על ערכים יהודיים
על ערכים יהודיים
עצובים, עצובים דברי פרקליטות המדינה של ממשלת מנחם בגין, המשווים את רעיונותיי לאלה של שונא היהודים היטלר, ימח שמו וזכרו. עצובים, אך לא בעיקר בגלל חוסר האחריות והשנאה הבולטת של פרופ' זמיר. העצב והסכנה העיקריים טמונים בכך שבהבל פיה של הפרקליטות ניכרת בעליל הבורות המדהימה, בכל הקשור לערכי ישראל האמיתיים שמקורם בקודשי ישראל -התנ"ך והתלמוד; וממילא ההידרדרות של עם קדוש, סגולה ונבדל, לשפל של גוי ככל הגויים, עם אותם הרעיונות, המושגים והערכים הזרים הפותחים לרווחה את שער ההתבוללות והטמיעה.
קצפו של פרופ' זמיר יצא במיוחד על שני נושאים שאני מדגישם בלי הרף. האחד הוא הבעיה של הערבים בארץ ישראל -לרבות אלה שבגבולות המדינה -ובמיוחד מעמדו הפוליטי של לא יהודי במדינה שקמה כ"מדינה יהודית". והשני, סכנת הטמיעה וההתבוללות, נישואי תערובת ויחסי-מין בין יהודים ללא-יהודים, המסכנים את קדושתו וקיומו של העם היהודי בישראל.
לגבי הראשון, פרקליטות ממשלת בגין דוחה על הסף כל מחשבה המנסה להטיף למדינה יהודית שאינה מבוססת על יסוד הדמוקרטיה, ושאינה מעניקה לכל אזרח לא-יהודי בדיוק אותן זכויות -לרבות הפוליטיות -שהיהודי נהנה מהן. ואם אכן יקום אדם כמו מאיר כהנא ויטיף למדינת היהודים שבה אין ללא יהודי מעמד שווה, הרי בעיני הפרופסור הנכבד אין זאת אלא אידיאולוגיה הדומה לזו של היטלר ימ"ש! ובכן, הגיע הזמן ללמד את הפרופסור המלומד (אך שאינו מלומד בערכי היהדות), ובעיקר לעם היהודי השוכן בציון -פרק בנושא: מעמדו של הלא-יהודי בארץ ישראל לפי השקפת היהדות.
כאשר יהושע וצה"ל המקורי נכנסו לארץ כנען לקחת מתושבי המקום את ארצם -על פי פקודת בעל הבית, בורא העולם,
הקב"ה -נצטוו בני ישראל הלכה ברורה:
"והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם... ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם,
והיה אשר תותירו מהם -לשכים [קוצים]
בעיניכם ולצנינים בצידיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" (במדבר
לג).
שמעו נא. להוריש את יושבי הארץ? לגרש
אותם? שומו שמים! הלא למשמע זה תצלנה אזניו של כל אדם ליברלי וכל יועץ משפטי! האין
ריחה של "השוואה מסויימת" עולה באפינו? והנה דברי המפרשים הגדולים, זקני האומה, על הצו האלוקי הזה: "'והורשתם אותה' מיושביה, ואז 'וישבתם בה'
-תוכלו להתקיים בה. ואם לאו -לא
תוכלו להתקיים בה" (רש"י). ועוד: "כאשר תבערו יושבי הארץ, אז תזכו
להוריש את הארץ לבניכם, שאם לא תבערו אותם, אע"פ שאתם תכבשו את הארץ, לא תזכו
להורישה לבניכם" (ספורנו).
צעד זה של ביעור יושבי הארץ נחשב כה חיוני, עד שחז"ל מתארים את בקיעת נהר
הירדן, כשבני ישראל ממהרים לעבור בו לפני שהמים יחזרו וישטפו בו, ואומרים:
"עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן: על מנת שתורישו
את יושבי הארץ מפניכם. אם אתם עושים כן
-מוטב. ואם לאו -באים מים ושוטפים
אותיכם. אותי ואתכם" (סוטה לד).
אולי באמת הגיע הזמן לדון בפרקליטות המדינה בהצעה להוציא מבתי הספר את ההסתה
הנוראה הזאת, על כל האסוציאציות הבלתי נעימות הנלוות לה.
ולמעשה, כאשר פסקו חז"ל להלכה שבכל
זאת ניתנת אפשרות ללא-יהודי לשבת בארץ, מאלף לראות באילו תנאים התנתה היהדות את
הזכות הזאת. הנה בספר דברים (פרק כ) מדברת התורה על מלחמת רשות (דהיינו, אפילו נגד
גוים שאינם משבע האומות של ארץ כנען), ופוסקת לגבי כניעת העיר: "והיה כל העם
הנמצא בה, יהיו לך למס ועבדוך". בא המפרש הגדול, הרד"ק (רבי דוד קמחי), ומסביר:
"ואם היו משלימים ועוקרים עבודה זרה ומקבלים שבע מצוות [של בני נח], צריך עוד
שיהיו למס ויהיו עובדים לישראל ונכבשים תחת ידיהם" (יהושע ט).
והרמב"ם (שהוא מוכר לכל הליברלים שבתוכנו כנאור ומתקדם) מרחיב את הרעיון של
"עבדות", בזו הלשון: "והעבדות שיקבלו היא שיהיו נבזים ושפלים למטה,
ולא ירימו ראש כלל בישראל, אלא יהיו כבושים תחת ידם ולא יתמנו על ישראל לשום דבר
שבעולם" (הלכות מלכים ו: א).
וכדי שלא נטעה בדבר מעמדו המדויק של הלא-יהודי, חוזר הרמב"ם וכותב: "ולא
למלכות בלבד, אלא לכל שררה שבישראל... אפילו ממונה על אמת המים שמחלק לשדות -ואין צריך לומר דיין או נשיא -שלא יהא אלא מישראל (הלכות מלכים א: ד). אכן
תחי "ההתקדמות" הנאורה (והנוראה...).
נראה שהיהדות המקורית מצטרפת למאיר כהנא. לפיה, גוי הרוצה לדור בארץ ישראל יכול להגיע -בקבלת התנאים הנ"ל -אך ורק למעמד של גר-תושב. אזרחות, מעמד פוליטי שווה, הזכות לבחור ולהיבחר -כל אלה שמורות רק ליהודי. ואם כן, אולי באמת הגיע "עת הזמיר", לאסור על הרמב"ם, רש"י, הספורנו, ואלוקי ישראל להילמד בבתי הספר?
ולגבי "התועבה" השניה של מאיר כהנא, זעקתו נגד יחסי-מין ונישואי תערובת
בין יהודים ללא-יהודים, המקפיצה את הדמוקרטים וה"הומנים" שבקרבנו -לרבות שוחרי הצדק והמוסר היהודי בפרקליטות
המדינה -כדאי ללמוד שוב שיעור בנושא:
"יהודי וגוי -הבדלה או מיזוג?" "והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"
(ויקרא כ). הבדלה! תורתנו הקדושה נותנת את הטון, והיהודי -כל מוצאי שבת -חוזר עליו בהרימו את כוס היין ומכריז: "המבדיל בין קודש
לחול... בין ישראל לעמים!" לא מיזוג, לא תערובת, לא אינטגרציה -כי אם הבדלה, כיאה ל"גוי קדוש"
(שמות יט), המוגדר על ידי חז"ל במכילתא שם: "קדושים ומקודשים, פרושים
מאומות העולם ומשיקוציהם".
ועל זאת מצווה התורה: "ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך" (דברים ז). מדוע? "כי עם קדוש אתה, ואין ראוי שתחלל קדושתך להוליד זרע פסול, כאומרו (מלאכי ב): 'בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים, כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב, ובעל בת אל נכר'" (ספורנו, דברים ז). אילו הייתי פרופסור זמיר, לא הייתי מוצא מנוחה לנפשי. אילו מושגים לא-יהודיים נמצאים בספר התנ"ך הזה ובמפרשיו! אילו מונחים גזעניים!
זרע קודש? זרע פסול? לא יתכן שנחנך את ילדינו ברוח זו. ועוד ידה של היהדות נטויה: "לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלווים ועמי הארצות... כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקודש בעמי הארצות..." (עזרא ט). ומה תגובתו של מנהיג יהודי כגון נחמיה (אשר ודאי היה דמוקרט ומתקדם ונאור, מכיון שבבתי הספר של מדינת ישראל לומדים ילדים תמימים את ספרו)? "גם בימים ההם ראיתי את היהודים הושיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות... ואריב עימם ואקללם ואקח מהם אנשים ואמרטם..." (נחמיה יג).
ובימים שקדמו לפרופ' זמיר ולמדינה, זה היה עונשו של יהודי (או יהודיה) שעבר על איסור טמיעה: "ישראל שבעל גויה משאר האומות דרך אישות... הרי אלו לוקין מן התורה... אבל הבא על הגויה דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים, גזירה שמא יבוא להתחתן" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, יב: א-ב).
שנים על גבי שנים אני מנסה להסביר, שעיקר המאבק בארץ ישראל אינו על שטחים, ערבים, לבנון, כלכלה וכו'. המאבק היסודי הוא מאבק אידיאולוגי, בין הרעיונות והערכים של היהדות לבין אלה של העולם הלא-יהודי. דמוקרטיה, סובלנות, יהודי ולא-יהודי, שוויון -בכל אלה יש סתירה גמורה בין היהדות לבין התרבות המערבית הלא-יהודית. האמת הזאת היא כל כך נוראה, עד שהמשכילים והאינטליגנציה (ובקרבם דתיים) מעדיפים לזייף את היהדות, ובלבד שלא להגיע לרגע אמת של בחירה בין זה לבין זה.
אך אמת נשארת אמת, ופרופ' זמיר וממשלת ישראל ייאלצו לבחור: "אם ה' הוא
האלוקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו...".
העיקר להיות הגונים וכנים. אם פרופ' זמיר אינו מוכן לקבל את ערכי היהדות, שידחה
אותם בשתי ידיים, וישווה לא רק את דברי כהנא להיטלר ימ"ש, אלא גם את המקור
שממנו שאב כהנא את דבריו. ובינתיים נשאר רק לצטט עוד כמה מילים של חז"ל,
שאמרו על הפסוק בשיר השירים "הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע" -"הגיע זמנה של ערלה שתיזמר; הגיע זמנם של
רשעים שישברו; הגיע זמנה של מלכות הרשעה הזאת שתעקר מן העולם; הגיע זמנה של מלכות
שמים שתיגלה" (פסיקתא רבתי ט: ו).
*************
ו' אלול תשמ"ג (15.8.83.). פורסם ב"הארץ", עמ' 8. שבוע לאחר מכן, ב-י"ג אלול תשמ"ג (22.8.83), פורסם ב"ידיעות אחרונות" בצורה מקוטעת [כמכתב למערכת] תחת הכותרת "גזענות בספר התנ"ך".
© כל הזכויות שמורות