", שכל זמן ששמו מתחלל, אין כסאו שלם. וכך למדונו חז"ל במסכת סוטה (יג): "כיון שהגיעו השבטים שבאו לקבור את יעקב למערת המכפלה, בא עשו ועִכב בטענה שהחלקה הנותרת שייכת לו. אמרו לו: מכרת את חלקך במערה ליעקב. אמר להם: הראו לי את שטר המכירה. אמרו לו: השטר בארץ מצרים. שלחו את נפתלי קל-הרגליים להביא אותו. חושים בן דן היה שם והיה חרש. אמר להם: מה כל זה? אמרו לו: זה (עשו) מעכב עד שיבא נפתלי ממצרים (עם השטר). אמר להם: "ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בביזיון?!" (ועד שיבוא נפתלי מארץ מצרים יהא סבא מוטל בביזיון?!) – הרים מקל והכה לעשו על ראשו והרגו...". ותימא! והלא נפתלי היה חוזר בעוד כמה ימים, ולמה לא חכה חושים זמן קצר? אלא לימדונו חז"ל זאת חילול השם וביזיון שמו, חייב היהודי לחסל מיד, ומי יעז לקחת על עצמו ויתור על כבודו של ה' יתברך?


סמכות התורה מעל הכל

כהנא יומי: חברי הכנסת, רק מדינה פאשיסטית או בולשביקית, רודנית ומדכאת דורשת נאמנות עיוורת לכל חוק וחוק. וכי יש כאן חבר כנסת אחד המוכן לקבל על עצמו ללא סייג כל חוק שיועבר בבית הזה? וכי יש אחד שלא יצהיר שמצפונו, המוסר שלו, עומדים מעל לחוקים מסוימים? הסמכות העליונה וזכות ההחלטה באות לא מרצונו של העם כמו ביתר האומות, כי אם מהכוח החיצוני שיצר אותו - הקדוש ברוך הוא. יצירת האומה היתה תוצאה של ברית עם השם, וברית זאת יצרה אומה מיוחדת מאוד, המחויבת לצייתנות לחוקי השם ולמשפטיו, ומחויבת לקבל את סמכותה של הסמכות העליונה - הקדוש ברוך הוא. וכך גם במקרה של ממשלת עם ישראל, אותה ממשלה שמקורה בא מן התורה. החובה לכבד ולציית לממשלה של יהודים ברורה, בה במידה שאותה ממשלה מכבדת ומצייתת לתורה, לחוקה, למלכות שמים.


החבר שלי ברנר

כהנא יומי: יש לי חבר שקוראים לו ברנר. למען הדיוק, אני לא בטוח לחלוטין שזה השם שלו, אבל זה השם שהוא הציג בו את עצמו כשהוא הזמין אותי לראשונה לבקר אותו במשרדו, במשרד הבטחון בתל אביב, ב-1972. הוא היה מארח נדיב, שאל אותי אם אני רוצה לשתות משהו, ואפילו כשהגענו לתכל'ס, כשהוא הודיע לי שהוא סוכן של השב"כ, הוא היה ג'נטלמני למדי. היה זה מיד אחרי הטבח במינכן, כשאחד עשר ספורטאים ישראלים נרצחו, ואדון ברנר הזהי...ר אותי שלא לנסות להגיב נגד הטרוריסטים הערבים. ... אין לי מושג מה יהיה הצעד הבא של החבר שלי ברנר. אין לי מושג מה המעסיקים שלו -ממשלת ישראל -יגידו לו לעשות. כל מה שאני יכול להגיד לכל אלו הוא, שכדאי שיפסיקו לבזבז את הזמן שלהם, ואם הם בכל זאת מעוניינים להפחיד אנשים, שימשיכו להציק לקורבנות הרגילים שלהם -ספרדים עניים, עולים חדשים, ועובדי מדינה התלויים בעבודה המסופקת להם ע"י הממשלה. ברנר היקר, אני יכול להבטיח לך דבר אחד. לעולם לא אעשה דבר שההלכה והיעוד היהודי אינם גוזרים. אם יש לך זמן, בוא אלי ובקר אותי, ואז אני אלמד אותך איך להיות יהודי, במקום להיות חיקוי עלוב של ג'יימס בונד.


בית משוגעים

כהנא יומי: מאז נבחרתי לשבת בבית הזה, כנסת ישראל, שוכנעתי יותר מאי-פעם שאנו, אזרחי המדינה, חיים במסגרת קרובה מאוד לזאת של בית-משוגעים. מדי שבוע וחודש צצות דוגמאות להפליא, שלא היו מביישות את חכמי חלם. לדוגמה, יושב כאן חבר כנסת מטעם מוסקבה-אש"ף, שחיבר שיר של שבח ותהילה לטנקים המצריים שרמסו את גופותיהם של חיילי צה"ל, וחכמי הכנסת לא ראו בזה סיבה לזרוק אותו החוצה. או, ההצעה לקבוע את "התקווה" כהמנון הלאומי נתקלה בזעקה פתטית מצד חברי כנסת ערבים: איך תצפו מערבים להזדהות עם שיר, שבו נכללות המלים "נפש יהודי הומייה"? נכון, ובמקום להסכים ולהזמין אותם להגיע למדינה בעלת המנון שאתו יוכלו להזדהות, ההצעה נגנזה.


אל תיגעו במשיחנו

כהנא יומי: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו עדים בתקופה עלובה זו להתפשטות הגידול הממאיר של שנאה ליהדות, שנאה פתולוגית מצד השמאלנים והמתייוונים. השנאה הזאת הפכה בשבילם לאובססיה והם מחפשים בנרות, החילונים החולניים האלה, כל הזדמנות להכות ביהדות, בתורה, במוסדותיה ובנציגיה. גידול ממאיר ממש, טירוף ממאיר ממש סרטני. הילדים שלכם הם ריקים ופוחזים, נטולי כל ערכים יהודיים וציוניים. ילדיכם בורחים מן הקיבוצים ויורדים מן הארץ. ילדיכם מסופקים אם יש להם כלל זכות לחיות כאן, שמא גזלנו את הארץ מהערבים המסכנים. ילדיכם מבולבלים ומתבוללים, אכולי רגשות אשמה ושנאה עצמית. לעולם לא תוכלי להסביר לילד ממפ"ם למה לא להתחתן עם שיקסעל'ה נאה, פיקחית, בעלת אופי טוב. המתייוונים, המתגויים - אל תיגעו במשיחנו.


אסור לשתוק על התבוללות

כהנא יומי: ביהדות אין איסור מזעזע יותר וחמור מאשר על טמיעה ונישואי-תערובת. מצווה מדאורייתא "לא תתחתן בם". כאשר חזרו היהודים מבבל לארץ, השביע עזרא הסופר את העם: "ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנתיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם". כאשר ראה נחמיה שאכן הפרו בני ישראל את השבועה, כך כתוב, "גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות - - - ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם". לי אין שמץ של ספק שנחמיה היה גם כן יהודי שדוגל בשיטה של המפד"ל - דרכי נועם. אבל יש גבול. כאשר אדם נתקל בטמיעה, התבוללות, המחריבות את העם, הוא חייב לקום ולצעוק ולזעוק חמס. נאום בכנסת


הגיע זמן הגאולה

כהנא יומי: וכי מהתל בנו הקב"ה בזה שנקבצו לא"י מיליונים מעם ישראל? וכי הקמת מדינה עצמאית בעלת ריבונות, שלא היתה כמותה מימי החשמונאים (ובודאי גם אז לא הגיעו לְמה שיש בימינו), דבר של מה בכך הוא, מילתא זוטרתא? וכי אפשר להשוות מדינה יהודית ריבונית למחשבי הקץ ונביאי השקר כגון שבתאי צבי יש"ו, שאכן ניבאו שקר ולא הצליחו להחזיר אפילו חלק זעיר מהעם לא"י, ובודאי שלא הקימו בה בית ריבוני? לא ולא! ומי שאינו מבין שמה שראינו בימינו הם נסי ה' ונפלאותיו הגדולים, ומכנה אותם מעשה שטן וסט"א, טוב סופו מלידתו, שהרי כופר הוא באותות ובמופתי הקב"ה. אחרי שאמרו חז"ל "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה", איך יעלה על דעתנו שהקמת מדינה וקיבוץ גלויות של מיליונים, מעשה שטן הוא, רח"ל? אור הרעיון


בימים ההם בזמן הזה

לא בכדי תיקנו חז"ל את נוסח הברכה השנייה של הדלקת הנרות כפי שתיקנו: שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כלומר, כשם שהיתה מלחמה נגד המתייוונים בימים ההם כך עלינו להתכונן בזמן הזה, אם וכאשר יקומו צאצאיהם וצאצאי צאצאיהם של המתייוונים לנסות שוב לטמא את מקדש השם.


להיזהר מקיצוניות

כהנא יומי: על היהודי להיזהר מקיצוניות מזויפת. חלילה לו להיתפס לשנאה – שאין שנאה ואהבה יכולים לדור בכפיפה אחת. עבודת ה' מלווה בסבלנות ובניחותא ובהבנה. אחינו, היהודים החילוניים, תינוקות שנשבו, איך יבינו ואיך ירצו לציית למצוות ה' אם לא נסביר להם. ואינו דומה הסבר של מאה פעמים להסבר של מאה פעמים ואחת, כאשר האדם מנותק מן המציאות – וכזהו אמנם מצב החילוניים, שאינם מבינים כי המציאות היא הקדוש ברוך הוא וגזרותיו, וכי כל היתר הוא חלום פורח. חייבים ללמדם ולחזור וללמדם, וכל זה באהבה ואחווה ורעות.. מתוך על האמונה ועל הגאולה.


גיס חמישי

כהנא יומי: חנוכה היום - והמתגויים של השמאל ועמיתיהם הכנופיה הבוגדנית, התקשורת הזאת, הטלוויזיה והרדיו האלה, שעולים בהרבה על אש"ף בתרומותיהם להרס הרוח, הביטחון, התחושה של צדק שבעם, ובמיוחד בנוער, הפכו לגיס חמישי בתוכנו, למצליפים של התרבות הגויית של המערב, שיורים על צה"ל ותוקעים סכין בגבו ממארב. תיאורו של צה"ל כ"צבא כיבוש", כ"צבא מדכא", כצבא הדומה לאלה שרצחו אותנו, יימח שמם, הוא מעשה בוגדני המסכן את עצם קיומה של מדינת היהודים. יהודים טובים ובריאים החוששים לעתידם של ילדיהם מול ערבים, ישמעאלים, ודואגים לקיומה של המדינה, חייבים לשים קץ לתופעה הזאת.


רבים ביד מעטים

כהנא יומי: מכל הלקחים – ויש המון כאלו – שניתן ללמוד מחג החנוכה, אולי החשוב ביותר הוא זה של "רבים ביד מעטים". המושג של ה"מעטים" שהגיעו לגדלות כזאת היא עצם הבסיס לקיום היהודי, והמפתח לנס הנפלא של הישגיו. זהו מושג שנושא עמו אמיתות רבות. המושג של ה"מעטים" הוא מושג שמאפשר לאנשים לעמוד מול האויב הגדול ביותר: הבדידות. רבים מתעוררים יום אחד עם הגדלות והדחף לעשות את מה שצריך לעשות. הם מסתכלים על העולם, ורואים שקר ורשע, וזועקים את מחאותיהם. אבל כשהם יוצאים להילחם, ורואים את המספרים העצומים של הרוב שעומדים מולם, הם מוכים בתחושת חוסר אונים, ובהרגשה שאינם מסוגלים להתגבר על עוצמה שמספריה גדולים כל כך.


חג החנוכה - שום דבר לא השתנה

היום חוגגים אנו את חג החנוכה. בכל בית מתייוון בישראל מדליקים יהודים נרות ומספרים שקרים גסים לילדיהם הרכים. בקיבוץ הארצי המבולבל והמתבולל אומרים, שחנוכה מסמל את המלחמה למען חופש האומות והפועלים המדוכאים במשק. בבתי-הספר בארץ מפיצים את השקר המגוחך, שהמכבים קמו כדי להקים מדינה עצמאית, ממש כמו הרצל. לעג לרש, שקר וכזב. הכוהן הגדול וירא ה' מתתיהו ובית חשמונאי קמו למען תורת ישראל ונגד המתייוונים היהודים. המאבק והמלחמה נגד אלה, שפרקו עול מלכות שמים - כך היה המצב אז, וכן המצב היום. שום דבר לא השתנה. אם האויב של העם היהודי אתמול היה יסון, היום שמו יוסי. ובכן, האם המתייוונים מדליקים את נרות חנוכה היום? אם כן - דעו, שהמכבים לחמו נגד מתייוונים כמו השרידים. יש רק לשאול: מה היו עושים מתתיהו ובניו היום? נאום בכנסת


לקבל ייסורים באהבה

כהנא יומי: האדם צריך להבין מהו תפקידו. תפקידו הוא לבטל את ה"יש" שבתוכו ולהתעלות. הקב"ה ברא יש מאין, ואנו צריכים לעשות אין מ"יש"! זה קשה, שהרי האדם מוקף יצר הרע של כסף, כבוד, הבל. כדי לעזור לתכלית זו (מילוי תפקיד האדם בעולם), באים על האדם ייסורים. אין אדם שאין באים עליו ייסורים. .. הייסורים באים לעזור לאדם להינצל ולהשתחרר מה"יש", לבטל ממנו את ה"יש". הרי כשהוא בייסורים, הוא שרוי בכאב, וזאת למרות כל כספו. אז הוא מבין שהוא עפר, ושכספו אינו שווה מאומה. ועוד: זה מראה לו כמה הוא מסוגל לסבול ("ישבת במעצר, איך אפשר?!" אדם הולך למות על קידוש השם - "איך אפשר?!"). ייסורים של אהבה מגדלים ומקדשים את האדם, והוא חייב לקבל אותם באהבה. צופה ומנהיג


ללכת בשלמות עם התורה

כהנא יומי: תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח:יג). "תמים" מלשון תם, שלם, לא כפי שמובן היום ש"תמים" פירושו מטומטם. אדם צריך ללכת בשלמות עם דרך התורה והאמת, ללא שום סטייה, ולומר את כל האמת. למרות שיש כאלה שיקומו ויעשו דווקא נגד התורה בגללו, אסור לשתוק! אתה את שלך תעשה, תוכיח את מי שצריך להוכיח ואל תוותר. צופה ומנהיג


כהנא לפ"ש- וישב

כהנא לפ"ש: וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם. "מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו" אם בבור אין מים, הוא לא נשאר חלל ריק, אלא מתמלא במשהו אחר - נחשים ועקרבים. והדבר כך גם אצל האדם: אם הוא ריק מן תורה, לא יישאר רק בוּר ועם הארץ - ריק לגמרי; אם לא יתמלא תורה, יתמלא דבר אחר - רעה, רשעות, אנוכיות, גשמיות, כל הדברים שממיתים אותו והורסים אותו. ולכן נקרא האדם "בוּר" אם אינו מלא תורה, רמז ל"בוֹר" הזה.


הרוב לא תמיד צודק

הרוב אינו צודק תמיד. וודאי לא הפוליטיקאים הזועמים והעיתונאים הרעשניים. היהודי היה תמיד במיעוט, והיה לו האומץ והעוז להאמין בצדקתו. לא חשוב מה אומרות הבריות, אם מאמין אתה בצדקתך – בסופו של דבר יקבלו את דבריך ויאמינו גם הם. היהודי אינו צריך לחשוש מפני חוסר פופולריות ופנים זועמות. עלינו לנהוג כבטוחים בעצמנו, כיצד יש לנהוג ולשרת את האלוקים. הדבר בו מאמין המיעוט היום, הופך מחר לנחלת הרוב. את אשר המיעוט מעז לעשות עכשיו, יעשה הרוב הגדול כעבור זמן. לבעל החזון יש תפקיד להדריך את המיעוט בדרך האמת, ואף שהרוב סוקלו היום, הוא יחניף לו מחר כאשר יחקה אותו. מתוך האתגר


נשים בצהל

כהנא יומי: העובדה היא שצה"ל אינו צריך חיילות בשירות מלא. בנות בצה"ל אינן לוחמות, ואדרבה, הן מפונות מהחזית מיד כשפורצת מלחמה. תפקידן בצבא מתחלק לשניים: האחד לגיטימי, והשני מאוד לא לגיטימי. הלגיטימי הוא, הצורך בעבודה משרדית ופקידות בבסיסים ובמשרדים צבאיים. הלא-לגיטימי הוא, לשרת את הגברים הקצינים. אם הצבא צריך מזכירות ופקידות, אין סיבה שנשים לא תוכלנה להגיע מבתיהן מידי בוקר לבסיס, ותחזורנה לבתיהן מידי ערב. אין סיבה למה הן לא תוכלנה להיות אזרחיות עובדות משרד הבטחון, וכך לא תהיינה מטרה לאיומיהם של קצינים. אני מסכים שכל אשה בישראל -מלבד אלו שהוריהן, מסיבות דתיות, אינם מתירים להן לעבוד מחוץ לבתיהן כלל -צריכה לשרת את מדינתה. אבל לא כחיילות. יש מספיק מקומות לשרות לאומי תחת פיקוח קפדני על כללי המוסר, ובכך נשות ישראל יוכלו לעזור להציל את ישראל בלי לאבד את עצמן.


תהיה גדול!

כהנא יומי: הקב"ה דורש מהאדם להיות גדול - "מעט מאלוקים". הרבי מקוצק אמר פעם שבעולם הבא, הקב"ה ובית דין של מעלה לא ישאלו: 'למה לא היית כאברהם אבינו או כמשה רבנו?' אלא ישאלו: 'למה לא הגעת לגדלות שהיית יכול להגיע אליה?' בתוך כל אדם יש גדלות. מי שחי לפי זה, לעולם יהיה שלו ושמח. אדם שהוא קטן ויש לו חשבונות קטנים תמיד דואג. אדם שהוא גדול, הוא תמיד שמח. "יעקב" עבר את היבוק כדי להביא פכים קטנים, אבל "ישראל" אינו עובר בשביל פכים קטנים. הקב"ה שינה את שמו: "לא יעקב", לא פכים קטנים, אלא "ישראל", כי הוא ניצח במאבק עם אלהים ואדם. חיים כאלה הם קשים מאוד מאוד, אבל מאושרים. ואילו חיים קטנים אינם מסוכנים, אבל הופכים את האדם ללא אדם, ולא בשביל זה נוצר האדם. צופה ומנהיג


אסור לבזבז זמן

כהנא יומי: אסור לאדם בחייו לבזבז ולבטל את זמנו, ובכך להרוג את הרגעים המועטים שניתנו לו כדי למלא את תפקידו. כל רגע ורגע מחייו חייב להיות מוקדש לתפקידו בעולם, דהיינו להתקדש ולהתגדל במצוות ה', להידמות לו ע"י דבקות במחשבותיו וברעיונותיו, וכל אדם המבטל מזמן חייו ע"י פעולות שמטרתן לסייע לו לברוח מן העולם ומתפקידו, כגון שתיית יין ושינה וכדומה, הורס את עצמו ומועל בתפקידו, וגדול עוונו מנשוא.


הפחד מהתבוללות

כהנא לפ"ש וישלח: לד:טז וְנָתַנּוּ אֶת-בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת-בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח-לָנוּ; וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם, וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד. כשבג"ץ פסל את תנועת "כך", הוא לא פסל אותנו בגלל דברינו בנושא הערבים, אלא בגלל דברינו נגד ההתבוללות. מה שהפריע להם היה שאנו נגד ההתבוללות. פעם התראיינתי ברדיו בארה"ב, והתקשרה אישה אחת ושאלה: "מדוע אתה פועל נגד ההתבוללות? למה לא נהיה כולנו עם אחד? ההבדלה הייתה טובה לפני מאתיים שנה...".


קורס חובה נגד התבוללות

כהנא יומי: דרוש שינוי מהותי בחינוך בישראל, חינוך יהודי שמטרתו להפוך את ה"ישראלי" ליהודי הגר בארץ-ישראל. יש להעביר קורס חובה לכל תלמיד יהודי נגד התבוללות, טמיעה ונישואי תערובת, כשם שיש היום קורס חובה נגד כהנא. על קורס כזה להדגיש את ההדר והתפארת במושג "יהודי", ואת החובה ללמוד את היהדות ולהמשיך את קיומו של העם היהודי כעם נפרד ונבדל, נבחר וסגולה, קדוש ומרומם. "מעל במת הכנסת"


אין בו אמונה

כהנא יומי: זכור לי אותו יום, מייד אחרי סוף האסון-הטרגדיה של קמפ-דייוויד, הפקרת סיני, ישבתי עם יהודי פיקח מעדות המזרח, יהודי שלא כעזר ויצמן מכיר את הערבים לא ממשחקי גולף, לא ממסיבות קוקטייל של ג'וני-ווקר בקהיר, אלא משום שהוא נולד בארץ ערבית וחי ביניהם; יהודי, שהוא מומחה של ממש לערבים. והיהודי הזה, הנבון והפיקח, פנה אלי ואמר את המלים ששמעתי מאז פעמים אין ספור: "ערבי, ‎40 שנה בקבר, אין בו אמונה". כך קבע המומחה לערבים, היהודי הפשוט הזה, שהוא באמת העזר ולא כנגדנו. אמת ואמונה, ערבי מבין דבר אחד, ורק דבר אחד, והוא - כוח. הנסיגה מסיני, ההתקפלות המדינית ועקירת היישובים סימלו בשביל הערבים דבר אחד: חולשה יהודית. מעל במת הכנסת


אין בו אמונה

כהנא יומי: זכור לי אותו יום, מייד אחרי סוף האסון-הטרגדיה של קמפ-דייוויד, הפקרת סיני, ישבתי עם יהודי פיקח מעדות המזרח, יהודי שלא כעזר ויצמן מכיר את הערבים לא ממשחקי גולף, לא ממסיבות קוקטייל של ג'וני-ווקר בקהיר, אלא משום שהוא נולד בארץ ערבית וחי ביניהם; יהודי, שהוא מומחה של ממש לערבים. והיהודי הזה, הנבון והפיקח, פנה אלי ואמר את המלים ששמעתי מאז פעמים אין ספור: "ערבי, ‎40 שנה בקבר, אין בו אמונה". כך קבע המומחה לערבים, היהודי הפשוט הזה, שהוא באמת העזר ולא כנגדנו. אמת ואמונה, ערבי מבין דבר אחד, ורק דבר אחד, והוא - כוח. הנסיגה מסיני, ההתקפלות המדינית ועקירת היישובים סימלו בשביל הערבים דבר אחד: חולשה יהודית. מעל במת הכנסת


שציונות היא יהדות

כהנא יומי: הם מדברים על "ציונות". כולם, האוהבים והשונאים. וכמה מבולבלים ונבוכים הם. ציונות הופכת בפיהם ליצירה של אדם בשם הרצל או פינסקר או בירנבאום. לשיטתם, היא מתחילה בסוף המאה התשע עשרה, תוצר של התקופה של לאומנות אירופאית באופן כללי. ומתוך כך, היא הופכת ל"תנועה אימפיריאליסטית", שמסיגה את גבולן של זכויות הערבים שחיו בארץ מקודם. היא הופכת, בסביבות מסוימות, למושא להשמצה בפי אנשים הצועקים: "יהדות אינה ציונות". חשוב שנתחיל לחשוב בבהירות, ולהבין את העקרונות הבסיסיים. חשוב לזעוק באזני העולם, "שמע עולם, אני ציוני!". מפני שציונות היא יהדות, מפני שלא הרצל הוא זה שיצר את הציונות, אלא הקדוש ברוך הוא. דע, שאף רגע למשך מאות ואלפי השנים של המוראות, הסבל, הטרגדיה, רצח העם – לא שכח היהודי את ציון.


העוול שעשו ליהדות המזרח

כהנא יומי: יהודי המזרח. הערכים שהביאו עמם ממרוקו ומתימן ומעירק היו ערכים ציוניים,דתיים. ערכים אלו ניטלו מהם בקיבוצים, בישובים, בבתי החינוך ובמוסדות שהחילונים הקימו למענם. מה שלא הצליחו המוסלמים לעשות, עשו האשכנזים החילונים, וערכיה של היהדות הומרו בערכי דיזינגוף. התוצאות נראות בטורי הפשע, הרצח, השוד, האונס. הן נראות בבתי הכלא של רמלה, של באר שבע ושאטה, שם יושבים בניהם ובני בניהם של העולים הדתיים מארצות ערב. הן נראות בזונות היהודיות אשר לקוחותיהן וסרסוריהן הם לרוב ערבים. הן נראות במספרם הגדול של צעירות יהודיות היוצאות ושוכבות ונישאות עם ערבים; הנשכבות על נקלה לפועלים זרים ולחיילי ארצות נכר. זיהום זרע ישראל קדושים אשר בגלות אפריקה ואסיה שמר על טהרתו, אך נסתאב בארץ הקודש! מתוך ארבעים שנה


אסור לפחד פרשת ויצא

כהנא לפ"ש: על הר הבית פחד יעקב אבינו ולא עלה, ומשום כך השתעבדנו לבבל... עד שהקב"ה בחסדו החזיר לנו את הצ'אנס, את ההזדמנות לעלות, והוא אמר לנו: "עלו, ואם תעלו, אין לכם לעולם ירידה". "ולא האמין", ומשום כך באה האינתיפאדה, מזה נבע העונש. עד לפני עשרים שנה, עם ישראל עלה מעלה מעלה, והערבים פחדו. ואילו היום הלכתי דרך שער שכם, ולא היה מניין של יהודים, כי הם פוחדים. עתה אנו עומדים בפחד מהישמעאלים, מהעולם, מהגויים, ומונעים מיהודים להגיע להר הבית. וכי ירשה מוסלמי ליהודי לבנות בית כנסת בקעבה? וכי ימנע חייל ערבי מבן דתו להגיע למקומו הקדוש?! אין עם בעולם שחסר לו רגש הכבוד הלאומי.


לא קל להגיד את האמת

כהנא יומי: באמת לא קל לדבר ליהודים על נושאים קשים ולא נעימים, שהרי מטבע האדם שלא לרצות לשמוע דברים בלתי נעימים (אף כי הוא יודע בתוך תוכו שהם צודקים). ונוסף לזה הוא רוגז על מבשר הרעות. ובכל זאת, מה יהיה אם לא נדבר את האמת? והרי זה בגדר: "כל נביא שכובש נבואתו חייב מיתה" כלומר, זה שבידו האמת חייב לעמוד והכריז ולהצהיר אותה.


מה טוב ליהודי?

עלינו למלא ליבנו אהבת ישראל, להימנע מלטשטש את זהותנו ולהידמות לכל העמים. אין יהודי אמריקני, תימני וישראלי; יש רק יהודי בה"א הידיעה ומעל הכל עלינו לדאוג לו במצוקתו. אין לנו בעלי ברית קבועים לבד מן היהודים, אין לנו נאמנות זולתי ליהדות. אמת המידה ואבן הבוחן שלנו הם: הטוב הדבר או רע ליהודי? מתוך "האתגר"


דעו מה חשוב

בכל ליל שבת אני אומר לך ולילדים האחרים "דעו מה חשוב ומה לא חשוב". הבעיה היא שאנשים רבים, כלל דתיים, אינם יודעים זאת. לכן הם דואגים על דברי הבל ומאמללים את חייהם!


גאווה

נהגתי לסיים את רוב ההרצאות שלי בדבר תורה נפלא של הצדיק המפורסם, הרבי מגור זצ"ל: כאשר הקב"ה בא לתת לעם ישראל את התורה, הוא לא בחר בהר גבוה ומתנשא. הוא בחר בהר סיני, הר קטן וצנוע. חז"ל אומרים שהמעשה הסמלי הזה בא ללמדנו שצריך האדם להתגבר על הגאווה ולדחות את ההתנשאות החיצונית. על זה שאל הרבי: "אם הקב"ה התכוון ללמדנו שלא נהיה רמים וגאים, מדוע לא ניתנה התורה בעמק?" והרבי השיב על השאלה: "אין לדחות את הגאווה מכל וכל. יותר מידי ענווה איננה טובה כשלעצמה. על האדם לאחוז במידה מסוימת של גאווה — אחרת אינו אדם". אני תמיד נדהם מחדש לראות איך אנחנו מתנהגים כמו עמקים, בהכנעה מוגזמת. היה אפשר לחשוב, שאחרי כל הפורעים שפרעו בנו, אחרי כל הפעמים שלא עזרה המשטרה, היינו לומדים את הלקח של ההר. לפעמים עלינו להשתיק את "קול יעקב" — רק באופן זמני — ולענוד את "ידי עשיו" למען כבוד ישראל, למען הגנת ישראל. ולמי שטוען שזאת אינה הדרך היהודית נענה: ממתי יש מצווה להיות מוכים ומיוסרים? כשיורקים עלינו — זה נקרא קידוש השם? להפך. זה חילול השם וחילול כבוד ישראל. פורעים תוקפים בית כנסת? על בית הכנסת לתקוף את הפורעים. אם בריונים מכים יהודי, יהודים ילכו לחפש את הבריונים. זאת הדרך היהודית, זאת הגאווה הנכונה. לא גאווה חיצונית, שקרית, אלא גאוות העם, גאוות האחווה — גאוות ההר.


מהי ממשלה יהודית

תפיסת הממשלה היהודית ברורה; הממשלה קיימת לשרת את המדינה; המדינה קיימת לשרת את העם; העם קיים לשרת את האלוקים. ברגע שנכשל העם במילוי חובתו, מתמוטטים החוק והסדר – והעונש האלוקי בא יבוא. ברגע שהממשלה מתנגדת לחוק, היא יוצרת אנרכיה, היא מאבדת כל זכות מוסרת וחוקית לדרוש צייתנות מהאזרח הרוצה לחיות על פי החוק. מתוך: 'על האמונה ועל הגאולה'


פרוקצ'יה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפנינו עוד ניסיון מצד הצבועים השמאלנים לסתום פיות. אין כמו אלה המקרקרים מדי יום על הדמוקרטיה, הם הם הפאשיסטים, הפנטים האמיתיים. אני מברך את כל אלה: הרבנים, אישי ציבור וסתם יהודים, שקידשו שם שמים כאשר גינו את פסק-הדין המזעזע של השופטת, בעלת הפרופסור השמאלני, איש ר"צ שחתם על מודעה שתמכה באיש אש"ף, פייסל חוסיני; פסק-דין שהורתו בכפירה ולידתו בקריאת תיגר על קודשי ישראל. פסק-הדין הזה אינו מכוון נגד השבת בלבד, אלא הוא חלק בלתי נפרד של מלחמת הג'יהאד הפתולוגית של השמאל הפנטי והקיצוני נגד תורת ישראל והיהדות עצמה.


ממה יש לפחד?

אני מקדיש את יומי ללימוד ולכתיבה. כמובן, המאסר אינו מרתיע אותי. רעיונותי והפופולריות של "תנועת כך" גדלים מיום ליום. פחד, הרתעה, אובדן תקווה – כל הדברים שמונעים כל סיכוי לעשיית דברים גדולים – כולם נובעים מהשקפת עולם יסודית, והיא: שהדבר החשוב ביותר בחיים הוא ליהנות מחיים מהנים ולא-כואבים ככל האפשר. אם זה הבסיס להשקפת העולם של האדם, אל יעשה את מה שאני עושה. לעומת זאת, אם אדם מאמין שהחיים הם כמו ימי שכירות ארעית, ארעית מאוד; שהם ניתנים כמתנה של הייעוד – כחובה להשיג גדולה וקדושה – אזי ממה יש לפחד? אם אינך מפחד, שום דבר אינו יכול למנוע ממך מלעשות את מה שאתה רוצה.


פרשת חיי שרה

אליעזר, עבד אברהם, הלך לארם נהרים כדי למצוא נערה המתאימה ליצחק בדיוק - שתהיה גם ממשפחת אברהם וגם טובת לב. והוא נענה מיד. וכן אמרו חז"ל (בראשית רבה ס:ד): "שלשה הם שנענו במענה פיהם - אליעזר עבדו של אברהם...". הקב"ה המשגיח על ההיסטוריה, כיוון את העניינים כך, שהיא תצא דוקא אז.... "קרוב ה' לכל קֹראיו" (תהלים קמה:יח) -אבל צריכים באמת לקרוא אליו, ובאמת להשליך את כל יְהָבֵנו עליו.


עוד

תנועת

תנועת "כך"

            עם עלייתו של הרב מאיר כהנא לארץ, המשיך באופן ישיר את פעילותו למען העם היהודי, אשר החל בה בארה"ב. לשם כך הקים את "הליגה להגנה יהודית בארץ-ישראל". הוא המשיך במאבק לשחרור יהודי ברה"מ ובנסיונו לעורר את יהודי ארה"ב (והעולם כולו) מתרדמתם בכדי שיבינו שהגולה היא בית קברות ושעליהם לעזבו במהירות האפשרית ולקבוע את מקומם בארץ-ישראל. משנוכח בכשלון החינוך בישראל, אשר גידל דור של יהודים שאינם רואים כל סיבה להיות כאלה, ואשר בסופו של דבר הצמיח אף שונאי-ישראל, יצא למאבק על נפש הנוער, בדומה למה שעשה קודם לכן בארה"ב.

            בישראל הפעיל הרב כהנא את מחשבתו הבהירה גם ביחס לסוגיה המרכזית העומדת על סדר היום הפוליטי – הבעיה הערבית. בעזרת השקפה תורנית ברורה, שכל ישר והגיון חד כסכין, הגיע למסקנה ברורה, כי אם ברצוננו למנוע אסון ושפיכות דמים מיותרת, מחובתנו לגרש את האויב הערבי מארצנו – בין מהשטח ששוחרר במלחמת ששת הימים ובין משאר חלקי הארץ. כדרכו, אמר את דעתו בלא מורא ובלא נסיון לטשטש, ועל כך זכה למסע שנאה חסר תקדים שאינו זכור כלפי כל אישיות ציבורית אחרת בהיסטוריה של מדינת ישראל.

            למרות שמתחילה העדיף שהליגה בארץ תתמקד בחינוך והסברה, עד מהרה הבין הרב כהנא כי בלא כח פוליטי, לא רק שלא יצליח לקדם את מסריו, אלא שהשלטון ירדוף אותו עד חורמה. על כן החליט להקים תנועה פוליטית שתרוץ לכנסת. כשעלה הצורך לבחור אותיות לפתק של הרשימה, נבחרו האותיות "כך", ובכך למעשה הפכה הליגה להגנה יהודית בארץ-ישראל לתנועת "כך". תנועה זו חרטה על דגלה את קיומה המושלם של תורת ה' בכל הסוגיות שעלו על סדר היום הציבורי. היא תבעה לקיים מדינה יהודית בה אין לגוי כל אפשרות להיות בעל שררה כלשהי, וזאת בהתאם להלכה. כמו-כן נלחמה בנישואי תערובת ותבעה להחיל את חוקי התורה על מדינת ישראל. העובדה שעקרונות אלו, כמו גם התכנית לגרוש הערבים, אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה המערביים לא הפריעו לרב כהנא, אלא אדרבה – הוא תבע מהעם לבחור במה הם רוצים – יהדות וציונות וקיום המדינה יהודית או דמוקרטיה וערכי המערב וחיסולה של המדינה.

            3 פעמים ניסתה תנועת "כך" להבחר לכנסת ונכשלה. בפעם הרביעית, ב-1984, נבחר הרב כהנא לכהן בכנסת, וההלם בקרב הממסד היה כה גדול, עד שהמנדט הבודד אותו קיבל הפך לשיחת היום, הרבה מעבר לשאלה מי ירכיב את הממשלה הבאה. מאותו היום, במשך 4 שנים, קיבל מסע השנאה אשר החל עוד קודם לכן משנה תוקף – משרד החינוך, אשר אסר על הרב כהנא להופיע בפני תלמידים, השקיע מליונים ב"תכניות נגד גזענות", צה"ל כפה על חיילים לשמוע הרצאות של אנשי שמאל קיצוני על ערכי ה"דמוקרטיה", המוני שמאלנים מהקיבוצים ומתנועות הנוער ניסו לפוצץ עצרות עם של תנועת "כך", ואף ניסו לבצע לינץ' ברב כהנא ובאנשיו כשהגיע לדבר בגבעתיים. יו"ר הכנסת, בצעד חסר תקדים, סרב להניח על שולחן הכנסת הצעות חוק של הרב כהנא, המצוטטות מילה במילה מהרמב"ם, מכיון שהגדיר אותן כ"גזעניות". רשות השידור מנעה כל אזכור מתנועת "כך", ויכלה הדיו אם ננסה להקיף את כל ההתנכלויות.

            כל זה לא עזר לאויבי התורה, וככל שהתגברו ארועי הטרור, יותר ויותר אנשים הבינו את צדקת תנועת "כך". הסקרים שלפני הבחירות ב-1988 היו תמימי דעים כי "כך" תהיה המפלגה השלישית בגודלה, והיו אף כאלו שהורו על מספר דו-ספרתי של מנדטים (זאת בתקופה בה מלבד הליכוד והעבודה, אף מפלגה לא קבלה מעל 6). לכן הימין והשמאל בישראל כרתו ברית מבישה והעבירו חוק, המונע ממפלגה "גזענית" ו"לא דמוקרטית" מלהתמודד בבחירות. הבג"ץ, כמובן, תמך בהחלטת ועדת הבחירות, ובכך הצליחו הרשעים, תוך עשיית חוכא ואטלולא מהדמוקרטיה לה הם נשבעים אמונים, למנוע מהרב כהנא לממש את כוחו ואת תמיכתו בציבור.

            תנועת "כך" המשיכה במאבקה, בהיותה תנועה אידיאולוגית, אשר הכנסת מעולם לא היתה עבורה מטרה, אלא רק אמצעי, אם כי יעיל. הרב כהנא המשיך לפעול בזירה הציבורית, עד שנרצח בניו-יורק בח"י במרחשון התנש"א על-ידי מתנקש ערבי בסיומה של הרצאה שנשא במטרה לעודד יהודים לעלות לישראל. התנועה המשיכה להתקיים אחר השבר הגדול, ושוב נפסלה מלרוץ לבחירות ב-1992, כשבראשה עמדו ברוך מרזל ומיכאל בן-ארי. בעקבות פעולת ההצלה של חבר התנועה ד"ר ברוך גולדשטיין הי"ד במערת המכפלה בפורים תשנ"ד, הוצאה תנועת "כך" אל מחוץ לחוק והוכרזה כ"ארגון טרור" על-ידי ממשלת יצחק רבין, אשר בצעירותו רצח בדם קר 20 יהודים על סיפון האלטלנה ובזקנתו התחבק עם ערפאת וזכה יחד איתו בפרס נובל ל"שלום". העם היהודי לדורותיו ישפוט מיהו אוהב ישראל ומיהו הטרוריסט. 

עוד

באהלה של תורה

באהלה של תורה



"'ואלה שמות הגיבורים אשר לדוד...
עדינו העצני' הוא עדינו העצני
כשהיה שיושב ועוסק בתורה
היה מעדן עצמו כתולעת,
ובשעה שיוצא למלחמה
היה מקשה עצמו כעץ".

(מועד קטן טז')








בשכבך ובקומך





 



באותם ימים, ישנו במקלט בימית ובקומנו, היינו מתפללים תפילת "שחרית" ביחד עם הרב בכל בוקר, עם קומנו משנתינו השכם בבוקר היינו רואים את הרב כשהוא ניעור ולומד תורה. שאלנו אותו: מדוע הרב משכים לקום כה מוקדם בבוקר? וכך ענה לנו: קראתי פעם כתבה ב"טיים" על שייח' אחד שהיה משכים לקום בבוקר כדי ללמוד בספר "קוראן". אמרתי לעצמי: אם בשביל תורת שקר אפשר לקום, אזי בשביל תורת אמת, על אחת כמה וכמה, ומאז קיבלתי על עצמי להתעורר ולקום לפנות בוקר וללמוד תורה.










ישיבה אינה סופרמרקט



כאשר גייס הרב בארה"ב כסף להקמת הישיבה, פנה אליו עשיר בעל סופרמרקט גדול בהצעה להעמיד לרשותו תרומה בסך של 15.000 דולר, וזאת בתנאי שיהיה שותף בתכנון תכנית הלימודים של הישיבה. תשובתו של הרב היתה חד משמעית: "כשם שאיני אומר לך מה למכור בסופרמרקט, כך אתה אינך רשאי לקבוע את תכנית הלימודים", והותיר את הכסף אצל בעל המאה שרצה להיות גם בעל הדעה. ולמרות הקשיים הרבים זכה הרב והקים את ישיבת "הרעיון היהודי".








השבח וההודיה לבורא עולם


ביום העצמאות הראשון שחגגנו בישיבה, בשנת תשמ"ח, התלבטנו כיצד לנהוג עם התפילות האם להגיד הלל עם ברכה או בלי ברכה, החלטנו לשאול את פי הרב, הרב הופתע מהשאלה ופסק חד משמעית: - בישיבה, יאמרו "הלל" עם ברכה גם בערב וגם בבוקר. לומר "הלל" בלי ברכה, זאת ניתן תמיד, שהרי זה כאמירת תהלים רגילה בעוד שכאן כל החכמה היא, להודות לה' על הנס הגדול שעשה עמנו ולכן חייבים לומר הלל בברכה.






מזכה הרבים





בשנה האחרונה לחייו, מיעט בהופעות בעצרות עם ופעילות בשטח, הרב אמר שהוא רוצה להתמסר לכתיבת ספר מקיף על ה"רעיון היהודי". ניסינו לשכנעו שימשיך ויגביר את עצרות העם וההפגנות וזאת בגלל המצב הקשה שאליו המדינה מתדרדרת, אך הרב בשלו: "עכשיו מה שחשוב - זה הספר". לאחר תקופה אמר הרב שהוא יוציא לאור תחילה מהדורה מוקטנת של הספר שיקרא בשם: "הרעיון היהודי זוטא" ולאחר - מכן יפרסם את ה"רעיון היהודי רבא".





לצערנו, למהדורה המורחבת לא זכינו, אבל ב"ה זכה הרב וזיכה את הרבים בספרו החשוב "אור הרעיון", שיאותו לאורו הנבוכים כולם.



עוד

מעשי רב

מעשי רב



"ואמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה

שנאמר 'פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו' למד לא נאמר אלא יצק
מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה"
(ברכות ז:)

 


 

תשומת לב

הרב כהנא היה מיודד עם עובדי הכנסת, בניגוד למרביתם של חברי הכנסת האחרים שהיו מתנכרים מפועלי הניקיון, הסדרנים ועובדי השרותים. בחנוכה הורה לנו לחלק סופגניות לכל עובדי השרותים ואילו בפורים חילקנו "אזני המן" ושתינו עמהם "לחיים". אין ספק שהוא היה הח"כ האהוב ביותר על עובדי הכנסת.


 

לא תלין שכר שכיר

יום אחד אמר לי הרב כהנא: בא עמי למשרד. אנחנו מגיעים למשרד והרב מבקשני לקרוא לגזבר, ובנוכחותי הוא אומר לו: חלפו כבר יומיים מיום חלוקת המשכורות ועדיין לא שילמת שכרם של העובדים. ענה הגזבר: הרב, אין כסף בחשבונות. אמר לו הרב: תיקח הלוואה, מכור מכוניות, אבל תשלם את המשכורות. אסור להלין שכר שכיר ומי שמתיימר להנהיג את עם ישראל חייב שלא להלין את שכר עובדיו.


לבל יעז

הלכתי עם הרב באזור המשרד, ששכן אז ברחוב אוסישקין. על ספסל בפינת הרחוב ישבו כמה פועלים, אחד מהם ערבי. לפתע שרק הערבי בחוצפתו לאיזו בחורה יהודיה שחלפה במקום.
הרב פנה לאחד הפועלים היהודיים שישבו שם ושאלו האם הוא מבין ערבית. הלה השיב בחיוב ואז אמר לו הרב: תגיד לו, לערבי, שאם עוד פעם אחת יעז לשרוק לבחורה יהודיה זה יהיה סופו. לא היה צורך בתרגום. הערבי הבין את הדברים ואף את הדובר זיהה, ותוך שניות הסתלק ממקומו...


ללא חת

בשנה האחרונה נלוויתי אליו בנסיעתו לאזכרה לחייל משה תמם הי"ד.

בהלויתו של משה תמם, שנערכה ארבע שנים קודם לכן, היה הרב, הח"כ היחידי שנכח. ושום שר או נציג של ממשלת ישראל לא נכח בלוויה. בעצם, זהו אחד הדברים היחודיים לו, שבמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, ומידי שנה הקפיד ללכת לאזכרות  שנערכו ליהודים שנרצחו ע"י פורעים ערביים.

הרב לא ידע פחד מהו. הוא פחד רק מהקב"ה. בתשעה באב, כמנהגנו מידי שנה לקרוא את מגילת "איכה" ב"שער השלשלת", - אחד משערי הר הבית - הגענו למקום וחכינו לרב שיגיע לקריאת המגילה. לפתע הרב הגיע לבדו בלי פחד. בתום  התפילה, רצינו ללוותו ל"שער שכם" שם החנה את רכבו, אך הוא אמר לנו שאין צורך בכך, "כמו שהגעתי לבד כך גם אחזור לבד". רק לאחר שאנשי מג"ב פחדו שהרב יחזור בגפו הצמידו לו שמירה וגם אנו ליווינו את הרב ל"שער שכם".

 


 

כמהים לשמוע דבריו

נלוונו עם הרב בנסיעתו לירוחם, בה הוכרזה שביתה כללית בשל מצוקה כלכלית וחברתית מתמשכת. אחר הצהריים, אמור היה הרב לנאום בעצרת עם בעכו והוא מיהר מאוד בדרכו חזרה צפונה. ולא רצה להתעכב בשום מקום בדרך.

משגבר צימאונו, הוחלט להתעכב בנתיבות ולשתות משהו, בתנאי שזה יהיה מקום צדדי וריק. נכנסנו עם הרב לשתות שם אך תוך דקות ספורות זיהו בעלי המקום את הלקוח שהגיע ומיד  התמלא המקום  בעשרות אנשים שציפו לשמוע את דבריו. למרות שהרב מיהר מאוד, לא היתה ברירה ונאלצנו להתעכב  שעה ארוכה. כשיצאנו שוב לדרך, אמר הרב: אכן, היתה זאת "אסיפת עם בלתי מתוכננת". (תמונות הרב בעצרות עם)

 


עבדות אני נותן לכם

הרב  הדגיש תמיד שמנהיג אמיתי בעם ישראל, אסור לו לצפות לקבל רק מחמאות ופרחים, עליו להיות מוכן שיטיחו בו קללות ויידו בו אבנים. ואכן, הרב מעולם לא נרתע לערוך עצרות עם בכל מקום, גם במקומות שידע  שיבזוהו.


בוולבו איני נוסע

במערכת הבחירות של שנת 88, השתמשה התנועה במכוניות שכורות רבות. הרב  לא היה מוכן בשום פנים לנסוע במכונית גרמנית, כשם שנזהר מלרכוש כל מוצר הנושא את השם  גרמניה עליו.

באחד הפעמים, לא היה בחברת השכרת הרכב, רכב פנוי לשכירות אלא  מכונית "וולבו". כשראה הרב את  מכונית הוולבו סירב  לנסוע בה, באומרו  "את זאת תשאירו לשרים ולרודפי השררה אני לא  עולה על מכונית זו".

 


 

"פסילה"

לפני הדיון בבית המשפט העליון על פסילת תנועת "כך", נתן הרב שיעור בישיבה ואמר שאנחנו ניצחנו עוד בטרם החל הדיון וזאת מכיוון שאנחנו לא זייפנו את האמת, ובית המשפט- יחליט מה  שיחליט.

לאחר שבית המשפט פסל את התנועה מלרוץ לכנסת, פתחו כל הנוכחים בראשות הרב בשירה וריקודים מחוץ לכתלי בית המשפט. לתמיהת העיתונאים, הסביר הרב שאנחנו ניצחנו, בהלכנו בדרך האמת ללא פשרות.

 


 

כרחם אב על בנים

הרב היה  לא רק מנהיג אלא  גם אב דואג.

 הדבר היה כשבועים לפני פינוי העיר ימית בסיני. לפני הנסיגה, לקחנו את הרכב המבוקש באותם ימים של התנועה ונסענו לכמה מקומות בתוך העיר. באחד הסיבובים, הרכב סטה מהדרך ונכנס לחול, וככל  שנסינו לחלץ את המכונית, היא נכנסה יותר עמוק בחול. לאחר כמה שעות בלי הצלחה לחלץ את הרכב, חזרנו למקלט בהרגשה קשה, הנה אנחנו לפני הנסיגה בסיני ועלינו לעשות פעילות ענפה והנה לא זו בלבד שבזבזנו את זמנו של הרב במשך יום שלם, אלא גם הרכב איננו. בטוחים היינו כי  הרב יכעס עלינו. כשהגענו ראינו שהרב שמח מאד לראותנו. הוא חשב שתעינו בדרכנו או שמא נגרמה לנו תקלה  כלשהי  ואילו על גורלו של הרכב היחיד שעמד לרשות תנועתנו לא דאג  כלל וכלל.


וראו כי שם  ה' נקרא עליך ויראו ממך

כשהרב נתן שיעורים בישיבה, היה מדבר בעדינות מופלאה ואילו כשיצא לעצרת עם,  היה נואם  בשצף קצף וצועק ללא בושה, לא  אחת ניסו אנשים להגיד לו שישנה קצת את תדמיתו, שיהיה עדין יותר, ותמיד השיב הרב אותה תשובה: "כל כך הרבה זמן עבדתי בשביל להיות מפלצת, כדי שהערבים יחששו ועכשיו אתם רוצים שאשנה  זאת?"  


אהבת ישראל

הרב  היה חותם כל מכתב במלים "באהבת ישראל". באחד מחוגי הבית שערך הרב ברחבי הארץ נשאל הוא ע"י אחד מהנוכחים: "מדוע אתה  חותם  במילים  ב"אהבת ישראל" בעוד אתה  נלחם נגד השמאלנים וכי  זאת אהבת ישראל?"

 ענה לו הרב: למה הדבר דומה? לחולה שיש לו נמק ברגלו אתה יכול לחוס על הרגל ולהשאירה וכתוצאה מכך  האדם עלול  למות, או שאתה יכול לכרות את הרגל ולהציל את האדם. אותו דבר עם  עם ישראל, אם לא תלחם ברשעים בנימוק של "אהבת ישראל" אתה  עלול לגרום שעוד יהודים טובים יתפתו להתקרב לאותם רשעים וככה ייגרם נזק גדול יותר לעם ישראל.



חבל על הזמן

פעמים רבות דיבר הרב בישיבה בגנות השינה ואמר, שהשינה, היא מלשון שינוי, האדם משנה את תפקידו בעולם, משום שכשהוא ישן, שוב אינו מסוגל לקיים את  המצוות ובכלל  אינו בתפקיד של "חיים", ולכן קבע ה' את המילה שינה ושנה, באותו לשון, כמוסר השכל להקפדה על בזבוז  הזמן.

 


איחוליו

סיפר אחד מתלמידיו: שלושה חודשים לפני שהרב נרצח, זכיתי שהרב יערוך לי חופה וקידושין. לאחר  עריכת החופה,  נשא הרב דרשה קצרה, אולם  הברכות  שהרב בירכנו  הם לא היו הברכות הנהוגות. ברכה רגילה בחופה היא שתזכו לחיות בשלווה בעושר ואושר, ואילו  הרב כהנא בירכנו שנזכה שלא תהיה לנו שלווה בעולם הזה, וציטט את המדרש בבראשית רבה:  "בשעה שהצדיקים מבקשים לישב בשלוה בעוה"ז, השטן בא ומקטרג 'לא  דיין  שהוא מתוקן להם לעוה"ב, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעוה"ז'?" (ב"ר פד) בסיום דבריו  הוא בירך אותנו  שנזכה  לאושר והדגיש אושר ב-א', שהרי אם פותחים את המקרר ורואים שיש אוכל להיום -  צריך האדם להיות בבחינת ה"עשיר השמח בחלקו" שהרי יש לו די צרכו להיום.


השכיל הלה להבין

רצינו לעלות עם הרב ל"הר הבית". הרב בא כשהוא מעוטר בטלית ותפילין. באותם ימים ניצב בשער המערבים שוטר צבאי, וזאת כדי לסמל ששער זה הוא בשליטת צה"ל. השוטר מנע מאתנו את הכניסה. בתשובה לשאלתו של הרב מדוע הוא עושה זאת? ענהו השוטר שתחילה עליו להסיר את סימני היהדות שעליו (הטלית והתפילין) ואז יותר לו להכנס. הרב התרשם מדברים אלו וציין אחר כך "שוטר זה מבין כהלכה את כל ענין המאבק על הר הבית..."



בצלם אלוקים ברא את האדם

בסכות תשל"ז, הלך הרב מאיר כהנא לבקר את הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. כשנכנס הרב כהנא לסוכה, נעמד הרב צבי יהודה  והושיט לו את שתי ידיו, לחץ בחמימות רבה את ידו ואמר לו: גיבור, גיבור! לאחר מכן, ביקש מתלמידיו להביא מצלמה ולהסיעו עם הרב כהנא לכותל  כדי להצטלם עמו והוסיף ואמר: זו זכות להצטלם עם הרב כהנא.

 

ב"ה, י"ג מנחם- אב ה'תשל"ו

עתרת השלום והברכה מרפא וארוכה,

לכבוד ידידי היקר והנעלה והדגול הרב ר' מאיר כהנא שליט"א.

מכל מעמקי לבבי ונפשי הנני מביע לכבודך שפעת ברכותי הנאמנות, ממקור אמירתן בתורה, ממרום משגב קדשנו ותפארתנו, לרפואה והבראה שלמה ומהירה, בכל רמ"ח אבריך ושס"ה גידיך, בע"ה, וכעדת קווי ד' תחליף כח מחודש ומרוענן, תתאושש תתגבר תתחזק תתאמץ, בהשראת גבורת שומר ישראל ועוטרו בתפארה, תוסיף תשכלל קידוש שם ד' המופיע בתקומת עמו ונחלתו.

במלוא רגשי הידידות והיקר בצפיית הישועה השלימה

צבי יהודה הכהן קוק.

 


שושבין לדבר מצווה

 

ב"ה, ט"ז מנחם- אב ה'תשל"ו

ידידי הנעלה והדגול הרב מאיר כהנא שליט"א

שלום וברכה מרובה.

כל תודותי על יקרת מכתבו, אשר שימחני בידיעה על האפשרות הנמצאת כעת לנו לרכוש את הבנין שבו היתה הישיבה של העדה המערבית, בירושלים העתיקה ברחוב חברון, ומגלגלין זכות ע"י זכאי.

מכל לבי ונפשי הנני מברך את כבוד נדיבנו המורם מעם ד' מר ברוך מיירס, אשר מן השמים זיכוהו לזכות במצוה הגדולה והקדושה הכלל ישראלית הזאת. בודאי יזדרז ויתחזק יגדיל ויאדיר פועל צדקתו זאת, אשר תתקיים לתהילה ולתפארת בדברי ימי ומעשי תקומת ישראל תורתו ונחלתו, במרום משגב עיר קדשנו ובירתנו.

אייחל מאוד להודיע על שכלול הצלחת ביצועו של פועל-קדוש זה, והמתחיל במצוה רוממה זו אומרים לו, מן השמים ומכל ישראל, גמור והשלם במלוא השראת הברכה השלמה, ממקור אמירתה המרובה בתורה ובירושלים ובתקומת מצות יישובה, והתברך, וכל עדתך המלאה בשם ד'.

 

בצפיית הישועה השלימה בכל חביבות היקר,

צבי יהודה הכהן קוק.



גאווה יהודית

גילוי-דעת

 

הופעתו של הרב מאיר כהנא, וכל תקף דבריו, על הבמה הכלל-ישראלית ב"כנסת", בודאי, מוכנה להוסיף אמץ ותועלת במאבק המחויב והנשגב ולמשמרת נאמנותנו והצלחתה למען כל שלמותה של ארץ-חיינו כולה.

 

בצפיית רוממות ישועתנו השלימה

צבי יהודה הכהן קוק.

 


 

ברוך מציב גבול אלמנה

בשנת תשל"ז, נסענו עם הרב לכנס שנערך בעיר צפת. כשחלפנו בדרכנו על פני יריחו, סטה לפתע הרכב בשל תקר, כשיצאנו מהרכב נתגלה לעיננו מראה מרהיב של העיר יריחו ונתבסמנו מריחה הקסום. הרב אמר לנו כי במקום הזה  עלה אליהו הנביא השמימה ולבושתנו עדיין אין לנו פה יישוב יהודי. "מחר אי"ה אנחנו מקימים יישוב" הוסיף ואמר.

תיקנו את התקר והמשכנו בדרכנו, ודבריו של הרב נשכח מליבנו. למחרת בבוקר, הגיע הרב למשרד ושאלנו "נו, הכל כבר מוכן?" לא ידענו למה הרב מתכוין. והרב אמר: "מה קרה לכם?  אנחנו מקימים יישוב ביריחו!"

הרב החל בהכנות וקיבל את ברכתו הנלהבת של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל להקמת ישיבה וישוב במקום בשם "אדרת אליהו". ברם, לבושתנו, ממשלת ישראל מאז ועד היום לא אישרה ליהודים להתישב ביריחו, אולם גרעין יריחו שהרב הקים, ייסד את היישוב "מצפה יריחו", המונה כיום למעלה ממאתיים משפחות כן ירבו.


יפוצו מעיינותיך חוצה   
נכחתי שעה שנכנס אל הרב כהנא אדם מאחת מעיירות הפיתוח, מועמד למועצה המקומית מטעם רשימה עדתית, והציע לרב כהנא "עיסקה": הרב יתן לו סכום כסף לצורך מערכת הבחירות שלו, והוא יראה  עצמו כאדם שנשכר לעבוד בעיירתו למען רשימת "כך" לכנסת, וישכנע את כל תומכיו במועצה המקומית, שבבחירות לכנסת יצביעו עבור תנועת "כך", והוא אף מוכן לערוך חוזה אצל עורך - דין,  בו ייכתב ויחתם שאם לא יהיו בעיירתו כך וכך קולות לתנועת "כך", סימן שהוא לא היה פעיל דיו, ולא עשה את מלאכתו באמונה, והוא מתחייב להחזיר את כל הכסף שקיבל.

תשובתו של הרב כהנא הפתיעה אותו. הרב אמר לו: אני מוכן לתת לך את הכסף, ואינני דורש ממך שום התחייבות לגייס למעני קולות מצביעים, אולם דבר אחד אני רוצה תמורת הכסף. ברצוני להרצות לפני בני הנוער והצעירים בעיירתך על ייחודו של עם ישראל ועל תורתו. אם  יעלה בידך לכנס מאתיים צעירים המעוניינים לשמוע את הרצאתי, הרי שבתום ההרצאה אתן לך את הכסף ללא שום התחייבות נוספת מצדך.

עוד

איש צדקה וחסד

איש צדקה וחסד



"החסד לזולת, אף למי שאינו קרובו ובכלל אינו מכירו, היא המדה המבדילה את האדם מן החיה ומן הבהמה,

והיא שמעלה אותו אך מעט פחות מהמלאכים,
ואולי אף מעט יותר מהם."
(אור הרעיון סז')


עולם חסד יבנה

מספרת מזכירתו של הרב: לאחר רצח הרב, עברה להתגורר בשכונתי אשה שבעלה נטשה עם שבעה ילדים, ברח מן הארץ והותירה ללא כל מקורות מחיה.
וכה סיפרה לי אותה אישה: כאשר הגיעה בתה לפרקה ועמדה להינשא, מצבה הכלכלי היה בכי רע ולא ידעה כיצד תוכל לעמוד בהוצאות הרבות. מישהו הציע לה לפנות לרב כהנא. היא בושה לעשות זאת, אך ההכרח לא יגונה ולאחר לבטים רבים נגשה לביתו. היא הגיעה לפתח הבית וכולה רועדת מבושה וכלימה, כיצד תופיע לפניו והיא אינה מכירה אותו? מה תאמר לו? האם יעזור לה? לבסוף אזרה אומץ ונקשה על הדלת. הדלת נפתחה ומולה עמד הרב. היא נאלמה דום. לא יכלה לדבר, עמדה בפתח והדמעות זולגות מעיניה. כך עמדה בפניו שקטה ובוכיה.
הרב הכניסה לביתו. הציע לה לשבת, עזב אותה בחדר וניגש לחדר השני. נתן לה להרגע קמעא וכשנכנס חזרה, לא שאלה מה רצונה, אלא הושיט לה מעטפה ובו מענק כספי, כשהוא מפטיר: "לכי לשלום".


ישועת ה' כהרף עין

מספר עו"ד רחמים כהן: חברה טובה שלנו, אשה צעירה אשר התחתנה זה מקרוב, עמדה על סף אבדן ראיה מוחלט, בעטיה של מחלת עיניים. כבר שנים קודם לכן, היא איבדה את כושר הראיה בעין אחת, ועכשיו החלה המחלה לסכן גם את עינה  השניה. הדרך היחידה לטפל בכך היתה באמצעות ניתוח, ואכן עברה ניתוח בבית החולים  "תל השומר", את הניתוח ביצע אחד מטובי הפרופסורים שלנו לרפואת עיניים. לרוע המזל, הניתוח לא עלה יפה ועל פי חוות דעת המומחים, אין עוד מה לעשות. נקל לשער את תחושת המועקה, הדיכאון והיאוש שהיו מנת חלקה. בצר לה, וביודעה על קשרי עם הרב כהנא, ביקשה ממני שאשאל אותו, אם יהיה מוכן לבוא ולבקרה בבית החולים, שם היתה מאושפזת עדיין לשם התאוששות מהניתוח. יובהר כאן, שהמדובר בצעירה חילונית, שלא היה לה בעבר כל היכרות אישית עם הרב.

התקשרתי טלפונית עם רבנו וספרתי לו במה המדובר. הרב נענה מיד ובלא היסוס וכבר למחרת בערב נסענו יחדיו לבית החולים. הוא ישב עמה שעה ארוכה, שמע בקשב רב על כל סיבלה ועודדה במילים חמות לבל תתיאש שהרי "ישועת השם כהרף עין", ואין לאבד תקווה.

כשנודע לו כי קיימת אפשרות לעבור ניתוח נוסף במרכז לרפואת עיניים בבוסטון שבארה"ב, וכי ישנם סיכויים ולו קלושים להצלת מאור עיניה המריץ אותה שתיסע לשם ללא דיחוי, תוך הבטחה שיצור קשר עם ידידיו שם, אשר ידאגו לה בעת שהותה בעיר לצורך הניתוח עוד הבטיח, שהוא מצידו יתפלל עבורה.

לא חלפו ימים רבים וחברתנו נותחה בשנית במרכז הרפואי בבוסטון. בניגוד לתחזיותיהם הפסימיות של המומחים, הניתוח הצליח מעל למצופה וראייתה ניצלה. ידידי הרב בעיר ביקרוה, עודדוה  ועזרו לה בכל דרך אפשרית, במקום שם לא הכירה איש קודם לכן. עברו מאז שנים לא מעטות, וברוך השם - חברתנו רואה ומתפקדת, אף זכתה להביא ילד לעולם, לרכוש מקצוע והיא מסייעת כיום לאחרים בעיסוקה כעובדת סוציאלית.


עידוד נפשי

מספר ברוך מרזל: בתחילת עבודתנו בכנסת, השבתי בשמו על כל המכתבים שהופנו אליו, רק מכתבים מחברי כנסת ושרים השארתי לרב לענות. אחרי פגישה עמו אמר לי: מכאן ואילך, אתה תענה לחברי הכנסת ולשרים ואילו עבורי תפתח "תיק מסכנים". אחת בשבוע אעיין בתיק ואני אישית אענה להם. התפלאתי: וכי  מה, אענה לשרים? ענה לי הרב: שמעני: כשאני כותב לשרים הם מקבלים 100 מכתבים מח"כ, אולם  אדם מסכן שאין לו קורת גג לראשו, או אדם הנתון במצוקה נפשית גם אם איני  יכול לעזור לו, הרי עצם קבלת מכתב ממני כחבר כנסת ישמח אותו ויעודדו וכדאי הדבר.


טובתו שלמה

יום אחד, נערכה בכנסת הצבעת "אי אימון" חשובה ו"המצליף" של הימין בכנסת שואלני אחת לכמה דקות: "היכן הרב כהנא?" ואני עונה לו שהוא בדרך. ההצבעה עומדת להתחיל והרב עדיין איננו. ברגע האחרון ממש הרב נכנס מרים את ידו ומצביע כנדרש. בתום ההצבעה, אני פונה אל הרב ושואל אותו "למה הגעת בדקה האחרונה?" והוא משיב לי: "תראה, עכשיו חורף,  צילצלה אלי אישה שקר לה ואין לה תנור, אז הלכתי לשוק וקניתי לה תנור." אחרי כחדשיים מתקשרת אלי אותה אישה לכנסת ומתחילה לצעוק שהגיע אליה חשבון חשמל גדול, וכל זאת בגלל הרב שקנה לה תנור חשמלי, ועכשיו ינתקו לה את החשמל. עניתי לה: תראי גבירתי, כפוית טובה את.

עוד בטרם סיימתי את דברי, הרב נכנס, ואני מספר לו את המעשה, והרב עונה לי: האישה  צודקת, אמור לה שאני אבוא היום לתת לה כסף לפרעון חשבון החשמל. בתום  השיחה, הסביר לי הרב שאין זו חכמה לקנות תנור, צריך גם לדאוג שיתאפשר לה לחמם בו את הבית...


פתח תפתח את ידך

מספר גד סרווטמן: בתקופה בה שימשתי כדובר התנועה הייתי מגיע לביתו של הרב מידי בוקר כמחצית השעה לאחר החדשות של השעה שבע, לישיבת עבודה וניסוח תגובות לחדשות ששודרו. על דלת ביתו של הרב כבר התדפקו בשעה זאת מבקשי צדקה רבים והרב נענה לכולם ביד רחבה.

פעם אחת הגיעו שני אברכים, נשואי פנים, והראו לרב מכתב המלצה מגדולי הרבנים הקוראים לתרום עבור נצרך פלוני. החלו השניים להסביר לרב באריכות את הכתוב במכתב ואת חשיבות הענין שלשמו באו. להפתעתם הרבה אמר להם הרב "אני מאוד ממהר ואין לי זמן להרצאות ארוכות שכאלה". אך תוך כדי דיבור כבר כתב המחאה נדיבה ומסרה לשני האברכים.
זו הייתה דרכו של הרב במתן צדקה, לתת בלי להמתין להסברים מיותרים.


בעל חוב

לאחר הרצחו של ד"ר ברוך גולדשטיין, נעצרנו במעצר מינהלי. "הרב המרקד", שלמה קרליבך, הגיע אלינו לכלא השרון להופעה.  בתום  ההופעה שאלנו הרב קרליבך אם מעונינים אנחנו בשיר או בסיפור מסוים. וענינו שאנחנו רוצים לשמוע   מפיו סיפור על הרב כהנא.
וזה מה שסיפר לנו: באחת הפעמים בהם המריא מישראל לחו"ל, היו חסרים לו 11 דולר למס נמל. הוא חיפש מישהו מוכר שילווה לו את הכסף, ולפתע נתקל ברב כהנא. כמובן, שהרב כהנא, נתן לו את הדולרים בשמחה. כשירדו מהמטוס פגש הרב קרליבך את חבריו וביקש מהם דולרים, כדי לפרוע את חובו לרב כהנא.
הוא פנה לרב כהנא, נתן לו  10 דולר בלבד ואמר: דולר אחד אני רוצה להיות חייב לך, כל עם ישראל חייב לך ואף  אני רוצה להשאר חייב לך משהו...


יהא חלקי עמכם 

מספר יוסי תושב חברון... והימים ימי "בראשית" של ישיבת "שבי חברון" אשר בתוככי "עיר האבות", ואנכי מנהל "ירוק" אשר נתמנה לתפקיד ממרום כסא המורה. לא אדע אנא אלך ואבוא, אנא אסע ואיך אסע להביא שבר לישיבה. ורכב אין לשוט על פני הארץ.

 בשבוע הראשון להכנסי לתפקידי, נמסר לי כי הרב מאיר כהנא רוצה לתרום  - לא פחות ולא יותר - רכב לישיבה! לא יאומן! חלפו ימים ספורים ורכב מגיע לישיבתנו. היה זה רכבו האישי של הרב כהנא הי"ד זצ"ל אשר שרתו שנים באמונה ועתה לאחר שעבר שיפוץ הוא נתרם ומגיע לידינו.

עוד

מעצרים

מעצרים



"ויקצפו השרים על ירמיהו והכו אותו ונתנו אותו
בית האסור בית יהונתן הספר, כי - אותו עשו לבית הכלא.
כי בא ירמיהו אל- בית הבור ואל החניות,
וישב - שם ירמיהו ימים רבים."

(ירמיה, לז' טו'-טז')


לא אירא רע

דברי הרב בבית משפט באמריקה לפני הכרעת גזר דינו:

"כשהייתי בן חמש לקחוני לראשונה לבית ספר ללמוד תורה, והמשכתי עד גיל 23. רבים הם הדברים שלמדתי משך 19 שנים אלו. אני חושב שכאשר מישהו שואל מהו יהודי ומה יסוד הוויתו, התשובה היא אהבת זולתו. זה קל לומר... אהבת היהודי השני פירושה לעשות מה שצריך לעשות...

אני לא שמח להיות פה, אע"פ שאתה רק שופט בשר ודם. איני מייחל לישיבה בכלא, למרות שזה מאד עלול לקרות. אמנם יבוא יום ואצטרך לעמוד לפני "שופט" אחר, ולצידו תעמודנה הרבה נשמות. אני מאמין שנשמות אלו העומדות לידו שואלות כל יהודי ויהודי שאלה: "היכן היית כשזעקנו לעזרה?" יהיו אלו נשמות ניצולי יהודי שואת אירופה ותהיינה גם נשמות יהודי רוסיה. אני עצמי רוצה להיות בטוח שאוכל לענות שהייתי שם ועשיתי ככל שיכולתי. השתדלתי לעשות מה שאני יכול, ובין אם אלך לכלא ובין אם לאו, אמשיך לעשות את המוטל עלי...".




"ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו"

באחד ממעצריו הראשונים של הרב בארץ, הוא נעצר לתקופה ממושכת בלא שידע את הסיבה למעצרו. הרב שהיה רגיל עד אז למעצרים בארה"ב, שם, כיאה לדמוקרטיה אמיתית, לא מקובל לעצור אדם בלי לומר לו את סיבת מעצרו.

כאדם "המסוכן לציבור", הושם הרב בבידוד. לאחר שלושים יום בבידוד חשב הרב לעצמו: "אני לא צריך את כל הסבל הזה, הרי אני עושה את הכל בשביל עם ישראל ואם העם אינו רוצה בכך - לא צריך", שקע לו הרב במחשבות יאוש.

כשליהודי יש שאלות, הוא פונה לתנ"ך. ישב הרב בחדרו הצר נטל את ספר התנ"ך בידו ופתחו בספר ירמיהו פרק כ': "פיתתני ה' ואפת, חזקתני ותוכל, הייתי לשחוק כל היום, כלה לעג לי. כי מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא, כי היה דבר ה' לי, לחרפה ולקלס כל היום. ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו, והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי, ונלאיתי כלכל ולא אוכל" חש הרב שהדברים מדברים בעד עצמם ומאז סיפר הרב - יותר לא היו לי מחשבות נוגות כאלה.



למען אחי ורעי

מייד לאחר הבחירות בשנת תשמ"ד, בהן נבחר הרב לכנסת, הועלתה סברה שבעקבות ספירת קולות החיילים יעבור מנדט אחד ממפלגת העבודה לתנועת ה"תחיה" ולגוש הימין יהיו 61 חברי כנסת כאשר הרב הוא חבר הכנסת השישים ואחד.

בעקבות זאת התקשר באותו לילה בכיר במפלגת השלטון לרב, על מנת לברר מהן דרישותיו כדי להיכלל בקואליציה. הרב הסביר לו, שכמובן כ"סיעת יחיד" הוא אינו יכול לבוא בדרישות מרחיקות לכת ועל כן יש לו דרישה אחת ויחידה והיא: הפסקת כל ההליכים המשפטיים ושחרור מיידי של כל אסירי המחתרת היהודית ואנשי "כך" שהואשמו בירי על ערבים ובהצתת מערכת העיתון האנטישמי "אל- פאג'ר".

"אינך מבין" ענה הבכיר לרב והוסיף "אני מתכוון לדרישות של תפקידים, משרות, תקציבים וכיבודים". "כסיעת יחיד לא תוכל לקבל תיק" הסביר והוסיף ושאל את הרב "באיזה תיק הנך מעונין בכל זאת".

"נראה לי שאתה אינך מבין" ענהו הרב וחזר והדגיש כי זוהי דרישתו היחידה ואם היא לא תמולא אזי הוא, הרב, לא יהיה בקואליציה בשום אופן.

בכך נסתיימה השיחה. מאז לא פנו עוד אל הרב בהצעות כאלה בהבינם, שאת הרב לא ניתן לרכוש ב"תיקים" ותקציבים...


אשריך שנתפסת על דברי תורה

בשנת תשנ"ב, בעקבות התפרעויות רבות שנערכו בכפרים ערבים לאחר אירועי סברה ושתילה, החליט הרב לנסוע לכפר טייבה כדי להזהיר את תושביו לבל יוסיפו עוד להשתולל.

השתתפתי עם הרב בנסיעה זו ויחד אתי התלוו לרב גם יוסי דיין ושמואל בן ישי.

קרוב לכפר הבחנו במחסום משטרה. הורה הרב לשמואל, שנהג, לעצור בצד הדרך. הרב ויוסי דיין שהיו מוכרים, ירדו מן המכונית ועקפו את המחסום תוך הליכה בשדה כותנה סמוך, בעוד שמואל ואני המשכנו בנסיעה. חלפנו על פני המחסום ללא בעיות מיוחדות, חזרנו לשדה ואספנו את הרב ואת יוסי. בהתקרבנו לטייבה, הבחנו במחסום משטרה אחר שהוצב בכניסה השנייה לכפר. כאן כבר לא הספיקו הרב ויוסי לרדת וללכת דרך השדה, ועל כן חבש הרב כובע לראשו והרכיב משקפי שמש בתקווה שלא יזהוהו. לשוטרים במחסום סיפרנו כי אנו נציגי הסוכנות המלווים מיליונר מאמריקה (הוא הרב בתחפושת) וכי אנו עושים דרכנו לישוב סלעית, כדי לתרום כסף לישוב זה.

מכונית הפיאט המיושנת והחבוטה בה נסענו, ותעודות הזהות שהצגנו עם כתובת מגורים בקרית ארבע, שהופיעה בכולן, עוררו את חשדם של השוטרים, אך בעזרת ה' ניתנה לנו הרשות להמשיך בדרכנו. משהתחלנו לנסוע, לפתע קרא לנו סמל משטרה שהוצב במחסום לעצור ולפתוח את תא המטען. נזכר אותו סמל שהרב, שבזמנו נאסרה עליו הכניסה לחברון בתוקף צו של המושל הצבאי, הגיע בכל זאת לעיר כשהוא מטמין עצמו בתוך תא מטען של מונית... את הרב לא מצא הסמל בתא המטען של הפיאט, אולם כרוזים של תנועת "כך" נמצאו שם למכביר. כעת הסיר הרב את הכובע והמשקפיים והזדהה בפני השוטרים המופתעים. לאחר חקירה במשטרת כפר סבא, הופרדנו לשני זוגות: יוסי דיין ושמואל בן ישי נשלחו לתא המעצר בשדה התעופה בן-גוריון ואילו הרב ואני, נכלאנו בתחנת המשטרה בפתח תקווה.

תא המעצר בפתח תקווה היה אז מקום אפלולי מצחין וצפוף ביותר. כאשר נכנסנו לשם, היו כל המיטות תפוסות ועצירים אחדים אף ישנו על הרצפה. העצירים במקום זיהו מיד את הרב ותוך דקות ספורות פינו עבורו מיטה, וערכו עליה מצעים נקיים וכיבדוהו בעוגות ופירות שונים. כל העצירים שהיו שם התגודדו סביב הרב תוך גילויי אהדה רבה. כשהתברר להם שאני הוא מזכירו של הרב - פינו גם עבורי מיטה.


פנו דרך

סניף "כך" בנצרת עילית, שכן בבית משותף שכל דירותיו, מלבד זו של הסניף, היו מאוכלסות בערבים מנצרת תחתית שרכשו שם דירות. הסניף נחנך בטקס חגיגי במעמד הרב וראש תנועת "כך" בעיר, מר אלכס פינקלשטיין. מוזמנים רבים הגיעו לטקס, אולם היו נוכחים שם גם רבים שלא הוזמנו... שתי משאיות מלאות באנשי מג"ב חמושים באלות ואוטובוס מלא שוטרים הגיעו גם הם לחנוכת הסניף.

בתום הטקס, רצה הרב לתדלק את מכוניתו. תחנת הדלק הפתוחה, היחידה היתה בנצרת תחתית והרב רצה לנסוע לשם. ניידת משטרה חסמה את דרכו. לאחר שביררו את מטרת נסיעתו לנצרת תחתית, הורו לו השוטרים לנסוע לתחנת המשטרה ולתדלק את רכבו שם על חשבון המשטרה. בדרכו חזרה לירושלים, ליווהו שתי ניידות משטרה, אחת מקדימה ואחת מאחור תוך צפירה והבהוב באורות הכחולים. וכך נסע הרב לירושלים כשהוא מלווה לאורך כל הדרך בשתי הניידות כאילו היה הרב נמנה על אחד מראשי האח"מ.


שלח את עמי

תרגום מתוך ספרו של הרב "סיפורה של הליגה להגנה יהודית"

ב - 29.12.69 בשעה אחת אחר הצהרים, פלשו בבת אחת 3 קבוצות של יהודים צעירים למשרדים הסובייטים: "טס" - (עיתונות), "אינטוריסט" - (חברת תיירות) ו"אירופלאט" - (חברת תעופה) בניו יורק, וקבוצה אחרת קפצה לתוך מטוס סובייטי שנחת זה עתה בנמל התעופה קנדי. היהודים הצעירים היו כולם חברי ה"ליגה להגנה יהודית", ועם  ההתקפות האלו החל פרק חדש ומהמם  בתולדות המאבק למען יהודי ברית המועצות וגם בהיסטוריה של הקהילה היהודית האמריקאית.

בסט, אני (הרב) ועוד שלשה צעירים השתלטנו על  המשרד. הנציגים, כולל שני עיתונאים סובייטים, נצטוו להישאר בשתיקה בעוד שאנו צובעים את הקירות בסיסמאות "עם ישראל חי" ו"שלח את עמי".

במשרדי "אינטוריסט", קבוצה בהנהגת אברהם הרשקוביץ בן ה- 25, הרשתה לאלו שרצו להימלט לעזוב, ואז נעלו את כל הדלתות. אחד הנציגים הסובייטים שניסה לקחת מספריים - נסגרה המגירה על ידו, אבל המחזה המרגש ביותר התנהל בנמל התעופה קנדי. שם, דיילים סובייטים חיוורים עמדו והביטו כאשר קבוצה של יהודים צעירים מיהרו לתוך מטוס סובייטי ענק שהגיע זה עתה ממוסקבה. בעוד שצעיר אחד צובע את המטוס בסיסמאות בעברית, קשרו עצמם שניים אחרים לגלגל הקדמי כשהם צועקים "עם ישראל חי".

בעוד שיהודים ואינם יהודים כאחד הביטו בתדהמה על החריגה היוצאת דופן מההתנהגות הרגילה של היהודים - "הנחמדים והשקטים", ה"ליגה", כולל אלו שנעצרו רק אתמול, נכנסה לפעילות התקפית נוספת.

בשעה שמונה בערב, בקור ובגשם, הגיעה קבוצה של מאתיים חברי ה"ליגה" לבניין האו"ם, שם חיכו עוד כמאה חברים. שורות של שוטרים מיחידה מובחרת חיכו שם כשבידם מקלות, כדי למנוע מחברי ה"ליגה" להגיע לשגרירות הסובייטית.

היו שם מספר שוטרים בעלי דרגות גבוהות, כולל המפקד דוד פאלק שהודיע לי שאסור לקבוצה לעמוד שם ושנצטרך לזוז למקום מרוחק יותר. אנחנו באנו, כמובן, לשנות את הנוהל הזה, והודעתי למפקד שאנחנו מתכוונים להיכנס לבלוק ולעמוד בחצר לפני בית הכנסת "פארק איסט" (שלמזלנו עמד בדיוק מול הבניין הסובייטי). "אנו רוצים להתפלל לה' ליד בית הכנסת" - אמרתי לו.

פאלק, שהוא עצמו יהודי, לא היה יכול להסתיר את החיוך כשאמר "באמת, הרב, אתה באמת לא רוצה להתפלל".  "אבל אני כן רוצה" - אמרתי לו, ולא רק זה, אני מתכוון להתנהג לפי חוק חופש התפילה, אלא אם כן תיתן לי סיבה חוקית מספקת למה מותר להפגין ליד כל בנין אחר או למען משכורת גבוהה יותר, אבל להתפלל מול בית כנסת זה לא חוקי - משום שזה מפריע לסובייטים? ואת זה התכוונתי לעשות, ומיד.

באותו רגע, שוטר בעל דרגה גבוהה הודיע ברמקול שחל עלינו איסור לעמוד בבלוק הזה ועלינו להתקדם מיד. ואכן כך עשינו. דחפתי את עצמי לתוך מחסום המשטרה ולתוך קבוצת השוטרים, והקהל התפרץ איתי קדימה. השוטרים היכו במקלות אך קיבלו בחזרה אגרופים. צופה בן 75, ד"ר מוריס צוקר נפל לארץ מחמת מכה על הראש ממקלות השוטרים, אבל ההתקפה החלה .

בפעם השניה בתוך עשרים וארבע שעות, ביליתי מספר שעות בתוך הכלא. בפעם הזאת האשימו אותי בהתקפה נגד החוק, התפרעות, והפרת סדר.

למחרת גיליתי שהמשטרה נענתה לבקשתנו ושנצחנו. מאותו יום והלאה, הם הודיעו, מספר מוגבל של מפגינים יוכלו לעמוד במקום מספיק קרוב כך שהסובייטים יראו וישמעו אותם. אלימות היא תמיד לא רצויה, אבל לפעמים הכרחית
עוד

Ежедневные новости от Кахане

Ежедневные новости от Кахане







Истина заключается в том..



Истина заключается в том, что аборт для евреев – это убийство, а гомосексуализм – мерзость, и что самоубийство – это не право, и что все евреи – в ответе друг за друга, в результате чего Всевы-ний наказывает всех нас за плохие поступки отдельных людей; на основании последнего наиболее логичным выглядит настоятельное требование того, чтобы еврейское государство обязывало бы всех выполнять Галаху.












Святая Земля, жилище Б-жественного Пребывания, является местом величайшей драмы в мировой истории – возвращения евреев в Израиль, на Землю и в Страну, после двадцативекового отсутствия.

Великая битва идет там сегодня, битва, которая затмевает войну между евреями и арабами, ибо последняя является только малой частью великого сражения. Кипящий конфликт едва ли нов. Это, скорее, последняя фаза в постоянно идущем конфликте, которому уже тысячи лет. Возможно, самый знаменитый момент этого конфликта отмечается, скорее всего из невежества, в праздник Хануки. Ожесточенная битва, проходившая 2500 лет тому назад, между теми евреями, которые хотели создать истинную еврейскую культуру и общество, и теми, которые хотели стать греками, впитав их идеи и культуру. Последние стали известны как эллинисты, и Маккавеи вели с ними реальную войну, войну с извращением и превращением еврейского народа в отвратительную еврейскую карикатуру чужой, нееврейской культуры.

Именно эта битва идет сегодня в Еврейском Государстве, которое превратилось в Государство Евреев и которое погружается во что-то даже гораздо меньшее, чем это...











Ценности иудаизма..



Ценности иудаизма абсолютно отличаются от западно-гойского эллинизма. Что этично и что морально? Что есть милосердие и что есть справедливость? Ответы иудаизма и эллинизма лежат на разных полюсах. Политическое равноправие? Демократия? Терпимость к мерзости? Свобода в социальной и личной сфере? Роль властей? Взгляды евреев и говорящих на иврите гоев диаметрально противоположны.










Война..



Мы начнем искоренять террор только тогда когда поймем что война должна быть без милосердия,без жалости,без пощады,без ограничений,должна быть тотальной..война заповеданная Торой,война обязательная,война жестокая ..без компромисов и без дурацкой жалости...










...построить еврейское государство



На нас лежит обязанность объединить чувство уважения к Традиции,характер государства и народа с терпением и доброжелательностью..Путь существования еврея заключается в мире и спокойствии.Любой другой путь влечет за собой горечь ненависти,раздор и стихийные бедствия..Мы не должны забывать что мы приехали в Эрец Исроэль с одной целью..построить еврейское государство а не государство западного варианта..Мы обязаны руководствоваться еврейскими а не западными ценностями.Не либерализм, демократия или прогрессивные взгляды будут определять что для нас хорошо и что плохо..










Выбери жизнь!



Народ мой, мой дорогой и глупый народ! Мы говорим о твоей жизни и о жизни твоего потомства, твоих детей и внуков. Выбери разумно! Выбери жизнь! Великолепие твое – только попроси. Но и ужас тоже будет твоим за твою слепоту. Выбери жизнь, но поспеши – осталось мало времени










Это твои лидеры, о Израиль!



И это твои лидеры, еврейское дитя! Это твои лидеры, о Израиль!Удивительно ли то, что еврейский ребенок следует по пути этих превозносимых до небес лидеров? Носителя порока сделали еврейским лидером, который своим примером заражает еврейских детей.










Иудаизм



Иудаизм – это человеко-ориентированная вера. Это общая для всех евреев система понятий, которая не только связывает их вместе как евреев, но и обязывает их создать национальное общество, которое будет уникальным, особым, святым – еврейским! Иудаизм требует от еврея создать такой народ, такое общество, которое будет обособленным, отделенным от всех других, потому что это единственный способ защититься от нееврейского и нечестивого влияния других народов.










А время на исходе.



А время на исходе.

Это слишком ужасно. Кто хочет в это верить? И поэто-му не верят. Кто хочет признать, что пути “рационализма“, секулярной “реальности“, “прагматизма“ и “практицизма“ пришли к своему неизбежному концу? Кто хочет признаться в том, что еврейский Адам, который скинул с себя подчинение Небу и возложил свою веру в собственный Плод Знания, застанет себя на грани изгнания из Райского Сада дураков?

Те, у кого недостает веры в реального Б-га, – избавьте нас от бесполезных молитв и лицемерия тех, кто верит в бога комфорта, исчезающего при первом намеке на кризис, – не могут признать банкротство “рациональной“ надежды. Для них это значит остаться без одежды. И их рай воистину потерян…











Пусть будет тишина!



Такие люди опасны. Люди веры вселяют ужас в сердца людей, лишенных веры, потому что те начинают вкушать плоды реальности. Те, кто настаивают, что секулярно-рациональные пути безнадежны и разъясняют эти пути, – этим они уничтожают само основание “секулярного” реализма. Тем, которые призывают к иррациональным, опасным, еврейским вещам, которые изолируют нас и вызовут вражду и скрежет зубовный среди гоим, не может быть позволено подвергать нас опасности. Пусть их заставят замолчать из-за их опасной иррациональности. Заткнуть им рты для успокоения нашего галлюцинаторного бреда, который мы ежедневно вводим в наши мозги, чтобы притупить наше восприятие действительной реальности. Пусть будет тишина!










Галут



Галут. Еврей сидит на чужбине и ничего не понимает. Отрицая как святое и особое предназначение еврейского народа, так и святость Еврейской Земли, он предпо-читает скверну стран других народов. Он сидит в своей новоизбранной стране, погрязнув во плоти гойских мясных горшков даже тогда, когда его Создатель готовится захлестнуть их огненным потоком. Он сидит в самой гуще гоя, подражая всей этой лжи, принимая язычество и идолопоклонников с такой же страстью, как и гойскую женщину, которую он взял себе в жены. Он погрузился в ассимиляцию и тонет в Гойском Море, исчезая c еврейского горизонта. Он клянется в верности Объединенному Галуту и осквернению, богохульству и язычеству, которое стоит за этим. Он тоскует по чужой культуре, бросая себя в разрушающие его объятия. Он уничтожает свою сущность, себя самого.










Реальность слишком мучительна



Реальность слишком мучительна, мы придумаем какое-то разрешение, прославим иллюзию. Например, президент-гой спасет нас, он спасет нас; он не даст водам Вавилона достигнуть нашей души – он спасет нас из болота, в которое мы провалились. Соединенные Штаты Америки станут нашим жезлом и нашим посохом, чтобы защитить нас против Ишмаэля и Красного Эдома. Американский гой поймет, что Москва является врагом, и Израиль станет представителем Америки на Ближнем Востоке. Американский гой наконец-то поймет, что не Израиль угрожает американской нефти, и поэтому выберет евреев вместо саудовцев. Союзники Вашингтона не будут давить на нас, чтобы мы ушли с территорий, они с радостью примут тамошние еврейские поселения и дадут нам столько оружия и помощи, сколько нам будет нужно. И даже больше.Кроткий мусульманин действительно желает мира, и Египет больше не является угрозой – посмотрите на фотографии туристов-евреев, улыбающихся у Сфинкса, и

перестаньте волноваться об американских базах и поставках оружия Каиру. И даже больше.











Трагедия состоит в том, что мы не хотим видеть или слышать.



Это время испуганных людей, страшащихся будущего, которое угрожает их миру.А также время печальных иллюзий и безумного заблуждения. Время, когда хватаются за соломинки и опираются на них, ища в них помощи и поддержки. Время веры в патентованные абсурды и вероломных гоев, время преклонения у ног человеческих. Но это совершенно бесполезно.Время сбора урожая, око за око, время жатвы на полях, засеянных высокомерием, адамизмом,время сбора урожая в секулярных садах эгоизма, и ничего не остановит того, что должно быть. И в сердце нашем мы это знаем. Для нас это непостижимое время разъедающего и удушающего подозрения, что, несмотря на все наши усилия, приближается тьма и судьбоносное разрушение неизбежно. И все наши неистовые усилия в конце концов обречены на бессилие.










Йом Кипур



Йом Кипур единственный день в году в который,избранным было позволено входить в Святая Святых, в этот святой и грозный день Первосвященник входил с трепетом и дрожью в Святая Святых держа в руках сосуд с благовониями.Там в самом Священном месте на Земле,между Покровами Скинии Завета,он ставил этот сосуд с благовониями на жертвенник с углями, и весь Дом наполнялся дымом благовоний."И Слава Всевы-него наполняла Дом"



Депутаты Кнессета,эта Заповедь еврейских благовоний,Заповедь святости и возвеличивания,потому что благовония,в соответсвии с тем что пишет автор "Сефер аХинух",это то в чем человек "находит удовольствие и радость и известно что приятный запах является тем что душа человека использует для наслаждения, и удовлетворяет сердце.И запах исходящий с жертвенника был наивысшим и наилучшим из всего что было сделано руками человека."



Скобим мы,скорбим о этой потере,скорбим о потерянном народе,скорбим о лидерах которые потеряли свой народ,скорбим о нашем народе идущем к самоубийству,мы скорбим о народе стоявшем когда то на пике святости и чистоты,народе 11 благовоний,народе сосуда жизни который сегодня упал с этих духовных высот..скорее был спущен с них..по вине низких и подлых правителей,по вине нечестивых правителей в глубокую яму смерти и наркотиков (игра слов "סמים" означают как благовония так и наркотики)..гашиша,кокаина,крека,героина и других..











10 дней раскаяния



Сегодня,когда народ Израиля находится между молотом и наковальней,в эти десять дней раскаяния мы обязаны признать свои проступки и отторгнуть все нехорошие деяния.

Государство Израиль находится сегодня в реальной опасности арабского влияния и изнутри и снаружи и эта опасность растет с каждым днем.Израиль стоит перед опасностью нового Холокоста..духовного Холокоста.Молодежь бежит..бежит,от малейшего намека на сионизм..

Что бы избежать нового Холокоста,не дай Б..г,мы обязаны выработать истинную еврейскую программу:

1.еврейское образование во всех школах.

2.национальную самоидентификацию.

3.каждый ребенок должен произносить каждое утро "Как же нам посчастливилось что наша доля быть евреями!"("Ашрейну ма тов халькейну.." часть утренней молитвы ).

4.распространение еврейского контроля и влияния на всю территорию Эрец ИсроЭль.

5.возвращение к иудаизму и традиции.

6.принятие власти Небес.

7.вера и доверие Б..гу Израиля.

9. депортация арабов из нашей страны в их страны.











Сторонники реформизма и консерватизма разлагают народ.



Депутаты Кнессета!Мы живем сегодня в поколении извращенных понятий и перевернутой реальности.Истина не просто отсутствует... она размыта до неузнаваемости.Границы между правдой и ложью разрушены,господствуют хаос ,смешение и развращенность.Противостояние между Правдой и Ложью и борьба Света и Тьмы.Страны рассеяния наполнились обманщиками,раформаторами и консерваторами,создавшими культ мошенничества и назвавшими его "иудаизм".Сторонники реформизма и консерватизма разлагают народ.Появился незаконнорожденный ублюдок,жаждущий дотянуться до народа Всевы-него.

Используя ложь,мрак,непосвященность и ассимиляцию,реформизм и консерватизм возносят себя на пьедестал Истины,Света и святости иудаизма.То же самое уничтожение духовности и ложь,ту же самую ассимиляцию и смешение с гоями,то же самое осквернение и размытие Святости Всевы-него которое они принесли они во все страны,сегодня они хотят импортировать в Святую Землю.

Депутаты Кнессета!

Достаточно обманываться в их намерениях, достаточно нечистот в нашем Доме! Законопроект который я сегодня предлагаю призван дать четкое определение истинному иудаизму,призван определить кто имеет право называть себя "раввином" или "раби" и дать четкое определение тому что может называться "бейт кнессет"(синагога) и кто такой "еврей"!Этот закон призван вычистить хаос,беспорядок и смешение из Храма,отделить Свет от Тьмы и истинный иудаизм от незаконнорожденного.Я процитирую основую мысль законопроекта:"В Эрец ИсроЭль гражданин еврей,житель еврей или турист еврей может быть признан в качестве "равввина" или "раби" или любого другого названия еврейского духовного лидера,только если он:

1. верит в Тору данную на Синае.

2. он получил обучение как раввин через ортодоксального и верующего раввина,и он является таким же как и его учитель.

3. он получил сертификат подтверждающий его полномочия на использование звания "раввин" или "раби" из Главного государственного раввината или другого ортодоксального раввинатского учреждения,после тщательной проверки его религизной позиции.

Название "бейт кнессет"(синагога) может быть помещено только на здании,посетители которого верят в Тору данную на Синае, тексты их молитв и порядок молитв соответствуют требованиям еврейского Закона,как это определили великие мудрецы Торы,верящие в Тору данную на Синае. Всем остальным учреждениям разрешено называться "Сenter" или "Temple".











Я призываю к еврейскому порядку!



Я призываю к еврейскому порядку основанному на безопасности и вере,на понимании того что Всевы-ний Он Один и Един и нет никого кроме Него!

К порядку жесткой руки,железной руки в отношении тех кто готов принести в жертву и проклясть народ Израиля и Землю Израиля а значит и Б..га Израиля!Призываю закрыть все университеты на арабских территориях ,выгнать студентов,коллективно депортировать весь район в котором было совершено нападение на евреев! Осуществлять массивное еврейское строительство в кварталах проживания мусульман,таких как Хеврон,Шхем Аза,в каждом и каждом городе Иудеи и Шомрона! Необходимо постоянное еврейское присутствие и еврейская молитва на Храмовой Горе и передача прав управления Храмовой горой от ВАКФа и главного муфтия государственному рабануту.Прекратить деятельность управления гражданской администрации и военного управления на территориях Иудеи и Шомрона.Растространить государственный суверенитет на все эти территории!











Счастливы дети которые не позорят нашу седину!



Уважаемый спикер,уважаемые депутаты Кнессета,счастливы дети которые не позорят нашу седину.Вчера в Старом городе Иерусалима был арестован мой сын Беньямин Зеев и несколько молодых евреев из движения "Ках" за то что пришли на помощь евреям на которых напали арабы.Как еврейский отец я горд тем что мой сын был один из тех храбрых евреев которые нанесли ответный удар арабам жаждущим еврейской крови!Как еврейский отец я горд тем что мой сын и эти молодые ребята из "Ках" поняли истинный смысл Торы,которая требует Аhават ИсроЭль и мести гоям за народ Израиля.Как еврейский отец я вижу и стыжусь той трагедии,оставления в опасности и государственного беззакония которые царят в народе,в народе Израиля,который находиться в руках маленьких слабых лидеров,гномов,огречевшихся гоев..Я призываю вас,мудрый и отважный народ,находящийся сегодня за решеткой,я призываю всех молодых евреев движения "Ках",мудрых и смелых,которые были арестованы за то что вступились за еврейскую честь,я призываю их всех словами царя Шломо (мир ему) :"Сын мой! Если сердце твое мудрое, будет радоваться и мое сердце." Поэтому счастливы дети не позорящие наши седины!










Не бойся никого кроме Б..га Израиля! (христианам)



Государство Израиль не нуждается в вас..Оно раскроется только тогда когда станет государством избраным Б..гом Израиля,но для вашей же пользы вспомните предупреждение Всемогущего в Берешит (12-3):"Я благословлю благословляющих тебя и проклинающих тебя Я прокляну." В День Суда Всевы-ний будет судить вас,христиан,в соответствии с тем поддерживали ли вы Народ Израиля,избранный Им народ,или были его гонителями..Не потому что мы нуждаемся в вас,а потому что вы должны бояться Б-га Израиля..поэтому мы предупреждаем вас- в ваших же интересах поддерживать еврейский народ и его страну..С этим мы обращаемся к ортодоксально-фундаменталистким течениям.. И параллельно с этим необходимо приложить все усилия для борьбы с миссионерством.Необходимо требовать от правительства Израиля удалить их из страны,провести в кнессете закон запрещающий их деятельность и предельно строго наказывать каждого нарушающего этот закон.Не бойся никого кроме Б..га Израиля! Прилепимся к Торе Его и выведем мерзость из нашей среды!










Выбор



Что будет с евреем: будет ли его будущее светлым или черным, будет ли он наслаждаться миром или жить в страхе, зависит только от того, останется ли он верным своей роли, своей обязанности и своей миссии в этом мире, от того, склонит ли он шею и примет ли подчинение Небесам.










Еврейские лидеры всегда принимали активное участие в борьбе за свободу, включая применение насилия



Со дней, когда наш праотец Авраам поднялся на битву с четырьмя царями, чтобы спасти своего племянника Лота, и с тех пор, как Моше-раббейну убил египтянина вместо того, чтобы создать комитет для изучения причин египетского антисемитизма, со времен Маккавеев… до учеников рабби Акивы, которых оторвали от учебы и послали сражаться в армии Бар-Кохбы… еврейские лидеры всегда принимали активное участие в борьбе за свободу, включая применение насилия










На каждом еврее лежит обязанность сделать все возможное для другого еврея если тот в беде..



На каждом еврее лежит обязанность сделать все возможное для другого еврея если тот в беде..Необходимо помнить что сегодня есть много евреев находящихся в беде-евреи из России,желающие вернуться в Землю Израиля,которых не выпускают из страны,сирийские евреи ужасно страдающие от произвола арабов и которых так же не отпускают..Несчастные и бедные евреи во многих странах,зачастую нуждаются в помощи и нет никакой возможности помочь им если только не применить грубую силу против ненавистников нашего народа..Я не раз делал это и это им помогало,но не раз я был задержан полицией которую ничуть не волнует что происходит с евреями..Таким образом я вынужден сидеть немного..совсем немного.. в тюрьме..Но это неважно.Тот еврей что не готов пожертвовать своей душой ради другого еврея-неправильный еврей..нехороший еврей..Главное что мы должны выучить из этого что еврей не должен давать гою или ненавистнику народа Израиля победить,потому что это осквернение Имени Всевы-него! (письмо к сыну Беньямину)























Гой который попытался убить или даже просто нанести вред еврею должен понести наказание.



Гой который попытался убить или даже просто нанести вред еврею должен понести наказание,а в том случае если он пытается бежать что бы спастить,безусловно должен быть отдан приказ на его уничтожение..Тот кто выступает против этого и дают приказ дать врагу скрыться ответственны за то что в будущем враг будет продолжать убивать евреев..Никогда он не сможет сказать: "не на моих руках их кровь.." Потому что он пособник гонителя,друг убийц Народа Израиля, и как сказано:"..ты будешь изгнанником и скитальцем в Земле."(Берешит)

(в дополнение, если гои не только не только не приняли на себя дань,подчинение и власть Всевы-него и Израиля в Земле Израиля,они также объявляют войну евреям и нападают,на нас..убивают нас..в этом случае против них применяется понятие "Заповеданной войны" (мильхемет мицва)..что неизбежно должно повлечь за собой их смерть.)











Быть "отделенным"...



Быть «отделенным» не значит быть расистом. Любой нееврей, который того желает, может стать евреем. Иными словами, дело здесь обстоит не так, как в ЮАР; там, если вы – черный, вы – неудачник. Точка. И так будет до конца ваших дней. В иудаизме нет ничего такого. Всякий, кто хочет быть евреем, может быть евреем.










У меня есть друг по имени Бреннер



У меня есть друг по имени Бреннер,точнее говоря я не совсем уверен что это его имя,но это имя которым он представился,когда впервые пригласил меня к себе в кабинет,в министерстве безопасности в Тель Авиве в 1972 году.Он был очень гостеприимен..спросил меня не хочу ли я выпить, и даже когда мы перешли к сути дела и он сообщил мне что он агент ШаБаКа,он вел себя по джентельменски.Это было сразу после резни в Мюнхене,когда 11 израильских спортсменов были убиты,и господин Бреннер предупредил меня что бы я не пытался совершить какое либо возмездие в отношении арабских террористов.Я вежливо его выслушал и пошел своей дорогой.Во всяком случае попытался выслушать.У меня нет ни малейшего представления каким будет следующий шаг моего друга Бреннера и что скажут ему сделать в следующий раз его работодатели-правительство Израиля.

Но все что я могу сказать им,это то что им стоит прекратить тратить свое время..

Дорогой Бреннер! Я могу обещать тебе только одно.Никогда я не буду делать ничего что запрещено Алахой и еврейской миссией.

Если у тебя есть время приезжай ко мне и я научу тебя быть евреем,вместо того что бы быть бледной копией Джеймса Бонда.











Не стоит бояться того что большинство придерживается противоположного мнения.



Не стоит опасаться того что большинство людей придерживаются мнений противоположных нашим,протому как иногда меньшинство слышит то что большинство не слышит и иногда Истина на стороне меньшинства!










Шамир..когда то ты был мужчиной..



Если бы мы были евреями с чуством собственного достоинства и верой в Б..га Израиля то мы бы вставали бы после каждого теракта и платили бы им всемеро за все ими совершенное.Арабский террор в Земле Израиля? Ответ-один:еврейский террор против арабов!Еврейский террор господин Шамир!Потому что когда то.. когда то ты был евреем и мужчиной.. Верни прежние времена..времена "Лехи" и Давида Разиэля..Разве Давид Разиэль-народный герой просто тихо сидел? Кто устанавливал взрывные устройства в Иерусалиме,в Старом Городе? В Яффо,в Хайфе,в 1936,1937,1938 годах? Это был Давид Разиэль,который сегодня является народным героем.Холм Разиэля,улица Разиэля названы в честь Разиэля.Только это они понимают!Очень жаль что сегодняшнее правительство этого не понимает.

рав Меир Давид Кахане



(Это единственное хорошее что я нашел о Шамире в трудах рава..потому что Шамир вел войну против рава из всех его сил)











Нужно чувствовать боль другого еврея..



Однажды мир станет хорошим, но пока он такой, какой есть. Три еврея страдают уже годами. Если страдаете не вы, нельзя быть слишком хорошим. Не будьте хорошими за счет других людей, которые страдают. Как просто быть хорошим, когда вы не чувствуете боль. Нужно чувствовать боль другого еврея и делать все возможное для помощи другому еврею. Нет ничего, через что нельзя переступить для помощи еврею.










Рабочие бригады для тех кто не являются гражданами..



Каждый житель страны не имеющий гражданства будет обязан отработать три года в качестве члена рабочей бригады,это обязательство вступит в силу с 18 летнего возраста..После этого он будет обязан отработать там же месяц в каждом году..Ни один араб не будет принят на обучение ни в один университет если не присягнет на верность еврейскому государству!










Они ненавидят!



Они ненавидят Шабат,ненавидят Алаху и еврейство,ненавидят ешивот и ненавидят рабаним. Они ненавидят быть евреями и ненавидят Всевы-него. Они ненавидят Кахане который является частью всего этого.Они ненавидят и те сотни тысяч сторонников всего того что они ненавидят..и поэтому они готовы использовать любые средства что бы уничтожить еврейство в евреях!










Нет работы? Есть работа,но не для еврейской молодежи!



Для меня основым недостатком государственной экономической политики является призыв молодых евреев в армию..Молодежь отдает три года своей жизни своему народу и своей стране..Он принимает на себя эту обязанность с пониманием ее важности,потому что он хороший еврей и готов служить своему народу и своей стране..Однако через три года когда этот хороший молодой еврей заканчивает службу,он возвращается домой в свой нищий район города,где он обнаруживает что для него нет работы. Нет работы? Есть работа..но не для еврейской молодежи..не для тех кто демобилизовался из армии..а для тех кто кто не отдал не только трех лет но даже трех секунд для страны и народа.ЕСТЬ РАБОТА ДЛЯ АРАБОВ!Каждое утро 90 000 арабов приходят сюда с арабских территорий..ДЛЯ НИХ ЕСТЬ РАБОТА!










Запрещено разбазаривать время..



Человеку запрещено разбазаривать время своей жизни и таким образом упустить хотя бы несколько минут данных ему для того что бы выполнять свои обязанности в этом мире..Каждое мгновение его жизни должно быть освящено его миссией в этом мире и в достаточной мере освящено и возвышено соблюдением Заповедей Всевы-него..Необходимо стараться походить на Него в приверженности Его Замыслам и Идеям..И каждый человек бессмысленно расходующий годы своей жизни на занятия которые помогают ему отстраниться и убежать от его предназначения(такие как например употребление алкоголя и сон) уничтожает себя и отгораживается от своего предназначения.. и конечно же несет на себе большой грех..










"Чолент гоим"



Бедное дитя. Запутавшееся, потерянное, заблудившееся. Бедные отцы. Запутавшиеся, потерянные, заблудившиеся. Бедные евреи. Запутавшиеся, потерянные, заблудившиеся. Вот где расизм в чистом виде: упорная, иррациональная приверженность «еврейству» без единой логической, моральной, этической причины для этого. Еврейство и еврейское государство, причина существования которого ничуть не более логична, чем особый статус на основе страстного желания быть «другим». Вот где абсолютная форма расизма.

Светский еврей как Израиля, так и Изгнания сохраняет еврейство не в силу логической, неплеменной точки зрения. За тысячу лет он так и не смог рационально объяснить, почему он настаивает на том, что он ЕВРЕЙ и отличается от остального мира. Светский еврей как в Израиле, так и в Изгнании является евреем только по одной из двух иррациональных, эмоциональных причин. Это специфический синдром, который я называю «чолент и гойим».



Чолент – это традиционное еврейское блюдо, которое едят в Шаббат. Оно состоит из мяса и фасоли, его готовят на огне всю ночь до утра (поскольку в Шаббат нельзя зажигать огонь). Этот термин хорошо символизируют «культуру желудка», особую «ностальгию» еврея по ортодоксальной семье (отца или деда) и ее обычаям, образу жизни и всем тем традициям, которые он вспоминает с теплотой даже после того, как отказался от них. Он, нынешний еврей, привержен еврейству, которое основано на теплых воспоминаниях о других людях, которые придерживались настоящего еврейства. Его еврейство – это воспоминания о пасхальном седере, свечах Шаббата, еврейских молитвах и уроках, которые он усвоил в детстве. Иудаизм? Вряд ли. Скорее ностальгия по иудаизму – «чолент».











Пусть знают, что есть другие люди!



Цивилизованное правосудие дает возможность любому обвиняемому защитить себя. Не разрешить ему это – нарушение Алахи... Гниющее Государство Израиля уничтожается теми, кто подписывает тоталитарные приказы и лишает свободы людей, которые бросают им вызов. Тирания не терпит настоящую оппозицию в этой стране. Люди здесь в общем покорны, забиты, запуганы или куплены, а оппозиция – просто бледная карикатура этого понятия. Пусть знают, что есть другие люди. Поэтому я отказываюсь участвовать в суде, на котором я не могу представить мое дело перед всем миром и который для меня является издевательством и линчем..










Реальность такова



Реальность такова: отвергнув Б-га и вымаливая у человека, Израиль станет постоянно растущей мировой парией, объектом экономических и военных санкций Объединенных Наций гангстеров. И это будет всегда, что бы Израиль ни сделал, мир примитивно-прогрессивного язычества не удовлетворится ничем, кроме национального самоубийства Израиля. А союзник растает, как снег под весенним солнцем.










Они могут заставить меня замолчать лишь убив меня



Они могут заставить меня замолчать лишь убив меня,но пусть они знают,что я буду продолжать говорить людям правду и предоставлять доказательства своих слов..










Убейте их пока их немного!



Стоя перед толпой, мэр прокричал: «Убейте их, пока их еще немного!».

Нет, это был не шиитский фанатик из иранской или южноливанской деревушки. Этот мэр был полной противоположностью им – Ицхак Ярон из преимущественно левого города Гиватаим, пригорода Тель-Авива, основанного воинственными пролетариями. Это был человек левых убеждений, прогрессист, гуманист, глубоко верящий в свободу самовыражения; человек, боровшийся с фанатизмом, насилием, фашизмом и ненавистью – и именно он прокричал: «Убейте их, пока их еще немного».

«Они» – это члены партии Меира Каханэ «Ках». «Они» собрались в Гиватаиме на разрешенный властями митинг и вдруг столкнулись с группой левой молодежи. Мэр Ярон, а также помощники министров Ади Амораи и Шошана Арбели-Альмозлино с несколькими членами Кнессета бросились на трибуну, чтобы физически помешать проведению разрешенного митинга. «Они» внезапно оказались под градом яиц и камней, при этом из левой толпы раздавались неприличные крики; именно в этот момент наш прогрессивно-либеральный гуманист прокричал свои бессмертные слова: «Убейте их, пока их еще немного!».











Обязательный курс антиассимиляции



В сфере образования Израиля требуются значительные изменения..Целью еврейского образования сегодня является изменить ИсроЭль на евреев живущих в Эрец ИсроЭль.Каждый еврейский ученик обязан получить курс антиассимиляции и запрета смешанных браков,как например сегодня есть обязательный курс "антиКахане".На этом курсе необходимо делать ударение на величии и славе еврейской идеи и необходимости изучения иудаизма и продолжения существования Народа Израиля как народа отделенного и обособленного,избранного святого и возвышенного..










Нет ему веры..



Я хорошо запомнил тот день,когда сразу после катастрофы Кемп-Девида и катастрофы отказа от Синая я сидел с одним умным сефардским евреем..евреем который,не как Эзер Вейцман, знает арабов только по игре в гольф и по коктеильным вечеринкам "Джони Уокер" в Каире, а потому что он родился и жил среди арабов,еврей который настоящий специалист по арабскому вопросу..И этот еврей по настоящему мудрый,повернулся ко мне и сказал слова которые я слышал до этого бесчисленное количество раз: "Араб умер 40 лет назад..нет ему веры".Так сказал "специалист по арабам" и абсолютно простой еврей,который действительно наш союзник и друг..Истина заключается в том что араб понимает только одну вещь,единственную вещь-силу!Отход из Синая,политические зигзаги,разрушение поселений-показывают арабу одно-еврейскую слабость..










Сионизм это иудаизм!



Они говорят о "сионизме".Все..и любящие и ненавидящие..И насколько же они запутались и сбиты с толку!Вывернутый наизнанку сионизм из их уст заключается в необходимости создания человека под именем Герцель,Пинскер или Биренбаум.По их словам он (сионизм)появился в конце 19 века и как таковой является продуктом периода европейского национализма..и таким образом становится "империалистическим движением" которое снимает все границы перед претензиями и правами арабов проживавших ранее в Стране Израиля.Он становится,в конечном счете,объектом клеветы,с одной целью-что бы люди кричали "Иудаизм это не сионизм!" Важно что бы мы начинали думать ясно и понимать основные принципы.Важно научится кричать в уши всему миру-"Эй мир-я сионист!" Потому что сионизм это иудаизм,потому что не Герцель изобрел сионизм,а Всевы-ний!Знайте что ни на одну минуту на протяжении сотен и тысяч лет ужасов,страданий,трагедий и геноцида еврей не забыл Циона!










Несправедливость совершенная в отношении восточных евреев



Восточные евреи.Ценности что они привезли с совбой из Марокко,Йемена или Ирака это сионистские и религиозные ценности.Эти ценности были оторваны от них в кибуцах,в местах проживания,в образовательных учреждениях и в интернатах и других учреждениях построенных светскими для них..То чего не смогли сделать с ними мусульмане в странах исхода,сделали светские ашкеназы и ценности иудаизма превратились для них в "ценности Дизенгоф"..Результаты налицо-убийства,грабежи,изнасилования..Их видно из контингента тюрем в Рамле,Беер-Шеве и Шате,где сидят сегодня дети и внуки религиозных выходцев из стран Ближнего Востока.Их видно в еврейских шлюхах и сутенерах,клиентами которых сегодня в основном арабы.Их видно в огромных процентах еврейских молодых женщин которые уходят и ложатся под арабов,с легкостью ложатся под нелегалов,солдат иностранцев..Они оскверняют святое семя Израиля,которое даже в галуте,в Африке и Азии сохранилось в чистоте,но вырождается в Святой Земле!










Нелегко говорить правду..



Очень непросто говорить с евреями о тяжелых и неприятных вопросах,потому как сущность человека такова что он не хочет слышать неприятные вещи (даже если в своем сердце он знает что это правда),он еще и злится на того кто говорит ему правду..Но несмотря на все это ,должны ли мы говорить правду? Сказано:"Каждый пророк скрывающий пророчество заслуживает смерти" Это означает что тот кто знает истину обязан встать и провозгласить ее.










Что хорошо для еврея?



На нас лежит обязанность наполнить свои сердца любовью к Израилю,что бы избежать какой либо похожести на все остальные народы.Не существует еврея американца,йеменца или израильтянина..есть лишь еврей по праву избранного и отделенного от других народов..И прежде всего мы должны заботиться о нем в его бедствиях и несчастьях.У нас нет в этом мире постоянных союзников более чем и кроме евреев.Нет у нас преданности и верности чему либо кроме как иудаизму..Истинно одно-самым главным нашим критерием является лишь один критерий-"плохо это или хорошо для еврея!"










Знай то что важно!



Каждый вечер Шабата я говорю вам и другим детям:"Вы должны знать и разделять между тем что важно и что нет.." Проблема в том что большинство людей,включая многих религиозных не знают этой разницы.Таким образом они думают о пустом и бессмысленном и опустошают свою жизнь.










Гордость



В окончании своей лекции я хочу вспомнить о замечательном комментарии праведника раввина Авраама Мордехая Альтера,раби Магура (да будет благословенна память о праведнике): Когда Б-г решил дать Народу Израиля Тору,Он не выбирал среди самых высоких и величественных гор..Он выбрал гору Синай,одну из самых скромных.Мудрецы говорят что этот сиволический акт должен научить нас преодолению гордыни и отказаться от внешнего высокомерия.Об этом спрашивает раби:"Если Б-г призывает нас не быть горделивыми и высокомерными то почему он не дал нам Тору вообще на равнине?" И раби отвечает:"Невозможно отвергнуть гордость абсолютно.Черезмерное смирение не является идеалом сама по себе.Человек обязан нести в себе необходимое количество гордости-иначе нет человека" Я всегда удивляюсь когда мы ведем себя как равнины-ставя перед собой целью черезмерную скромность.Можно подумать что после всех беспорядков и погромов совершаемых против нас,после всех случаев когда полиция не вмешивалась,мы учили этот "урок о Горе".Иногда на нас лежит обязанность заставить замолчать "голос Яакова"-но только временно-нацепить на себя "лик Эйсава" в честь Израиля и для защиты Израиля..Тому кто скажет что это не путь Торы,отвечу:"С какого времени есть заповедь быть избиваемыми и пытаемыми?Когда в нас плюют это называется освящение Имени Всевы-него? Наоборот! Это называется осквернение Имени Всевы-него и надругательство над Народом Израиля!" Погромщики атакуют бейт кнессет? Бейт кнессет атакует погромщиков!Бандиты избивают евреев? Евреи их отыщут!Это путь Израиля! Это настоящая гордость!Не обманная внешняя гордыня,это гордость народа,гордость братьев,"гордость Горы"!










Чего тут бояться?



Я провожу день за учебой и писательством.Безусловно лишение свободы не останавливает меня.Мои идеи и популярность движения "Ках" растут каждый день.Страх,сдерживание,потеря надежды-все что тормозит любую возможность делать великие дела-все проистекает из общемирового,фундаментального мирвоззрения,что в жизни самое главное наслаждаться веселой и беззаботной жизнью,без боли и потерь,насколько возможно.Если именно это основа жизни человека,то он не станет делать то что делаю я.И наоборот..если человек верит что жизнь это временый съем лет жизни..очень временный,что это временный подарок судьбы-потому что за это время мы обязаны достичь уровня величия и святости-то чего нам бояться? Если вы не боитесь,то ничто не помешает вам делать то что вы хотите..










Что такое еврейское правительство



Смысл еврейского правительства понятен! Правительство должно служить своей стране,страна существует что бы служить народу,народ существует что бы служить Б-гу,когда народ отказывается выполнять свои обязанности наступает коллапс законности и порядка-и приходит наказание Небес..Когда правительство выступает против закона она создает анархию и теряет право требовать соблюдения закона и послушания от граждан которые хотят жить по закону..
עוד

ВИНА ЕВРЕЕВ УГРОЖАЕТ СУЩЕСТВОВАНИЮ ИЗРАИЛЯ

"ВИНА" ЕВРЕЕВ УГРОЖАЕТ СУЩЕСТВОВАНИЮ ИЗРАИЛЯ



1989-04-07


Нет в мире народа, который довел бы до такой степени совершенства


умение чувствовать свою вину так, как это делаем мы, евреи. Всегда и


везде находятся евреи-либералы, которые инстинктивно чувствуют себя


виновными даже тогда, когда не имеют к происходящему никакого


отношения. Эта патология удивительна и заслуживает самого


внимательного изучения.





Разлагающее чувство вины – один из главных источников


идеологического кризиса,а кризис этот ставит под угрозу само


существование государства. "Мы - оккупанты и захватчики, - вопят эти


извращенцы-либералы, - мы подвергаем гонениям невинных людей, наш


национальный дух сломлен и, прежде всего мы виноваты! Посмотрите на


бедных, несчастных арабов, стонущих под сапогом израильского солдата


на оккупированных территориях, которые стали главным препятствием на


пути к миру. И все это из-за израильского упрямства. Посмотрите на


расизм и фашизм, которые стоят у истоков сионизма, согласно доктрине


которого неевреи подвергаются дискриминации в этом странном


образовании, которое именуется еврейским государством."





Как могут евреи-жители Израиля забыть погромы, учиненные арабами в


1920, 1921 и 1929 годах? Может быть эти "интеллектуалы" смогут


ответить на вопрос: почему происходили эти погромы? Или, может быть,


убийство 67 евреев в Хевроне в течение одного дня 60 лет назад было


вызвано арабской реакцией на "оккупацию Израилем в 1967 году


арабских земель"? Может быть, причиной убийства 500 евреев в


1936-1938 годах был отказ Израиля возратить арабам земли,


"захваченные" в ходе войны 1967 года? А когда арабы отвергли


резолюцию ООН 1947 года, провозглашавшую право на создание


смехотворно маленького еврейского государства и еще одного арабского


(которое вполне могло быть названо Палестиной), может быть


предчувствие войны 1967 года заставило их мобилизовать все свои силы


для уничтожения 600,000 евреев, проживавших в тот момент в


Эрец-Исраэль?





Чем объяснить позицию еврейских либералов, по любому вопросу


принимающих арабскую точку зрения? Почему они постоянно бубнят об


"оккупированных в 1967 году территориях"? Разве они не знают, что


для араба вся территория Израиля со всеми еврейскими городами и


поселками в пределах границ 1967 года является "оккупированной"


территорией? Неужели они не понимают, что для араба Тель-Авив и


Хайфа, площадка для гольфа в Кейсарии и все, даже самые


прогрессивные кибуцы – это тоже "оккупированная" территория? Конечно


же, гуманисты и моралисты в Израиле великолепно это понимают. В


том-то вся и проблема, что понимают. В глубине души левые и либералы


боятся, что арабы правы и что у евреев не было никакого права


приезжать в "Палестину" с ее арабским большинством и превращать ее в


еврейское государство.





Тяжелые думы одолевают еврейского либерала, терзая его изможденную


душу.Снова и снова задает он себе вопрос:а может быть, действительно


евреи являются оккупантами и коллонизаторами? Эта агония особенно


болезненна еще и потому, что у еврейского либерала есть чувство


вины, но нет смелости подарить свой киббуц "угнетенному" арабу. В


результате чувство вины быстро превращается в ненависть к самому


себе. Ничего не остается еврейскому либералу, кроме как занимать


арабскую позицию по любому вопросу в надежде заслужить прощение. Он


активно борется за право арабов получить назад часть "украденной" у


них земли в надежде,что ему из благодарности оставят другую часть.


Он готов совершить национальное самоубийство и тянет нас всех в


пропасть вместе с собой!





Я – еврей, не испытывавщий ни малейшей вины за то, что я предпочитаю


жить, предпочитаю быть победителем. И я не боюсь открыто сказать


всему миру, который породил крестоносцев и инквизицию, погромы и


Освенцим: Это никогда больше не повторится, и меня не интересует,


что вы по этому поводу думаете!





Чувство вины? За что? Нет никакой "Палестины" и никогда не было!


Есть Эрец-Исраэль, Страна Израиля и страна эта принадлежит нам,


еврейскому народу! И эту страну дал нам Всевышний, на этой земле наш


народ жил еще три тысячи лет тому назад. Эта земля принадлежит


еврейскому народу, у которого, в отличие от арабов, нет 22


государств, у нас есть только одна страна – Эрец-Исраэль! Комплекс


вины? Только психически нездоровые люди страдают этим комплексом.





Наша моральная обязанность, моральная обязанность каждого еврея –


вернуться в родной дом и жить на Родине. Наша обязанность –


обеспечить безопасность этого дома, чтобы в его стенах каждый еврей


не просто обрел Родину, вышел из физического галута, но изгнал бы


галут из собственного сердца. Вера в Б-га и крепкий кулак – вот что


такое еврейская мораль.





7 апреля 1989 г


Публикация: листок (1980е гг.); "Евр.Идея" № 5 5760 г.  











עוד

ОГРЕЧЕВШИЕСЯ И СВИНОЙ ЗАКОН

"ОГРЕЧЕВШИЕСЯ" И "СВИНОЙ ЗАКОН"





Из речи в Кнессете при обсуждении "Свиного закона", 1985 год


Дарка шель Тора. N.516. http://www.kahane.org





Господин председатель Кнессета, уважаемые депутаты Кнессета.


Сегодня наиболее ожесточенной борьбой, более принципиальной чем


еврейско-арабский конфликт, является борьба между евреями и


огречевшимися. Современным этапом непрекращающейся тысячелетия


трагической и изнуряющей борьбы между теми евреями, которые


стремятся сохранить истинную еврейскую культуру, еврейское обшество


и теми их братьями, которые стремятся стать и внешне и внутренне


"греками". Наиболее известные события в ее истории это события,


связанные с праздником Ханука. Первым человеком, убитым Макавеями,


был еврей, который захотел поесть свинины. Отступник нашел достойный


себя предмет - свиньи не могут обойтись без свиней.


Знайте евреи, время пришло! И мы обязаны объяснять почему это так.


Объяснять не пытаясь одновременно пресмыкаться перед "леваками". На


нас возложена обязанность сказать им, что среди принципов великого


народа Израиля, святого народа, народа Всевышнего нет принципа "живи


и давай жить другим". Ведь Святой, Благословен Он, все равно не даст


нам жить во вседозволенности и необузданности. "Если вы по уставам


Моим будете поступать, … то водворю мир в Стране" (Ваикра, 26, 3-6).


А если надоест жить по этим уставам, то постигнут вас нужда, скорбь


и беды. Для евреев это железный закон. Без Торы не будет ни мира, ни


покоя, ни пристанища. Свинья захватит власть в государстве,


государством будут править свиньи.  











עוד

ОЙЛЕМ-ГОЙЛЕМ

"ОЙЛЕМ-ГОЙЛЕМ"



 Когда американский президент сказал в свое время, что «толпа – это ослы», он просто повторил старое еврейское выражение «мир – это голем1». Голем, как известно, – это робот, неспособный мыслить самостоятельно и подчиненный желанию своих хозяев. Несмотря на то, что все вокруг меняется, у евреев ничего не изменяется – ойлем и в самом деле остается гойлем.


 Я имею в виду потрясающую готовность еврея хотеть верить любой лжи, фальсификации или циничному трюку – до тех пор, пока это дает ему возможность сохранять свои иллюзии и образы своих героев. Я имею в виду неоспоримую способность политиков делать и говорить все что угодно, зная, что их сторонники, приверженцы и те, кто работает на них, будут продолжать видеть в них "божество" и истину в последней инстан-ции. И все это вопреки тому факту, что если бы в точности то же самое было проделано политиком, к которому они испытывают отвращение, – они бы потребовали головы "предателя". А слова эти я пишу в то время, когда секта поклонников Ариэля Шарона распространяется как в мире, который голем, так и среди широких масс народа, которые ослы. Как кажется, у людей, а главным образом у тех из них, кто является евреем, есть потреб-ность в героях. Человеку необходимо кому-нибудь поклоняться. Ведь у Все-вышнего нет той требуемой харизмы, которая необходима современному еврею, требующему нечто более волнующее и берущее за душу... И в самом деле, каждое десятилетие есть кто-то другой, кому можно покло-няться. Некий новый идол.


 В прошлом это был Моше Даян, муж с одним глазом и храбрым сердцем льва... Ведь галутные евреи, которые были унижены на протяжении двух тысячелетий, остро нуждались в герое. И вот он появился, став Самсоном-иудеем2, который побил гоев и дал каждому еврею в галуте чувство гордо-сти и самоуважения. Тот факт, что у этого Даяна было мало веры и много страха перед гоями, и что вместе с Голдой Меир–  еще одной "преуспевшей" личностью  –он отказался позволить Армии Обороны Израиля нанести упреждающий удар за день до начала Войны Судного дня из-за страха перед реакцией США, – факт этот в их глазах не имеет совершенно никакой важности. Не менее четырех тысяч еврейских парней погибло благодаря этому преступному решению того самого Моше-героя с храбрым сердцем льва, который был процитирован в первую неделю войны, когда еще казалось, что мы близки к поражению: «Мы предвидим разрушение Третьего Храма!» А кто помнит или заинтересован вспомнить, что это был именно Даян, который во время Шестидневной войны был против того, чтобы достичь Суэцкого канала и захватить Голанские высоты, – иначе Израиль вступит в конфронтацию с русскими (лишь Б-жественное прови-дение привело к тому, что приказы Даяна прибыли к командирам на места слишком поздно). А кто помнит или заинтересован вспомнить, что это был именно Даян, который отказался изгнать арабов в 1967 г. в тот момент, когда весь мир пребывал в шоке при виде наших побед: «Иначе»,– как он выразился, –  «мир подумает, что есть новая волна беженцев». Он и вправду дал указание армии вернуть тысячи арабов, которые сами сбегали; так что трагедия, которая происходит сегодня, – это в большой степени плод творческой работы мастерской Моше Даяна, героя еврейского народа. И несмотря на все это Даян потрясающим образом продолжает быть про-писанным в национальном пантеоне славы у миллионов евреев по всему миру. И впрямь, ойлем-гойлем.


 А Голда, ответственная за убийство четырех тысяч солдат ЦА-hА-Ля из-за страха перед всем миром; ответственная за высказы-вание, которое несомненно войдет в Книгу рекордов Безумия: «Я еще могу простить арабов за то, что они убивали у нас наших сол-дат, но никогда я не смогу простить их за то, что они вынудили нас убивать их...», – несмотря на это осталась эта женщина в глазах миллионов "единственным мужчиной в правительстве Израиля"...


 И Бегин. Что можно сказать о человеке, который войдет в историю как наиболее несчастный и слабый среди всех глав правительств Израиля, и который продолжает в то же самое время пожинать поклонение и овации миллионов гойлем, составляющих его ойлем? Если бы это был Перес, который вернул бы Синай с его мощными месторождениями нефти и огромными расстояниями, эвакуировал бы поселения и вытаскивал бы оттуда евреев; если бы это был Перес, который не допустил бы уничтожения ООП3 в Ливане нашей армией и тем самым привел бы к тому, что 650 воинов Армии Обороны Израиля погибли понапрасну; если бы это был Перес, который позволил бы офицерам собственной армии принять на себя обвинения в инциденте Сабра и Шатила4, – то Бегин и его последователи вышли бы на улицы городов, требуя головы "предателя". Но по причине того, что сам Бегин сделал все это, гойлем принимает этот факт, как "навязанное ему" решение. Ну и народ! Ну и голем! 


 Каждые десять лет, каждый год голем находит себе новую героическую личность. Шамир. Он лучше Переса. Почему? Об этом известно лишь Господу Б-гу: почему человек, который арестовал и привлек к суду членов "еврейского подполья", который является премьер-министром интифады, план которого по проведению выборов на территориях гарантирует возникновение "палестинского" государства, который лгал по всем вопросам, за исключением денег религиозным партиям, который говорит много, но не делает ничего, – почему он оценён этими ойлем-гойлем. Но ужаснее всех – Шарон.





Ариэль Шарон, свежеиспеченный герой народных масс. Он "ястреб". Он сильная личность. Он серьезно настроен. Он – само спасение. Толпа. Ослы. "Ойлем". "Гойлем".


 Это был исход субботы, и Бегин собирался подписать то безумное "кэмп-дэвидское" соглашение. Последним препятствием перед подписанием стал категорический отказ Садата позволить евреям остаться на Синае, и – само собой – необходимость ликвидации поселений и эвакуации евреев. Бегин опасался одного человека – Шарона. Он связался с ним по телефону из США, чтобы спросить – поддержит ли он это. Что еще было сказано в том разговоре между ними, мы можем только догадываться. Но что доподлинно известно, так это то, что Шарон согласился его поддержать, голосовал за "кэмп-дэвидские" соглашения в Кнессете (Шамир воздержался), и тогда же был назначен министром обороны.


 А в качестве министра обороны это был именно Ариэль Шарон – "ястреб", герой и спаситель – который, командуя разрушением еврейских поселений в Синае и насильственной эвакуацией евреев из их домов (и создав тем самым прецедент для Иудеи и Самарии), "парил" над этими местами в своем геликоптере. Если бы Перес сделал это, что сказал бы "ястреб"? Что кричал бы герой? Что заявил бы спаситель? Толпа. Ослы. "Ойлем-гойлем".


 Я знаю бесчисленное множество членов правительства в мире и даже некоторое число в Израиле, которые подавали в отставку из-за принципов. Если то, как решают проблему интифады, настолько ужасно5 (а это дейст-вительно так!), и если государство Израиль движется навстречу катастрофе (а это действительно так!), – то почему Шарон не подает в отставку? И что можно сказать о человеке, который в ноябре 87 года и снова в декабре того же года и вновь после этого призывал к мобилизации арабов в армию, и который осуждает Меира Кахане за его предложение изгнать их вместо этого?


 Ослы появляются на свет с ограничениями. Они не могут видеть [вдаль]; они не способны воспринимать действительность [во всей ее полноте]. Ослы в человеческом облике – тут другое дело. Они – могут, но они хуже, чем их четвероногие собратья, т.к. они отказываются увидеть и признать реальность. Тот же Ариэль Шарон – это человек, чье слово – вещь подо-зрительная (и я еще пытаюсь деликатно выразиться). В интервью газете "Маарив" накануне выборов 73 года он сказал, что поддерживает идею предоставления равных прав всем направлениям иудаизма: для реформи-стского и консервативного как для ортодоксального, и он также выступал за работу общественного транспорта по субботам. Сегодня он идет к Любавич-скому Ребе, чтобы получить его брахот6 на свою позицию враждебного отношения к программе выборов для "палестинцев", предложенной Шамиром, – и "ойлем-гойлем" охвачен экстазом.


 И все остальные. "Тхия" и Геула Коэн (чья ненависть к Кахане – более, чем патология). В письме в газету "hа-Арец" в июле 86 г. предлагает Геула Коэн предоставить израильское гражданство любому арабу с территорий, который этого захочет, после аннексии этих территорий. И профессор Юваль Нээман, в самом деле хороший человек, – лучше всех, однако когда у него брали интервью  двое  французских  журналистов,  они  записали  так:  «Он говорит, что он ни в коем случае не расист, и утверждает, что он согласен с тем, чтобы его зять был арабом, пока, разумеется, он (араб) верен7 ценностям государства Израиль...».


 И рав Левингер, хороший человек, – так же точно, как тот араб, в которого он, слава Б-гу, выстрелил, хорошим человеком не был, – однако он, как и люди "Гуш Эмуним", торпедировавшие всякую идею изгнания арабов и вместо этого занимавшиеся выхаживанием лжи сосуществования (чтобы они не считались "расистами") – они ответственны в конечном итоге за интифаду и за арабов, забросавших камнями автомобиль самого рава Левингера. (Газета "Джуиш пресс" в феврале 84 г. сообщает в длинной статье о поездке рава Левингера в США и так цитирует его: «В Иудеи и Самарии в общем нет проблем, арабы и евреи работают вместе, ездят вместе... Хорошо не только жить рядом с арабом в поселении, хорошо жить вместе...»).


 Я могу продолжать еще и еще. Но я надеюсь, что очерченная проблема ясна тому проценту евреев, который поднялся над "ойлем-гойлем", который удостоился взойти на ступень более высокую, нежели та, на которой стоит осёл. Будьте искренними. Будьте подлинными. А прежде всего – прекратите служить чужим богам. Отвратительные вещи, делаемые руками Ариэля Шарона, – это в точности такие же отвратительные вещи как и те, что делаются руками Йоси Сарида. Ни "Ликуд" не лучше "Аводы", а также, в конце концов, ни "Тхия" или "Моледэт", чей лидер, Рехавам Зеэви, призвал выбрать арабского заместителя председателя Кнессета и никогда не устает отрицать о намерении принудительного изгнания арабов из государства ("Я говорю лишь о трансфере по желанию...").


 Идти в качестве союзника с лучшими из плохих – разумеется. Однако когда встает вопрос – кого поддержать, к кому присоединиться и в кого поверить – ответ таков: только того, чье прошлое доказывает последовательность; того, кто ни разу не изменил своей позиции и не сдвинулся с нее ни на йоту, кто не пошел на компромисс. Всё, что меньше этого, не принесет спасения. НИКОГДА.





1  олa'м hу гo'лем (иврит), ойлем и гойлем (идиш)


2  в традиционном произношении: Шимшон


3  Организация Освобождения Палестины (от кого?), созданная Египтом в 1964 г.; вместо уничтожения ей было позволено перебраться в Тунис, последнее местопребывание до Осло


4  по названию лагерей, где проживали арабы-сторонники ООП, которым устроили резню арабы из христианских военизированных формирований 


5 как обыкновенно вел себя Шарон после того, как уже не был министром обороны, атакуя Шамира (несмотря на то, что он все еще являлся минист-ром в правительстве) - прим. автора


6 благословения (иврит)


7 "нээман" на иврите – верный


 


 











עוד

АБСОЛЮТНЫЙ ОТВЕТ

АБСОЛЮТНЫЙ ОТВЕТ




Вступление переводчика.


Я понимаю,  что эта статья, написанная в конце 1974 г. (я тогда еще только ждал вызова из Израиля), в состоянии напугать многих евреев (и неевреев). Уже здесь, на Западе, я прочитал в какой-то постсоветской газете, что академик Андрей Сахаров в свое время предлагал взорвать мощный термоядерный заряд у побережья (Атлантического) Соединенных Штатов; впоследствии он выразил сожаление об этом. О страхе Израиле перед Москвой – и о том, как много вреда нанес СССР Израилю и евреям – написано достаточно, чтобы интересующиеся могли составить свое собственное представление о предмете. Мне представляется, что эта статья будет интересна израильтянам – и не только им.


  Е. Майданик  25.05.2011


------------------------ 


   АБСОЛЮТНЫЙ ОТВЕТ


Уже трижды в прошлом Государство Израиль грабительски лишали плодов его блестящих военных побед. Трижды Еврейское государство отвечало на угрозы уничтожить его, добиваясь колоссального триумфа. За это была уплачена тяжелая цена; число погибших измерялось тысячами, однако Израиль достигал положения, при котором он мог сокрушить арабскую мощь – путем полного уничтожения солдат и средств ведения войны с одновременным использованием драконовских политических мер. Однако во всех этих случаях ему мешала сделать это неприкрытая угроза вмешательства могущественной внешней силы. Я имею в виду, разумеется, зловещую тень Советского Союза, вмешавшегося в еврейско-арабский конфликт во время Войны Судного дня, Шестидневной войны 1967 г. и  Синайской кампании 1956 г. В каждом из этих случаев военная победа приносила Израилю не политический триумф и абсолютный разгром арабских агрессоров, а -  напротив – политическое поражение и отступление; в результате арабская агрессия поощрялась, и часть арабских лидеров вновь обретала уверенность в том, что они мало что потеряют, совершая новые агрессивные действия, поскольку Советы во всех случаях придут им на помощь и не допустят их полного и катастрофического поражения.


   Совершенно понятно поэтому, что Советский Союз – это сила, которая в конечном итоге помешает осуществлению любых надежд на разрешение еврейско-арабского конфликта. Израилю всегда помешают свободно использовать свою силу в таких операциях, как превентивные войны; в то же время, если война начнется, Израиль никогда не сможет нанести удар, который он будет считать подобающим. Такая постоянная угроза использования советских войск, ракет и атомного оружия оказывается достаточной для того, чтобы вызвать страх и тревогу у Израиля и, что не менее важно, у Соединенных Штатов. В политическом арсенале арабов есть оружие - страх США  перед конфронтацией с Советским Союзом; из-за этого страха США оказывают политический и экономический нажим на Израиль. Пока Советы считают, что они могут свободно вмешиваться в конфликты, выступая  с грубыми и наглыми угрозами Израилю, Еврейское государство будет находиться в состоянии войны и его существование будет под угрозой; при этом над Ближним Востоком будет постоянно витать угроза Мировой Войны.


  Реакцией на абсолютную угрозу миру и справедливости на Ближнем Востоке должна быть ответная абсолютная угроза. В век науки и техники Израилю и тем, кто его поддерживают, обладающим огромным массивом научных знаний в сочетании с еврейским гением в сфере исследований и технологии, следует найти ответ на советскую угрозу существованию Израиля – создав свою собственную угрозу (Советам). Такую  угрозу – применения абсолютного оружия – небольшое государство и особенно поддерживающие его евреи в состоянии создать так же легко, как Московская сверхдержава. Я имею в виду программу разработки, создания и доставки в определенные пункты необходимых средств с  целью создания угрозы бактериологической войны против Советского Союза и его 250 миллионов жителей.


  В том, что еврейский гений "жив и здоров", легко убедиться; достаточно посмотреть, чем занимаются еврейские ученые, теоретики, математики и другие специалисты во всех сферах человеческой деятельности. Что в области микробиологии имеется достаточно ученых-евреев, - ясно всем, как и то, что они сумеют, если к ним  обратятся за содействием и организуют их деятельность, создать смертоносные бактерии в количестве,  достаточном для того, чтобы стереть с лица земли всех жителей Советского Союза.  Государство Израиль обязано, на своей территории с привлечением своих  собственных ученых, а также в сотрудничестве с еврейскими учеными за пределами страны, разработать срочную программу, в рамках которой будут созданы бактерии, позволяющие доставку в намеченные места, а также  предусмотрена такая доставка в Советский Союз,  где они – если в этом возникнет необходимость – могут быть приведены в  действие и сделать свое смертоносное  дело.


  Если же правительство Израиля, по причинам, недоступным здравому смыслу, откажется даже подумать о таком проекте, тогда станет совершенно понятно, что какая-то группа евреев должна взять на себя ответственность и скоординировать средства богатых людей и усилия талантливых ученых с целью осуществления описанного выше проекта. Необходимо вырастить и обработать бактерии, приведя их в дееспособную "боевую" форму, а затем доставить в Советский Союз.


  Тихо и без оповещения общественности необходимо сообщить Советам в однозначных выражениях, что Израиль более не готов быть объектом угроз, осуществление которых вполне способно привести к уничтожению Еврейского государства, и что средства ведения бактериологической войны, позволяющие уничтожить Советский Союз, уже существуют и находятся на территории СССР. Совершенно очевидно, что такая угроза будет воспринята с недоверием, так что важно, чтобы доказательство ее реальности должно быть представлено в форме небольшой по масштабам эпидемии, например, вспышки кори или другого подобного заболевания.


  Когда Соединенные Штаты решили в одностороннем порядке уничтожить свой потенциал бактериологической войны, многие (включая автора этой статьи) считали такое решение ошибочным. Тем не менее, государство, обладающее огромным числом единиц ядерного оружия и возможностью стереть Советский Союз с лица земли, в состоянии позволить себе подобную роскошь. Однако даже Соединенные Штаты не могут отказаться в одностороннем порядке от использования "ядерного зонта" – единственного средства, защищающего их от "затопления" Советами. Соединенные Штаты не усматривают ничего аморального в том, чтобы держать над головой Советов постоянную угрозу стереть с лица земли всех их жителей с помощью бомб. Они не считают такую позицию неправильной, потому что знают: Соединенные Штаты оказались бы зависящими от милости Москвы в одно мгновение, ЕСЛИ БЫ они не располагали ядерным оружием и не были готовы применить его.


   Израиль не располагает ядерным потенциалом, способным угрожать Советам. Он ЗАВИСИТ от милости Советов, и за последние 20 лет тысячи израильтян погибли – хотя могли остаться в живых! – по вине Советского Союза. И если  кто-нибудь станет кричать, что применение евреями любого оружия, способного гарантировать выживание государства, которое было создано как ответ на Аушвиц, аморально или неправильно, - такой человек заслуживает клейма глупца или плута. Многие люди говорили (с осуждением) о предполагаемом израильском "Комплексе Масады". Пора уже Израилю ясно заявить, что у него есть и "Комплекс Самсона". Иначе говоря, Израиля вполне готов заявить всему миру, готовому уничтожить его: "… да  умру с  Пелиштимлянами! (Шофетим 16:30"). И это, в конечном итоге, спасет Израиль и филистимлян.


                     





  20 декабря 1974 г.  


 











עוד

АЛЬТЕРНАТИВА ГОСУДАРСТВУ ПАЛЕСТИНА

АЛЬТЕРНАТИВА ГОСУДАРСТВУ ПАЛЕСТИНА

Недельные главы “Ки Таце” и “Ки Таво”. Дарка шель Тора.


N.509.





Предложение рава Меира Кахане провозгласить “государство Иудея”


было выдвинуто как альтернативное средство установления еврейского


суверенитета над территорией ЙЕША в случае неготовности израильского


правительства сделать это. Двадцать лет назад предложение было


воспринято большинством общественности, в лучшем случае, равнодушно.


Но сейчас от него нельзя просто отмахнуться. Отказ от реализации


этой программы, учитывая положение в котором мы сегодня оказались,


может стать крайне опасным. Сокращенный вариант статьи, полностью


опубликованной в сборнике “Священнослужитель и пророк” под


названием “Независимое еврейское государство Иудея”.





… Я вижу внутри трагической программы “арабской автономии” Бегина


луч света, который должен не только сорвать саму эту программу, но и


открыть дверь перед массовым еврейским поселенчеством, еврейской


независимостью и, возможно, самостоятельным правлением – вещами,


которые до сих пор были невозможными. Главная цель программы –


ликвидация основы еврейских полномочий в районе и установление


арабского правления. И это как раз хорошо! Суть дела – конец


приказам еврейской армии сдерживать поселенцев, разрушать их дома.


Суть дела – конец враждебности между евреями.


Когда евреи начнут стекаться на земли Иудеи Самарии и Газы с целью


во второй раз превратить их в еврейские земли, и еврейские солдаты


которые в прошлом стояли у них на дороге, не будут обязаны отвечать


за порядок, арабы заменят их. Евреи не могут превозмочь себя и


применять силу против еврейских солдат, но у них не будет места для


колебаний при столкновении с арабскими “блюстителями порядка”.


Я призываю представителей всех еврейских поселений на освобожденных


территориях собраться и выдвинуть программу, альтернативную


бегинской “автономии”. Эти представители должны выбрать


административный совет, который сможет стать предшественником


независимого правительства района. Он должен будет принять декреты и


начать управлять жизнью района игнорирую все распоряжения “арабской


автономии”, что прояснит арабским жителям района – кто является там


полномочной властью.


Второй шаг – призыв ко всем евреям государства Израиль и всего мира


немедленно полностью заселить существующие поселения на


освобожденных территориях. Эти поселения – хребет, гарантирующий


превращение Иудеи, Самарии и Газы в действительно еврейские земли.


И наконец. Если израильское правительство отказывается присоединить


к государству освобожденные территории, то никто не может заставить


его сделать это. Однако, с того момента как оно официально откажется


от аннексии Иудеи, Самарии и Газы и введения там законов


государства, не будет никакого правового и нравственного основания


для евреев уклоняться от провозглашения ими самими суверенитета.


Обязанность реализовать наши права и провозгласить суверенитет на


всех землях, находящихся в наших руках, общеизвестна и не требует


доказательств. Если определенная группировка евреев или государство


евреев отказываются из-за страха перед внешним миром выполнить эту


обязанность, то те кто не обуяны этим страхом не имеют права


игнорировать повеление совести, призывающее исполнить долг.


Два еврейских государства? К сожалению, это не новость. ТАНАХ


повествует о разделе еврейского царства на два - из-за греха царя.


Но в нашем случае речь не идет о разделе еврейского государства.


Речь идет о введении еврейского правления на частях родины, от


которых существующее государства отказывается. В любой момент, когда


государство Израиль пожелает воссоединиться с освобожденными


территориями государства Иудея, это желание с радостью может быть


реализовано.  











עוד

Выступление в кнессете 11.3.85

Выступление в кнессете 11.3.85



Предложение по повестке дня.





Уважаемый председатель, уважаемое собрание!





"Как многочисленны создания Твои, Господи!". В этом мире Всевышний


создал и сотворил множество всяких существ, диких зверей и домашних


животных. У каждого из них свои повадки и привычки (???? ????).


Создал Он и такой вид, который носит название "лемминг". Что это


такое? Внемли и познай [Слушай и учись]. – Этакая крыса очень


странной натуры. По какой-то причине каждые несколько месяцев или


лет они массами мчатся [=устремляются; бегут] к какой-нибудь скале


или обрыву, прыгают с него в море и таким вот образом кончают


[жизнь] самоубийством. Очень интересное животное. "Как многочисленны


создания Твои, Господи!". Когда я оглядываюсь здесь, вокруг себя, я


вижу леммингов государства Израиль... Что мы хотим от этих арабов?


Член Кнессета Маца (Моца?), что ты хочешь от них?





Араб делает то, что хорошо для него. Честь ему и хвала. Арабский


студент там, [у себя] в университете, ненавидит государство Израиль,


он делает то, что хорошо для его народа. Что ты хочешь от него?


Университет там – чудесный образец "леммингизма" в Израиле. Гимн


ООП, оскорбления и ругательства в адрес Армии Обороны Израиля


(ЦАХАЛЯ), государства, сионизма. И это не только там. Только вчера


такое происходило в Хайфском университете. В Беэр-Шеве это так, в


Тель-Авиве это так, и у тех, что с кипами, в Бар-Илане, – это тоже


так. Проблема в том, что мы пренебрежительно относимся к арабам,


надсмехаемся над ними. Министр просвещения [тут же] вскочит и


скажет: то, что мы делаем для арабов, – мы даем им высшее


образование. Наиболее опасный араб здесь, в нашей стране – это как


раз арабский студент из университета. Революцию не совершит феллах


из какой-нибудь неграмотной деревни. Революцию совершит его сын –


студент местного университета.





Мияри, выпускник университета, – это классический пример: сторонник


ООП, ненавистник Израиля. Он виноват? Нет, он делает то, что хорошо


для его народа. Он не израильтянин, он – "палестинец", ненавидящий


этот народ подобно Туби (Туфик Туби – он хитрый и осторожный). Что


мы хотим от них? Что мы хотим от араба, живущего в государстве,


которое определено в нашей Декларации [Хартии] независимости, как


еврейское государство? Я цитирую: “Мы провозглашаем этим о создании


еврейского государства в Стране Израиля”. Что вы хотите от Мияри? Он


не еврей, бедняга. Что хотят от Туфика Туби? Чего мы ожидаем от них?








Здесь этот араб – арабский студент, "израильтянин" и равноправный


гражданин – распевает "свой" гимн hаТиква. Это его гимн – ведь он


"израильтянин", – и он поет « Душа еврея бушует (волнуется)» ! Каков


"кейф", какова национальная гордость! Он живет в государстве, в


котором есть Закон о возвращении. Закон этот – не от Кахане, его


приняли в свое время мапайники (МАПАЙ - Рабочая партия


Эрец-Исраэль), и распространяется сей Закон о возвращении только на


евреев, а не на арабов и не на представителей других народов. Чего


ты ожидаешь от него? Любви? Братства? Мира и дружбы?





Что мы хотим от него? Чтобы в День Независимости он с радостью


выскочил наружу праздновать свое поражение? Это то, что мы хотим от


арабов? Студент этот – человек с национальной гордостью, он


ненавидит наше государство. И конечно же, он поет гимн – гимн ООП


(Организации Освобождения Палестины). Это – его гимн. Я не имею


ничего против араба. Я займусь им – это другое дело. Но я уважаю


его, я его оцениваю – он верит, что это его страна.





Вы думаете, что имевшее место событие, когда недавно пели тот гимн в


кампусе университета, – это было в первый раз? В 1976 году исполнили


гимн Фаттаха в зале Вайза. Они попробовали раз, мы ничего им не


сделали, – они попробовали другой. Ведь мы народ "фраеров".





Что ты хочешь от них, « народ мерзкий и неумный...» ? Что мы хотим


от них? Не в этом вопрос. Я был на демонстрации, мною организованной


спустя неделю [после этого случая]. Демонстрация состоялась за


пределами территории [кампуса]. Мияри и ашафникам (сторонникам ООП)


позволено проходить туда, а мне – запрещено. Где ваша демократия? Во


время демонстрации я видел не только арабов; их я понимаю. Я видел


еврейских левых "леммингов", безумных самоубийц. Идущих вместе с


ними. Они не понимают, что арабы эти прирежут их первыми. Меня они


(арабы) ненавидят, но по крайней мере с некоторым уважением. А левых


этих – их они ненавидят даже безо всякого уважения. Евреи, откуда


взялась эта болезнь, этот "леммингизм"?





Всего неделю назад был Пурим. Есть в Танахе такие слова: « И пожалел


Шауль и народ Агага» (Его потомок, Аман, стал "героем" Пурима –


прим.ред.). Они пожалели; ибо жалость – это качество, присущее


еврейскому народу. Пожалели! Написано в Мидраше: « Услыхал Шмуэль,


вышел и сказал им: "Пожалели вы Амалека и оставили вы от него сарид


(одного уцелевшего)"» . Остался тот сарид-уцелевший – та проблема


жалости, которую Рамбам в своем комментарии к недельному разделу


Экев определяет как жалость глупцов, приводящую к исчезновению


правопорядка. Ибо из-за жалости глупцов пропадет еврейское


государство.





Каково решение? У меня есть решение, и когда мы, с Б-жьей помощью,


придем к власти, оно будет осуществлено. Пока же, по меньшей мере,


необходимо, чтобы каждый студент, арабы и евреи, присягнули на то,


что они полностью разделяют тот факт, что это государство –


государство еврейское и оно принадлежит еврейскому народу. Если же


они не готовы принять это, нога их не должна ступать в кампусе


университета. Что в таком предложении плохого? Это расизм?! Не дай


Б-г! Ведь оно предназначено и для евреев и для арабов.





Проблема в том, что "леммингизм" этот, заразивший кампус


университета, проник сегодня и в Ливан. 12 наших солдат погибли,


были убиты. И по этому вопросу мы не сможем искренне сказать, что


руки наши не пролили эту кровь.





Сегодня я слышал, что Президент сказал: « Шииты не являются нашими


врагами» . (Смеется). Они не враги нам! Хотел бы я видеть, что они


сделают, когда они превратятся в наших врагов, если все то, что они


делают нам сегодня, они делают из любви.





Мы виновны в смерти каждого солдата, погибшего за последние год-два.


Мне уже противно слышать из уст министра обороны, что нет решения


проблемы в Ливане. Есть хорошее решение в Ливане – не выводить нашу


армию, чтобы назавтра не начали падать снаряды "катюш" в


Кирьят-Шмона. Вывести оттуда шиитов – вот решение!





Итак, я предлагаю Кнессету обсудить на общем заседании вопрос


декларации о верности (присяге на верность)со стороны каждого


студента, араба и еврея. Студент, который сам по себе не готов


принять тот факт, что это государство – государство еврейское, не


имеет права входа в кампус университета, и нога его не должна


ступать там! Газета "Еврейская идея" №16





Статья опубликована на сайте Аналитической группы МАОФ


//rjews.net/maof





 











עוד

ДАЕЙНУ!

ДАЕЙНУ!



Наступает еще один День Независимости, и растет убеждение, что чувства веселья и восторга, охватывавшие нас  в первые годы, не остались прежними. Возникавшие сами по себе радостное настроение и инстинктивная гордость по поводу возрождения независимого Еврейского государства стали чуть менее заметными и чуть более приглушенными. Головы подняты не так высоко, и осанка уже не такая прямая. Короче говоря, как это случается со многими другими великими событиями в нашей жизни, привычка притупила ощущение великолепия, а повторение приглушило звуки возбуждения.


  Но все-таки для нас – поколения духовной нищеты, лишенного величия и не обладающего достаточной мудростью, – должна существовать аксиома: следует помнить этот день, говорить о нем и праздновать его. И даже если бы мы были такими премудрыми, и такими всеведущими, убеленными сединой знатоками Торы, все равно мы были бы обязаны рассказывать историю этого дня. Ибо эта история – рассказ о нашем мире, причинах его создания и пути, по которому он должен идти.


  Йом ха-Ацмаут – это подтверждение Б-жественной Воли и того, что Б-г Управляет историей и человечеством. Это – лозунг "Много замыслов в сердце человека, но сбудется совет (решение) Г-сподень" (Мишлэй /Книга притчей Соломоновых/ 19:21). Этот день позволяет оценить крушение могущественных империй, некогда находившихся на вершине мира, и отметить возвышение небольшой страны, поднявшейся из глубин. Это день – кладбище императоров и трон их жертв. В этот день поднимается – на мгновение – вуаль пророчества. Это день – обещание, "стоявшее наготове" рядом с нашими отцами и с нами.


  Понимаем ли мы в действительности значение этого дня? Если бы понимали его, мы не могли бы сдержать чувства возбуждения и изумления. Мы поднимались бы на крыши домов и выражали  свои ощущения радостными криками. Мы восхваляли бы своего Творца песнями каждый день и каждый час.


  Почему? – А потому, что в этот день вера превращается в знание, убеждение – в уверенность. Этот день знаменует поражение могущественных тиранов от рук праведных  и слабых; в этот день злодеи оказываются на свалке истории, а невинные получают награду за свое  терпение. В этот день провозглашается, что  очевидное – фальшиво, а невероятное – достоверно.


  И если нам скажут: "Но ведь в хронологии нашего народа есть много таких дней!" – можно ответить: "Но это мы видели; это было нашим". Ибо какой бы великой ни была вера народа, каким бы большим терпением он ни обладал, хорошо – в действительности необходимо – чтобы такая вера получила подтверждение, хоть на короткое время. Важно облегчить боль раны, хоть ненадолго, утереть слезы, хоть на время.


  И это происходит с нами.  Йом ха-Ацмаут – наше утешение. Это – бальзам на рану, причиненную Гитлером, масло на раны, нанесенные бессчетными (враждебными) силами за 20 веков убийств и террора. Это – утешение от Вс-вышнего – Его заверение, что путь в Освенцим – не последний путь. Его утешение (заверение): наша вера в Него не будет напрасной.


  И еще одно важное обстоятельство. Это – день нашего утешения в грядущие дни. Ибо хотя они представляются черными и чреватыми несчастьями и могут казаться невыносимыми и безнадежными, этот день (День Независимости) – наша пища. Если мы могли пройти извилистым путем истории, мимо волков, терзавших нашу плоть, и мимо демонов, терзавших нашу душу; если мы сумели пережить земных гигантов, потому что сами были титанами вселенной;  если мы сумели дожить до дня,  когда народ без страны, без царя и без армии смог возвратиться на свою землю и высоко поднять  покрытое кровью чело, -  тогда можно с уверенностью сказать, что указы грубого восточного мужика  не будут более вселять страх в наши сердца и тень Бомбы не заставит нас утратить  свою веру.  И если Йом ха-Ацмаут послужит тому, чтобы мы научились только этому, - Даейну.








Прим. редактора: слово "даейну" /ивр./ означает буквально "нам этого достаточно". Йом ха-Ацмаут- День Независимости Израиля, 5 Ияра, 5708 (14 мая 1948 г.)


   Перевод с английского – Е. Майданик.  Канун Дня Независимости 5771/2011 г.


Прим. переводчика: 


Эта статья,  написанная  равом Меиром Кахане (да будет благословенна его память!), была опубликована в еженедельнике американских евреев "Джуиш пресс" 11 мая 1962 г.  Она вошла в 7-томное собрание трудов рава Кахане (на англ. яз.) объемом 3500 стр., опубликованное в 5770/2010 г. Несколько евреев задавали мне вопрос: намечается ли перевод собрания трудов на русский язык? Мой ответ: мне о таких планах ничего не известно. Тем не менее, хорошо уже то, что находятся евреи, готовые задать такой вопрос.








 











עוד

ДЕМОКРАТИЯ И ЕВРЕЙСКОЕ ГОСУДАРСТВО.

ДЕМОКРАТИЯ И ЕВРЕЙСКОЕ ГОСУДАРСТВО.



Выступление в Кнессете.





Господин председатель Кнессета, уважаемое собрание!


Приводят слова ребе из Коцка: «Обманывать ближнего грех, но заниматься самообманом – преступление». Нынешнее правительство Израиля совершает это преступление сегодня, а все правительства Израиля совершали это преступление вчера. На самом деле они были и преступны и грешны, так как обманывали и народ и самих себя, а сегодня мы пожинаем их прогнившие плоды. «Отцы (нации)ели незрелые плоды, а у их сыновей болят зубы»*.


С самого начала своего пути все круги политического сионизма её избегали и делали вид, что её не существует. Имеется в виду страшная и ужасающая правда о фундаментальном противоречии между сионизмом и просвещенной западной демократией, преданными рабами которой были все вожди сионизма. Герцель, Нордау, Соколов, Вейцман, Бен-Гурион – все они, и правые и левые. Только голова в песке. Один большущий страус.


Никто из этих прогрессивных, либеральных или просвещенных деятелей не сделал достоянием общественности, не подал сигнала тревоги, не предостерег о жуткой опасности, заключающейся в противоречии между сионистским понятием Еврейского государства и фундаментальным понятием демократии о власти большинства.


Еврейское государство, представлявшее из себя цель, стремление, саму сердцевину сионистского движения, означает государство с еврейским большинством. Только еврейское большинство может обеспечить самостоятельность и независимость Еврейского государства, и только оно – Еврейское государство – обеспечит нам наше физическое и духовное существование. Еврейское государство отрицает возможность того, что неевреи станут здесь большинством и тем самым отрицает их право на это.


Нет причины стыдиться этого, нет никакой надобности защищаться и нет места извинениям. Земля эта – наша и государство тоже наше. Так давайте станем радоваться этому и ликовать, а главное – будем убеждены: Эрец – Исраель - это единственная страна еврейского народа, а для еврейского народа правом и обязанностью является требовать её для себя. Это – сионизм, это иудаизм, и это – норма.


Однако западная демократия решает по-другому. Западная либеральная демократия отвергает политическую систему, базирующуюся на определенной религии, определенной нации, происхождения или расе. Западная демократия устанавливает, что только большинство принимает решение и поэтому в демократическом государстве Израиль закон превыше всего! А если арабы станут здесь большинством, то это их фундаментальное право!


Налицо явное и безусловное противоречие, которое терроризирует и наводит страх на всех евреев, страдающих раздвоением личности – начиная с отцов сионизма, рядившихся в одежду из безумной смеси шаатнеза, гибрида сионизма с демократией, и пытавшихся обмануть самих себя и весь народ в том, что тут нет никакого противоречия. Более того, руководители эти с раздвоенной «еврейско-демократической» душой в порыве помрачнения рассудка и в приступе трусливости тут же внесли это противоречие в саму Декларацию Независимости, увековечив тем самым эллинистическую шизофреничность. С одной стороны, они воспели до небес демократию, установив, что государство Израиль (далее цитата) «будет осуществлять полное общественное и политическое равноправие для всех его граждан независимо от религии, расы, пола». О. Как счастливы арабы, поверившие в параграф, который находится в расплывчато сформулированном документе, ибо рядом с тем самым демократическим параграфом, обещающим полное политическое равноправие, находится ещё некоторое число пунктов – несколько иных, слегка отличающихся, немного противоречащих. И я цитирую:


«29 ноября 1947 года. Генеральная ассамблея ООН приняла решение, которое имело обязывающий характер, о создании Еврейского государства на земле Израиля... Это признание Объединенными Нациями права еврейского народа на создание своего государства не поддается пересмотру. Еврейский народ, как любой другой народ, обладает естественным правом жить самостоятельно в своем суверенном государстве. Поэтому... мы, члены Народного совета... провозглашаем тем самым о создании Еврейского государства на земле Израиля – Государства Израиль». И как результат этого (тут я цитирую демократическую Декларацию): «Государство Израиль будет открыто для еврейской алии...» - да-да, еврейской!


Министр связи, человек ученый, выпустил в этом месяце новую марку против расизма, и на ней он цитирует, разумеется, демократический отрывок. Ясно, что наш ученый профессор избегает всех остальных параграфов с сионистским душком. Воистину, буль мебульбаль**, как и сам министр.


На самом деле руководители Израиля совершают грех и преступление, обманывая народ и самих себя пустыми иллюзиями. Лишь одни не попадаются в сети лжи, лишь одни достаточно разумны, чтобы понять мошеничество и надувательство, лишь одни - арабы. Никогда не теряли арабы своего прямого ума, здоровой лггики и знания того, что невозможно сделать из горького сладкое, из черного – белое, из сионизма – демократию, а из Еврейского государства – Государство Равных Прав для Всех.


Итак, араб слышит абсурдных израильских руководителей, делающих абсурдные заявления вроде этого: «Государство Израиль обеспечит равноправие арабскому меньшинству», и тут же, в порыве благодарности, спрашивает: «А что если я захочу стать не арабским меньшинством, но арабским большинством, чтобы и я смог подарить вам – еврейскому меньшинству – равноправие? Можно ли мне это? Позволите ли вы мне это. “демократические” сионисты?»


Требуется неслыханная мера глупости, чтобы поверить в то, что живущий в Израиле араб видит в Еврейском государстве демократию и равноправие, тогда как его Закон о возвращении относится исключительно к евреям. Тогда как устав Еврейского Национального Фонда запрещает сдачу в аренду арабам государственной земли. Человек должен проглотить девять пудов глупости, чтобы поверить в то, что живущий в Израиле араб рад праздновать День Независимости этого государства, увековечивающий его поражение, или распевать гимн hа-Тиква с проникновенными словами обращенными к его сердцу: «душа еврея тоскует». И только «народ подлый и неумный» - и это ещё слабо сказано! - может думать, что удастся «купить» араба путем повышения его жизненного уровня при помощи электричества, унитаза или телевизора.


Члены Кнессета, не хлебом единым живы арабы! Лишь левые и «прогрессивные», да ещё сторонники «Ликуда» настолько презирают арабов, что убеждены, будто они будут готовы продать свою национальную гордость за чечевичную похлебку экономического и социального прогресса.


Нет ничего удивительного в том, что не проходит много времени, как нам сообщают – пресса, телевидение, радио – о раскрытии арабских отрядов, занимающихся убийством еврейских солдат, и среди арабов-террористов из Кафр-Касема и Бака-эль-Гарбия имеются «наши» арабы, граждане Израиля. Чему удивляться, когда арабские села в Галилее и в районе «треугольника» проводят фестивали и праздненства, преисполненные ненависти к государству Израиль?


Молодой араб не дурак и не глупец – не то, что трусливые еврейские руководители, которые не готовы признаться в вопиющем противоречии между сионизмом и демократией. Араб понимает, что – да, есть противоречие, он понимает, он ненавидит, он реагирует и он ещё в состоянии сделать многое.


Однако настоящей жертвой изрильской растерянности и затушевывания фактов является сабра, молодой нерелигиозный еврей, которому годами «промывают мозги» против Кахане и «за демократию». И тогда он уже убежден в «правильности» демократического пути, он спрашивает у наставников: раз так, значит арабам в Израиле позволено стать большинством? Но тут он натыкается на звенящую тишину растерянного молчания.


Бедный еврейский ребенок, сын несчастных еврейских родителей! Запутавшийся сын вконец растерявшихся родителей... Пытались наряжать этого ребенка в одежду из шаатнеза, смеси сионизма с демократией. Но сабра отказывается носить костюм из дурацкой идеологической смеси. Накормили до отвала еврейского подростка «демократией», обучили его поклоняться ей и преклонять перед нею колени. А сейчас, после того как он выучил, что Кахане «расист» и «фашист», потому что не желает давать арабам равноправие, он слышит, что в сионистском государстве, сионистском Израиле Бен-Гуриона, МАПАМа и РАЦа, только евреи смогут править им и быть большинством.


Члены Кнессета, вашим отказом положить конец идеологической шизофрении вы вместе с правительством роете могилы нашим детям и нашему государству. До каких пор вы будете колебаться? Если вы выбираете сионизм и Еврейское государство – скажите это и положите конец безумству политичсской демократии для арабов, которая приведет нас к международной войне и самоубийству. Если же демократия ваш бог – идите за ней, но прекратите болтать о сионизме в Еврейском государстве!


Дети Израиля, вконец запутавшиеся и ассимилиющиеся, ждут ясного и однозначного ответа. Если они его не получат – они потеряют уверенность в правильности нашего пути, восстанут против «расистского» государства. Ибо если Кахане «расист», то и сионизм в конце концов будет объявлен «расизмом», а сионистское государство – «расистским».


У меня нет проблемы – я еварей и сионист, и я, с Б-жьей помощью, сделаю все для того, чтобы гарантировать, что это государство будет еврейским и сионистским, а не «демократическим» по принчтым на Западе меркам – тем меркам, которые приведут нас к самоубийству. Я объясню молодому поколению, что таков путь иудаизма, сионизма и еврейского существования.


Я и арабы – мы понимаем друг друга. Я и арабы – мы точно понимаем друг друга, но мы вместе затрудняемся понять правительство. Нам не понять евреев-поборников западного образа жизни, евреев растерянности и затушевывания проблем, евреев противоречия и шизофреничной раздвоенности из израильского правительства.


В связи с разрушением молодежи и разрушением еврейской сионистской идеологии в государстве – я предлагаю объявить вотум недоверия правительству!


Из выступления в Кнессете 22 Тамуза 5746 (29.7.86) В сборнике выступлений рава Кахане в Кнессете оно озоглавлено так: «Предложение фракциии КАХ о вынесении вотума недоверия правительству из-за его отказа обсуждать крушение сионистской идеологии, ставящей под угрозу существование еврейского государства». НА русском языке впервые неапечатано в сокращенном виде в «ЕИ» №6 5760(4.00) перевод М.Ниренберг.


• старинная поговорка: за грехи отцов расплачиваются потомки.


• На иврите здесь игра слов: буль – марка, мебульбаль – запутанный, растерянный.


 











עוד

ДО СВИДАНИЯ, СТЕНА!

ДО СВИДАНИЯ, СТЕНА!



Они приходят, эти люди, разного телосложения и роста, с лицами всех


цветов и с разными комплексами, в смущении и замешательстве, с


востока, запада, севера и юга. Они евреи. Они туристы. Они пришли


увидеть Ее. Стену. Они приходят, с бородами и в кафтанах – прямо из


Уильямсбурга; с усами, характерными для Совета раввинов, из Флетбуша


и Кью-Гарден Хиллз; в черных ермолках, что означает принадлежность к


Агуде, и в вязанных ермолках, которые кричат о том, что они


поддерживают Звулуна Хаммера и идентифицируют себя с ним. Они


приходят вообще без ермолок и получают их от местного гида


Американского Еврейского конгресса; они приходят вообще без ермолок


и надевают картонные ермолки, которые выдают им хранители Стены; они


приходят в том, в чем приходят. Увидеть ее. Стену.





Они приходят как люди, хорошо знающие место, – некоторые уже были в


Израиле семь, восемь, десять раз; они уже приобрели ранг постоянно


проживающего туриста. Обычно это ортодоксальные евреи, которые


подходят к Стене уверенным шагом, как подходят к знакомому, чтобы


обменяться с ним рукопожатием. Другие чувствуют себя не вполне


уверенно, не знают, как им надлежит действовать, и они стоят,


испытывая неудобство и нервозность, и оглядываются вокруг, наблюдая


за поведением других. Некоторые стоят, просто стоят перед Стеной –


размышляют, медитируют, молятся, говорят, шепчут, плачут.





А потом они уезжают. Они побывали на земле Эрец-Исраэль, побывали в


Сионе, были в Иерусалиме, Святом городе, и приходили увидеть Ее. А


потом они уезжают. Они оставляют здесь свои деньги, свои


путеводители, свои небольшие записки, которые они, свернув или


скатав в небольшой шарик, вставили в расщелины Стены. Они покидают


землю Эрец-Исраэль, и Сион, и Иерусалим, Святой город, и Ее. Стену.


Они возвращаются домой в Грейт-Нек, или Бостон, или Лос-Анджелес,


или Майами и, конечно, в Вашингтон, Хайтс и Монси, и Уильямсбург, и


Боро-Парк. Они покидают Старый Иерусалим, отправляясь в новые, и


покидают Стену ради Уолл- стрита, потому что они обязаны это


сделать. Увидеть Израиль – значит испытать радость и получить


впечатления, не имеющие себе равных. Увидеть Иерусалим, Святой


Город, – означает приобрести бесценное сокровище воспоминаний.


Увидеть Стену – означает испытать совершенно неописуемое


возбуждение. Но для всего есть свое время и свое место, и все


хорошие туристические поездки неизбежно подходят к концу. Израиль –


лучшее из всех мест, которые можно посетить. Но не им жить здесь.





И вот они уезжают. Бородатые и безбородые, ортодоксы (ультра- и


современные), консерваторы, реформисты, реконструкционисты,


гуманисты, агностики, атеисты… Они уезжают. "Домой". И я иногда


размышляю: когда они приезжают, они бегут сказать Стене


"здравствуй!". Но помнят ли они, что уезжая надо сказать "до


свидания"?





И действительно, как можно сказать "до свидания" Стене? Что человек


говорит Ей? Стоит ли он здесь и читает молитву Минха, где есть такие


слова: «И пусть глаза наши увидят Твое возвращение в Сион…», - а


потом говорит: «Ну, мне, пожалуй, пора уходить. Бизнес нельзя


закрыть больше, чем на три недели. Позаботься о себе, и будем


надеяться, что Он скоро вернется…»? Пожимает ли человек вместо руки


ту зелень, что растет из Стены, и целует ли он ее – на прощание?


Если человек знает, что Б-жественное присутствие, Шехина, никогда не


покидало Стену, как человек говорит "до свидания" Ему? Что говорит


Б-жественному присутствию возле Стены человек, покидающий Израиль


ради Изгнания, в котором, как нам говорят, у него не будет Б-га, и


где он будет исповедовать идолопоклонство "в чистоте"?





Я полагаю, что именно из-за всего этого большинство людей покидают


Израиль, не сказав "до свидания". Я полагаю, что в первую очередь те


люди, чьи сердца и совесть – не камень, не могут сказать Стене, чьи


камни от сердца: «До свидания! Я нарушаю основное положение


иудаизма; я предаю свою Землю; я возвращаюсь к горшкам с мясом и к


материализму Изгнания и поэтому оставляю Тебя».





Но я задаю себе другой вопрос: что говорит и думает Стена, когда


видит еврея, приехавшего навестить Ее так, словно это обычная


поездка (а многие совершают такие поездки в последнее время) в


Пуэрто-Рико или Испанию, Арубу или Рим? Я размышляю: что думает Она,


глядя на толпы туристов, что пришли прикоснуться к Ней, погладить


Ее, поцеловать Ее, пристально на Нее смотреть, увековечивать Ее на


своих слайдах и пленках, – а потом возвращаются в те страны, которые


они считают своим настоящим домом? Я задаю себе вопрос: что думает


Она, когда видит евреев, которые молятся и раскачиваются перед Ней?


Я задаю спрашиваю себя: что думает Она, когда видит ритуал и


идолопоклонство, созданные вокруг Нее Американским Еврейским


конгрессом, Министерством Туризма и Объединенным Еврейским призывом?


Я размышляю: о чем думает Она, когда видит ортодоксальных евреев из


Нью-Франкфурта и величественных Краун-Хейтс? Когда глядит на всех


"религиозных евреев" во время их трехнедельного отпуска перед их


возвращением к идолопоклонству?





Совершенно понятно, что место это – остатки Храма, в котором


проповедывали пророки, страстно обличавшие лицемерие, – помнит их


слова и повторяет их потомкам. Безусловно, оно повторяет слова:


«Когда вы приходите, чтобы предстоять Мне, кто просит вас топтать


дворы Мои? Не приносите больше пустого дара; воскурение – мерзость


для Меня; собраний, которые вы собираете в начале нового месяца и в


субботы, не терплю Я: беззакония с празднеством» (Йешайяhу,


1:12,13).





Стена смотрит на тех, кто приходят почтить Ее и в то же самое время


собираются предать Землю и осквернить Ее, покинув ради Изгнания,


которое они называют "домом", – смотрит и повторяет: «Ведь


послушание лучше жертвы; повиновение – лучше тука овнов» (Шмуэль I,


15:22).





Они покидают Стену ради "дома". Они отказываются жить на Земле этой


Стены. Она знает: того, что они планируют, – мира и безопасности в


Галуте – никогда не будет. Она знает, что если они отвергнут Стену


Всевышнего, у них будут другие стены – стены огня и стены тюрем и


лагерей. Галут – это одна высокая стена для еврея, хотя он и


отказывается видеть это.





Если прийти к Стене поздно, очень поздно вечером и прислушаться,


внимательно прислушаться, то можно услышать Стену. Она тихо плачет


наедине с собой и говорит: «Горе моему народу за то, что он унижает


Землю…». Мне кажется, что Стена предпочла бы, чтобы те, кто говорят


Ей "до свидания", вообще не приходили сказать "здравствуй".





Перевод: Е.Майданик  











עוד

ЕСЛИ БЫ Я БЫЛ ПРЕМЬЕР-МИНИСТРОМ…

ЕСЛИ БЫ Я БЫЛ ПРЕМЬЕР-МИНИСТРОМ…





От переводчика:  эта статья была опубликована более 29 лет назад. До победы рава Кахане и его партии КАХ на выборах (23 июля 1984 г.)  оставалось более года. Мало кто верил в возможность такого успеха. Но 3 августа 1984 г. была опубликована статья рава Кахане  «Победа!»  («Victory!”) – и я надеюсь, с Б-жьей помощью, перевести ее для тех русскоязычных евреев, которые не владеют английским языком и/или не могут либо не желают воспользоваться помощью более «подготовленных» собратьев по языку. Есть выражение на английском языке Nothing succeeds like success. («Гугл» дает , в числе других, вариант перевода «успех способствует успеху»). Раву Кахане не дали «закрепить успех», и на следующих выборах (1988 г.) партия КАХ оказалась «вне игры», о чем хорошо известно. Пишу я об этом просто потому, что большинство «русскоязычных» евреев  в те далекие годы либо не родились на свет, либо были далеки от Израиля и даже мыслей о нем. Сам  я  в 1983-84 гг. жил и работал в Лондоне и в выборах не участвовал, хотя с равом Кахане уже успел познакомиться. Словами из старой песни «Как давно все это было, давным-давно…».


И еще одно. В пятничном номере газеты "Джерузалем пост" регулярно публикуют интервью с разными людьми; один вопрос - "Что я сделал бы, если бы был премьер-министром?"


Надеюсь, эта старая статья вызовет интерес – и отклики.


      -----


 





Если бы я был премьер-министром, я стремился бы  к тому, чтобы Израиль стал Еврейским государством, а не был нееврейским гибридом с разговаривающим на иврите населением (the Hebrew-speaking gentilized hybrid – возможны и другие варианты перевода – перев.), каким но является сегодня.


  Если бы я был премьер-министром, я – в самый первый день – призвал бы  назначить день переоценки ценностей, раскаяния и возвращения (к основам). Я бы стал молиться Вс-могущему, Б-гу Израиля и просить Его дать мне веру и силу, чтобы я мог сделать то, чего желает Он, без страха перед неевреями и евреями, отошедшими от еврейства.


  Если бы я был премьер-министром, я – в самый первый день – отправил бы письмо лидерам нееврейских стран, включая Соединенные Штаты и Советский Союз, и сказал им, что теперь возникло, наконец, Еврейское государство, которое уповает на Б-га Израиля и политика    которого будет диктоваться только волей Б-га.


  Если бы я был премьер-министром, я – в самый первый день – предстал перед телекамерами и микрофонами и обратился к народу с такими словами: «Я приношу извинения нашим гражданам, в особенности молодежи, которые были развращены, деформированы и уничтожены как евреи – правительствами, политическими силами, теми, кто извращают мышление людей. Я приношу извинения молодежи, уничтоженной нео-эллинистами нашего времени, которые насильственно отняли у них всякие логичные доводы в пользу того, чтобы быть евреями; которые навязали всем им культуру неевреев, и чей обанкротившийся, светский сионизм породил дезориентированного «израильтянина», не знающего, почему он «еврей»; не умеющего хоть как-то объяснить – рационально – почему нельзя вступить в брак с нееврейкой; удалившегося от  ценностей иудаизма в сторону ценностей Дизенгоф-стрит с ее неизбежной жаждой материализма, неизбежно приводящей к «двойной» эпидемии – преступности и эмиграции. Я приношу извинения жертвам социалистического сионизма и любой формы светского национализма. И в особенности я приношу извинения сефардам, которые прибыли сюда как горячие, религиозные евреи и настоящие религиозные сионисты, - и были духовно уничтожены своим собственным народом».


  Если бы я был премьер-министром, я дал бы обещание изменить все это  и немедленно приступить к удалению всех следов западного эллинизма и  политических воротил, стоящих за ним. Я бы изолировал Еврейское государство в сфере культуры и не допускал бы в страну иноземные культурные ценности, развращающие и уничтожающие святость евреев.


  Если бы я был премьер-министром, я бы немедленно принял меры к тому, чтобы учебные планы во всех школах Израиля делали упор на иудаизм, и чтобы обучение согласно этим планам вели люди, верящие в него. Я сделал бы сионизм подлинно еврейским, живым; я внедрил бы такой курс обучения, который ставил бы своей целью выпуск в первую очередь хороших евреев, и только потом – хороших юристов и инженеров.


  Если бы я был премьер-министром,  я бы немедленно заменил работников радио и телевидения людьми, которые верят в то, что еврейский народ должен быть единым с иудаизмом и всей Страной Израиля, и что судьба этого  народа определяется Б-гом и их преданностью Ему.


  Если бы я был премьер-министром,  я бы позаботился о том, чтобы программы отраслей,  представляющих СМИ (кино, театр, телевидение и радио), были обязательно выдержаны в духе  иудаизма, в соответствии с решениями настоящих раввинов Израиля.


  Если бы я был премьер-министром,  я бы отправился во все крупные еврейские общины в странах Изгнания с призывом: уходите из Изгнания, пока это возможно, и приезжайте к себе домой в Израиль, не дожидаясь, пока неизбежное Б-жественное наказание уничтожит вас.


  Если бы я был премьер-министром,  я призвал бы еврейскую молодежь во всем мире отвергнуть нечистоту Изгнания и лживые учения, которые они приобрели у себя  дома и в школе, и приезжать домой. Я бы заменил апатичных, безразличных  израильских посланцев Алии людьми, которые заботятся о евреях, любят их и желают видеть их дома.


  Если бы я был премьер-министром,  я сказал бы людям, что наша судьба находится в руках Б-га, а не в руках неевреев; я сказал бы им, что не надо бояться американцев или русских, а делать надо то, что повелевает Он – без страха.


  Если бы я был премьер-министром,  я принял бы меры для того, чтобы удалить всех арабов со всей территории Страны Израиля, которой мы владеем (включая территорию государства), предложив им выбор: уйти добровольно, получив полную компенсацию за свою собственность, либо уйти, не получив ничего. Перед этим я дал бы подробное, но не слишком пространное, объяснение этой проблемы евреям в Израиле и за его пределами, подчеркнув противоречие  между Еврейским государством и западным демократическим (которое позволило бы арабам стать большинством, путем достижения определенной численности населения). 


  Если бы я был премьер-министром,  я еще до этого немедленно прекратил бы осквернение Имени Б-га и Его народа, запретив сексуальные контакты между евреями и неевреями, удалив из Страны все иностранные войска, влючая силы Организации Объединенных Наций (ООН), изолировав всех иностранных рабочих и запретив присутствие всех иностранных добровольцев в кибуцах и других местах.


  Если бы я был премьер-министром,  я положил бы конец осквернению Имени и запретил под угрозой тяжелых наказаний присутствие в Стране всех групп миссионеров и культы. Никакие ульпаны или центры абсорбции не могли бы принимать нееевреев, большинство которых желают поступить туда с целью «спасения» евреев.


  Если бы я был премьер-министром,  я немедленно положил бы конец осквернению Имени и удалил мусульман с Храмовой горы, места расположения самой большой святыни евреев.


  Если бы я был премьер-министром, я бы строго ограничил иммиграцию нееврейской молодежи, привозящей в страну наркотики и заграничные мерзости.


  Если бы я был премьер-министром, я бы немедленно аннексировал все освобожденные территории и разрешил неограниченное поселение там евреев.


  Если бы я был премьер-министром, я положил бы конец деятельности ООН, выражающейся в диффамации и унижении Израиля, и покинул эту международную организацию насмешников, в которой нам не следует находиться.


  Если бы я был премьер-министром, я принял бы серьезно тот факт, что Израиль – это Еврейское государство и, следовательно, опекун евреев во всем мире. Я отдал бы сотрудникам силовых структур Израиля приказ действовать против врагов евреев за пределами территории  Израиля так, как они действуют против врагов страны здесь. Когда речь идет о еврейском народе, границ не существует.


  Если бы я был премьер-министром, я в то же время привозил еврейскую молодежь для специальной военной подготовки к защите своей жизни и собственности.


  Если бы я был премьер-министром, я принял бы меры к ликвидации ужасного неравенства в экономике – ситуации, при которой богатые и «жирные» с жадностью накапливают богатства в то время, когда большое число евреев страдают от нужды и лишений. Я положил бы конец ментальности «биржи» и «быстрого обогащения» и резко ограничил прибыли биржи.


  Если бы я был премьер-министром, я сделал бы почетным физический труд и труд тех, кто заняты в ремесленных отраслях, подняв их на истинно еврейский уровень; каждый солдат  получил бы подготовку в одной из таких отраслей.


  Если бы я был премьер-министром, я заставил бы жадных работодателей нанимать не арабов, а евреев, за хорошую плату; здоровых евреев я принудил бы работать вместо арабов вместо того, чтобы жить на пособия.


  Если бы я был премьер-министром, я направил бы огромные средства из бюджета, идущие сегодня в арабский сектор, на удовлетворение нужд неимущих евреев, живущих в бедных районах и городах развития.


Если бы я был премьер-министром, я квалифицировал бы как серьезное преступление нападки евреев на их собратьев по этническим мотивам.


  Если бы я был премьер-министром,  всякие формы осквернения шабата государственными и общественными организациями прекратились бы. Я начал бы кампанию обучения еврейским ценностям в жилых районах по всей стране.


  Если бы я был премьер-министром, аборты находились бы полностью в руках галахических органов.


  Если бы я был премьер-министром, определение еврейства осуществлялось бы по Галахе, и была бы проведена проверка всех выданных ранее удостоверений личности для выявления тех, кто считался евреем, но на самом деле таким не являлся.


  Если бы я был премьер-министром, я настаивал бы на том, чтобы только те, кто изучают Тору все время и не имеют другого призвания или профессии, освобождались от службы в армии. Для всех остальных были бы созданы специальные армейские подразделения, где они получали бы достаточно времени для изучения Торы ежедневно, но все остальное время служили бы как все остальные евреи.


  Если бы я был премьер-министром, я любил бы мой народ так – сознавая при этом, что осталось ужасно мало времени,- чтобы никакие проявления цинизма, никакие насмешки и ненависть не помешали мне в моем стремлении осуществить все это – создать подлинно Еврейское государство.


    





11 марта 1983 г.


Перевел с англ.  Е. Майданик  16.07.2012 г.


 











עוד

Избранные страницы из книги «Israel: Revolution or Referendum?”

Избранные страницы из книги «Israel: Revolution or Referendum?”





«Cуществует ли демократия в сегодняшнем Гос. Израиль? Вряд ли. Летом 1976 меня пригласили в полицию в Тель-Авиве. За мной пришли трое в штатаском и мне пришлось согласиться пойти. В полиции на ул. Дизенгофф, меня ввели в комнату на третьем этаже, на двери которой не было никакого знака. Лысый человек за столом представился: «Бреннер». Ясно было, что это был местный офис Шинбета, чьи знаменитые дела как будто бы не касаются евреев.


«Бреннер» тут же известил меня, что он недоволен моими действиями, и сказал мне прямо: «Мы не предупреждаем больше одного раза, а это уже второе предупреждение, и я говорю тебе остановиться». Первое сообщение такого рода было передано через моего брата несколькими месяцами раньше. Я посчитал благоразумным не указывать ему на противоречие в том, что было сказано, но спросил:


-Что перестать? Что ты мне приказываешь прекратить делать? Дышать?


«Бреннер» не удивился. Бреннеры никогда не удивляются, у них нет чувства юмора, и это является демаркационной линией между нормальным человеком и тоталитарным умом.


-Я сижу здесь не для того, чтобы препираться с тобой. Если ты не остановишься, ты об этом пожалеешь.


На этом закончился разговор, и незачем, пожалуй, говорить, что я не прекратил то, все равно что он имел в виду, а продолжал мою идеологическую борьбу. И так случилось, что после поста 17 Тамуза 1976 г., я медленно шел по Рехов Хана, маленькой, плохо освещенной улице в Шикун Хабад в Иерусалиме, расположенной между Санхедрией и Эзрат Тора. Я возвращался после лекции перед группой лидеров Лиги Защиты Евреев, которые прибыли в страну для прохождения 8-недельного курсов. Было около 23ч. и улицы были пусты.


И тут я услышал слабый звук позади меня. И это спасло мне жизнь. Я начал поворачиваться, чтобы увидеть, откуда идет звук, и тут на меня стал падать мешок. Мешок из рогожи был опущен на мою голову. Инстинктивно я упал на землю, в канаву, и стал кричать громко: «Мехаблим!» Нападавшие (позже я увидел, что их было двое), были профессионалами, и действовали методично. Поскольку я помешал им сделать то, что они намеревались сделать, они стали бить меня дубинками, тяжелым металическим оружием. Я продолжал кататься и кричать. И им было трудно попасть в меня, но они сумели сломать мне руку и нанести глубокую рану на голове. Если бы Вс-вышний не подсказал мне услышать этот слабый звук, меня бы конечно, схватили и убили бы.


К тому времени, на мои крики стали сбегаться люди из ближних домов и появилась машина. Нападавшие побежали, и я увидел ясно, что их было двое. Во время всего этого инцидента они не произнесли ни слова, и этим доказали, что они не воры и не разбойники. Это были люди «Бреннера» из Шинбета, осуществившего свою угрозу, Шинбет Еврейского Государства - против Еврея.


В последующие годы я слышал много историй о методах, используемых израильской всеобщей разведкой. Евреев, обвиненных как правило в «правом экстремизме» и тех евреев, которые как будто бы напали или собирались напасть на арабов, держали в маленьких камерах, где они не могли лечь, и не давали им одеяла в диком холоде. Их постояно будили и допрашивали, иногда одевали им на лицо пластиковые мешки. Обвинения, абсолютно фальшивые, были сфабрикованы и свидетели просто лгали. Обещания были сделаны и нарушены, и в общем, там пользовались самым худшим из «культуры» Джеймса Бонда.


Подчеркиваю два пункта:


Я не имею ничего против того, чтобы против врагов еврейского народа, которые хотят нас уничтожить, использовались любые методы. Однако я считаю оскорбительным, чтобы такие методы использовались против евреев, которые не являются врагами Государства Израиль. Ничего не может так подчеркнуть влияние гоим на Еврейское Государство, как тот факт, что делают люди Шинбета, и их жестокость к братьям евреям показывает абсолютное отсутствие у них еврейской души.


Второе. Я говорю все это потому, что нет такой заповеди, приказывающей молчать, когда евреи страдают от руки других евреев. Нет в этом ахават Исраэль, в этом молчании. В действительности, настоящая любовь к евреям требует, чтобы мы кричали громко против несправедливости по отношению к евреям внутри Израиля.


Например, возмутительное, тоталитарное отношение, было проявлено к двум молодым ешиботникам, арестованным на Храмовой горе 27 мая 1989г. Хар Хабаит, сама по себе жертва массового осквернения превратившимися в гоев лидерами государства, которые не дают евреям молиться там, на самом святом для них месте.


и использовать право на свободу религии, данное им Б-гом.


Двое молодых людей, Давид Аксельрод и Бенцион Гапштейн, подверглись атаке банды мусульман, нанятой Вакхом, над которым стоит Муфтий. Больших антисемитов в мире трудно найти. Они отбивались, ранили нескольких мусульман, и в это время на них напала израильская полиция, состоящая из арабов. Большая часть полиции Старого города – арабы. Это еще одно осквернение Имени Б-жьего. Арабская полиция напала на них с дубинкам, но евреи отбивались. Их арестовали, обвинили в нападении на полицию «в серьезной ситуации» и держали в тюрьме месяцами, не позволив выпустить под залог. Держали без суда!


В каком цивилизованном западном государстве может случиться такое: держать двух молодых людей без криминальнго прошлого, не разрешая им выйти на волю под залог? Цель наложения залога не наказать обвиняемого (обвиняемый невиновен до тех пор, пока не будет доказана его вина), но обеспечение его явки на суд. В Израиле, отказ выпустить на поруки (как это часто происходило со мною!) имеет специальное значение: НАКАЗАНИЕ.


Обвиняемые могут быть оправданы, но у них пропадут месяцы их жизни. И это обычное дело в этой стране.


Отвратительна манера суда – принимать решение о содержании в тюрьме подозреваемого, п.ч. он отказывается «сотрудничать» с полицией, т.е., просто использует свое право на молчание! Вот например, случай Меира Берга и Уриэля Бигуна, молодых поселенцев, атакованных арабами в Шомроне, которых «заподозрили» в стрельбе по арабам и их убийстве.


Израиль специально использует многие отвратительные колониальные британские законы, и среди них, 48-часовое задержание без доказательства нужности этого. Государство не придерживается habeas corpus. (Т.е. не считает нужным представлять какие-либо доказательства.) Полиция в этом случае просит судью оставить человека в тюрьме еще на 15 дней, по 15 дней каждый раз, до тех пор, пока они решат представить обвинение. И во время этого, при представлении обвинения, они попросят оставить обвиняемого в тюрьме до конца процесса. Опять цель этого – наказание того, кто просто подозреваем в чем-то и кто в настоящем демократическом государстве считается невиновным до тех пор, пока будет признан виновным.


В этом случае с этими двумя поселенцами полиция просила еще 15 дней. Судья дала 10 дней (ясно, что у нее были сомнения), а потом оправдала свое решение чисто в манере Оруэлла. Цитата из газеты «Хаарец» (июнь 30, 89г.):


«Она отметила, что отказ поселенцев сотрудничать с полицией усиливает версию полиции».


Призрак «1984»! У подозреваемого есть элементарное право молчать и никакой вины из этого не следует. На самом деле, в самом начале разговора, следователь должен известить его, что он может молчать, что он не обязан «сотрудничать», а судья говорит, что использование гражданином своих прав подкрепляет версию полиции и что он виновен!


Или возьмем отвратительную тактику полиции (она было использована против меня несколько раз), по которой при предъявлении дела суду офицер полиции говорит судье, что доказательства «секретные» и не могут быть показаны обвиняемому (заключенному) или его адвокату из-за «секретности», «по причине безопасности». Не только обвиняемый и его адвокат не имеют никакого понятия, в чем его обвиняют и о чем говорит полиция, но время от времени все «секретное» доказательство состоит из записки офицера полиции его же коллеге: «у нас есть основания верить в то, что этот Х виновен в серьезной попытке…» Конечно, это абсурд, но судья, особенно, если офицер приходит из Шинбета или Отдела Специальной Службы, не знает и находится под впечатлением серьезности записки.


И что же всегда случается, когда судья решает «пойти на компромисс» и соглашается оставить зэка, но на меньший срок, чем они просили? Та же несправедливость, только «ограниченная».


Или возьмем практику полиции просить, чтобы не отпускали под залог, п.ч. «мы еще не закончили дело». Правда же состоит в том, что это циничная игра, и когда это использовалось против меня, это было просто абсолютным обманом. Полиция никогда и не думала допрашивать меня о чем-либо ни было до самого последнего дня ареста. И тогда они шли к судье и требовали для себя дополнительное время, п.ч. они еще не закончили дела.


Практика не сообщать подозреваемому в каком «преступлении» его обвиняют, достигает своего зенита в концепции «административный арест», по которому подозреваемого отправляют в тюрьму на 6 мес. без суда и следствия, и даже без того, чтобы сообщить ему, в чем его обвиняют. После 6 месяцев министр обороны может подписать еще ордер на другие 6 мес. и еще 6 мес. и так бесконечно.


В 1980 г., накануне Дня Иерусалима, ко мне в 21ч.30м. пришли четверо полицейских в штатском и показали мне бумагу, подписанную министром обороны о том, что я должен пойти в тюрьму на 6 мес. Когда я спросил за что, мне сказали, что мне не положено знать причину. До сегодня я не знаю, в чем меня обвиняли, но я знаю, что у них не было никакого основания для этого фарса. Я сидел в тюрьме в Рамле около 8 мес, вкушая справедливость израильской «демократии».


Мир понимает противоположные концепции демократии и тоталитаризма. Во многих случаях обе коцепции легко различимы и нам не трудно показать, к какой системе принадлежит страна. Но Израиль сумел создать такую систему Демотарианизма, тоталитарный режим, запакованный в обертку демократии. Фасад кажется миру демократией, но те, кто попадают во внутреннюю систему, особенно те, кого государство считает помехами для себя, - для них ясна его тоталитарная система.


Успех в создании такой системы Демотарианизма возник благодаря тому, что евреи хотят верить только хорошему о своей стране. Они не хотят знать правду. Поэтому очень важно уничтожить еврейские иллюзии.


…..Израиль. Это не Еврейское Государство, о котором мы мечтали, и не демократия. Я, гражданин этой страны, нахожусь здесь, смотрю на нее и вижу лицо Демотарианизма.


Демократия в Израие? Законность? Политическая свобода? Врядли. Эти концепции обсуждаются здесь часто и их используют только для того, чтобы консолидировать собственную власть и сокрушить оппозицию. Но реальное слово здесь другое: сила и власть. Этим они одержимы, те, кто правит там, обе партии: и Авода и Ликуд. Ни демократия, и ни свобода, и ни справедливость, и ни закон.


И поэтому те, кто никогда не перестанет преклоняться перед алтарем «демократии», не подумает даже на миг перед тем, как удушить ее: когда они решили в 1988 запретить моей партии участвовать в выборах. Партии, которая по их мнению, несет в себе угрозу их силе, сегодняшней системе, силе властей, которые так долго управляли Израилем.


Это исправленный вариант.


Книга «Israel: Revolution or Referendum?” глава “Демократия”  











עוד

Израильская бомба

Израильская бомба





Есть люди,  которые с сожалением воспримут сообщения о том, что Государство Израиль решило продолжать свое существование и, как результат, создает свое атомное оружие. И это не должно вызывать удивления. Мы уже слышали доводы таких людей.


  - Это – не путь к миру; результатом этого будет эскалация войны и напряженности; у конфликта появится новый аспект.


  - Это обречет на неудачу соглашение между США и СССР об ограничении распространения ядерного оружия и уменьшит надежды на мир на планете.


  - Это – не еврейский путь.


  Подобные доводы нам знакомы; их использовали наивные и не столь наивные люди на протяжении десятилетий в попытке обезоружить также и США.


  Израиль, создавая свою бомбу, просто подтверждает свою волю к жизни. Либералы, джорджи боллы (George Ball – известный американский дипломат – перев.), лобби "За разоружение" – это те самые люди, которые обещали нам разрядку с Россией; нам при этом было достаточно восхвалять Г-спода и отказаться от оружия. Их может расстроить отказ Израиля полагаться на Вашингтон и Москву. Я, со своей стороны, рекомендую израильтянам продолжать обращаться к тексту "Если я не за себя…" ("Поучения отцов 1:14").


  Как прекрасно было бы, если бы мир мог осуществиться так, как мечтают Джордж Болл и либералы-поборники разоружения! А тем временем арабы убили двух израильских фермеров – семейных людей. Каким  приятным  был бы мир, в котором Насер и Эшкол сидели бы и говорили о мире "в обществе" бэйгэлэ и кальяна. А тем временем в Синае  роют 15 новых могил для израильтян.


  Как приятно уповать на то, что ось Москва-Вашингтон выступит в защиту Израиля, если Насер отдаст приказ своим армиям наступать. А тем временем Советы "вливают" свое оружие и посылают своих техников – и своих летчиков – в Египет.


  Я хотел бы внести предложение – очень простое. Я не доверяю Советскому Союзу. Я в восторге от того, что Израиль не хочет обращать свои взоры к Москве в поисках "атомного щита". Я не доверяю Гамалю Насеру. Я знаю, что для него 15 соглашений о ядерном оружии окажутся такими же бессмысленными, как ни одного.


  Никакие бумажки и никакие идеалистические либеральные мечты не спасут Государство Израиль. Вера во Вс-вышнего и силу "Узи", рев "Миражей" и  танки "Паттон", и – в ядерное оружие. Это – средства сдерживания, и если Всемирные Федералисты и те, кто занимаются планированием утопий, страдают – я сожалею об этом.


  Мне известно об интеллектуальных страданиях, испытываемых определенными людьми при упоминании выражения "ядерное оружие". Действительно, о таких вещах никогда не следует говорить легкомысленно, ибо призрак катастрофы должен всегда стоять перед нашими глазами. Однако серьезность и трезвость мышления никогда не должны позволять нам отбрасывать с порога тот вид оружия, который – один! – стоит между свободным миром и рабством.


  Не совершайте ошибку на этот счет. Именно Бомба сохраняет нашу свободу, и именно Бомба – в конечном итоге – сохранит Израилю жизнь. И если такая картина неприятна – быть по сему! Жизнь не всегда прекрасна – но она предпочтительнее смерти.


 











עוד

КОЛЮЧКИ В ГЛАЗАХ ВАШИХ...

КОЛЮЧКИ В ГЛАЗАХ ВАШИХ...



Несколько лет назад я был арестован полицией Израиля и обвинен в "


подстрекательстве к бунту" . На основании чего? На основании того,


что я пришел к выводу: не видно мирного решения арабо-еврейской


вражды в Эрец-Исраэль (как на территории самого государства, так и


на территориях, освобожденных в 1967 году); что Еврейское


государство движется по маршруту, приводящему к условиям, которые


удивительно напоминают те, что известны общественности под названием


" Северная Ирландия" ; что единственным путем для предотвращения


создания подобных условий или, по меньшей мере, для замедления их


темпа – является такой, суть которого заключается в эмиграции


арабов; и что поэтому я разослал письма нескольким тысячам арабов –


письма, в которых я предлагал возможность их эмиграции (т.е.


денежную помощь и помощь в получении виз), эмиграции по своему


желанию. Тот факт, что большое число арабов положительно


отреагировало на мое письмо, и что важное арабское село в Галилее,


Гуш-Халеб [?]предложило полностью, со всеми своими жителями


перебраться в Канаду при условии, что им будет обещано там свое


село, – все это не помешало перепуганному правительству Израиля


арестовать меня и привлечь к суду за совершение " преступления" .





По прошествии четырех долгих лет и одной судьбоносной войны в


Израиле разразился скандал, когда стало известно, что один из высших


чиновников Министерства Внутренних Дел, Исраэль Кениг, ответственный


за Северный округ, составил секретный доклад; в нем он предостерегал


о растущей опасности, которая заключалась в росте численности арабов


(что должно было к 1978 году " наградить" Галилею арабским


большинством) и в увеличении их националистического экстремизма.


Предложенное Кенигом решение включало и необходимость предпринять


некоторые шаги, направленные на поощрение арабской эмиграции.





Жаль, что с того момента, как я впервые высказал свой отличный от


других подход, прошли решающие и такие важные годы, – годы,


потраченные впустую, годы, в течение которых разразилась Война


Судного дня, вызвавшая тяжелые и далекоидущие психологические


изменения в мышлении арабов. Вследствие этой войны и политического "


обвала" , последовавшего за ней, арабские массы, пребывавшие в 1972


году в подавленном состоянии, глубоко убежденные в том, что нет


никакой причины для успеха их попыток подвергнуть сомнению


господство Израиля, – сегодня в неменьшей степени убеждены, что


время как раз работает на них, что в ближайшем будущем рухнет


сионистское государство, и что они – арабы – снова станут править во


всей " Палестине" . Отсюда, понятное дело, обязательно следует, что


сотни тысяч, которые с честью взвешивали возможность эмигрировать по


желанию восемь лет назад, превратились тем временем в людей,


одержимых идеей оставаться в своих домах и дожидаться дня


окончательной победы арабов. Наш долг – эвакуировать их.





Цель написания моей книги – убедить евреев, что это действительно


является нашим долгом. Мне знакома реакция большинства граждан


Израиля на мои слова, записанные в этой книге, которая близится к


завершению в то самое время, пока я все еще сижу в тюрьме Рамле –


результат выполнения указа об административном аресте


(беспрецедентном шаге!): без суда и без предъявления обвинения, без


обвинительного заключения и без возможности задавать вопросы


свидетелям или хотя бы узнать их личность.





Мое настоящее преступление – это, разумеется, мой подход ко всему,


что касается страшной опасности, подстерегающей государство Израиль,


в сущности, из-за присутствия на его территории арабских граждан в


огромных количествах и с огромными темпами роста. Опасность, которую


я представляю для запуганного и растерянного израильского


правительства, заключается в том, что сотни тысяч евреев Израиля


тихо разделяют мои взгляды и начинают (из-за чувства гнева и


удрученности) оказывать мне свою поддержку, увеличивая мои силы,


которые придают моим взглядам мощь.





Недостаточно того, что правительство Израиля подавляет эти взгляды,


– взгляды, которые нервно и истерично осуждаются, искажаются и


подвергаются оболганию теми, в чьих сердцах трусость и которым


гораздо легче вопить " фашист!" или " расист!" , нежели разумно


оценивать или логично обсуждать. Неотвратимая насмешка судьбы – это,


конечно же, тот факт, что евреи, чье еврейство в их собственных


глазах не представляется нечто важным и у которых отсутствует всякое


реальное знание о том, в чем заключается суть " еврейских ценностей"


, – это те самые, кто выкрикивают в мой адрес: « Твои взгляды


нееврейские!» .





Тот, кто на самом деле интересуется еврейскими ценностями и их


сутью, не станет изучать труды Карла Маркса, Эдмонда Борха или


Томаса Джефферсона. Еврейские ценности отыскиваются в еврейских же


источниках, в большинстве своем закрытых перед моими истеричными


критиканами, вдруг открывшими, чт? такое " еврейская" мораль.





Я люблю еврейский народ и еврейское государство. Об этом и написана


книга. Я предан еврейской вере и истинным еврейским ценностям, и


каждое слово в этой книге – при всех малоприятных для многих


моментах, которые могут быть вызваны этим фактом, – каждое слово в


ней есть иудаизм. Это человеческая слабость – когда " не замечают"


наличие такой реальности, которая доставляет неудобства, и


совершенно не принимают ее в расчет. Задерживают принятие


болезненных решений и воздерживаются от попыток справиться с


тяжелыми проблемами. " Закрывают" глаза на всё, с чьим


существованием трудно смириться, надеясь, что таким образом исчезнет


проблема, как будто ее и не было. Эта присущая человеку черта –


самообман, жизнь в иллюзиях – была доведена нами, евреями, до уровня


высочайшего мастерства из-за нашего горячего энтузиазма по поводу


мира и спокойствия после сотен лет страдания. Но проблема арабов не


исчезнет, так как Еврейское государство уже самим фактом своего


существования – является тем самым, кто создает эту проблему.





Именно из-за того, что действительность настолько болезненна и


настолько угрожающа самим основам еврейского сионистского


государства, спешат евреи обмануть самих себя всякими вариантами


способов ее глупой и поверхностной маскировки. Арабо-еврейская


проблема в государстве расшатывает самую глубокую еврейскую веру,


взгляды и предрассудки евреев. Она обнажает глупость и недопонимание


– основу политического сионизма. И – что тяжелее всего для светского


"западного" еврея – это проблема вынуждает его выбирать между


демократией западного либерального толка и еврейским государством.





Я не желаю потерять еврейское государство ни как результат войны, ни


даже как результат мира.





Я не заинтересован видеть гибель арабов или евреев в Эрец-Исраэль,


но я опасаюсь, что еще многим предстоит погибнуть. И если на самом


деле осуществлятся эти мои опасения, такое случится не из-за того,


что были сделаны шаги, которые я требую предпринять, но именно из-за


того, что они не были предприняты. Лучше бы нам воздержаться как от


истерии, так и от оболгания, и от нашего слепого отказа выслушать


ближнего. Лучше бы нам повести себя терпеливо, когда мы вчитываемся


в эти страницы, и честно, когда мы взвешиваем их ценность. А главное


– каждый еврей должен задать себе следующий вопрос:





«Я сын народа, который скитался без своей родины в течение почти


двух тысяч лет. Я сын народа, который терпел преследования и


бесчисленные массовые убийства, истребления огромного масштаба и


относительно " небольшие" . Я сын народа, которому – в


противоположность иным народам – не позволяли развиваться телом и


духом в своей собственной стране. Сегодня, вследствие гибели шести


миллионов и благодаря Б-жьей помощи, у нас есть государство,


утверждающее наш суверенитет, обороняющееся посредством нашей армии


и погруженное в нашу культуру. Готов ли я – в условиях мира и при


умножении арабов, превращающего меньшинство в большинство, –


позволить, даже демократическим путем, изменить название государства


на " Фалястын" арабским большинством голосов; отменить Закон о


возвращении, дающий каждому еврею право въезда в Израиль и


автоматическое гражданство (по сути, краеугольный камень


сионистского мышления в деле сохранения еврейского большинства); и


мирно, по-демократически положить конец еврейскому государству?»





Проблема в том, что в Израиле или в галуте нет еврейского лидера, у


которого хватило бы мужества задать этот вопрос или обучить ему


подрастающее поколение народа Израиля. Пока мы заняты взыманием


пожертвований для " еврейского" государства, пока мы планируем


трехнедельный отпуск в " еврейском" государстве, пока мы поем


национальный гимн hАтиква на праздничных мероприятиях – мы избегаем


этого вопроса. Проблема в том, что всерьез не задумываются над этим


вопросом. Проблема в том, что так немногочисленны те, кто вообще


задумываются. Дорогой еврей, задумайся же! Быть может, ты сбережешь


посредством своих раздумий миллионы жизней. Быть может, даже свою


собственную...


тюрьма Рамле, Израиль


 











עוד

МИР ИСТУКАНОВ

МИР ИСТУКАНОВ



Когда американский президент в свое время сказал, что “массы – ослы”, он просто-напросто повторил старую еврейскую поговорку: “мир он истукан”.


Истукан, как известно, робот не способный самостоятельно мыслить, и подчинен желанию своего создателя. Несмотря на то, что кругом все меняется, у евреев ничего не меняется - “мир” действительно остается “истуканом”.


Я имею в виду удивительное желание еврея верить в любую ложь, фальсификацию и циничный трюк – пока все это дает ему возможность сохранять свои иллюзии и образы своих героев.


Я имею в виду непоколебимую способность политиканов делать и говорить всё, зная, что их поклонники будут продолжать видеть в них божественность и правду. И это несмотря на то, что их сторонники требуют голову других политиков, делающих и говорящих то же самое.


Эти слова я пишу в те минуты, когда секта поклонников Шарона быстро расширяет свои ряды в мире истуканов, в массах ослов.


По-видимому, есть люди, главным образом среди евреев, с потребностью в герое. Есть потребность поклоняться кому-то. Ведь Господу Б-гу не хватает харизмы, так нужной модернизированному еврею…


…И потому каждое десятилетие есть кто-то, кому можно поклоняться. Новый идол.


В прошлом это был Моше Даян, одноглазый мужчина с сердцем льва. Ведь галутные евреи, которых унижали 2 тысячелетия, нуждались в герое. И вот он встал Шимшон герой и побил гоев и дал галутным евреям гордость и самоуважение. Тот факт, что этот Даян, неверующий и наполнен страхом перед гоями, вместе с Голдой Меир – ещё одна “успешная” – отказался от страха перед Америкой нанести по арабам превентивный удар перед началом войны “Йом-Кипур” - совершенно не важен. Для этих евреев более 4000 тысяч еврейских парней погибли из-за преступного решения этого Моше, героя с львиным сердцем, который в первую неделю войны заявил, что он видит “разрушение 3-го Храма”!!!


И кто помнит, или готов помнить, что этот Даян во время “Шестидневной” войны отказался выйти к Суэцкому каналу и завоевать Голаны, чтобы не произошло столкновение с СССР (И только Высшее Предвидение сделало так, что эти его приказы не дошли до командующих фронтами).


И кто помнит, или хочет помнить, что это Даян отдал тогда приказ не выгонять арабов, которые от страха все хотели удрать – и это, когда Мир стоял ошеломленный перед нашими успехами.


…И трагедия сегодняшних дней в огромной степени результат действий Даяна, еврейского “героя”. Но, несмотря на всё это, Даян находится в национальном пантеоне миллионов евреев. Таков мир истуканов.


И Голда Меир, ответственная за гибель 4000 еврейских солдат, из-за её страха перед Миром. Ответственная за её фразу, несомненно, вошедшую в книгу рекордов сумашедствия: “Я могу простить арабам, что они убили наших солдат, но никогда не прощу им, что они заставили наших солдат убивать их”… Тем не менее, эта женщина в глазах миллионов осталась “единственным мужчиной в правительстве Израиля”.


И Бегин. Что можно сказать о человеке, который вошел в историю как самый грустный и слабый из всех глав правительств Израиля. И в то же время он продолжает срывать лавры почитания у миллионов, составляющих мир безмолвных истуканов.


Если бы Перес отдал Синай и изгнал оттуда тысячи евреев; если бы это был Перес, который запретил Цаhалу уничтожить ООП в Ливане и привел к тому, что 650 еврейских солдат погибли напрасно. Если бы это был Перес, который возложил на своих офицеров ответственность за Сабру и Шатилу – Бегин и его поклонники вышли бы на улицы требовать головы “предателя”. Но так как это был Бегин – его истуканы приняли его решение как результат “давление извне”. Ну и мир! Ну и истуканы!


Каждое десятилетие. Каждый год. Истуканы находят для себя нового героя. Шамир. Он лучше Переса. Почему? Только Б-гу известно. Почему человек, арестовавший и предавший суду еврейское подполье; почему при нем началась интифада (первая, прим. переводчика); почему он предлагает, чтобы арабы в Еhуда и Шомроне приняли участие в выборах в Кнессет и превратили Израиль в “Палестину”; почему он лжет, во всем, кроме дачи денег “религиозным” партиям – почему он превозносим истуканами.


Но хуже всех Шарон Ариэль.


Шарон свежий герой масс. Он “ястреб”. Он настоящий герой. Он серьезный. Он спаситель… Массы. Ослы. Истуканы.


… Это было на исходе субботы. И Бегин готовился подписать сумасшедший договор в “Кемп-Дэвид”. Последним препятствием был категорический отказ Солдата, разрешить даже одному солдату остаться в Синае… Бегин сомневался в одном человеке. В Шароне. И он позвонил ему в Израиль из “Кемп-Дэвид”. Мы только можем догадываться, о чём они говорили. И Шарон в Кнессете проголосовал за договор в “Кемп-Дэвид”. Даже Шамир воздержался. И Шарон тут же был назначен министром обороны.


И этот Ариэль Шарон, “ястреб”, спаситель на вертолете летал над Синаем и отдавал приказы выселить евреев из их домов. Если бы Перес делал это – что бы сказал “ястреб”?.. Ослы. Массы. Истуканы.


Что можно сказать о человеке, который в ноябре 1987 г., и снова в декабре, и снова после этого призывает мобилизовать арабов в Израильскую Армию. И обрушивается на Меира Каhана за то, что вместо этого тот предлагает выгнать их?


Ослы рождены ограниченными. Они не способны видеть. Они не способны осознать действительность. Другое дело двуногие ослы. Они могут. Но они хуже четвероногих ослов, ибо отказываются видеть и признавать действительность. Ведь этот Шарон не человек слова (и я пытаюсь быть вежливым). В интервью газете “Маарив” перед выборами 1973 года, он сказал, что поддерживает равенство между реформистским, консервативным и ортодоксальным направлением в еврействе; требует работы общественного транспорта в субботу… Сегодня он несется к Любавическому раву за получением благословения в борьбе против Шамира, который требует того же самого и участия арабов Еhуда и Шамрона в выборах в Кнессет. – И мир истуканов в экстазе от него.


…И остальные. “Тхия” и Геула Коэн, ненависть которой к Каhана более чем патологическая. В письме в “Гаарец” в июле 86 года она предлагает израильское гражданство всем желающим этого арабам Еhуда и Шомрона. И профессор Юваль Неэман, вождь “Тхии”. Он действительно хороший человек, он лучше всех перечисленных; в интервью 2-м французским журналистам он заявил, что не является расистом и даже согласен, чтобы его зятем был араб, который, конечно, поддерживает государство Израиль…


И рав Левингер. Он человек хороший, точно, такие как араб, в которого он вынужден был стрелять для самообороны – плохой. Он - за сосуществование. И в конце концов арабы забросали его машину камнями (потому он стрелял. Прим. переводчика для тех, кто в те времена не был в Израиле). И он, будучи в 1984 г. в США сказал в интервью газете “Джуишь Пресс”: “В Еhуда и Шомроне, в общем, нет проблем. Арабы и евреи работают вместе. Ездят вместе. Хорошо жить в поселении рядом с арабами. А ещё лучше жить вместе с арабами”, (выделено переводчиком).


Я могу продолжить ещё, ещё и ещё. Я надеюсь, что тому проценту евреев, которые поднялись над миром истуканов и удостоились подняться на ступень выше ослов должно быть ясно: будьте честными, будьте естественными, перестаньте быть идолопоклонниками. Мерзость, которую сейчас творит Шарон точно такая же мерзость, которую творит Йоси Сарид. Ликуд ничем не отличается от Аводы. Он то же самое, что и “Тхия”. Он то же самое, что “Моледет”, вождь которой Рехавам Зээви-Ганди призвал избрать заместителем председателя Кнессета араба; который не устает заявлять, что у него нет никаких намерений изгнать арабов (“Я говорю только о трансфере по желанию”). 











עוד

МОРЕ

МОРЕ



В нашем мире есть много религий. Есть много верований, предполагающих почитание Б-жества. Люди - от первобытного человека до умудренного опытом и размышляющего независимо – побуждаемые какой-то настоятельной потребностью, приходили к какой-то философской системе или верованию в Высшее Существо.


  Что делает нас отличными от остальных? Какой аспект иудаизма делает нас уникальными, редкими, "отделенными"? Понятно, что это не молитва. Вряд ли найдется секта, у которой нет своих молитв. Это не может быть и диетический ритуал, ибо число религий, вводящих запреты и регулирующих нормы приема пищи для своих приверженцев, весьма, весьма велико. И дело не в том, что какие-то дни и периоды определяются как праздничные и священные. Не эти аспекты делают иудаизм уникальной, возвышенной и поразительной верой – а именно такой он является.


  Если вы хотите узнать об источнике, из которого наши отцы черпали свою силы, свою веру, свою святость, - вы узнаете о нем  в процессе изучения Торы.


  Насколько  верны слова наших раввинов, провозгласивших: "Талмуд Тора кинегед кулам" – "Изучение Торы равно всем остальным законам"! Человек произносит благословение при вкушении еды. На это уходит, быть может, пять секунд, - и момент святости завершился. Человек читает послеполуденную молитву. Проходят десять, пятнадцать минут – и общение  с Вс-вышним завершено. Даже ощущение арба канфот  -  (четырех) цицит, – прилегающих  к телу человека на протяжении всего дня, уходит из сферы сознательной мысли.


  Но пусть этот человек откроет свою  Гемару. Пусть он погрузится в холодную воду Талмуда.  Она засасывает его,  обволакивает его, захватывает его сердце, его ум,  его сознание, все его существо. Весь внешний мир уходит в небытие. Мелкий, глупый мир с его мирскими, преходящими материальными заботами уходит из поля его зрения. Он ныряет все глубже и глубже.


  Перед ним простирается мир Равы и Абайе*. Мир Ров* и Каров*, 39 млахот* (видов работ – перев.) в шабат, вечного быка, забодавшего вездесущую корову, мир фантастического царства Агадата* - все это вертится вокруг него. Время и настоящее становятся бессмысленными. Человек  снова живет в дни тума* и тахара, жертв, которые приносили в Храме. Он снова страдает с Десятью Мучениками-раввинами, сражается с Бар-Кохбой в Бейтаре, оплакивает Иерусалим на месте, где стоял Храм.


   Он очарованно сражается с Тосафот*, борется с Махарша*, впадает в отчаяние, натыкаясь на непостижимого Рамбама. День сменяется сумерками, сумерки переходят в ночь; снаружи бушует мир в своем безумии, а еврей продолжает учиться.


  И этому  нет конца. Он ныряет все глубже и глубже, он взмывает все выше. Что ангелы в сравнении с ним сейчас! Что короли и правители, люди, владеющие богатствами! Не беспокойте его. Он общается со своим Творцом. Он возносится к высотам чистоты, святости, Кдуши. Он изучает Тору.


  Поистине, это его жизнь и дни его жизни. Верно, в этом заключается секрет еврея. Подумайте о  различии между тем, кто исполняет Мицву механически, слепо, несознательно – и тем, кто сознательно изучал ее происхождение, последствия ее исполнения, ее причины, ее тайны, ее величие, ее глубину, ее мощь. Подумайте о различии между религией, приверженцы которой веруют свято, – и теми, чьи глаза открыты и видят истину ее учений.


  Нельзя быть совершенным, не погрузившись в Море Торы. Ибо слишком большое число наших религиозных людей совершают поступки ошибочные и кощунственные потому, что их набожность не сопровождается светом изучения. Постоянно ГОВОРИТЬ О Торе опасно, но непрерывно изучать ее - настоятельная необходимость.


   Ошибки, неправильное понимание, глупость – все это уходит, когда воды Торы обмывают наши души.  Наше естество очищается от хамства и незрелости, от грубости и низости. Мы поднимаемся на огромную высоту, и наши взгляды на мир и населяющих его людей меняются. Мы начинаем взбираться на вершины истины и величия.


   Тора – наш компас, наш секстант. Она направляет нас во всех и в каждом нашем действии в нашей жизни. Чтобы прокладывать свой путь, человек должен сначала изучить приборы, определяющие направление. Чтобы действовать согласно Торе, человек должен изучить эти действия.


  Еврейский ребенок достигает возраста начала учебы. Его родители отводят его, нежно, гордо, не без слезы радости, в хедер, в иешиву. Его маленькие уши слышат первые слова языка. Маленький рот произносит первые звуки Торы:


  Камец – Алеф – А. Вы улыбаетесь, вам это кажется мелочью. Послушайте меня: перед этим "А" мельчают империи, уходят в небытие короли. Из этого звука произойдут буквы,  из букв - слова, а из слов – предложения. Из них будут составлены эссе и диссертации, объяснения и решения в Торе, а из последних –строится жизнь.


   А ребенок, превратившийся в мужчину, продолжает учебу. Он обязан продолжать учиться – иначе он рискует остаться на берегу. Берег – это темнота, движение ощупью, мелочность земных дел. Море – это прекрасный океан глубин и высот, близости к Б-гу, аналитического видения.


  Тора – это море. Погружайтесь в нее. Тора – это одеяние. Завернитесь в нее. Тора – это новый мир. Откройте ее для себя. Тора– это книга. Изучайте ее.   





23.03.1962 г.





*Рава и Абайе, Ров* и Каров* из трактата Бава Батра  и некоторые др. слова даны в оригинале без разъяснений.  Интересующиеся могут обратиться к знающим раввинам или  поискать разъяснения в Интернете– перев.


ПРИМЕЧАНИЯ, ДОБАВЛЕННЫЕ РЕДАКТОРОМ (с моей минимальной правкой - Ефим Майданик)





1.Когда говорят еврею, знакомому с Тамудом, об этих двух личностях - это олицетворяет в его глазах всю мудрость устного учения. Т.к. у русскоязычного читателя, оторванного в силу исторических обстоятельств от своих духовных истоков, это не вызывает должных эмоций, я как редактор издания 7kanal.com, позволю себе прокомментировать этот и др. термины используемые равом Кахане в этой и др. статьях.





Рава и Абайе, - оба амораим (мудрецы Гемары) четвертого поколения. Учились вместе у Раба бар Нахмани (дядьки и отчима Абаей) и у Рав Йосефа - дядьки Рава, и еще у нескольких мудрецов третьего поколения амораим. Оба коэны из рода Эли, на потомков которого обрушились страшные проклятия за неосторожность в служении в переносном Храме его сыновей Хофни и Пинхаса в эпоху Судей (первое пророчество Шмуэля 3:11-15). Рава был зажиточным владельцем недвижимости, которую сдавал в аренду, а все свое время посвящал изучению Торы и добродетельности. Мудрецы следующих поколений объяснили его добродетельностью ТО, ЧТО ОН ИЗБЕЖАЛ судьбы рода Эли. Абайе, он же Нахмани по рождению, напротив - хлебнул горя по полной программе. Отец умер во время беременности ЖЕНЫ, а мать при родах. Его усыновил дядька - Раба бар Нахмани, и чтобы их не путать, его стали звать АБАЙЕ ( аббревиатура стиха пророка Ошеа: “…Ашер беха ерухам йятом” - “…ибо лишь в Тебе найдет сирота милосердие” /14:4). Он был бедным и нанимался на работу на полях и плантациях владельцев земли, а Торой занимался в свободное от работы время. Он не дожил до 60-тилетнего возраста.





Когда умер глава ешивы Пумпедита, они оба претендовали на эту вакансию, но удостоился ее Абайе, и он занимал этот пост последние 14 лет жизни. (Сура и Пумпедита - две главные ешивы Вавилонского еврейства, ВАВИЛОН тогда считали самым крупным центром диаспоры, и главы этих ешив считались самыми великими мудрецами всего поколения и главами всей диаспоры). Когда Абайе возглавил ешиву Пумпедита, Рава вернулся в свою губернию Махоза и основал там свою ешиву. После смерти Абайе, весь костяк ешивы Пумпедита перешел к Раве в Махоза, присоединился к нему, и он возглавлял их в последние 14 лет жизни, сменив таким образом Абайе на его посту.





2. Ров и Каров из трактата Бава Батра - эта типичное разбирательство по принципам постановления Галахи в условиях неоднозначной действительности. В этом трактате на 23-24 стр. разбираются два из основных принципов: Ров - большинство, и Каров - географическая близость, и какому из них в каких случаях отдается предпочтение. Это базовая-принципиальная тема являющаяся ключевой во множестве других вопросов. Упоминая эту тему в этом контексте, имеют ввиду ряд ключевых тем раскрывающих перед учащимися врата Галахи.





3. 39 ремесел - видов работ которыми строился переносной Храм в Синайской пустыне. В трактате Шаббат показано из явных намеков Торы тождество между работами при строительстве Переносного Храма и запрещенными в субботу.





4. Разбирательство случаев ущерба друг другу и принципы компенсации этого ущерба рассматриваются на примерах бодливого быка и коров, которые постоянно фигурируют в трактатах седера Незикин. Если бы Устную Тору записывали сегодня, то были и примеры автомобилей, самолетов, бытовых, сельскохозяйственных и производственных электро- и бензомоторных приборов и машин. Но главное не примеры, а выведенные на них принципы правосудия и разрешения спорных ситуаций согласно вечному закону Торы. В Талмуде эти разделы ассоциируются с быком и коровой, но выведенные на их примере принципы дают возможность знатокам делать современные галахические постановления в сегодняшней действительности.





5. Легенды и рассказы, приведенные в Талмуде. На первый поверхностный взгляд, они просты и даны для разгрузки, снижения напряженности и интеллектуального отдыха. Но ТЕМ, КТО вникнут в это поглубже, открывается необъятная глубина талмудической мысли, морали и много чего…





6. Законы ритуально-духовной чистоты и нечистоты.





7. Десять мудрецов, жестоко казненных за то, что продолжали преподавать Тору во времена запрета властей. Вкратце эти описания собраны в молитвеннике (махзоре) на Йом-Кипур в повторении хазаном молитвы Мусаф.





 





 





 








 











עוד

НАСТОЯТЕЛЬНОЕ ПРЕДЛОЖЕНИЕ

НАСТОЯТЕЛЬНОЕ ПРЕДЛОЖЕНИЕ





Мы проигрываем реальную войну, и сейчас возникла срочная,


настоятельная необходимость в том, чтобы спасти еврея от самого


себя. Не будет преувеличением сказать, что государство Израиль стоит


перед невиданным кризисом – кризисом, который по-настоящему угрожает


ему немыслимой трагедией. Источником такой ужасной угрозы являются


не арабы, и поле боя находится не в Ливане или на берегах Иордана, и


не на Голанах, где сирийцы и израильтяне противостоят друг другу.





Поле боя находится внутри государства и внутри народа. Мы – худшие


враги самим себе. То, чего не могло и не может сделать ни одно


арабское государство, готовятся с успехом сделать евреи. Поле боя и


конфликтные проблемы не лежат в сфере отношений евреев с неевреями;


речь идет о том, что евреи утратили чувство перспективы, уверенность


в себе, внутреннюю силу и четкую идентификацию.





Впервые в истории Израиля в стране развернуто настоящее антивоенное


движение, его участники выступают и протестуют. Впервые мы стали


свидетелями серьезного нарушения военного единства в Израиле, а


сомнения, взаимные обвинения и чувство вины привели к тому, что


"заржавело" единственное оружие, обеспечивавшее Израилю на


протяжении многих лет превосходство над арабскими людскими и


огневыми ресурсами; это оружие – уверенность и убежденность в


справедливости еврейского дела.





Непрерывно растет число евреев, внутри Еврейского государства и за


его пределами, утративших уверенность в справедливости этого дела.


Такое происходит не только в Ливане; подавляющее большинство тех,


кто протестует против обстрелов в Бейруте, готовы идти маршем против


"угнетения палестинцев" на "оккупированных территориях" и требовать


их возвращения как части "палестинского государства". Их интересы не


ограничиваются "оккупированными территориями", ибо значительное


большинство протестующих мучаются сомнениями в отношении того, что у


сионизма вообще есть право прийти 1,800 лет спустя на землю, где


живут арабы, и потребовать у них эту землю для создания Еврейского


государства.





Пусть никто не пытается нас обмануть. Речь идет не о какой-то группе


"крайних", члены которой мучаются от сомнений и чувства вины, а о


растущем числе интеллектуалов и псевдоинтеллектуалов, и что еще хуже


– студентов и молодежи, не знающих ни Йосефа, ни событий и реалий,


имевших место одно поколение назад. Эти люди находятся по обе


стороны океана – израильтяне и не-израильские евреи. Они разлагают


государство изнутри. Они подвергают еврейский народ "коррозии",


воздействуя уксусом вины и ядом нееврейских концепций. Эти люди,


облачившиеся в мантии морализаторства с базара "Справедливости и


Этики", отчаялись и потеряли себя, их разрывают противоречия и


ненависть к себе. Трагедия заключается в том, что эти люди


поднимаются на трибуны, ведут постоянные рубрики в газетах и


журналах, выступают по телевидению, передавая специально отобранные


новости, и читают лекции в университетах. Их главные жертвы –


молодежь, часть потерянного поколения, чьи еврейские ценности


исчезли под воздействием американского "плавильного котла",


энергично перемешиваемого Американским Еврейским Истэблишментом, и


светского сионистского жаркого, приперченного социализмом глупцов.





Сегодня мы расплачиваемся за дела отцов-основателей Израиля,


оторвавших иудаизм от сионизма и убежденных, что можно создать


гордого, образованного и преданного до смерти Нового


Ивритоговорящего националиста. Мы расплачиваемся за действия тех,


кто оторвали иудаизм от "примитивных" сефардских евреев, в


результате чего величие сефардского еврейства превратилось в


ценности с улицы Дизенгоф – это оказалась "сделка с процентами". Мы


расплачиваемся за деятельность элиты из Американского Еврейского


Истэблишмента, представители которой призывали сломать барьеры,


отделяющие еврея от нееврея, борясь за осуществление одиннадцатой


заповеди "Расплавляйся!", за "межрелигиозные" школы и за школы


государственные, за усвоение нееврейских ценностей и концепций.





За все это мы платим появлением огромного количества евреев,


лишенных еврейства, незнакомых с иудаизмом и поэтому


провозглашающих, что тьма неевреев является светом для евреев, а


нееврейская аморальность – еврейской этикой.





Положение будет ухудшаться по мере того, как опыт еврейского


Вьетнама распространится в Израиле, подогреваемый Клацниками и


Брикнерами, раввинами из группы Гиллель, а также евреями, которые


уже давно утратили веру в еврейского Б-га или в конкретную форму


иудаизма, и в своем отчаянии нуждаются в каком-то моральном деле,


чтобы оправдать свое существование как евреев.





Израиль может победить в войне в Ливане, но это – не настоящая


война. Главная и центральная борьба – это борьба за умы и сердца


евреев в Израиле и в Изгнании. Это реальная война, и мы ее


проигрываем. Мы должны принять меры, чтобы изменить ход этой войны и


победить. Мы должны принять меры, чтобы позволить евреям избавиться


от этого бремени вины и сомнений, от чувства неполноценности,


которые уничтожат их и которые, подобно Самсону, погубят и нас всех


вместе с ними.





Мы должны найти пути обучения еврейской морали и этике; мы должны


внедрять в сердца и умы евреев понимание того, что победа – это не


аморальное дело, и что Освенцим не дал ничего этического или


позитивного. Мы должны учить евреев тому, что в нашем мире


существуют добро и зло, учить их принципу «ты должен устранить зло


из своей среды». Мы должны дать еврею образование. Мы должны спасти


еврея от него самого.





Что нужно сделать? Нужно немедленно создать большую международную


группу с единственной функцией: подготовка и выпуск книг, брошюр,


листовок, кассет, фильмов, текстов выступлений и всего прочего, что


необходимо для того, чтобы овладеть умами евреев и в особенности


молодежи. Это должна быть массовая, крупная международная еврейская


организация, занимающаяся пропагандой и информацией.





Есть еще одна важная вещь: объектом деятельности такой организации


должны быть евреи. Давайте откажемся от бессмысленной концепции о


необходимости вступать в контакт с неевреями, чтобы "научить" их.


Нееврей поглощен своими собственными интересами, он испытывает


воздействие бесчисленных источников антисемитизма. Но это еще не


все. Нееврей не имеет отношения к еврейскому будущему. Только то,


что делают евреи, повлияет на их судьбу и определит то, что с ними


произойдет. Поэтому давайте прекратим этот жалобный скулеж и


извинения. Давайте откажемся от обращений к знаменитым неевреям.


Давайте сосредоточим все свои ресурсы – деньги, таланты и усилия –


на работе с евреями.





Материалы должны быть основаны на полной, безоговорочной и


бескомпромиссной еврейской истине. Мы не должны допускать рекламных


фокусов ("гимиков") в общественных отношениях. Еврейская идея должна


доноситься до людей честно и во всей полноте. Слишком долго


еврейского слушателя приучали к такой картине: слабый, извиняющийся,


готовый на компромисс израильский и сионистский представитель –


против уверенного в себе, сознающего свою силу и не идущего на


компромисс "палестинца". Победа последнего была неизбежна.





Организация должна понимать, что сейчас уже поздно, очень поздно;


нам надо молиться, чтобы не оказалось слишком поздно. Поэтому она не


может позволить себе игру под названием «Давайте не будем упоминать


этого, потому что мы можем отпугнуть определенных евреев».


Организация должна сосредоточить свое внимание на следующих


моментах:


Земля Израиля во всей своей полноте является еврейской, и арабы


или любой другой народ не имеют никаких претензий или прав на нее.





Еврейско-арабский спор начался не в 1967 г. и не в 1947 г., он


уходит корнями в ранний период сионистского возвращения. Вопрос


заключается в самом существовании Еврейского государства любых


размеров. Быть может, это означает, что арабы никогда не заключат


с нами мир. Если так – это печально, но сионизм родился не для


того, чтобы принести мир на эту Землю: он был создан, чтобы


построить Еврейское государство. Будем надеяться – с миром, но с


миром или без него – это должно быть Еврейское государство.


Израиль имеет право и обязанность аннексировать все освобожденные


территории и селить евреев повсюду. Если у нас нет права на


Хеврон, где жил Авраам, мы наверняка не имеем прав на улицу


Дизенгоф, построенную в двадцатом столетии, и где никогда не ходил


Первый еврей.


Не существует "палестинского" народа. Они арабы, часть арабского


народа, незаконно вытесняющие нас из Страны Израиля. Если арабы не


готовы принять постоянный и не подлежащий изменению характер


Еврейского государства, – они могут покинуть его и поселиться в


любой из 22 арабских стран.





И самое главное:


Еврейская судьба и еврейское будущее зависят от понимания евреями


того, что еврейский народ является избранным и особым: избранным


на Синае Б-гом Израиля и связанным вечной заповедью, которая


обязывает его идти путями Торы. То, что с ним произойдет, зависит


исключительно от его приверженности еврейской Вере и еврейским


Законам.


Все это должна объяснять такая организация. Днем и ночью этот посыл


должен доводиться до евреев. Чувство гордости, а не вины. Вера, а не


страх. Избранность, а не сомнения. И пусть еврей научится видеть


"палестинцев" в истинном свете. Пусть поучит о погромах и об актах


насилия 1920х и 1930х годов, имевших место задолго до появления


"оккупированных земель". Пусть узнает, что будет, если арабы, избави


Б-г, одержат победу – в значительной мере благодаря еврейской


наивности и еврейским плутам.





Эта организация должна быть обеспечена средствами, и очень хорошо


обеспечена. Она должна иметь офисы, соответствующие статусу


серьезной еврейской группы. Там должны работать преданные люди, но


это должны быть специалисты. Их материалы должны быть качественными


по форме и содержанию. Все это требует денег, и пусть каждый еврей


задаст себе вопрос: «Если не сейчас, то когда я буду жертвовать


деньги? И если не сейчас, что я смогу пожертвовать завтра? И если не


сейчас, где я буду завтра?»





И еще одно последнее замечание. Единство. Не допустим, чтобы


застарелое зло ненужной, глупой ненависти разрушило эту последнюю


надежду еврейского народа. Ни один еврей, который верит в принципы,


изложенные выше, не должен быть отстранен от этого дела.





Единство и еврейская гордость. Это спасет еврея от самого себя.





28 Тишри 5743 (15.10.82)





Перевод: Е.Майданик


 











עוד

НЕТ, ЭТО НЕ МИР!

НЕТ, ЭТО НЕ МИР!





No, It Is Not Peace (Jewish Press) 28 Ияра - 6 Сивана 5739 (25.5-1.6.79)


«Горе вам, называющие зло – добром, а добро – злом» (Йешайа, 5:20)


«Глухие – слушайте, и слепые – смотрите, чтобы видеть» (Йешайа,42:18)





І. "ПАЛЕСТИНА" И АВТОНОМИЯ


Премьер-министр Бегин непреклонен в своем утверждении, что "палестинского государства никогда не будет" и что "мы никогда не будем говорить с ООП". Однако в Кэмп-Дэвидских соглашениях Бегин согласился на следующее:


«Египет, Израиль, Иордания и представители палестинского народа должны участвовать в переговорах с целью разрешения палестинской проблемы во всех ее аспектах». И снова: «Решение, выработанное на переговорах, должно также приз-навать законные права палестинского народа и его справедливые требования».


"Палестинский народ". На протяжении десятилетий израильские лидеры имели осторожность никогда не говорить о "палестинском народе" или его признании. Действительно, если существует "палестинский народ", что является более справедливым требованием и законным правом, чем право на свое собственное государство? Что же представляет собой наиболее фундаментальное право любого народа, если не право на свое собственное государство? Как мы можем сначала говорить о "палестинском народе", а затем отмечать, что «он не может иметь своего собственного государства!»?


А если мы говорим о "представителе палестинского народа", что будет, если этот "народ" изберет в качестве своих представителей ООП? Любой же израильский лидер, который рассказывает нам, что большинство "палестинцев" не принимают ООП в качестве своих лидеров, лжет нам, а в доказательство этого достаточно просто попросить его допустить свободные выборы, в которых ООП позволено участвовать. Действительно, просто смехотворными являются многократные обещания не вести переговоры с ООП – в то время как не проходит и дня без контактов и сотрудничества с мэрами ООП в Хевроне, Рамалле, Шхеме и других городах!


Когда Бегин подписал соглашение, в официальном переводе которого на английский язык содержится понятие "палестинский народ" и его "законные и фундаментальные права", он подготовил почву для конфронтации со всем миром – конфронтации, которую создал он сам. Вместо того, чтобы четко заявить о традиционном, открытом и честном отрицании какого-то "палестинского народа", он в который уже раз изб-рал путь хитрости, подписав соглашение, где идет речь о "палестинском народе", после чего утверждал в письме Картеру, что под "палестинским народом" он подразумевает "палестинских арабов".


Это снова не что иное, как вымученные юридические ухищрения, к которым так часто прибегает Бегин, чтобы избежать конфронтации, но которые не имеют никакого значения для всего мира. Официальная формулировка говорит о "палестинском народе" и о его законных правах, а самое фундаментальное из этих прав – это явно право на такое же государство, которое есть у евреев.





ІІ. ЗНАЧЕНИЕ "АВТОНОМИИ"


Сегодня мы находимся посреди еще одного очередного усилия премьер-министра с помощью вымученного крючкотворства дать определение "автономии" таким образом, чтобы это противоречило тому, что он сам говорил ранее. Если сегодня Бегин утверждает, что автономия – всего лишь "административная", и что все основные рычаги власти остаются в руках Израиля, хорошенько взвесьте то, что утверждают Кэмп-Дэвидские соглашения: «Чтобы обеспечить жителям ПОЛНУЮ автономию в соответствии с настоящей договоренностью, органы израильского военного управления и его гражданская администрация будут выведены, как только органы самоуправления будут свободно избраны жителями этих районов для замены существующего военного правления» То же самое обязательство в отношении ПОЛНОЙ АВТОНОМИИ было повторено Бегином в письме от 26 марта 1979 года, совместно


подписанном им и Садатом. В письме говорится:


«Два правительства соглашаются проводить переговоры непрерывно и искренне… Они также договариваются о том, что целью переговоров является установление органов самоуправления на Западном берегу и в Газе для того, чтобы обеспечить полную автономию жителям». Никакое число юридических ухищрений и вымученных "тонкостей" не может "доказать", что Бегин не согласился на "полную автономию". В понимании любого честного человека это означает именно то, что сказано – ПОЛНОЕ, а не частичное самоуправление. В тот день, когда Садат пожалуется Картеру и американскому народу, что Бегин бесчестен и не ведет переговоры "искренне" вопреки условиям мирного договора, – каким будет ответ на это? Что скажут лидеры американского еврейства? Но мы к этому еще вернемся.


Согласие Бегина на "полную автономию" становится еще яснее из других параграфов соглашений. В ответ на взволнованные и гневные крики противников этого пуримского мира, утверждающих, что автономия поставит евреев, живущих на освобожденных территориях или проезжающих по ним, в опасное положение, поскольку полиция будет арабской, – Бегин попытался утверждать, что такого не произойдет.


Однако просмотрите внимательно соглашения, которые Бегин подписал в Кэмп-Дэвиде:


«Сильные отряды местной полиции будут созданы органами самоуправления. Они будут состоять из жителей Западного берега и Газы».


И еще: «Будут основаны сильные отряды местной полиции, которые могут включать в свой состав граждан Иордании». Как Бегин может объяснить этот язык? В соглашении говорится о сильных, исключительно арабских полицейских отрядах, назначаемых арабскими органами власти. Будут ли они ловить террористов, которые обстреляют ракетами Кирьят-Арбу? Будут ли они гарантировать, что автострада из Иерусалима и Беэр-Шевы и все другие дороги будут безопасны для еврейских водителей? И разъяснил ли нам Бегин, что он имел в виду, подписываясь под таким положением Кэмп-Дэвидских соглашений:


«Будет иметь место отвод израильских вооруженных сил и произойдет перемещение остальных израильских сил в оговоренные зоны безопасности»?





Я хотел бы получить объяснение, и все евреи тоже должны получить его. Три вещи становятся более чем очевидными из сказанного. Первое: Произойдет полный ОТВОД израильских войск с освобожденных территорий. Второе: Для "остальных" войск будет иметь место передислокация с их нынешних позиций, которые находятся в настоящее время на всех территориях и из которых они в любое время следуют в любое место. Третье: Отныне устанавливаются "оговоренные" и ограниченные районы для "безопасности", за пределы которых войска не будут перемещаться. Стоит отметить, что подобного рода язык повторяется в письме Бегина-Садата, прилагаемом к самому мирному договору (26 марта 1979 г.). Важно также отметить, что мирный договор включает первоначальные Кэмп-Дэвидские соглашения под их официальным названием "Рамки мира на Ближнем Востоке". Так, в самом начале мирного договора сказано: «Подтверждая свою верность "Рамкам мира на Ближнем Востоке", согласованным в Кэмп-Дэвиде 17.9.1978 г...»





Возникает очень четкая картина, весьма отличная от картины, которую Бегин теперь пытается нарисовать израильтянам. Он согласился не на слабую автономию, но на автономию, являющуюся "полной." Он согласился не на безопасность в пределах региона, который будет контролироваться Израилем, но на "сильные" полицейские части, назначаемые, контролируемые и укомплектованные арабами. Более того, израильские вооруженные силы должны быть ограничены как в количестве, так и в свободе действий.





Я почти не сомневаюсь в том, что думает обо всем этом Бегин. Это часть ставшей ему присущей нормы. Будучи умелым политиком, прошедшим школу фракционной и полной разногласий политической жизни нашего времени, он формулирует свои заявления и обещания таким образом, что он их может хитро интерпретировать так, как считает нужным. Он верит, что он может называть нечто "А", что-то другое – "Б", а после этого поступать, как ему захочется. Однако ему придется убедиться, к НАШЕМУ сожалению, что международная политика – это не бакалейная лавка. Народы могут быть злобными, но они не глупы, и в перспективе мошенничество не заменяет честного утверждения своих притязаний. В конце концов, мы будем пожинать плоды той хитрой нечестности, что мы посеяли.





Следует постоянно помнить: "план автономии" был продуктом не инициативы Садата-Картера, а комбинации Бегина во избежание американского давления. Немедленным результатом заявления об автономии стало отступление Бегина от своего обещания сделать освобожденные земли частью государства Израиль. В мае 1977 года, на следующий день после своего избрания (премьер-министром), Бегин сказал радостной толпе в поселении Элон-Морэ: «На этих территориях будет установлен израильский закон». Это обещание провозгласить еврейские суверенитет и правление на библейских землях было тихонько положено на полку с назначением Моше Даяна министром иностранных дел, а затем окончательно похоронено с помощью плана автономии, который гласит:


« Израиль настаивает на своем праве и своих притязаниях на суверенитет над Иудеей, Самарией и районом Газы. СОЗНАВАЯ, ЧТО СУЩЕСТВУЮТ И ДРУГИЕ ПРИТЯЗАНИЯ, он предлагает ради достижения соглашения и мира оставить открытым вопрос о суверенитете над этими территориями».





То, что сделал здесь Бегин, заморозив притязания Израиля на суверенитет над освобожденными территориями, – является продолжением политики всех премьер-министров от партии Труда, которых он так громогласно осуждал. (Заметьте, что Голанские высоты тут не были упомянуты; поэтому становится понятной нервозность в связи с заявлением министра иностранных дел Даяна в апреле 1979 г., когда он сравнил международный юридический статус Голан со статусом Синая). Это поворот на 180 градусов, совершенный человеком, который обещал аннексировать эти земли, а теперь явно ставит под сомнение право Израиля на них. Для чего народ, вернувший себе землю, которая действительно принадлежит ему, отказывается заявить о своих полных притязаниях на эти территории? Если бы арабы захватили часть Израиля, разве они выступили бы с выражением согласия не настаивать на арабском суверенитете, пока у Израиля есть противоположные притязания? А если Бегин готов уклониться от провозглашения еврейского суверенитета над землями 1967 года из-за того, что у арабов имеются свои притязания, – не сознает ли он, что существуют подобные "другие притязания" на Тель-Авив и само государство Израиль?





Опасность плана автономии становится еще более ясной при виде поразительного предложения Бегиным израильского гражданства арабам освобожденных земель! В плане Бегина говорится: «Жители Иудеи, Самарии и сектора Газы, независимо от гражданства, как и те, кто не имеют гражданства, получат право свободного выбора


израильского или иорданского гражданства. Жители Иудеи, Самарии и района Газы, которые … предпочтут израильское гражданство, будут иметь право выбирать и быть избранными в Кнессет, в соответствие с законом о выборах».


Один из аргументов тех, кто стремятся отдать освобожденные территории, таков: присуствие еще св.800 тысяч арабов поставит под угрозу еврейский характер государства. Это – сильный довод, и его усиливает то обстоятельство, что арабское население самого государства Израиль, численностью более 600 тысяч, становится все более враждебным и угрожающим. Тем не менее, когда мы боремся, стремясь найти какой-то способ уменьшения растущего арабского населения, премьер-министр выступает с предложением, в результате которого в государстве могут оказаться новые сотни тысяч арабов, не говоря уже о десятках депутатов Кнессета!





Конечно, весь план автономии был просто наспех обдуманной попыткой избежать американского давления посредством намеренной неточности и хитрости. Бегин верил, что ему удастся назвать нечто "автономией" или "самоуправлением", а потом определять это так, как ему захочется. Такое презрительное отношение к умственным способностям Вашингтона – результат убогого мышления, проявившегося ранее при выработке плана. С другой стороны, явно идя по пути Даяна, премьер-министр предположил, что территории могут оставаться "в состоянии забвения", а Израиль сумеет не заявлять о своем суверенитете и не отводить войска; таким образом, официально Израиль не захватит их, однако при этом будет обладать ими де-факто. Подобным же образом Бегин додумался "предложить" арабам стать гражданами Израиля, будучи убежден, что они его отклонят. И снова – основанная на византийской хитрости и обмане политика. Когда кто-то отказывается от убежденного следования правде и принципам, политика становится игрой с трюками и фокусами. Весьма реальна возможность случайно наткнуться на кого-то, кто хитер и умеет обманывать подобно вам, – а возможно и превосходит вас. Это в точности то, что Бегин нашел в лице Садата, и обман, практикуемый правительством Израиля и начавшийся с попытки не настаивать на принципиальном, используя слова, фразы и рекламные трюки, не имеющие смысла, приводит к отступлению от самого принципа.





ВРЕМЯ ДЕЙСТВОВАТЬ...





Нельзя жить в иллюзиях. И, что еще ужаснее этого – погибать из-за всевозможных иллюзий, которые далеки от реальности. Нет преступления большего, чем напрасная вера во что-то иллюзорное, которая приводит человека к тому, что он даже пальцем не готов пошевелить ради спасения самого себя, своей семьи и своего народа в то время, как все еще существует возможность предотвратить беду – если бы человек не притуплял свое зрение настолько, чтобы не видеть подлинную действительность, какой бы болезненной она ни была. Правда, гораздо легче и удобнее иногда не давать самим себе признавать факты, однако безразличие к истинному положению вещей навлечет на нас еще более ужасную беду, упаси Б-г.





Нам следует быть честными самим с собой и проанализировать ситуацию без ложных иллюзий [...] Мы на пороге тяжелого поражения вначале в ЙЕША1, а затем мы еще можем потерять большие части территории государства Израиль по эту сторону и вглубь от "зеленой линии". Лишь незрячий или лжец не воспринимает то, что готовится произойти, если мы не начнем – и быстро – менять направление [...] С каждым часом нам становится все труднее осуществить подлинное и полное решение проблемы безопасности и найти выход из чрезвычайной ситуации, в которой оказался наш народ. Любое отступление Шарона лишь разжигает аппетит арабских убийц. Арабы продвигаются в сторону автострад и еврейских домов в своих нападениях, сопровождающихся убийствами. Изо дня в день они поднимают планку в дерзости, в успехах, в количестве и качестве терактов. Сегодня они ликвидируют наших сотрудников секретной службы (ШАБАКа), уже долгое время они господствуют на дорогах ЙЕША и по сути решают, кого и когда убивать. Они производят теракты возле и внутри Иерусалима и Тель-Авива – в считанных метрах от армейских баз и других объектов.





Можно описывать еще и еще, но нет никакого смысла. Достаточно включить радио и послушать – что происходит, чтобы понять – что тут должно произойти. Рубрика, в которой напечатана эта статья 2, предназначена для обсуждения проблем и прояснению идей и предложений, направленных на то, чтобы мы смогли [...] предотвратить беды и несчастья, которые уже происходят с нами или только надвигаются. Поэтому мы помещаем здесь в сжатом виде описание того, как можно действовать и которые мы подробнее обсудим в ближайшем будущем, с Б-жьей помощью.





Что простые граждане вроде нас с вами могут сделать своими силами?


1. Немедленное лоббирование (письмами, митингами и т.д.) раввинов, общественных деятелей и лидеров, обладающих влиянием на власти, чтобы убедить их поддержать освобождение (захват) арабских деревень и удаление арабских домов и арабского присутствия от дорог и еврейских поселений, что затруднит им осуществление терактов. (Это, разумеется, не является подлинным и полным решением, однако нанесение удара по этим деревням и по присутствию арабов у дорог уменьшит количество и качество терактов на них; есть также большое сомнение, можно ли будет убедить Шарона действовать в достаточно жесткой форме в самом сердце враждебного населения – из-за страха перед международной реакцией.)





2. Немедленное лоббирование властей, чтобы убедить их дать разрешение на создание самостоятельного еврейского батальона, который будет действовать на территориях, так что ЦАХАЛЬ и политическое руководство смогут меньше опасаться прямого давления со стороны Америки. Леhавдиль, подобно тому, как Арафат ведет двойную игру с "прекращением огня" одновременно с убийствами евреев "другими" террористами, так и Шарон сможет утверждать, что он и армия Израиля не замешаны в этом деле. (Конечно, это не так уж близко к реальности – поверить, что Шарон позволит самостоятельному боевому подразделению действовать и делать на местности то, что нужно, но это более реально, чем пункт 1.)





3. Создать новую "Хагану", чтобы оборонять поселения. (Это – дело, которое будет трудно организовать с точки зрения материальной, особенно если власти будут энергично действовать в смысле расформирования любой самостоятельной организации, действующую без разрешения.)





Мы будем рады узнать ваше мнение по поводу всего этого.


1 ЙЕША = Иудея, Самария, Газа (ЙЕhуда, Шомрон, Аза) 2 (в бюллетене Дарка шель Тора)





ІІІ. НЕИЗБЕЖНЫЙ ПРОВАЛ АВТОНОМИИ И ЕГО ПОСЛЕДСТВИЯ


Когда президент Садат прибыл в Израиль, вызвав радость и экстаз евреев во всем мире, он с самого начала дал ясно понять, что "мир" не будет достигнут, если Израиль не отдаст ВСЕ территории, освобожденные в 1967 г., включая Иерусалим. Он, кроме того, предупредил, что должно быть создано "палестинское" государство.


Садат и его подчиненные никогда, ни на минуту не проявляли колебаний в своих требованиях. И действительно, в сопутствующем Кэмп-Дэвидским соглашениям письме Садат писал президенту Картеру:





«1. Арабский Иерусалим является интегральной частью Западного берега (Иордана). Юридические и исторические права арабов в этом городе должны быть уважаемы и восстановлены.


2. Арабский Иерусалим должен быть под арабским суверенитетом.


3. Палестинские жители арабского Иерусалима имеют право реализовать свои законные национальные права, будучи частью палестинского народа на Западном берегу».





Бегин, напротив, написал в тот же день (17 сентября 1978 г.) письмо, также адресованное Картеру и также ставшее частью соглашения:





«...Правительство Израиля постановило в июле 1967 года, что Иерусалим является единым и неделимым городом – столицей государства Израиль».





Принимая во внимание диаметрально противоположные позиции; принимая во внимание заявления, сделанные с тех пор египетскими официальными лицами (включая и заявление о марше на Иерусалим одного миллиона мусульман), найдется ли хоть один разумный человек, который действительно верит, что "мир" сможет сохраниться, если Израиль откажется уйти со всех территорий и не согласится на создание "палестинского" образования? Нет ни малейшей надежды на мир, если не будет решен вопрос Иудеи, Самарии, Газы и Голан, а такое решение приведет к "миру", только если Израиль уступит арабским требованиям. Такой "мир", разумеется, будет продолжаться лишь до тех пор, пока арабы не почувствуют, что они могут "освободить" остальную часть "оккупированной" территории, т.е. Тель-Авив и так далее. Важно, таким образом, понимать, что этот "мир" закончится криками Садата, что Бегин отказывается выполнять цели соглашения, т.е. не желает создавать независимую "Палестину". Он определенно завоюет симпатии к своим требованиям, чтобы Бегин эвакуировал поселения. Он определенно завоюет одобрение своей резкой критики Бегина за отказ хотя бы предложить компромисс в отношении территорий. И в таком случае Садат увидит, что те же самые американские еврейские лидеры, которые восторгаются Бегиным за то, что он был таким "гибким" и "умеренным" в отношении Синая, вновь будут давить на израильского премьер-министра, с тем чтобы он был "гибким и умеренным" по отношению к Иудее, Самарии и Газе. Соглашение о Синае всего лишь отодвинуло конфронтацию между Израилем и Садатом, между Израилем и Вашингтоном, между Бегином и лидерами американского еврейства. Снова возобновится давление, чтобы остановить строительство новых поселений. Какая ирония: темпы Бегина крайне медленны, а его политика – это бесполезные усилия сохранить преданность тому, что было его обязательством всю жизнь, – еврейскому суверенитету и неограниченному праву поселения в Эрец-Исраэль, пытаясь удовлетворить в то же самое время арабов или Вашингтон. Из-за того, что несмотря на строго ограниченную поселенческую политику он в принципе откажется полностью прекратить создание новых поселений, не говоря уже о том, чтобы ликвидировать существующие, он столкнется с той же самой гневной критикой в свой


адрес со стороны Садата, Картера, американского народа и американских еврейских лидеров как и раньше. Сегодняшние поздравления и аплодисменты уступят место прежним нападкам и критике (Каир снова начнет называть его "Шейлоком", еврейские лидеры вновь предупредят его, что он рискует вызвать раскол в общине, а Вашингтон и средства массовой информации станут осуждать израильское “упрямство"). В это время, однако, будут два отличия. Во-первых, Бегин должен будет воспользоваться своей политикой, чтобы пробуждать надежды на "мир"; надежды окажутся неоправданными, и вина за это будет возложена на Израиль (и Бегину будет трудно выступать с нападками на Садата, из которого он сделал человека "смелого" и человека "мира"). Во-вторых, подавляющая часть территории Синая, имеющая большую военную ценность, значительная часть нефтяных месторождений и авиабаз уже будут в руках египтян.


Необходимо помнить, что Кэмп-Дэвидские соглашения снова и снова ссылаются на резолюцию Совета Безопасности ООН 242 как являющуюся основой для мира. Итак: « Согласованной основой для мирного


урегулирования конфликта между Израилем и его соседями является резолюция Совета Безопасности ООН 242 во всех ее частях» . А в


мирном договоре в самом первом пункте говорится о мире « в соответствие с резолюциями Совета Безопасности 242 и 338» .


Вначале Израиль и арабы спорили о том, содержится ли в резолюции 242 призыв к уходу Израиля со ВСЕХ территорий или только с части территорий. Ввиду того, что первоначально резолюция была намеренно сформулирована неясно, Израиль утверждал, что он не обязан уходить со ВСЕХ территорий. Однако никто не принимает вымученного довода Бегина, будто резолюция не предписывает Израилю какого-то рода компромисс и отступление на ВСЕХ фронтах. Несколько американских еврейских лидеров, не говоря уже о лидерах в Вашингтоне, отреагировали с недоумением на утверждение Бегина, что он не должен идти на компромисс в Иудее и Самарии. И в самом деле, делегация лидеров американского еврейства под руководством Теодора Манна прилетела в Израиль, чтобы разъяснить Бегину, что он должен стать более "умеренным". Это еще хуже для нас, чем глупость, – поверить, что после "мирного" соглашения с Египтом нам не придется снова лицом к лицу столкнуться с той же проблемой и опять вернуться ко временам кризиса, – но на этот раз как с потерей надежды на "мир", который Бегин так театрально восхваляет, так и с потерей Синая с его ресурсами.





СИНАЙСКОЕ СОГЛАШЕНИЕ САМО ПО СЕБЕ


Во многих кругах стало привычным делом оправдывать отказ от Синая тем, что "в любом случае он на самом деле не является частью Израиля". Кроме факта, что с галахической точки зрения северно-восточная часть Синая вплоть до Эль-Ариша несомненно лежит в границах Земли Обетованной, и кроме весьма серьезного вопроса: позволительно ли вообще отдавать какие-либо земли врагу, который отказывается признавать еврейский суверенитет на всей территории Эрец-Исраэль, встает также сложная проблема жизненно важных военных и стратегических последствий передачи Синая.


Синай – это огромного размера территория, намного, весьма намного большая, чем весь Израиль. Синай служит жизненно важной буферной зоной, держащей египетские войска вдали от городов Израиля. Быстрый прорыв в войну Судного дня Израиль выдержал, потому что нигде не была создана угроза населению Израиля. Подобный прорыв в границах, предсказываемых "мирным" договором, угрожает Беэр-Шеве и Ашкелону.


Наличие таких обширных территорий дает Израилю драгоценные минуты воздушной тревоги против египетских самолетов, которые сейчас базируются вдали от центральной части Израиля. В соответствие с договором израильские базы, которые будут переданы Египту, по словам бывшего генерал-майора ВВС Джоржа Кигана-мл., « входят в число наиболее важных авиабаз в мире. Их совершенные и сложные электронные центры раннего оповещения являются уникальными и жизненно важными…»


В "мирном" соглашении четко оговорено:


«Израиль соглашается передать Египту в целости и сохранности всю согласованную инфраструктуру, вспомогательные службы и объекты – в частности, аэродромы, дороги, насосные станции и порты». Египет это все получит, а Израиль все это потеряет. Распространяется миф о том, что для израильской экономики договор окажется полезным. Истина же заключается в том, что соглашение обойдется Израилю в миллиарды долларов – эта сумма намного превысит скромные три миллиарда, которые Америка обещала профинанси- ровать (включая 2.2 миллиарда долларов только в виде займа). Отступление из Синая обойдется нам в гигантскую сумму, и все это придется возмещать израильскому налогоплательщику.





Строительство заново военных объектов колоссально увеличит и без того губительную инфляцию, которая разрушает израильскую экономику. Миф об экономической выгоде умрет, а вместе с ним умрет другой миф – что "мир" облегчит военное бремя Израиля. Имея Синай в качестве буфера, мы могли каждый год призывать в войска меньшее число резервистов. Сейчас увеличится средний срок, который проводит израильтянин в армии, поскольку с приближением вражеских войск к центральным районам нашей страны нам придется сосредоточить больше сил в пограничных районах Нэгева на случай неожиданного нападения врага.





Израиль не только отдает жизненно важные военные объекты в Синае, он также уступает все свои нефтяные ресурсы. В 1975 г., когда тогдашний президент США Форд и его государственный секретарь Киссинджер вынудили премьер-министра Рабина отдать нефтяные месторождения Абу-Родеза, Бегин, будучи в то время главой оппозиции в Кнессете, запротестовал и задал вопрос: откуда в таком случае Израиль будет получать нефть? Рабин неуклюже попытался возражать: мол, Киссинджер заверил его, что шах Ирана поставит необходимую нефть. Сегодня нет ни шаха, ни нефти для Израиля, и мы снова, еще раз отдаем единственный источник нефти, имеющийся в нашем распоряжении; при отсутствии иранской нефти это просто непостижимо. Подобный вопрос был задан Даяну, и он типично по-даяновски ответил, что Египет обязался продавать нефть Израилю, а если он этого не сделает, "это сделает Америка".





Что тут можно сказать? США и сегодня располагают средствами давления на Израиль, давая нам деньги и оружие или придерживая их; миллионы евреев говорили об этом, высказываясь в поддержку израильских уступок, которые они считают неизбежными ввиду нажима. Сегодня Израиль напрашивается на аналогичный сильнейший нажим, сдаваясь на милость Вашингтона в вопросах снабжения нефтью! Но велика ли ценность американской "гарантии"? Как вы думаете, что станут делать разгневанные американские водители, которым приходится часами ждать в очередях на бензозаправочных станциях, когда они узнают, что Америка продает Израилю нефть – при том, что у них ощущается ее нехватка? 











עוד

Об истреблении еврейских ценностей.

Об истреблении еврейских ценностей.




Истерия евреев по поводу массового истребления в Ливане* более чем что-либо иное, напоминает о массированном истреблении еврейских ценностей. Еврейские концепции разрушаются и их попирают ногами далекие от еврейства носители западных ценностей.


Последние годы вошло в привычку хвастаться тем, что соблюдающие заповеди евреи интегрируются в современном западном – американском – обществе. Мы являемся свидетелями того, как в бесчисленных статьях и в речах на бесчисленных обедах отмечается успех отдельных людей, совмещающих жизнь религиозных евреев с участием в современной жизни современного общества. Любой религиозный человек – врач, адвокат, законодатель или политик – приводится как доказательство совместимости Торы и современного секулярного общества. Логическим продолжением Интегрированного Бионического Ортодоксального Человека является, разумеется, полная совместимость жизни в Галуте с иудаизмом Торы.


Верно, разумеется, что есть евреи, которые цитируют и Рамбама и Платона. Однако, хотя и можно цитировать Тору и Платона, нельзя жить согласно предписаниям Торы и Платона, поскольку в конечном итоге человек, сталкивается с противоречиями, которые вынуждают его выбрать то или другое, либо жить во лжи, ибо иудаизм – это намного, намного больше, чем просто ритуал и заповеди. Иудаизм – это, прежде всего образ жизни с основными концепциями и идеями, и многие, многие такие концепции полностью и фундаментально расходятся с нееврейским и нерелигиозным окружающим миром. Печально, конечно, что такое большое число соблюдающих заповеди евреев получают базовое образование в йешиве, где делается абсолютный упор на отдельных заповедях, а концептуальное обучение либо отсутствует вовсе, либо проводится в ограниченном объеме. Их Тора – это Тора «с деревьями, но без леса»; в системе имеются отдельные кирпичи, но нет надзора со стороны архитектора и нет структуры.


И вот они в значительной степени превращаются в людей, соблюдающих еврейский ритуал и знающих фольклор, и в то же время становятся ассимилированными евреями – американцами на интелектуально-концептуальном уровне. Возьмем в качестве примера концепции, которым американские евреи преданы столь страстно и которые так часто вступают в противоречие с концепциями Торы: демократия, интеграция между евреями и неевреями, право делать то, что человек желает, если только при этом не страдают другие (т.е. совершать так называемые «преступления без жертв» - такие как гомосексуализм, проституция и т.п.), аборты, свобода слова для всех, равенство евреев и арабов в Эрец-Исраель. Существуют и другие концепции, но пока достаточно и этих.


Истина заключается в том, что общество Торы рассматривает евреев как отличающийся от других народ и как народ, занимающий особое место. Идеалом является не интеграция, но отделение евреев от неевреев. Истина заключается в том, что идеальное государство Торы – не то, которое ориентировано на демократию или которое считает правильным позволять евреям отвергать Тору.


Если правительство и большинство идут по пути, противоречащему Закону Торы, еврей не должен слушаться секулярных властей; более того, он обязан проявлять неповиновение, не считаясь с «правилом большинства», на которое опираются власти. Истина заключается в том, что в соответствии с Галахой нееврей не пользуется тем же статусом, как еврей, и что в еврейской Галахе не существует концепции «преступления без жертвы», а мораль является меркой, руководствуясь которой мы запрещаем определенные виды действий. Истина заключается в том, что в системе иудаизма человек не обладает абсолютными правами вести себя так, как ему хочется, и независимо от причинения ущерба деятельность человека ограничивается по соображениям святости. Истина заключается в том, что в системе иудаизма человек не обладает абсолютными правами вести себя так, как ему хочется, и независимо от причинения ущерба деятельность человека ограничивается по соображениям святости. Истина заключается в том, что аборт для евреев – это убийство, а гомосексуализм – мерзость, и что самоубийство – это не право, и что все евреи – в ответе друг за друга, в результате чего Всевышний наказывает всех нас за плохие поступки отдельных людей; на основании последнего наиболее логичным выглядит настоятельное требование того, чтобы еврейское государство обязывало бы всех выполнять Галаху. Истина заключается в том, что в Еврейском государстве «раввин», не принимающий Б-жественного происхождения Торы, не признается в качестве такого и не имеет абсолютно никакого права требовать для себя равного статуса с настоящими раввинами. Истина заключается в том, что нет места «плюрализму», который сваливает в одну кучу все – подлинное и фальшивое.


Сущность иудаизма – это принятие евреями бремени Небесного Царства, бремени мицвот. Еврей исполняет заповеди потому, что ему так приказано, а не потому, что он соглашается с ними или с их обоснованием. Тора – это не какая-то прекрасная или этичная вещь, поскольку последние представляют собой суждения о ценностях, основанные на наших собственных мерках. Тора – это Закон Всевышнего от начала и до конца, который необходимо исполнять независимо от того, согласны ли мы с его концепциями или нет. Тора – это мерка, с помощью которой мы выносим суждение обо всех прочих системах этики и морали. И когда Тора вступает в противоречие с либерализмом или консерватизмом, гуманизмом или варварством, социализмом или капитализмом, она стоит особняком, и мы преклоняем колени перед её положениями и концепциями.


Тора – это Закон, а Её концепция – это истины, не зависящие от наших личных взглядов, и, разумеется, не зависящие от этических или моральных представлений неевреев и того секулярного общества, в котором мы живем, и которое так много делает для формирования наших взглядов и концепций.


Что же происходит? Во многих случаях соблюдающий заповеди еврей, который, с одной стороны, является продуктом своего общества и окружения, а с другой – человеком, не получившим идеологической и мировоззренческой подготовки в йешиве, разрывается между Торой и обществом, которое его формирует. Будучи продуктом нынешних времен и современного общества – нееврейских и нерелигиозных – он начинает стесняться противоречащих им концепций Торы, которые являются «реакционными» и «устаревшими». Из-за тех взглядов, которых он придерживается, он становится жертвой чувства вины, нашедшего в нем приют, и комплекса неполноценности, глубоко им прочувствованного. Поэтому он может попытаться исказить взгляды Торы и тем самым приблизить или уподобить их нееврейским, секулярным взглядам. Он может вообще отрицать, что Тора говорила какую-то определенную вещь, или давать этому рациональное объяснение. Он может просто помалкивать, не желая говорить на тему, по которой он себя втайне считает неправым.


Здесь нечего стесняться и нет причин считать себя виновным. В прошлом еврей был предметом насмешек из-за того, что делал обрезание своему сыну, носил бороду или «отличался» от других. Вовсе не человек должен определять, что является истиной, что морально и этично. Это объективные вещи, которые сообщены нам Творцом истины, Творцом этики и морали, Творцом всего – Б-гом. Созданные человеком системы этики и морали приходят и уходят, меняясь в зависимости от моды или увлечения. Остаются неизменными лишь вечные истины Торы. Нам же остается делать только одно: твердо стоять против других, защищать истины Торы, смело и без смущения и, разумеется, всесторонне изучать идеи и понятия Торы и знать, о чем мы говорим, положив, таким образом, конец уничтожению еврейских концепций. 











עוד

Обращение к жителям Земли

Обращение к жителям Земли



Дорогие жители Земли!





Я понимаю, что мы здесь, в Израиле, огорчаем вас. И в правду, вы


совершенно огорчены, даже расстроены (или, быть может, возмущены?).


Похоже, что мы огорчаем вас каждые несколько лет. Сегодня это


"жестокие репрессии против палестинцев"; вчера это был Ливан; а


перед этим - бомбежка иракского ядерного реактора, война Судного дня


и Синайская кампания. Как видно, евреи, которые триумфально


побеждают,и, следовательно, живут, огорчают вас беспредельно.


Конечно же, дорогие жители Земли, мы - еврейский народ - огорчали


вас задолго до появления на свет государства Израиль. Мы рассердили


немецкий народ, который избрал Гитлера, и мы рассердили австрийский


народ, который приветствовал его приход в Вену. Мы постоянно сердили


восточноевропейские народы - поляков, словаков, литовцев, украинцев,


русских, венгров, румын. А теперь мы вернемся назад долгим-долгим


путем сильно "огорченного" мира. Мы огорчали казаков Богдана


Хмельницкого, уничтоживших десятки тысяч из нас в 1648-49 годах. Мы


огорчали крестоносцев, которые на своем пути к "освобождению" Святой


Земли были настолько расстроены евреями, что убивали нас в


неисчислимых количествах. Мы веками огорчали Римско-католическую


церковь, которая посчитала наилучшим выяснить свои отношения в нами


через Инквизицию, но мы огорчали и главного врага этой церкви -


Мартина Лютера, который своим призывом сжечь синагоги и евреев


вместе с ними продемонстрировал восхитительный христианский дух.


Именно потому, что мы стали настолько огорчены тем, что мир огорчен


нами, мы решили покинуть вас и создать Еврейское государство. Мы


резонно полагали, что, живя в тесном контакте с вами в качестве


пришельцев-чужаков в ваших странах, мы огорчаем вас, раздражаем вас


и мешаем вам. Что же в таком случае может быть лучше решения


оставить вас и таким образом полюбить вас - а вы бы полюбили нас? И


мы решили вернуться домой, на ту самую родину, откуда мы были


изгнаны 1900 лет назад римлянами, которых мы, видимо, тоже огорчали.





Увы, дорогие земляне - вам и впрямь трудно угодить! Оставив вас и


ваши погромы и инквизиции, крестовые походы и холокосты, покинув


"большой" мир, чтобы жить отдельно в своем маленьком государстве, мы


по-прежнему огорчаем вас. Вы огорчены тем, что мы плохо относимся к


"бедным палестинцам". Вы расстроены до глубины души тем фактом, что


мы не отдаем земли 1967 года, препятствуя установлению мира на


Ближнем Востоке. Москва огорчена, и огорчен Вашингтон. Не находят


себе места от огорчения арабы-"радикалы" и добрые "умеренные"


египтяне.


Так вот, дорогие народы мира, подумайте о том, как реагирует на это


нормальный еврей из Израиля.


В 1920, 1921 и 1929 годах не было "территорий" 1967 года, которые


препятствовали миру между евреями и арабами. Не было даже Еврейского


государства, которое огорчало кого-нибудь. Тем не менее, те самые


"угнетенные и несчастные палестинцы" зверски убили десятки евреев в


Иерусалиме, Яффо, Цфате и Хевроне. За один лишь день в Хевроне было


убито 67 евреев в 1929 году.


Дорогие народы мира, почему арабы - "палестинцы" - убили 67 евреев


за один день в 1929 году? Может быть они были рассержаны


"израильской агрессией 1967 года"? А почему 510 еврейских мужчин,


женщин и детей стали жертвами арабских "беспорядков" 1936-39 годов?


Уж не потому ли, что арабы были огорчены 1967 годом? А когда Вы,


народы мира, предложили ООН в 1947 году "План раздела", по которому


рядом с крохотным Израилем должно было быть создано "Палестинское


государство", и арабы завопили "нет!", развязали войну и убили 6,000


евреев - этот очередной приступ огорчения тоже был вызван "агрессией


1967 года"? Кстати, наши соседи по планете, почему мы тогда не


слышали вашего огорченного всхлипывания?


Несчастные палестинцы, убивающие сегодня евреев взрывчаткой,


бутылками с зажигательной смесью и камнями, это часть того самого


народа, обладавшего в свое время всей той территорией, которую они


сейчас требую для создания своего государства, но тогда они не


удоволетворились ею, ибо их цель всегда была - сбросить евреев в


море! Те же искаженные злобой лица, та же ненависть, те же вопли:


"йитбах аль-йауд" (убей еврея!) - все, что мы видим и слышим


сегодня, все это мы видели и слышали тогда. Тот же народ, та же


мечта - уничтожить Израиль. То, что они не смогли сделать вчера, они


мечтают сделать сегодня - но мы не в праве применять против них


"репрессии"...


Дорогие народы мира! Вы молчали, когда уничтожали 6 миллионов


евреев, вы молчали, когда в 1948 году семь арабских государств


развязщали войну, которую Лига арабских стран горделиво сравнила в


монгольским нашествием. Вы молчали, когда в 1967 году Нассер


приказал сбросить евреев в море, и этот призыв с восторгом


скандировали бушующие толпы во всех арабских столицах И вы


промолчите завтра, еcли Израиль будет смотреть смерти в глаза.


А раз уж мы знаем, что арабы -"палестинцы" день и ночь мечтают о


нашем уничтожении, мы сделаем все возможное, чтобы остаться и выжить


в своей собственной стране. И если это вас огорчает, то подумайте о


том, сколько раз в прошлом вы "огорчали" нас. Как бы то ни было,


дорогие народы мира, огорчает вас это или нет, но вы выслушали


сейчас еврея из Израиля, которому нет до этого дела.


Рав МЕИР КАХАНЕ





Эти слова были написаны Раввином Меиром Кахане в 1988 году, через


несколько месяцев после начала "первой" интифады. К тому времени,


конечно, израильское правительство не успело признать Палестинскую


автономию (1993) , вооружить десятки тысяч палестинских террористов


(1993-96), вывести войска из одних из самых древних и святых для


евреев мест (1996) и даже пообещать образование палестинского


государства со столицей в Иерусалиме (2000). Однако прошло


двенадцать лет. На протяжении этого времени количество актов насилия


против евреев (неважно, гражданских или военных, мужчин или женщин и


детей, в Израиле или за рубежом) удвоилось. И теперь мы (в большей


мере) являемся свидетелями очередной интифады, "Интифады за


Иерусалим".


Хочу отметить, что Рав Кахане не свидетельствовал об огорчениях


евреев для того, чтобы оправдать насилие по отношению к арабам. Его


обращение говорит лишь о том, что заумные суждения о


"евреях-захватчиках" и "евреях-оккупантах" цинично маскируют


элементарную истину о реальных вожделениях наших ненавистников,


которым Израиль и евреи - "поперек горла". Так долго ли мы будем


оставаться в роли пассивных наблюдателей? Ибо как долго нас оставят


зрителями?


 











עוד

ОБРАЩЕНИЕ К РЕПАТРИАНТАМ ИЗ СОВЕТСКОГО СОЮЗА

ОБРАЩЕНИЕ К РЕПАТРИАНТАМ ИЗ СОВЕТСКОГО СОЮЗА



Дорогие наши братья и сестры, находившиеся далеко от дома и


вернувшиеся в Страну Израиля!





Я познакомился с вами много лет назад, когда в 1968 году основанная


мною Лига защиты евреев начала борьбу за спасение советского


еврейства. В те годы проблемы евреев в СССР не занимали умы


многомиллионных еврейских масс в разных странах мира. Все те


еврейские организации, которые сегодня самодовольно заявляют о своих


достижениях в борьбе за советское еврейство, тогда не делали


абсолютно ничего – даже на словах. Напротив, они изо всех сил


пытались заглушить любое выступление в вашу защиту, предотвратить


любую демонстрацию.





Точно такая же атмосфера царила и в Израиле. Ни "правые", ни Маарах,


ни Ликуд, и ни, само самой разумеется, левые – никто и не помышлял


поднять знамя борьбы за советское еврейство. Хуже того, израильские


правительства пытались заглушить голоса протеста, дабы не раздражать


кремлевских диктаторов. Так называемые "государственные интересы"


были им важнее, чем спасение трех миллионов евреев.





Но, слава Б-гу, Лиге защиты евреев удалось – путем демонстраций,


насильственных действий, подкладывания взрывчатки в советских


представительствах в США и в других странах – вынести вопрос


советского еврейства на первые страницы газет всего мира. И тогда


произошло чудо – ворота советской державы приоткрылись, впервые


после того, как большевики захватили власть в России. То, что вам


удалось репатриироваться в Израиль – результат борьбы


немногочисленных, но самоотверженных молодых героев, членов Лиги


защиты евреев, которые подвергались арестам (я и сам отсидел год в


американской тюрьме), клевете и нападкам со стороны еврейского


истеблишмента в странах диаспоры и израильского руководства.





Не забывайте о том, что было вчера, и подумайте о том, что


происходит сегодня и произойдет завтра.





На протяжении двух тысяч лет мы жили великой идеей и благодаря этой


мечте выжили. Окруженные ненавистью, подвергаемые унижениям и


кровавым гонениям, мы мечтали о том дне, когда сможем вернуться на


Родину и снова стать гордым, независимым народом в своей собственной


стране, где мы не будем знать страха и унижений. И вот, слава Б-гу,


возникло государство Израиль.





НО…





В этом государстве, в еврейском государстве евреев забрасывают


камнями, в них бросают бутылки с зажигательной смесью, их убивают…


Евреи бояться ездить по дорогам собственной страны, боятся ходить по


некоторым районам Иерусалима, столицы Израиля! Власти запрещают


солдатам и полицейским выполнять свои прямые обязанности по


обеспечению безопасности граждан страны – поэтому арабы никого и


ничего не боятся в еврейском государстве. А евреи боятся… Может ли


быть больший позор?!





В еврейском государстве живет многочисленное арабское население,


которое ненавидит евреев и на протяжении нескольких поколений,


начиная с 1920 года, пытается уничтожить евреев Страны Израиля. Эти


арабы не желают мира и всегда будут ждать удобного момента, чтобы


уничтожить Израиль, а на его развалинах построить "палестинское


государство.





В самой основе государства Израиль содержится очевидное противоречие


– оно не может одновременно быть с одной стороны сионистским и


еврейским, а с другой – демократическим государством западного


образца. В еврейском государстве всегда и при любых условиях евреи


должны составлять большинство и править страной. В еврейском


государстве неевреи не могут стать большинством и тем самым занять в


нем доминируещее положение. В демократическом же государстве


западного образца все должны быть равны – евреи и неевреи, а если


арабы составят в нем большинство населения, то это их законное


право… Если мы хотим, чтобы государство Израиль выжило, мы должны


сделать его еврейским. Из двух вариантов – сионизм или демократия –


мы выбираем сионизм!





К сожалению, значительная часть израильской молодежи не считает и не


ощущает себя евреями, они – израильтяне… Из-за дефективного


воспитания, лишенного всякого еврейского содержания, многим молодым


жителям страны совершенно безразлична судьба еврейского народа, они


мечтают о жизни в Америке…





Поэтому я борюсь за то, чтобы это государство стало еврейским и


чтобы его хозяевами были евреи, борюсь за то, чтобы оно обеспечивало


физическую безопастность своим гражданам и было еврейской по своей


культуре, по своему духу.





Поэтому я обращаюсь к вам, братья и сестры, и прошу вас:





НЕ ДАЙТЕ СТАЛИНУ ПОБЕДИТЬ !





Объясню, что я имею в виду. До того как большевики захватили в


России власть, еврейство этой страны было гордостью всего еврейского


народа. Евреи России жили в полном и гармоничном единстве с законами


Торы, свято исполняя заповеди Всевышнего, вся их жизнь строилась на


истинно еврейских основах.





Все это было уничтожено коммунистами. Ленин и вслед за ним Сталин


разрушили весь традиционный, складывающийся веками уклад жизни


русского еврейства. Все те идеалы, во имя которых на протяжении всей


своей истории евреи были готовы идти на смерть, были вырваны с


корнем. В такой атмосфере выросло поколение евреев, которые не


знают, что значит быть евреем. Это поколение – это вы. Вы стали


жертвами Сталина и сталинской державы. Сталин и его банда заявили,


что Тора – это ложь, и вы им поверили. Сталин и его подручные


издевались над верой и религией, и вы им поверили. Они уничтожали


еврейство, и вы верили, что так надо, что так и должно быть.





Неужели вы дадите Сталину одержать победу? Да, он умер, оставив о


себе зловещую память, но его адская работа продолжается! Если вы


принимаете за чистую монету сталинские утверждения, то дело его не


умерло!





Поэтому, братья и сестры, не дайте Сталину победить! Мы сможем


отомстить этому кровавому диктатору лишь одним – вернувшись к


еврейству, которое он пытался уничтожить, возродив то, что он


пытался убить. Только так еврейский народ одержит победу над


Сталиным!





Тот, кто ничего не знает о сокровищах иудаизма, даже не подозревает,


мимо чего он проходит.





Дорогие братья и сестры, начните изучать то великое наследие, ту


духовную традицию, которая оберегала наш народ на протяжении веков!


Станьте верными сынами и дочерьми своего народа, соблюдающими


традиции и исполненными гордости за свой народ!





Это обращение р. Меир Кахане написал за две недели до своей гибели.


Публикация: листок (1990 г.); "Евр.Идея" № 4 5760 г. 











עוד

ОНИ СОЖГЛИ МОИ ДЕРЕВЬЯ ..

ОНИ СОЖГЛИ МОИ ДЕРЕВЬЯ ..



02.05.2003 


Вчера мне было грустно. Очень-очень грустно. Потому что я знал, что сожгли мои деревья. Помнится мне, как маленьким ребенком в Америке, я скурпулезно собирал деньги, складывал цент к центу, чтобы купить эти деревья, и знать что их посадят в Эрец-Исраэль. И сейчас они сожжены. Обязательно, как миниум, часть из множества сожженных деревьев  должны были быть "моими". Это просто нелогично, что миллион деревьев сожжены, и не одно из них не "мое".


Каждую неделю я приходил в школу и приносил с собой пять центов. За эти пять центов я покупал специальную марку "Еврейского Национального фонда". Каждую неделю я наклеивал марку на один из "листьев" дерева, нарисованного на документе "Еврейского Национального фонда". У дерева были двадцать листьев. И так, каждую неделю, я наклеивал мою марку на один из них. За двадцать недель у меня было дерево. Мое дерево! Так я делал в течении многих лет, потому что я был хорошим еврейским мальчиком. Я купил много деревьев. Мои листья, мои еврейские деревья.


И сейчас арабы сожгли их в рамках своей "интифады". Это было в прошлом году. В суверенном государстве Израиль, которое не давало никому к себе лезть, и я очень этим гордился, арабы сожгли  полтора миллиона деревьев! Нет сомнения, некоторое количество моих деревьев обязательно должно быть среди сожженных. Поэтому мне было грустно. Разве это не естественно?


И тогда я увидел объявление "Еврейского Национального фонда". Это объявление очень меня обрадовало и вновь вызвало во мне гордость. Этим объявлением "Национальный фонд" дал понять арабам, что мы не жалкие "еврейчики" какими были раньше. Наши деревья никто не сожжет!


Но, вообще-то было написано не совсем так. То что "Еврейский Национальный фонд" заявил, на самом деле, в своем объявлении, это то, что если арабы сжигают нам деревья  -  то мы им покажем: мы посадим еще больше деревьев чем они сожгли! Сколько бы они не сожгли – мы посадим еще больше.


Они сожгли миллион и пятьдесят тысяч деревьев, а мы посадим в десять раз больше. Всего одиннадцать с половиной миллионов новых деревьев!


Когда я увидел это объявление, я обрадовался и сразу же побежал в банк разменять деньги на множество пятицентовым монет, чтобы покупать "листья" каждую неделю, и так я смогу посадить новые деревья! Как я был рад блестящей идее "Еврейского Национального фонда". Пока я не встретил своего соседа...


Я никогда не любил этого соседа. Он такой циник! Своими циничными замечаниями он разрушает всю радость. Когда я рассказал ему о блестящей идее "Еврейского Национального фонда", посадить в десять раз больше деревьев чем те которые сожгли арабы, он сразу сказал мне:


"А что будет если арабы сожгут и их? Посадим ли мы тогда 110 миллионов новых деревьев, в десять раз больше чем те которые арабы сожгут в этот раз?".


"И вообще, спросил он меня, почему евреи должны каждый раз платить за деревья которые сжигают арабы? Не проще ли выселить их из нашего государства и так никто не будет сжигать деревья, и не нужно будет их сажать вновь? Почему мы позволяем тому о ком мы знаем, что он сожжет наши деревья, оставаться в стране. Почему я должен быть "фраером", и помогать платить жирные зарплаты чиновникам "Национального фонда", которые в итоге видят в таком происшествии прекрасную возможность сделать себе рекламу, и показать, что есть причина для существования этой организации? И напоследок,  если "Еврейский Национальный фонд" хочет мои деньги за деревья  - пусть требует выселить арабов из страны, чтобы я знал, что мои деньги я плачу чтобы  посадить еврейское дерево раз и навсегда!"


Правда? Я никогда не любил этого соседа. Он такой циник – он говорит так логично…


 





Написано после сожжения арабами 1150000 деревьев на Кармеле.





Опубликовано на английском под названием: “Тhey Burned My Trees”  в журнале "Kahane"( январь-февраль 1989 года) и в газете Jewish Press (5 января 1990 года). На иврите эта статья была опубликована в книге "Коhен ве-нави" ("Служитель Всевышнего и пророк") в 2000 году.





Перевел с иврита И. Стрешинский  











עוד

Письмо из заключения сыну.

Письмо из заключения сыну.



2002-07-18 





Мой сынок, Биньямин - Зеев. Дважды в день читая "Шма" мы произносим: " И внушай их сынам твоим, и говори о них, сидя в доме твоем и идя дорогою, и ложась и поднимаясь ". Понятно, что можно внушать своему сыну когда ты дома и сын рядом. Но приходит на ум вопрос: когда ты в дороге вдалеке от дома и сына, как можно внушать ему слова Всевышнего? Ответ заключен в смысле, который мы придаем словам "И внушай их". В конце-концов главное это не тот урок, который отец дает сыну сидя с ним и твердя текст. "Действия важнее уроков" . (Талмуд. Брахот. 8. лист 2). Действия отца - вот что придает вес его уроку. Мы учим ребенка действовать примером собственных действий. Ребенок смотрит, оценивает и понимает как надо жить в соотвтствие с духом Торы. Недостаточно чтобы поведение отца не противоречило тем ценностям, которые он хотел бы передать сыну. Подобно тому как Письменная Тора не может быть понята без Устной Торы, невозможно показать ребенку картину образа жизни по Торе используя лишь книги. Действия отца, подобно Устной Торе, наглядно разъясняют детали образа жизни, который он хотел бы передать в наследство. Бывает, что находясь и далеко от сына отец может научить его очень важному. Часто мы беседовали с тобой об истине и необходимости самому человеку отдавать что-нибудь, дабы освятить имя Всевышнего. Но это были лишь слова. Ребенок не может понять их точного смысла. "Истина?" "Отдавать что-нибудь самому?" Что именно? Какова разумная мера самоотверженности и жертвенности? Освятить имя Всевышнего? Как? Дорогой мой Биньямин. Я сижу в тюрьме и обучаю тебя Торе. Как и сказано в Талмуде. Сколько раз мы беседовали с тобой о бремени Царства Небесного? Сколько раз я объяснял тебе, что это понятие включает в себя готовность принять ценности Торы, которые, к сожалению, могут сильно отличаться от ценностей, признаваемых правильными большинством общества? Сколько раз я говорил тебе, что еврей должен решать как ему поступить и что ему сказать не задумываясь - вызовет ли это одобрение или осуждение? Это, в частности, значит, что властям надо говорить правду, без сомнений и опасений. Всему этому я учил тебя на словах. Сейчас я нахожусь в заключении и показываю на своем примере - что должен делать еврей, если он отказывается принять бремя людей вместо бремени Создателя. Пусть себе орут и ругаются! Еврей не обращает на это внимания и преклоняется только перед Беспорочным.


ВЕРА И УВЕРЕННОСТЬ.


Сколько раз я говорил тебе о вере и уверенности, чтобы стряхнуть с тебя страх перед людьми и укрепить тебя страхом лишь перед Небесами? Но это оставалось только словами не наполненными реальным содержанием. И как часто так называемые "религиозные евреи", живущие в удобстве и безопасности, сникают в момент истины, когда они должны реализовать содержание Книги Веры в действиях. " На Б-га полагаюсь, не устрашусь. Что сделает мне человек?" (Псалмы Давида. 56. 12). Я нахожусь в заключении и показываю тебе тот предел, до которого должен дойти еврей чтобы доказать свою веру. Ведь иудаизм это не религиозный культ. То что я делаю и есть " И внушай их сынам твоим". Сколько раз ты слыхал о "самоотверженности"? Как просто это понятие воспринимается на проповедях в синагоге или йешиве. Но что оно обозначает? Сколько всего в так называемой "религиозной жизни" является просто порождением той культурной среды, в которой мы случайно родились. Просто привычки и обычаи. И как часто евреи, называемые "религиозными", уклоняются и избегают исполнения тяжелых и опасных заповедей, которые требуют жертвенности и самоотверженности в самом прямом смысле этих слов. Но слова не могут довести до ребенка истинный глубокий смысл самоотверженности. Наши мудрецы толкуют слова Торы: " Дабы Я был святым среди сынов Израилевых" (Ваикра. Эмор. 22. 32)- "Будь самоотвержен и освяти Мое имя". Но это толкование мало что дает нам пока мы не увидим сами пример действенного и ясного осуществления этой заповеди. Я своим заключением обучаю тебя. Если есть необходимость -обязанность каждого еврея делать так. Вот смысл: "И внушай их сынам твоим". Но так не поступают евреи - приверженцы иудейского культа. Они просто "нерелигиозные", соблюдающие обычаи.


ИУДАИЗМ ТОЛЬКО ИЗ ТОРЫ.


Иудаизм самодостаточен. Понятия иудаизма проистекают из Торы, и только из нее. Обладатели кип слишком уж люди западного мира. Выходцы из Берлина, Лондона или Соединенных Штатов. Их души загрязнены чуждыми идеями, их внутренняя ассимилированность покрыта лишь тонким слоем общественного культа. Иудаизм требует от тебя, сынок, принимать и следовать ценностям, которые Всевышний определил как справедливые и истинные, даже если это противоречит духу западной морали. Истинная мораль это то, что говорил нам Беспорочный… "Проклят тот, кто полагается на человека". "Благословен тот, кто полагается на Всевышнего". Пигмеи, стремящиеся к власти и приносящие нам только несчастья, исчезнут. Я сижу в тюрьме и учу тебя Торе. Дай Б-г, чтобы у тебя хватило сил стать Человеком с большой буквы.


Твой отец. 











עוד

Письмо из тюрьмы

Письмо из тюрьмы



Это письмо было написано р. Кахане в августе 1980 года и опубликовано на  английском языке в газете «Джуиш пресс». В июле 1981 года перевод письма на  русский язык был опубликован в журнале «Алеф».


15 Элула, 27 августа. Тюрьма Рамле.


 Дорогой Шарон!


Я решил ответить на твое письмо через газету, потому что вопросы, которые ты в нем задаешь, интересны десяткам людей, посылающим мне свои письма. И в связи с этим позволь мне сразу же ответить на один из твоих вопросов. Нет, письма, которые я получаю, конечно, не доставляют мне никаких забот. Я рад им, поскольку из этих писем я узнаю, что мои призывы и действия оказали свое влияние, и это дает мне чрезвычайно важную поддержку. Люди часто забывают, что те, кого они часто видят по телевизору и про кого читают в прессе, являются, в конечном итоге, всего лишь человеческими существами, с людскими же чувствами и желаниями. Итак, мой ответ тебе и многим другим, написавшим мне: я очень рад вашим письмам и отвечу на них. Они не "крадут" мое время, так как я надеюсь, что личный контакт приближает нас одновременно к идее. И, наконец, ответ тем, кто написал мне о своих личных трудностях и поисках: конечно вы должны писать, и если только я могу помочь вам, то я не только хочу, но я просто обязан это сделать. Так что пишите мне.


 Что представляет из себя тюрьма и на что похожа жизнь в ней. Надо понять одну вещь: нет "хороших" тюрем, и только те, кто никогда не был в заключении, могут верить, что существуют "легкие" тюрьмы. Сам факт того, что человек заперт, не свободен, действует удушающе и подавляет. Это тем более верно, если знаешь, что в мире, находящемся снаружи, все мчится, а ты не можешь ничего делать, тогда как внутри тебя все кипит и ищет выхода.


 Тюрьма Рамле — наиболее строгая тюрьма в Израиле. В ней содержатся наиболее опасные преступники. Существует давнее убеждение, что евреи не совершают те же жестокие убийства, что и остальные люди. Но на самом деле мечта светского сионизма превратить евреев в "нормальный" народ осуществилась более любых иных, самых дерзких пожеланий. Мы стали такими же, как все...


 В моем крыле тюрьмы находятся 70 заключенных, из которых процентов 35 попало сюда за убийства. Остальные преступления, за которые сидят мои соседи: изнасилования, ограбления банков, кражи оружия из армии и покушения на убийство. Особую боль причиняет то, что большая часть содержащихся здесь сефардских евреев происходит из семей, которые приехали в страну после создания государства Израиль. В Йемене, Ираке, Марокко, Алжире или в любой другой стране, из которой приехали эти люди, убийства или изнасилования среди евреев были почти неизвестны. Жестокая ирония: все это они приобрели именно в еврейском государстве.


 Поскольку Израиль в большой степени — страна "настоящих мужчин" и "храбрость" — одно из наиболее уважаемых здесь качеств, я лично не сталкиваюсь с затруднениями. И заключенные, и тюремщики выказывают мне огромную симпатию и "лезут из кожи вон", чтобы мне помочь. Но это жестокие люди. Длительное заключение едва ли смягчило их гнев и ненависть. Я еще не слышал, чтобы кто-нибудь из них раскаялся в своих поступках, а тяжелые физические условия и почти полное отсутствие какой-либо программы по их перевоспитанию приведут к тому, что они выйдут на волю не исправившимися, а закоренелыми преступниками, жестокими и опасными.


 Я говорил о тяжелых физических условиях. Это относится главным образом к общему крылу тюрьмы. Здесь зачастую настолько тесно, что в камере можно увидеть по 16 заключенных. Трое-четверо из них спят на матрасах на полу. Почти не прилагается усилий к тому, чтобы отделить закоренелых преступников от "свежих" заключенных. Гомосексуализм процветает среди мужчин, на годы отделенных от своих жен, и нестойкий заключенный быстро деградирует.


 Хотя часть заключенных попала в тюрьму впервые (некоторые — за контакт с иностранными агентами, обычно в связи с военными секретами), большинство — закоренелые рецидивисты. Все они родились в неблагополучных семьях, многие воспитывались в интернатах, детских домах. Они в один голос проклинают эти детские учреждения. По их словам там ничего или почти ничего не делается для перевоспитания детей. Часто там работают неподходящие люди, которые бьют своих подопечных, связывают их веревкой.


 Действительно, эти учреждения становятся школой преступников и выпускают кандидатов для детской тюрьмы Тель-Монд. Дикая жестокость среди ее заключенных стала легендарной. Старшие и более сильные подростки держат в подчинении младших и слабых, и тем, чтобы заслужить к себе расположение приходится смиряться с тем, что совершенно недопустимо при других обстоятельствах. Итак, если детские дома — это начальные школы преступности, а Тель-Монд — средняя школа, то главные тюрьмы (Рамле, Дамон, Шата, Беер-Шева) являются университетами.


 Тут можно выучить все, что угодно. Наркотики (целый мир), темные фигуры — заправилы преступного мира, бомбы; как доставать оружие, как красть, у кого можно надежно припрятать краденое. Таковы "курсы", которые преподаются в университете Рамле.


 И вездесущая фигура доносчика. Заключенные доносят друг на друга по миллиарду причин: надежда на помилование, надежда на перевод в лучшее крыло, надежда на легкий доступ к наркотикам (наркотики здесь популярны, заключенные настаивают, чтобы администрация закрывала глаза на то, что проносят в тюрьму для привилегированных преступников), даже надежда на посещение родственников без использования при этом разделяющего экрана. Конечно, немало доносчиков было убито или жестоко искалечено. Некоторые известные доносчики находятся в постоянной изоляции для своего же блага.


 Одним из наиболее удручающих является тот факт, что еврейские заключенные не отделены от арабских террористов, большая часть которых участвовала в убийстве израильтян.


 С этими террористами обращаются точно так же, как и с еврейскими  заключенными, вдобавок их навещают представители Красного Креста. Террористы получают продовольственные посылки. Неудивительно, что террористическая деятельность продолжается, когда каждый член ООП знает, что ему не будет вынесен смертный приговор. Здесь есть террористы, которые получили по пять, семь, десять лет или пожизненное заключение. Все они ждут, когда будет захвачен израильский солдат, который будет потом обменен на 50 или более террористов (как это сделал в прошлом году Бегин).


 Я провожу свои дни в занятиях и письме. Конечно же, я не отчаиваюсь. Напротив, популярность моих идей и движения КАХ растет с каждым днем. Страх, отчаяние, потеря надежды, все, что делает невозможным свершение великих дел, — имеет своей причиной некое мировоззрение: "самое важное — это наслаждаться жизнью, делая ее как можно более приятной и безболезненной". Если такова основа чьего-либо мировоззрения, то ему не следует делать то, что делаю я.


 Если же вы верите, что жизнь нам дана во временное, очень недолгое пользование, что она дана в подарок Провидением и что обязанность каждого — достичь величия и святости, то чего же тогда бояться! А если ты не боишься, — ничто не может тебя остановить от свершения желаемого. Никогда не забывайте это. И снова, не колеблясь, пишите мне. 











עוד

ПИСЬМО СОВЕТСКИМ ЕВРЕЯМ

ПИСЬМО СОВЕТСКИМ ЕВРЕЯМ





Я пишу вам не только как собрат-еврей, но и как человек, который ощущал – и, конечно, продолжает ощущать - вашу боль; как человек, сидевший за вас во многих тюрьмах. Все эти годы я ни разу не пытался связываться с вами непосредственно, потому занимался решением единственной задачи – помочь вам вернуться из Советского Союза, означающего для вас изгнание и духовную смерть, в ваш один и единственный дом, Израиль. Я наблюдал за вашей великолепной борьбой; мне очень хорошо известно, что именно вы в одиночку начали борьбу и пристыдили нас, побудив к действиям. Мне очень хорошо известно, что еврейское руководство в Изгнании молчало – ибо руководители боялись выходить на демонстрации в вашу поддержку.   Мне  очень  хорошо известно,  что правительство Израиля активно пыталось прекратить любую форму активной деятельности в Советском Союзе и за его пределами; я знаю, как оно – устно и письменно -- клеветало на первых еврейских активистов, называя их "шпионами" и "советскими агентами", потому что предпочитало дружбу с Кремлем,  даже если ценой такой дружбы было препятствие эмиграции евреев.  Мне очень хорошо известно, как смело вели себя первые горстки активистов в Риге, Вильно, Ленинграде, Харькове, Киеве, Москве и в Грузии.  Мне очень хорошо известно о настроенных по-боевому активистах-евреях  в  Соединенных Штатах, участвовавших в маршах в вашу поддержку, протестовавших в вашу поддержку, сражавшихся ради этого с полицией, получавших удары и ставивших под угрозу свою жизнь ради вас, оказывавшихся в тюрьме ради вас, и даже сейчас, в этот  самый момент, сидящих там, не только  оказывавшихся в опасности, но и подвергавшихся очернению со стороны тех самых еврейских лидеров и групп, которым позволяют прибывать в аэропорт Лидда (сегодня это название – Лод – перев.), чтобы обнять вас, а потом устраивать торжественные приемы для вас в гостинице "Хилтон" в Тель-Авиве.


  Мне все это известно, и потому я обращаюсь к вам – впервые – со словами боли и порицания.   Неожиданно оказалось, что все большее число тех из вас, кто покидают Советский Союз, прибывают в Вену и потом – вместо того, чтобы продолжать свой путь в Израиль – заявляют, что желают поселиться на Брайтон-Бич в Бруклине (Нью-Йорк – перев.), или в Бельгии, где заботу о них примут на себя католические  благотворительные организации, или – помоги нам Б-г! – в Западном Берлине. Неожиданно оказалось, что процент советских евреев, "отсеивающихся" в Вене, достигает 15, 20, 30, и теперь уже 40%!


  Сейчас случается  и такое: они прибывают в Израиль, а потом покидают его. Климат в Израиле слишком жаркий, работа – не такая, которую они ожидали найти, "аборигены" недружелюбны, квартира находится не в Тель-Авиве, возможна война – а никто не хочет, чтобы его сын служил в армии; и еще – в Нью-Йорке существует более уютный Золотой Телец, которому можно поклоняться…


  Понятно, вы можете сказать, что вы не отличаетесь от других евреев. Разве иммигранты из Соединенных Штатов, можете вы спросить, не возвращаются в больших количествах? А как насчет евреев из Франции и Канады, или любой другой западной страны – разве они не возвращаются? И разве не покидают страну уроженцы Израиля? Их ведь можно встретить где угодно – на пространстве от  Форест Хилл до Лос-Анджелеса, они позорят всех евреев и губят алию… Да, все это верно, и я могу ответить тем, кто говорят об этом: мои слова, адресованные вам, я могу адресовать и им. Но это – еще не все. Вы – не такие, как они. Вы стали символом для всего еврейского народа – символом героизма и того еврейского ощущения, которых у них нет. В отличие от других, вы не можете просто решить не ехать в Израиль. Вы должны были бороться за эмиграцию, вы должны были вести борьбу в тоталитарном государстве, рисковать тюремным заключением – и считаться с возможностью еще более тяжелых последствий. Вы показали, что возвращение домой в Израиль – это ценность, ради которой стоило идти на жертвы! Когда вы предаете концепцию алии – восхождения в Страну! – это вовсе не то же самое,  что делает еврей из Чикаго или даже сабра из Тель-Авива, не имеющий даже самого туманного представления о том, что такое сионизм. Вы – несущие факел, и когда вы "отсеиваетесь" – из-за этого страдает все еврейство.


  У вас есть жалобы. Могу заверить вас, что среди вас не найдется ни единого человека, с которым обращались бы так, как обращались со мной, когда я был новым иммигрантом  (рабби Меир Кахане с семьей совершил алию в 1971 г., а эта статья датирована 31.01.1975 г.  – перев.)… Вы получите гражданство по собственной просьбе – и вам не придется ждать этого восемь месяцев и угрожать при этом обращением в суд. Вам не придется сидеть в одиночке в тюрьме за преступление, заключающееся в том, что вы помогали евреям. Вы возвратитесь домой, где – обладая силой воли и решимостью – сможете создавать еврейскую семью на Еврейской родине.


  Недавно было опубликовано интервью с советским евреем, оставившим Израиль и сейчас находящимся в Бельгии в статусе беженца (я употребляю это выражение обдуманно, потому что эта страна не слишком рада принимать у себя его или любого советского еврея). Этот человек объяснял, почему он оставил Израиль: "Посмотрите на меня: мне больше 50 лет, и всю свою жизнь я убегал. От румын, от немцев, от русских; и вот я приезжаю в Израиль – и что я там нахожу? Темнота, затемнения, война, страх перед бомбами, ракеты… Всю жизнь я убегал… И я все еще убегаю".


  Послушай, советский еврей. Ты, родившийся в Изгнании, - ты всегда убегал, и всегда будешь убегать, до того дня, когда тебя поймают и уничтожат. Ты будешь убегать от бельгийцев, и из Западной Германии, и от американцев, потому что еврею нет места в Изгнании. Израиль – Еврейское государство, и он был создан для того, чтобы еврей не должен был убегать. Когда мужик  устраивал погром, ты не мог сделать ничего, и когда Гитлер сжигал тебя, ничто не могло остановить его, и когда Сталин депортировал тебя, ситуация была безнадежной. А в Израиле нет мира, но здесь есть то, чего ты никогда не знал и никогда не узнаешь в Изгнании – еврейская армия, еврейский кулак, еврейская гарантия выживания. Оставайся в Изгнании – и тебе гарантировано, что ты будешь убегать до конца своей жизни и до конца жизни твоих детей, если только до тебя не доберутся раньше – а до тебя доберутся. Возвращайся домой – и здесь ты встретишь самые разнообразные трудности и самых различных омерзительных людей, будешь попадать в самые разные мерзкие ситуации, - но ты будешь жить, и ты уцелеешь, и если ты будешь решительным и будешь обладать ощущением цели, ты сможешь изменить то, что плохо в Еврейском государстве.


"Смотри, предложил я тебе сегодня жизнь и добро, и смерть и зло" (Дварим 30:15). Советский еврей! Изгнание – это зло и абсолютная смерть. Дом – Израиль – это жизнь, такая хорошая, какой ты сделаешь ее.


  Советский еврей, мой брат! Мы живем, ты и я, все евреи, в эру начала окончательного избавления. Можешь ли ты понять значение своего возвращения из Изгнания - для того, чтобы посадить еще одно дерево, забить еще один гвоздь, вырастить еще одного ребенка, или просто находиться в Галилее или Негеве? Знаешь ли ты, что это означает? Это означает осуществление видения пророков, исполнение обязательства Г-спода, Еврейского Б-га. Изгнание – это наша могила, и там есть только смерть. А Израиль – это исполнение слов Б-га: "Ибо искупил Г-сподь Яакова и спас его от руки того, кто сильнее его"  (Йирмейаху 31:10). Советский еврей – все еще пребывающий на земле Брежнева, или странствующий в местах изгнания Европы или Соединенных Штатов, или прибывший недавно в Израиль! Приезжай домой; оставайся дома. Перестань бегать и будь частью Б-жественной Еврейской судьбы.


    31 января 1975 г.





перевод Е. Майданик  30.05.2011 











עוד

Плодитесь и размножайтесь!

Плодитесь и размножайтесь!



Среди резонов, приводимых противниками открытого объявления освобожденных в июне 1967 территорий частью Эрец-Исраэль, приводится и следующий: такой шаг приведет к тому, что Израиль наводнится арабами. Следовательно, с течением времени сойдет на нет еврейское большинство, а значит, и еврейское государство. Эти люди указывают на огромное неравенство между статистикой арабской и еврейской рождаемости (арабская рождаемость – одна из самых высоких в мире, а еврейская – одна из самых низких). Они заявляют, что если сделать арабов Западного берега или Газы полноправными гражданами, то они с течением времени неизбежно станут большинством.





Я долго ждал подходящего момента, чтобы предложить следующую идею, которая, по моему убеждению, является решающе важной, и этот аргумент противников “освобождения” мне эту возможность предоставляет. Чтобы смело смотреть в глаза фактам суровой реальности – таким, как арабская рождаемость, впрочем, так же, как и прочим жизненно важным вещам – самое время не отступать, робко потупив глаза, но встретить вызов, причем самым простым ответом: высокой еврейской рождаемостью. Вряд ли найдется у еврейского народа более срочная потребность, чем следование заповеди «Пру у-рву» - «Плодитесь и размножайтесь». Умножайте число еврейских младенцев; пусть еврейский народ растет и множится; пусть евреев будет как можно больше. Менее тридцати лет назад Холокост оторвал от нас шесть миллионов евреев, треть всей нации. Среди них были миллионы молодых людей, миллионы детей, младенцев, которые, живи они сейчас, к этому времени произвели бы на свет еще миллионы евреев. Мы потеряли не только огромное количество, мы потеряли жизненное качество. Наименьший из народов стал еще меньше, самые слабые стали еще слабее.


Мало того, что мы потеряли кровь, физическую силу для поддержания еврейской нации; в печах Аушвица горел невыразимый еврейский гений, дававший голос уникальной еврейской миссии и еврейскому наследию. Все это исчезло - из-за Холокоста.





И сегодня страна Израиля стоит полупустая – и ей требуется больше евреев. Больше евреев, дабы утвердить свое большинство на этой земле; больше евреев, дабы утвердить мощь своего оружия и обеспечить свое существование; больше евреев, дабы родились ученые и гении. Мы испытываем отчаянную нехватку евреев, и что еще хуже – наши головы наполнены враждебной всему еврейскому «прогрессивной» чепухой - призывающей к уменьшению показателей рождаемости и как результат, все меньшему и меньшему количеству евреев.





С одной стороны, нет никого, кто мог бы сравниться с евреем в таланте всегда находиться в самом центре событий и являться этих событий причиной; умолчим о том, хорошо ли это для самого еврея или нет. И так по всему «цивилизованному» миру мы находим евреев, стенающих о перенаселении и тычущих нам в лицо «научное статистическое доказательство» - мол, если люди не ограничат рождаемость до двух детей, одного или даже нуля, то мир рухнет второго июня 2163-го года – и человечество погибнет, поскольку будет занят последний квадратный метр земной поверхности…





В любом случае типичный еврей присоединяется к утонченным интеллектуалам, глумящимся над многодетными «коровами» - порабощенными в своих семьях, воспитанными в средневековых понятиях супружеских отношений, цель которых – прозаическое воспроизведение рода, а не великолепный оргазм. Дети в нашем сложном мире становятся опасными врагами цивилизации. Они угрожают существованию рода человеческого. Они – могильщики человечества, причина его исчезновения. Этих врагов надо строго пресекать путем ограничений, а в случае обнаружения, уничтожать путем аборта. Тогда и только тогда земля будет освобождена от призрака перенаселенности, а женщина сможет достигнуть своего истинного творческого потенциала и величия.





Мои собственные чувства мне подсказывают, что, если нееврейское население этой планеты чувствует потребность ограничить свой рост, это определенно их собственное дело, им и карты в руки. Однако, что же касается евреев, хоть на этот раз давайте оставаться отсталыми и не прогрессивными. Хоть раз давайте не пойдем слепо за потребностью следовать рядах неевреев и походить на все другие нации. Пусть все остальные воздерживаются, ограничивают и устраняют. Для нас пусть девизом станет: «Плодитесь и размножайтесь».





Мало того, что они уничтожили треть нашего народа в Холокосте, мы еще терпим бесчисленные потери из года в год - через ассимиляцию и смешанные браки. Ответ? «Плодитесь и размножайтесь».


Сколько же нам нужно младенцев? По крайней мере, столько, сколько их у арабов. Еврейская женщина поражена в правах, ограничена и угнетена младенцами. Ответ? Отриньте бесплодный, депрессивный и самоубийственный стиль жизни в духе журнала «Плейбой», и вы вернетесь к пониманию того, какая прекрасная вещь еврейская семейная жизнь, центр и смысл существования и женщины, и мужчины; и начинайте, начинайте, наконец, плодиться и размножаться.





Израиль сегодня великолепен – и по размерам, и по возможностям.


Самое время заполнить и обжить его пустые равнины и бесплодные склоны холмов, заделать щели в его безопасности и обороне, населить землю, которая является нашей и которую мы так долго не смели взять. И сам факт, что у вас рождаются и растут еврейские дети, становясь еврейскими мужчинами и женщинами - это плевок в глаза мира. Того жестокого мира, который собирался стереть нас из жизни. В память о детях, которые горели в печах Аушвица, заводите детей в Иерусалиме. Чтобы компенсировать потерю мальчиков и девочек, погибших в Треблинке и Варшаве, производите на свет и воспитывайте сильных маленьких еврейских мальчиков и девочек в Тель-Авиве и Хевроне, Голанах и Рафиахе. Давайте постоим на символической могиле Гитлера и поприветствуем его ежедневными новостями о все новом огромном увеличении количества евреев.


Если Индия стремится ограничить рост своего народонаселения, это не мое дело, и любого другого еврея это тоже не касается. Если Китай желает прекратить свою рождаемость, евреям стоит держать язык за зубами. Если белые англосаксонские протестанты, или афро-американцы, или ирландские католики хотят стремиться к нулевому приросту своего населения, я верю в политику строгого невмешательства. Но что касается евреев – давайте же плодиться и размножаться.





Вот и получается, что нет ничего более важного и красивого, чем еще один еврейский ребенок, еще одна еврейская свадьба, цель которой - произвести на свет много еврейских детей, тех, кто будет смеяться в лицо еврейским врагам и говорить: «Вы видите, «Ам Исраэль хай» - мы продолжаем жить». 











עוד

ПОБЕДА!

ПОБЕДА!



ВСТУПЛЕНИЕ. Эта статья была опубликована 28 лет назад, 3 августа 1984 г.  Почему я предлагаю ее евреям сегодня? Со времени лишения рава Кахане и его последователей права участвовать в общественно-политической жизни  Израиля (партии КАХ запретили баллотироваться на выборах в 1988 г.) прошло 24 года, а со времени объявления КАХ и «Кахане хай» («Кахане живет!») террористическими организациями (после трагических событий в Хевроне на Пурим 1994 г.) – более 18 лет. Большинство «переселенцев» из СССР/СНГ как-то не реагируют на факт бойкота «Еврейской Идеи» рава Меира Кахане. Мне представляется, что здесь действуют два фактора: страх перед властями, которым бойкот Кахане и жесткие меры против него и его последователей  практически сходят с рук, и неверие в возможность снятия запрета с «Еврейской Идеи». Если вспомнить  повесть братьев Стругацких "Второе нашествие марсиан", где ставится вопрос о выборе: "Что же теперь с нами сделают?" или "Что мы  должны делать?" – в отношении Кахане подавляющее большинство израильтян задают себе первый вопрос. По внешним признакам эти люди правы, когда говорят: «Чего же добился рав Кахане?» Другие политические деятели (включая «из наших» - Щаранский и Либерман в первую очередь) сумели подняться на немыслимые, во всяком случае, в 1984 г., высоты… 


Немного личного: в августе 1984 г. я еще жил и работал в Лондоне и по этой причине в выборах в Кнессет не участвовал.  А выступление рава Кахане впервые слышал  в еще более далеком 1976-м году в Иерусалиме. Забавная деталь: 4 августа 1975 г. мы с мамой получили разрешение на выезд в Израиль -  Переводчик.


  ----


Какой длительной была борьба и как много раз отчаяние поражения вызывало чувство безнадежности и невозможности осуществления мечты! И как они старались всеми путями – всеми гнусными и бесстыдными методами – победить нас! В Израиле и в Диаспоре, побуждаемые отчаянным страхом при мысли о том, что мы можем добиться положения, дающего силу; преследуемые ужасным признаком – видением того, что мы можем всупить в контакт с евреями и представить наши взгляды, - они, еврейские лидеры, использовали все формы порочной и несправедливой тактики, которые только можно вообразить, чтобы разрушить доверие к нам и очернить наш образ. Что они делали? Чего они не делали?


В Изгнании они не позволяли мне выступать в синагогах, обращаться к молодым еврейским студентам в их клубах «Гилель», запрещали въезд в Канаду и Великобританию. В Израиле они не допускали меня к участию в дискуссиях на радио и телевидении, не давали мне выступать перед учащимися и студентами в средних школах и на кампусах, лишали меня возможности писать статьи и даже письма в ответ на нападки против меня. В Израиле и Соединенных Штатах распространяли злонамеренную ложьи клевету обо мне. Повсюду за лживым и лицемерным образом либерализма была видна мерзкая реальность: автократические, опирающиеся на грубую силу попытки заглушить и разрушить точку зрения, которая угрожала самому их психологическому равновесию. Жирный, прочно укоренившийся истеблишмент – с одной стороны, и снедаемые виной и ненавидящием себя интеллектуалы – с другой – вместе образующие лагерь нео-эллинистов, армия подражающих неевреям евреев и тех, кто пытаются прикрыться еврейской религией, в своей ярости и гневе, отчаянно стремятся заглушить, сокрушить, заблокировать путь голосу подлинной Еврейской Идеи.


 





Им это не удалось.


«Благодарите Б-га, ибо Он добр, ибо навеки милосердие Его» (Псалом 118:1). Мы победили – это наша первая и самая сладкая победа. После многих лет борьбы, колоссальных усилий – мы оступались, падали, терпели неудачи – мы достигли вершины горы. Партия КАХ избрана в Кнессет; с помощью Б-га мы превратим этот Кнессет в Бейт-Кнессет (синагогу – перев.). Мы начнем работу по очистке и очищении Страны как от ее врагов, так и от западной, нееврейской (gentilized), загрязненной культуры, так сильно извратившей святой народ и сделавшей его больным. Арабы, угрожающие физическому выживанию Еврейского государства, уже делают – сознавая или не сознавая это, -  первые шаги прочь из него; эллинисты и евреи, подражающие неевреям, будут каждый день слышать звуки шофара и слова полного и бескомпромиссного иудаизма и еврейства. История свершилась, и в Государстве Израиль наступил перелом – оно начнет отход от западного язычества и возвращение к еврейскому источнику.


Вы узнаете их по их визгу. Слыша их визг, вызванный гневом  и ненавистью, вы  поймете истинное значение сладкой победы. Они никогда не ненавидели «Тхию», или «Гуш Эмуним», или Ликуд. Они боролись против них, противодействовали им – энергично – но никогда не ненавидели их. Однако КАХ они ненавидят, проявляяя при этом бесконечную враждебность, враждебность, не знающую границ. И в этом – урок для нас всех. Фальшь инстинктивно узнает своего врага – правду. Тьма мгновенно возбуждается при виде своего смертельного соперника – света. Эллинисты, представляющие все противоположное иудаизму, автоматически, инстинктивно, естественно  чувствуют чистый иудаизм, который они так сильно презирают и которого так сильно боятся, - в образе партии КАХ.


Как они визжали! Лева Элиав, старый «левак», не сумел пройти в Кнессет. Но не это беспокоило его так сильно – его беспокоил успех Кахане. «Этот кровавый психопат в Кнессете, а я – нет»,- булькал он. Диффамация всегда была оружием отчаянных людей, неспособных вести дискуссии и бросать вызов – интеллектуально – идеям, которые вызывают у них страх. Шуламит Алони буквально заикалась от гнева и ненависти и не могла заставить себя произнести имя «Кахане» в выступлении по телевидению. Такая  она, эта защитница прав гомосексуалистов и террористов-арабов. А в Америке Артур Герцберг истерически поносил Кахане: «Когда я услышал эти новости, я начал читать Теилим (псалмы)!»





Отметьте еще одну победу Кахане.


Хайман Букбайндер (Американский еврейский комитет, Вашингтон) определил избрание Кахане как «позорное». И эти голоса укрепляют людей в убеждении, что КАХ и Кахане в действительности представляют правду. Ибо если бы хоть кто-то из этих людей хвалил Кахане – пришлось бы подумать: настало время для серьезного размышления  о том, что Кахане мог сделать что-то неправильно…


Так выглядела картина – визг и блеяние разгневанны и испуганных. Но были и другие голоса: говорили израильтяне на улицах городов развития и районов крупных  городов (населенных беднотой), молодые избиратели, покупатели на рынках, голосовавшие за Кахане. Именно они сделали этот день памятным и трогательным. Кто будет способен стереть память о том, как это было: мое прибытие в офис в час ночи, где меня уже ожидали с нетерпением сотни людей – они слышали выпуски новостей по телевидению и знали, что КАХ прошел в Кнессет; громкие крики радости, когда они увидели меня; объятия и поцелуи, слезы и смех.


Где можно купить такую любовь? Шимон Перес с его машиной Гистадрута и Эзер Вейцман со своими миллионерами не могут сделать это. Здесь были мужчины и женщины, прибывшие из мошавов Негева и районов развития в Галилее, люди из районов Тель-Авива, Иерусалима и Петах-Тиквы. Они пришли  – те, кто трудились на протяжении многих недель, не получая за это плату: расклеивали плакаты на стенах до четырех часов утра, раскладывали листки по почтовым ящикам по нескольку часов, говорили с друзьями, соседями, с кем угодно, в надежде на исполнение своей мечты – видеть КАХ в Кнессете. Кто сумеет стереть память о танцах на улицах, на всем протяжении пути от улицы Яффо до Западной Стены в три часа ночи? Сбор возле единственного места, которое осталось у нас от Храма; чтение псалмов радости с равом Исраэлем Ариэлем, раввином Ямита; пограничники, пробивавшиеся ко мне, чтобы пожать мне руку и обнять меня, сказать: мы голосовали за Вас! Евреи самых различных групп: в черных пальто, без пальто; в вязаных кипах, без головных уборов; религиозные, нерелигиозные; сефарды, ашкеназы – всех их объединяли узы еврейской гордости и силы.


Победа! Победа для еврейской истины и бремени Небес – и поражение эллинистов, исполненных ненависти к себе. Сладость! Сладкая победа всего особого и великого в еврействе – и горькая желчь для врагов всего еврейского. Послание, исполненное  силы и глубокого волнения, для каждого гордого еврея – и послание-предупреждение, внушающее  страх арабам-врагам Израиля.


Мне задали вопрос: Вы ненавидите арабов? Мой ответ: я люблю  евреев. И если есть такие, кто ненавидят тех, кого я люблю, - я ненавижу своих врагов. Сегодня был сделан первый шаг для освящения имени Б-га через любовь к евреям и очищение Страны Израиля от его врагов и от загрязнения еврейской души.


      3 августа 1984 г.


Перевел с английского Е. Майданик  4.08.2012 г.


 











עוד

ПОКОНЧИТЬ С ХАНУКОЙ!

ПОКОНЧИТЬ С ХАНУКОЙ!



Будь я реформистским раввином или лидером какой-нибудь престижной организации, являющейся представителем Американского еврейства, или членом руководящей верхушки Израильского правительства, или же каким-нибудь современным, образованным еврейским интеллектуалом, я бы ринулся на баррикады в бой с самым опасным из еврейских праздников – Ханукой.





Это показатель непонимания мировым еврейством, что нету праздника более популярного, чем “Праздник Зажигания Свечей” , и в то же время это показатель интеллектуальной бесчестности еврейских лидеров. Ведь если и есть праздник, представляющий собой все, что отвергнуто как еврейскими лидерами, так и  ведомыми ими массами – так вот же он. Если и есть событие, имеющее корни во всем, так яростно отвергаемым и атакуемым современным еврейством – так вот же оно. Если и есть праздник, более “не-еврейский” по теперешним стандартам, - то я о таком не знаю.





Ханука, пришедшая в современный еврейский мир, со всей его примитивностью, обманом, и невежеством, далека от реальности. Ханука, пришедшая в свет из-за еврейских родителей – в поисках антипода Рождеству, под восторженные вскрикивания “А у нас тоже есть праздничные огоньки!” и в стремлении дать нашим разбалованным детям восемь подарков вместо одного, Ханука, которую реформистский храм и его раввин превратили в школьный спектакль, чтобы родители считали, что религиозная школа – это успех, а не жалкая пародия на него и просто-напросто напрасная трата времени, Ханука, рассказывающая о еврейских борцах за “свободу или смерть” и показывающая Маккавеев как либеральных борцов за то, чтобы киббуцы могли свободно продолжать пропагандировать марксисткую идеологию и есть ветчину, чтобы обитатели пригородов спокойно могли нарушать Субботу, а реформистские и консервативные храмы – продолжать борьбу за гражданские права негров, пуэрто-риканцев и Джейн Фонды, - эта Ханука очень далека от действительности.





Не это Ханука наших предков, поколений евреев Восточной Европы, Йемена, и Марокко, Испании и Вавилона. Наверняка это не Ханука, за которую погибали Маккавеи. По правде говоря, если бы те, кого мы так чтим, увидели, что произошло с Ханукой, то, возможно, было бы второе восстание Маккавеев. Ведь именно тот образ жизни, который ведут сегодня многие евреи, и послужил причиной восстания “в эти дни много лет назад.”





Что же произошло в то время более 2000 лет назад? Что заставило горстку евреев восстать против врага? И кто, конкретно, был враг? За что и против кого они боролись?





Много лет народ Иудеи был вассалом Греции. Хотя и намека даже не было на государственную независимость, евреи все же не бунтовали. Лишь только когда политический контроль перерос в попытки подавить еврейскую религию, взорвалось кровавое восстание. Не просто жажда свободы привела к восстанию Маккавеев, которое мы так возносим. Мы славим смелую группу евреев, боровшуюся и превратившую Иудею в кровавую бойню, за право соблюдать Субботу, законы Кашрута, и жить по законам Торы. Одним словом, все, что мы учим и проповедуем о Хануке, о чем мы хотим что бы помнили наши дети, мы считаем устаревшим, неактуальным и пережитками прошлого! То есть, в лучшем случае, те, кто боролись и погибали за Хануку были просто наивными. Жили бы мы в те времена, мы, конечно же, не поступили бы как они, ведь каждый знает, что законы Торы не священны, а всего лишь продукт эволюции и человека (не это ли ежедневно утверждают реформистское, реконструкционистское и часть консервативного движения?) Конечно, мы бы не боролись за то, что мы сами каждый день нарушаем. Получается, в лучшем случае, Ханука – просто ненужный праздник, если не сказать глупый. Бедная Хана и ее семеро детей, бедные Мататиягу и Иуда Маккавей, бедные наши герои – хотели сделать как лучше, а вышли такими безнадежно отсталыми, принеся такую ненужную жертву.





Но и это не все. Ханука не только глупый и ненужный праздник, а еще и до опасного фанатичный и нелиберальный. Первый акт восстания, первый враг, уничтоженный руками смелых еврейских героев, о которых с таким удовольствием ставят спектакли в воскресных школах наши дети, был вовсе не грек. Он был евреем. Когда враг послал войска в Модиин чтобы установить идола и заставить ему поклоняться, нашелся еврей, решивший использовать свободу идолопоклонства и подойти к алтарю, чтобы поклоняться Зевсу (в конце концов, кому какое дело, кому он поклоняется?) Именно этот самый еврей, этот предатель веры, был низвергнут смелым, бравым, прославленным (не этими ли словами его описывает в воскресных школах) Мататиягу под возглас: “Кто за Б-га, за мной!”





Что же получается? Какая-то религиозная неприязнь? Какие же это герои для анти-религиозных Ха’Шомер Ха’цаир, элегантных пригородных храмов, для искушенных интеллектуалов, для либеральных, свободомыслящих евреев, для всех тех, кто представдяет себе Иудаизм гуманистской, недогматичной, либеральной, универсалистской (если не марксистской) религией? Какой же это национализм для Шимона Переса (того самого, кто так отвергает ‘галут’ и все время говорит о гордом, свободном Еврее Иудеи и Израиля)?





И далее (мы-то знаем, что Иудаизм – религия мирная, отвергающая насилие), что это за евреи, отвечающие на угнетения с позиции силы? Конечно же, мы, отвергающие еврейское насилие как нечто фашистское, аморальное, и (более всего) не-еврейское, просто в ужасе от  одного только представления о евреях, которые вместо пикетирования и дипломатии, взяли в руки мечи и копья (а будь в те времена бомбы, кто знает, что бы им в голову взбрело) и “опустились до уровня"‘зла", тем самым отвергая этические и моральные принципы Иудаизма.





Так это ли праздник, который мы бы хотели продолжать? Таких ли людей мы хотим, что бы чтили наши дети? Это ли Иудаизм, который мы хотим соблюдать и передать в наследство нашим детям? Где бы найти нам смельчака, голос готовый выступить против Хануки и Иудаизма, который она представляет – Иудаизма наших праотцов и наших предков?





Где б найти нам порядочного и честного человека, способного пойти в атаку на Иудаизм средневековья и отживших глупостей, Иудаизм неприязни, атакующий евреев, отказывающихся соблюдать Законы Торы, Иудаизм насилия, призывающий к применению силы против врага? Когда же мы наберемся храбрости с гордостью есть китайскую еду, нарушать Субботу, и, наконец, отвергнуть национализм и религиозный максимализм, который представляет Ханука. Покончить с Ханукой! Это упадочнический праздник, который всего лишь представляет Иудаизм таким, как он всегда был, Иудаизм, что был дан нам на Синае, Иудаизм, за который наши предки были готовы жизнь отдать, Иудаизм, который, молодежь инстинктивно знает, единственно верный. Такой Иудаизм нам и нашим лидерам не нужен. Мы должны сделать все, что в наших силах, чтобы покончить с ним.


 











עוד

Послание к арабам в Эрец-Исраель.

Послание к арабам в Эрец-Исраель.



Арабы Эрец - Исраэль! Мы живём сегодня в судьбоносное время. Благодарямилости Всевышнего , еврейский народ возвратился домой , и мы живём сегодня в период начала Окончательного Избавления , да настанет оно быстро . И в то же время борьба уже началась . Этоборьба между народом Израиля , с одной стороны , и арабским народом , Ишмаэлем , с другой . Оба народа предъявляют претензии на эту Землю .





Мы хотим говорить с вами об этой борьбе , потому что нам известно ,что вам сообщают всякую чушь. Мы хотим , чтобы вы знали , во что верят евреи , что они намерены делать и почему .





Прежде всего мы хотим ,чтобы еврейско - арабская проблема предстала в истинном свете . Пусть мир поймёт религиозный характер этой борьбы . К сожалению, большинство евреев не понимают вас и ваши истинные чувства. Люди действительно верят , что вас можно купить экономическим или социальным " прогрессом " . Насколько же сильно должен презирать вас человек , который ожидает , что вы откажетесь от своих национальных и религиозных требований в обмен на электричество и телевизор ! Не хлебом единым жив араб ! Вы - - гордый народ , который действительно верит в то , что мы украли у Вас Землю . Правда заключается в том ,что это неверно , и что эта Земля - еврейская. Но вы верите в противоположное. Вы никогда не откажитесь от своего притязания и Вас нельзя купить материальными благами . Мы знаем , что речь идёт не о Хевроне , или Шхеме , или Иудее , или Самарии. Мы знаем , что главное - это Иерусалим , Восточный и Западный . Мы знаем , что речь затем пойдёт о Тель - Авиве и Хайфе .Мы знаем , что в конечном итоге речь идёт о самом существовании Еврейского государства , которое вы считаете инородным телом на так называемой арабской родине . Мы знаем : только дурак или плут ожидает от вас согласия взять половину того , что, по вашему убеждению , принадлежит вам полностью .Прежде всего мы понимаем , что борьба за Землю Эрец - Исраэль - это борьба между истинами иудаизма и ислама. Не мы подстрекаем вас. Не " экстремистские " еврейские группы вызвали вашу ненависть к Израилю, как утверждают глупые политики и журналисты . Мы знаем , что вас подстрекали Герцль и Бен - Гурион , Голда и Бегин , и " Ха - Шомер ха - цаир " , и сам сионизм . Израильский солдат , флаг и само государство приводят вас в бешенство и побуждают к мести . Мы знаем , что несмотря на все формы самообмана , ни один араб не чувствует себя равным в государстве, национальный гимн которого говорит о " душе еврея ", которая жаждет , и о " ха - Тикве "- - еврейской надежде на возвращение , которое для вас является кошмаром . Мы знаем , что государство , в котором Закон о возвращении применим к евреям, а не к вам , для вас является чужой землёй . Мы знаем , что Израиль , который совершенно справедливо и правильно создан как еврейское государство , для того чтобы мы могли иметь то , что есть у вас в 20 своих собственных странах , никогда не может быть для вас домом. Мы помним ваш отказ принять даже план раздела ООН 1947 года , в результате которого было бы создано крошечное , смехотворное государство ; население его в тот момент было бы на треть арабским . Мы помним о шести тысячах евреев , погибших в той войне , которую вы начали. Мы помним о шестистах евреях , погибших во время организованных вами беспорядках в 1936 - 1938 годах, когда ещё не существовало Еврейского государства . И мы помним Трумпельдора и Тель - Хай .


И МЫ НЕ ИМЕЕМ НИ МАЛЕЙШЕГО СОМНЕНИЯ В ТОМ , ЧТО ВЫ СОВЕРШИТЕ ПОДОБНОЕ СНОВА , ЕСЛИ МЫ КОГДА - ЛИБО ПО СВОЕЙ ГЛУПОСТИ ПОЗВОЛИМ ВАМ ЭТО . И МЫ ПОНИМАЕМ ВАС .





А потому мы видим , понимаем и знаем , что НАСТОЯЩЕГО МИРА НЕ НЕ МОЖЕТ БЫТЬ НИКОГДА . В отличие от людей , которые считают , что могут обмануть вас , и тем самым вводят в заблуждение себя , мы понимаем , что никакие уступки , кроме ликвидации Израиля , не будут для вас достаточными .





ДЛЯ ВАС НЕ МОЖЕТ БЫТЬ МИРА , ПОКА СУЩЕСТВУЕТ ЕВРЕЙСКОЕ ГОСУДАРСТВО , ибо главное , что вас интересует , - это не обычный мир , но то , что вы считаете своими правами : вся ваша земля , ваша национальная судьба , ваша религиозная победа . И это мы понимаем , понимаем вас и ход ваших мыслей и потому мы не пойдём на национальное самоубийство ... Мы понимаем , что любые уступки и любой отказ от утверждения наших еврейских прав и обязанностей в ваших глазах выглядит как слабость , и это только придаёт вам больше смелости . Мы знаем , что мы в течении всех этих лет не смогли осуществить трансфер арабов из Эрец - Исраэль и это привело к тому , что среди нас живёт гордый и исполненный ненависти народ , и его существование подобно существованию мины замедленного действия , которая ждёт своего часа .





Мы знаем , что пока вы находитесь , на наших улицах будет ещё много бомб . Мы знаем , что рождаемость арабов обеспечивает возникновение ещё одного Кипра или ещё одной Северной Ирландии ; кроме того , это создаёт угрозу сохранению еврейского большинства в Эрец - Исраэль. Мы знаем , что , получая образование , вы становитесь не менее , но более опасными и что будущие лидеры ООП выйдут из университетов , посещать которые мы вам разрешаем . Мы знаем ,что наша либеральная слабость приводит к тому , что нападения на еврейских женщин и мужчин , нападения на евреев в Иерусалиме становятся всё более дерзкими . Мы знаем , что безумный план " автономии " неизбежно приведёт к созданию " палестинского " образования , которое станет магнитом для израильских арабов и приведёт к их радикализации .


Итак ,понимая вашу национальную и религиозную гордость , сознавая , что вы считаете нас ворами, а землю - своей , и уверены , что между нами никогда не может быть настоящего мира , - мы настоящим объявляем вам наши слова - слова Галахи и истинного иудаизма .





Слушайте - вот кредо евреев , обладающих истинной и глубокой верой :








1. Эрец - Исраэль во всей полноте была дана Богом , творцом всех земель ,народу Израиля .


2. Не существует "Палестины" или "палестинского народа" . Мы признаём , что вы являетесь частью арабского народа , который поселился незаконно на нашей Земле в то время ,когда мы против своей воли были отправлены в изгнание . Во время этого изгнания , продолжающегося 2000 лет , не проходило дня , когда бы евреи не молились о Великом Возвращении .


3. У нас есть обязанность поселяться везде в нашей Стране , в том числе в городах Библии . У нас есть обязанность вернуть еврейскую собственность , захваченную убийцами евреев в дни , когда евреи были слабыми .


4. Если мы не утвердим еврейские права и обязанности , в особенности из страха перед неевреями , это будет " Хилуль ха - Шем " , осквернение Имени Господа .


5. По закону Торы мы предлагаем вам статус гертошава ( иностранного жителя ) в Стране , если Вы пожелаете здесь остаться ... и пользоваться религиозными , культурными ,социальными и экономическими , но не политическими правами ( Автор "Послания" исходил из того , что арабское население освобождённых еврейских земель имело паспорта граждан Иордании ,где они могли и обязаны были иметь политические права .) . Если вы не желаете признать суверенитет еврейского народа , мы примем меры для вашего перемещения в ваши собственные страны , с тем чтобы оба народа могли жить раздельно и в мире .


6. Мы признаём вас помочь прекратить нападения. Или мы сами положим этому конец.


7. После каждого взрыва бомб террористами мы обеспечим изгнание определённого числа арабов.


8. Мы будем стремиться удалить всех посторонних с Храмовой горы до того времени , когда будет восстановлен Святой Храм (Существует разъяснение автора , что он подразумевал закрыть Храмовую гору для туристических посещений .) . Мы снова протягиваем вам руку мира, если вы хотите остаться в нашей стране в качестве жителей - иностранцев. В противном случае мы предлагаем помощь каждому арабу, который обратится к нам и изъявит готовность оставить страну и поселиться в другом месте. Да откроет Всевышний глаза всем, чтобы они увидели истину!  











עוד

ПОСЛЕДНЕЕ ИНТЕРВЬЮ РАББИ МЕИРА КАХАНЕ

ПОСЛЕДНЕЕ ИНТЕРВЬЮ РАББИ МЕИРА КАХАНЕ





(Это интервью, которое р. Кахане дал за несколько часов до его убийства, было опубликовано 9 ноября 1990 г.  Ему тогда грозил запрет на въезд  в США).